קודם כל תודה לכם אחים אהובים, היה נדמה לי ששכחו ממני, חשבתי שאתם חושבים אחד מהשניים, או שאינני מתמודד שההתמכרות כבר ממני והלאה, או שהתייאשתי. ושני הדברים אינם נכונים. א. אני מתמודד קשה, אני יודע שלעולם אתמודד, תקופות קשות יותר או פחות. ב. מקווה שלעולם לא אתייאש, נכון לפעמים היו לי נקודות משבר, זעקתי לעצמי די, אם אחרי כל כך הרבה זמן שוב נופל ברמה כזו או אחרת אולי אתייאש לגמרי. אבל אני יודע שאין דרך אחרת, שתיית מי המלח לעולם לא תרווה אותי. ככל שארפה ואפול, ארצה יותר ויותר, אעלה את סף הריגוש, וארצה יותר זבל, ואגיש שוב זבל.
אין לכם מושג כמה התגובות שלכם חיממו את ליבי. שאתם זוכרים אותי, ועוקבים אחרי, ומתפללים עלי.
אחד הסיבות שלא נכנסתי, מרוב עומס. אני עמוס בעבודה ב''ה בצורה מטורפת. וכאילו חושב שזה הביטחון שלי מהמחלה. אבל זה לא נכון. אני יכול להיות אחרי יומיים עמוסים בעבודה ברצף של 20 שעות עם סיפוק ביום, ובסוף היום הרפייה, וגלישה תרתי משמע.
אספר שאתמול בסוף יום עמוס עבודה, כשאין לי זמן לפנות לכאלה שצריכים אותי, בשעה 1 בלילה, במקום להיכנס לכאן, נכנסתי למחשב לבידור, הורדתי ברמת ההגנה ובזבזתי שעה. שגרמה לי בבוקר להפסיד משהו חשוב. - אני בלוח שלי ממשיך אפילו לספור פכחון, כי לא הורדתי למקום שאפשר להגיע למשהו של 18+, אבל אין ספק שזה היה מקום מאד לא טוב.
עכשיו תוך כדי עבודה אינטסיבית, רציתי שנייה להרפות ולהציץ חדשות או משהו כזה, החלטתי מיד שאני צריך להיכנס ולשתף אתכם.
כאמור אני עובד קשה בחזרה להגיע למקום שהייתי בו בתחילת ההרשמה לשמור עינך. לעבוד על פכחון ברחוב, לשמור את העניים מהיצה''ר שהיה פעם עוד לפני שקם האינטרנט.
אשתדל להגיע לכאן יותר.
אשתדל גם לקרוא אתכם ולעזור לכם. מקווה שאתם מבינים את הסיטואציה שלי. משהו מטורף אדם עמוס שאין לו שנייה מיותרת, חוץ מלפעמים כמה שעות מיותרות להתבוסס ברפש.
אוהב אתכם תודה לכם תתפללו עלי.
