היום לחצו עליי להיות חזן. בדרך כלל אני מסרב אוטומטית. מנסה לומר "אני לא ראוי". אבל אני יודע איך זה ישמע... אז בלב אני אומר "לא חבר, אתה לא מבין, אני באמת לא ראוי".

פתאום היום לא הרגשתי לא ראוי. צריך לבנות את הענווה מחדש, לא על בסיס הנפילות. צריך לזכור תמיד מאין באתי. איפה הייתי אם הקבה לא היה חס עליי.

וחטאתי נגדי תמיד.

סוד הכניעה כתב on 23 מרץ 2017 12:17:

רצף ימי הניקיון הנוכחי שלי הוא ב"ה: 
493 יום = שנה וכ-4 חודשים. (מח' כסליו התשע"ו).

באמת מדהים!

היום הייתי בברית לראשונה מאז שהתחלתי את המסע. חזק ביותר! התפללתי לקב"ה שאזכה לשמור על הברית תמיד.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'

איזה יום. ממש רכבת הרים רגשית. משמחה לעצב, פחד, מאבק, תסכול, אכזבה.
הגעתי רצוץ הביתה. אני יודע שמצבים רגשיים קיצוניים כאלה מסכנים את הנקיות שלי. והנה אשתי גם יוצאת לקניות משאירה אותי לבד פתאום.

נשאתי תפילה לקב"ה שיעזור לי לנצל את הזמן שיש לי הערב. תפסתי את ההגדה החדשה שקניתי ואני עובר עליה עכשיו. מתכנן איך להעביר את ליל הסדר לילדים בצורה המעניינת ביותר.
מרגיש טוב יותר עכשיו.

אשריך! מכיר מקרוב את התהפוכות האלה..
שמח בהצלחתך, שרק ימשיך כך!

הסרתי את אפליקציית הפייסבוק מהטלפון.

זה גזלן זמן לא נורמלי. אומנם, לפעמים צריך להעביר זמן וזה יכול לעזור, ולעתים גם במקומות שאסור להתעסק בהם בקודש. אבל זה גוזל המון זמן בשוטף.

יתרה מכך, לא פעם ולא פעמיים אני מוצא את עצמי פותח תמונה של בחורה שכתבה משהו. לא בהכרח משהו לא צנוע, רק להביט בפנים יפות... אבל אבק תאווה בוודאי שיש פה. אז למה לי?

יאללה ננסה שבוע נראה איך זה הולך.

למה רק אבק תאווה? זה לא תאווה ממש?

כי אין כאן שום דבר מיני. אולי זה יכול להישמע טוב להגיד שגם זה תאווה ממש, אבלי אני לא חושב כך. לדעתי זה רק שוחק את ההגדרה ומחליש אותה. לכן העדפתי לקרוא לזה אבק תאווה, להורות שזה ענף דק של אותו שורש פורה ראש ולענה.

שבוע טוב! 

מה שעובד עבורך. 
אצלי גם ״רק להסתכל בפנים יפות של בחורה״ זה 100 אחוז תאווה. 

אסיר יצרי,

אתה הולך על חבל דק. העין רואה והלב חומד..
אקדח שומרים בכספת אחרי שתי מנעולים!!!

שלום חברים יקרים למסע,

הפרידה מפייסבוק עשתה לי טוב מאוד, ממש מרגיש את ההבדל. כל עוד הייתי שקוע בזבל, זה לא היה שייך בכלל, כי ביחס לדברים האחרים שצרכתי באינטרנט זה היה מצווה לבזבז שם את הזמן ולא במקום אחר...
אבל מה שמדהים, זה שגם בתהליך ההחלמה זה לא היה נראה בעייתי, עד שלב מסויים. ברוך השם שהגעתי לעדינות כזאת שאני מרגיש שדברים לא מיניים בתכלית מפריעים לי. ולא שחלילה הם הופכים למיניים. אלא שעצם המבט הסקרן, התמים לכאורה, באשה אפילו צנועה, יש בו שורש רע של לא תחמוד.
מצד שני, לפתח חטאת רובץ. נשים יש בכל מקום. ואם לא הצלחתי להתרחק ממבט חומד במרחב הווירטואלי, מי ערב לי שאצליח במציאות?
ובכן יש עוד הרבה עבודה להתקדש ולהיטהר, ותודה לאל שצמצמתי בעשרות אחוזים את הנסיונות מהסוג (העדין) הזה.

ובאותו עניין, גם היום פגשתי את אותה בחורה שיש לי חולשה אליה. ובכן אני מרגיש שדילגתי בקלילות מעל הניסיון הזה. אך אי אפשר לומר שאני אדיש אליה כמו שהייתי צריך להיות. עדיין אני ממקם אותה במרחב, מנסה לא להביט לכיוונה. אולי עצם המאבק מתדלק את המודעות אליה? איך אפשר לשחרר לגמרי? אולי אי אפשר? 

הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. הדריכני בנתיב מצוותך כי בו חפצתי. העבר עיניי מראות שווא בדרכיך חייני!

כל הכבוד על הכנות אסיר יצרי! זה מה שמאפשר לנו להחלים באמת! בודאי שאתה יכול לשחרר לגמרי. אל תנסה להילחם במודעות אליה אלא פשוט תשחרר את המודעות ותוותר עליה.
מייחל להצלחתך
נהירו

שלום לך 
אני חושב שהיסוד הוא ויתור ושוב ויתור ושוב ויתור
כתבתי את זה כל כך הרבה פעמים אבל לדעתי זה המפתח בכל העניין
אבי העובד

איזה מסע קסום! עברו להם 4 חודשים ותראה איפה אתה ברוך השם!!!

יום קשה. עייפות כבדה. אינסוף של דברים שצריך לעשות, ואפס כוח לעשות כלום.
והנה היא מגיעה. התאווה. מחכה מעבר לפינה לרגע של חולשה.
לשמחתי אין גירויים בסביבתי. אבל אני מרגיש בתוכי את הגל. לא לגירוי מיני, אלא לפורקן מיני. מסתכל פנימה. מנסה לאמוד את עוצמת החשק. עוצמה קטנה. מחכה עוד רגע וזה עובר. אבל הוא היה כאן.
ואז אני יוצא החוצה. לעזאזל עם הקיץ הזה. ניסיון. מזיז את העיניים. עוד אחד ועוד אחד. עמדתי. לא נשברתי. אז למה יש לי תחושה מגעילה עכשיו??