ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 5403 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #134900

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 702 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 525

יוסי כתבת את המסר בצורה מדהימה. וזה לא משנה אם כתבת אצל המתגבר או אצל מישהו אחר, למעשה הדברים חשובים לכולם.
ולך המתגבר, תמשיך כמו שהצלחת 89 בצורה כזו יפה, תוכל לחזור למסלול בעז''ה. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #134939

קמתי היום בבוקר ואמרתי תודה לה' על זה שחוזרים לעבוד.
לא אני לא אוהב לעבוד, ובטח לא אחרי כל החופש הזה, אבל היה חסר לי הקשר איתכם,
היה חסר לי החיזוקים שלכם.
​נכון שבשבוע האחרון קראתי פה ושם דברים שחלקכם כתבתם ונכון שקיבלתי את החיזוקים שלכם ואפילו הצלחתי לשלוח הודעה אחת, אבל החיזוקים והעצות החכמות וכן גם הכתיבה שלי בפורום הייתה חסרה לי.
היום חזרתי לעבוד והנה יש לי זמן לשבת קצת ולסדר את המחשבות,
יש לי קצת זמן להוריד אותם לכתב.
נכון שיש לי גם את האפשרות ליפול.
אבל ברוך ה' אני לא שם. לפחות לא עכשיו.

אז מה היה לנו?
היה לנו את ליל הסדר הטוב ביותר שהיה לי בחיים.
כן כן בכל שנותי בישיבה ובכולל הייתי מגיע עם רף ציפיות גבוה ומתרסק לאדמה.
הייתי מכין רעיונות ודברי תורה ומהלכים יפים ויציאת מצרים כללית ופרטית.
הייתי חושב על כל אחד מסמני הסדר והייתי מכין הכל מראש ליום המיוחד הזה.
ואז מגיע הסדר.....וכלום!!!
אנשים מסביבי היו עסוקים במתי מפסיקים לקרוא את כל הטקסטים האלה, 
ואולי מישהו יכול כבר להריץ את זה, ועוד פעם הילד הזה קורא, וכל מיני דברים שהיו מבאסים את האווירה.
אני לא רוצה להאריך כי נראה לי שרובנו מכירים את מה שאני מתאר.
השנה, הגעתי נקי.
נכון גם הגעתי נקי כי לא פגמתי בברית וכמעט שלא צפיתי בפורנו במשך 86 ימים (פחות 40 דקות באמצע הדרך שאני בכוונה זוכר אותם!!!!)
אבל לא על נקי כזה אני מתכוון. אני מתכון לנקי מדמיונות.
הפסקתי לדמיין איך שולחן סדר אמור להיראות, ופשוט יצרתי אחד כזה.
בתחילת הסדר החלטתי שאני השנה שותה יין אדום ולא מיץ ענבים.
והחלטתי שכל מה שקורה במהלך הסדר ככה הוא אמור לקרות.
אם אשתי אומרת לי להביא חולצה מלמעלה אז אני עולה ולא מתחיל להתבאס על זה שפספתי את רבי עקיבא שהיה בבני ברק. וכנ"ל אם אמרתי משהו בשולחן ואף אחד לא הקשיב, אז כמו שאני מאמין שאליהו הנביא מגיע כשפותחים את הדלת אז אני מאמין שהוא גם מסוגל להקשיב לדבריי.
ובואו נודה על האמת, מי לא היה רוצה לדבר עם אליהו הנביא?
בקיצור עבר סדר נפלא.
גם שאר המשתתפים הראו ניצוצות של קדושה כאשר הם קראו כל מיני חידושים מההגדה שהיתה לפניהם, וגם הילדים נהנו מהפתעות ומעשר המכות וכדו', בקיצור היה מצויין.

ואולי דווקא בגלל שאליהו הנביא ביקר אותי בפסח, יחד עם רבן גמליאל שאמר איתי שלושה דברים, ויחד עם רבי עקיבא וכל החברה מבני ברק, כנראה בגלל זה גם ההוא משפוך חמתך על הגויים החליט להגיע.
מה זה החליט להגיע? החליט לשבת בשורה הראשונה.
קמתי בבוקר ואחרי תפילת שחרית וסעודת החג ושנת הצהרים פתאום התחילו כל מיני אטרקציות להופיע מולי. 
חשבתי לעצמי למה זה מגיע פתאום עכשיו?
ועניתי את התשובה: כאשר יהודי מגיע לשלב שהוא עולה למדרגה הבאה בא נסיון גדול וההתגברות הזו מעלה אותו למדרגה הבאה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי מול כל הנסיונות הלא פשוטים שהיו.
נכנסתי לתוך הספר ולא הרמתי ראש.
כשקמתי להכין כוס תה, ראיתי אישה עם חצאית לא צנועה וישיבה מאוד לא מכובדת לאישה.
הצלחתי להוריד את הראש.
אחר כך באו עוד נסיונות, משהי נגעה בי ומישהי אמרה עלי דברים מאוד נחמדים.
בקיצור היה מאתגר אבל הצלחתי להעביר את הכל עד ההבדלה.
סידרנו את הבית אחרי כל השבת והחג וחשבתי שסיימתי עם הגל הלא נורמאלי הזה ויאללה עוברים למדרגה הבאה, כבר התחלתי לחשוב מה אני עושה בסוף ה90 יום. מה אני מקבל על עצמי בתוספת.
ואז הגיעה תחילת הנפילה. 
בשורות הבאות אני מתאר את מה שקרה, לכן מי שחושש שתיאור כזה או אחר עלול לבלבל אותו או ליצור אצלו משהו שידלג לפסקה הבאה. 
בבית שבו התארחנו יש שני מקלחות. לאחת המקלחות יש חלון שפונה אל חדר המשחקים. החלון הזה תמיד סגור. פעם שהיה לי תאווה חזקה והייתי ממש מתנהג כמו משוגע לדבר אפילו חשבתי לפתוח את החלון הזה בשקט בלי שישימו לב ואז להסתכל דרכו. אבל זה היה נראה לי מוגזם. ואפילו שפעם אחת נשברתי ועשיתי את זה, אז מי שהתקלחה שם סגרה את החלון לפני המקלחת.
באותו מוצאי סדר הלכתי להחזיר את המשחקים שהילדים שלי שיחקו בהם פתחתי את הדלת והנחתי את המשחקים ומולי ראיתי דרך החלון הפתוח את האישה עומדת במקלחת. לא יכולתי לזוז. הרגשתי רעד בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשתי שזה חזק ממני. באותו רגע ידעתי שיש נסיונות שצריך להיות ממש גיבור כדי לצאת מהם.
ואני יודע שאני גיבור אבל לא כזה גיבור...
הנפילה הגיעה חצי שעה אחר כך שאני צופה בנשים שמאוד מזכירות את מי שראיתי כמה דקות קודם.
עד למחרת בצהרים עדיין היה לי איזה רטט בגוף ממה שראיתי.
היום שבוע אחרי הנפילה. מודה לה' על החסד האדיר שלו שמאפשר לי להתקדם למרות הכל. שיודע שאני באמת רוצה שאני לא מוותר בקלות. שנותן לי את היכולת להגיע למצב של "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור" אני לא רוצה לזכור מה ראיתי ומה עשיתי.
אז כן שבוע אחרי הנפילה אני יודע שהמוח לא נקי כמו שצריך והלב עדיין צריך ליבון חמור, אבל ברוך ה' חוזרים לשגרה וללמוד ולפורום, ומקווה להשלים את כל הפערים כאן בפורום עם כל מי שנפל וכל מי שברוך ה' מתמיד בהצלחתו ועם כל העצות המדהימות שלכם ועם הכל.
ברוך ה' אחרי הנפילה יצרתי קשר עם אחד החברים כאן בפורום, אומנם לא דיברנו באופן מסודר עדיין, אבל נוצר הקשר ונוצרה השיטה לדבר וכעת נשאר רק לדבר. הבטחתי (וגם הצעתי לאחרים) שבכל נפילה נוסיף עוד מימד אחד בהחלמה ואני משתדל לעמוד בזה גם בעצמי..
אוהב אתכם ומעריך אתכם,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #134949

  • יוסי91
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 219

שלום מתגבר,
קראתי את הניסיון שהיה לך. בהחלט ניסיון לא פשוט.
שמח שאתה חוזר לתכנית.

אתה מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי, אשמח ליצור עוד חבר לדרך

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #134990

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 138 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 375

המתגבר!!! איזה ניסיון שלחו לך...
את הטנקים הכי כבדים!!!!!!!
זה מעיד על הרמה הגבוה שלך...
אשריך שאספת את עצמך ואתה יוצא לדרך חזק ומחוזק, כל נפילה מחכימה אותנו יותר.
אנחנו איתך,
גם אני מוכן להיות איתך בקשר אישי יותר, אם תרצה דרך מיילים או גם שיחות טלפון.
אוהב

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135007

המתגבר100 כתב on 05 אפר' 2021 10:53:
קמתי היום בבוקר ואמרתי תודה לה' על זה שחוזרים לעבוד.
לא אני לא אוהב לעבוד, ובטח לא אחרי כל החופש הזה, אבל היה חסר לי הקשר איתכם,
היה חסר לי החיזוקים שלכם.
​נכון שבשבוע האחרון קראתי פה ושם דברים שחלקכם כתבתם ונכון שקיבלתי את החיזוקים שלכם ואפילו הצלחתי לשלוח הודעה אחת, אבל החיזוקים והעצות החכמות וכן גם הכתיבה שלי בפורום הייתה חסרה לי.
היום חזרתי לעבוד והנה יש לי זמן לשבת קצת ולסדר את המחשבות,
יש לי קצת זמן להוריד אותם לכתב.
נכון שיש לי גם את האפשרות ליפול.
אבל ברוך ה' אני לא שם. לפחות לא עכשיו.

אז מה היה לנו?
היה לנו את ליל הסדר הטוב ביותר שהיה לי בחיים.
כן כן בכל שנותי בישיבה ובכולל הייתי מגיע עם רף ציפיות גבוה ומתרסק לאדמה.
הייתי מכין רעיונות ודברי תורה ומהלכים יפים ויציאת מצרים כללית ופרטית.
הייתי חושב על כל אחד מסמני הסדר והייתי מכין הכל מראש ליום המיוחד הזה.
ואז מגיע הסדר.....וכלום!!!
אנשים מסביבי היו עסוקים במתי מפסיקים לקרוא את כל הטקסטים האלה, 
ואולי מישהו יכול כבר להריץ את זה, ועוד פעם הילד הזה קורא, וכל מיני דברים שהיו מבאסים את האווירה.
אני לא רוצה להאריך כי נראה לי שרובנו מכירים את מה שאני מתאר.
השנה, הגעתי נקי.
נכון גם הגעתי נקי כי לא פגמתי בברית וכמעט שלא צפיתי בפורנו במשך 86 ימים (פחות 40 דקות באמצע הדרך שאני בכוונה זוכר אותם!!!!)
אבל לא על נקי כזה אני מתכוון. אני מתכון לנקי מדמיונות.
הפסקתי לדמיין איך שולחן סדר אמור להיראות, ופשוט יצרתי אחד כזה.
בתחילת הסדר החלטתי שאני השנה שותה יין אדום ולא מיץ ענבים.
והחלטתי שכל מה שקורה במהלך הסדר ככה הוא אמור לקרות.
אם אשתי אומרת לי להביא חולצה מלמעלה אז אני עולה ולא מתחיל להתבאס על זה שפספתי את רבי עקיבא שהיה בבני ברק. וכנ"ל אם אמרתי משהו בשולחן ואף אחד לא הקשיב, אז כמו שאני מאמין שאליהו הנביא מגיע כשפותחים את הדלת אז אני מאמין שהוא גם מסוגל להקשיב לדבריי.
ובואו נודה על האמת, מי לא היה רוצה לדבר עם אליהו הנביא?
בקיצור עבר סדר נפלא.
גם שאר המשתתפים הראו ניצוצות של קדושה כאשר הם קראו כל מיני חידושים מההגדה שהיתה לפניהם, וגם הילדים נהנו מהפתעות ומעשר המכות וכדו', בקיצור היה מצויין.

ואולי דווקא בגלל שאליהו הנביא ביקר אותי בפסח, יחד עם רבן גמליאל שאמר איתי שלושה דברים, ויחד עם רבי עקיבא וכל החברה מבני ברק, כנראה בגלל זה גם ההוא משפוך חמתך על הגויים החליט להגיע.
מה זה החליט להגיע? החליט לשבת בשורה הראשונה.
קמתי בבוקר ואחרי תפילת שחרית וסעודת החג ושנת הצהרים פתאום התחילו כל מיני אטרקציות להופיע מולי. 
חשבתי לעצמי למה זה מגיע פתאום עכשיו?
ועניתי את התשובה: כאשר יהודי מגיע לשלב שהוא עולה למדרגה הבאה בא נסיון גדול וההתגברות הזו מעלה אותו למדרגה הבאה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי מול כל הנסיונות הלא פשוטים שהיו.
נכנסתי לתוך הספר ולא הרמתי ראש.
כשקמתי להכין כוס תה, ראיתי אישה עם חצאית לא צנועה וישיבה מאוד לא מכובדת לאישה.
הצלחתי להוריד את הראש.
אחר כך באו עוד נסיונות, משהי נגעה בי ומישהי אמרה עלי דברים מאוד נחמדים.
בקיצור היה מאתגר אבל הצלחתי להעביר את הכל עד ההבדלה.
סידרנו את הבית אחרי כל השבת והחג וחשבתי שסיימתי עם הגל הלא נורמאלי הזה ויאללה עוברים למדרגה הבאה, כבר התחלתי לחשוב מה אני עושה בסוף ה90 יום. מה אני מקבל על עצמי בתוספת.
ואז הגיעה תחילת הנפילה.
בשורות הבאות אני מתאר את מה שקרה, לכן מי שחושש שתיאור כזה או אחר עלול לבלבל אותו או ליצור אצלו משהו שידלג לפסקה הבאה. 
בבית שבו התארחנו יש שני מקלחות. לאחת המקלחות יש חלון שפונה אל חדר המשחקים. החלון הזה תמיד סגור. פעם שהיה לי תאווה חזקה והייתי ממש מתנהג כמו משוגע לדבר אפילו חשבתי לפתוח את החלון הזה בשקט בלי שישימו לב ואז להסתכל דרכו. אבל זה היה נראה לי מוגזם. ואפילו שפעם אחת נשברתי ועשיתי את זה, אז מי שהתקלחה שם סגרה את החלון לפני המקלחת.
באותו מוצאי סדר הלכתי להחזיר את המשחקים שהילדים שלי שיחקו בהם פתחתי את הדלת והנחתי את המשחקים ומולי ראיתי דרך החלון הפתוח את האישה עומדת במקלחת. לא יכולתי לזוז. הרגשתי רעד בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשתי שזה חזק ממני. באותו רגע ידעתי שיש נסיונות שצריך להיות ממש גיבור כדי לצאת מהם.
ואני יודע שאני גיבור אבל לא כזה גיבור...
הנפילה הגיעה חצי שעה אחר כך שאני צופה בנשים שמאוד מזכירות את מי שראיתי כמה דקות קודם.
עד למחרת בצהרים עדיין היה לי איזה רטט בגוף ממה שראיתי.
היום שבוע אחרי הנפילה. מודה לה' על החסד האדיר שלו שמאפשר לי להתקדם למרות הכל. שיודע שאני באמת רוצה שאני לא מוותר בקלות. שנותן לי את היכולת להגיע למצב של "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור" אני לא רוצה לזכור מה ראיתי ומה עשיתי.
אז כן שבוע אחרי הנפילה אני יודע שהמוח לא נקי כמו שצריך והלב עדיין צריך ליבון חמור, אבל ברוך ה' חוזרים לשגרה וללמוד ולפורום, ומקווה להשלים את כל הפערים כאן בפורום עם כל מי שנפל וכל מי שברוך ה' מתמיד בהצלחתו ועם כל העצות המדהימות שלכם ועם הכל.
ברוך ה' אחרי הנפילה יצרתי קשר עם אחד החברים כאן בפורום, אומנם לא דיברנו באופן מסודר עדיין, אבל נוצר הקשר ונוצרה השיטה לדבר וכעת נשאר רק לדבר. הבטחתי (וגם הצעתי לאחרים) שבכל נפילה נוסיף עוד מימד אחד בהחלמה ואני משתדל לעמוד בזה גם בעצמי..
אוהב אתכם ומעריך אתכם,
המתגבר

יא אללה ניסיון הזוי! 
בזמנו החבר "טהרני" טבע את המושג (שלא כולם אוהבים...) שלפעמים יש הרגשה של "השגחה פרטית לרעה"... כשהסינון פתאום מפסיק לעבוד בדיוק כשאני תקוע בבית לבד באמצע מריבה עם האשה והבוס... 

או כשמישהי שוכחת לסגור את החלון של המקלחת....
לפעמים זה כל כך עצוב עד שאני מתחיל לצחוק (אם אתם קולטים אותי...) 
חבר יקר כל הכבןד על הכנות והפתיחות שלך! לא מובן מאליו בכלל! אשרייך על הקימה על התובנות ובכלל על הדרך שלך המלאה באופטימיות באמונה ובשמחה! 
אוהב אותך ואוהב לקרוא אותך! 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135013

בוקר טוב לכל החברים,
אז קודם כל תודה רבה על כל התגובות החמות והמעודדות.
אכן ניסיון לא פשוט, אבל בתוך תוכי אני מרגיש שהייתי חייב את הנפילה הזאת כדי לעשות איפוס למערכת שלי.
הייתי חייב את הנפילה כדי להבין שיש לי בעיות גדולות יותר מפגם הברי ושמירת העיניים.
עד הנפילה הייתי אובססיבי רק על זה. רק להצליח בזה וזה היה המטרה.
וברוך ה' אחרי הנפילה אני עסוק בכל כך הרבה תחומים בחיי שהיו מוזנחים כל כך הרבה זמן.
אז כן אני אומר כאן בפה מלא, תודה לך ה' על הנפילה הזאת.
הייתי זקוק לה כדי להבין מהם סדרי העדיפויות בחיים.
זה לא חלילה שאני מוותר על ההחלמה. ההפך הוא הנכון.
כל התהליכים באים לשרת את ההחלמה. באים לחזק את האני שלי ואת האישיות שלי שלא תיהיה זקוקה לתאווה.
שלא תיהיה עסוקה בזה כל היום.
יכול להיות שהדברים שלי מבאסים את חלקכם. יכול להיות שאתם לא מבינים אותי,
אבל ברוך ה' מהנפילה לא היו לי לא הרהורים ולא גירויים ולא פיתויים לנפילה.
אני עסוק מאוד מלמצוא את הפגמים באשיות שלי. אני מדבר בפתיחות על הדברים עם עצמי ועם חבר שהכרתי כאן, וברוך ה' אני מקבל על עצמי דברים חדשים לסדר היום שיהיה מלא בסיפוק.
וכמו שאתם בטח יודעים כאשר הכלי מלא בדברים טובים, אין כל כך מקום לדברים הרעים להיכנס.
האם אני חושב שנגמלתי וסיימתי את תהליך ההחלמה? ודאי שלא.
אבל אני מאמין שכל המאמץ שלי ב89 הימים ההם ועוד 9 ימים עכשיו הם פעלו את פעולתם.
אני מצרף צילום של מאמר של האדמו"ר מסלונים שלמדתי הבוקר והוא נפלא ומחזק לכל מי שזקוק לזה.
המאמר מדבר על המשנה באבות: יגעת ולא מצאת אל תאמין. הסבר מופלא על ההגדרות של אי המציאה. ממליץ בחום!
כמו שכבר אמרתי יש לי משימות רבות אז הזמן קצר, זהו להיום...
המתגבר

אחרי כמה נסיונות הצלחתי להעלות רק את העמוד הראשון...בעמוד השני מבואר שלפעמים גם מה שנדמה ליהודי ככשלון הוא בעצם הניצחון. ורק אם ישקיע את הכוחות שלו עוד ועוד יגיע אל המטרה.
ומביא ראיה ממשה רבינו שכאשר היה בשמים ולמד מה' את התורה היה שוכח את לימודו כל יום. ורק לבסוף קיבל את הזה במתנה מה'. זה לא סתם מתנה. זה מתנה שמוכיחה שכל הדרך וכל הכישלונות בנו משהו בנשמתו של משה, והכינו את הכלי לקבל את התורה. עד כאן להיום.

קבצים מצורפים:

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה, 7 חודשים על ידי המתגבר100. סיבה: נסיון להוסיף קובץ נוסף..

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135028

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 372 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 332

כל כך נכון.
פתאום מזכיר לי שאני צריך להתקדם קצת במסע שלי.



הייתי חייב את הנפילה כדי להבין שיש לי בעיות גדולות יותר מפגם הברי ושמירת העיניים.
עד הנפילה הייתי אובססיבי רק על זה. רק להצליח בזה וזה היה המטרה.
וברוך ה' אחרי הנפילה אני עסוק בכל כך הרבה תחומים בחיי שהיו מוזנחים כל כך הרבה זמן.
אז כן אני אומר כאן בפה מלא, תודה לך ה' על הנפילה הזאת.
הייתי זקוק לה כדי להבין מהם סדרי העדיפויות בחיים.
זה לא חלילה שאני מוותר על ההחלמה. ההפך הוא הנכון.
כל התהליכים באים לשרת את ההחלמה. באים לחזק את האני שלי ואת האישיות שלי שלא תיהיה זקוקה לתאווה.
שלא תיהיה עסוקה בזה כל היום.


נזכרתי במשהו שהזנחתי בחיים בשם הצעד האחרון שעשיתי בתחום התאוה. חזרתי לבלות בפלאפון בלילות כדי להמנע משימוש. חחח...
אז אחרי שהוכחתי לעצמי 4 חודשים שאני יכול בלי שימוש, מנסה לעשות צעד קטן להקטין את צריכת הפלאפון בלילות.
מקוה להגיע לכתוב את זה במסע שלי.

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135383

חברים יקרים,
עבר לו שבוע ויומיים מהפעם האחרונה שכתבתי כאן.
לצערי ולשמחתי אני כותב בשרשור של עצמי פחות.
לצערי כי הייתי רוצה לתאר לי ולכם את התהליך שאני עובר, הייתי רוצה לפרט את ההתמודדויות את הקשיים בדרך.
לשמחתי כי מצאתי אפיקים אחרים לדבר על התאווה ועל הקשיים שלי בחיים ועל כל המידות הרעות שאני צריך לתקן כדי להיות אדם שלם יותר.
לצערי, כי אני יודע שיש אנשים שקראו את זה וזה עזר להם.
לשמחתי כי אני מנסה לנצל את הזמן שאני לא כאן וכותב על מנת לקדם תהליכים ולגרום נחת למשפחה שלי ולקרובים אליי.

לא עזבתי את הפורום ולא פרשתי מהתוכנית. אני כאן פעיל וממשיך לעזור למי שניתן.
אני מגיב להודעות של חברים (לפעמים אולי באיחור, סליחה על כך) אבל אני מצמצם את הזמן שלי כאן כי אני באמת זקוק לזמן הזה כדי ללמוד תורה ומקצוע וכדי לעבוד כפי שכתבתי כבר.

כבר 18 יום שאני נקי לגמרי. בלי תאווה בכלל, בלי פורנו ובלי אוננות. בלי נשים ברחוב ובסה"כ נקי לחלוטין.
האם הנשמה שלי נקייה? ודאי שלא. היא עדיין לא מתפללת ועדיין לא מקיימת את כל המוטל עליה, כלומר הגוף לא נותן לה את הנחת שמגיע לה. אבל אני באמת עובד קשה על מנת לחזק את הנשמה ולתת לה את הכלים להתגבר על הגוף החומרי שמושך כלפי מטה.

השבוע חל יום הזכרון לחילי צהל ולנפגעי פעולות האיבה. היום הזה הוא יום של חשבון נפש עבורי.
כל שנה אני צופה בסרטים על החללים שמתארים כל מיני תכונות נפש ומנסה לקחת תכונה אחת איתי ולעבוד עליה, כדי להמשיך את החיות של הנפטר דרכי.

אני רוצה לשתף אתכם בדברים שכתבתי השנה לאישה אחת שאיבדה לפני שנתיים את בעלה בפיגוע טרור. בבוקר יום הזיכרון ראיתי את הסרט שהופק לזכרו ובו תיארו את אשיותו, ובמהלך הצפירה חשבתי רק עליו ולכן החלטתי לכתוב לה את הדברים הבאים:

הרבה פעמים אנחנו עושים דברים מסויימים, בבית עם הילדים עם החברים במקום העבודה, ולפעמים אנחנו מרגישים פראיירים. גם הסביבה דואגת לתת לנו את התחושה הזאת שאנחנו פראיירים. כשאנשים שומעים שאשתי ישנה בצהרים בשבת וכו' הם רואים בי פראייר. לאט לאט הדברים האלה חודרים ויוצרים נתק בין הרצון לתת לבין התחושה שאני נותן יותר מדי. היום כשראיתי את הסרט על איתמר הי"ד זה פשוט מילא לי את כל המצברים בנתינה. אני מקווה שהמצברים האלה יישארו מלאים גם אחרי יום הזכרון הזה ולא יהיו כמו עוד מילוי מצברים באירוע מרגש שעובר ומתרוקן מהר מאוד.
אני רוצה לשלוח לך חיזוקים גדולים וכוחות גדולים מהמקום שלנו. איתמר נשאר ומשפיע בעולם, הוא נגע בכולנו וממשיך לגעת גם עכשיו. בזכותו אני אבא יותר טוב ובזכותו אני בן יותר טוב להורים שלי ובזכותו אני בעל יותר טוב, ובכלל משתדל להיות אדם יותר טוב.
בניחום אבלים אומרים המקום ינחם אתכם, מיהו אותו מקום? המקום זה אנחנו המנחמים, אנחנו מתחייבים בשבעה ובכלל אחרי פטירת אדם לקחת את תכונותיו ולהמשיך אותם בעולם. אני הפרטי, מתחייב להמשיך לקחת את תכונותיו ולהמשיך אותם בעולם.

היום הזה נותן לנו פרופורציה על הדברים שבאמת חשובים בחיים, על הדברים שהזנחנו בשם מירוץ החיים. היום הזה הוא רק יום אחד, ובקלות ניתן לפספס אותו, אבל ניתן לקחת מהיום הזה המון דברים שנעבוד עליהם במהלך השנה.

אז כן אולי אני נמצא פחות בפורום ואולי אני פחות זמין להגיב לכל מי שכותב לי או שכותב בכלל בפורום אבל אני מבטיח שהמטרה היא טובה.
אני לא עוזב חלילה אלא מתאמץ להיות יותר טוב כדי שאוכל לתת עצות ולחזק ממקום יותר טוב.
אוהב אתכם ומעריך את כל הכוחות שנתתם לי להגיע עד כאן.

אני מצרף כאן (מקווה שזה באמת יצורף) קובץ ובו רשימה של המון משימות קטנות שהיו אצל הנפטר, ושכל אחד יקח משהו מהדף הזה וינסה להופיע ותו בחייו, ינסה להקפיד עליו. ובכך יחד נוכל להשאיר את הנשמה שלו משפיעה בעולם.
שבת שלום ובמבורך
המתגבר

קבצים מצורפים:
  • קובץ מצורף This attachment is hidden for guests. Please log in or register to see it.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה, 7 חודשים על ידי המתגבר100. סיבה: הוספת קובץ

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135403

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4423

חבר יקר!
הערב נכנסתי לפורום וראיתי 3 הודעות שלך ב3 מקומות שונים בעניין התהליך האישי שלך, בדבריך התייחסת לדרך ההחלמה הנכונה בכלל ויש לי מה להגיב על כך, העדפתי להגיב עליהן פה ביומן שלך.

מתחיל עם מה שכתבת ליוסי ביומן "תהליך התנקות"



פתאום קלטתי שאחרי שישים יום של נקיות ושבעים יום אני עדיין עצוב ואני עדיין מתוסכל, עדיין אשתי היא לא קליל השלמות וגם אני לא כזה. פתאום קלטתי שכל הבעיות שהאשמתי את הפורנו ואת האוננות, עדיין כאן.
שום דבר לא עבר.



מי אמר לך מלכתחילה שזה יעבור? אכן מי שבא לאתר להתחיל לספור 90 יום במחשבה שבזה הוא מסיים עם הצרות שלו בחיים טועה בגדול. זה אינו חידוש, רוב החברים פה מבינים זאת.



אבל הנפילה דחפה אותי למקום שמברר מה לא עבד ומה אני רוצה לשנות.
החלטתי ליצור קשר עם אחד החברים כאן, צורצור שמו. שמאז ועד היום אנחנו מדברים ומתיעצים ונעזרים אחד בשני, בעבודת ה' ובעבודת המידות.
מקבלים על עצמינו אתגרים קצרים וקטנים שישפרו את התחושה, ומוצאים פיתרונות לדברים חדשים שאנחנו בורחים אליהם וכו'.
את ההתמודדות עם התאווה אני עדיין מתמודד, אבל לא בחזית, אלא מאחורי הקלעים.
ביום יום אני פחות חושב על זה ומתעסק בזה. אני חושב איך להיות יותר שמח, איך להצליח במשימות שלי, איך להיות בעל יותר טוב, ואם כבר יותר טוב אז איך אני לוקח את כל הנתינה הזאת ושמח בה, ולא מתוסכל שאני פראיר.
אחרי כל האריכות הזאת, מקווה ששוב הועלתי והסברתי את הגישה שלי בהתמודדות.



תסלח לי על השאלה, אבל אם תיפול שוב - נניח עוד 70 יום... מה תגיד? מה תשנה? שוב תגיד שכל הגישה החדשה שלך לא נכונה ותחפש משהו אחר? 
הרי הגעת למסקנא הזו כתוצאה מנפילה אחת בלבד...



היום אני אומר בפה מלא, אני לא מכור לפורנו, אני עובד ה' שמאמין שהפורנו היה הדרך הקלה שלי לברוח מהתמודדות עם כל החולשות שלי.



יכול להיות שאתה לא מכור... מה שבטוח - זה כלל לא תלוי באיך אתה מסתכל על זה, זו הגדרה פיזית (התמכרות לדופאמין). הסתכלתי בהודעות הראשונות שלך ולא ראיתי תיאור של הנפילות שהיו לך במשך השנים, יתכן שאתה לא מכור, אבל בוודאי שאתה לא יכול לומר זאת על חברים אחרים שבוודאי מכורים, מתרפא למשל... (וגם אני הקטן...)

בנוגע להודעתך הארוכה למתרפא - גם לו יש מידי פעם בפעם 18 עד אפילו 30 יום נקיים ושקטים ללא כל אובססיה... מה אני רוצה לומר? אין לשיטה שלך קבלות... אבל לו יש...
בניגוד לטענתך שם שלפעמים צריך את הנפילה וזה חיובי - אצלך רואים הפוך, הנפילה זיעזעה אותך כ"כ עד כדי שביטלת לגמרי את הדרך הקודמת שלך.... מי יודע מה תעשה לך הנפילה הבאה, מזה בדיוק מתרפא חושש ובצדק. יש לו דרך טובה שהוא רוצה להמשיך ללכת בה (למרות שאני באופן אישי בטוח שגם אם הוא יפול - הוא ימשיך בה).

בנוגע למה שכתבת פה:



לא עזבתי את הפורום ולא פרשתי מהתוכנית. אני כאן פעיל וממשיך לעזור למי שניתן.
אני מגיב להודעות של חברים (לפעמים אולי באיחור, סליחה על כך) אבל אני מצמצם את הזמן שלי כאן כי אני באמת זקוק לזמן הזה כדי ללמוד תורה ומקצוע וכדי לעבוד כפי שכתבתי כבר.



אתה לא הראשון, רבים כתבו דברים ברוח זאת אחרי שהייה של כמה שבועות/חדשים בפורום. חלקם חזרו על ארבע אחרי זמן מה, וחלקם באמת הקטינו את כתיבתם עד שנעלמו... לא יודע אם זה הועיל להם.

הסתכלתי בהודעתך הראשונה פה וראיתי שכתוב שם:



שאלתי את עצמי למה הפעם זה יצליח? ואין לי תשובה אמיתית מלבד שהפעם אני הולך על כל הקופה.



שים לב, ללכת על כל הקופה וללא תשובה אמיתית על השאלה למה שזה הפעם יצליח - יכול להיות בעיה כרונית עד שלא שמים לה סוף. שוב שואל בהקשר לזה, ועכשיו אתה לא הולך על כל הקופה? כל הודעתך ביומן המסע "תהליך התנקות" מהולה בביטחון גמור ש"הפעם זה יצליח". אז מה נשתנה?


סליחה על הבוטות, כתבתי את זה גם בשבילך - להציג לך זוית שונה (ואתה כמובן לא חייב להסכים), אבל גם בשביל החברים שקוראים את הודעותיך.
תודה רבה לך על האכפתיות הרבה שאתה מגלה לחברים, אתה זוכה לחזק רבים ועושה עבודת קודש.

בהצלחה רבה בעז"ה

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה, 7 חודשים על ידי המשתוקק.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 7 חודשים #135467

סליחה על הבוטות?
אני מבין שאנחנו חלוקים בדעתנו, אבל נראה לי שהדרך הזאת היא לא הדרך הנכונה לברר מחלוקת.
אין לי כוחות להגיב על זה היום, אז אתפנה לזה בהזדמנות, ואני מקווה שמי שקרא את דבריי בפורום והרגיש חיבור לדברים יבין שאולי יש כמה דרכים בהחלמה. יכול להיות שהדרך שלי לא מתאימה לכולם ויכול להיות אפילו שהיא לא מתאימה לי, אבל אני חונכתי על עבודה קשה מאוד ולא לוותר לעצמי גם כשקשה ולכן אני נוקט בדרך הזו גם בהחלמה.
אני חייב לאתר הזה המון ימים נקיים שרק בזכות האתר לא נפלתי או לא צפיתי בפורנו, ואני ממש לא מתכוון לעזוב, ככה שהביטוי יחזור על ארבע לא רלוונטי לי.
כתבתי רק שאכתוב פחות בשרשור הזה, אבל אמשיך לכתוב בפורום. פשוט התגובות לחברים והקריאה לוקחת לי גם ככה הרבה זמן לכן אני לא תמיד מספיק ולא תמיד יש לי כוחות גם לכתוב את דרך ההתמודדות האישית שלי. מה גם שלפעמים אני כותב את זה בשרשורים של אנשים אחרים.
יום טוב
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135887

היי לכולם,
חלקכם שואלים את עצמכם ואותי לאן נעלמתי?
אז תחילה לא נעלמתי. הכתיבה שלי בפורום אולי הצטמצמה מעט אבל לא נעלמתי.
אני עדיין כאן עדיין בתהליך.
האם אני מצליח? תלו ימה ההגדרה של ההצלחה...
אז למה הנוכחות שלי כאן ירדה מעט?
התחלתי קשר טלפוני עם כמה חברים מהפורום, אנחנו מדברים המון זמן במהלך היום ואני כותב שם את רוב הדברים שרציתי לכתוב כאן.
לכן אני קצת מרגיש שאין לי זמן וכוחות לכתוב את הכל שוב.
אני נכנס לכאן בעיקר כדי לחוות את התהליך עם החברים, ולהגיב על דברים שאני חושב שנכון להגיב בהם..
בנוסף התחלתי לכתוב שרשור חדש שבו אני מתאר את רמת המפוכחות שלי, כלומר נמאס לי מהנקיות שאני משקר לעצמי כי אני צופה בכל הגועל בפורנו ומדמיין דברים נוראיים ואז לוחץ ל הכפתור "תודה לאל אני נקי"..אני יודע שיש שידונו מהי ההגדרה של הנקיות ולכן אני זורם עם זה..
אני לא יאפס את הספירה כל עוד אני לא מאונן, אבל הרגשתי שנכון לספור גם את הנקיות לגמרי. זאת שנותנת לי לא לשבת שעתיים ביום מול הפורנו ורק לקוות ש"לא יצא שלא יצא"...
התחלתי תהליך עם עצמי אבל לא עמדתי בשום יעד.
הצבתי לעצמי יעדים פשוטים יחסית אבל בכל זאת התמדתי בלראות סדרות ולשרוף לי את הזמן.
ולכן כצפוי הגיע לה הנפילה.
נפילה מתסכלת כי היא הגיעה משום מקום ובלי שום הזמנה.
לא היה ביקור לא היה כלום, פשוט היה נפילה.
אז אני עם הפנים קדימה. מנסה להתמיד, מנסה לעשות סדר בחיים.
שמעתי היום שיר ברדיו של שולי רנד:
"כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות." - לפעמים אני מרגיש שאני נמצא שם. הכל סוגר עליי הכל נועל אותי ואני, מה נותר לי מלבד לבכות.
אבל למי לבכות? כבר יבשו הדמעות, ואני והאל בקשר מורכב, כלומר בקשר שבור.
הוא מחובר אליי אבל אני כל פעם מנסה להתנתק.
אני חלילה לא עוזב את הדת או משהו כזה. אני מאמין ושומר תורה ומצוות, אבל משהו בתפילה ובחיבור רופף, ואני מנסה לחזק ולהחזיק ולא תמיד זה הולך...
בשיר של שולי רנד יש משפטים שבעיניי הם מתארים את התהליך המדהים שאני עובר:

"כשהאדם מאבד את הטעם
מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים
יש שם מי שמקשיב רק לו
ואז הוא בלי לדעת כלום
אדם מקבל מענה
רצונות חדשים, מילוי וקידום
תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל
שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח
בקושי סוחב את עצמו
.

והוא נופל כבר בלי חומר דלק
הכל ריקני וזר
גם בעבודה
גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר
לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל, כלום
רק רוצה לנוח
רק רוצה להתרסק וליפול

ועברים חודשים של טוב ורע
הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא
מתוך הביצה
הוא קם ובוכה וצועק

כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

וזה לא בכי מערפול ידיים
פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר
צריך מינימום שניים
וכך מתגלה אלוקים"

סליחה על האריכות היום, אבל זה האות לצאת לדרך. זה האות לתהליך..
מה נשתנה הלילה הזה? שמהלילה הזה יוצאים מחוזקים, יוצאים עם כוחות.
יוצאים עם ההבנה שאני כאן ואני צריך אתכם ואת אלוקים ואת השמחה שלי בחזרה.
ושאני נקי להיום.רק להיום? לא יודע! אבל אני מחיל מהיום.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135899

  • יוסי91
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 219

שלום מתגבר,
צר לי לשמוע על הנפילה שלך.
אני רוצה לספר לך למה קראתי לשרשור שלי תהליך התנקות. שחיפשתי את השם לפני 3 שנים שיתאים לשרשור שלי התבוננתי בתוך הלב שלי ופשוט הקלדתי את המילים שיצאו שהם: "תהליך התנקות".
באותה תקופה לא ידעתי אם אני מכור או לא, לא ידעתי איך עובדת התמכרות, כמה השורשים שלה פגומים, בעצם לא ידעתי כלום אפשר להגיד. אבל בכל זאת בחרתי במילים תהליך התנקות.
היום אני מבין בדיוק למה רשמתי את זה:
"תהליך" - מה שכולנו עוברים פה, וזה לא משנה אם אנחנו מכורים או בהתמודדות רגילה הוא תהליך, זה לא מגיע ביום אחד (למרות שכולנו היינו רוצים שזה יהיה ככה), צריך לעשות עבודה שבמשך העבודה יש ירידות ויש עליות, כמו בכל תחום בחיים וזה משהו שצריך לזכור.
"התנקות" - הבעיה שלנו מגיע מהפנימיות  שלנו, מתוך מפחדים/טינות/כעסים/פגמי אופי וכו', כדי לפתור אותה באמת צריך לגשת לכל הדברים האלה ולעבוד עליהם.  לנסות לעבור תהליך התנקות מהדברים שכואבים לנפש שלך.

ושוב חבר, צר לי על הנפילה שלך. אם אתה רוצה אני אשמח גם לדבר אתך בטלפון.. החלטה שלך..

לילה טוב.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135901

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 23 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 492

וואו מתגבר,
מעריך את הדרך והתהליך,
המאמץ וההתגברות,
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה,
מחכים לתגובות המחכימות שלך מאוד.
אוהבים.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135902

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 138 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 375

המתגבר היקר, שמך לא נבחר כך סתם - הרי אתה המתגבר! 
מתגבר - 

1.ניצח; הביס; הכניע. "המתאגרף התגבר על יריבו ללא קושי."2.התחזק; התעצם.

חזק ואמץ! הדרך לנקיות עולם הרי היא עניין של חיים. אך כפי שכתבת, ההווה הוא היום. היום אתה יכול.

תרשה לי בבקשה להציג זווית נוספת - כפי שאני מבין מתוך הפוסטים שלך יש לך גישה חופשית במרחק כמה הקלקות לפורנו או לסדרות. במידה וזה נכון, אתה מבין שאתה הולך עם פצצה מתקתקת בתוך הכיס שלך?

תראה, כמוני כמוך, כולנו נפלנו וישר אחרי הבנו לקיבלנו החלטה שהנה הפעם הדברים יהיו שונים... וכעבור זמן.....................

אחרי כמה נפילות שלי *עם אינטרנט מסונן* של רימון שהצלחתי להתחכם עליו, הבנתי שאני לא יכול להמשיך ולעשות את אותן פעולות ולצפות לתוצאה שונה. זה קריטי.

יכול להיות שאינטרנט פתוח זה צורך עבורך, אך קח בחשבון שיש לכך השלכות כואבות. מה חשוב יותר?
נוחות אינטרנטית או נשמה נקייה וטהורה...

אני מצער אם זה בוטה מדי אך אני כותב את הדברים מאהבה מוחלטת. אני מעריך אותך מאוד.

מאז שעשיתי נטפרי בבית, נכון שהאינטרנט מוגבל יותר אך האוויר חזר להיות נקי. זה לא מתאים לכל אחד. גם בפלאפון צריך להגן היטב ולא לסמוך על עצמנו, כי הנפילה הבאה זה עניין של זמן.

משהו נוסף, מתנה שאני רוצה לתת לך, שאלתי מישהו איך אוכל לסמוך על עצמי, הרי אנשים נופלים גם אחרי 100 יום, למה שלא אהיה אחד מהם?
הוא ענה שהוא אדם חכם ויודע להחליט בכל מיני תחומים, אך בתאווה אסור להקשיב לראש, לא מקבלים החלטות לבד - מדברים עם חבר או עזרה אחרת, בזמן אמת. רק לא להקשיב לתאווה שבנו.

"אחר הפעולות נמשכים הלבבות" בשבילי המוטו להצלחה בנקיות, כרגע על 32 יום, זה כשמכל נפילה עשיתי פעולה נוספת, אחרי נפילה מסוימת נפתחתי לשיחות טלפון, דבר שהיה נראה לי לא מציאותי, אך הנפילות חייבות לגרור פעולות. סתימת חורים.

אוהב אותך ובהצלחה רבה. ובחרת בחיים.

המצפה לישועת ה',
שמח בחלקי.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135905

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

התרגשתי לקרוא.
מרגיש את הכאב! 
שמח שאתה לא בוחר להשאר על הרצפה... כי כמכורים זה המקום הכי קל ליפול אליו... 
כל אתה בזירה מול היצר עד לסוף החיים לפעמים יפיל אותך... אבל אתה לא נשאר למטה... 
אלוף אתה.. תמשיך... מאחל הצלחה. 

 תחילת, המסע בעיניי הוא נורא קשה... כי אתה עדיין בתוך, הנפילה... אל תוותר.. 

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

זמן ליצירת דף: 1.24 שניות

Are you sure?

כן