ברוכים הבאים, אורח

נושא: רק תפילה אשא 2498 צפיות

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #134877

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד

ממשיך את המסע. בחסדי ה' נקי 65 ימים. כל יום רק להיום. 

אין הרבה חדש, עדיין יציב אך זו יציבות שכבר דורשת מאמץ לשם האיזון, כמו אדם על שפת צוק, חלות תנודות במצב הרוח ומדי פעם משבי רוח-פרצים מעט מזעזעות את העמידה. ואני חש את כוחות התאווה והיצר מתגברים, נאספים ומתחילים להצטבר ולהזדחל לקראת המערכה וברור לי כי נכונו לי עוד מלחמות ומאבקים. 

א. צריך לסגור את נושא החסימה לטלפון. להכריז מלחמה ולא לחכות לתרועת ההסתערות של האוייב. המחיר שזה דורש ממני ממני, המעקה שזה יציב לי, מקווה שיתנו לי תנופה לחזור לתנועת הסתערות ולא להיות במגמת בלימה.
ב. לחזור לשגרה. שגרת קימה, שגרת נוכחות וכתיבה בפורום, שגרת תפילות. מזמן לא חיכיתי לשגרה כמו עכשיו. החג היה טוב והיו לו יתרונות אך השגרה לפני-כן הייתה לי ממש טובה ומחלימה. 
ג. לחזק את הקשר עם חברים מההחלמה. קשרים שהתחילו להיווצר ובגלל החג קצת נותקו. הרגשתי מאוד לבד ביומיים האחרונים וזה חיזק את כוח התאווה. ממש כבר הרגשתי את המקום ה"בודד והנטוש" שאני כל כך מכיר ויודע לאן זה מוביל. לא רק לנפילה וודאית אלא גם לחוסר יכולת לשתף אחריה ולניתוק, שוב, מהחבורה הנפלאה שיחד איתה וגם בזכותה הגעתי עד הלום. 

תודה. צריך את החיזוק וצריך את היחד. 
מתפלל לה' שלא יעזוב חסדו מאיתי ומכל עמו ישראל. אמן. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #134987

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

ב"ה נקי 67 ימים. רק להיום. ממש לא מובן מאליו. כל כך לא מובן מאליו שכבר התרגלתי...

עייפות מצטברת.

התקנתי חסימה בשעה טובה אתמול לנייד. נטספארק. שמעתי וקראתי פה בכמה וכמה פוסטים עד כמה זה לא מספיק רציני אבל אני כל כך לא מבין בזה ובפריצות וכו' וכמו שציינתי בעבר יש לי נגישות כמעט ולא מוגבלת למכשירים אחרים ואמצעים אחרים שאין לי יכולת לחסום אותם, אבל הרגשתי שנכון שיהיה לי מעקה כלשהו על הנייד כדי שלא אגב שוטטות סתמית אפול לטריגר שיגרור התקף. בע"ה שהיה לתועלת. 

מרגיש עקצוצים מוכרים חוזרים ועולים. לא דחף לתאווה, בכלל לא. צורך ודחף בבידור. מרגיש את הצורך לצרוך סדרות, סרטים לשוטט יותר ביו-טיוב בלי מטרה וברור לי  שזה יכול להיות טריגר חריף. תקופה ארוכה שהדחף הזה כמעט ולא הטריד אותי וכעת הוא חוזר. מנסה להבין את הנקודה הזו של הצורך לצאת מתוך החיים שלי לסרט של חיים אחרים ולחוות סדרה של ריגושים או חוויות שלא קיימות ביום יום שלי. מה חסר לי? למה יש זמנים שלא מספיקה לי המציאות? ואיך יש זמנים שהיא כן מספיקה? איך אפשר לזהות את המעברים? מה אפשר לעשות כדי לשמוח בחלקי, בעמלי ובעולמי?

נערך לאחרונה: לפני 5 חודשים, 3 שבועות על ידי זעיר אנפין.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #134988

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 94 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 223

זעיר אנפין, הכתיבה שלך מרתקת. אני מאוד נהנה מסגנון השטף והדקדוק...
מאוד מזדהה עם החלק ששורף זמן, זה כל כך מבאס, ימים הולכים לפח...
כל הכבוד על ההגנה, התקנת מעקה זו ממש מצווה מן התורה.
אתה שואל שאלות מצוינות ועצם זה שאתה שואל אותם זה כבר דבר טוב,
מתוך הכתיבה מגיעים לסוג של התבוננות עצמית נרחבת, תמשיך לשקיע בעצמך, תמשיך ללכת, כבר יגיע נוף יפה. כבר עכשיו יש נוף יפה.
אתה במסע חייך, חי את חיך מתוכך לחוץ, חווה ומרגיש, חושב ומתבונן,
הכל חלק מסך החוייה הכללית השלמה. לא חייבים רק רגשות חיובים,
הכל בסדר.
אוהב,
שמח בחלקי. 
למה אני שמח בחלקי? או לפחות משתדל...
זה עניין של הערכה,
גם מתוך החוסר הרבה פעמים מעריכים את היש,
כשבאפריקה אין חשמל ומים זורמים, אני יודע להעריך שלי כן יש,
וכן על זו הדרך בכל תחומי החיים,
הגעת ל67 יום, זה הישג אדיר, תעריך. תמשיך.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #134991

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 686

מזדהה מאוד עם הצורך לברוח מדיה סדרות סרטים ספורט חדשות וכל מה שהוא לא החיים שלי, 

מזדהה גם מאוד עם השאלה הזועקת למה??
מה רע לי? מה חסר לי... 
בזמן האחרון אני כבר לא שואל, כי לימדו אותי שיש בי חוסר סיפוק ורעב תמידי, משהו פנימי כזה שמציק לי, משהו שמונע ממני ללכת לישון כמו אדם רגיל לשחרר ופשוט להרדם, קול פנימי שתמיד מספר לי שאסור לי להרגיש ואני חייב איזו הסחה,בפרט בזמנים מתים...
ככל שאני מחזק את הצעד השלישי שלי ומנסה לאט לאט לגעת בטינות והכאבים שחבויים אצלי עמוק (צעד 4) ולשתף אותם (צעד 5) ,אני מרגיש כאילו באוטומט משתחרר משהו,והאובססיה נרגעת, 

אני רחוק מאוד משלמות (רק בשבוע שעבר בחמישי בלילה מצאתי את עצמי מנסה לברוח לסרטים וסדרות עובר מדבר לדבר ולא מוצא את שאהבה נפשי..א"ת שהייתי במעגלים ועדכונים לחברים כי אם הייתי לבד כנראה הייתי מתדרדר) ויכול להיות שלעולם לא אגיע אליה, אבל מרגיש בכל יום שבו אני משתף ונמצא בחיבור את השחרור והשלווה לאט לאט מגיעים,  
אני מאוד מאוד מזדהה איתך, 
אצלי אני יודע שיש חוסר סיפוק וקבלה של החיים (ה"לכאורה מושלמים שלי") שיסודו בחוסר קבלה של רצון ה' בחיי, 
יש פתרון יש דרך אחי, תמשיך לשתף ולעשות דברים שמחברים אותך! 
תודה על הכנות והפתיחות! 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135012

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 393

זעיר אנפין אחי תודה על דבריך מעוררי המחשבה.
מאוד התחברתי לשאלות שלך על הצורך לברוח למציאויות דמיוניות שהן לא החיים האמיתיים.
בעיני עשר שמעון הגדיר את זה יפה, קול שלא נותן לי להרגיש.
התרגלנו מכל הדמיונות בסרטים שהכל כל הזמן מרגש וזז וב high tense
אין רגעים מתים. ואולי פיתחנו ציפיה כזאת גם לחיים האמיתים.
כאילו אומרים ח"ו שהחיים שמפיק הבמאי טובים יותר מאלה שמפיק הקב"ה...
אבל באמת זה שקר. זה עיוות של המציאות.
כמו פו', זה לוקח כוח בריא מהחיים האמיתים ומעוות ומקצין אותו. עד שכבר משעמם הקצב האמיתי של החיים.
בע"ה שנזכה להתאהב מחדש בחיים האמיתים כפי שד' יתברך ברא אותם. לראות עין בעין את הטוב האלוקי שבמציאות ובשיגרה שלה. בלי ריגושים מדומיינים.
אוהב אחי אתה מחזק אותי, המשך בדרכך המיוחדת. בהצלחה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135032

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד

אני כותב חלק מהסיפור שלי.
אולי מעין צעד 1. השורות הבאות מתארות פרטי נפילות שאולי יהיו מאתגרים, אז מי שחושש עדיף שלא יקרא.

מצטער על הדילוגים הכרונולוגיים כתבתי בשטף ולא היה לי כוח לערוך.

אני מודה שאני חסר אונים מול התאווה. אני נקי כבר 68 ימים מצפיה בפורנו ומאוננות. אני נקי ברוב המוחלט של הזמן ממחשבות תאווה על נשים שאני רואה ונמצא איתם. אני מצליח, בחסדי ה', לרוב גם כאשר מחשבה כזו עולה, לנפנף אותה די מהר, מהירות הנפנוף משתנה לפי עוצמת חיות המחשבה אבל בכל פעם, ב"ה, לא השתעשעתי במחשבה הזו, לא נתתי לה קיום ולא הפחתי בה חיים מכוח הדמיון שלי. אני מודה שכאשר התאווה תוקפת אותי והיא יכולה לתקוף אותי כלפי נשים שאני פוגש במציאות, כולל נשים נשואות או בנות משפחה או חברות לעבודה, והיא יכולה לתקוף אותי כלפי נשים שאני רואה במדיה: סרטים, סדרות וסרטונים, פרסומות ועוד. כאשר היא תוקפת אני חסר אונים. לרוב אענה אתפתה, אחפש עוד תמונות או תמונות דומות או סרטונים ברשת או באתרים ואגיע לאוננות. התאווה יכולה גם להתרומם פתאום באמצע היום בלי טריגר של תאווה אלא להתעורר כתוצאה מטריגר של קושי, שעמום, תסכול, אכזבה מעצמי ועוד. אני עלול אז באופן יזום לפנות אל התאווה, לחפש תמונות עירום או להיכנס לאתרי פורנו בכדי להתביית על מושא ספציפי ולאונן. לאחר אוננות לרוב, ארגיש מרוקן ותחושה רעה מצד אחד מצד שני תשתרר עלי תחושת הרפיה. שאין כבר על מה להיאבק ועל מה להילחם. אמנם תחושה זו לרוב תתחלף אחר-כך בריקנות. בדרך כלל לאחר אוננות וגמירה אחת, אני אאונן לפחות עוד פעם אחת באותו היום. יהיה לי מאוד קשה להתרומם מנפילה כזו, זה יתבטא בסגירות, בעצבות, בחוסר יכולת לעבוד רוחנית – תפילה, לימוד ומבחינת לימוד פנימיות או תפילה עם כוונות אהיה מוגבל עד שאגיע לאפשרות טבילה. ההמתנה הזו לרוב תביא למצב של עוד נפילות, כי אין מה לי להפסיד כבר...  אני לא צריך את התאווה כל הזמן, אפילו לא רוב הזמן, אני מודה שאני הרבה הרבה יותר שמח בלעדיה, ועדיין כאשר אני נתון תחת מתקפה לבד לא אצליח לעמוד מולה. ללא כוח חיצוני שיעזור לי לא אוכל להתמודד ואפול. כל החלטה להפסיק תהיה בעלת תועלת מוגבלת מאוד בזמן הקצר במקרה הטוב. הנפילה שתבוא אחריה רק תחדד את הנקודה הזו ותעמיק את תחושת הייאוש והפיצול. אני יכול להיות בעל שאיפות רוחניות מאוד גבוהות ותוך דקות למצוא את עצמי מתפלש ברפש הכי גועלי שיש. אין קשר בין מצב רוחני לבין ההתמודדות מול התאווה. כלומר יש קשר בטווח הקצר, כאשר אני בתחושה טובה כלפי עצמי וכלפי התפקוד שלי אני יכול לגלות קצת יותר עוצמה ועמידות ולא ליפול, אך אם אני מכוחי, גם אם הוא מועצם בגלל שאני מרגיש טוב עם עצמי, מנסה לבד להתמודד, אני נופל. אני נופל גם תוך סיכון עצמי גדול. אני עלול בהתקף תאווה, לאונן בשירותים ציבוריים במקום העבודה שלי, מקום שאחרים יכולים לשמוע אותי, או אם לא אוודא שנעלתי את הדלת, עלולים לכנס באמצע (קרה ועלול לקרות שוב), אני עלול לעשות זאת במשרד ומישהו עלול להיכנס. היו התקפי תאווה באמצע נסיעה, ניסיתי פעם בכוח לאונן תוך כדי שאני נוהג, תוך סיכון עצמי ויותר גרוע תוך סיכון אחרים גדול מאוד. בהתקפי תאווה גם היו מצבים שהייתי אחראי על הילדים בבית ובמקום להיות איתם הסתגרתי בשירותים למשך זמנים ארוכים לצרוך פורנו ולאונן והפקרתי את הילדים שלי כאשר הם קטנים, היו התקפי תאווה שישבתי שעות בלילה במשרד, או בשירותים בבית וצפיתי ואוננתי שוב ושוב ושוב עד פציעת האיבר ועד חוסר יכולת עוד לגמור, זאת במקום למלא משימות שהיו לי בעבודה וזה ודאי פגע מאוד ביכולת המקצועית שלי, היו מצבים שזה מנע ממני למלא מטלות לימודיות בזמן, פגע בקידום האקדמי שלי, יכולתי להיות עם דוקטורט לדעתי לולא ההתמכרות, פרשתי מהצבא ממסלול פיקודי כי התחלתי לאונן וחשבתי שאם אחזור לישיבה אתמודד בצורה טובה יותר עם נושא האוננות, מחשבה שוודאי לא התממשה אלא המצב רק החמיר, הכי גרוע בכל נקודה כזו בה ההתמכרות מנעה ממני תפקוד אחר, חוויתי בה תבוסה כפולה גם כלפי הנפילה עצמה וגם כלפי היכולת שלי לנהל את עצמי ולעמוד במטלות שלקחתי על עצמי, תבוסה שחזקה את חוסר האמונה שלי בעצמי וביכולות שלי, חוסר אמונה שחיזק את הדפוס של פנייה לתאווה רגע של קושי בגלל תחושה שאין כלים להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים ללא אוננות.

גם לפני שהתחלתי לאונן, כאמור באופן סדרתי זה החל רק בגיל 22 באמצע השירות הצבאי, בדיוק כשהייתי צריך להכריע האם לצאת לפיקוד או לחזור לישיבה, גם לפני-כן, הייתי מתאווה, תמיד. מאז שאני זוכר את עצמי. כילד אני זוכר התעניינות גדולה מאוד בכל תמונת עירום שנקלעה בפני בעיתונים, בטלווזיה ובסרטים, גדלתי בבית דתי מאוד אך גם פתוח מאוד תרבותית, דבר שגם היום אני תופס כחיובי מאוד, אך שילמתי מחיר כבד של התרגלות לשעות על שעות של צפייה בטלוויזיה כולל לתכנים מיניים בוטים, ולהתרגשות שבחשיפה לעירום הנשי, לקראת סוף היסודי התחלתי לקרוא סדרת ספרים, ההורים שלי בתמימותם קנו לי, תוארו בה שוב ושוב סצנות מיניות בצורה מפורשת מאוד, זה היה בתחילת התבגרות הפיסית שלי וזה עיצב אותי בצורה חזקה מאוד. חייתי כל הזמן גם כאשר הייתי עסוק בדברים אחרים, כאשר התאווה כלומר חיפוש תכנים מיניים באופן כמעט אובססיבי, מתקיים כל הזמן, במקביל. ולא אוננתי, רק הסתכלתי, הייתי מסוגל לבלות שעות בעיר בחנויות ספרים ולחפש בספרי צילום תמונות ארוטיות, או במגזינים, הייתי הולך אחר-כך, אחרי שעות של בהיה בתמונות כמו מסומם ברחוב, מתביית על אישה כלשהי שצדה את עיני, הולך אחריה ומדמיין כיצד אני אונס אותה שוב ושוב. לאחר שהשתחררתי וחזרתי לישיבה המצב החמיר מאוד, הייתי יושב בסדר, החברותא מדבר ומדבר ואני מדמיין את עצמי מאונן עד שבאיזה תירוץ הייתי רץ לשירותים ומתפרק, כמובן שלא למדתי, הפסקתי לקום לתפילות, ישנתי ימים שלמים, נרקבתי מבפנים, זוכר ערב אחד, אחרי עוד נפילה, אני יושב לבד בפנימיה, סדר ערב, כבר החשיך ואני עוד לא הנחתי תפילין, אני יושב על המיטה, עם אקדח ביד, כבר היה לי אקדח ברישיון, ואני בפשטות חושב שכל העסק לא שווה את זה, ושכדאי לגמור את הסיפור. האקדח מוצמד למצח, ואני רוצה למות. אם היה לי אומץ הייתי מת. שכחתי לציין שבמקביל מתחילת התיכון התעניינתי גם בבנים, פחות בצד המיני, לא יכולתי לדמיין את עצמי שוכב עם גבר, גם טכנית לא ממש הבנתי איך עושים את זה, אבל נמשכתי מאוד לבנים יפים, עם מראה קצת נשי, ניסיתי להיות חבר שלהם, להיות איתם בקשר, בכיתה י"א התאהבתי בתלמיד צעיר ממני בשנתיים, מראה מלאכי, נהייתי חולה מזה, חיפשתי אותו כל הזמן, ניסיתי להתקרב אליו, לצוד ממנו עוד מבט, עוד חיוך, עוד התייחסות, מתמלא תחושת חיים וערך אם הוא דיבר אלי או אם זכיתי לנשום ממנו משהו, מראה, קרבה, משהו קצת יותר אינטימי, זוכר שפעם יצאתי מתפילת ערבית בדרך לחדר אוכל, ראיתי אותו לבד בכיתה שלו לובש גרביים, זה הכל, זה הספיק לי לחומר לפנטזיות ושחזורים שוב ושוב למשך כמה ימים, אחרי שעזבתי את התיכון עברתי לישיבה גבוהה, שמרתי איתו על קשר, ערב אחד אחרי נסיעה משותפת, ליטפתי לו את הלחי, הוא לא חשד, אבל אני כבר לא יכולתי לשאת את זה. כתבתי לו מכתב וידוי, התוודיתי שאני מאוהב בו כבר מעל לשנתיים, נמשך אליו, אבל שאני לא חושב שאני הומו, אלא זה רק מולו, כתבתי לו שאני כבר לא רוצה לראות בו רק אדם יפה, אלא להיות מסוגל להיות איתו בקשר אמיתי הדדי, כתבתי מה שכתבתי אבל ברור לי שרק ניסיתי בצורה נואשת לגרור ממנו עוד יחס, שלחתי את המכתב עם חבר שנסע אליו, והתקשרתי לאחר כמה ימים, הכל בטלפונים ציבוריים כן?, הוא היה בשוק, מבולבל, אמר שלא רוצה לדבר בטלפון ושהוא ישלח לי מכתב, מרגע זה חיי לא היו חיים במשך כמה חודשים. הייתי הולך כמה פעמים ביום לדואר במקום משכנה של הישיבה, כל בוקר נוחל מפח נפש מחדש כאשר התיבה הייתה ריקה, לא חשבתי על שום-דבר רק עליו ורק על המכתב שהוא אמור לכתוב לי, לאחר כמה חודשים הבנתי שמכתב ממנו לא יגיע כנראה, נסעתי לשם, הייתי בישיבה, איתו, הלב מתפוצץ והוא מתעלם ממני, יומיים הוא לא התייחס אלי, ואני מבקש למות, עד שביום השלישי הוא פנה אלי, דברנו בקצרה, לא קרה שם כלום, אני כבר הייתי מותש ובעצם עסוק בשאלה מה אני? אני נמשך לגברים? איך קשר עם בן גורם לי לכאלה תחושות? הלכתי עם השאלה הזו לגבי הזהות המינית שלי במשך כמה שנים, ושוב כל התקופה הזו גם במחשבות עליו אין תאווה מפורשת, אין אוננות, יש סערה רגשית גדולה מאוד, יש חוסר תפקוד כתוצאה מזה אך לא התמכרות לתאווה.  לאחר שבתקופת השירות הצבאי גיליתי את האוננות התאווה התפרצה במלוא עוזה. בייסוריי פניתי לראש-הישיבה, בקשתי עצה, הוא אמר לי תתחתן, אמרתי אני לא יכול, אני אולי הומו, אז הוא הפנה אותי לטיפול אצל פסיכיאטר. הוא היה די מעצבן, כל הזמן ניסה להמעיט בערך יסוריי, כדי להוכיח לו שאני רציני קניתי מגזין פורנו בפעם הראשונה, רק כדי לראות אותו זז באי-נוחות בפגישה אחר-כך כשסיפרתי לו, ובכל זאת, יצאתי מהטיפול אצלו כשאני מבין שאני כנראה לא הומו אבל מצד שני, הטיפול הנכיח את התאווה עוד יותר בחיים שלי, גיליתי את האינטרנט בבית של ההורים, אז זה התחיל, ומשם הגעתי לפורנו ברשת, עדיין איטי, לא ממש סרטים, בעיקר תמונות אבל שעות על שעות של תאווה מפורשת, לא מרומזת, לא תרבותית בשום אופן, זבל טהור, ואני בפנים לגמרי... משם הגעתי לשיחות ארוטיות בטלפון, לילות שלמים, לא יודע מה ההורים שלי גילו או לא גילו כל התקופה הזו, אבל הם לא אמרו כלום. פרפרתי, נאבקתי לחיות, חיפשתי, עברתי לגור בגבעה בבנימין, התחלתי לעבוד בחקלאות, לימודי פסיכולוגיה בפתוחה, התאמצתי לחיות ועדיין, לבד, ומדי פעם נופל. ושוב נופל. בחסדי ה' ובלי קשר אלי, הצלחתי להתחתן, אשתי שתחי' ראתה בי משהו כנראה. הייתי בטוח כמובן שזהו קץ צרותי וכו' וכמובן שלאחר כמה חודשים הבנתי שלא. הכל חזר ויותר גרוע. כי עכשיו כבר אין הצדקה כביכול, עכשיו ההסתרה יותר קשה, עכשיו יש השלכות לפנטזיות שהראש שלי מלא בהם, יש מציאות שמתנגשת איתם, יש אדם ממשי שבשום פנים ואופן לא מתאים לשום חלק מהדמיונות שמילאו לי את הראש. לא היה לנו מחשב עם רשת בבית, לא היו סמארטפונים, עבדתי עם נשים ובנות צעירות, הייתי מסוחרר, התחלתי להישאר בעבודה שעות רבות אחרי סיום היום, מבקש במיוחד מפתח למשרד כדי "לעבוד" שם על המחשב, ושעות על שעות של צפייה ואוננות, משקר בבית, משקר בעבודה, מסתכן שיתפסו אותי, שימצאו שאריות מהגלישות שלי על המחשב של המזכירה, מסתכן בפיטורין, אני זוכר, בבושה גדולה, שבאיזה התקף תאווה כזה גדול, התכנים במחשב כבר לא עשו לי את זה, הייתי לבד במשרד, כבר היה חושך, הייתי בטירוף, ליד המשרד היה דיר עיזים, הייתי חייב מגע חי, אני מתבייש ממש לכתוב את זה, בשיגעוני ניסיתי לחדור לעז, ב"ה לא הצלחתי, ב"ה גם לא התאכזרתי אליה ולא הכאבתי לה, אבל התחושה הזו שאני עומד באמצע הסירחון, עם מכנסיים מופשלים, וגם את זה לא מצליח לעשות.... ה' ירחם עלי...

התאוותי שוב ושוב לנשים שעבדתי איתם, פינטזתי עליהן, התבוננתי בהם, חיפשתי כל הזמן הזדמנות להציץ להן לאזורי גוף מוצנעים ושתוך כדי תנועה ועבודה מתגלים, כך שנים על שנים של תאווה, נמשכתי לשכנות שלי, נשואות, בכל פעם שעברתי ליד ביתן ניסיתי להציץ בחלון, לראות, משהו, אפילו רק לראות אותה עוברת בלי כיסוי ראש כבר היה מרגש אותי...

נקודת שפל נוספת הייתה כאשר הגעתי כבר לסף הפלילי, יצאתי בערב שבת אחד מהבית לכיוון תפילת שבת, כשאני בקריז מטורף, שכנה שלי שעבדה איתי והייתה מושא לתאוות עבורי באופן מתמשך ולתקופה ארוכה, רווקה צעירה ונאה עד מאוד, בכל פעם שעברתי ליד הבית שלה קיוויתי להציץ בחלונה ולראות, משהו... באותו היום היא לא הייתה בביתה, נכנסתי פנימה, במקום להגיע לתפילה, לקחתי מארון הבגדים שלה את אחד הלבנים שלה, ובעזרתו אוננתי בשירותים שלה...

עכשיו תוך כדי כתיבה אני משתגע מהמחשבה שבתוך השנים האלה, נולדו לי 6 ילדים, הזוגיות שלי הלכה והשתפרה, התקדמתי גם בתור בן אדם, התקדמתי וקודמתי מאוד מקצועית, סיימתי תארים אקדמאיים. כולם מסביבי בטוחים שאני אדם נפלא, בעל נפלא, אבא מדהים, מנהל מדהים...

הסמארטפון הגיע ובמובן מסויים הרגיע. לא הייתי צריך מסעות טירוף, או סיכון מיוחד כדי להתמכר. אבל הוא גם העמיק את הבעיה. כל הזמן זה אפשרי, בכל רגע, לא צריך טריגר, אפשר לייצר ברגע של חשק אפילו קל, את הטריגר והתאווה כבר תבוא בעקבותיו, ממש לזמן את היצר... במקביל הפיצול הפנימי העמיק, נמאס היה לי מהחידלון הרוחני שחייתי בו, חזרתי ללמוד, להתפלל, ללמוד פנימיות, רציתי להיות טוב, טבילות, תפילות שאיפות רוחניות שחוזרות וניעורות, ומצד שני ממשיך אחת לכמה זמן ליפול, להתפלש ואז שוב, לקום, לטבול להתנקות כביכול, עד הפעם הבאה.

אני לא יודע אם זה נכון שכתבתי את כל זה אבל הרגשתי צורך לפרוק, כמעט, את כל הזיכרונות הכי חשוכים...

לא הלכתי לזונות, אבל בקלות הייתי יכול להגיע גם לזה, הייתי קרוב לבגידה בפועל באשתי עם נשים אחרות, בגדתי בה במחשבה אינספור פעמים, הייתי קרוב גם לאשת-איש וגם למשכב בהמה. ה' הטוב הציל אותי גם מליפול למצבים יותר גרועים וגם מלהיתפס ולהפסיד הכל בכל השנים האלה, כמעט שני עשורים מחיי שאני נופל, מסתיר, מתפלש, מתייסר, לא מאמין בעצמי, לא חולם ולא מגשים, ועד לאחרונה גם לא שואף... אני לא יודע אם היו בי פעם כוחות גדולים שרק עקב ההתמכרות והנפילה לתאווה לא באו לידי ביטוי או שמלכתחילה פגמי האופי שלי שחוסמים את הכוחות האלה הם גם אלה שגרמו לי לפנות לתאווה... בכל מקרה אני מרגיש מבוזבז ותקוע.

מבקש למסור את הסיפור שלי. מבקש להוציא אותו החוצה ממני. מקווה לטוב. מרגיש התקדמות ורוצה להמשיך לעבוד על זה. מי שנגעל ממני אחרי מה שקרא מרגיש זאת בצדק. אני גם שותף להרגשה הזו לפעמים. אני כותב בעיקר כדי להרגיש חי וכדי להרגיש שיש לי מקום גם אחרי שיודעים עלי את הדברים האלה שעד עכשיו לא שיתפתי בהם אף אחד.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135035

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 393

וואו אחי היקר, קראתי את כל דבריך
רוצה לתת לך חיבוק גדול!
איזה סיפור...
אני לא יודע אם ומתי נכון לשתף את הסיפור שלך
אבל אני בהחלט מרגיש שהיית צריך את זה בשביל להכיל את עצמך בצורה יותר עמוקה.
תקן אותי אם אני טועה, זה מרגיש שגם אחרי שאזרת אומץ לשתף פה בפעם הראשונה עדין הרגשת קצת לבד
כי הם לא יודעים כמה קיצוני ורע אני...

אז אם זה נכון לשתף אין לי ידע ונסיון לומר
אבל מה שאני כן יכול לומר לך - אתה מדהים!
נלחמת כל החיים להמשיך לחיות כנגד הכל.
כוחות עצומים פעלו בך בלי שהיה לך הידע והכלים לנהל אותם
כמה עצוב וכמה קשה היה לך ועדין בחרת לחיות. להאמין בחיים.
גם אם בפועל לא חשבת כך, אבל במעשיך הצהרת שאתה מאמין בחיים.
והנה, ד' החליט שזה הזמן שלך
החליט להראות לך דרך ולתת לך כלים איך להתמודד
להגיד לך שהאמון שנתת בחיים הוא נכון.
ואתה מקבל את המתנה בברכה
עובד קשה.
ד' גאה בך ואוהב אותך, תהיה בטוח בזה.


מה שהיה ומה שאני עכשיו - זה משהו אחד. זה מציאות. זה לא תלוי בי יותר.
מה שאני שואף להיות ועובד כדי לקיים - שם אני נמדד.
מאחל לך אחי היקר לראות ברכה בכל תחומי החיים, לרכוש בחזרה את האמון בעולמו של ד' יתברך
במחשבה בדיבור ובמעשה. להמשיך בעבודה המדהימה שאתה עושה. לעשות נחת רוח לד'.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה אזהרה.
השתא כשהגעת לפה ומצאת את הידים והרגלים בברוך הזה
הדבר הכי גרוע שהיצר הרע יכול לעשות לך זה לקרר אותך ולהרחיק אותך מכאן
מהאמון ביכולת להתמודד, ומהאמון בעצמך.
הוא ינסה בדרכים לא דרכים להפריד בינך לבין הנקיות.

אוהב המון אחי.
הרבה הצלחה ונקיות
אתה דמות למופת עבורי
דווקא בגלל הסיפור המיוחד שלך
מלא האתגרים
אתה מראה שאין יאוש בעולם כלל! 
באמת!
שמח שנפלה בחלקי הזכות להכיר אותך
ולהתקדם ביחד בעבודת ד'.
עלה והצלח!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135037

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3341

זעיר אנפין היקר!

התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך. תודה על השיתוף הכנה והמחכים.
שמח בשבילך על הדרך הטובה שאתה הולך בה כעת, על המאמצים להפסיק שנותנים פרי. הקשיים ימשיכו גם ימשיכו, אולם העיקר שאתה בתהליך טוב.

אוהבים אותך מאוד! אתה תותח על, שמחים שאתה פה איתנו.

חזק ואמץ בעז"ה!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135038

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

זעיר אנפין.
קראתי את כל הסיפור המופלא שלך.
האמת לא הבנתי מה יכול להיות רע בלספר אותו.
כשהגעתי לסוף ריחמתי עליך מאוד.
אתה בכזה ברוך, באמת תצליח לצאת משם?
עליתי בחזרה עד למלמעלה (היה הרבה לגלול) כדי לראות כמה ימי נקיות הצלחת לשרוד. ונדהמתי.
68 יום !!!
וואו. אתה אלוף!
הלוואי עלי, ואני רחוק מאוד מרמת ההתמודדות שלך.
לדעתי סיפור כמו שלך כשהוא מסופר בשלב הזה (ולא כשאתה נבוך ולא מצליח להחזיק יותר מיומיים ברצף) מהווה מצפן לכל המתקשים כמוני.
אתה מודל לחיקוי !!

תאמר לעצמך תמיד 'אני לא בראתי את עצמי'. ו'העבר אין'.
ולכן היום בבוקר כשאתה בריאה חדשה, והשם נתן לנשמתך את המשימה היומית - כל הקשיים בהם אתה עומד נזנזקפים לזכותך.
היות שנראה לי שלא הסברתי את עצמי כראוי, אני אסביר:
אם לקחתי חייל והבאתי לו משימה יותר מאתגרת, זה אומר שהחייל הוא איכותי ואני סומך עליו יותר מכולם.
היות ש'העבר אין', לא נכון לומר שהאתגר שלך היום הוא באשמתך. לא. אתה הבוקר לא בראת את עצמך. ה' ברא אותך ונתן לך התמודדות כל כך מטורפת. וזה רק בגלל שהוא סומך עליך ומאמין בך.
והיות שבפועל אתה מצליח כל כך הרבה זמן, עוד יום ועוד יום, אתה ממש לוחם קומנדו.
מעריץ אותך מאוד מאוד.
תמשיך להצליח

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135044

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס"ד 

השעה מאוחרת ואני לא רוצה להאריך. רק מבקש לומר תודה חברים יקרים, על התגובות ועל התמיכה. זה לאין ערוך יותר ממשמעותי עבורי. 
אני מבין שבאיזשהו מקום יש בי קול, קטן מרושע ומפוחד, שממשיך ולוחש כל הזמן: "אם רק ידעו מי אתה באמת, לא ירצו בכלל להסתכל עליך" ובעצם הנפילה היא עוד דרך להצדיק את הקול הזה. 

הקבלה והתמיכה מכם היא תחילת דרך ותחילת עבודה עבורי בניסיון להבין מה הקול הזה רוצה? ממה הוא מפחד? מפני מה הוא חושב שהוא מגן עלי? ולהצליח סוף סוף לשחרר אותו. להשתיק אותו. שינוח.

שוב תודה על הנכונות ועל האפשרות לשתף. אני אסיר תודה. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135045

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73
נראה לי שהתשובות לשאלות האלו מופיעים בתניא פרק כ"ו:
מה הקול הזה רוצה?

אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאוות ח"ו כנודע שאל"כ מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו.


הוא פשוט רוצה שתיפול שוב ושוב.
זוהי מטרתו היחידה.

להצליח סוף סוף לשחרר אותו. להשתיק אותו. שינוח

והנה בין שנפלה לו העצבות בשעת עבודה בת"ת או בתפלה ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה זאת ישים אל לבו כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית אפי' לדאגת עונות חמורים ח"ו.

אלא עצבות מהנפילות אמורה להגיע רק בזמן שהחלטנו לעשות חשבון נפש, וגם אז מוכרחים לצאת מחוזקים עוד יותר:



רק לזאת צריך קביעות עתים ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדול' ה' אשר חטא לו כדי שע"י זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במ"א ושם נתבאר ג"כ כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל:

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 3 שבועות #135088

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 94 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 223

זעיר אנפין  היקר,
תודה רבה שכתבת את זה,
אפשר ללמוד המו מהסיפור שסיפרת,
שיתפת דברים עצומים ומרטיטים,
האקדח, העז, הפריצה לבית,
אותו כוח ש"מנהל" את חיינו, כל כך ערמומי וטוטאלי,
אני מנסה לאחוז באיזשהו עידוד שהיום אה מביט על זה במבט שונה,
מכיר בעבר שלך ומנווט את ספינת חייך אל עבר השפיות.

הזדהתי מאוד עם המקום שהתאווה פגעה בקידום חיינו במגוון תחומים -
ימים שלמים שהיו אמורים להיות מלאים בעשייה, נשרפו על פורנוגרפיה,
גם הבוקר (בשונה משאר ימות השבוע שהיו טובים) תעוררתי בעצלתיים ואני על המחשב, אמנם לא תאווה אבל בזבוז זמן, לפחות עכשיו אני פה.
בזכותך קיבלתי מרץ חדש ליום שלי,
הסיפור הזה, חלקים ממנו יכולים להתממש בחיי כל אחד שלא יעצור את ההתדרדרות שלו בזמן,

אני מאוד שמח בדרך שלך, בהבנה שלך, בהתקדמות שלך, ממש מאמין בך,
נראה שהפוטנציאל בעינייך הוא גדול יותר, אך עדיין נשמע שברוך השם הספקת ואתה במקום טוב בחייך.

מאוד מאוד מודה לך על השיתוף.
באהבה,
שמח בחלקי.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 2 שבועות #135153

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 167

בס''ד 

70 ימים. ישתבח שמו.

החלטתי לחגוג.
למה לחכות ל 90?

קניתי יין (גי' 70) משובח לשבת. מקווה שבעקבות היין יצא גם הסוד (גי' 70). הסוד שלי. הלוואי שאזכה, מתוך עבודה ומתוך החלמה, לעמוד על סודי. להבין את עצמי, לגלות את הפנים שלי. מו''ר אבי גילה לי פעם בפורים כשהיה מבוסם, הסתר הפנים הכי קשה זה שפניו של אדם מוסתרים ממנו עצמו. 

לא היה לי קושי מיחד עד כה ב 70 הימים שעברו. לא הייתה התמודדות מיוחדת או קריז, מה זה אומר?
א. זה אומר שוודאי עוד יהיו. 
ב. זה אומר שיש לי עבודה יותר קשה על ההבנה שזה לא מכוחי. חסד ה' כל כך גדול עלי שאני עלול להתבלבל. בימים האחרונים אני מתחיל להבין כמה אני עדיין לא באמת מבין שאני חסר אונים. מתפלל להבין. 

שבת שלום לכל החברים היקרים. תודה. אוהב מאוד. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 2 שבועות #135156

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 393

אשריך אחי רעי היקר
אני כל כך שמח במה שכתבת.
לא רק שאין לחכות ל90. היה ראוי בעיני לעשות מסיבת הודיה כל יום וכל רגע...
בע"ה מאחל לך בזכות הצעד שאתה עושה
לא להתבלבל. ממש כמו שרשמת.
לא להתבלבל ממספר כזה או אחר
לשמוח ולהתמקד במאבק ובהתקדמות.

שמח לראות את הדרך שלך
אתה מחזק אותי מאוד.
שבת שלום ובהצלחה
מוזמן בשמחה לדבר מתי שתרצה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 5 חודשים, 2 שבועות #135157

  • בריזה
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 3

זעיר אנפין היקר,
פעם הייתי באתר הזה ובעזרתו הייתי נקי למשך שנה בערך, אחכ קרתה לי אכזבה גדולה ממשהו ולכן חזרתי לנפילות...
אחרי הרבה (מאוד) זמן נכנסתי לאתר היום והנושא שלך קפץ ראשון, קראתי עכשיו את כולו ורציתי לומר לך שהסיפור שלך חיזק אותי מאוד, הידיעה שיש מישהו שמצליח להתמודד עם נסיונית כאלה ולהצליח ב״ה נותנת לי המון כח.
מאחל לך שבעז״ה תמשיך להיות גיבור ולכבוש את יצרך, ותדע שההתמודדות שלך נותנת לנו כוחות.
תודה.

זמן ליצירת דף: 0.86 שניות

Are you sure?

כן