אני חושב שהכוונה לשיחת טטלפו עם חבר מהפורום או הקבוצות. לא שיחה עם חבר מהספסל... ניסית את זה פעם ואתה שואל איך זה מועיל, או שאפילו לא ניסית? אל תפחד לפנות לאנשים באישי. כולם פה רוצים את זה.

אני התחלתי לנסות אבל רק מוסר להם שאני חסר אונים ורוצה להצליח 
גם מספר איך היה היום 
מה להוסיף כדי שיהפוך לתמריץ ?
תודה רבה

השיחה עם החבר ביסודה נועד לעזור לנו להודות בחסר אונים ולהעמיק את הכניעה. 
כשאנו בכניעה זה גורם לנו לשים את עצמינו פחות במרכז. 
וכשאנו פחות במרכז של החיים (הלקיחה/השאיבה מ...) דבר זה גורם לנו להחליש את הרצון לתאווה.
אבל הפתרון הוא בחיבור לרוחניות. 
אם בודקים טוב את התאווה נוכל לגלות שם  שרצוננו למעשה  היה התחברות לבורא האוהב (הבא לידי ביטוי בשחרור, שמחה, שלווה, ורוגע ועוד).

לי זה קורא עם חלק מהחברים, כאשר השיחה גולשת לפרטים של החיים, ולא רק לפרטי התאווה. 
לי זה נותן המון, כך שהאדם שמודע לצדדים שחשוכים אצלי (תאווה) מתחיל להכיר גם צדדים מוארים בי ( צדדים של כל בן אדם רגיל) זה עוזר לי, כי השיחה איתו הופכת להיות לא רק בכיינות. אלא גם חברית, וכחלק מהחברות בקשה ייעוץ/עזרה או סתם אוזן קשבת ברגעים קשים. 
===================================================================

מחד- שבת נפלאה עברה עליי, ניצלתי את הזמן, ולמדתי הרבה, 
מאידך- הרהורים תקפו אותי בעקבות שיחה עם איזה אדם....

מוצ"ש- אל תשפטו, רק תקראו, תעכלו, אשמח לתגובות, כאלה שדוחופות קדימה, ולא מרימות אחורה.

ההרהורים התגברו בצאת השבת, כיוון שמותר להשתמש במחשב, התאווה מתחילה להציק.
מיד יצאתי מהדירה, הלכתי לעשות קניות כדי לבשל משהו, איזה מלווה מלכא לחברי הדירה, 
בדרך תיכננתי להתקשר לחברים ולמסור חוסר אונים.
וכך עשיתי, התקשרתי, לכמה וכמה חברים, שתיים ענו לי, כל השאר חזרו אלי אחר כך....
בין שיחה לשיחה, החלטתי לנקות את הבית, לצאת מעצמי, לעשות שירות.
בסוף הניקיון. 
נפלתי.
לא חזרתי לחברים שחזרו, לא עצרתי שתי שניות, פשוט נפלתי.

אני לא ישמיע עכשיו אמרות ייאוש, אני כן מתבייש, אני כן מבואס, אני כן מלא צער, 
אבל אחרי שנתיים שהייתי באתר, והמשכתי, אני לא מתכוון לעצור כשאני בקבוצות.
אני בקבוצות, ואני שם לב שהקבוצות עוזרות לי, בעיקר בלדבר עם חברים, 
עוד יגיע השינוי, ואם לא... לא ענייני, 
אני צריך לעשות מה שאני מבין שיכול לעזור לי.

שלום! פשוט שמח מכור. 
רציתי למסור חוסר אונים! אני חסר אונים מול ייאוש, חסר אונים מול הלבד, 
מבקש מה' ית' שיקח אותם ממני, ויתן לי להרגיש תקווה ואחדות.

שבוע טוב שיהיה

אוהבים אותך עם חיבוק גדול.
בהחלמה כמו בכל החלמה אין כאן הפתעות .
אנחנו בדרך וזה מגיע, אתה עושה פעולות הולך לקבוצה ןמשתף חברים.
כל הכבוד על הכנות וההתמדה ,
קבל את עצמיך עם הרבה אהבה ותמשיך בדרך .
אוהבים

וואי, כנה, נוגע ללב.
לפני חודש נפלתי (אחרי שנה ורבע) הפלאפון לא היה לידי. לא רציתי לקום אליו. לא חיכיתי. מכיר את התחושה. זה טרי אצלי.
מאחל לך לא לקחת את זה קשה. כבר יודע להגיד שבן אדם כמוך יקום מזה יפה. וגם תקום מהתחושה הרעה שבטח ליוותה אותך באותו יום עוד לפני הנפילה.
מזמין אותך לשיחת טלפון מחזקת (לא שאני חושב שיש לי משהו מחזק לומר, אבל עצם השיחה) 

אוהב אותך (ואני לא מאמין שאני כותב את המילים האלה וממש מהלב. בקושי אישתי מקבלת את זה...),
צורצור.

תודה למחבקי המקלדת, 
מבקש סליחה מהאנשים שלא חזרתי אליהם היום, זמני היום היה עמוס, ברוך ה',

אסיר תודה שלמרות האתמול, והפחד שיהיה היום נוראי, 
זכיתי ביום נקי ומחובר, 

התגובות שלכם באמת שהפעם חזקוני יותר מתמיד, 
מחר בעזרת ה' קבוצה....  אבל כמו שאנחנו יודעים, זה לא נקי עד שהיום נגמר,
אני לא יודע מאיפה זה יבוא ויפתיע, יקפוץ וישפיע,
אני רק יודע מה אני צריך לעשות כדי לעבור זאת בשלום,
לשתף, עוד ועוד ועוד, 
בהצלחה לנו.... לכולנו כל אחד במקומו ובמעמדו הוא

אוהבים אותך פשוט. 
אם יש לך ספונסר, הייתי ממליץ לך לשוחח איתו ביסודיות על הנפילה האחרונה. מנפילה אפשר לצמוח או להתרסק, ואתה בוחר מה לעשות איתה. 

מאחל לך עוד יום 1 שפוי ונקי.

אומר משהו לא צפוי.

אסיר תודה, רק להיום נפלתי לצערי,

או שזה דווקא צפוי מאדם מכור?

מנסה לחשוב איך לעצור את מעגל הנפילות הזה.

אשמח לרעיונות... 
מודה, היום לא עשיתי שיחות טלפון לאף אחד...

צפוי מאדם מכור.
פעולות יומיות עוזרות מאוד למתן את הנפילות .
אך מה שעבד לי , זה כל בוקר לפני הכל חיבור של בוקר עם חבר מחלים .
עם הזמן זה הולך ויורד 
אוהבים אותך

שלושה דרגות בכנות ואלו הן, הכנות הכתובה, הכנות המדוברת, והכנות העצמית.
לא מועילה הכנות הכתובה ככנות המדוברת, ואין מעולה שבכנויות ככנות העצמית.

אסיר תודה!
שאני כנה בפורום, לאורך כל הדרך, אם לא עדכנתי על נפילה זה רק כי באותו יום לא הייתה לי אפשרות, ואז ברח מזיכרוני, ואם נפלתי עדכנתי וקמתי, או קמתי ועדכנתי, אך כנות כתובה שמרתי.

אסיר תודה~
שזכיתי אחרי נפילות לא לפחד לומר ולשתף, נפלתי, ואם נפלתי, קמתי, עדכנתי, התקשרתי ושיתפתי. וכנות מדוברת זכיתי לשמור, ולאחרונה זיכה אותי ה' ית' להיות כנה בקבוצות חיות, ולשתף על שנפלתי, ועל אשר עברתי, והנה עוצמות חדשות גילתי בכנות המדוברת, הפירוט, חושף אט אט את התאווה לאור, אור שאינה מסוגלת לראות יותר בגללו, ומאבדת את כוחה.  וזכיתי באמת זכיתי לומר "נפלתי" כמו שאני אומר "הצלחתי" ואין המון הבדל בין השתיים אם אני מאמין שה' ית' מנתב, ומגלגל.

אסיר תודה!
שאת הכנות העצמית עוד אני לומד, ומחפש, ומפנים, ובודק.  זו הכנות שתיקח אותי לעמוד מול עצמי- מול עצמי המכור, ולעשות כל מה שצריך כדי להיכנע, ולתת לה' ית' לקחת את הדברים, זו הכנות שתתן לי לעמוד מול עצמי המכור ולהבין שהעולם מתנהל לא על ידי, לא בשבילי, ולא בגללי, הוא מתנהל, ואני בתוכו, כנה או לא כנה, או לחלופין, נהנה או סובל. 

העיקר הכנות.... כך אמרו לי בתחילת הדרך, 
ואני אנה אני בא ? אם אותה כנות הייתה בורחת ממני. אם אותה כנות הייתה מסתתרת מאחורי פחד "המה יחשבו עלי?" 

בכל מעגל הנפילות האחרונות, זו נקודת האור שהצלחתי למצוא לעצמי, מעין עין טובה, ויותר נכון, עין של תקווה. כנות= החלמה. אם כך.... אז יש לי עוד סיכוי.

אסיר תודה על יום שהתחיל באיחור, ובחיבור.... 
נקי

אוהבים אותך. 
דבר ראשון שיש לי לומר, שאני זקוק לכל 12 הצעדים בכל יום בכדי להיות נקי, לא רק לבוא לקבוצות (צעד 0), שהוא מאוד חושב אבל לא מספיק.
שנית, תחשוב על זה, שהרבה יותר קל להרים טלפון לפני מאשר כמה וכמה טלפונים אחרי. 
אני מתפלל גם לזכור את זה, גם בהקשר של תאווה וגם בהקשר של טינות ופחדים.

יום שפוי.

מוצ"ש, זמן פורענות.

רק לעכשיו- נקי, אסיר תודה.

בין הרצון לראות דברים לא צנועים, לבין הרצון להישאר נקי. 
מה שימלא את זה.... זה מה שימלא את זה... 
תחושת החוסר, חסר לי משהו, אז אני ינסה להשיג ימיי נקיות, או לחלופין יחפש על מה להסתכל, שניהם ימלאו אותי, רק שלהשיג יום נקי דורש עבודה. ולו הקטנה ביותר, זה דורש ממני.
לראות דברים.... העניים לא צריכות יותר מידי, 

אז עזבו את "היום הנקי" בוא נדבר על הרגע, 
עכשיו אני נמצא כאן, כותב ביומן המסע שלי, שפרוש לאורך... ארוך המסע הזה,
מי חשב שהוא יהיה כל כך ארוך??? התרגלתי לזבנג וגמרנו. ועכשיו צריך ללכת, וללכת, 
וכמה נפלתי בדרך? ואיך הרגשתי בסבבי נפילות שחוץ משבת לא הצלחתי להיות נקי?
זוכר? אומר לעצמי, את פסח ההוא, ליפני שנה, כמה חבתת בעצמך, השפלת, ירדת, בזת, ועדיין הלכת והשתמשת, 
עדיין זרמת עם התאווה, 
הלקאה שהובילה לדאון שהוביל לנפילה, שהוביל לדאון, 
לך... אני אומר לעצמי, לך תקרא את מה שכתבתה אחרי זה.... תעורר את מה שהרגשת, זו הייתה נקודת החוסר אונים הכי גדולה שהרגשתי, 
הייתי באתר כבר חצי שנה, והרגשתי שכלום לא זז. ואין לי מוצא, וסיכוי, ואיך אחלץ מהברוך? 

אז עכשיו אני יכול לבחור. להתמלא! מהניקיון, 
אבל איך? 
עכשיו אני נקי! מה אני מרגיש עכשיו?
הייתה שבת נפלאה, חשובה במהלך החיים שלי, כחלק מהשינויים הטובים שאני עובר.  בנוסף במוצ"ש היה נחמד, יצאתי עם חבר לאיזה בילוי, וליפני שיתפתי אותו בכך שיש לי אתגר לאחרונה בשמירת העניים. (כחלק מניסיון לפתוח את עצמי קצת) 
והגעתי לדירתי, והכל שקט ושליו, 
אז מה חסר לי? או יותר נכון לומר, למה בא לי לראות דברים לא צנועים עכשיו, ?
רק כי זה מוצ"ש?  לא נראה לי.

בואו נאמר את זה כך, זה לא משנה. אני צריך לחוות את הרגש שאני חווה עכשיו, 
שזה "סבבה לי", רגש מעצבן... התרגלתי לחיות בצורה קיצונית, או ש"מדהים, נפלא, אורות וכו'" או שזה "דאון, באעסה, צער, וכו'" 
לך תחייה עם עצמך עכשיו שאתה מרגיש "סבבה כזה" שום דבר לא מדהים ונפלא, אבל שום דבר לא מבאס ומצער, רגיל, 
תוהה לעצמי, "כמו רוב העולם?!" 

אסיר תודה, שאני נקי, רק לעכשיו! 
אסיר תודה שבחרתי לבוא לכאן, ולא לשותת...

בתקופה האחרונה י נפלתי כמה פעמים כי לא הצלחתי להרדם, אז אני לא יודע איך יגמר הלילה... אני רק יודע שעכשיו אני נקי.
שאני רוצה להיות נקי, 
אבל גם בא לי לראות, להציץ, "לתת ציון להיא שמה"....
אז אני הולך לקרוא את החוסר אונים שלי מפסח ההוא... 

מאחל לכולם נקיות