חזרה לשגרה.... מצד אחד פיללתי לרגע, מצד שני התאים לי החופש....

כן... משהו מורכב ומאתגר קיים בחזרה לשגרה, לא רק "השעמום" אלא גם הרחוב.... אמנם עדיין קר בחוץ ובנות ישראל מצאו כסף לחמם גופם.... אך עדיין שמירת העניים בתחנה מרכזית (לא משנה מיקומה בעולם) היא דבר קשה.
ועוד יותר קשה לשמור על העניים כשלא מזמן נפלת... "צבוע" נשמע קול שרק אני שומע... צועק לעברי. 
"מה אתה משחק אותה... הרי תגיע הבייתה ותראה את כל הזוהמה בעולם" 
ואולי הקריאה הכי קשה להתמודדות "כולם מסביבך חושבים שאתה צדיק......... רק אתה יודע למה אתה באמת מוריד עניים"

כן... הקריעה הזאת שחבר מגיע אלייך "תפלל עלי לזיווג/רפואה אתה קדוש.... ה' בטוח מקשיב לך" 
הכיווץ בלב... הרעדה בגוף.... הצמרמורת... הכל ביחד נותן זריקת עידוד להמשיך את היום בטהרה.
אבל לא שמתי לב.... שנקרעתי.... ואדם קרוע לא מסוגל להשיב מלחמה.
"בשבילי נברא העולם" מדמיין את היקום בלי אף אחד שאני צריך לרצות, להשפיע עליו או להיות מושפע ממנו, מדמיין עולם שרק הבורא ואני נמצאים.... מה אז הייתי בוחר לעשות? 
"בשבילי נברא העולם" לא נפעל מהסביבה... אלא פועל בתוכה. 
חושבים שאני צדיק? מה זה משנה.... אני חולה שתרופתו היא שמירת העניים...
הוא מבקש שאני אתפלל עליו כי הוא חושב שאני צדיק.... 
מה איכפת לי לצאת מעצמי ולהתפלל על חבר.... גם אם אני לא בדיוק "טלית שכולה תכלת"....

בחסד ה' נקי.
מתפלל להתרכז בעולם שנברא בשבילי... ופחות בעצמי... 

שיר מעניין שמשקף את מה שאני חווה בימים אלו....
ברוך ה' עוד יום נקי לאוסף

(מילים: בוצר)

נִלְחָם בָּרוּחַ
שֶׁמְּעִיפָה אוֹתִי רָחוֹק מֵעַצְמִי
נִלְחָם בָּטוּחַ
שֶׁהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת תַּשְׁאִיר אוֹתִי אֲמִתִּי

וְהָרוּחַ מְפַתָּה אוֹתִי
מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים
הִיא מַרְאָה לִי אֶת עַצְמִי
בִּדְמוּת שֶׁל זָרִים
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת
הִיא מִלְחָמָה עַל חַיַּי
רַק תַּגִּיד לִי שֶׁאַתָּה אִתִּי אֱלֹקַי

אֲנַחְנוּ כְּמוֹ דָּגִים מִחוּץ לַמַּיִם
בּוֹנִים בִּנְיָנִים עַד הַשָּׁמַיִם
מְדַבְּרִים בְּשָׂפָה שֶׁל שְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם
וְחַיִּים כְּמוֹ מֵתִים בֵּינְתַיִם

יֵשׁ לִי מַסֵּכָה בַּיָּד
שֶׁאוֹתָהּ אֲנִי מוּכָן לְהַקְרִיב
בִּתְנַאי שֶׁתָּבוֹא אַתָּה
וְאֶת הַפַּרְצוּף הָאֲמִתִּי שֶׁלִּי תָּשִׁיב

הַמִּשְׂחָק הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתִי
קוֹרֵץ לִי לְהָמִיר
אֶת הַפַּרְצוּף הַמְּכֹעָר
בְּפַרְצוּף שֶׁמֵּאִיר

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לְּהָסִיר
תַּחְזִיר לִי אֶת הַלֵּב
אֵין לִי אֲוִיר

אֲנַחְנוּ כְּמוֹ דָּגִים מִחוּץ לַמַּיִם
בּוֹנִים בִּנְיָנִים עַד הַשָּׁמַיִם
מְדַבְּרִים בְּשָׂפָה שֶׁל שְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם
וְחַיִּים כְּמוֹ מֵתִים בֵּינְתַיִם

אֵיפֹה הַדַּעַת שֶׁתּוּכַל לָגַעַת
בְּכַפְתּוֹר הַכְּמִיהָה לְלֹא הַתְּמִיהָה
בִּשְׂפַת הָאֶפְשָׁר בְּלִי מַבָּט שֶׁל תַּיָּר
בַּחֲלוֹם
בְּלִי תַּחְלִיף לְמָקוֹם

אֲנַחְנוּ כְּמוֹ דָּגִים מִחוּץ לַמַּיִם
בּוֹנִים בִּנְיָנִים עַד הַשָּׁמַיִם
מְדַבְּרִים בְּשָׂפָה שֶׁל שְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם
וְחַיִּים כְּמוֹ מֵתִים בֵּינְתַיִם

נִלְחָם בָּרוּחַ
שֶׁמְּעִיפָה אוֹתִי רָחוֹק מֵעַצְמִי
נִלְחָם בָּטוּחַ
שֶׁהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת תַּשְׁאִיר אוֹתִי אֲמִתִּיי

חייב לשתף אותכם חברים יקרים.
אחד היצורים הכי מסקרנים אותי זה בן האדם. 
אז כחלק מהמחקר שלי על בן האדם נתקלתי (ממש עכשיו) בקטע מעניין.

"זו אחת המתנותשאנו יכולים לתת לעצמנו חיוך כן ( אמיתי) גורם לשחרור של אנדורפינים, סרוטונין ודופאמין... כולם מוליכים עצביים שמתקשרים להנאה ושמחה. מעטים הדברים שמשמחים את המוח, כמו ראיית חיוך אמיתי על פניו של אדם אחר..."

בהתחלה חשבתי לעצמי "אייייף איזה מוח יבש... שיזרום קצת... מה הוא קר כל כך"
ופתאום קלטתי.... קולטים???? ללכת עם חיוך... או לראות חיוך.... מציף לנו את המוח בדופאמין....


מה רבו מעשיך ה', פתאום "גדול המלבין שיניו לחיבירו ממשקהו חלב" קיבל משמעות אחרת... וכך הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות..."
לא יודע אם זה חידש למישהו משהו... אותי זה ריגש...

פשוט שמח
רק שלא נחליף התמכרות בתאווה בהתמכרות בחיוכים 

התמכרות לחיוך נראית לי לא רעה בכלל,בעיקר אם אתה משווה להתמכרות לתאווה...

מצטרף לאלי.... מקסימום יצא לי שם של אופטימי....

אולי זאת הסיבה שכשאני רואה בחורה שמחה אני חסר אונים? 

הרסת אותי "פשוט שמח".
אני לא מצליח להפסיק לחייך, אני טובע בדופמין .
(דרך אגב, מחלות סכיזופרניה, אפלפסיה, חרדות, פרנויה, ועוד... קשרות לעודף דופמין ).

שמח ששימחתי....
לצערי מאפס...
מאחל לי בהצלחה מהתחלה.

עוד יבוא יום ואוכל לכתוב על מעשה גבורה

שלום לך חבר יקר, הנה מה שכתב לי חבר לפני שלושה ימים בנפילה האיומה שלי.

אני מבקש ממך ידידי להחליף כאן את שמי בשמך, וליזכור איך שאתה חיזקת אותי בזמני הכואב.
ואיך שגם אני איתך עכשיו שקשה לך.
אני מתפלל עליך, ושולח לך הרבה חיבוקים.
אל תתיאש, הוכחת כוחות להצלחה. 
אוהב

פשוט שמח, הצטערתי לשמוע שגם אתה מאפס.. זוכר איך עודדת אותי אתמול כשכתבתי לך על הנפילה שלי, ורוצה לעזור גם.. מתפלל שלשנינו הנפילה הזו תיתן תנופה קדימה, שנעלה סוף סוף על דרך ושנלך בה בבטחה..

תודה לוחם ואמונה

בעוד כחצי שעה אני מתכוון להתקשר לקבוצה בפעם הראשונה.
מקווה שהיצר לא ימצא עיסוקים עד אז.....
אעדכן אחר כך

בואו נעשה את זה דרמתי.

בעשרה לאחד עשרה קפצה התאווה לבקר... הרהור קל, "יאלה אתה בא יהיה כיף".
ממש לא עניתי עם חיוך ( בנסיון להציף דופמין )

דקה ל11 הלב דופק מהר.... פעם ראשונה אני מתקשר לקבוצה טלפונית...

אייייף, כמה גדולה הייתה האכזבה לגלות שרק אני שם.... אז חיכיתי אם עצמי 5 דק', אולי משהו יקרה.
לא קרה כלום.

מישהו יודע על קבוצות טלפוניות בשעות הערב שהם פעילות? 
אשמח לקבל מספר וקוד....

בשבילי תחושות אכזבה כאלו הם טריגר
בתקופה האחרונה אני מנסה לזהות את האכזבה בזמן ולא לתת לה להפיל אותי 
מתפלל בשבילך לעוד יום נקי

כנראה שגם בשבילי..... שלוש שעות אחרי הסיפור נפלתי.....
====================================================

חמש דק' של לגימה.... לא בתמונות לא צנועות, לא באתרים לא טובים, 
חמש דק' של לגימה אצלי מתבטאות בלשבת מול סרטונים, כשאני עייף, ולא עירני לתכנים,
 שני חזיתות עיקריות יש לי כרגע בחיים, האחת ב"קום עשה" והשניה ב"שב ואל תעשה"
או אם נשתמש בלשון דוד המלך סור מרע ועשה טוב.

שני דרכים להסתכל על בניית האישיות, האחת תקדים את הסור מרע לעשה טוב והאחת דווקא את הקום עשה לשב ואל תעשה. 
הדרך הבריא והנכונה שגם רבי פנחס בן יאיר משתמש בה היא הסור מרע ועשה טוב "אמר רבי פנחס תורה מביאה לידי זהירות ורק אחר כך לזריזות"  אך גם רבי פנחס משאיר את הפתח לאותם אלה שכבר אינם מסוגלים לסור מהרע, לא כי הם לא יכולים, אין דבר כזה לא יכול, אלא כי הם כל כך מטושטשים שקבלת ההחלטות שלהם לא הגיונית, ( מה שנקרא חוסר שפיות זמנית) אז רבי פנחס מתחיל את הברייתא דווקא בתורה מביאה לידי זהירות, לפעמים אדם צריך לנקוט בדרך של קום עשה ואחר כך להתמקד בשב ואל תעשה, 
התורה היא קום עשה, היא קריאה לקום ולפעול בעולם, לקום ולעשות דברים חיוביים, והכי חיובי זה ללמוד תורה, 
לא כי היא "יותר מכולם" אלא כי היא המחברת הגדולה של המוח לשפיות, אותה שפיות שאיבדתי בעת קבלה החלטה לא אחראית (או יותר נכון החלטה טיפשית) זה לא שהמוח טועה בקבלת ההחלטה, המוח רגיל להיכנס לחוסר שפיות, לימוד תורה מרגיל אותו להיות עירני כל הזמן, ביקורתי כל הזמן על המעשים, דבר שאוטומתית משנה את המצב הנפשי שלי להיות גם זהיר.... 

אז אני כרגע פחות עסוק בסור מרע.... אם כי גם אותו לקחתי איתי בתיק למסע, לא על כל צרה שלא תבוא, כי יבואו הרבה.... אלא כי ברור לי שאת סור מרע אני רוצה להשיג מהר... אבל בנתיים אני מתמקד בקום עשה. 
אם אני יפסיד את הקום עשה.... כמעט ולא תיהיה לי יכולת לסור מהרע, 
אקטיבי במציאות מנמיך את הפסיביות שלי למציאות. 

אז הקום עשה שלי הוא להקפיד על הלימוד היומי שלי, גם בימים עמוסים מאד שאני מגיע הבייתה מאוחר, בלי כוחות, ובלי "מוחין" ללמוד, אבל אין יותר מצב כזה שאני יושב לנוח מול מסך בלי שלמדתי תורה ליפני, כי לשבת מול מסך זה הצד הפסיבי שלי בחיים.... אני לא רוצה להתקרב לפסיביות ליפני שהייתי קצת אקטיבי, 
והסור מרע שלי.... איך לא? לעבוד על כל מה שקשור לתאווה, אז ברוך ה' אתמול אזרתי אומץ להתקשר לקבוצה... מקווה שזה צעד נוסף במסע אל השב ואל תעשה. 

שמח בכם, ומאחל לכולנו ימי נקיות וחיבור לה' ית'