[dir=rtl]
תודה כל השיתוף,על הכנות המיוחדת..מכיר כל כך מקרוב את הדילמה ״לנסוע הביתה או לא״?
והיצר, נותן את הסיבות הטובות ביותר, את הנימוקים הכי טובים מדוע כן. תהיה חזק, תחשוב בראש צלול מה נכון לעשות. שמח לשמוע שהצלחת להציב לנגד עיניך את האמת ולפעול על פיה. אשריך!!
תודה רבה ששיתפת על הדילמה הזו, היא מכה בי המון ואני לרוב מתעלם מהאמת, מעדיף לדמיין שהכל טוב. יודע שהפוסט הזה יישאר בראשי הרבה זמן, יעזור לי להביט לאמת בעיניים ואולי גם לפעול על פיה..
מקווה שתוצאות המבחן הפחות מוצלח יפתיעו אותך לטובה

רק למען הכנות

נפלתי!

חוסר עירנות וגאווה.

צער גדול! מקווה ששבת תרפא, 
שבת מלזעוק ורפואה קרובה לבוא

ככל הכבוד על הכנות, לא תמיד קל להיות כנה, 
חבר יקר, אתה פה איתנו כארבע חודש, ונתת המון תקווה למקום, 
הגיע אולי הזמן להתקדם בפעולות יותר עמוקות של החלמה, תזכור, שאנחנו מתמודדים עם מחלה ששוקל הרבה, ורק ביחד נצליח להתקדם, זמין תמיד בשבילך,
אח אוהב.

אוהבים, תמשיך לבוא, לשתף.

חבר יקר, מצער לשמוע.. מחכים לך שתעלה אלינו בחזרה, אל השביל הנכון שכולנו צועדים בו יחד..

נפלתי שוב. 
ואז נכנסתי לפורום, וראיתי את ההודעות, מחממות את הלב, מגלות לי שאני לא לבד,
ואני זועק בתוכי, אם רק הייתי נכנס לכאן ליפני הנפילה, 
קולות בתוכי אומרים לי "אתה לא עושה הכל" 
אולי זו התאווה שאומרת לי את זה כדי שלא אתקדם בעבודה, בהחלמה.

תודה על התמיכה, מקווה לחזור לעצמי מהר

"רְפָא צִירִי אֵל נֶאֱמָן כִּי אַתָּה רוֹפֵא אֻמָּן
אַתְּ רֹאשִׁי שׁוּר חַלְשִׁי וְתֵן כֹּחַ לְנַפְשִׁי

פְּתַח שַׁעַר הָרַחֲמִים רָם שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים
עַל עַבְדָּךְ שִׂים חַסְדָּךְ אֵין מְרַחֵם בִּלְעָדָךְ

אֵל חַי רְצֵה תְּפִלָּתִי וְחוּשָׁה לְעֶזְרָתִי
בִּמְהֵרָה דְּרוֹר קְרָא לְעַם בֶּן הַגְּבִירָה"

איזה שיר יפה… 
אסור לשכוח, שאנחנו בני הגבירה… 

לא תמיד יש מה לכתוב, 
לפעמים יש תחושות שלא תמיד אפשר להגדיר במילים.

ממשיך לעבוד, בעיקר להשלים אם זה שגאווה היא הבעיה העיקרית שלי שבגללה אני לא לוקח תרופות, 
אני??? אני מכור? אני חסר אונים? אני לא יכול לבד?

"אני" 
אם אין אני לי מי לי - הסביר הרב חרל"פ , אם אין "אני" אחד כזה שמנותק מתבניות חברתיות, שמחובר רק לעצמו האמיתי, אם אין "אני" אז אף אחד לא יעזור.

כן, אם אין "אני" נקי מהשכתובים החברתיים בההם גדלתי, כל חברי הפורום, ביחד לא יצליחו להיות בשבילי, 
 אולי אני לא באמת יצאתי למסע,,,, יכול להיות שאני עוד בשלבי תכנון, קורא מפות ומנתח את השטח, 
אבל אני ממש רוצה כבר לצאת למסע, לאחרונה התחלתי להתפלל על רצון, 

בנתיים מודה על עוד יום נקי, למרות שעברתי בו קשיים נפשים וטלטולים רגשיים, התאווה לא הייתה במשואה. ועל כך תודה

תרשו לי להתחיל ממוצ"ש, זוכרים? דיווחתי שנפלתי.... אחרי שדיווחתי על נפילה גם בשישי.

ולמה אני מתחיל משם? 

נחזור להיום, היום אזרתי אומץ, ברגע ספונטני לחלוטין, ללא הכנה מראש, סיימתי איזה משימה חשובה שהייתה לי היום והייתי מרוכז בה מתחילת שבוע, ואיך שהיא נגמרה, ( תאמת עם תחושה טובה) המשימה הבאה שהבהבה במוח שתוף הדופמין שלי, היא " תתקשר לפלוני, שבור איתו דיסטאנס, כדי שבהתקף הבא יהיה קל לשתף אותו"   בעוד המחשבה רצה בראשי, ידי מושטת לכיס שולפת את המכשיר ומחייגת.

"אהלן פלוני?" - וזהו, אולי אחד הצעדים הראשונים שעשיתי מעצמי (כי יש חברים שאיתם דיברתי אבל הרבה בזכותם) על מנת לקדם את ההחלמה, 

ולמה זה סיפור? 
הגאווה שלי לא מוכנה לקבל את זה ש"אני צריך עזרה" ו"אני לא יכול לבד" והדבר פשוט מנע ממני לעשות דברים שברור לי שיכולים להציל אותי ברגעי משבר. כמו לחייג למישהו ולומר לו, "עכשיו! עכשיו האני הזה, צריך עזרה!!!!!" 
אני לא יודע איך אני יפעל בהתקף שיבוא (שלא יבוא) אבל אני יודע שאני מתחיל להתכונן אליו.

ואיך כל זה קשור למוצ"ש? 

אתם יודעים, אחרי שדיווחתי על הנפילה, וקראתי את כל הודעות התמיכה, נזרע זרע הסקפטיות העצמית,

"תראה את כולם פה, מספרים על מעשי גבורה והחלמה, מספרים על איך הם התמודדו ואיך הם מתמודדים, גם אם הם לא עם ימים רבים, הם באמת בעבודה, ואני לעומתם?  אני "יודע הרבה/ מדבר הרבה/ שומע /מקשיב/ חולק/ חווה דעה/ מצרף תירוץ/ אני בעיקר.... דורך במקום. אז למה "מעכשיו" זה יהיה שונה? סקפטיות מושפרצת לכל עבר
לא, לא, זה לא שאני מקבל את 103 הימים שהצטברו לי כדבר מובן מאליו, זה לא שאני חושב שלא זזתי בכלל, לפעמים גם ההתבחבשות העצמית הזאת היא בונה קומה אחרת שרק ממנה אפשר לראות את מצבנו האמיתי, ועל כך תודה. 
אבל אני?  נראה לי שכבר מאסתי בתאוריה, מאסתי להסתכל על התמונות של הדרך, לחשבן עם המצפן את מיקומי המפה ולסמן צירים לנ.צ בא לי כבר לארוז את התרמיל שקניתי בבואי לאתר, לדחוף לתוכו בגדים להחלפה פק"ל קפה ובעיקר המון, אבל המון המון חוסר גאווה ( אולי הענווה תבוא בהמשך) אני רוצה להתחיל לעבוד, ברצינות, 
אני יודע, יודע, ברור שיבואו ימים בהם אהיה שבור, עייף, רצוץ, יכול להיות שגם לא אהיה נקי בחלקם, אבל אני רוצה להגיע למצב שבו אם חס ושלום אני נופל, לפחות זה אחרי ש"עשיתי" מעשה כדי לא ליפול ולא רק הוספתי לעצמי ידע בלמה לא ליפול. 
אז כן.... יש נפילות לא אסטרטגיות שהיצר מפיל אותנו, הוא לא תמיד יודע איך נגיב אחריהם. 
אני לא אצה בהצהרה שהפעם זה יהיה שונה. גם הפעם זה יהיה קשה, גם הפעם הזמנים המועדים שלי יצליחו לבלבל אותי, 
הפעם פשוט לא יהיה לי תירוץ למה לא להתקשר לחבר ולשתף.


בקיצור, " אחרי נפילה שתי דרכים, או לחפור מטה בחשיבה טיפשית לחצות את הכדור, או לנסות לעלות מעלה" 

אז ברוך ה' היום בבוקר התחלתי תנסיון לעלות מעלה! 

תפילה אחת, ה' ית' זכה אותי להתמיד! בהפנמה שאני אדם תותח... אבל מוגבל!

ועוד דבר קטן, תודה לחברים! המתקשרים, המגיבים, המקשיבים, המתגברים, 
וכן גם לאלה שנופלים, תודה!

מסכם עוד יום נקי!

מחר מצפה לי התמודדות, מקווה לשמוח בבשורות טובות

אשריך על היום.. בהצלחה מחר, טוב שאתה מביט קצת קדימה ולא מתעלם, זה טוב מאוד, לי אישית זה מאוד עוזר (זה חלק מ ״רק להיום״..) תעדכננו..!

אחרי כמה ימים ללא שינה טובה, סוף סוף ישנתי טוב, לא יודע אם זה מעייפות נרדמתי או שהצלחתי לפטור את מה שהעיק עליי ומנע ממני לישון. 
זה מסתדר מצוין אם העובדה שהיום אני מגיע למקום שלמען האמת עיקר הנפילות שלי קורות בו. 
יש לי אפשרות להיות בו לבד עם מחשב בחדר סגור, 
אז.... נתחיל להתמודד עם זה ונשתף כבר עכשיו, (בתקווה שברגעים דחופים יהיה לי תנכונות להתקשר לחבר ולשתף) 

מהרגע שאני נכנס לאאותו מקום, זה לא משנה אם איזה החלטה נכנסתי לשם, היו תקופות בחיים שהגעתי לשם על מנת ליפול, כיום שאני מגיע לשם מאילוצים כאלה או אחרים ( גם רצון שלי אבל שלא קשור לתאווה) ברוב הפעמים אני מגיע עם החלטה "לא נופלים" אם פעם נכנסתי למקום ההוא ומיד למחשב, היום אני מחזיק יפה יותר משעה שעתיים,,, ואז בשלב מסויים נוחתץת אצלי התאווה בראש. 
יאלה את בא? 
מה? מאיפה את צצת? סיכמנו שלא, 
מתי סיככמנו? אולי סיכמת אם עצמך, אבל אני כבר חלק ממך ואני לא מסכימה!
לוקח שתי נשימות עמוקות..... ונופל! 

כן, אחרי הפעם האחרונה החלו לעבור הרהורי חוסר אונים, 
אני משלים אם החוסר אונים הזה לאט לאט, מצד אחד מפחד לוותר על הגאווה שאומרת לי שאני "כל יכול" מצד שני מתחיל להבין שיש תחומים בהם כנראה שאני חסר אונים. והראיה היא התחום המדובר. 

אני משתף את כולכם!!! את כל חברי הפורום.
אני חסר אונים מול זה, מול כוח שגידלתי בתוכי בלי משים לב והיום אני לא מסוגל לומר לו לא! די! לא רוצה! 
ואני כל כך חסר אונים שגם אם אני אומר לו "לא רוצה" הוא פשוט מחייך ולוקח את ידי למחוזותיו!

בנתיים נקי! מלא תקווה וחשש... 

יום נקי

ברוך ה' נקי.... 

עדיין לא הגעתי למקום ההוא.... בו כנראה אני יהיה במוצ"ש ובראשון....

מתכנן את הגל שברור לי שהולך ובא.... 

בהצלחה! נראה שאתה דרוך מאוד, אך משתמש בדריכות הזו ע״מ לתכנן את הבאות ולא לוקח את זה למקום של פחד מפני הבאות, פחד מהסוג שמשתק..
אשריך!

היום עידכנתי את הטבלה וזה מה שקיבלתי למייל 

שלום, פשוט שמח,

הכנות שבהודאה בנפילה היא השלב הראשון. כל הכבוד.

מודה ומתוודה שאתמול נפלתי. 
אבל הפעם זה היה שונה... הצלחתי להחזיק קצת ראש ולשמור על פקחון, דיברתי עם שני חברים.... 

לא פוסלים כלי על התחלת השימוש בו..... מקווה להמשיך להיות מחובר לכלי, 
מצטער שאתמול לא הכרחתי את עצמי לשתף גם כאן ליפני שפניתי למחוזות נוראיים.

היום הרגשתי שוב את הגאווה שבאה בעקבות הנפילה, הגאווה הזאת שמסרבת לקבל את זה ש,אני הוד קדושתי ורוממותי ניכנסתי לאתרים כאלה, איך אני מסוגל" ובעקבות מחשבות אלה היה לי יום רדום רוחנית, 
פשוט לסמן וי על מה שחובה לעשות....

מודה לה' על הזכות לקום ולהיות כנה.... אתמול היה לי קשה לספר.... היום אחרי עידכון הטבלה הבנתי שזה חשוב להחלמה. לשמור על אי אחד של שפיות והוא הכנות