צור- שמח שלפחות הנפילה שלי עוררה משהו אצל מישהו אחר,
קדושת- האמת שאצלי זה בדרך כלל מופיע בניסיון לדבקות יתר מדומה (מעושה?) כאילו, זהו, נפלתי, מעכשיו דף חדש, ועכשיו שאני חדש, אני מתפלל בדביקות, וכו'.
האמת היא, ששנים זה היה משהו שעבד עלי, כי זה נתן לי להמשיך מנפילה לנפילה בלי לנסות לטפל בשורש הבעיה,
כשהתחלתי להפנים עם עצמי את הבעיה, המחלה, ולחפש שיטות טיפול, ולשבת עם עצמי אחרי כל נפילה ולשחזר מה הוביל אותי אליה, שמתי לב, שלאט לאט אני מתחיל לפתח אדישות למצוות, כאילו הם לא יהיו יותר המסיכה שלי, כאילו אין לי כבר כוח להתחבא מאחוריהם במעטפת הצדיק.
ברוך ה' שמעולם לא הפסדתי תפילין.... וגם תפילות מעולם לא הפסדתי בכוונה תחילה, יש בי משהו שמכריח את עצמי לעשות את זה, ואני מודה ואסיר תודה על כך, בסופו של תהליך, המטרה שלי היא עבודת ה',
=====================================================
לצערי בגל נפילות מחמישי, הייתה שבת מרוממת מאד,
ועדיין במוצ"ש נפלתי,
למוד גלים כאלה, רק דבר אחד מפחיד אותי, שאני יפסיק ללכת לקבוצות, כי בתכלס, זה דבר שיכול להוביל אותי רק לטוב, ואני לא רוצה להפסיק ללכת לשם רק בגלל שאני נופל,
הלוואי ואזכה להרגיש את ה' ית' יותר בחיי, לראות ולחזות בהשגחה שלו, שאני יודע שהיא קיימת,
אני מותש כבר מלקום כל פעם, כל פעם מחדש, קריעת ים סוף,
זה שובר, ומרסק, ואין לי כוח, ואין לי אמון שמתישהו זה ייפסק,
ורק דבר אחד מצלצל לי בראש " תתחיל להתמיד בצעדים"
ואני כשיכור באובסיסה למשקה עונה לצלצול, רק עוד לגימה אחת... ונתחיל בגמילה.
והסבל שלי הוא לא גשמי, הוא סבל שנובע מצורת החיים בה אני רוצה לחיות, ואני אינני שם.
ועם כל הטוב שכן יש לי, ויש לי!!!! אני רק לא מרגיש אותו, אבל יש לי!!!!
אני רוצה ללמוד לחיות, ולהתמקד בו....
אתם הקוראים, האנשים היחידים ששותפים לזה כרגע,
ואולי אתם הקוראים, היחידים שתוכלו לזרוק לי מילת עידוד, אני צריך את זה.
אחרי שנתיים ושלוש חודשים באתר,
אני רק צריך מילה חמה, שתראה לי שאכן.... כן, זה אפשרי, גם אם זה לוקח לי מלא מלא זמן.
דמעות בעיני. סה"כ, מעטים הפעמים בהם הסכמתי לעצמי להשלים עם חולשותיי....
לא אהיה עם אינטרנט בימים הקרובים, מקווה שכשאגיע לאינטרנט, אני יכנס לכאן, ולא למקומות אחרים.
חנוכה מאיר, הלוואי ויאיר לי מעט אור, את החושך הגדול.
אני רוצה! כבר לא ברור לי שהוא רוצה.....
