אוי ואבוי אם אתה חושב שאתה אפס שנכנע בלי קרב, כמובן שצריך להבין למה הייתה הירידה ולעשות ה-כ-ל כדי לא להגיע למצב כזה, אבל גם צריך לדעת שמי שהצטרף לפורום, עושה פעולות החלמה והגיע ל68 ימי נקיות הוא שיא הגיבור, לפעמים יש ירידות לפעמים יש מעידות. מה חשבת, שלא יהיו ירידות? שהכל ילך חלק? מצד אחד צריך להבין שיהיו ירידות גם בהמשך הדרך עד שמגיעים למטרה, ומצד שני תמיד צריך לשאוף למעלה. אבל לומר על עצמך שאתה אפס זה מתכון לכישלון. להלקות את עצמך, לרדוף את עצמך, זו אינה הדרך כלל. זה לא עוזר בשום אופן שהוא, זה רק מקלקל עוד ועוד וסתם גורם להרגשה לא נעימה. אחי! צא מזה. תראה את הנקודות הטובות שלך, את המעשים הטובים שלך (ויש לך הרבה מאוד כאלה!!). 
בהצלחה..

טוב אני חושב שאפשר להתחיל לסכם את היום הזה כיום טוב. האמת שהוא גם התחיל טוב בהרבה מקודמיו. תפילה במניין עם ספר תורה ותחינות. עושה הרבה הבדל.



תודה על החיזוק נחמן היקר. ברור לי הנס של המצב הכללי שלי כשמש בצהריים. כאבה לי מאוד המעידה אתמול כי אני יודע שלא יעזרו התירוצים. הזקתי לעצמי. האכלתי את מפלצת התאווה שבתוכי ועכשיו יהיה לי קשה יותר להתמודד. אין לי בעיה עם דרך ארוכה אבל זה מתסכל לחזור אחורה.



רק היום הצלחתי להפסיק לחשוב עליה. מי יודע איך אתמודד איתה שוב במציאות.



 

אשריך חבר! 
נראה לי שאנחנו לא אחראים על הניסיון אנחנו אחראים רק על הקרב, 
נשמע שגם אם בהתחלה הייתה פאניקה בכוח, הפיקוד איפס אותו מהר.... עכשיו הפיקוד צריך לעשות תחקיר, ולגלות שפאניקה זה דבר שכיח בקרב טירונים.... לאט לאט היתקלויות כאלה גם יעברו בפיקחון. כך או כך הפיקוד מתאמן לקרב הבא, וזה מה שחשוב!

גבורה לא מופיע אצל מי שאין לו ניסיון, אלא במי שהתנסה והתמודד. " הכובש את יצרו".....

אשריך!

תודה ידידי!
אכן דרוש תחקיר. בדיעבד אם הייתי לוקח נשימה עמוקה ומסתכל אל תוך עצמי לרגע  ההיתקלות היתה נגמרת אחרת לגמרי. אבל אני מקבל את ההסבר שמדובר בחוסר ניסיון ותו לא.
ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. ותתן לי מגן ישעך וענותך תרבני. תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסולי.

כמה מתאים לחגוג 70 יום בשבת שירה!
מצד אחד, מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו. מצד שני, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.
אחרי שכבר יצאו ממצרים, ישראל רואים פתאום את פרעה מאחוריהם. פאניקה. הצלחנו לברוח ממנו לשבוע אבל בטוח שהוא יתפוס אותנו שוב.
משה מרגיע, כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.

אשירה לה' כי גאה גאה!

כבר כמה ימים שלא יצא לי לעדכן פה.



היתה לי שבת נפלאה, מלאה בשירה וזמרה. כמובן שאני מכוון כל הזמן על קריעת ים סוף האישי שלי. הים השוטף של התאווה שסוחף את כל העולם. הכוח האדיר הזה שהטביע כל כך הרבה אנשים. הקב"ה קרע אותו בשבילי. כמובן שהייתי צריך לקפוץ למים ולעשות את ההשתדלות שלי כדי לזכות בו. אבל זה נס.

בית העבדים שטוף הזימה שמעולם לא ברח משם עבד. לא ברח כי לא רצה לברוח. עבדא בהפקירא ניחא ליה. הנס הגדול של יציאת מצרים זה שעם ישראל הסכים לצאת. וגם זה בעזרתם האדיבה של המצרים שדחפו אותם החוצה. ופוק חזי כמה פעמים רצו לחזור למצרים. וכל זה אחוז אחד מן החמישים שעוד הסכימו לצאת. ברוך השם שהוציאנו משם.



ובכן, איזו שמחה ממלאת את לבי! כמה נפלא לשמור על העיניים והמחשבה. אתמול הייתי במפגש חברתי. זה לא שלא ראיתי נשים לא צנועות. ראיתי לצערי. פשוט לא הטריף אותי כמו קודם. במצב הקודם הייתי ישר נכנס וסוקר. מחפש את זה. מתקדם לעבר המיקום הטוב ביותר כדי לצפות. הייתי עושה הרבה דברים במקביל אבל זו הייתה רק הסוואה למה שאני באמת עסוק בו. מציאת גירוי מיני.

אם הייתי מנסה להסביר לעצמי הקודם מה ההבדל בהרגשה. הייתי אומר שזה כמו לראות את אשתך לא צנועה. זה מושך מינית. אבל אתה לא מתרגש מזה. אין בזה כלום מעבר למשיכה. אם תרצה תיכנס לזה ואם לא אז לא תרגיש כלום.



אני מודה שאני עדיין לא זכיתי להיות כל הזמן ככה. אבל זה אפשרי ואני חותר לשם. שנזכה!

תודה!
מחזק לשמוע

אתמול ישבתי לבד בסלון בשעה מאוחרת בלילה. פתאום עברה בי מחשבה לעבור עבירה. עצרתי רגע והתבוננתי פנימה, זה היה דחף חלש מאוד. קלוש. מעין הרהור. דחיתי אותו על הסף. המשכתי בעיסוקיי.
זה בדיוק מה שציפיתי מההחלמה. ברגע שאני אייבש את מפלצת התאווה שבתוכי תקופה מספיק ארוכה, הדחף ילך ויקטן עד שייעלם לגמרי בע"ה. אגב, אני עמוק בתוך תקופת הנידה של אשתי. כבר אין לחצים למטה, הגוף לא דורש את זה. כאבי הראש והעצבים גם הם אינם. הגוף והראש התחילו להתרגל למצב החדש.
כרגע הניסיונות הם לעמוד על המשמר בגיזרת העיניים, שלא יכנסו גירויים שיאכילו את אותה מפלצת, שלא תגדל חלילה. וכמובן להתרחק מאשתי כשהיא אסורה עליי, כי ראיתי שזה גורם ליצירת נתיב בריחה לתאווה. וגם מזה אני רוצה להתנקות לגמרי.

מושכני אחריך נרוצה. השיבני ואשובה. תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין.

מחר אני נפגש עם האשה שיש לי חולשה אליה. זוכרני נא וחזקני נא גם הפעם הזה האלוהים!

מתפלל עליך שתצלח תתעלה בהצלחה

אשרייך על ההחלמה הבריאה! לגבי הסיפא, חולשה בעזרת תרגילים נכונים יכולה להפוך לחוזקה ,שתזכה לקבל את האומץ לשנות...

שלום חברים
ושלום לבעל השרשור,
לראשונה מזה זמן רב שקראתי שרשור ארוך במלואו,
ואני עומד נפעם על הדרך וההתמודדות,
אני מבין לליבך בסבך ההתלבטויות, ומזדהה לגמרי עם ההתמודדויות,
בפרט הדברים הקטנים שככה חולפים לנו לכאורא מתחת לראדר,
אני מאחל לך שכפי שאכן יצאת לאור לחיים חדשים,
כן תזכה לצאת ממאסר יצרך, ולהשיתו תחת מאסרך,
באיזו דרך שתמצא שעובדת עבורך
בהצלחה
מוטי

פשוט מדהים לעקוב ולראות את תהליך ההחלמה קורם עור וגידים.
מקווה שאזכה לשבת בשולחן הפסח עם 90 יום של התנזרות מלאה.

אשריך ואשרי יולדתך:) 

חברים יקרים! קראתי את התגובות שלכם ממש תוך כדי הניסיון שעיקרו היה בבוקר אבל נמשך עד הצהריים. חיזקתם אותי ואני מודה לכם.
בכנות, לא היה מושלם. ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. תאוה ואנחה. אבל תודה לאל לא התפרקתי. לא נשאבתי לתוך זה. ולכן גם עכשיו אני לא מסוחרר כמו בפעם הקודמת.

אריסטו, תוכל לפרט אילו תרגילים יכולים להפוך את החולשה שלי לאשה הזאת לחוזקה?

אורי היקר, חלק גדול בתהליך הזה הוא בזכותך. בשביל תהליך כזה צריך חבר קרוב שאפשר לספר לו הכל כולל הכל. תודה שהיית שם למעני בגל הגדול הראשון והקריטי בחנוכה. בע"ה שנזכה להישאר טהורים גם לפסח וגם הרבה מעבר לו.

שמחים לשמוע

בקשר לשאלתך בעניין חולשה מול מישהי.. שמעתי מכמה חברים ובקבוצה הטלפונית  שיטה שעובדת להם ( אני לא ניסיתי אף פעם)..
הפעולה היא תפילה עבור אותה אישה. תפילה עבורה שיהיה לה טוב בחיים, שהיא תצליח בכל מה שהיא צריכה, שרק תהיה בריאה וכו׳. עוד דבר זה למנות את מעלותיה כאדם (טוב לב ,וותרן, מתחשב, גומל חסדים, עניו, רגוע וכו׳).
 לא הבנתי לגמרי איך זה עובד אבל נראה לי שזה גורם לך לראות אותה כאדם ולא כאובייקט בכך שאתה מונה את מעלותיה כאדם, ובכך שאתה מתפלל עליה ועל הצדדים שלא קשורים לחולשות שלך כלפיה..
בכל אופן, מה שלא תעשה, שתף אותנו מה עזר לך בסוף..
בהצלחה, מאמינים בך!

כן
זה עובד חבל על הזמן,
זה סוג של זרימה חד סיטרית,
או שאתה נותן או שאתה לוקח,
אבל אי אפשר בו זמנית גם לקחת וגם לתת,
אז התפילה עליה והנכונות לפרגן שיהיה לה כל הטוב והייתי רוצה לעצמי, (לא כולל אותה)
זה הדרך להפוך את הקללה לברכה,
ולמרות שזה מאוד קשה ויש התנגדות פנימית לנתינה הזו ( כי לא מגיע למי שמכשיל אותי שאתפלל עליו וכדו'),
המאמץ לעשות זאת שווה ויש לו עוד בונוסים רבים ואכמ"ל
מוטי