לצערי הרב מוצ"ש נפלתי, אחרי הגדלתי את שיא רצף הנקיות שלי,
רשמים מהדרך הזאת, שבעיני הציפה בי הכי הרבה החלמהף
התעוררתי משנת צהריים של שבת עם פנטזיה קטנה, הבנתי שאני יפול אם אני יזרום אם הפנטזיה והתחלתי להעסיק את עצמי בדברים אחרים,
ערבית, צאת שבת...
שלוש שעות אחרי צאת שבת הכל היה אצלי רגוע ושליו,
אין ואז... אין אבל.... הכל רגוע ושליו,
רק חשבתי לעצמי יאלה, בא ניפול, עשינו את זה.... אני במקום שאני כבר יכול להגיד לא, אז אפשר להשתולל,
לא אמרתי את זה בקול, גם המחשבה לא הייתה כזאת מפורשת, זו הייתה מחשבה נסתרת, מעין לחישה.
בוא נתקשר לחבר ואז נחליט, ניסיתי להציל.... ופה הייתה הפתעה...
בסב נקיות הזה, היו לפחות חמש פעמים שממש הרגשתי שאני הולך ליפול, ומה שעשיתי זה להרים טלפון לספר לחבר, לשתף אותו.... אחרי הטלפון איך שהוא זה עבר וחלף, ופשוט לא ראיתי צורך להתעסק עם התאווה, המשכתי בחיי וככה עברו להם מספר ימים,,,,
( תרשו לי לומר למרות הנפילה, שההישג הזה מרגש אותי לכשעצמו, גם אם עכשיו אני מאפס)
וזו הייתה ההפתעה, כאילו..... העדפתי לא להתקשר, כי כברר היה לי ברור שזה יעבוד, ואם אני יתקשר אז אני בעצם מוותר על התאווה....
מודע- תת מודע- הלא נודע, ומה שבניהם.
כבר תקופה ארוכה בהחלמה שלי ששמתי לב, שאם אני מדמיין את עצמי מגיע לקו הסיום, אני מתחיל להתבאס, להתעצס וזה מתחיל לעורר אצלי את התאווה בעוצמה,
בעצם אם נפשט את זה, משהו לא רוצה להיפרד מהתאווה, ולכן כל פעם שאני נכנס לראש של " זהו, עברתי את זה, נגמר, לא יהיה יותר" מה שקורה מתעורר מולי כוח אדיר,
במהלך שבת, מרוב שמחה על שבת שאני מכניס נקי לאחר תקופת נקיות מדהימה, התחלתי לדמיין את עצמי בקו הסיום, התחלתי לחשבן איך אני מתחיל לווססת את כוחות החיים במקום למלחמה על שמירת הברית, לדברים אחרים ומידות אחרות שאני כבר שנים מנסה לעבוד ולשפר,
ואולי זה מה שביותר גרם לי בלי משים לב לא לטלפן,
כי כבר יש לי הוכחות שהטלפון והשיתוף מיצילים אותי, זה הציל אותי במסע הזה כמה וכמה פעמים, ברמות שאני לא הצלחתי להבין איך? מה עושה בשיתוף הפשוט הזה את הגל למשהו לא מורגש,
עד כאן אני מילאתי את חובת הכנות שלי, הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה לא נעים לבוא ולומר שנפלתי,
ובטח אחרי תקופה ארוכה שכבר התחלתי להרגיש שעליתי על גל נקיות, חשוב לי להשאר נאמן לכנות הזאת,
עכשיו נעבור לתקווה,
ראיתי, הרגשתי, חוויתי, נשמתי, קמתי, ישנתי, אכלתי, שמחתי, החלמה במלא מובן המילה, גם בימים שלא הייתי מחובר הרגשתי החלמה, הרגשתי את השקט השלווה,
ראיתי בחוש איך השקעה אמיתית בהתמדה יומית יכולים לשנות את מהלך הנפשי בהתמודדות שלי מול הדבר.
הבנתי והפנמתי איך כל יום הוא יהלום, איך באמת התמקדות רק ביום אחד משנה את הכל....
לפעמים אנחנו עוברים דברים לא כדי לתקן את עצמנו, לפעמים אנחנו עוברים דברים כדי לתקן את מי שפוגש אותנו,
אז מאחורי המקלדת, ( ולחלק שפגש אותי במציאות) אני יכול לומר, בלי בושה, שאני חושב שאני אחד האנשים שנמצא תקופה ארוכה בפורום, ובהחלמה, ואני רואה התקדמות איטית כקליפת השום.... במשך שנה ושלוש חודשים שאני כאן, רצף הנקיות האחרון הראה לי התקדמות ברורה יותר, רצופה יותר,
היום אני יכול להגיד, נפלתי, אבל אני כבר נופל מגובה אחר,
נפלתי, אבל זו כבר לא התרסקות כמו בעבר.
ויותר חשוב בעיני, היום אני יכול להגיד,
זה אפשרי!!!!!!!!!
תודה למי שליווה בתקופה האחרונה, ברור לי שאני יצטרך אתכם בהמשך.
בחסדי שמיים זכיתי להשאר כנה
