ברוכים הבאים, אורח

נושא: רק תפילה אשא 2497 צפיות

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135563

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 686

אוהבים אותך כמו שאתה בדיוק!
מאוד מזדהה עם כל מלה שכתבת, על הרצון לקבל פידבק, והאובססיה של רענון האתר... 
מסכים איתך מאוד שזה לא בעיה של האתר... אלא האתר הוא סימפטום..  
מאוד מרגיש את הדברים שלך, הרבה חברים שכתבו פה גם מרגישים את זה,וכנראה שזה טבעי ונורמלי, 
אומר רק שלדעת שאני צריך אישור זה הרבה יותר טוב מלרצות אישור ולא להיות מודע לזה... 
זה עוזר לשתף לצחוק על זה,ולאט לאט כשעובדים נכון האובססיה משתחררת,
וככל שמתקרבים לאלוקים מרגשים יותר בטחון ושלווה, 
אני זוכר פוסטים שכתבתי והשקעתי בהם את הנשמה וכשראיתי שלא הגיבו לי כלום....ולאיזה מעפן שכתב כמה שטויות בשרשור שלו כולם הגיבו,אני זוכר כמה זה ניהל אותי, 
אז מרגיש אותך מאוד אחי!!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135565

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1884
זעיר אנפין כתב on 21 אפר' 2021 18:04:


מצד שני, ברור שזה פגם שקיים אצלי מקדמת דנא, ואולי זה הפגם. והוא לא התחיל פה והיום. רק כעת במצב שאין לו את "מוצץ" התאווה כדי להשקיט אותו ולטמטם את התודעה אז הוא צף יותר ועולה יותר ורק נדמה לי שהחלפתי סוס צולע בחמור עיוור. אלא באמת יש כאן התקדמות. ככל שהכאב מתמרכז ומתקרב לנקודת הליבה זה סימן להחלמה. אולי. ה' יעזור. 

שוב לתובנות אשמח. וגם האגו שלי יודה על איזו עצם...


מדהים ולעניות דעתי מדוייק!

זה בדיוק התהליך שהיה אצלי, פתאום שמתי לב לדברים כאלה.
עבורי- הפגמים האלה מעולם היו שם. החוסר יכולת להתמודד איתם גרמה לבריחה מהם שגרמה לחוסר מודעות כלפיהם. רק כשהתחלתי להפסיק להשתמש התחלתי להבחין בכל מיני רגשות מסוג זה.

עבורי זאת בדיוק הבעיה בחיים. הפורננות זה הפתרון שמצאתי כדי להשקיט את הרעש והסבל אצלי כשפעלתי מתוך פגמי האופי האלה ולא קיבלתי מה שרציתי.

זה פוסט מיוחד מה שכתבת שיש בו המון המון החלמה והוא נוגע בדיוק בנקודה של ההתמכרות הבריחה ותחילת תהליך הפיכחון! תודה לך!

אוהבים

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135567

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 94 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 223

זעיר אנפין היקר, כאן אתה יכול להיות מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה. כאן אתה מבטא את עצמך בכל דרך שתבחר. מסכים שאף על פי כן עדיין אנחנו יכולים להיכנס לאיזה תבניות שנבנות לנו בתוך קבוצה, הדמות אותה אנחנו מציגים בתוך הקבוצה, מעין אלתגר אגו, כאן אנחנו מזינים וניזונים, פורקים ולומדים.

תודה לך על המודעות, של תשומת לב, זה בדיוק ההחלמה, ההתבוננות הזאת, המודעות לקורה איתך בתוך הקבוצה, הפידבק אותו אתה מקבל, המילים שהיוצאות מתוך תת המודע שלך גם מלמדים אותך לגבי עצמך.

כאן אתה מוציא חלקים פנימיים המהווים עבורך מתנה של הכרות עצמית מעמיקה יותר.

ביטאת בצורה מיטיבה דברים שגם אני יכול להרגיש כאן מדי פעם לפעם, הכל חלק מהשתתפות בקבוצה.

אוהב אותך ומאוד נהנה לקרוא את הדברים שאתה כותב ומשתף מעולמך הפנימי

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135568

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 605

מצטרף ומזדהה עם הדברים.
גם לי יש את הפגם אופי הזה לרענן ולבדוק את מספר הצפיות ואם שלחו לי הודעה או  אם הייתה איזו התייחסות.
זה גם משהו חולה שאני כאילו מנסה ליצור תחרות גם מול אחרים ולראות שאני מספיק מעניין ואיך זה שלא התייחסו אחרי ששפכתי את הלב ודברי "חוכמה" שכתבתי (חח ממש).

אבל בכנות אני שם לב גם לצד נוסף בזה עכשיו, אם אני רואה שלא מגיבים לי ולא מתייחסים זה גורם לי להרגיש שאני משתף לעצמי, אין לי תלונות או ביקורת מאחרים אבל זה כאילו אני עדיין עם זה לבד ואולי יש בזה משהו.
יש תקופות שאין התייחסות למה שאני כותב ואז כבר יורדת המוטיבציה לשתף פה והרבה דברים משמעותיים שאני עובר כבר לא נכתבים ומשותפים.
וזה אולי בסדר שזה ככה כי בסוף אני לא בא להתמודד עם זה לבד, אני צריך את הכח והתמיכה של החברים וזה גם מה שמספקים בתוכנית ואחד הדברים שעוזרים.
אז זה הגיוני לגמרי שלא יתייחסו למה שאני כותב ולא כל אחד ישב לקרוא את המגילות של כולם אז לפעמים אני מוותר או רואה חוסר טעם לכתוב פה ובמקום זה מחפש לשתף חבר בשיחה או בווצאפ.

לפעמים שאני מרגיש צורך בעיקר לעשות סדר לעצמי ולראות איפה אני עומד בהחלמה זה גורם לי בכל זאת לכתוב..

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135574

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3341
זעיר אנפין כתב on 21 אפר' 2021 18:04:

נושא שמטריד אותי:

הצורך שלי באישור ובאישוש, בהערכה, בחיזוק תמידי שאני ראוי, שאני רצוי, מוצא ביטוי חריף ומוגזם דרך הנוכחות שלי פה בפורום. זה מחזק ומחזיר אותי לתלות, פתיחה חוזרת ונישנת של האתר, בדיקות אובססיביות האם הגיבו, האם העלו פוסט חדש, כמה הגיבו לי, כמה הגיבו לו, למה הגיבו לו, למה לא הגיבו לי וכן על זו הדרך... מעייף. מתיש. פתטי. ודאי לא מרגיש כמו החלמה. זה כבר יותר מטריד אותי מהתאווה. בבקרים האחרונים זה כבר מקדים את המודה אני... עוד לפני אני מרענן את המייל לראות מה חדש...  חייב לשים לזה סוף. 
האם לכתוב את זה זה צעד בכיוון הנכון? ההיפך¿  לא יודע עייפתי. 

מצד שני, ברור שזה פגם שקיים אצלי מקדמת דנא, ואולי זה הפגם. והוא לא התחיל פה והיום. רק כעת במצב שאין לו את "מוצץ" התאווה כדי להשקיט אותו ולטמטם את התודעה אז הוא צף יותר ועולה יותר ורק נדמה לי שהחלפתי סוס צולע בחמור עיוור. אלא באמת יש כאן התקדמות. ככל שהכאב מתמרכז ומתקרב לנקודת הליבה זה סימן להחלמה. אולי. ה' יעזור. 

שוב לתובנות אשמח. וגם האגו שלי יודה על איזו עצם...


אני גם מזהה אצלי בדיוק את אותה תופעה (שבחדשים הראשונים שלי בפורום הייתה אצלי הרבה יותר, אבל גם כעת קצת). "פגם" קראת לזה? לא חושב...
זה הטבע של האדם שהוא מצפה להערכה, זקוק לכבוד ולאישורים, לא כל מה שהוא טבע של אדם זה "פגם". "פגם" לענ"ד זה כאשר זה הופך לרדיפה ושזה משפיע על כל ההתנהלות עד כדי בגידה בעקרונות בשל כך. אם לא - אז אלו רק דקדוקי חסידות - לעובדי ה' הגדולים.

במיוחד במצב שלנו - מכורים שהחלו את דרך ההחלמה, שלפעמים טרם בטוחים מה הדבר הנכון בעבורם, שנמצאים במציאות חיים קשה ואימתנית, ששנים רבות דילגו ממשבר למשבר, - ברור שנחפש חיזוקים, הערכה, אישוש והבנה לדרכינו. לא רק שאין בזה פסול, זה אף מובן מאליו שזה יקרה. זה לא שאתה בודק אם הגיבו לתגובה שלך על כתבה פוליטית, זה משהו אחר לגמרי.

:pinch: אזהרה: ספוילר!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135579

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד

ישתבח שמו נקי 83 ימים. לא מובן מאליו ולא מכוחי. כל יום זה חסד. תודה. 

תודה למגיבים. חשפתי חלק ממני שאני באמת מתבייש בו. יותר מהתאווה אפילו, בכל זאת זה הנושא פה.. ואיכשהו יותר קל לי להודות שאני מכור לפורנו ואוננות מאשר להודות שיש בי חולשה שגורמת לי להיות קטנוני, נזקק ומרוכז בעצמי עד כדי גיחוך. התגובות שלכם הופכות את זה ליותר קל, או לפחות נסבל. זה נהיה הגיוני ונורמלי גם לחוש את הפגמים האלה וגם לשתף עליהם. וגם אם זה לא עוזר לעצם הבעיה, כל חמש דקות לבדוק אם יש עוד תגובה ואחרי אחת לרצות עוד ועוד והבור ריק ואיננו מלא... לפחות להרגיש שאני בחברה טובה. 

עשר שמעון היקר - תודה על תגובה מחבקת ומחזקת מצד אחד ומצד שני גם מעיפה קדימה, לשתף את זה (למרות שהיצר לחש לי אתמול, מה אתה מפרסם? אתה סתם מחפש עוד דרך לסחוט תגובות... ואולי הוא צדק, אבל הדרך להחלמה מבחינתי עוברת בהבנה שלבד אני לא יכול...), לצחוק את זה ולהגיע לקרבת א-לוהים. כל-כך נכון. שם אני תמיד רצוי, בדיוק כמו שאני. או לפחות להתפלל על לחוש את זה, להאמין את זה. 

מתרפא ו שמח בחלקי היקרים - תודה על האישוש. על החיזוק שכן, שזה נכון ושזה בדרך הנכונה. ושלזהות את הנקודות האלה, להעלות אותם למודעות, לשתף לגביהם זה כלי נכון בהחלמה.

משתוקק יקר - אני מרגיש שזה פגם כי זה סוחט אותי ומתיש אותי. כי זה גורם לי להתנהג ולהרגיש קטן וחלש, למשל: לשקול אם להגיב לחבר בפורום כדי לא להוסיף לו תגובות (בחייאתתת... מה נסגר???) תלות בתגובות, פותח מיליונתלאפים פעמים את הפלאפון ביום לא כי אני צריך משהו אלא רק כדי לבדוק מה השתנה ומי והגיב ומה... כל המופע הזה מוליך אותי פנימה לזיהוי נקודה חלשה בתוכי ולא בריאה. אפשר לקרוא לזה פגם, או קושי או חולשה זה לא משנה כל-כך... ולדעתי חלק מההתמודדות שלי מול התאווה קשורה לעניין הזה. 

בכל אופן אני לומד מזה שלצאת מעצמי. זה מחוייב. אין החלמה בלי זה. בלי לתת, בלי לעזור לאחרים, בלי להגיב ולחזק אחרים. שנזכה. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135583

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד,

... המשך להודעה הקודמת- 

גידי יקר - מתנצל, מיהרתי מדי קודם ולא התייחסתי לתגובה שלך שהייתה לי גם משמעותית, תודה רבה על ההזדהות. לא הצלחתי להבין האם השיתוף עם הקבוצה הוא חשוב לך או שדווקא יש פעמים בהם אתה מעדיף לכתוב עם עצמך או לעצמך או לשתף חבר בפרטי... האם זה דווקא כאשר פחות מגיבים, וזה מובן שלא תמיד כולם יקראו את כולם, או שזה משהו שקשור לקצב הפנימי שלך? 

אשמח מאוד אם תוכל להסביר יותר אם מתאים לך. 

אוהב ממש. תודה. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135584

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 605

חחח תודה רבה חבר יקר שהתייחסת גם לתגובה שלי אחרת הייתי ממשיך לרענן את הדף:laughing:

כשאני משתף בדרך כלל יש בי חלק שרוצה את ההתייחסות, לרוב כשאני פורק הכל ואף אחד לא מגיב (וזה לא נדיר אצלי) אז יש לי תחושה לא נעימה..

מה שאני בא להגיד שאני מבין היום שזה נורמלי.
באמת הספונסר שלי אמר לי פעם שמה שמגיע באובססיביות זה לא בריא לי ובגלל זה יש בפעולות האלו צד חולה.
אבל מצד שני, המטרה של השיתוף היא בשביל לא להיות עם זה לבד ולהעזר בכח של החברים לכן זה הגיוני שאחפש יחס במיוחד שזה חסר אחרי שיתוף..

אז פה זה גם הגיוני שלא תמיד נקבל יחס לכן כדאי לשתף עם חבר בפרטי- התכתבות או שיחה עמוקה(אני גם משתף בקבוצת ווצאפ של התוכנית ומקבל יותר התייחסות לרוב) כי אנחנו צריכים את החיזוק הזה.

לפעמים אני כן מצליח להשתמש בשיתוף פה רק בתור יומן בשביל עצמי כדי לעשות לעצמי סדר ומעקב ולראות איפה אני עומד בהחלמה ואז אני פחות מחפש התייחסות (ומה שמצחיק שדווקא אז פתאום מתעוררות תגובות) אבל האמת היא שהכתיבה פה במקור היא לא בשביל עצמי בלבד אחרת הייתי כותב במחברת או באיזה קובץ וורד במחשב..

חזרתי על אותם דברים בערך במילים שונות, מקווה שהפעם הייתי מובן.

אוהבים אותך!!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 1 שבוע #135588

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3341
זעיר אנפין כתב on 22 אפר' 2021 14:00:



משתוקק יקר - אני מרגיש שזה פגם כי זה סוחט אותי ומתיש אותי. כי זה גורם לי להתנהג ולהרגיש קטן וחלש, למשל: לשקול אם להגיב לחבר בפורום כדי לא להוסיף לו תגובות (בחייאתתת... מה נסגר???) תלות בתגובות, פותח מיליונתלאפים פעמים את הפלאפון ביום לא כי אני צריך משהו אלא רק כדי לבדוק מה השתנה ומי והגיב ומה... כל המופע הזה מוליך אותי פנימה לזיהוי נקודה חלשה בתוכי ולא בריאה. אפשר לקרוא לזה פגם, או קושי או חולשה זה לא משנה כל-כך... ולדעתי חלק מההתמודדות שלי מול התאווה קשורה לעניין הזה. 


גם אני מרגיש כך בדיוק - אתן דוגמא בכנות גמורה - פעם הראש לי אמר לי לא לסמן תודות לאבי גולן כדי שיהיה קל לעקוף אותו בסטטיסטיקות של הפורום (ע"ש שהוא הכי גבוהה), אתה מבין? גם אני הגעתי לשם, ובכל זאת כתבתי את מה שכתבתי לך, אני מאמין בזה.

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים #135670

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד

יום 88. אני חסר אונים מול התאווה. אני ממש חסר אונים. כמו שלא הצלחתי לדמיין את עצמי מצליח להיות נקי מעל לשבוע, כך לא הצלחתי לדמיין לעצמי שהיום ה 88 יכול להיות קשה יותר מכל ה 87 ימים שלפניו. אני לא בגל, אולי להיפך, אני ביובש. אני בחוסר חיות, אני בניתוק מוחלט מעצמי ומכל כוח עליון שאפשר רק לנסות להבין...
שוב אתמול הייתי חולה, זה קורה לעיתים קרובות מדי, יום שלם במיטה, לא מתפלל, לא לומד, לא נכנס לאתר, זה אחרי שכבר כמה ימים שלא שיתפתי. כל אתמול רבצתי שעות בסירטונים וסדרות, כמובן שנחצו גבולות מבחינת שמירת עיניים ותכנים, ב"ה לא חיפשתי, לא נכנסתי בכוונה לכתבות, אתרים או סירטונים עם תוכן מיני וגם ב"ה לא נפלתי. היו כמה נקודות זמן שהרגשתי איך אני חוזר למחוזות מאבק מוכרים מפעם אבל זה היה בעוצמות סבירות. אם העוצמות היו חזקות יותר הייתי כמעט בוודאות נופל. 

זה מחזיר אותי לנקודת החוסר אונים. דווקא בזמנים האלה של ניתוק רוחני, חוסר עוצמות אישי, תפקוד לקוי, אני מבין עד כמה במאבק מול התאווה אני חסר אונים ויכול בזמן קצר של חוסר תפקוד ליפול ולאו דווקא בגלל איזה ניסיון מטורף. אסור לי מצד אחד לחשוב שבגלל שאני קם למניין כבר שבוע וחצי או בגלל שאני עושה כושר שבועיים או בגלל שהיה לי יום טוב בעבודה אז אני חסין מול התאווה. וכנ"ל הפוך, גם אם אני כבר שבועיים לא מצליח לקום למניין ומשתבש בכושר או מרגיש חולה וחלש בגוף ובנפש, לא לוותר הנקיות ועל הנקודה של חיבור ושל מסירת המאבק... בכל מצב אני חסר אונים...

שנזכה. יש הרבה על מה להודות והמון ממה להתעודד...

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים #135675

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 94 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 223

שיתוף מדהים. אחרי שקראתי ראיתי ש"נפש  שוקקה" סימן 'תודה לך', זה שייך

אתה יודע, זה מדהים שאתה משתף את זה, ממש בקרוב אתה תחזור להרגיש טוב, תוכל לבא לפה ולקרוא את הדברים שכתבת מזמן אחר בו לא הרגשת כ"כ טוב, תחמול על עצמך, תן לך את האהבה הנכונה עבורך. יש לך אותך לאהוב

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים #135691

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 398

כל הכבוד על השיתוף,
האובססיה של לבדוק צפיות ומה יגיבו,
מאוד עיצבנה אותי,
שמחתי לראות שאני לא היחיד,
אוהבים.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים #135699

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1545
זעיר אנפין כתב on 27 אפר' 2021 09:30:

בס"ד

יום 88. אני חסר אונים מול התאווה. אני ממש חסר אונים. כמו שלא הצלחתי לדמיין את עצמי מצליח להיות נקי מעל לשבוע, כך לא הצלחתי לדמיין לעצמי שהיום ה 88 יכול להיות קשה יותר מכל ה 87 ימים שלפניו. אני לא בגל, אולי להיפך, אני ביובש. אני בחוסר חיות, אני בניתוק מוחלט מעצמי ומכל כוח עליון שאפשר רק לנסות להבין...
שוב אתמול הייתי חולה, זה קורה לעיתים קרובות מדי, יום שלם במיטה, לא מתפלל, לא לומד, לא נכנס לאתר, זה אחרי שכבר כמה ימים שלא שיתפתי. כל אתמול רבצתי שעות בסירטונים וסדרות, כמובן שנחצו גבולות מבחינת שמירת עיניים ותכנים, ב"ה לא חיפשתי, לא נכנסתי בכוונה לכתבות, אתרים או סירטונים עם תוכן מיני וגם ב"ה לא נפלתי. היו כמה נקודות זמן שהרגשתי איך אני חוזר למחוזות מאבק מוכרים מפעם אבל זה היה בעוצמות סבירות. אם העוצמות היו חזקות יותר הייתי כמעט בוודאות נופל. 

זה מחזיר אותי לנקודת החוסר אונים. דווקא בזמנים האלה של ניתוק רוחני, חוסר עוצמות אישי, תפקוד לקוי, אני מבין עד כמה במאבק מול התאווה אני חסר אונים ויכול בזמן קצר של חוסר תפקוד ליפול ולאו דווקא בגלל איזה ניסיון מטורף. אסור לי מצד אחד לחשוב שבגלל שאני קם למניין כבר שבוע וחצי או בגלל שאני עושה כושר שבועיים או בגלל שהיה לי יום טוב בעבודה אז אני חסין מול התאווה. וכנ"ל הפוך, גם אם אני כבר שבועיים לא מצליח לקום למניין ומשתבש בכושר או מרגיש חולה וחלש בגוף ובנפש, לא לוותר הנקיות ועל הנקודה של חיבור ושל מסירת המאבק... בכל מצב אני חסר אונים...

שנזכה. יש הרבה על מה להודות והמון ממה להתעודד...


מאד מזדהה עם החוסר אונים, תמשיך בדרך הנפלאה שעשה עושה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 4 חודשים, 4 שבועות #135768

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס''ד 

מתחיל להבין את משמעות הקבלה העצמית. רק מתחיל...

מקבל את עצמי ככה עם נקיות של 91 יום, בלי לחבל בעצמי, בלי לגמד את ההישג, בלי לדמיין, בלי לרצות להיות בשום מקום אחר, או להיות מישהו אחר, אני נקי בחסדי ה' 91 ימים, היום, לא רוצה 100 או 2000 רוצה רק את היום ורק את עצמי, מקבל את עצמי ככה יבש, מנותק, רחוק מרוחניות, מלימוד, מתפילה, יודע שיש גם עמקים בנפש ורק אדם מת הוא קו ישר, מקבל את קהות החושים בעקבות האסון הנורא הלילה, את הכעס, הפחד, את חוסר-הפשר, את הפירפור והריפרוש חסר-האונים, כמו עש מול נר, באתרי החדשות, ככה אני עכשיו, זה מה שיש, אני לא בורח ולא הולך לשום מקום. 

מקבל את השבת גם בלי שלום. מתפלל לקצת נחת ושלום. 
מתפלל על עם-ישראל. רחמים אבא. שנהיה ראויים לאהבתך הנוראה. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 4 חודשים, 3 שבועות #135818

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד 

מכוחו לגמרי נקי 94 ימים. תודה רבה. אסיר תודה על הנקיות הזו. 

מזהה בעצמי שינוי איטי וקטן אך משמעותי מאוד בדפוס של הכל או כלום. במהותי תמיד הייתי או מושלם בהכול או מרשה לעצמי ליפול עד הסוף. או שאני צדיק, אדיב, קליל ומלא כוחות או שאני רופס, שקוע בעצמי ומתבוסס בתאוות. כמובן שהתקופות בהם הצלחתי להיות בדמיוני "מושלם" הן תמיד קצרות מאוד, ממילא רוב חיי, הן התקופות שבין לבין, ובין לבין ובכן, מה שכתבתי קודם...
אז בתחילת מסע הנקיות הזה, ניצחתי בקלילות בכל החזיתות, קמתי, התפללתי, רצתי, חייכתי, אהבתי, עבדתי, בקיצור הכל. ועל הדרך וביד אחת לחמתי, כמו לוליין-סייפן, בקלילות בתאווה. זה טוב, נתן תנופה, אבל בתוך תוכי ידעתי שלמרות האופוריה, זה שובר עם פג-תוקף, ובאמת בשבועיים האחרונים, פג התוקף. מאז פסח, לא חזרתי לכושר, כבר שבועיים ויותר שאני לא מצליח לקום לתפילה, מתקשה יותר בתשומת-לב ובנתינה בבית לאישה ולילדים, שקיעה יותר ויותר חזרה לבריחות לסדרות וסרטים, פחות לימוד, בקיצור וואחד שקע ברומטרי...

אבל למרבה הפלא, לצד זה - נקיות. בוודאי שלהבא מי יודע, אבל לפחות על העבר זו תופעה חדשה. ב"ה. גם אם מחר אפול, משהו בקשר המיידי בין הכל לכלום נחלש. הנתיב המהיר והמיידי לתאווה כאילו טושטש והפך להיות דרך צדדית, קלושה ומלאה עשבייה. בינתיים. הכל רק להיום. או כמו שאומרים אצלנו במלים אחרות, בלי-עין-הרע.... 
ודאי לי שחלק גדול מהתהליך הוא בזכות ההשתתפות כאן בפורום. הכתיבה, התגובות, ההתחזקות מאנשים אחרים ועוד. זה משמעותי מאוד. מפציר בכל מי שקורא ועדיין לא כותב. תכתבו. החשיפה היא וירטאולית בלבד אבל האפקט שלה אמיתי לחלוטין. ממש. 

עכשיו אני מתפלל, מתוך נקודות מעטות של חיבור במהלך היום, על המשך הנקיות וגם על התמלאות חזרה בכוחות. חזרה לעוצמות של חיות.
מחכה לראות מתי יגיע גל חיובי ואצליח לעלות עליו, בשמחה רבה ואסירות תודה שזה לא מתוך תהומות של תאווה אלא מתוך המתנה סבלנית ורוחשת תפילה לימים טובים יותר. אמן. 


זמן ליצירת דף: 0.77 שניות

Are you sure?

כן