שקט ושלווה הינם מתנה שכל אחד מאיתנו ( או שנדמה לי?) שמח בהם, 
וזה הזמן להגדיל את הערכה העצמית, ההיא שנעלמה לי מתקופות רצופות נפילות,
אותה אחת שמסתובבת רק אצל אלה שמסתכלים ומתבוננים עלי מהצד, ומעריכים, 
ואני? הערכה עצמית??? מאן דכר שמיה, מעריך הכל, כל התקדמות, כל קימה, אבל לא אצלי, 
אצלי זה תמיד חריף, בוטה, מגעיל ודוחה יותר, הערכת עצמית כל כך נמוכה, שמכריח אותי להשתמש שוב, 
כדי לדמיין את עצמי אלוף, אחד שכובש כל אחת.
ושוב פעם, אני עוצר, נושם, נשימה ארוכה, מנסה להבין מאיפה הערכה העצמית שלי התרסקה,
הבנתי שזו ביצה ותרנוגלת שנפילה מפילה את הערכה העצמית, אבל לא הבנתי מי בא קודם, 
הביצה? או שמא התרנגולת?
ותוך כדי הרהורים, אני מבין שזה לא רלוונטי, מה הגיע קודם, נפילה או ערכה עצמית ירודה, 
אני מבין רק דבר אחד, אני קיים משמע אני יכול לתרום לעולם, 
אז זה כבר לא משנה איך אני מעריך את עצמי, ז"א זה משנה מאד איך אני מעריך את עצמי, אבל זה כבר 
לא הערכה שבאה רק מפרמטר אחד, האם שמרתי על הברית היום, האם נשארתי נקי היום, 
אני מעריך את עצמי, גם בלי לשמור, על הברית על הנקיות על העניים, 
כי אני מבין היום יותר טוב מה היכולות שלי, למה אני מסוגל, 
ויותר חשוב, אני מבין מול מה אני כבר לא מסוגל, 
אני לא מסוגל מול תאווה, מול פריצות, זה מוביל אותי לנפילה, 
ולכן, גם אם אני נופל, אני ממשיך להעריך את עצמי, שלמרות חוסר היכולת אני עושה כל שביכולתי. 

ברוך ה' עדיין נקי, למרות שעברו יומיים קשים , תאווה באה לבקר, והצלחתי בחסדי ה' להישמר, או שאולי נכון לומר, ה' החליט לשמור

הפחד מליפול בגאווה, הוא הפחד להגיע לתאווה, 

כמה שאני יחשוב שאני מסוגל לה, ויכול עליה, 
הסכוי שאצליח מולה ילך ויקטן, 
אני כבר כשבועיים עובר אי שקט פנימי, נפשי, 
עם מנוחות פה ושם של שלווה, 
ולא, לא הרגשתי צורך לברוח לתאווה, למעט פעמים בודדות,
בהם התפללתי, והזכרתי לעצמי שאין לי סיכוי, אז אין מה לדון איתה, 
היו רגעים בהם היא ניסתה להבריח אותי, וכל כך סלדתי מהרעיון, 
ואולי זה השכר היותר גדול, בהחלמה, 
ההרגשה שזה לא שייך אלי באמת, 
מתחיל להשיל את העור הישן, אותו אחד שעבד עלי כאילו אני והתאווה חד הם, 
ולגלות את העור ( או האור?!) האמיתי, שאני זה אני, ואני לא שייך אליה, והיא לא שייכת אלי, 
היא רק דמיון שבא למלא את החוסר שלי מעצמי, 
ובכל הסיפור הזה, האני מפחיד אותי מגאווה....

לא מובן מאליו, ומודה על יום שמח ונקי

אבי יקר, אינני לבד,ואינני בודד,
ברוך ה' לפעמים במסע צריך להתרחק קצת מקבוצת החברים שמלווה,
ולא כי אני רוצה לבד, בשביל בדידות, 
אני רק רוצה לבד, כדי לעכל, מה שאני עובר

לך תסביר לסובבים אותך למה אתה מרגיש כך, 
למה אתה מסתובב עם תחושת היי, מאושר, שליו,
לך תסביר לאנשים הקרובים אליך מה עברת בשנה הזאת,
כמה בכי ודמעות של צער נהפכו להיות בכי ודמעות של שמחה
של אושר, של אמונה ותקווה, דמעות שרק רוצות להודות, 
להודות לבורא עולם על יום מחובר, 
למרות שהיו הרהורים למדתי למי פונים, למדתי להתפלל, לדבר איתו, 
למדתי להקשיב לעצמי, ולהתרכז בסביבה, ולא להתרכז בסביבה בשביל עצמי, 

לך תנסה להסביר לאדם שלא חווה אובסיסיה וחוסר שליטה, 
מה זה פתאום להרגיש איך לאט לאט זה נעלם, 
ולך תסביר לעצמך, כמה שמירה אתה צריך, משאננות, ממחשבה שאם זה עבר זה לא יחזור,

נער הייתי והתבגרתי, ולא ראיתי תאווה שעזבה, 
רק שינתה פניה, ואני.... כל יום מחדש, מנסה להבין מה אני יכול לעשות, 
כל יום מחדש, 
יום נקי נוסף, אלול!!!! ממש אלול

ברוך ה' עדיין נקי, ולא הייתה שבת פשוטה 
אשמח שתגיבו, זה יכול לעזור לי בשלב זה, 

דווקא היום חשוב לי להודות,
אני חולה, לא מרגיש טוב, בחילות, הקאות, שילשולים, 
יושב במיטה, נזכר בימים דומים מהעבר, בו המנוחה היחידה הייתה עם התאווה,
והיום, ברוך ה', אני בוחר לעשות פעולות, ולהשאר נקי, רק היום, 
אז היום אני מציץ שוב על השנוי המתחולל, בלי משים לב, 
ושמח, ומודה, 
יום נקי

תודה לך על השיתוף אני מאוד מתחבר כי דווקא במצבים האלה שהייתי מרגיש כמעט מת והייתי חייב בהתחלה לבדוק שהכל עדיין עובד גם אם יש לי חום או כל דבר נוסף עם כאביי ראש מטורפים...

והיום לראות את ההבדל זה כמו חוויה מתקנת בשבילי לפעמים לראות שאני יכול להתנהג כאדם נורמלי אם אני משחרר ומכניע את זה לאלוקים וכנובן עושה צעדים פעולות וכל הנלווה אליו

אז תודה לך שאתה איתנו כייף לקרוא פה

ברוך ה' מתחזק אט אט, 
עדיין נקי, ומחובר,
והיום יצא לי לחשוב על הימים ההם, בהם פחדתי מהתאווה,
הימים בהם הייתי לבד, נלחם, לעומת הימים האלה שאני לא לבד, ולא נלחם, רק עושה פעולות, וביחד עם בורא עולם,
יצא לי לחשוב על איזה לחץ היה להעביר יום נקי, כמה מלחמות, ותשישות, 
ורק היום אני נקי ורגוע, 
יש נסיונות, מידי פעם משהו בי מחפש טריגר, אבל כבר למדתי לזהות זאת, ואני כבר יודע לעשות פעולות כנגד זה,

היום לדוגמ' הייתי באיזה פרוייקט משותף לכמה אנשים, במהלכו הרגשתי כל כך לא שייך לשם והדבר הכניס בי עצבות, וברוך ה' בחרתי לחשוב על דברים טובים, ולא להיכנס לבאלגן עם המחשבות שלי, 
בדרך חזור עברו כמה נשים לא צנועות, זה מיד הפריע לי, הסטטתי מבטי, והיה לי צער מהול בסיפוק ושמחה,
צער שאני מפסיד את הרראיה, אבל סיפוק גדול ושמחה שאני מבין שגם אם לא אראה את זה, אני עדיין יהיה חי, ברוך ה', זכיתי לא לחשוב על זה יותר מידי אח"כ,

בעזרת ה' רק היום נקי

הלא יאומן קורה, ממש לא מובן מאליו,
שלוש פעמים השנה שברתי את שיא רצף הנקיות שלי, 
הגעתי למספר ימים ( ביחס לחברים כאן הוא קטנטן) שלא חלמתי שהגיע, 
והחידוש המופלא שזה בא בקלות, מה זה קלות? קלילות, בכיף, בשלווה, בלי התנצחות תמידית,
פה ושם גל קטן, אבל רגוע,

ועם כל השמחה, מהבוקר אני מרגיש רצון לחפש טריגר, מוצא עצמי מדפדף בעיתונים, 
עכשיו ליפני שבאתי לאתר, מצאתי עצמי "עושה נסויים" במחשב, ואני בתוכי יודע שזה בתקווה למצוא טריגר, 
אז באתי, לספר, 

אני יודע שבדרך כלל אחרי תקופות נקיון שהגוף לא רגיל אליהם זה מתחיל לי, פעם זה היה קורא לי אחרי שלוש ימים, לאט לאט זה הצטבר, 
ועכשיו.... אני מכיר את זה כבר,
 ברור לי שמחר אצטרך להיות יותר עירני, וחד, ואולי הכי חשוב, לחזור ולטלפן לחברים. אני צריך לחזור ולהלחם על עשיית פעולות אם אני לא רוצה למצוא את עצמי בחזית מול התאווה.

שבוע טוב,
עוד נק' לציון, היה ראש השנה נפלא, סוף סוף הצלחתי להתרגש בתפילה ולא בגלל התאווה, אלה בגלל שאני הרגשתי

על קוצים, סטרס,
הגוף דורש דבר שחסר לו וביחד עם הצום זה בעיה, 
הפעולות שנעשו עד כה:
תפילה, מדבר המון עם ה', גם ככה אומרים שכרגע הוא בשדה אז לא לנצל את זה?
התקשרתי לחבר אחד, שיתפתי, גילוי מילתא לבורא עולם שאני באמת רוצה את היום נקי, 
יש לי עוד חברים שמקווה לטלפן אליהם בהמשך היום, קבעתי לעצמי שעות, ( אני יודע שסתם לזרוק לאוויר שאתקשר, זה לא באמת יעבוד) 
בנתיים קפצתי לכאן, לשתף, ואולי לקבל חיזוקים, אשמח לכמה, 
עצם זה שאני יודע שיש חברים שקוראים ומגיבים ותומכים, יכול לתמרץ אותי. 
בקיצור, יום של סטרס, תחילת גמילה או איך שתקראו לזה