יום 25.
בעברי , לא הייתי אוהב להישיר מבט פנימה אל עצמי. הייתי חושב שמדובר במעגל ללא מוצא , כל החיפוש העצמי , שהוא מהותי לי כל כך היום , הרגיש מאולץ, מעייף, קר. אני חושב כיום, מעין 'דרך ארץ קדמה לתורה ' שיש זמנים שהתשתית הנפשית לא מוכנה. לא הייתי מוכן ובשל לשוחח עם עצמי מבלי להרגיש אבדן כיוון ואובדן אוריינטציה. הייתי עסוק הרבה יותר מבעצמי , בחכמה. כיום אני סבור שהחכמה הראשונית שכל אדם זקוק לה בחייו היא החכמה אודות עצמו . לא בתורה , לא בפילוסופיה. שהרי גם לתורה אנו ניגשים מתוך מוכנות – מתוך אמון ובריאות. כמובן , שאילו הייתי תלוי רק בעצמי , היה מצבי סוגר עלי את הגולל ולעולם ניצב הקב"ה מחוץ לכל כלל ולכל תיאוריה , נכון להאיר את חיי ככוכב בלילה. אני סבור כיום ( ותפיסות אלו תמיד ניתנות לשינוי ) שהשכל השתלט על חיי הרגש שלי . למי שקרא בעברו את הפסיכולוג ויניקוט , חשתי זהות כשהוא תיאר את ההתפתחות הפתלוגית של השכל על פני המשכיות הקיום וההוויה. מה שהנפש זקוקה לו בראשית דרכה ( וסליחה על הביטוי העממי ) היא תחושת המשכיות טבעית של הוויתה. הקיום שלנו כיצור המורכב הן מגוף והן מרוח. הן מחיי נפש והן מחיי גוף מאוחדים הוא נתון . כשהישות המאוחדת הזו איננה מופרעת אנחנו מתפתחים לחיות באופן בריא כיצורים המורכבים מרוח וחומר. אך לעיתים, כשאנחנו מופרעים , כשאנחנו לא נאהבים , לא מקובלים, נוצר פיצול והשתלטות של רכיב השכל על פני המכלול . השכל , כביכול לוקח פיקוד על חיי הנפש , הפריזמה דרכה אנו מתייחסים לעולם היא דרך הארגון הפונקציונלי , הקר הבלתי מעורב של השכל. מה שהיה חלק ממערכת אורגנית הופך לשליט הבלתי מעורר. התחושה בעומק היא של חי רגש מוחמצים , לא נחווים – כאילו עולם שלם גועש תחתינו אך אנו חסומי גישה אליו. זו תפיסה רומנטית ובעייתית , ככל תפיסה המציגה איזה עצמי אמיתי הרוחש מעבר לכל אישיות קונקרטית ( אך מי שחווה את עצמו אינו זקוק לתיאוריה ( זכורני שקראתי פעם על הנשמה כפיקציה פסיכולוגית המאפשרת לאדם המיוסר לייחס לעצמו רכיב נפרד ובלתי תלוי במעשיו , ובעיקר רכיב חופשי בלתי תלוי בביוגרפיה האישית . לטעמי האישי ההצדקה לחיי הנשמה שלנו אינה תלויה בחשיבה או בתיאוריה . את ההצדקה לה אנו מקבלים מעצמינו . אדם רגיש החי באמת , יודע בוודאות שמעבר לכל ספק שיש בו , לכל הפחות לגביו , חלק שהוא מעבר לעצמו כפי שהוא התפתח באופן אינידבידואלי, מעבר לכל ביוגרפיה אישית. אך אני כבר גולש ומבלבל פה ....) חיי הנפש שלנו , אף שהם סובלים כמה פרשנויות , מצדיקים את עצמם. ואני הרגשתי כיצד דברים אלו נכונים לגבי. הפלא הגדול הוא , שכשלומדים לנטוש את השכל כדיקטטור הנאור שהוא , התפקוד שלו דווקא משתפר . זאת אנו יודעים מדברי חכמים איך דעתינו יכולה לטמטם אותנו . אני חש שיש בזה סוד עמוק לגבי בריאות נפשית . כל מה שאיננו מפרה אותי, כל מה שהוא עקר בתוכי , אני יודע שיש בו נקודה שאינה בריאה . אם התפקוד של השכל מעורפל , מגשש , חולה – הרי שהבעיה היא בי ולא בשכלי . כל מה שהוא במקומו הוא פורה . ישנו כלל עתיק לגבי האושר – אושר הוא להתנהג בהתאם לטבענו . זהו כלל נכון חלקית . שכן טבענו כולל כהנה והכנה. אך אני סבור שיש בזה יסוד נכון – ושוב , על פי אופן חוויתי האישית את בני האדם סביבי ואת עצמי והכלל שהגדרתי לעצמי הוא: יש מקום לכל דבר שבו הוא עומד איתן ונכון לתת פירות . יש מקום לדעת , יש מקום לתאווה ( האם אדם חסר תאווה איננו חולה ?) . התאווה הייתה בי עקרה , לא רק במובן שאיננה שמשה לפריון , אלא מעט יותר בעומק משום שיצאה חוץ למקומה לשרת את הפחדים שלי . מה מקומה האמיתי והטוב של התאווה ? זו שאלה טובה . אני סבור שהתאווה המינית לכל הפחות , היא קשורה דווקא בחיבור ושיתוף עמוק עם נפש אחרת ( וכבר כתבתי על הפרדוקס של התאווה שהיא מחד גיסא הנקודה המבודדת והאגואיסטית ביותר באדם ומצד שני זמן המיתה של אותו אגו וחיבורו אל מישהו אחר ) . חיבור כזה הוא מפרה כשם שחברותא מפרה את הדעת .
בעברי , כנער בואכה בחור צעיר , כתבתי על זה שיר קצר , על השתלטות שכלי על עצמי השלם :
לעולם/היה מפוכח/לעולם/הסתכל נכוחה/בגיחוך .
היה בני/מאובדי כוכבים /ומזלות/ עובדי דרך ועצה/סובלי גרמי שמיים
לעולם /היה יודע/לעולם היה פגום/האמן בכלום/בשום דבר/ערוב וצרעת
שמח בני/שמח/באיבוד הפחד/בחופש
לנוע
לעבר
ברח בני/ברח/ אל בוני היכלות מפוארים/בוני ארמונות בוהקים
בנה בני/בנה/אנדרטת גורדי/מצבות שחקים
התעלם בני/התעלם
אל נא תפחד/כלום לא בוער
אין עשן רק אש
לעולם/היה מתעלם
לעולם
היה דוחק
הכל מתנפץ/בסוף
בני /בסוף/הכל מתנפץ
היה ספקן/בני
לעולם היה פסקן
עת לילה בני/עת לילה
פחד בני/פחד
מאיבוד הפחד
חלוש הכלוב/ בני/חלוש
השבע את המפלצת/בני
לעולם/השבע את המפלצת
הכתיבה שלי היום יצאה מבולבלת . אינני הוגה דעות ולא משורר ואני כותב את דעותיי החופשיות ללא ביקורת כלשהי . אני חש שהכתיבה מועילה לי וטובה עבורי . אך איני מתיימר לדבר מעבר לפורקן הזה. ואילו כל דבר שכתבתי אינו נכון , לא יהי . לכל הפחות שימש כלי עבורי לצמיחה.
תודה אהובים
יום 25 והלוואי 26.
