ברוכים הבאים, אורח

נושא: יומן צ'(דיק) 2659 צפיות

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים, 1 שבוע #140815

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

אוהבים אותך! מאמינים בך!

כ"כ קשה...  אבל זה הניסיון שלנו בתופה הקרובה, נשתדל לצלוח את זה.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים, 1 שבוע #140857

תודה! אמן ואמן.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140914

שוב הספירה מתאפסת. הפעם זה באשמתי. וגם לא באשמתי. לא הצלחתי לשמור על העיניים (זה מצחיק, באתי להגיד שלא צנחתי לפורנו ממש או סצנות עם אברים וכו' אבל גם מה שכן ראיתי... לא רחוק משם ובהחלט צניחה). מה שכן הקב"ה זימן לי קרי לילה, אז רציתי באותו בוקר למקווה, משתדל שלא לפספס זמן ק"ש. בצהריים אומר תיקון הכללי ואחריו - הולך לראות שוב דברים בסגנון של הדבר שהפיל אותי אתמול. וואו איך שלכתוב את זה הופך את זה למכוער, מלוכלך. לאט לאט הדיאגנוזה הזו של מכור מתחילה לטפטף...

אני מתחיל עכשיו ללקט (משום מה אני לא מוצא את התורה המסודרת בזה) על הקבוצות החיות, הטלפוניות ושתים עשרה הצעדים... רוצה/לא רוצה/משתוקק לקחת את הצעד הזה קדימה... בעיקר מתחיל להרגיש את הצורך השותף, או אולי שותפות.

בעקבות מה שקרה החלטתי קצת לחפש אחר המימרא המוכרת של עין רואה ולב חומד וכלי מעשה גומרים. בפועל הסיומת של "כלי מעשה גומרים" אינה מחז"ל אלא מהראשונים (רש"י, רבינו בחיי ועוד. הביטוי כמו שאנו מכירים אותו מופיע בכלי יקר ובצל"ח ועוד). מה הפשט? אצלי הוחדר, אולי בגלל שראיתי את זה קורה, שכלי המעשה גומרים בכוחות עצמם. אם תראה את זה, תמשך לשם והלב שלך יתור אחרי זה - גם אם לא תאונן, הגוף יסיים את המלאכה בלעדיך. ראיתי פה את אחד המאמרים של רובינהוד ומצאתי לעצמי סוג של הגיון ביולוגי - הגוף בזמן צפייה או אוננות בלי גמירה צורך דופמין (נראה לי ככה הוא קרא לזה), הסם. כאשר יש גמירה מופרש סם אחר, מין סם הרגעה וכיבוי. כאשר אנחנו משתמשים - גם אם לא גמרנו, הגוף מורגל לכך שאחרי שימוש בדופמין נדרשת הפרשה של הסם השני - ואז כלי מעשה גומרים.

אשמח לשמוע פרשנויות אחרות או מקורות. מ"מ, מנסה לאסוף את עצמי כמה שיותר טוב. היום בבוקר ובמהלך היום היתה לי תחושה של רצון לזרוק הכל וללכת מכאן, מן חוסר שביעות רצון מכל המעמד שלי בחיים. שוב פוקדות אותי (כמעט בכל יום) המחשבות של האם כדאי להתחיל לצאת ולא להמתין למצב האופטימלי שאני (ועוד קצת אנשים אחרים) מגדיר לעצמי. הרב שלי היום אמר שכדי לקיים מצוות לא מחכים למצב אופטימלי - זה המשמעות של חיים, עושים מה שצריך לעשות גם אם זה לא הכי מתאים (לי) כרגע. מקווה להתקדם ובעיקר (הייתי רוצה לומר "קורא" לעזרה אבל אני לא מספיק מרגיש את זה כלפי חוץ, זה וודאי מה שקורה בפנים) משתוקק לעזרה.

ממשיך להתפלל על כולנו, בקטע של תהילים קצת נחלשתי אבל משתדל, אוהב את כולכם - חיל...

נערך לאחרונה: לפני 7 חודשים על ידי חיל בלע ויקיאנו.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140917

חיל בלע ויקיאנו כתב on 10 ינו' 2022 23:02:

שוב הספירה מתאפסת. הפעם זה באשמתי. וגם לא באשמתי. לא הצלחתי לשמור על העיניים (זה מצחיק, באתי להגיד שלא צנחתי לפורנו ממש או סצנות עם אברים וכו' אבל גם מה שכן ראיתי... לא רחוק משם ובהחלט צניחה). מה שכן הקב"ה זימן לי קרי לילה, אז רציתי באותו בוקר למקווה, משתדל שלא לפספס זמן ק"ש. בצהריים אומר תיקון הכללי ואחריו - הולך לראות שוב דברים בסגנון של הדבר שהפיל אותי אתמול. וואו איך שלכתוב את זה הופך את זה למכוער, מלוכלך. לאט לאט הדיאגנוזה הזו של מכור מתחילה לטפטף...

אני מתחיל עכשיו ללקט (משום מה אני לא מוצא את התורה המסודרת בזה) על הקבוצות החיות, הטלפוניות ושתים עשרה הצעדים... רוצה/לא רוצה/משתוקק לקחת את הצעד הזה קדימה... בעיקר מתחיל להרגיש את הצורך השותף, או אולי שותפות.

בעקבות מה שקרה החלטתי קצת לחפש אחר המימרא המוכרת של עין רואה ולב חומד וכלי מעשה גומרים. בפועל הסיומת של "כלי מעשה גומרים" אינה מחז"ל אלא מהראשונים (רש"י, רבינו בחיי ועוד. הביטוי כמו שאנו מכירים אותו מופיע בכלי יקר ובצל"ח ועוד). מה הפשט? אצלי הוחדר, אולי בגלל שראיתי את זה קורה, שכלי המעשה גומרים בכוחות עצמם. אם תראה את זה, תמשך לשם והלב שלך יתור אחרי זה - גם אם לא תאונן, הגוף יסיים את המלאכה בלעדיך. ראיתי פה את אחד המאמרים של רובינהוד ומצאתי לעצמי סוג של הגיון ביולוגי - הגוף בזמן צפייה או אוננות בלי גמירה צורך דופמין (נראה לי ככה הוא קרא לזה), הסם. כאשר יש גמירה מופרש סם אחר, מין סם הרגעה וכיבוי. כאשר אנחנו משתמשים - גם אם לא גמרנו, הגוף מורגל לכך שאחרי שימוש בדופמין נדרשת הפרשה של הסם השני - ואז כלי מעשה גומרים.

אשמח לשמוע פרשנויות אחרות או מקורות. מ"מ, מנסה לאסוף את עצמי כמה שיותר טוב. היום בבוקר ובמהלך היום היתה לי תחושה של רצון לזרוק הכל וללכת מכאן, מן חוסר שביעות רצון מכל המעמד שלי בחיים. שוב פוקדות אותי (כמעט בכל יום) המחשבות של האם כדאי להתחיל לצאת ולא להמתין למצב האופטימלי שאני (ועוד קצת אנשים אחרים) מגדיר לעצמי. הרב שלי היום אמר שכדי לקיים מצוות לא מחכים למצב אופטימלי - זה המשמעות של חיים, עושים מה שצריך לעשות גם אם זה לא הכי מתאים (לי) כרגע. מקווה להתקדם ובעיקר (הייתי רוצה לומר "קורא" לעזרה אבל אני לא מספיק מרגיש את זה כלפי חוץ, זה וודאי מה שקורה בפנים) משתוקק לעזרה.

ממשיך להתפלל על כולנו, בקטע של תהילים קצת נחלשתי אבל משתדל, אוהב את כולכם - חיל...


חבר יקר,
קודם כל אני רוצה לאחל לך בהצלחה, תמשיך לבא ולהיות איתנו כאן.
בענין הקבוצות, כיום מתקיימות בארץ עשרות קבוצות כל שבוע, בהרבה ערים בכל רחבי הארץ.
תוכל לפנות לקו החם של SA בטלפון: 072-2401190
באתר: www.sa-israel.org
ובמייל: office@sa-israel.org.

כמו"כ תוכל ליצור איתי קשר בפרטי.

בהצלחה רבה

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................



מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן

הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן

המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140943

נפילה רצינית, שוב, אתמול. אוסף את עצמי. המתכון בנתיים אמור להיות די פשוט, לא להיות עם אינטרנט פתוח באופן שרק אני יכול להביט אל המסך. כ"כ פשוט שאני כל פעם לא מצליח לעמוד בו. איך נעשים יותר רציניים בתהליך הזה? אני כבר מכיר את כל ההשלכות (לכאורה), אני מרחם על העולם הבא שלי ועוד יותר על העולם הזה, אבל אני לא מצליח לסגור את החור הזה. שוב עשרה ימים. רק אותם אני שווה? היו לי הפסקות הרבה יותר גדולות, מה קרה עכשיו? עוד אחת עשרה ימים (פחות) אני צריך לעבור בביקורת אצל יועץ שחשפתי לפניו את הבעיה. אני חושב שזה לא מספיק קרוב רגשית ותועלתית כמו לחשוף את זה בSA אבל לשם אין לי גישה. הצלחתי במסווה להשיג מימון מההורים לכמה פגישות וייעוצים פסיכולוגים בנושא, בשבילם זו הכנה לחיי זוגיות (שגם זה לא יזיק לי) ובאמת זה כדי לפתור את ההתמכרות. זה קצת שובר אותי. אבל שוב אני שואל את עצמי, איך אני הופך לרציני יותר בנושא? במוצא"ש יבוא חבר קרוב שבערך מכיר את התופעה, אולי הוא יוכל לעזור לי לקחת צעד קדימה. וואו איך שאני מיחל לזה. וואו איך שאני שונא את התאווה. 

רק אביא לפניכם ליקוט קטן, דבר שראיתי במימים האחרונים, דברי האלשיך שכבר שמעתי פה מכמה אנשים מפי עצמם (או בעצם מפי כתבם), וזו לשונו:
"וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה. כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור. (שמות כה, לה - לו):

ותחת שני הקנים השלישיים הן הידים למשש ולפעול, גם יש ראש הגויה שגם הוא כפתר מכוסה בלבושיו, וגם עניינו חוש המשוש כידים. אלה השלשה כפתורים נמשכים אחר ששת הקנים. כי אם השתי אזנים שומעות תמיד תורת ה', גם הלשון תדבר בה ולא תביע רעות. וכן אם העינים לא יראו ברע, גם הלב לא יחמוד לעשות רע. ואם הידים יהיו למודות לעשות טוב, גם ראש הגויה לא יפעול איסור. כי על כן רבי היה מונע ידיו מנגוע מלמטה מטבורו (שבת קיח ב) פן ימשך מהיד קרי לאבר ההוא. וגם הנביא מחברם באומרו (הושע ד ב) גנוב ונאוף, כי מרעת היד תמשך רעת ראש הגויה":

לילה טוב, בהצלחה לכולנו. באמת מחייל לה, חיל...

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140959

  • משתמש1
  • רצף ניקיון נוכחי: 164 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 296

אם כבר יועץ פסיכולוגי, חשוב מאוד ללכת למישהו שמבין בתחום הזה. הייתי אצל מס' פסיכולוגים ורק האחרון שבהם באמת הבין את שעובר עליי מכיוון שזה העיסוק שלו והוא כבר טיפל ומטפל בלא מעט אנשים (צעירים, מבוגרים).
כאשר אמרתי לו שכבר לא איכפת לי שזה פוגע בי ושבעקבות זה אאבד את כל מה שחשוב לי כמו משפחה, עבודה, וכו. הוא הבין שזו התמכרות ומזה צריך להיגמל כמו אדם המכור לאלכוהול וצריך גמילה.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140960

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

היי חיל היקר, תשתף אותנו גם לפני הנפילה בזמן שקשה, מנסיון אישי זה מאוד עוזר.

מאמינים בתקומה שלך בעז"ה!

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140974

תודה רבה על התגובה משתמש1, אשמח לשמוע אם יש לך המלצות.
משתוקק, תודה רבה אחי על הדברים, מילים פשוטות איך שהו עזרו לי קצת, ניחמו אותי. היום נפלתי שוב, אותה סיבה, אותה מתכונת. פה זה כבר באמת בא על חשבוני באופן משמעותי. בעז"ה מקבל ע"ע להשתדל בכל עוז לעשות את מה שהמלצת, תודה על החיזוק!

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140978

זה ממש מוזר. זה ממש מוזר שאתה עובד על זה, את חי בעולם שאומרים לך שאמור לסדר את הבעיה שלך, לומד על כמה זה גרוע ואז הולך לחדר, שוכח את כל הסייגים שהצבת לעצמך ונעלם מתחת לשמיכה. כן, זה מכור.
אתמול שהוא היום, כמו שכבר הזכרתי - חתיכת פספוס שכמעט הרס לי את הלילה, לא יודע איך הקב"ה ניתן לי כוחות, נפלתי. משום מה אני לא מרגיש שום קושי לעמוד בחזרה, ברור לי שאני לא רוצה להיות שם, או כאן. אני רוצה להיות נקי, ואני אעשה את הכל, למרות שיש הרבה שאני לא יכול, אבל אתאמץ עד שאצליח ואכאב כל נפילה בדרך. אולי זו לא הדרך הנכונה להתמודד עם המצב, אין הכי נמי - נלמד את הדרך הנכונה, החדשה שהיא ישנה. 

כמה נקודות אור. אני חושב שהרבה מכירים את הספר "טהרת הקודש". בטח הרבה סולדים ממנו, אם במודע או שלא. פעם זה יחסית עזר לי, היום אני לא מרגיש כלום, טוב כלום זה לא באמת כלום - אני מרגיש אבל זה לא משפיע עלי. דבר שמוביל אותי לנקודת האור הראשונה - דברי הרב שריה דבלצקי שכותב שלא מספיק קבלות בלב ובדורנו אין להן שום משמעות (התעוררות של דבקות היתה שייכת רק בדורות שעברו), צריך קבלות מעשיות. לקום מהמחשב, לרשום בעט על היד או על הפתק בכיס ולפעול, לקבוע עובדות במציאות. המוסר בימינו אינו נקרא בקריאה אלא או ע"י הפעלת הדמיון בשעת הלימוד או ע"י לרוץ משם לפעולה, לחפש איך להנחית את הדברים עכשיו במציאות. לדבר עם החסר הקרוב שיכול, ביודעין או שלא ביודעין להיות פרטנר בנושא ולהתחיל לעבוד. 
נקודה שניה ושלישית - דברי טהרת הקודש, שני משפטים: א) "כי באמת כל המצות כולם המה לתיקוני היסוד". ב) "וגם הזוכה לתקן הברית ע"י תשובה לנקרא צדיק כו' ויכול להיות צדיק יסוד עולם ע"י תשובתו הגדולה".

אוזר כוחות בעזרתכם, מצפה להתחיל ולהנחית סוף סוף לחיים את העבודה על ידי הצעדים והקבוצות החיות (שכרגע אין לי כ"כ גישה לשם, עדיין מנסה להבין אם יש גישה טלפונית) ובאמת מקווה להיות נקי היום, ממש מייחל - חיל...

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #140981

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

אני לא סולד מכלום, הכל יכול להועיל - הרבה או אפילו מעט.
תודה על הציטוטים והשיתופים.

יחד ננצח בעז"ה

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 7 חודשים #141004

תודה רבה משתוקק שאתה מגיב ומחזק!

אעלה כאן נקודה קצרה נוספת מאותו הספר שחזקה אותי היום, ובע"ה שתשאר בליבי. כך הוא כותב:

"וחזק ואמץ, כי אדרבה לפי גודל חטאך ופשעך, בשובך אל ה', תגרום לו גודל נחת רוח בלי שיעור!"

שבוע טוב ומלא ברכה והצלחה לכולנו!

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 6 חודשים, 4 שבועות #141005

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

תודה רבה!

על כל התגברות אנו גורמים לה' נחת רוח גדולה, - נלמד את זה מהיצר הרע בעצמו, הוא הרי נלחם איתנו על כל דבר, אפילו על מבטים קטנים. למה הוא כ"כ נלחם? למה זה כ"כ חשוב לו שאנחנו לא ננצח אפילו במאבק יחיד וקטן?
אלא כמו שציטטת, כל התגברות קטנה כופה את היצה"ר עד למטה (כמ"ש בתניא) ומגדילה את אורו של ה' יתברך, ועל זה כל המלחמה של היצה"ר.
לכן לעולם אין להתייאש אפילו מהתגברות קטנה, אפילו כשנכשלים לפניה ואחריה, תמיד היא חשובה. 
כ"ז בא כדי לעודד אותנו להילחם ולא להשלים עם המצב, לנסות למצוא פיתרון שיעזור לנו לטווח ארוך, וגם אם לא מצליחים בו, אז אפילו בשביל התגברות אחת שיצאה מזה - היה שווה כל המאמץ!

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 6 חודשים, 3 שבועות #141052

יום שישי פעם שלישית. היו הרהורים אבל איכשהו זה מרגיש רחוק. תאמינו לי, אני יודע שזה לא. כל הזמן המוח האחורי שלי מרנן "הלוואי שזה היה מאחורי", חסר סבלנות. קראתי בעיון מה שכתבו פה על להתחתן כמכור, לפחות בתחילת הדרך. הבנתי שההמלצה של סוד הכניעה (עוד נדבר עליו) היא לסיים את מסע הצ' ואז להתקדם. שוב - חסר סבלנות שכמוני. אבל אני מתאפק, כי אני יודע שככל שאני ממתין עם זה יש לי יותר זמן להתכונן, ואני משתדל לנצל אותו. בחיי שאני פקעת עצבים. 

וואו, השבוע ראיתי וקראתי דברים נפלאים על ברית, שמירתה ופגימתה, דברים עלי ממש! אני כל כך מחכה לחבר שלי שיבוא מהצבא ואוכל לפתוח לפניו את הדברים כמו שצריך. אני כל כך מחכה להגיע לאיזו קבוצה ולהרגיש... אני לא יודע מה. אני כל כך מחכה להגיע הביתה לשבת (למרות שאני יודע שזה הכי מסוכן בשבילי) אבל הקב"ה עשה הכל כדי להשאיר אותי במקום שאני נמצא. כשאני כותב את זה הדברים מעלים בי עידוד - לא שמתי לב לזה שהוא משדר לי שאני עוד לא מוכן ל"הביתה". חבר קרוב כתב לי מין שמו"ס והוא כל כך צודק. אני מת להתחיל לעבוד על מה שהוא כתב. אני מת להתחיל לעבוד על הצעדים. אני כל כך רוצה להעשות את כל ההנחיות שבמדריך ואני איכשהו טובע בתוך כל זה. 

הלב שלי מחפש הקלות להתחיל ולצאת. הוא אומר - הם כתבו לאנשים ברמה אחרת, אתה ברמה יותר קלה אז אתה יכול להתחיל. לא, אני עונה לו בתקיפות, מה כבר אתה יודע?

ועכשיו לנקודה נוספת - לאן הם נעלמו? ב"ה יש פה אנשים כמו "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים" שבטח נתפסים בעיניינו כחצי אלקים, אנשים שכבר נקיים שנים, שיודעים. אבל כל המידע הכבד והמשמעותי הוא מלפני תשע ושמונה שנים. לאיפה נעלמו "אסירותודה" ו"סוד הכניעה" וכל שאר הוותיקים? אני חושב שאנחנו (/אני/) זקוקים להם. נוכחות מרשימה וחיה כזו. אולי הם בקבוצות, ואז אני רוצה להגיע לשם.
ואני רוצה (אבל חושש) קשר אמיתי עם חבר'ה פה. לא שאין לי חברים אבל... נראה לי שזה מועיל (ככה אומרים לא?) וספונסר - אבל גם זה יחסית מרתיע אותי. אוך, אנשים טובים.

רק אסיים בקריאה - "תודה ה'!!" ובתקווה להיות נקי היום רק להיום. וגם שמחר אהיה נקי רק למחר. אס"ו. חיל...

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 6 חודשים, 3 שבועות #141054

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

מזדהה ממש עם כל מה שכתבת.

ה' יצליח דרכך!

באהבה ובהערכה

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 6 חודשים, 3 שבועות #141082

בבחינת "שיתוף לפני נפילה". אף שאני יושב בבית מדרש ולא מרגיש קרוב - אתמול בחלום הלילה קבלתי תזכורת. ב"ה לא יודע איך זה קרה יצאתי נקי. אבל היום... היום זה היום העשירי, היום שעד עתה מהרגע שנרשמתי לא עברתי בהצלחה. לכן אני מתחזק יותר - להיות נקי היום רק להיום. באמת רק להיום. זה השער למדרגה הבאה, בע"ה סוף סוף. במחשבה שניה אתמול ראיתי כמה דברים שהלכתית לא צנועים אבל לא חמורים כמו הדברים הגרועים שנכנס לי הקריז עליהם (גם אתמול). הוא קיים, הקריז, אני פסע ממנו אבל אני מתחזק ואני מבקש חיזוק גם מכם, בין פה ובין בתפילת מנחה הקרובה.

לקחתי צעד שבוע שעבר לקראת הקבוצות החיות, בינתיים הדברים לא מתקדמים (לא מצידי לכאורה), מקווה למצוא שם סוף סוף את הרפואה כדי שאוכל להרגיש שאני ראוי להציע את עצמי לעולם השידוכים. על תיקונים גמורים בינתיים קשה לדבר. כבר שבועיים שלא התעסקתי בתיקונים. זה מציק. 

מתחנן לישועת ה' ומזכיר את כלל החברים שפה בתפילות, אוהב אתכם באמת - חיל..

זמן ליצירת דף: 0.71 שניות

Are you sure?

כן