אולי תוכל, אם זה אפשרי לך ואתה מעוניין, ביום א' לעדכן כל שעה בפורום ולהתרכז כל שעה בעשיה ובקרבת ה' שלך באותה שעה.

גישה טובה מאוד! יפה שאתה מזהה את זמני הקושי ומקדים רפואה. מנסיוני זה כלי חשוב להתמודדות, בשבילי הוא אחד המשמעותיים והוא נקרא ״לפתוח מעגל״. 
לפני כמה זמן הייתי חולה וכשאני חולה זה אחד הזמנים הקשים שלי, אז ראיתי שלא הולך להיות פשוט וכבר מהבוקר ערכתי סבב קצר של טלפונים והרגשתי שהם ממש עזרו. אחד החברים הציע לי להתקשר אליו כל חצי שעה  בערך, עשיתי את זה וזה עזר ואסביר למה..
אחרי הטלפון הראשון הייתי עם הראש ״מעל המים״, השיחה עזרה ולא נראתה שום סכנה באופק. אבל כבר קצת אחרי הרגשתי שאני מתחיל לשקוע והרגשתי שאני צריך עוד טלפון, ואחריו עוד אחד וכו׳ עד שעברתי את היום ההוא בהרגשה ממש טובה, בתחושת סיפוק (גדול בהרבה מזה שהתאווה מספקת לנו..) וניצחון. חוץ מזה הייתי מנסה למצוא תעסוקה כדי לא להגיע לבדידות ושיעמום, לכתוב בפורום, לעבוד על הצעדים או על איזה מהכלים בהם אתה משתמש..
הרבה הצלחה חבר יקר, מקווה שעזרתי..
מחכים שתעדכן!

תודה אישי ישראלי, ואמונה 

מתחיל להסתמן שקיצרו לי זמנים והמערכה תתחיל כנראה במוצ"ש, (זה לא סגור) 
אז במוצ"ש אני יוכל לעדכן מה קורה איתי, בראשון פחות. 

בכל מקרה אעשה מה שחשבתי עם הטלפונים, בנוסף לחשבון נפש כל שעה, ואם אצליח אפתח את היום הזה בספורט, 


================================================================================

בימים האחרונים אולי בגלל הידיעה שאין לי אפשרות לחטוא ובעיקר בגלל הגאווה שלי, "יהיה בסדר, אני יצליח להתמודד"  הייתה לי התרשלות קלה בשמירת העניים. ומצאתי את עצמי עם ראש מורם בלב קניון הומה אדם וחוה... אז נכון הקור נתן טון, והפריצות עברה מחשוף לסטייל. וחוץ מזה עדיין הפרסומות של המשקפיים/אודם/מקרר/וסופגניות לא החליפו קולקציה. 


ההתעשתות הגיע ברוך ה' מהר, ואיתה גם דו שיח מעניין

" -נו.. מה הקטע. הרי גם ככה בתחילת שבוע ראיתי מראות מפורשים, אז מה עכשיו אני יהיה קדוש?"
- אה... יצר? הרבה זמן לא השמעת קולך, מי אמר שאני שומר עיני כדי להיות קדוש? להזכירך אני חולה, וזו התרופה, נכון שהסימפטום למחלה עדיין קיים, זה לא אומר להתייאש מהתרופה.
- כן, אבל אתה נראה עלוב... ראש למטה הולך מהר... כאילו מפחד "לחיות" 
- נראה עלוב?  אז מה, אני מרגיש אחלה עם זה. מפחד ל"חיות" מה חיים בללכת עם ראש מורם? וחוץ מיזה, אני מפחד לחטוא. ואגב, זה קצת יומרני לחשוב שכככככללללל הקניון ואנשיו בוהים בי... כל אחד עסוק בעניניו ואייפוניו, אני לא באמת חשוב כמו שאתה נוהג לספר לי בכדי שכולם יעצרו ויבהו בי ובאיך שאני הולך. 
- נו... אז יהיה משעמם בדרך עכשיו?
- למה משעמם, מאתגר. תראה כבר הגענו ליעד בלי ששמת לב"

אז מה מניע אותי לסובב עיני כממטרות המשקות את הדשא?
- סקרנות
- דמיון
- תחושת הנוכחות

וכל אלו נגזרת של "תחושת הפירוד מעצמי" 
בורא עולם, אבא שבשמיים תן לי להפנים שכל העולם נברא בשבילי. תן לי לחוש חיוני בעולם וחיוני לעולם. גם אם אני תקוע בתוך ד' אמותי

אוי... כמה שאני מזדהה.
אני חסר אונים בכל מובן המילה מול מבטים ברחוב.
יש לי חולשה יוצאת מן הכלל בקניונים ובמקומות עם הרבה אנשים (נשים).
אבל הכי קשה לי אטובוסים. אני פשוט מתיישב או בקדימה של האוטובוס לכיוון האחורה של האוטובוס.
או מאחורה באוטובוס לכיוון הקידמי, וכך יש לי צפיה ברורה על כל הנשים באטובוס.
ותמיד אפשר לחפש חלון כדי להשקיף משם. לפני שהגעתי לתוכנית, הייתי יושב בתחנת אוטובוס רק כדי ליראות נשים.
אין ספק, שזה אחד ההיתמודדויות הקשות שלי כרגע. ואני פשוט חסר אונים.
מה אני עושה ? אני מברך את הנשים שראיתי היום, שיהיה להם את כל מה שאני רוצה לעצמי היום. שיהיה להם פרנסה, שלום בית, נחת מהילדים, בריאות, הרגשת סיפוק, קשר טוב עם הקב"ה, שמחה ושיחרור מהיצר הרע והתאוות שלהם.
ואני גם מבקש מהקב"ה, שאצליח לימצוא בו, את מה שאני מחפש לימצוא בנשים האלה.
הנשים האלה בני אדם, ואין לי זכות להתיחס אילהם כאל חפצים מיניים.

ברוך ה' אני עדיין נקי, 
תאמת... לא מובן בכלל. שבת הייתה על הפנים (לא באשמת שבת הקדושה) ובכל זאת עדיין מחובר לעצמי, לרצונות הטובים שלי. וזה משהו שמפחיד אותי...
מה יש בה בגאווה, שכל פעם שהיא עולה היא סוחבת איתה את התאווה. 
גאווה על אחרים, או גאווה על עצמי.
"הנה הצלחתי עוד יום. עכשיו אני בטוח מסוגל, אז כמה סרטונים משעשעים ביוטיוב מותר." הייתי אומר לעצמי בעבר הלא רחוק
אותו עבר שליפני כניסתי לאתר, בכניסתי לאתר בעצם השלמתי סופית עם המציאות אותה יצרתי "אני חולה" לא משנה באיזה רמה. אני חולה, ולצערי זו מחלה כרונית, קרי, אין מציאות של זהו עכשיו אני יהיה מסוגל. זה תמיד ילווה אותי, עד שיגיעו ימים בהם השכל כמחשבה אוטמתית לא יריץ תמונות לא צנועות, ואולי, עם ה' יזכה אותי, אולי גם לא יציף דברים מהתת מודע. 

בנתיים, גאווה? מה אומר לך, אחד משישים בגאווה ללומדי התורה, אבל אינני כזה, כך שלא נותר לי אלא לתקן אותך גאוותי היחידה.
אני רוצה להיות גאה, לא על אחרים, לא על עצמי, גאה במעשים טובים שישמשו דוגמא לאנושות, לתקן עולם במלכות שדי!!

מחר במחינתי יום גדול. 
ברור לי עכשיו שאני לא רוצה לחטוא, מקווה שגם מחר יהיה לי בהירות!
שבוע נקי לכולם!

תודה על השיתוף! גם אצלי הגאוה יוצרת מצב שאחרי כמה ימים אני מרגיש קצת בטוח בעצמי, בטוח שלגימה קטנה לא תזיק, עכשיו הרבה פחות אבל פעם זה היה מפיל אותי כל פעם!
הייתי נמצא כמה ימים בישיבה או סתם במצב טוב בתחושה של התקדמות ואז הייתי נכנס לאשליה שאני והתאווה סיימנו לעד, שאני שולט בה ולא היא בי ובאופן ״מפתיע,, היתה מגיעה משום מקום עוד נפילה ואחריה עוד אחת ועוד..
אבל ב״ה היום זה כבר שונה. לתאווה קשה יותר לעבוד עליי ולהכניס אותי לאופוריה שהכל טוב כיוון שאני עובד על הנקודה הזו ומפנים עוד ועוד שאני חסר אונים וחולה..
יום נקי ותודה שהעלית את הנושא הזה, התגברות על הנקודה הזו הוא מפתח חשוב להחלמה

תודה אמונה.

בנתיים יום רגוע, אין משיכה ואין נציני משיכה, ואין הרהורים. 
בעוד כמה דק' צריך לצאת, בדרך יש אתגרים לא פשוטים, 

התפללתי
"ריבון העולמים אבא שבשמיים, גלוי וידוע לפניך שכשמתחילה לי המשיכה אני חסר אונים מולה, יהי רצון שתציל אותי מהמשיכה ותזכה אותי להיות מחובר ונמשך לטהרה וקדושה למצוא בקרבתך את מה שמושך אותי בזבל." 

אעדכן שאחזור. או בסוף יום. יכול להיות שאחליט להתנזר ממחשב היום. 

יום נקי לכולם

יש לי תחושה שאתה בדרך הנכונה, בזכות השיתוף עם חברים ושימת הלב לעבודה מאומצת ודריכות בזמנים מועדים.
בדרך הנכונה ליום נקי בעזרת ה'.

תודה איש ישראלי!

אני לא רוצה לצאת בהצהרות, בעיני זו חטאת גדולה. 
אבל אני מוכרח לשתף, לא מצד גאווה אלה מצד דרך ארץ, הייתם שותפים איתי למסע היום
בחסד ה' ית' רק בחסדו אני מודה על עוד יום נקי!!!!!!! כמה שמחה וסיפוק! יש לי דמעות התרגשות כשאני כותב, 
עבר עליי יום מאתגר

תכנון לא נכון של אוטובסים גרם לי לאיחור של שעה. בדרך היו כמה מראות שבחסד ה' זכיתי לעצום עני מהם. 
ובוודאי שהיו עוד מאות מראות שאפילו לא הייתי צריך לעצום עני כי ראשי מוטה ארצה וליבי השמימה, כולי תפילה אחת 
"ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שאם יבוא התקף אני יהיה חסר אונים, אנה עזור לי להישמר"
בחסד ה' שמתי לב שהעניים שלי מתחילות להבהל ממראות לא צנועים ומסיטות מבטם כמעט אוטמתית.

חזרתי הבייתה וחסדי שמיים זימנו לי טרמפ שדילג על ההתמודדות בתחנה המרכזית הלו היא הקניון.(ושימו לב, יש לי שתי תחנות מרכזיות בדרך הבייתה, בשניהם היה לי טרמפ, רק עכשיו קלטתי)
הגעתי הבייתה והחלטתי שלא פותח את המחשב עד שלא עושה מה שרציתי!. העידכון יחכה, אין מה לעשות. אם אני מעדכן אני מסתכן במריחה, ומריחה מובילה ליוטיוב, והיוטביוב... 

בקיצור תודה לה' ית' שעוזר! שמאמין! שמחזיר את נשמתי אף על פי שלפעמים אני מתעלל בה!
בעזרת ה' מחר עוד יום, האתגרים החיצוניים נשארים בעינם, אולם האתגר הנפשי משתנה.
עכשיו אני צריך להזהר לא להיכנס לשאננות. לא להתגאות. לזכור. שאם מתחילה המשיכה, אני פשוט חסר אונים. איש מלא רוח שטות!

ה' ישמורכם חברים יקרים!
שנזכה כולנו ליום נקי נוסף

נפילה, 
זה קרה אתמול. 
כאוב, ומלא תקווה מודה על שבוע, מודה על למידה, מתפלל ללמוד עוד, להתחבר עוד, לשמור על עצמי עוד.

צער- התכוננתי כל כך ליום א' שלא הסכמתי לעצמי להכנס למצב נפשי של נסיגה, אך בשני נכנסתי בלי משים לב, 
והמחלה הפרוגרסיבית (מתגברת ואינה ניסוגה) ניצלה זאת. 

יום נקי לכולם

תנצל את הירידה לצורך עליה 
אצלי זה עזר לי לעוף למעלה
אל תתיאש גם לי זה קרה וברוך ה' התקדמנו

צריך חבר תודה
בול את האמירה הזאת הייתי צריך, 
לפעמים דברים ידועים לנו לא מתעוררים אצלנו בזמן ירידה, וכאשר אדם מבחוץ מאיר לנו אותם, הם מחיים אותנו מחדש. 
כגודל פירסומם כך גודל ההעלם מהם. 
אני במהלך יום די מבאס, וזה עודד. תודה

כל הכבוד על שבוע של נקיות, לא מובן מאליו



בדרכ כלל כשטוב לנו אנחנו לא טורחים לצאת מאיזור הנוחות כדי לשפר את המצב. אבל כשלא טוב לנו אנחנו מוצאים את האנרגיה להפעיל כוחות להתקדמות.

הזמן של אחרי נפילה זה הזמן שבו יש הרבה אנרגיות לשנות. אתה מבין שאתה חייב לעשות שינוי כדי לצאת מהמצב, ומזה אתה שואב את הכוחות למעשה.



זה הזמן להוסיף עוד נדבך בתהליך ההחלמה. תחשוב על פעולת החלמה שעדיין לא עשית ותלך על זה. עכשיו, אחרי הנפילה יש לך את האנרגיה לזה. אח"כ היא תעלם.



בהצלחה

עוד נפילה. 

מילים: חנן בן ארי ורועי חסן
לחן: חנן בן ארי

ימים של מתכת והלב נסגר
חיוך כמו כספת, אתה ממוחזר
עוד מיתר נקרע בגיטרה
לב בוכה כערבה
לקום וללכת

נשרף לו עוד יום, השמש בורחת
מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת
בסוף הלילה ישתקף מולך במים
ברבור לבן

נשרף לו עוד יום, נשרף גם הפחד
מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת
תגיד לי מה אתה רואה עכשיו במים
אתה לא לבד
אף פעם לא לבד

תמונה מתקלפת והזיכרון
לבד על מרפסת, מול מכתש רמון
רק שלא תיפול שוב לחושך
המתוק, המנותק
עונה מתחלפת

נשרף לו עוד יום...

עונה מתחלפת, ושוב...

נשרף לו עוד יום, השמש בורחת
מתוך תהום עוד תראה אותה זורחת
כשתתעורר תרגיש שלם, תפרוש כנפיים
רק אל תפחד
אף פעם לא לבד

ימים של שלכת
אתה מיוחד