הרבה זמן שלא כתבתי כאן,

אבל באמת זה לא ממקום של חוסר רצון או הערכה לשיתוף שקורה כאן,
עם הזמן אני לאט לאט מכיר חברים ומוצא פלטפורמות אחרות לשיתוף,ואני מבין שבשבילי הרבה יותר מועיל לשתף עם אנשים שמכירים אותי, חברים ששומעים את הקול שלי!  שיודעים את השם האמיתי שלי ולא ניק וכינוי שבחרתי...
אני מוצא אצלי שההחלמה מקבלת טעם אחר לגמרי כשאני מפסיק להתחבאות מאחורי זהות סודית באינטרנט,

אמנם בכנות חסר לי הרבה בזה , ועדיין לא עשיתי את הצעד האחרון לחשיפה= לא השתתפתי עוד בקבוצה פיזית.. אבל מיום ליום אני מרגיש יותר נכונות ורצון להפתח, להחשף לאור, וכמו שאמר לי החבר הראשון שענה לי בקו החם לפני כמעט שנה,
"המחלה שלנו אוהבת חושך, התרופה היא חשיפה לשמש".

רציתי רק לשתף נקודה קטנה שהתעוררתי אליה היום,
במשך שנים תמיד ניסיתי להיות נקי לפחות בימי השובבי"ם, תמיד אמרתי לעצמי, "לפחות את זה תעשה" גם אם לא נקיות גמורה, לפחות תשרוד חודש וחצי,
מיותר לציין שמעולם לא הצלחתי,  ואף הגעתי לנפילות כואבות וקשות במיוחד בימים אלו,
והנה השנה פתאום איכשהו בלי לשים לב בכלל עברתי את הימים האלה בנקיות בחסד ה',
אני לא יודע איך,
ואני מתפלל לזכור שזה לא ממני, אם זה היה תלוי בי וביכולת שלי וב"רצון" שלי לשליטה עצמית הייתי משומש עשר דקות אחרי תחילת המלחמה...
ה' נתן לי מתנה של נקיות כי הפסקתי לחשוב על מלחמה!  הפסקתי לחשוב על לנצח את השובבי"ם! לנצח את התאווה! או את היצר הרע... (אוהבים אותו...)
ובמקום אני מחפש את הקשר אליו, אני מחפש אותו, מחפש לשען עליו, לבטוח בו, ולהאמין בו אמונה עצמית! ולא רק אמונה דתית....

תודה ה' על מתנות כאלה,
רק להיום אני מתפלל שתמצא אותי ראוי לקבל מתנה נוספת,
עוד יום אחד מפוכח! 

אוהבים אותך
תודה על השיתוף הכנות

עשר שמעון היקר,
קראתי את הדברים שכתבת בחודש האחרון, ואני חייב להגיד לך הרגשתי שאני קורא את עצמי.
אני כל כך גאה בך על השיתוף ועל היכולת שלך לדבר על החולשות שלך עם חברים שאתה סומך עליהם.
אני לא מצליח, אבל לראות אותך עושה את זה נותן לי הרבה כוח להאמין שזה עוד יכול לקרות.
לגבי העומס על הנפש אני מסכים איתך שזה ממש מקשה על כל תהליך ההחלמה, אבל לצערינו זה חלק מהנסיונות שלנו, המטרה שלנו להגיע להכי טוב שאפשר.
לגבי הנפילות וההרגשה שאנחנו מלוכלכים ואי אפשר להסתכל על עצמך, אני מסכים איתך, שבוע שעבר היה לי קריסה מוחלטת. אחרי חודש וחצי כמעט שלא ראיתי כלום כלום, נפלתי ל40 דקות של צפיה ללא הפסקה ומעבר מדבר לדבר, כמו ילד בחנות משחקים שרוצה את הכל.
וברוך ה' הצלחתי לפחות לא לפגום ולא להוציא זרע, אבל הרגשתי הכי טמא והכי שפל.
אבל בזכות החברים כאן הצלחתי לקום ולהמשיך הלאה.
היום קראתי עצה טובה בהקשר אחר אבל היא מתאימה מאוד גם להתמודדות שלנו.
קראתי עצות על טיפים לדיאטה נכונה.
העצה הראשונה היא תיקח לעצמך דיאטה שתוכל לעמוד בה לאורך זמן.
בדיאטה אנחנו לא מבינים עד הסוף את הנזקים של האוכל שאנחנו אוכלים ולכן יכולים להרשות לעצמנו להחליט שאני מוותר על סוכר ועל שתיה ממותקת ועל עוגות ועל קמח לבן. אבל יכולים להרשות לעצמנו לאכול חלה בשבת וכדו'.
בתאווה זה לא ככה משביעו רעב. ברעיבו שבע. רק על ידי הוויתור המוחלט ניתן להצליח ולכן העצה הראשונה לקחת דיאטה מתאווה שתצליח לעמוד בה לזמן ארוך- היא לקחת דיאטה שלא קיים בה שום צד של תאווה לא צפיה ולא הסתכלות של רגע וכו'.
העצה השניה, והיא החשובה ביותר בעיניי בדיאטה אבל גם כאן (והלוואי שגם אני אצליח ליישם את זה) היא לדעת לוותר לעצמך.
אני לא מתכוון שתוותר לעצמך ותיפול. או תצפה בדברים. אלא תוותר לעצמך אם חלילה ראית משהו לא טוב, תוותר לעצמך ותאמין בעצמך, ומתוך ההתגברות הזאת תקבל כוחות להתמודדויות הבאות.
רב צדוק כותב שיש נסיונות שאדם לא יכול לעמוד בהם, אבל הקב"ה לא ניסה את האדם בנסיונות האלה. הניסיון האמיתי הוא לראות אם האדם יקום או ישבר ויפול לעצבות. זה אומנם מאמר מסוכן כי אדם יכול להגיד לעצמו הנה רב צדוק מתיר לי ליפול כי זה לא הניסיון.
וודאי שלא. כל העניין הוא רק לאחר הנפילה שנלחמת בכל הכוח ובכל זאת נפלת עדיין תקום ותמשיך את המלחמה כאילו לא נפלת.
אני מצרף את החלק שכתבתי חתוך (רק מלל ללא תמונות ולא פרסומות!), כדי שתוכל (אתה ואחרים) לראות את העצות מבפנים (יש ארבע למרות שציינתי רק שניים...).
שיהיה לך הרבה בהצלחה, אתה ממש תכף מסיים את אתגר ה90 יום ומתקדם לאתגר החצי שנה. אני סומך עליך, ומתחזק מהדברים שאתה כותב, זה ממש תענוג גדול.
תמשיך לשתף אותנו ולתת לי כוחות גדולים בתהליך הלא פשוט הזה.
המתגבר

הכתבה בתוך הספוילר חתוכה על מנת שלא יהיה חלילה חשש שמישהו יכנס לאתר ויפול בגללי:

המתגבר אהבתי את הטיפים לדיאטה,
תודה,
עשר שמעון,
אנחנו מכינים את המסיבה,
אוטוטו 90 יום,
היכל התהילה,
אשריך.

מזל טוב!

תודה משתוקק וקדימה, 

בפעם הראשונה שהגעתי ל90 יום זה היה מאוד משמעותי בשבילי, כי אמרו לי שאם אני  מצליח להיות נקי 90 יום אז כנראה אני לא מכור, 
ובכן הייתי נקי 127 יום, וככל שהזמן עבר מתברר לי יותר ויותר שאני מכור....  
לאחר שנפלתי היו לי עד שתיים שלושה נפילות ואז התחלתי את הרצף הזה, 
 היום ה90 יום לא נותן לי כלום חוץ מboost גדול לאגו, 
הדבר היחיד שאני מקבל ממנו זה התחושה שאני מחלים ויכול לתת דעות ותובנות לאנשים אחרים, 
וזה דבר לא נכון,
היחיד שחוגג את 90 יום זה האגו והרצון להיות מושלם ושלם, 
אני לא אומר לכם שככה זה צריך להיות אצלכם, 
חלילה! 
רק משתף וחושף את מה שקורה אצלי, 
רק להיום אני רוצה לזכור שאצלי הכי חשוב זה להתמקד בהחלמה להתמקד בכנות לאט לאט להיות יותר מחובר לאלוקים! ויותר מחובר לחברים! 
בכל אופן תודה למברכים!!!

מזל טוב ר' שמעון היקר!

שמח מאוד בהצלחתך ב"ה.
תודה לך על כתיבה פתוחה וכנה כל כך.
לומד ממך אחי ומתחזק מהמסע ומהכתיבה שלך.

בהצלחה רבה בהמשך הדרך בעז"ה.

שלום חברים, 
שמח לספר שתודה לא-ל נמצא בימים יציבים, ימים של שקט תעשייתי...
ימי הפורים תמיד מביאים לי מערבולת גדולה, עליה עצומה מחשבות קודש רשפי אש שלהבתי-ה תשוקה בוערת ואהבה מגולה להתקרב לאמת, לעלות במעלות על מזבחו ולהכלל באשו... האש הזאת בדרך כלל נהפכת על פני.. והאש הלבנה הופכת לשחורה כאשר יבער הגלל עד תומו... 
על פי רוב העליה של החגים מביאה לי בסופו של דבר התרסקות כואבת,
(עיין בפוסטים לשבועות/ראש השנה/סוכות/הושענא רבה וכו') 
 אני זוכר שנים שבהם אחרי מסיבת מרעים של דבקות בה' שירי קודש וכיסופים לגימה שמקרבת את הלב לשורשו..
אחר כל זאת מצאתי את עצמי עומד בגשם בפינת רחוב ומנסה לגנוב קצת וויפי משכן אלמוני בשביל להוריד רק עוד סרטון אחד... 
איי הקושי והכאב!!
אני כל כך רוצה לשכוח את זה, אבל מבין שאסור  לי לשכוח! 
הזכרון של הכאב הוא הסיבה היחידה להמשיך לעשות פעולות של החלמה, 
המוח שלי מספר לי שאני מחלים שאני כבר בסדר שכל הדברים האלה היו בעבר והם כבר לא רלוונטים וקשורים אלי, 
אני מתפלל לזכור את הכאב, ולזכור את התרופה! 
השנה העליה היתה פחותה אבל האור נשאר!! האור של ימי הפורים אשר לא יעברו מתוך היהודים נשאר אצלי ברשימו.. מתוך שפיות רוגע ותקווה, 
"לא ברוח ה' ! לא  ברעש ה' ! לא באש ה' ! ואחר האש קול דממה דקה...

זה לא יאומן כמה שרוב הדברים דומים אצל כולם. 
תמשיך לחזק אותנו.

אוהבים אותך עשר שמעון
תודה על השיתוף והכנות
אתה לא לבד

שלום לכם חברים אהובים,
קוראים לי עשר שמעון ואני מכור!

*אוהבים אותי...*

אסירות תודה על ימים טובים מבחינת התאווה, הסינונים שלי נותנים לי מרחב מוגן יחסית, וכל עוד אני מפסיק להקשיב לראש שלי,משתף ופועל בניגוד לאגו שלי אני מוצא שלווה יחסית רק להיום.

כמובן שגם בימים של נקיות החיים ממשיכים, הטינות הלחצים העול... הכל ממשיך כהרגלו עם תגבורת לקראת חג הפסח הבעל"ט,  המון החלטות שאני צריך לקבל, הרבה לבטים ולקיחת אחריות,
כמכור אין דבר שאני שונא יותר מלקחת אחריות, אני אלוף הדחיות והדחיינות, "אם אפשר לעשות מחר למה לעשות היום" היה המוטו שלי...
בתכנית למדתי שהסיבה שאני דוחה דברים היא לא רק עצלות, היא עמוקה יותר,
קוראים לזה חוסר קבלה, קשה לי לקבל את המציאות, אני לא תמיד אוהב אותה, קשה לי קבל כשדברים לא מתאימים לי, וכשדברים קשים לי, אני לא רוצה אותם,

כמכור למדתי שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם מציאות שאני לא אוהב היא בריחה, אני נכנס לראש שלי ושם המציאות תמיד תמיד משולמת,  בפנטזיה/סרט/סדרה/ספר/פורנו/מבטים וכו' תמיד אני שולט אני מנווט ולא מחויב לקבל דברים שאני לא אוהב,
בהחלמה אני לומד רק להיום שהמפתח לקבלה זה אמונה, צעד 2 ו3,  רק להיום אני רוצה למסור את החיים שלי לכוח עליון אלוקי האהוב לסמוך עליו ולשחרר..

אתמול היתה לי תובנה שחידדה לי את מהות ההתמכרות שלי,
בימים האחרונים הייתי נתון בלחץ גדול בעקבות איזו בירוקרטיה כלכלית הקשורה לענייני מיסוי בינ"ל שקצת הפך לבעיה,
הפתרון לבעיה יכול לסדר אותי עכשיו, ולתת לי רווחה כלכלית לזמן מה, בימים האחרונים כל מה שהיה בראש שלי זה תקווה שסוף סוף המצב יסתדר, התפללתי על זה, שחררתי ושוב התפללתי, שיתפתי חברים, וציפיתי שייקח זמן ושיחות ארוכות עם רואי חשבון עד שהעסק יסתדר,
והנה אתמול אני יושב לי בבית המדרש וגורס דף גמרא כשפתאום הטלפון שלי רוטט הודעה על הצג "העניין סודר והכל בסדר אפשר להתחיל"
ככה בכלום כל הענין לכאורה הסתדר...
ציפיתי לרוגע והקלה שישטפו אותי,חשבתי שעכשיו אוכל סוף סוף לשחרר ולהיות בשלווה,
אבל...
במקום הרוגע באה מועקה, ובמקום השלווה הרגשתי לחץ, דיכאון ירד עלי ולא ידעתי איך לשמוח, ישר הראש שלי התחיל לחשבן מה לא טוב בעבודה הזאת, איך אפשר להרוויח עוד כסף,

אבל למה??
הרי אם הייתם שואלים אותי לפני יום מה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו? לא היה לי ספק שאני רוצה שהעניין הזה יסתדר, אז למה אני רוצה לברוח?
(אכן בערב מצאתי את עצמי בורח לקצת יוטיוב (מסונן) וספורט מה שלא הרגשתי צורך הרבה מאוד זמן)
היום בעקבות שיחה עם חבר העניין התברר לי,
אני מכור!
ואתם יודעים מה מכור מחפש יותר מהכל? מכור מחפש משהו להשען עליו, משהו שיתן לו תחושת בטחון תחושה של שלמות,
בימים האחרונים סיפרתי לעצמי בתת מודע שהסיפור עם העבודה החדשה יתן לי שלמות ושלווה, אבל ברגע שזה הסתדר ועדיין הרגשתי רעב, עדיין הרגשתי חסר כל כך ומחפש משהו אחר,
באותו רגע הכאב היה חזק יותר!
ברגע שכביכול קיבלתי סוף סוף את מה שרציתי והרעב לא הושקט,התחוור לי ששום דבר בעולם לא ימלא אותי!

רק להיום אני מתפלל לזכור שרק ה' אלוקי הכח העליון שלי יכול ל לאות אותי, יכול לתת לי שלמות ושלווה!
אוהב אתכם וצריך אתכם!

זה מדהים לקרוא את זה. אף פעם לא ידעתי שיש קשר בין עולם הדימיון להתמכרות. את הדחיינות אני דווקא כן מזהה כחלק מהאופי המתמכר. ויש לזה הסבר. הדחיין והמתמכר שניהם אין להם כוח לחשוב על המחר הם חושבים על הרגע. 
אבל עולם הדימיון, שאדם חושב אם אשיג תפקיד זה, או עוגן כלכלי זה, זה מה שיעשה לי טוב, על זה לא ידעתי.
תודה לך עשר שמעון, על כך שאתה משתף דברי תבונה. 

שלום חברים יקרים ואהובים! 

ערב פסח... נקיונות.. הוצאות כספיות שלא נגמרות... שהות בחוץ בחנויות ובגינות (לשמור על הילדים..) ועוד כשמתחיל להתחמם והלבוש בהתאם, 

בקיצור הרבה לחץ,
ההרבה ניסיונות,
המון רצון לברוח, 

אסירות תודה שאני נקי! שרק להיום אלוקים משאיר אותי מחובר, שהוא שומע לתפילתי ועושה בשבילי את מה שאני לא מסןגל לעשות לעצמי, 

מי פילל ומי מילל הנסים הם עצומים, בכל כך הרבה תחומים,  

אך למרות הניסים והטוב האובבסיה חיה קיימת ובועטת, הכאב עוד שם, ואני חייב להזכיר לעצמי שאני אותו אדם, עם אותה מחלה, ואם לא אעשה את הפעולות שלי אני מרחק הקלקה אחת מהמקום שממנו בקושי יצאתי, 

הייתי בתקופה כזאת בעבר 127 ימי נקיות, ונפלתי, אני רוצה לזכור את הנפילה, לא לשכוח אותה, הזכירה של הנפילה נותנת לי שחרור ושלווה משאירה אותי מפוקס וקשוב,
מתפלל לא לשכוח את הכאב שבנפילה, את ההרגשה הזאת כשהידים רועדות על המקלדת כשהלב פועם, והקולות בפנים נלחמים...
מתפלל לא לשכוח את ההרגשה לשכב מתחת למטה מטר וקצת מאשתי הישנה ואני צולל בתהומות הרפש, 
אני אותו אדם!
ולכן אני חייב להמשיך לדבר עם חברים לחשוף עוד ועוד ועוד, 
רק להיום זה נותן לי שלווה שמחה פנימית וקרבה לה'.

יאללה אוהב אתכם חברים יקרים הצלחה ענקית לכולם עם ההכנות לפסח!!! 

שלום חברים יקרים ואהובים!
*קוראים לי עשר שמעון ואני מכור*

*אוהבים אותך שימען*

לא מספיק כותב ביומן הזה, האמת שזה לא בגלל שאני לא משתף,ברוך ה' אני משתף הרבה בשיחות טלפון ובקבוצות שונות עד שאין לי תמיד כוח וסבלנות לשתף כאן,

סיבה נוספת שאני חייב לחשוף, בהתחלה כשהצטרפתי כאן לפורום הייתי 'רוקי' ירוק ומתחיל, כתבתי כאן חופשי ופתוח ובעיקר ממקום שבור וכאוב,
אחרי כמעט שנה אני מרגיש כאילו אני אחד הוותיקים (חחחחח), כאילו אני נותן עצות וחיזוק לאחרים במקום להיות שווה בין שווים,
כמובן שיכול להיות שכל המחשבה הזאת היא לא יותר מהדמיון המפותח שלי, מהרצון שלי לקבל מעמד אני מספר לעצמי סיפורים, אבל איך שלא יהיה אני מרגיש לפעמים שיש לי אגו כאן בפורום (אסירות תודה שבקבוצות אחרות אני לא מרגיש כך בעיקר בגלל נוכחות של  חברים וותיקים)
מה לעשות שהאגו שלי הוא ענק!! ולא יודע שובע!
הכי הרבה שאני יכול לעשות זה לחשוף את זה, לדבר על זה, לצחוק על זה,ולהתפלל בכנות לרצות להשתחרר,
אם באמת ארצה להשתחרר מזה,אני מאמין שה' יכול לעשות לי את זה ולתת לי ענווה אמיתית,
קטן עליו... הוא כבר עשה דברים גדולים יותר...

לאחרונה עוברים עלי ימים טובים מאוד, ימים של חיבור למציאות,
אני רוצה קצת להסביר מה זה אומר בשבילי להתחבר למציאות.
יש סיפור על אלכוהוליסט ידוע בשם צ'אק סי,שהיה מכור כבד מאוד,יום אחד כמה חודשים בתוך הנקיות הוא קושר נעליים בבוקר בדרך לעבודה ופתאום מתחיל לבכות!
הוא לא מבין למה? כולה' אני קושר נעלים מה כל כך מרגש??
ואז הוא הבין שכל החיים הוא לא היה מוכן להיות! להרגיש! להיות נוכח לקבל את המציאות כפי שהיא, תמיד הראש שלו לקח אותו למקום אחר לפנטזיה לתכנון לחרטה לאושר מה שלא יהיה העיקר לא להרגיש את המציאות של עכשיו!
אני כל כך מזדהה עם המנוח צ'אק, כל פחדתי ועדיין פוחד להיות נוכח להרגיש את המציאות כפי שהיא , מגיל צעיר מאוד הרגלתי את עצמי לפנטז לפני שאני נכנס למיטה בלילה (לאו דווקא פנטזיה מינית..גם לדמיין שאני הופך להיות החזון אי"ש זה פנטזיה...) בכל סיטואציה שהיתה הראש שלי לקח אותי למקום אחר, קשה לי לתאר חוויה אישית אבל מי שעובר את זה כנראה ידע על מה אני מדבר...
בשלב מסוים אני חייב תמיד משהו באוזן, שיעור תורה או תכנית מעפנה ברדיו זה לא באמת משנה.. העיקר לא לנשום עמוק ולחוות את המציאות,
וכך זה התפתח בישיבה קטנה לשבת שעות ע"ג שעות בשירותים לקרוא ספרים (ובפרט ספרים עם תאווה...) ואז כשגדלתי קצת לקנות מכשיר ולשרוף ימים ושבועות על סדרות סרטים, משחקים בטלפון,להתמכר לקבוצת כדורגל ברמה אובססיבית של פנטזיה עליה כל הזמן,
וכמובן הסם החזק ביותר....תאווה,פורנו וכל הנלווים עליהם....
וכל הזמן השאלה זועקת רבאק!!
מה חסר לך בחיים, אתה בחור טוב, מוכשר, אוהב ללמוד וטוב בזה,עם מעמד טוב, משפחה מצוינת! מצב כלכלי מצוין, רהוט, בעל יחוס...וכל מה שכאילו צריך בשביל להרגיש בגג העולם,

מתחתן ובטוח שהכל בסדר עכשיו וזה לא נרגע כמה חודשיים אחרי החתונה כבר מתארגן על מכשיר וחוזר לשבת בשירותים של בית כנסת...
אוהב את אשתי יחסים מצוינים טיולים מצב כלכלי ממש טוב,
אבל לא טוב לי. כל הזמן חייב משהו להשקיט את הזמזום בראש.לא מצליח להתפלל שלוש תפילות ביום, לא מצליח להתחבר,
האוננות היא לא הבעיה הכי כואבת שלי, אלא חוסר היכולת לקבל את החיים כפי שהם!

רק לאחרונה אני לא יודע איך ולא יודע למה אבל משהו זז (רק להיום...) ככל שאני יותר משתף משתחרר וכותב צעדים אני פתאום מסוגל לאט לאט לקבל דברים לא חייב להדליק רדיו/שיעור תורה/פודקאסט/מסר של אס אי/או מה שלא יהיה ברגע שאני נכנס לאוטו....
אני רחוק משלמות, אני עדיין מתקשה כל לילה ללכת לישון בלי לסמם את הראש במדיה/תאווה, אבל איכשהו זה עובד ואני נמנע מזה כבר תקופה יפה,
אני לא הולך לקבוצות פיזיות (עדיין) בגלל שלל סיבות שאולי חלקן מוצדקות וכנראה רובם תירוצים, אבל יש לי ספונסר (שלפעמים זמין....) אני כל יום מכיר עוד ועוד חברים שרוצים לשמוע אותי ואני רוצה לשמוע אותם, אני פותח מעגלים ומוצא את עצמי נחלץ ללא פגע ממצבים שבעבר היו בלתי אפשריים (כמו הפארקים העמוסים בחול-המועד...או קניות בקניון) אני משתדל לקחת את עבודת הצעדים ברצינות רבה למרות שזה חופר לי עמוק עמוק במקומות שאני פוחד לגעת בהם... ואני פתאום מוצא טעם בתפילות, פתאום רוצה ללכת להתפלל מנחה מה שלא היה לי מאז הבר מצווה,
יכול לשבת עם הילדה ולשחק איתה בלי להציץ בפלאפון כל שניה (למרות שבכנות אני חייב שיפור בזה..)
זהו נגמרו לי המילים, מקווה שיצא משהו ברור מכל המגילה הזאת,
אוהב אתכם וצריך אתכם!

בס"ד

תודה עשר שמעון יקר,

לא יודע אם זה יעזור לך לאגו, אבל אני אוהב אותך מאוד ואוהב מאוד לקרוא דברים שלך ותגובות שלך. לומד ממך המון. תודה.