בס"ד
ב"ה ממשיך במסע. נקי רק להיום 55 ימים. מכוחו.
מעדכן שלאחר שאתמול היה לי זיוף בסדר היום, קימה תפילה וכו' מה שגרם לי לאווירת עצבות ודכדוך מסויימת, הצלחתי לחזור אחר הצהריים בכוחות מחודשים ולהתעודד.
במקום המגורים שלי יש תורנות שמירה בין התושבים. 4 שעות לשבת בבוטקה, בדרך כלל הייתי מצטייד מראש בסרטים או פרקים לקראת הזמן הזה וגם כאשר תכננתי לנצל אותו לתועלת, אף פעם לא הצלחתי.
בדרך-כלל לאחר 4 שעות מסך, הייתי מוצא את עצמי ממשיך לשוטט גם אחר-כך בבית, לחפש עוד מידע ותמונות על השחקנית ההיא או ההיא שצדה את עיני, וכמובן מקנח בנפילה, הולך לישון מאוחר מאוד, גמור ומרוקן פיזית ונפשית.
בחסדי ה' זו כבר השמירה השנייה ברציפות, בתוך תקופת הנקיות, שאני מצליח כל דקה, כמעט, מתוכה להיות שקוע בלימוד, התענגתי אתמול על שעות של הכנה לליל הסדר,
אבל יותר חשוב, הצלחתי להגדיר לעצמי מה אני רוצה לעשות בזמן שלי וללא שום אילוץ חיצוני הצלחתי לנהל את הזמן היטב וכפי שתכננתי, אפילו יותר טוב. מאז שנות בית הספר היסודי ועד שלהי התואר השני, עם שנות הישיבה הגבוהה בתווך, לא הצלחתי ללמוד בצורה יעילה, מרוכזת ולהרגיש שאני אדון לזמן שלי ושאני מחליט כיצד לנהל אותו. תמיד נוהלתי, נעניתי לכל משב רוח של עניין אחר או פיתוי חולף, בשנים האחרונות עם התגברות הזמינות של הפורנו בדרך כלל כל התפתות הסתיימה גם בנפילה.
יכול להיות שחלק מזה זה הפרעת קשב מסויימת, מעולם לא אובחנתי או משהו, אבל לצד זה גם הרגל וסיגול דפוס שברגע של מאמץ, גם שעמום זה מאמץ, לצורך ריכוז, הבנה, ארגון וניצול של הזמן, המוח מחפש נתיב בריחה, ומרגע ש"הדרך אל האושר" בפורנו התגלתה לי, הנתיב הזה הפך להיות כביש ראשי, כביש 6 ממש. אני ממש בתחילת הדרך ומזהה לאט לאט כמו בשכבות אריכאולוגיות, עוד ועוד דפוסי התנהגות, דרכי חשיבה, תגובות אוטומטיות שקשורות להגעה לבסוף לתאווה כפיתרון.
בנוסף מעדכן שעשיתי היום צעד משמעותי וביקשתי בהודעה בקשת סליחה ומחילה מאדם שפגעתי בו בצורה מאוד חריפה לפני מספר שנים. לקח לי הרבה זמן להודות שפגעתי בו ושהייתי לא בסדר. לכאורה היו לי הסיבות לחשוב שנהגתי כדין וכשורה ושתגובתו הפגועה היא הבעיה שלו, אולם היום הייתי מוכן להודות שלא כך. יש לי חלק משמעותי מאוד בכך שהוא נפגע ממני. מאוד. רגשית- נפשית וכלכלית. שלחתי לו הודעה. בקשתי מחילה ולקחתי אחריות על חלקי באירוע. הזמנתי לשיחה והבהרתי שזו זכותו גם לא לסלוח ולא להגיב. הוא באמת טרם הגיב.
הזמן אחר כך עירער אותי וחיכיתי לתגובה ממנו ולא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר. ממש הרגשתי איך אני יוצא מאיזון. אחר כך ב"ה הצלחתי להתמרכז חזרה, ובזכות שיחה עם חבר יקר, הצלחתי להבין שעשיתי מצידי צעד משמעותי וכעת עלי לשחרר. להיות מוכן לתת לו את הזמן שלו לעבור עם עצמו את מה שהוא צריך לעבור, לסלוח לעצמי על הנקודה בה אני חושב שהייתי לא בסדר. לקבל את זה. להשאיר את הדלת פתוחה וגם אם היד שהושטתי לא תיענה בחזרה, זה כבר באמת עניין שלו ולא שלי. אני מרגיש הקלה גדולה. הסיפור הזה ישב עלי כבר כמה שנים טובות כאשר מדי פעם הייתי פוגש את האדם היקר הזה והוא היה מתעלם ממני במופגן. אני מקווה שיצמח טוב מהסיפור הזה. ה' יעשה הטוב בעיניו.
מודה ל-ה' על התקופה האחרונה. על כל יום ויום בה. מרגיש מחובר הרבה יותר לעצמי, לרבש"ע, מתחיל להחלים ולהשלים עם עצמי. אולי בסוף אפילו אחבב אותי. תודה לכם. חברים בלי פנים אבל עם המון נוכחות בחיים שלי בזמן האחרון. תודה.
