תודה רבה לכם
מאז הבוקר ועד עכשיו אני הייתי מאוד עצוב, קמתי בתחושה שלא כדאי לי להמשיך בעולם הזה, אני לא יודע בשביל מה באתי לפה?!
יש איזה מישהו שאני מכיר שמרגיש לי מהצד שהכול הולך לו חלק בחיים הוא לומד מה שהוא רוצה והוא מצליח בזה מאוד יפה מרוב שהוא טוב לקחו אותו ללמוד איזה קורס שאני הייתי מאוד רוצה!! אני ממש מקנא בו!! אני אומר לעצמי איפה אני ואיפה הוא?! איך הוא מתקדם ממש יפה בחיים ואילו אני תקוע! לא מצליח בדייטים! אני גר עם ההורים! וגם אני בגיל מבוגר! וגם לא אוהב את המסלול הלימודים שהלכתי אליו (אבל מאוחר מידי להחליף) ממש רוצה לצאת מהבית שלי! ממש רוצה להיות איזה משהו מכובד בחיים שלי
יש אנשים שהכול הולך להם טוב "מסלול כוכבים" כמו אותו בחור ואילו אני לא זאת בלבד שאני לא מצליח להתקרב למה שהוא השיג יש לי עוד הרבה דברים להתמודד איתם כמו התאווה!! אלוקים תראה לי את הדרך! למה אני רואה רק את העקבות שלי בחול?
התאווה הזאת הורגת אותי עד עכשיו הייתי נקי 24 שעות (בשבילי זה המון) ופשוט לא עמדתי בכל העצבות הזאת ניסיתי מוזיקה עזר לי כמה שעות... ובסוף נפלתי אני ממש לא מסוגל להתמודד עם התאווה הזאת לבד לא יכול להתמודד עם התאווה הזאת בכלל! חייב אנשים בדרך חייב את הקבוצות את התכנית משהו שאני יכול להיאחז בו! משהו שיראה לי את הדרך! כי אני לא יכול לבד אני ממש רוצה להיות עם "ניצחון גובר והולך על התאווה" הזאת אני ממש רוצה לצאת מזה
(אפילו לבקש לא להיכנס לתאווה הזאת מלכתחילה, אבל זה כבר קרה)
השבוע הפיצו איזה עלונים בשבת על צניעות ראיתי שם במה מדובר. היה שם הרבה על אנשים כמוני אנשים שנופלים בתאווה ושם הם הסבירו כמה גיהינום מגיע לי ותכלס אני מבין אותם מה שמצחיק שזה אפילו לא הזיז לי כי אני באמת מאמין שכל עוד אני נמצא בתאווה הזאת זה המקום שאליו אני הולך ואני ממש רוצה לצאת מהמקום הזה לא בגלל שאני מפחד מגהינום (אולי קצת) יותר בגלל שאני פשוט רוצה לצאת מהמקום הזה אני רוצה להרגיש איך זה להיות אחרי 12 הצעדים. איך זה להיות בן אדם יותר טוב, בן אדם שמאמין שהכול לטובה, בן אדם שלא צריך להשתמש כידי להרגיש טוב.
מעולם לא האמנתי שאני אגיע למקום הזה אני נמצא בו תמיד שפטתי אנשים אחרים על עצם היותם במקום הזה (נראה לי שאני גם שופט את עצמי ) והנה אני גם נמצא איתם גם (מוזר תמיד דברים שזלזלתי בהם אפילו רק במחשבה שלי בסוף אני הגעתי לאותו מצב) עד מתי??
לא יכול להתמודד לבד מול התאווה! אבדה לי השליטה על החיים ועל עצמי, אבדה לי השליטה על כוחות הנפש שלי קשה לי מאוד לשחרר אני מאמין שאם אני אשחרר אני אהיה כלומניק לא אגיע לשום מקום לא אגשים שום רצון בחיים שלי אם אני רוצה לדעת לנגן בגיטרה טוב חייב להתאמן כל זמן, וקשה לי להתאמן כל הזמן שאני מרגיש שאני כלום שאין לי ברק בעיניים אני רוצה את הברק הזה אבל רוב היום אני עצוב ומדוכא ובא לי לישון ולא לקום יותר
אני מרגיש שהתכנית אומרת שפשוט צריך לוותר על הכל לא לנסות לשלוט על עצמי או על החיים שלי נראה לי שאני לא מבין את זה כמו שצריך כי אני ממש רוצה להגשים את עצמי ואם לא אעשה כלום זה לא יבוא מאליו "אלוקים עוזר למי שעוזר לעצמו"
בנוסף התכנית אומרת שכל עוד אני לא נגמלתי מהתאווה לא לצאת לדייטים, בנוסף חבר מהקבוצות אמר לי אתה רואה שלא הולך לך בדייטים אז אולי כדאי לשחרר והאמת אני רק מנסה למצוא לעצמי איזה שידוך אני מרגיש את המועקה שיש לי בדבר הזה (לצאת 7 שנים זה המון זמן) ואני לא רואה את הסוף אני חושב שאולי כדאי לי להמשיך לצאת כי (סליחה על הביטוי ) אני צריך לשחרר קצת אני לא יכול רק לסגור את עצמי כל הזמן אין לי את הכוחות לדבר הזה מצד שני אין לי את הכוחות לצאת לדייטים אין סופיים וגם רואים הרבה איך זוגות מתנהגים גם שאנחנו אומרים בשביל מה להתחתן עד אתה מתחתן יוצאת לך הנשמה אחרי שאתה מתחתן יוצאת לך הנשמה עוד פעם אז בשביל מה כל הכאב הזה?. להכיל את שני הניגודיים האלו זה מוזר זה כמו להגיד "אני שבע אבל רעב"
מקווה לסיים את היום נקי כי אני יודע שאני לא יכול לבד לא מסוגל להתמודד לבד רוצה שאלוקים יראה לי את הדרך הטובה שאני צריך ללכת בה לא לשקוע בדיכאון רוצה להביא את עצמי להגשמה עצמית ולא לעזוב את העולם הזה כלעומת שבאתי רוצה את החיים הטובים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא וזאת הפנטזיה שלי...
תודה
