כל כך מזדהה!

השגחה, בגלל זה לא הייתי כאן אתמול, במילה אחת "השגחה"
וזה מה שקרה אתמול (שלישי בערב) באריכות.:
היה לי איזה משהו שניסיתי במחשב, כבר כמה שעות שאני עם גל כבד, ואני רק מלמל שיעבור, אני לא יכול, לא יכול לבד,

התקשרתי לחבר שיתפתי,
זה נרגע טיפה, אז ניצלתי את ההזדמנות ללמוד תורה ולהתפלל ערבית.
חזרתי, והגל שוב בא, ואני לא רוצה, ומתפלל לה', מוצא את עצמי משותת באינטרנט, התת מודע מחפש את הטריגר, ואני יודע את זה. 
מחליט לשבת לבצע משימה חשובה.
ומהתת מודע, שומע את קולות התאווה, בשקט בשקט,
ואז האינטרנט מתנתק...
מפה לשם, עולה למטה לישון...התאווה באה גם למיטה...
הרהורים כבדים שאם אני לא נרדם תוך שנייה אני יודע שאני נופל, אין למי להתקשר, אין אינטרנט,
קמתי, התפללתי שוב לבורא עולם, עזור לי, אני מבולבל, לא מסוגל לקחת החלטות, עזור.
יושב ללמוד שוב... עד 4 בבוקר שאני כבר גמור מעייפות, והולך לישון. נקי!!! 
השגחה.... במילה אחת השגחה.
==================================================================
והיום?....
מתחיל את היום באיחור. בכל זאת, נרדמתי מאוחר. 
העניין שפגישה חשובה עם השלכות רבות על המשך השנה שלי נקבעה.
קמתי מאוחר כל כך, שאיחרתי בשעה לפגישה הזאת. 
שהתעוררתי נלחצתי, אבל אמרתי לעצמי, אני לא מנהל את העולם, ניסע לפגישה, נתגלגל... מי שמנהל את העולם יגלגל אותם.
הגעתי, לפגישה. הכל התנהל כל כך רגיל... כאילו ציפו שאני יאחר. אפילו לא שאלו איפה הייתי, כאילו קבענו את הפגישה לשעה שהגעתי

משם התגלגלתי ליום יחסית שקט. בטח ביחס למה שהיה אתמול, 

אני רק רוצה להיות נקי. 

נקי,
מודה,
מתפלל
מפנים.

תודה על השיתוף, שאבתי המון השראה והחלמה! 
יהי ה' עמנו תמיד, עם הניסים האלה. הוא יודע איך לנהל את עולמו

קודם כל אוהבים,
שנית,ניסת פעם להתקשר אלי באמצע הלילה ולא עניתי????!!!!
אוהבים

אבי יקר, 
אף פעם לא ניסיתי להתקשר לאף חבר באמצע הלילה,
זה מוזר לי....
אני לא זוכר מי מהחברים אישתו יודעת, מי לא, אני לא רוצה לסבך אף אחד.

אבל תודה על התזכורת!


ברוך ה' גם היום נקי, גם היום עשיתי את הפעולות. 
שיגרת החלמה, לא קל, אבל זה יעבור

תודה על הסיפור, מחזק
שיהיה שבוע מוצלח ומהנה

למען הכנות שעוד תדחוף אותי לדרך מחלימה,
נפלתי במוצ"ש, 
לא שיתפתי, מבחירה.... כי ידעתי שאם אני אשתף, אז אני לא אפול, זה קורה לי המון, ואני מנסה להבין מה שם גורם לי לברוח מהפעולות שהוכחו כמצילות אותי... זה קורה המון פעמים אחרי תקופות יחסית ארוכות.

הסבב הנוכחי ממש עזר לי המון בהחלמה, שבוע שלם לעבור עם גלים, זה היה חלום, הפעם הוא התגשם.
מהכירות אם עצמי, יהיה לי קשה במיוחד במזן הקרוב, אבל אני לא מתרגש, ולא מרים ידיים, 
נפילה ועוד נפילה, יכולים לגרום לי רק להוסיף החלמה. 

לילה טוב

אוהבים, אשמח לפגוש אותך שבוע הבא,

ואשתף ממה שחבר כתב פה מקודם,
ההבדל בין חוסר אונים לבין יאוש בלבל גם אותי. 
זה נראה דומה (וזה מה שהרתיע רבים מלהצטרף, וגרם לאנשי חינוך עם ראיה שטחית לצאת נגד התכנית) אבל זה הבדל עצום: 

יאוש זה אין שום סיכוי בעולם. 
חוסר אונים זה לא יכול לבד. 

יאוש זה לא אכפת לי יותר. 
חוסר אונים זה שאני לא מסוגל יותר להרשות לעצמי  ליפול. 

יאוש זה לוותר על החיים והטוב. 
חוסר אונים זה לוותר על הניסיון והמשחק עם הרע. 

יאוש זה להיות לבד, ולהבין שאתה בחברה רעה. 
חוסר אונים זה להבין שאתה מוכרח להיות בידיים של אבא אוהב, ולהבין שאין טוב מזה. 

יאוש זה לבחור להשאר בחושך. 
חוסר אונים זה לתת לאור להכנס. 

יאוש זה להכנע למוות. 
חוסר אונים זה להכנע לרצון אלוקים האוהב.

אחי יקירי
אוהב אותך.. כ"כ מזדהה... 
מתפלל מעומק הלב שכמו שהחלום הזה התגשם, כך בס"ד יתגשמו כל חלומותיך...
תעצומות הנפש שלך נדירות... האומץ שלך סוחף אותי.... 

אחי כל כך צר לי לשמוע.
אין לי ניסיון כמו חברים פה אבל אחד מהדברים שכן למדתי פה על עצמי זה שהיאוש של הנפילה הרבה יותר מדרדר מהנפילה עצמה.
מקווה שתקום עם כוחות מחודשים

אני עוד כאן,
עושה פעולות,
מדבר עם ה',
יודע שנסיגה יכולה להיות היסחפות עם הזרם למטה,
אבל יכול להיות גם הליכה למקום צדדי כדי לתכנן את המשך הדרך.

תודה למעודדים,
תודה למתפללים
תודה לאלוקים

עייף..
במילה אחת, עייף,
יודע שעוד נתגלגל לכאן עם כוחות, אני מתפלל המון להיות עם רצון.

שבוע שעבר שנפתח בנפילה גרר איתו עוד ככמה נפילות.
אבל גם כמה ימים של נקיות.
אתמול נקי, מתפלל על היום.

עייף... אבל לא מיואש, זו רק תקופה... אחרי תקופה ארוכה....יכול להיות שמותר להיות קצת עייפים.
תודה לחברים 

בכל השבוע האחרון, למרות התשישות לעשות פעולות, 
את אלה שכבר קבעתי בסדר יומי עשיתי ולא ויתרתי, 
זו נקודת אור מדהימה בשבילי מכמה סיבות,
א- התמדה, יש משהו במכור שבי שממאן להתמיד במה שלא מספק סחורה מייד, 
והנה, הקריאה היומית, "לא ספיקה" את הסחורה, ולמרות זאת בחרתי להמשיך, כי אני יודע שזה מחלחל, ורק העובדה שאני מצליח להתמיד במשהו שאני לא רואה בו תוצאות מיד, זו תחילת רפואה מדהימה.
ב- זה מן גילוי דעת, אני ממשיך, לא מעניין כמה התאווה מנסה, עושה תריקים,  לפעמים נותנת נוקאווט, אני ממשיך לצעוד, לאט לאט עובד על כתיבת צעד ראשון, וממשיך במה שאני יודע שיכול להוביל אותי לצעוד בדרך.

ג- ואולי הכי חשוב, נפלתי?! יופי, בו נבדוק איך משתפרים, מודה ומתוודה לא כל נפילה גורמת לי לעשות חשבון נפש נוקב איך היא הגיעה, אבל עצם העובדה שאני ממשיך לעסוק במה שעוזר לי להיות נקי, גם אחרי שאיבדתי נקיות, זה משהו שמשאיר אותי בתודעת ההחלמה, ואולי לא רק בתודעה, אלה במעשים.
וואלה, לקום בבוקר אחרי נפילה ולהתחיל לקרוא בספרות, עם תחושה נוראית שבתכלס אתמול קראתי, ונפלתי, אז בשביל מה??? ובכל זאת להאמין, לדעת, להרגיש, זהו צעד שמוביל אותי לניקיון. אם לא היום. אז מחר, 
יום ועוד יום בו נעשות פעולות, גם אם הוא לא נקי, מוסיף המון החלמה, גם אם לא רואים/מרגישים/חווים. 

היום אני נקי, ומלא תקווה ומלא תפילה שיהיה בי כוח לרצות עוד יום נקי,
אמרתי פעם לחבר, אני מרגיש במסע הזה שעל כל תקופה מוצלחת, שבה אני מתקדם שני צעדים בהחלמה.
מישהו מושך אותי אחורה לתקופה לא טובה בה אני הולך צעד  אחורה בהחלמה.
כן... זה יכול לייאש, אבל העובדה שאני מתקדם, גם אם זה לאט, ובקצב שלי, 
זה נקודת האור שיש לי. ולכן אני לא מוכן להתייאש, הכי הרבה, לקחת הפסקה, אבל גם זה במינון

נקי,
מודה,
מתפלל
מפנים!!!

כל הכבוד לך על הפתיחות שלך, כמו שנראה ממה שאני קורא, אתה כנה אמית וכותב ומנתח יפה את מה שאתה עובר, אני יכול לומר, שאם הלל מחייב את העניים וכו' "פשוט שמח" מחייב את הנופלים לא להתייאש, אלא אם נופלים לקום ולא להיתקע בנפילה,
אוהב
תודה מחזק
בהצלחה

תודה רבה, בהחלט מים מרווים לנפש צמאה