חוזר לדירה שלי, אחרי יום עמוס, 

בדרך מתיישבת מולי בחורה, 
פשוט הציתה בי מיד דמיון.... או דמיונות, 
שלוש שניות לקח לי להבין שאת הנסיעה אני לא יכול להעביר כך,
חמש שניות עד שעברתי מקום,
תפילה לה' ית', אני עשיתי מה שיכולתי, זכה אותי שזה לא ימשיך להפריע,
ברוך ה' עבר,

ברוך ה' יום נקי

יפה. בעיני התפילה לאלוקים היא העובדת, כי זה צעדים 123 בקצרה. 
אוהבים .

יום חמישי...
הפחד, 
מיד בבוקר (שהתחיל בצהריים) הותקפתי בפחד.... סופ"ש אחרי מספר ימים לא מבוטל (במקרה שלי) של נקיות, אמור להגיע גל, 
אני מכיר את עצמי, הוא בא בטרוניה של "אתה מספיק חזק, הנה החזקת נקי" 
הוא יתחיל בלחפש טריגרים ברחוב, ובתקופה הזאת טריגר יכול להיות רק דמות אישה, 
אם היא יפה ברור, ואם היא מכוערת (לא שיש בנות ישראל מכוערות רק עניות) זה פשוט יגרום לי לדמיין אותה יפה, 

ואז.... לך תנסה להסביר לעצמך שאתה באמת לא רוצה להשתמש שבתכלס.... כל מה שרץ לך בראש זה איך אתה משיג תאווה איך אתה מגיע לבית ההורים מהר ככל האפשר, ואיך אתה מספיק אחרי זה לסדר את מה שתפסיד בזמן השימוש. 

מיד בתחילת היום התקשרתי לחברים, אחד ענה אחד לא (זה הזמן להגדיל את מספר החברים?!) 
זה שענה כמו תמיד, פשוט שם, בלי לבלבל לי את המוח. שיתפתי אותו שביום הזה יש לי פחד... דבר שמריץ כבר מהבוקר הרהורים.
בירך אותי והמשכתי ביום שליו.

אירוע... כזה שלא התעמקת בו יותר מידי והפתיע אותי.... מצאתי את עצמי בלי הכנה, בלי לפתוח מעגל ( ולא ברור לי למה לא פתחתי אותו) בתוך אירוע.... ברוך ה' היו מראות מגוונים, חלקן צנועות חלקן לא, 
אלה שלא..... ה' ישמור עלי, תפסתי את עצמי בזמן ושלחתי הודעות לשלושה חברים, 
זה לא העיף את הנסיון, אבל הכניס אותו לפרופורציה רגילה,,, כזאת שנראה לי לא גבר נורמלי יש, לא הייתה לי אובסיסיה להסתכל, והצלחתי להסית מבטי הרבה פעמים, בשאר הזמן זה לא הציק לי.

מסכם יום נביש... חציו נקי חציו יבש. לא יודע להסביר איך זה....
נסיונות נוספים בסופ"ש... ששבת.... 
שבת זהו פחד עצום כבר כתבתי פעם שאו שהיא מלאה באורות או שהיא מלאה בבדידות.

אבל כמו שכבר לימדו אותי פה, ואחר כך חוויתי על בשרי, 
עזוב את מחר, מה אפשר לעשות היום! 

אז היום אני נקי! תודה לחברים, 

מחר??? ה' הושיעה המלך יעננו 

כל יום רק להיום. אוהב.

מהשבת לקחתי שוב את היום, רק את היום.
כל השבת תקפו אותי מחשבות והרהורים על תקופות נקיות ארוכות, 
ופחדתי, כל הזמן הזכרתי לעצמי, 
רק היום אני יעשה מה שאפשר לעשות להשאר רק היום נקי.

הפחד מהשבוע שיבוא 
"בבטח הוא יהיה יותר קשה, כבר הרבה זמן לא השתמשתי, 
בטח אני ישתגע מכל ההרהורים, אולי כדאי כבר לסיים אם זה עכשיו"

ושוב אני מזכיר לעצמי, 
רק היום, 
מה קורה היום? 
היום נפלא, התחלתי להרגיש טיפה ריגשי קודש, דמעות מילאו את עיני במודים אנחנו לך, 
מרוב שמחה, לא מוסברת, וטוב שכך, קצת רגש בלי שכל, אחרי תקופות בהם עשיתי אנליזות על כל פיפס שבי, בעיקר כדי להלקות את עצמי, כדאי שאוכל להרגיש צדיק אלה מה,

שקט לי מידי, בטח איזה שבוע מחכה לי ואי ואי, 
רק היום, מחר יחכה למחר, אם מחר אין לי אפשרות להתמודד ליפני שהוא יהפך להיום, 
וכך העברתי שבת, בדו שיח לא ברור עם עצמי, מנסה לשכנע, שהיום, ועכשיו, בסדר, 
אין הרהורים, אין קריצה לתאווה, למרות ששבת לא הרגשתי בודד, לא הרגשתי חסר, לא הרגשתי פחות טוב ממישהו (שכל תורת ההשוואות כשלעצמה היא בדיחה גרועה) 
השבת הצלחתי לשמוע ביקורת, ולא להתבלבל או להכנס לעצבות, 
מה מלחיץ אותי שטוב??? 
הנה, טוב, ורגוע, ושליו, אז מה הפאניקה? ולמה לעזאזל הפעם משהו בתוכי מנסי להצית בי דמיון לא צנוע? כזה שייתן לי טרגיר לחפש תאווה ובסוף גם להשתמש?

דו שיח, תאווה מחופשת למחר מחרתיים ושבוע שלם, מנסה לתקוף אותי היום!!!!
ואני בתגובה? 
רק היום נשאר נקיים, מחר? מחרתיים? את יכולה להישאר מחופשת,   זה לא ענייני, 
אני מתעניין בהיום! מה אפשר לעשות היום כדאי להיות נקי,

חברים, לא מובן מאליו בכלל, הסופ"ש שעבר עלי בנקיות, 
בחסד ה' וחברים טובים, אני היום הזה נקי,

ופשוט שמח!!!!
שמח, ואולי דווקא בפרשת הקללות תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.... אפשר לתת לשמחה להתפרץ!

שבוע טוב, יום רק היום נקי

יום בסימן רק לא ליפול לגאווה,
זאת שלוקחת אותי למקום בו אני חושב שאני יכול לבד, 

קמתי מאוחר מאד, ברוך ה' זה לא מנע ממני לעלות לקבוצה, לצערי כשהצלחתי לדבר כבר היה מאוחר.
רציתי לשתף את החברים בתובנות הרק להיום החדשות. 

אחר כך התקשרתי לחבר, לשתיים, 
במהלך היום היה רגוע, אבל הרגשתי את הגאווה, ברקע מנסה להסביר לי למה זהו, סיימנו, בטוח שנגמר ולא יהיה יותר, 
ואני מזכיר לעצמי, שאני רוצה לעשות מה שאני יכול רק היום, וזה לא קשור למחר מחרתיים שנה שנתיים, 
איך אפשר לומר סיימתי בעוד.... אני מכיר את הסבבים האלה,,,, הייתי בהם יותר מעשרות פעמים, וזה עניין של זמן עד שאחטוף התקף....

ובערב זה הגיע, מילה באנגלית שעשתה לי הסוצאציה לא טובה זרקה אותי להתמודדות, 
העלה לי דברים לא טובים, הרהורים ממש ממש קלים, כאלה שאני מסוגל לעמוד מולם לבד, 
אבל הפעם.... לא נתתי לתחפושת של הגאווה עם התאווה לבלבל אותי, 
נגד הקטן אני יכול לבד, אבל אם אצא לקרב מול הרהור קטן, הוא עוד יגדל,,, ואז? 
אז אני יחזור להיות הסמרטוט של התאווה, כרגיל, זאת שמספרת לי סיפורי סבתא על כמה אני מוצלח ליפני, וכמה אני סמרטוט אחרי, 
ברוך ה' התקשרתי לחבר ואמרתי לו, יש לי הרהורים... אני משתף אותך ומקווה שה' ישחרר אותי, 
נכנסתי לערבית, 
אחר כך התיישבתי ללמוד, היא שוב באה, התפללתי לה' "בורא עולם, זה לא פייר, אני סה"כ רוצה ללמוד, 
קח את זה עכשיו שלא יפריע" 
וזהו... לא הפריע, 

בחסד ה' ית' אני נקי היום. 
משתכלל ביכולות הזהוי שלי, ליפני שזה מתקיף.
תודה חברים יקרים!!!!

מדהים. 
גם אני כשאני משתף לפני הפעולה ולא רק מדווח עליה אחרי זה אז השיחרור הוא ממש ניסי...
אוהבים. 

היום הזה מוזר, 
בעיקר השקט שבו, שמתי לב שאני לא רגיל לשקט,
דבר שגורם לצדדים בי לעבוד על עצמי כאילו אני מתגעגע לשימוש בתאווה, וזה גורם לי לנסות לעלות זכרונות מהעוב, 
ואני בעצמי יודע, שלא געגוע, לא מינה ולא מקצתיה, לא מתגעגע לרגעים מלאי העונג.... אותו עונג שגורם לי לרדת מטה שאולה, ולו רק בגלל שבשבילו אני מקריב את סולם הערכים שלי, את הקשר שלי עם בורא עולם, ואת הקשר שלי עם המציאות, 
הדבר גרם לי לחשוב,,, מה אני אוהב לעשות? אילו דברים מענגים אותי, והעונג נשאר איתי גם אחרי? איך מתנהלים במציאות שבה אתה כבר לא מתמודד כל הזמן עם נפילות ורגשי אשמה וחרטות, פחדים שמישהו יגלה את הצדדים האלה שבי? 
שלא תבינו לא נכון, אני מברך על השלווה, אני כל כך לא מעכל שאני כבר הרבה זמן עם שלווה, שמתחיל להתעורר בי החשד שזהו? לא יהיו יותר "רגעים קסומים"  מול נשים במחשב? 
אותם רגעים קסומים, השייכים לצדדי האופל בעולם הקוסמים, הפילו אותי שוב ושוב ושוב ושוב, 
והפעם.... הפעם החלטתי שליפני שהם יבואו אני ישתף, ישתף חברים למסע, שמשהו מתחולל, מתחת פני השטח, ואני לא רוצה להתמודד ראש בראש, אני מעדיף לעצור את המנהרה שהתאווה חופרת ליפני שהיא מגיע לצד שלי, בעוד היא מתחילה לחפור כבר לסתום את הגולל, 
ושיתפתי חברים, אחד מהם אמר לי שכדאי לתת מעצמי לאחר, בעודי מדבר עימו הייתי בדרכי לסופר, אחרי השיחה התקשרתי לשותף לדירתי ושאלתי אותו אם הוא צריך משהו, אני בסופר.... מעשה כל כך קטן שפשוט... שינה הרגשה, חיבר ופיקס, 
ואני???
מודה על היום הזה, שפתח עוד זוויות בהחלמה, זוויות מוזרות, למרות השנים בהם אני מנסה להחלים, פעם ראשונה שאני חווה זוויות אלו,
מתפתה שלא לחשוב שזהו נגמר, לא עוד, 
כי לחשוב את זה, זה לצאת בהכרזה, ניצחתי, 
היום אני מבין שאין את מי לנצח, מעולם לא הייתי במלחמה, הייתי רק בשביל לא נכון, עכשיו אני בדרך חזרה, 
ואין נצחון, יש הליכה, וכל יום עם הקילומטרים שלו, 
אז תודה רק על היום, 

מדהים. פשוט מדהים. 
התוכנית עובדת כשעובדים אותה. 
שמח לשמוע שהשתחררת...
אוהב וצריך. 

הלילה מצאתי עצמי כאילו מנסה לעורר את עצמי להתגרות.

ברוך ה' ה' יתברך עזר לי לעצור את זה בזמן, ליפני שיהיה מאוחר, 
נראה לי שאני נכנס לימים הלחוצים, אלה שמתחילים לגמול אותי....

ליפני שבר גאון, 
אז אני פשוט יאמר את המקום בו אני נמצא, 
אני נמצא במקום בו לגימה מועטת תפיל אותי, אני לא גיבור ולא איש מלחמה, 
רק מישהו שמנסה להתמודד לא לבד עם משהו גדול ממני... מסתבר,

בעזרת ה' שיהיה יום טוב

נכון. 
גם אני במצב שעוד לגימה אחת ואני מתמסטל... לא יכול לבד, צריך עזרה של חברים ואלוקים. 
אוהבים. 

לא מאמין, או לא מעכל, אולי לא רגיל?
פעם, הייתי מוצא את עצמי במלחמות מטישות.... שעות, אולי מצליח לסחוב ימים, 
המלחמה הייתה מתחילה לפעמים אחרי שבוע, אחרי שבועיים.... לא זוכר שהצלחתי להחזיק יותר מ16 יום. 

ועכשיו? 
שקט, שקט מידי, שאפילו הפסקתי לספור ימים, (אולי כדי להתרכז ברק להיום) 
וזה לא שאין לי גלים, יש לי גלים אבל הם אחרים, הם לא הרהורי חטא, הם הרהורי ויתור...
הגוף לא מוכן לוותר על התאווה, הוא התרגל, כל כך הרבה זמן לחיות איתה, יד ביד, ברגים הקשים והמעצבנים, אותם רגעים בהם הייתי צריך נחמה, 
ואז שקט.... אין סערה, אין מלחמה, אין רצון לנחמה... לא כי לא קשה, ולא כי אין רגעים מעצבנים, רק בגלל שמשהו התמלא שם, בנפש ההיא, אותה נפש עייפה, עייפה מלהתמודד עם כל העולם ולקחת את האחריות על כתפיה, ומידי פעם היא הייתה צריכה את השקט עם התאווה, 
ועכשיו? 
אני לא מעכל בכלל.... אני לא מעכל את הדבר הזה, ממאן לאמין, ממאן לקבל, כאילו, לא רק שהתרגלתי לחיות עם התאווה, והשימוש, התרגלתי לחיות עם המלחמה.... והיא איננה.... ומה עושים עכשיו?
מתחילים לחיות נורמלי? רגיל? לפתח תחביבים וכשרונות?
ואני? מוצא את עצמי נלחם בעצמי... יותר נכון מנסה לשחרר לעצמי.... 
אם פעם הייתי נלחם בהרהורים של נשים, היום מגיעים אלי הרהורים של התרפקות "איזה כיף היה"... פעם הייתי הלחם בהרהורים, היום אני משחרר... עושה מעשה פשוט, משתף מישהו, וזהו? 
וההרהורים של איזה כיף היה... אם תשאלו מה איתם?
אני רק משחרר את עצמי, ונותן לעצמי להתרגל.... שיש לי פתאום זמן, וכוח, ושמחה רגילה לא כשאת שבאה משכנוע עצמי, ופתאום לא כל העולם נראה כנטל, אני משחרר לעצמי את הכבלים, לאט לאט, 
ורק דבר אחד אני מזכיר לעצמי כל הזמן....
איפה הייתי לא מזמן, ואני לא מזכיר את זה כי אני פוחד, אני מזכיר את זה,.... כדאי לא לתת לשלווה ולשקט לבלבל אותי, הרי אני מכיר תקופות של שקט.... ואחריהם סערה נוראית.... 
היום אני יודע שאני לא צריך לחשוב על מחר, כי אני מדמיין סערה מפלצתית שמפילה אותי, אני היום מבין שאני צריך לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות היום כדי להשאר מפוקח... לא תמיד, רק היום....
ועוד יום עובר ועוד אחד ועוד אחד.... ואני מחכה לסערה ובררוך ה' היא לא באה...
ואני לא מאמין.... 
פשוט לא מאמין ולא מעכל ולא מצליח לתפוס מה קורה פה?

ואני רוצה להמשיך.... כל יום, רק אותו יום, 
והיום ברוך ה' הייתי נקי, וזה לא מובן מאליו, 
נסעתי לאירוע, ליפני פתחתי מעין מעגל עם חבר...
וזה מטורף... אני רציונליסיט בכל תפיסות עולמי, אני לא מאמין במיסטיקה ובדת...
ומשהו פה... שאני יכול להסביר בצורה פסיכולוגית.... אבל כל ההסברים לא יהיו רלוונטים. 
כי משהו (ואני רק בצעד ראשון) משהו פה מתחולל...

תודה! לכולם, אלה שקוראים ומגיבים אלה שלא מגיבים, אלה שלא קוראים
תודה לכולם על עצם זה שהם עזרו ביצירת קהילה...
קהילה שלא מפחדת לראות 
בני אדם חולים.... ולהושיט להם יד לעזרה
תודה לבורא עולם!!!! שנתן בי כוחות להיות עקשן...
אותה עקשנות הפעם שיחקה לטובתי.... וגם אחרי הרבה נפילות....לא הפסקתי להמשיך לשתף.
אני לא מתבלבל, הסערה יכולה לחכות בפינה.... ומנסיון העבר היא תגיע, ותיהיה חזקה.
ואני כל יום... מתאמן.... ליום שהיא תבוא, 
אני כל יום עושה פעולות.... 
לא רוצה שתבוא... אבל מחכה לה....
יש לי עוד הרבה לכתוב, אבל אני מפחד ליפול לגאווה ושאננות
וליפני שבר, גאון.
מקומי.... בהחלמה.... שמח, וטוב לב, אבל לא רוצה להיות שאנן וגאוותן.
בהצלחה לחברים
תודה, יום נקי

אושר אמיתי לשמוע ממך על תחושות כאלה מיוחדות ועל התקדמות כזו, אשריך!! שנזכה גם..
העקשנות שלך בהחלט נושאת פירות!

קראתי, הלב איתך,
באהבה.

תודה לך פשוט שמח. 
והגדרת את זה יפה, לא מאמין במיסטיקה וכו׳ אבל זה עובד.... התוכנית עובדת כשעובדים אותה, זו עובדה. נקודה. 
לא מובן מאיליו בכלל, לנו נותר רק לעשות את הפעולות. 
אוהבים.