ברוכים הבאים, אורח

נושא: אדם בתוך עצמו 10605 צפיות

תגובה: אדם בתוך עצמו לפני 2 שנים, 9 חודשים #97605

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865

ינון אני מסכים איתך , אבל כנראה זה קריזים של ההתחלה,בסוף מתרגלים להכל...

יום 57 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97751

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

קשה לי להיות שמח כי אני מפחד שמשהו ישתבש, או יותר נכון שאני אשבש משהו.

מאז שהתחלתי לכתוב אסירויות תודה אני מגלה שמלבד הפחדים שאופפים אותי יש גם סיבות טובות לשמוח, שמאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, אבל אני עדיין מרגיש כמו פקעת עצבים.

אמרתי בעבר למטפל שלי שאני מרגיש כמו פצצת זמן: השאלה היא לא האם אפול אלא מתי וכמה מהדהד יהיה הפיצוץ.

גם בגלל התחושה הטורדנית הזו קשה לי לעבוד את התוכנית ״רק להיום״. אני מנסה בכוח לדרוך עכשיו על הג׳וק שיסתובב בחדר מחר, במקום לדרוך על הג׳וק שמסתובב פה עכשיו.

רק להיום אזכור שהתאווה הערמומית היא רעל בשבילי. בלי רחמים, היא מנסה להרוס לי גם רגעים טובים,

לתבל כל חוויה טובה בכאב לב, בזכרונות רעים.

 רק להיום, אבקש מאלוהים לקחת ממני את הפחדים שלי ולכוון אולי לעבר מה שירצה שאהיה. להתמקד בפעולה הבאה.

כלום זה לא סתם

תגובה: אדם בתוך עצמו לפני 2 שנים, 8 חודשים #97759

מזדהה עם מה שאתה כותב ..
שיהיה בהצלחה אחי : )

תגובה: יום 57 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97783

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1602

מאחל ומתפלל

בהצלחה

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

יום 59 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97809

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

התאווה לא תפתור לי את הבעיות, אבל היא כן תשכיח אותן לכמה דקות/שעות/ימים. רק להיום אני מבקש לזכור שהשימוש לא הופך אותי לשלם. כל דבר שאמצא שם הוא אשליה של חיבור. ברגע שאחרי אני תמיד נשאר בודד מול מראה שחורה (במקרה הטוב), מביט בעצב על הבבואה שמשתקפת מהמסך הכבוי, תוהה איך הגעתי למצב הזה.

אני מודה שההתנהלות המינית שלי תמיד הייתה אגואיסטית. אני רגיל להיות לבד, להתחשב בעיקר בעצמי. לכעוס ולהיות צודק.

הימים האחרים מציפים בי הרבה זעם. אם מתחילת סבב הנקיות הנוכחי אני מתעורר מוקדם, הרי שהטינות האלו מעירות אותי כבר יומיים ב-03:00 בבוקר ולא מניחות לי לחזור לישון.

 אבל מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר? למה קשה לי לוותר על פגם האופי הזה שאוטם לי את הלב? נמאס לי להעניש את עצמי, לשמור על האגרוף קפוץ בתוך הכלוב ולהכריח את עצמי לכלא במקום לשחרר ולתת לאלוהים להוביל את המציאות.

מבקש בנוכחותכם לשחרר מהצורך לשלוט מחד בגלל שאני צודק ולהיגרר אחר אחרים מאידך בגלל תחושת חוסר ערך עצמי. אסירות תודה לאתר הזה, למסע המרתק שאני עובר בזכותו ולמרחבים החדשים שאני מגלה מבפנים. לצד כל הכאב יש גם רצון עז להודות ולהלל. ראוי לפרסם את הנס: 59 ימים של נקיות לאדם כמוני הם מתנה שלא תיארתי לעצמי שאני ראוי לקבל. מתפלל לעוד יום אחד שפוי, נקי ומחובר.

כלום זה לא סתם

נערך לאחרונה: לפני 2 שנים, 8 חודשים על ידי ינון עמוס.

תגובה: יום 59 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97814

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865

אוהבים! אשרייך!

תגובה: יום 59 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97830

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1602

מזל טוב!!!!

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

יום 62 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97855

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

היום לפני שנה שכבתי על מיטה ביחידת דיור ששכרתי בצד השני של העולם, והתעסקתי בענייני, בשעה שחלק מהמשפחה שלי יושב שבעה בארץ.

למען האמת, כנראה שלא הייתי חוזר עבור אף אחד באותה נקודת זמן, גם לא בשביל לוויה. הייתי כל כך מנותק מהמציאות, חייתי בעולם שבניתי לעצמי בראש. חשוב לי לזכור את התחושה הזו משום שלא חלף זמן רב וכשאני סוגר עכשיו את העיניים, אני מוצא את עצמי שוב בחדר ההוא, לבד (כמו גרגורי סמסא בסיפור "הגלגול" מאת קפקא. קשה להאמין אבל בסוף אין ברירה אלא להודות באמת. כל זה קרה במציאות, לא דמיינתי). אני יודע כמה קל לחזור לאותו החדר, עם כל המשתמע מכך.

בהסתכלות לאחור, באותם הימים הגעתי לאחת מנקודת השפל הנמוכות ביותר שידעתי עד כה. נקודה שכנראה הובילה אותי לאתר הזה ולתהליך שהתחיל לא מזמן, והלוואי וימשיך לפחות עד לסוף היום.

כשנשאלתי השבוע את מי אני מאשים בבעיות שלי בחיים, כתבתי שהתרגלתי תמיד להאשים את ה'. לא אפרט כעת מדוע, אך אציין את העובדה שבזכות התוכנית אני לומד כל יום בעל כורחי שיש לי גם דברים טובים בחיים, מתנות שה' נותן לי למרות שלא מגיעות לי בכלל. רבות מאותן מתנות היו שם תמיד רק שאני לא יכולתי להבחין בכך, גם אז, לפני שנה. אבל את העבר הרי לא נוכל לשנות.

אם אצליח להבחין בהן עכשיו ולהודות למי שנתן לי אותן, דיינו.

כלום זה לא סתם

תגובה: יום 62 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97858

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865

אשרייך! אוהבים=)

תגובה: יום 62 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97870

  • אלי
  • רצף ניקיון נוכחי: 388 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • המשימה אפשרית, אחרת לא היינו מקבלים אותה!!!
  • הודעות: 1255

דברים טובים קורים בפורום

תגובה: אדם בתוך עצמו לפני 2 שנים, 8 חודשים #97883

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

תודה חברים
שלומי קשור בחוט אל שלומכם
(בהשאלה מזלדה ז"ל)

כלום זה לא סתם

יום 63 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97884

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

כמו כמה מהחברים שפגשתי בתוכנית, גם אני הרגשתי חריג חלק גדול מהחיים. לא רק בגלל התאווה, אלא גם בגלל כל מיני סיבות שונות ומגוונות: הבית בו גדלתי, חוויות חיים שצברתי, מצב בריאותי מסוים וכן הלאה. היה לי עולם פנימי עשיר: קראתי, ניגנתי וכו', אבל בעיקר הייתי אני שם לבד, כלוא בבדידות. מה גם אף פעם לא הייתי דברן (אפילו בשנים בהן עבדתי במקצועות שחייבו אותי לדבר עם אחרים).

האמנתי שאני לא צריך/רוצה להיקשר לאף אחד וממילא לא מגיע לי. אני עצמאי. את החיים שלי אעביר לבד (תוך כדי שאני כותב את המילים האלו אני מבין עד כמה לא ייחסתי חשיבות להחלטה הזו, וכמה אגואיסטיות היא בעצם טומנת בחובה, למרות שחשבתי שמדובר בהחלטה אצילה). לא רציתי להיקשר לאף אחד, מה שהוביל לפעולה הפוכה של תלותיות ולרעות חולות ומגוונות. ככל שהתעקשתי יותר על הבדידות כך היא גבתה ממני מחיר כבד יותר.

היום דיברתי עם חבר מהתוכנית שקרוב מאוד אל ליבי. למרבה הצער נפרדו דרכינו בשבוע שעבר, אבל היה לי חשוב להגיד לו שאני אוהב אותו ושאני רוצה להיות חבר שלו, וזו האמת. עם כל הצער שבסיטואציה, לא רציתי לוותר על הקשר החברי הזה. את המילה הזו, אהבה, על שלל הטיותיה, למדתי להגיד בזכות התוכנית, פעם ועוד פעם עד שהאמנתי לעצמי. מכיר כמה אנשים שיצאו נשכרים מכך, ובהם אני.

------------------
תזכורת לעצמי:

עַצְלוּת מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי
שִׁכְחָה
וְרָעָב כָּבֵד מְאוֹד.

כלום זה לא סתם

נערך לאחרונה: לפני 2 שנים, 8 חודשים על ידי ינון עמוס.

תגובה: יום 63 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97890

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1602

משהו מאד מיוחד כתבתה פה, 
לא רק שנגעת לליבי בגלל ההזדהות, 
גרמת לי לתהות... על מסקנות שהגעתי אליהם.... פצעים מוגלתיים שפתאום נחשפתי... 
לא השתנתי בתפיסותי הרבה מאז הגעתי לפורום.... אבל אולי עצם ההבנה שאני מתפקד כמכור... וממלא יש הרבה שורשים נפשיים שמניעים אותי למקום השפל.... זאת ההבנה השורשית לי מכולם.
תודה

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: יום 63 לפני 2 שנים, 8 חודשים #97901

  • למה אבא
  • רצף ניקיון נוכחי: 97 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 131
ואו. ינון עמוס.
תודה על הכנות! חיברת אותי.

יום 73 לפני 2 שנים, 8 חודשים #98286

  • ינון עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 404 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 184

נותרתי באופן רשמי האחרון מהחבורה שלי שלא התחתן. תמיד נחשבתי להכי מוצלח, הכי חכם, הכי הכי, אבל גם לאחד שלא מסוגל להחליט או להתפשר. נווד, איש העולם הגדול. תמיד עסוק מידי ומוטרד מידי. לפחות אלה היו חלק  מהתירוצים, כלפי חוץ.

מפעם לפעם אני פוגש בשמחות חברים טובים שאני מכיר כבר יותר משני עשורים. קשה שלא להרגיש את הצביטה הזו בלב וקשה עוד יותר לדחוק את המחשבות על כל מה שפספסתי בגלל ההתנהגות המינית חסרת הרסן שלי לאורך השנים. אני צופה בהם מהצד מתחתנים והופכים להורים, רואה אותם לוקחים משכנתא וקונים דירה, מתחילים עבודה מסודרת ומאוד שמח בשבילם אבל גם די עצוב עבורי.

כשדיברתי על זה אתמול עם חבר יקר הוא אמר לי: "אבל אתה הספקת עד עכשיו כל כך הרבה! טיילת ועבדת וחווית..". אם הוא רק יודע מה באמת עשיתי, קיים סיכוי סביר שהלסת שלו הייתה נשמטת עד הרצפה.

כל מה שרציתי כל חיי זה להיות בורגני משעמם מהפרברים שנוסע בבוקר לעבודה וחוזר בערב ומתלונן בעיקר על הפקקים שבדרך. במקום זה מצאתי את עצמי לבד על  הרכבת ממוסקבה לפטושקי, במסע חיפוש בלתי נגמר אחר חיבה ופורקן בכל מקומות הלא נכונים. ייחלתי לגאולה דרך הביבים, אבל היא וודאי לא הייתה שם.

 ניסיתי להפסיק, אולי מיליון פעם. האנוכיות והגאווה שלי גרמו לי לחשוב שאני יכול לבד, שאני אלוהים. התוכנית הסבירה לי שזה לא נכון. אין שום אפשרות לנהל את ההצגה כולה ולארגן במקביל את התפאורה, האורות והשחקנים כשאני בעצמי שחקן זוטר. זה נועד לכישלון. אין לי ברירה אלא להודות בכך שהכוח שלי מוגבל. אני לא אלוהים.

הצעד הראשון לימד אותי עד כמה עמוק חוסר השפיות שלי. סופסוף היישרתי מבט והסתכלתי על כל הגועל נפש, על הרע והרע יותר שעשיתי. בלי פילטרים, בלי חצאי אמיתות. הרגשתי בושה נוראית על התהומות אליהם הגעתי וחלחלה מהמחשבה שמישהו אחר יידע לפרטי פרטים את הסודות הבאמת אפלים שלי. עכשיו אני יודע בייתר שאת: מול החוסר שפיות הזה אין לי אפשרות לעמוד לבדי. יש רק אחד שיכול להשיב אותי לשפיות דעתי, וכעת אני צריך למצוא את הדרך להגיע אל האמונה הזו באמת.

כלום זה לא סתם

אחראים כללים: testchart1, למען הסדר הטוב
זמן ליצירת דף: 0.42 שניות

Are you sure?

כן