אוהבים אותך אחי!
מזדהה עם המקרה של החלום.

אשתף אותך בהגדרת הניקיון שלי (היום אני קורא לה מפוקחות) שכרגע אני לא ממש יציב שם אבל לפי הספונסר שלי זאת השאיפה ומקווה שיהיה לך לתועלת ואולי לעוד חברים:

המטרה שלי היא להיות נקי מ"פעולות על תאווה".
כל דבר שבו אני מזין או פועל על תאווה נחשב לפעולת תאווה ולא משנה אם זה מראה, מחשבה, מגע, שמע או כל דרך אחרת.
כדי לעמוד בזה צריך לעשות הבחנה בין 2 סוגי פעולות:
1- "פעולה פאסיבית"- כאשר נתקלתי במשהו כזה במקרה וללא כוונה- למשל הלכתי לבית כנסת להתפלל ובדרך נתקלתי במושאת תאווה ובאופן בלתי נשלט (גם מהיותי מכור) היה לי מבט לא מכוון על זה [באופן דומה קפצה לי מחשבה לראש וכו'].
פעולה כזאת אמנם לא בריאה ואני צריך לשחרר (להתפלל ולעשות פעולות תוכנית כדי שלא ישפיע) אך זה לא אומר שאני מאפס על זה את המפוקחות.
2- "פעולה אקטיבית"- פעלתי לחפש תאווה, לדוגמא עקבתי אחרי מישהי מושכת שראיתי ברחוב/ נכנסתי לתוכן של תאווה (כשהיה ידוע לי שזה תוכן מהסוג הזה שאני לא צריך להתקרב אליו), המשכתי לפנטז ולהזין את התאווה-  זה כבר ממש פעולה על תאווה שמשמעותה איפוס.

בדרך הזאת צריך לשים לב, אם קרה לי מקרה מהסוג הראשון כדאי לשחרר אבל אין סיבה לאפס וצריך לשים לב (תוכל לדעת אם תהיה כנה עם עצמך וכן אם תתיעץ עם ספונסר/חבר מפוקח אחר) שאני לא נגרר מ1 ל2 - לדוגמא: ראיתי במקרה בחורה ברחוב- הסטתי אחר כך מבט- אני בסדר כי רק פעלתי פאסיבית - המשכתי לקחת עוד מבט או ללכת בעיקבותיה- כבר פעלתי אקטיבית ואני לא מפוקח.
דוגמא נוספת- עלתה לי פנטזיה לראש- ברגע שקלטתי עצרתי את זה, אני נקי מפעולה אקטיבית, המשכתי לתת לזה לרוץ בראש ולהתגרות- עברתי לפעולה אקטיבית.

הארכתי קצת עם דוגמאות כדי שיהיה ברור, בדרך הזאת אין מדד זמן ברור אבל מניסיון אם תהיה כנה עם עצמך לרוב תדע איפה הגבול עובר.

תודה רבה רבה זה מאוד עוזר.
אכן לפני כמה זמן התחלתי להבין שיש הבדל בין "ראייה" לבין "הסתכלות".
ראייה = הלכת ברחוב לא כדי לתור או לחפש ופתאום עברה מושאת תאווה. (סוג של שוגג)
הסתכלות = לסובב את הראש, למקד את המבט, לסקור את הגוף ולחפש תאווה (מזיד)

כמובן שהשלמות זה להגיע למצב שאפילו לא לראות,
אולם לי כרגע ההתקדמות זה כנראה "אם ראית אל תסתכל".

עזרת לי לדייק את ההבחנה ותודה לך על כך.
כתבת "בדרך הזאת אין מדד זמן ברור אבל מניסיון אם תהיה כנה עם עצמך לרוב תדע איפה הגבול עובר"

העניין הוא,
שחלק מהבעיה שלי היא שאני לא כנה עם עצמי.
ולכן,
אם לא אגדיר משהו ברור עכשיו - הרי שכאשר אהיה בנפילה, היות ואני לא כנה עם עצמי, אני יכול לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

אולי אני צריך כן להגדיר זמן, למשל 5 שניות של פעולה על תאווה.
בכך אני מרוויח 2 דברים:
1. אם פעלתי על תאווה במשך 5 שניות - אני מאפס את הספירה, זה מדיד.
2. בכל פעם שאתקל במושאת תאווה, במקום שתקפוץ לי לראש רק מחשבה של תאווה, תיכנס מחשבה נוספת: "אתה צריך עכשיו לספור שניות". מחשבה כזו שנכנסת לראש כבר מנטרלת מעט את הקריז של התאווה כי היא מכניסה החלמה בתוך ההתחלה של התאווה.

שוב, אני חזק בתיאוריה אך כשזה מגיע לעשייה השם יעזור... אין לי אף כח לבד.

תודה רבה

שלום לכולם קוראים לי לכבוד השם ואני מכור לתאווה
בחסד אלוקים לא מובן מאליו נקי משימוש במשך 233 ימים
נקי מצפייה בתכנים במשך 89 ימים
מאחל ומצפה ומתפלל ליום נקי ורגוע

מסכם את צעדים 1-3 לפני שאתחיל את 4

אם למישהו יש ספרות שאוכל לקרוא וללמוד אשמח שתתנו לי 

תודה רבה

הופ הופ טרללה גדלתי בשנה 
וואו וואו וואו
איזה כיף לכתוב את זה:
90 ימים רצוף ללא צפייה בפו'
תודה להשם יתברך!!
ובכלל
234 ימים ללא שימוש.
אתמול היה לי ניסיון ממש קשה. הייתי במקום מסויים והייתה שם אפשרות ליפול לתאווה בשניות.
ולהיפך דווקא שם הייתה לי התבודדות טובה וחיבור נכון.
אחר כך ישבתי עם חבר טוב. וסיפרתי לו הכל כולל הכל.

היה מדהים ומשחרר, החבר הקשיב לי וממש היה איתי, הרגשתי שזה עזר לי ממש לספר לו. 

לגבי הספירה המשנית הנוספת שאני רוצה להתחיל,
החלטתי בעזרת השם יתברך לעשות את הדבר הבא:
להחליט שאני משתדל לא להביט במכוון, במידה והייתה הבטה, לשים לב שזה לא נמשך יותר מכמה שניות (4-5).
במידה וכן - לאפס את הספירה.

בעזרת השם אני אתחיל לתרגל את זה מעכשיו למשך 10 הימים הבאים, ואם אראה שזה אכן משהו שהוא אתגר שצריך לעמוד בו - אתחיל לספור ספירה משנית נוספת "אי הסתכלות".
במידה ואראה אחרי 10 ימים שזה סופר קל - אקצר את השניות לפחות.

מתפלל ומייחל ליום נקי לשישי שבת רגועים מלאי שלווה וחיבור.

אלי ,
תן בי את השלווה
לקבל את הדברים
שאין ביכולתי לשנותם,
אומץ לשנות את הדברים
אשר ביכולתי לשנותם,
ואת התבונה להבדיל בין השניים
רצונך ייעשה ולא רצוני,
אמן.

שלום לכולם קוראים לי לכבוד השם ואני מכור לתאווה
בחסד אלוקים אוהב אהוב רחמן ומרחם נקי רק להיום 237 ימים משימוש (מסתכל שוב ושוב על המספר ולא מאמין)
בחסד אלוקים ברחמים גמורים של אבא נקי רק להיום 93 ימים מצפייה בתכנים אסורים
נמצא עמוק וחזק בתובנות של צעד 3
למסור את חיי ואת רצוני להשגחת אלוקים
עברו עלי ימים הזויים אין לי אפשרות אפילו לתאר מה עבר עלי בימים האחרונים
מעברים כל כך מאתגרים שבזמנים אחרים היו גורמים לי להשתמש ולהשתמש בלי הכרה
ועכשיו ב"ה אני לא מפסיק למלמל ולהפנים
"רצונך ייעשה ולא רצוני אמן"
מדהימה אותי התחושה הזו של למסור הכל לאבא אוהב
מאחל לכולנו יום נקי מפוכח ומחובר ובהצלחה לכולם בדרכים המופלאות שלכם
אוהבים

בוקר טוב לכולם קוראים לי לכבוד השם ואני מכור לתאווה
בחסד אלוקים אוהב רחום וחנון לא מכוחי ולא מובן מאליו בכלל
נקי רק להיום משימושים 238 ימים 
ומצפייה בתכנים 94 ימים
בעזרת השם בעוד 6 ימים מתחיל ספירה נוספת בלנ"ד של "לא לפעול על תאווה" בפרט בנושא הסתכלות 
מאחל ומייחל ומקווה ומתפלל לסיים את היום הזה נקי לפחות כמו שהתחלתי אותו ואולי אף יותר

נ.ב.
יש כמה דברים שהיו סגורים לי הרבה זמן ולאחרונה מתחילים להיפתח.
זוהי רק התחלה אבל אני מרגיש שזה נפתח לי אך ורק בזכות הנקיות ובזכות זה שהפסקתי.
אני ממש מרגיש את זה.

תודה לאלוקים אוהב ואהוב על רחמיו חסדיו ומתנותיו בכל עת בכל רגע ובכל שעה
תודה על 240 ימים נקיים משימוש בתאווה.
לא חושב שהייתה לי תקופה כל כך קדושה בחיים בכלל. אני בעשור הרביעי לחיי. ומיום עומדי על דעתי אני מתמודד עם התאווה.
לא יודע איך פתאום קיבלתי. אולי יש תור של 25 שנה. והגיע תורי. אולי היה לי מניין תפילות שהייתי צריך להתפלל ומשהגעתי למניין התפילות קיבלתי. אולי פשוט ריחמו עלי מהשמיים כי הייתי כבר בפתחו של שער החמישים לטומאה (שהוא שער הייאוש). אולי זכות אבות, יש איפשהו בשורשי המשפחה שלנו כמה צדיקים קדושי עליון. אולי זכות סבתא שלי שקוראת כל יום תהילים. 
לא יודע.
מצד עצמי אני עדיין בעל תאווה, מכור לתאווה, אין לי שום יכולת לבד לעמוד מולה, אני חסר אונים מול התאווה.
בחסד אלוקים נקי 96 ימים מצפייה בתכנים. עוד 4 ימים מתחיל ספירה שלישית של פעולה על תאווה שפירושה לא עוקב אחרי תאווה בצורה מפורשת. זמן - 5 שניות. ראיתי שכחתי. בלי להתמקד. בעזרת השם יתברך.

יודע שאני בסכנה. לא משלה את עצמי שאני צדיק. לא מתקרב לזה אפילו. אני בסכנה שאני יכול ליפול בכל רגע לנפילה הכי כואבת והכי גדולה בחיים שלי.
מתפלל ומייחל ומאחל לעצמי ולכולנו יום נקי מפוכח שמח ומחובר.

בוקר טוב שבוע טוב בשורות טובות לכולם.
יום ההילולא של קדוש ישראל הצדיק הרב ישראל דוב בער אודסר זצ"ל, בעל הפתק הקדוש של רבי נחמן מברסלב, שעליו אמר רבי נחמן "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".
ביום גדול זה אני זוכה לשתף אתכם בכמה דברים, שבעיקרון כל אחד מהם הוא גדול ממש שהיה צריך לערוך לכבודו סעודה.
הדבר הראשון זה 244 ימים ללא שימוש. אין לזה הסבר. אין. לא חלמתי מעולם שיהיה לי כזה רצף. זה נס גלוי ומתמשך במשך 244 יום כפול 24 שעות כפול 60 דקות כפול 60 שניות.
הדבר השני זה 100 ימים ללא צפייה בתכנים. זה גם נס ארוך ומתמשך. שאין לו הסבר. חברים, התכנית עובדת. תגידו מה שאתם רוצים. יש מקור ביהדות, אין מקור ביהדות, זה עובד.
הדבר השלישי זה שהיום אני מתחיל ספירה חדשה. ספירה שלישית של הסתכלות. החלטתי על חוק הארבע שניות. ראיתי? אני לא מסתכל. הסתכלתי? מקסימום 3 שניות. הגעתי ל-4? מאפס את הספירה. המטרה היא להזין את עצמי בפחות ופחות מראות של תאווה.
והדבר הרביעי הוא שהיום אני מתחיל את צעד 4. ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד עם עצמנו.

להגיד את האמת - אני פוחד.
פוחד שכל הספירות יתאפסו לי מאיזו התרסקות שתגיח במהירות שאני לא אשים לב מה קורה איתי עד אחרי שאשתמש ח"ו.
פוחד שפתאום משהו בחיים ישתנה לי ויגרום לי להסיר את החומות שבניתי, ולהשתמש.
פוחד שפתאום לא יהיה אכפת לי ליפול.
פוחד ממה שאני אגלה שאתחיל לעשות באמת את החשבון נפש הנוקב וחסר הפחד.

צריך את עזרתכם ואת העידוד שלכם ואת העצות שלכם כדי להמשיך.

אוהבים ותודה לכולם.

אשרך, אשרינו
אוהבים אותך ואת הדרך

שלום לכולם קוראים לי לכבוד השם ואני מכור לתאווה
עיקר ההתמכרות שלי צפייה ואוננות
בחסד אלוקים לא מובן מאליו נקי מאוננות 245 ימים
ומצפייה בתכנים 101 ימים
ומהסתכלות "ארוכה" של 4 שניות - יום אחד
אם כן:
245/101/1

מייחל ומצפה ומקווה ומאמין שהיום יהיה יום נקי בעזרת השם.

משתף פה, שאתמול פתאום נכנסה בי אובססיה חזקה ממש, ונזכרתי בפעולת תאווה שהייתי עושה בעבר וב"ה התנתקתי ממנה, פתאום צף לי הריגוש שהיה עולה בי כשהייתי עושה את הפעולה ההיא, הריגוש ככה צף בלי הודעה מוקדמת ונכנסתי למה שנקרא "קריז".
הייתי בעבודה שם אני פחות מוגן מהבית, אבל לא יכולתי להתקשר ולשתף, ופשוט הסתובבתי במסדרון (אצלנו מאוד מקפידים על מסיכות בחלל סגור) ומתחת למסיכה ביקשתי מאלוקים שיתן לי את הכוחות להתמודד או שיקח את זה ממני, אמרתי במפורש מה קורה לי ומה מפריע לי והצהרתי שאני לא רוצה את זה בכלל.

ב"ה זה קצת ירד אחר כך הלכתי הביתה ועם הילדים והעייפות וכל הפעולות של הערב חשבתי שזה נעלם.
באסירות תודה הלכתי לערבית ואחר כך למדתי עם חברים וכשחזרתי הייתי בשמחה (ועזרתי לעוד שני אנשים תוך כדי). הודיתי להשם על יום נקי שזה היה נס שסיימתי אותו נקי. ממש נס.
לאחר מכן מקלחת ולמיטה לישון, נכנסתי לטלפון לעשות פעולה באיזו אפליקציה, והיה שם אייקון קטן ממש - פצפון - של מישהי כנראה, ואם מסתכלים ממש ממש טוב רואים חלק חשוף, טוב חבר'ה זה כל כך פצפון,
אבל האובססיה שלי נדלקה שוב וכמעט שהתלקחה ממש,
הבנתי שכרגע אסור לי להשתמש בטלפון שלי לא משנה מה כי זה מזיק לי, הנחתי אותו וב"ה אסירות תודה נרדמתי מיד. 

עכשיו שאני כותב את זה אני מרגיש רגשות מעורבים.
מצד אחד שמחה: לא נפלתי. ב"ה. קיבלתי במתנה יום נקי נוסף. הלכתי לישון שלם. הספירה ממשיכה.
מצד שני צער: איך תמונה כל כך פצפונת הדליקה אותי.
מצד שלישי שוב שמחה: הדרך שעשיתי עד עכשיו, גרמה לכך שבעבר כדי 'להידלק' הייתי צריך סרטים חיים על כך המסך במשך כמה דקות. עכשיו רף הרגישות שלי גבוה יותר כי אני לא רואה - אז אפילו תמונה קטנה יכולה להדליק אותי
מצד רביעי שוב צער: אז ככה ייראו החיים שלי? כל הזמן? אני יהיה כזה חרוף על תמונות של נשים, שאם אראה אחת ככה בקטנה - מיד ארצה לשתות את כל הבקבוק? את כל החבית?

או שאוליי זה לא "מקרה מבחן" וכל יום והניסיון שלו?

אשמח לתשובותיכם ותגובותיכם המחכימות.

אוהבים ותודה רבה לכולם

קודם כל, כל הכבוד שלקחת כזאת אחריות מדהימה על ההחלמה שלך. 
שנית, שים לב שנדלקה לך נורה אדומה. כשאני בקריז, לוקח זמן לצאת מזה באמת. אז בימים הקרובים חשוב להיות עירני במיוחד ולהגביר פעולות החלמה. 
שלישית, מניסיון אישי, כשאני מתרגל את ההחלמה לאורך זמן ממושך, כל הנושא של התאווה פחות מעסיק אותי. ועם זאת, כנראה שאם ארשה לעצמי לראות תמונה בקטנה / לקרוא משהו בקטנה / לחשוב משהו בקטנה - אני בדרך לקריז. תקופה של החלמה אמנם מאריכה לי את הפתיל, אבל גם אז - אם אני ממשיך ללכת בכיוון של תאווה ולא חוזר בי ומהר - זה רק עניין של זמן עד הפיצוץ הבא. 

כשחופרים וחופרים מגיעים לליבה והליבה כרגע קשה.
אני מבין כרגע שקיבלתי מתנה 1: 246 ימים ללא שימוש.
מתנה 2: 102 ימים ללא צפייה

אבל הנה הליבה - שמירת עיניים, בלי להתמקד ובלי להסתכל.
מתחיל מחדש היום. קשה לי עם זה ממש.
אני גונב את דעת עצמי ועושה כאילו לא הסתכלתי. כדי לא לספור שניות. למשל היום הייתי באוטובוס, הגנבתי מבט, הסתובבתי, ואז שוב הגנבת מבט, זה גנבת דעת. אני לא מקבל את זה - וכרגע מתחיל מחדש את הספירה.

נראה מה יהיה

כל אחד והליבה שלו. המשותף להכל ולכולם, שליטה בדחפים.
אנצל הזדמנות לומר רעיון מהגר''ד פוברסקי זצ''ל על פרשת שבוע שעבר. הוא היה אומר כתוב וישא עיניו וירא, צדיק לא רואה פתאום, צריך קודם להחליט להסתכל, וישא עינו, ורק אז וירא. 
ונאים היו הדברים למי שאמרם. - זו העבודה שליטה. 

מתפלל להצלחתך

טוב אני על הפנים,
אמנם 247 ימים ללא שימוש ב"ה,
ו- 103 ימים ללא צפייה בפורנו, שזה מהמם.
אבל ממש ממש קשה לי.
הרי חשבתי להתחיל ספירה נוספת של שמירת עיניים כללית,
לא להתמקד (ראיתי ראיתי אבל לא להתבונן יותר מדי)
מוצא את עצמי דווקא מתנהג ההיפך,
מסתכל יותר ממה שהייתי מסתכל לאחרונה,
ממש מתבונן,
ואני פוחד מזה ממש.

מוסר את הכל לאלוקים אוהב,
מודה שאני חסר אונים מול זה,
מבקש ומתחנן שאזכה להתחיל מחדש, 
ומתחנן על נפשי ועל נשמתי לסיים את היום הזה נקי לפחות כמו שהתחלתי אותו.

אוהבים.

סיפור חיינו. כבר החתם סופר כותב על נווה התלאות של החיים. עולים ויורדים וזה אומר שאנחנו עדיין בחיים!
אדם מת רח"ל אין לו עליות וירידות, אין לו לחצים ואין לו לשים ת'ראש על דיונה.
מתוך חדוות החיים, ורגשי הודיה עמוקים לה' יתברך על כל הטוב, נוריד את הראש מתחת לגל, ניתן לו לעבור ובעזרת השם ה' יעזור!! זה אפשרי.
טוב שבאת לשתף, אל תעבור את זה לבד, תתקשר... אתה יכול להתקשר אלי בשמחה, יכול לחברים, ספונסר, אתה לא לבד.
אוהבים אותך