ההתקף עדיין לא עבר, בדקות האחרונות הוא קצת התחזק,
מתחיל לחשוד שזה בגלל הסופ"ש המתקרב, כאילו הגוף נמתח לקראת קבלת המנה שלו, בדרך כלל סופ"ש זה זמן הנפילות,
יצא לי לדבר עם עוד חבר ליפני כשעתיים, זה נתן שחרור לעוד קצת זמן,
אני אכתוב נקודות, אולי זה יעזור לשחרר, בעיקר זה יעזור לי למשוך זמן עד הקבוצה של 23:00
רץ לי בראש התסריט שלי מול מחשב... זה עובד עלי שזה טוב ומרגיע, נכון זה אולי מרגיע, אבל מכניס אותי לסטרס נוראי מול עצמי, ייסורי החרטה, החוסר אמון לעצמי, זה מכניס בי תחושות של חוסר יכולת להתמודד עם העולם והקשיים שבו, כאילו אני ילד, ובעיקר זה לא נכון זה לא אמיתי, ואני יודע שזה לא הרצון שלי, הרי הגעתי לכאן לעבוד.... הגעתי לכאן לשנות להשתנות, ואני כבר למוד נסיונות אני מכיר את התחושה הזאת, ברוב הפעמים שהיא באה לבקר אותי לקח לה יומים עד שמימשתי את התאווה,
אבל הפעם... התאמנתי כל כך הרבה ליפני שהביא הגיע, התקשרתי כמעט כל יום לחברים, שיתפתי בדברים שנראו לי בעייתיים (ומודה לא היו הרבה) גם היום שיתפתי, התקשרתי לשלושה חברים, לשתף,
אני מודה ומתוודה, אני לא באמת רוצה!!!!! לוקח שתי נשימות עמוקות,
אני שייך לעם קדוש, אני בריאה של ה' ית'
אני פשוט שמח, אשיות שרוצה לעשות טוב בעולמו של ה' ית', אני רוצה לתת, להעניק, לעשות חסדים, יעיד עליי בורא עולם שהשאיפות הכי גדולות שלי קשורות לנתינה לאחר, לאומה, לעולם, לעשות חסד עם כולם,
אני אוהב בני אדם, אני אוהב אמת, ויושר ומשפט,
ויש בי גם צד שהוא לא "אני" הוא רק צד, שזהו צד שהוא לא מהותי לי, הוא לא קשור לרצונתיי, שאיפותי חלומתי, אם כי הוא מגיע מחופש בהם,
אני ממש אבל ממש רוצה להיות קשור לה' ית' ואותו צד מכוער רוצה להריחק אותי, ואין זה אלה שקר, אין לו עצמיות, אין לו ממשיות, זה דמיון, דמיון דמיון, מה הטעם לבחור בו על חשבון בחירה במציאות, בחיים, בטהרה, ויראה וקדושה,
ריבונו של עולם, אתה שולח לי נסיון, אני מתחנן, תאיר לי את הדרך לעשות פעולות נכונות ובזמן, אני נזכר במה שכתבתי בפסח... זוכר אבא? איך הייתי שבור ורצוץ אחרי ימים של נפילות רצופות, זוכר?
ביקשתי רק דבר אחד כוח להמשיך לנסות, לנסות להשתחרר מזה,
אני מודה לך בורא עולם, על המסלול הזה, אותו מסלול שמוליך אותי כל פעם לפינה ונותן לי לברר עד כמה הקשר שלי איתך הוא כקשר אב ובן, קשר שלא ניתן לערעור וניתוק, ואי אפשר להתגרש או לעזוב את הבית,
ריבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד!
כחומר ביד היוצר!
ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימני להושעני ולתמוך נפשי
מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה,
אני פונה אלייך ומבקש עזרה, רק את היום! רק את היום הזה.
זה יום חשוב, יום שאני יכול להוסיף טוב לעולם יום שאני יכול לתת לאחרים, ולא לקחת
ריבונו של עולם, אני מודה על הכאב הזה שאני חש עכשיו, וגם על הדמעות,
אני יודע שאם אני חש כאב, הלב שלי חזר לפעום, הלב שלי התרכך מהאבניות שבו.
