ברוכים הבאים, אורח

נושא: יומן צ'(דיק) 4159 צפיות

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 2 חודשים, 1 שבוע #143396

אוהבים אותך , מרשים מאוד 30 יום זה לא הולך לפח , זה לא נמחק מעיניי השם יתברך. קום ותתחזק צדיק יקר , בהצלחה בפגישות

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 3 שבועות #143577

טוב, עבר זמן רב מידי מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן. היו כמה דברים שרציתי לשתף ו... קצת מתוך כורח וידיעה שאני חייב לעשות פעולות, אכתוב.

נפתח בדברים טובים ויפים בפעם הקודמת הקודמת שנפלתי, הייתי עייף, אחרי משמר של לילה שלם, קצת מצונן, פתחתי את מוקד הנפילות שלי באותו השבוע ונפלתי. אחרי זה מיהרתי למקווה, רציתי להפטר מזה במובן מסוים. קצת טפשי אבל.. לא אכפת לי להיות טיפש לפעמים. שמעתי מפי רב מקובל שאני מחזיק ממנו שאם טובלים ואומרים תיקון הכללי באותו יום אז העוון כמו נמחק. אז כאמור, רצתי למקוה. אני נכנס להתקלח לפני הטבילה ואומר לעצמי - נפלתי, מגיע לי תיקון (=ייסורים=עונש), אז אטבול במקווה הקר. אני מתחיל לשטוף את עצמי במים קרים ואומר לעצמי, רגע - אבל אני חולה, אני מצונן... נו אז מה? מגיע לי אז אני אקבל. 
בקיצור, מתכונן נפשית ופיזית, הולך למקוה הקר, מכניס רגל - המקוה חם. מה? נכנס קצת יותר. חם חם. הולך למקוה השני - גם הוא חם. מה? ואז פשוט התחלתי לצחוק. ואני אומר לעצמי - תראו איזה פלא, תראו איזה אבא אוהב יש לנו. זה פשוט מופת מצידי. 

אתמול ספרתי 13 ימים של נקיות. אני לא אגיד שאני נקי מכל רבב, קשה להיות ככה בבין הזמנים, היה לי כמעט קרי חלום והמון מבטים ברחוב, בטלווזיה, היה רגע שסרקתי את הVOD ותפסתי את עצמי, אומר לעצמי - רגע, אתה מחפש תאווה לא? תפסיק מיד! והפסקתי חלקית, לא חפשתי משהו מפורש אלא סרט שמִן הסתם יש בו קטעים כאלה ואחרים. אתמול בלילה היה משהו קצת פחות צנוע.

מכל מקום, אתמול בבוקר באתי לבית הכנסת אחרי לילה שלם של בזבוז זמן בצפיה באיזו משהו דוקומנטרי ומשחקי מחשב כל הלילה והתפלל איתי בשחרית רב גדול שבקי בצפונות התורה - גימטריות וכדו'. שאלתי אותו על ה"ואתחנן" תפילות של משה והוא גרר אותי להסתכל בספר שלו על כל מיני חשבונות - המספרים המרכזיים שהוא הראה לי היו המספר שבע והמספר 13 (למרות שלכאורה העניין היה המספר 26) - אחר כך כשחשבתי על זה, אני לא יודע אם זה נקודה חולה אצלי בראש, אבל אמרתי לעצמי - וואלה, אני ביום ה13!

בין הזמנים הוא הזמן הכי קשוח. כן, הוא זמן, אבל במקום שהמשברים יהיו על התמד הלימוד או בהבנת איזה תוספות, אנחנו, כחולים, צריכים להתמודד עם משהו שמן הסתם אפ' יותר קשה בשבילנו - התאווה. למה ההתמודדות רק עולה? יש שתי סיבות לדעתי - א) הזמינות. באינטרנט, ברחוב, במשפחה. ב) אנחנו באים לבין הזמנים עם תוכניות, אנחנו רוצים לעשות כ"כ הרבה דברים ולהשלים כ"כ הספקים, וכשזה נמנע מאיתנו מכל מיני סיבות - זה מוריד אותנו, וזה מוביל אותנו, את המוח החולה שלנו לרצות לברוח, לכל מקום שאפשר, בעיקר לתוך עצמנו, ו"לתאוה יבקש נפרד".

זה הזמן (תרתי משמע) להתחזק בתפילה השלוה. לדעת שיש דברים שהם ביכולתנו ויש דברים שלא. ואנחנו מבקשים מהקב"ה ראשית כל את היכולת להבחין ביניהם, החונן לאדם דעת, ואח"כ, אם זה לרצון מלפניו, להצליח לעשות את מה שביכולתנו, כי בלעדיו אנחנו לא יכולים; ושיתן בנו את הכח והגבורה לחיות בעז וענווה מול הדברים שאינם ביכולתנו לשנותם.

במהלך שנה, משום מקום, נתקלתי בתפילת השלוה. זה היה די משעשע. עונג שבת עם הרב החרדי-לאומי-אנגלי-אמריקאי שלנו, והוא מספר שהוא ממש אוהב את התפילה הזו, הוא הזכיר אותה בעל פה, ואמר שאשתו המנוחה קנתה לו אותה ממוסגרת, לתלות בבית. התלהבתי. לא 12 הצעדים ולא כלום. זו פשוט תפילה אמיתית.

תודה לאבא אוהב על הכל, במיוחד עד עכשיו. אני לא חושב שיש לי סיכוי לשרוד 14 ימים בבין הזמנים בלי לשז"ל ולצפות בפוי', והנה אני עושה את זה. נכון, היצר בצד הראש שלי צוחק/צועק ואומר - איזה עושה את זה? אתה לא זוכר את הרחוב? את הטלוויזיה אתמול ושלשום? אני זוכר, אני אומר לו, אבל יותר מזה שאני זוכר את מה שאמרת, אני זוכר שאני בן מלך שעשוי מאבנים טובות, מרגליות. זה לא מה שממלא את היום שלי (משאין כן בשנים שעברו). תודה תודה תודה אבא! ועם התודה באה הבקשה, תתקרב אלי, תקרב אותי אליך, תאיר אותי, תחזק אותי יותר. בבקשה, בבקשה!

אוהב ומעריך את כולכם (ובמובן מסוים זקוק לאהבה), חיל.

(נ.ב. לא עדכנו אותי לגביי ההחלטות שלי בעניין ההדרכה בישיבה תיכונית שנה הבאה והשידוך שעמד על הפרק. קצת מלחיץ, אבל זה מרגיש רחוק. צריך להתחזק בבטחון לקראת הרגע שבו זה יקרה. ישועות בעזרת ה', לכולנו. אמן.)

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 3 שבועות #143578

  • שמואל גלבוע
  • רצף ניקיון נוכחי: 36 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 68

חזק ואמץ 

תמשיך 

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 2 שבועות #143595

התררררסקות.

שלום שאול תחתית! התגעגעת אלי? אני לא. לא התגעגעתי אליך ולא התגעגעתי אלי.

ממש כמו רכב שמתדרדר לתהום (מקבל משמעויות לא נעימות בכלל בימים האחרונים).

במקום ללכת לחתונה של חבר אני פה. מקווה לגמור את היום נקי. נקי אחרי שלכלכתי עוד זוג לבנים.

בא לי לבכות מרוב שנמאס כבר. איך לעזאזל נפטרים מזה?

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 2 שבועות #143598

  • gidi
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 662

אוהבים אותך חבר יקר, איתך בדרך.

קצת סדר על עצמי 
הפעם הראשונה שלי באתר , הפעם הראשונה שלי בקבוצות
יומן המסע שלי  , ציון דרך שנה נקיות
ההתלבטות שלי לגבי נישואים

~~~מידע על הכלי העיקרי של ההחלמה - קבוצות SA~~~

צעד 0  , יומן צעד ראשון

**כל מי שמעוניין לגבי הכוונה, עזרה או כל שאלה לגבי קבוצות SA מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי ואשמח לעזור.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 2 שבועות #143606

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 318

חיל בלע היקר והאהוב 
לא קל אחשלי לא קל 
אני נפלתי אחרי כמעט 9 חודשים, הבושה הכאב התסכול מכך שאני חוזר לאותו מקום אחרי תקופה ארוכה ואיכותית בלי תאווה, קשה אבל אני ממשיך כי זה חלק מהדרך, אני יודע שכל שימוש שי בתאווה מגיע ממקום חסר בנשמה שלי, משהו בתהליך ההחלמה שלי לא ישב טוב, ובעדינות עם הרבה תפילות וייעוץ מחברים אני מנסה להבין מה קרה שם, מה היה רקוב ויוצא לדרך חדשה 

מאחל לנו לא לחזור על אותם טעויות ולצפות לתוצאות שונות, לפתוח את הראש ולתת לאלוהים להוביל אותנו לדבר שנכון לנו

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 1 שבוע #143666

לגידי - תודה על המילים הריקות (מחילה, לא מתוך כוונה לזלזל ולפגוע, רק להביע, בצורה לא כ"כ נעימה לצערי, את איך שאני חווה אותן. מ"מ - אני באמת מעריך את המעקב וההשתתפות).

לר' מתמודד - אכן נעלמת לנו לתקופה, האם זה היה לתועלת? ספר איך היה, מה היה? מה עבד לך לתקופה כ"כ ארוכה? מה הפיל אותך?

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 1 שבוע #143670

לכל התקופה האחרונה:

אסירותודה / חיל בלע ויקיאנו

כמו תמיד התחלתי

ברגל ימין

אולי קצת צולעת

אבל מי היה מאמין

ואז חלפה לה תקופה

ובאו משבר ומכשול

מי היה מאמין

שישתנה פה הכל


תהום אל תהום, "קוֹרֶה"

לפעמים קצת לא מאמין

והנשמה נדחפת החוצה,

צועקת,

כשמנסים עמוק להטמין


מי היה מאמין? אני?

כשמגיעים אל הסוף, לפעמים זה לבד

אבל מתוך כל ההווה פורח פרח אחד

אסירותודה.

(בשבת נגעתי בעצמי. הצלחתי להפסיק. "הצלחתי" - לא היה לי חומרים ותכנים אז הפסקתי. אני בשוק מעצמי. עשיתי יום כיפור קטן בחמישי, ובשבת אני מאונן. די כבר. ה' ישמור. אני רוצה להתחיל פגישות בזמן הקרוב. היום במקרה נתקלתי במישהי שידעתי על קיומה (לא יודע איך להגדיר זאת אחרת) בעבר. היה גורם שלישי שהוציא ממנה את העניין שהיא כבר נפגשת עם מישהו אחר. לא יודע למה היא לא יצאה לי מהראש כל מנחה וערבית של שבת. לא יודע. אבא! אני רוצה ישועה! אני רוצה רפואה! שמתי לב שמה שהוריד אותי היום לגעת בעצמי היה כנראה מה שכעסתי על אחים שלי וזלזלתי בהם (ובמשפחה) - מה שקרה במילים אחרות זה "ולתאוה יבקש נפרד" כעס וגאווה - זה די דבר אחד. זה מוביל אותי למטה. ולכעוס בשבת - ק"ו. כמה שעות אחר כך ישבתי עם עצמי, ניסיתי לעשות כניעה, סוג של הצלחתי. הכרחתי את עצמי למצוא נקודות טובות באחי ואחותי. הצלחתי, בערך. בע"ה זה הרגיע אותי. מקוה לגמור את הלילה נקי, רוצה לישון מוקדם.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש, 1 שבוע #143671

אני סופר את היום הזה כנקי, למרות שלא ממש "מגיע לי" - נגעתי בעצמי, קראתי תכנים רעים, הרהרתי, דמיינתי, אבל לא הוצאתי. אז באמת הספירה מא' אלול, אבל אני רוצה להרגיש שיש לי משהו ביד. לא יודע למה.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש #143716

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 50 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4323

חיל שלנו, אני מזדהה עם האכזבה והרצון לשלמות, בעז"ה נשמח במה שיש, שלא היה יותר גרוע.
כפי שאני חויתי בבין הזמנים האחרון ובכלל - בין הזמנים הוא פוטנציאל גדול לקטסטרופה... בעז"ה נתעלה לקראת הימים הנוראים ונעשה הכנה לקראת בין הזמנים הבא עלינו לטובה בעוד פחות מחודש וחצי... ואז יש אפשרות לתקן בעז"ה.
אולי בגלל זה בין הזמנים אחרי כיפור... לתת הזדמנות לתשובה על בין הזמנים הקודם.
ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!
יחד ננצח!!!

באהבה והערכה רבה!

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 1 חודש #143744

הכי מבאס זה ליפול באלול. יש לי כל כך הרבה על מה להתמרמר פה. 

אתמול היה לי יום הולדת.  אני כבר לא יודע. צריך חיזוק רציני. הפז"מ פה דופק. ולי כבר נמאס.

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 3 שבועות, 3 ימים #143785

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 14 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1897

אוהבים אותך מאוד אח יקר !!!

כל כך מזדהה עם הלרוץ למקווה ולהיטהר... להוריד את העוון מעצמי את החטא שלא איענש ...


אומר לך את האמת יקירי?..
אני כבר מזמן הגעתי להבנה.... 

את העונש שלי על השימוש אני מקבל שנייה אחרי שאני משפריץ...
והקב"ה לא מעניש פעמיים על עבירה אחת...

אומר לך את האמת... 
גם אם מחר יודיעו כל הרבנים הגדולים יחד שאין דבר כזה זרע לבטלה, שום דבר לא ישתנה עבורי...

זה התחיל משם... לגמרי...
זה התחיל אצלי מהפחד הזה של מה יהיה בעולם הבא שיטגנו אותי בשמן רותח או בצואה רותחת
אני לא מזלזל בזה לרגע - שלא יישמע ככה...
אבל כשהשתמשתי זלזלתי בזה שוב ושוב. זה לא מנע ממני מלהשתמש...
והאלפי טבילות שטבלתי לא מנעו ולא עזרו לי ..

רק שינוי גישה.

היום אני מבין שכל שימוש שלי הוא עונש בעצמו.

אתה חושב שהשימוש זה כיף? גם אני חשבתי...
היום כשאני בקריז של שימוש ומרגיש שאני חייב את המנה וגם ברגע שאני פותח את החלון גלישה בסתר וצולל לכל אותם מקומות חשוכי אל נסתרים..... 
הריגוש הזה שאני מרגיש בפנים - אני שונא אותו... הוא מרגיש לי כמו ריגוש של רגע לפני הקאה...
אני סובל...
אני מאונן כדי להשקיט את הסבל
אני מאונן כי אני לא יוכל יותר להתמודד עם החשקים האלה.... שקורעים אותי לגזרים מבפנים

אני לא רוצה אותם לא רוצה בהם
אני לא רוצה לראות בנות חצי ערומות ברחוב מתכופפות מולי.... אני לא רוצה בזה
אבל כשזה מגיע אין לי את היכולת פיזית לסובב את הראש או לכבוש אותו אל הקרע
אין לי !!

וזה מוריד אותי יגון שאולה פעם אחר פעם אחר פעם ...
וכבר לא נשארו לי דמעות כדי לבכות...

הדרך של הבכי והנהי והטבילות לא קידמה אותי מאומה.
רק המשכתי להתדרדר....

שנים על גבי שנים על גבי שנים...


התכנית עזרה לי להבין שאני לא חוטא, אני חולה.
מה שאני עושה גם מוגדר כ-חטא ביהדות, אבל אני כבר לא אדם רגיל כי יש לי מחלה.
מוטל עליי לטפל בה. וזה מה שאני עושה. מנסה.

אבל קודם כל להשתחרר מהמחשבה שאלוקים יעניש אותי על השימוש...
בשיא הרצינות אחי... העונש שלי מגיע כל פעם אחרי השימוש הסבל הריקנות הבדידות הפחדדדדד הפחדדדד הפחדדדדדדדדדדדד
הריחוק מהילדים מאישתי.....
הסבלללללללל
הרצון למות... להתאדות

זה כל כך חזק שאני לא יכול להתמודד עם זה אני בוכה בכי פנימי כי כבר אין לי קול להוציא....

אני פותח פורנוגרפיה ועובר לקטגוריות יותר מסריחות ומזוהמות שבחיים לא הייתי מסתכל עליהם לפני כן כי אני פשוט לא יכול להכיל יותר את הכאב שהשימוש עצמו יצר !!!

אני מאונן 3-4-5 פעמים עד שכבר לא יוצא כלום... ואני כבר לא מצליח בכלל לאונן זה כבר כואב לי ...

וכל זה למה ??....

כי רע לי מהשימוש הראשון.... מהראייה הראשונה....

זה הגיהנום שלי... 
אני מבקש מאלוקים שיעזור לי היום, רק היום, לא להשתמש. לא בשביל שלא יעניש אותי בגהנום אחרי 120...... באמת שלא....
פשוט כי לא בא לי לסבול כאן ועכשיו....

אוהב אותך אחי ופה בשבילך 

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 3 שבועות, 3 ימים #143787

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 502

אפרופו נושא "המקווה".
הייתי השבוע אצל אחד האדמורי"ם החשובים בדור (אני מתכוון לצדיק נשגב ידוע).
ובתוך הדברים סיפר לי כי היה אצלו בחור דתי שהתוודה בפניו שהוא עובר כל לילה על איסור כרת של נידה אבל בבוקר הוא מקפיד לרוץ למקווה.
אמרתי לו:
מה שהכי חשוב, זה שתמשיך להקפיד על המקווה, ואל תאומר, מה שווה מקווה מול איסור כרת, כי זה בסופו של דבר יחזירך למוטב מול היצר החזק שאתה לא מצליח להתגבר עליו.
מעניין..... 

תגובה: יומן צ'(דיק) לפני 3 שבועות, 2 ימים #143799

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 50 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4323

ומה שלומך השבוע?

זמן ליצירת דף: 1.35 שניות

Are you sure?

כן