ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 5734 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134663

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

ערב פסח תשפ"א,
הכוחות כבר הלכו, איתם הלך גם המצב רוח.
המון זמן לבד בימים האחרונים, בלי עבודה, המון מחשבות (לא תאווה- אלא מחשבות על החיים).
היאוש כבר מתחיל לכרסם בי.
פתאום אני מגיע למקום שהנה היעד של 90 הימים הראשונים קרב ובא ואני עדיין מרגיש חסר, אני עדיין לא מי שאני רוצה להיות.
בעבר הייתי בטוח שהתאווה היא הבעיה היחידה שלי. ואם אני יצליח להתגבר עליה כל החיים שלי יעלו על מסלול טוב, כי היא גורמת לעצבות והיא גורמת למוח שלי להקלקל. היא גורמת לי להתעצבן על אשתי והילדים, היא גורמת לי להתעצבן על עצמי.
היא גורמת לי לא להתפלל ולא לקיים מצוות כמו שצריך וכו'. נראה לי שהבנתם את הרעיון.
ואז, הפסקתי עם התאווה למשך כמעט 90 יום ואני מרגיש שוב ושוב את אותן תחושות, את אותו חוסר נחת בחיים.
עכשיו אנחנו לפני חג הפסח. אולי השבוע הזה עם כל הנקיונות והסרת החמץ הפיזי, פתאום גם החמץ שהתחבא לי בלב מתחיל לרדת ואני לא מכיר את התחושה הזאת. אולי והלוואי.

אבל אחרי הכל וכמו שכתב אלי שומר בדיוק מופלא יש רק דבר אחד שחשוב  והוא רצון ה'.
והלכתי עם זה אחרי שכתבת ואמרתי הוא צודק, אני לא צריך להתעסק בלימוד או בהכנה הרוחנית, ולשבת בשולחן עם ספר. אז שמתי לי אוזניות ותוך כדי הנקיון של המקרר והתנור והארונות מטבח שמעתי לי שיעורים על מהלכים בהגדה ומשמעות החג. וזה אומנם מילא את החוסר הזה.
אבל אני מרגיש כאילו יש משהו השנה בפסח הזה יחד עם ה90 יום האלה שיש איזה כוח שמנסה להפיל אותי לקרשים. שמנסה ליאש אותי.
אני לא יודע להגדיר אותו, אבל כמה שאני נלחם אני נמצא בתוך עצבות גדולה.
אתמול ניקיתי את הבית לבד מהבוקר עד 12 בלילה, אשתי הייתה מחוץ לבית בשביל כמה עניינים (עניין רפואי של חברה שלה, ואח"כ קורס שהיה לה מאוד חשוב לקחת בו חלק) ואני עבדתי מהבוקר עד הלילה. כשהיא חזרה חשבתי שנשב רגע יחד ונשתה קפה ונדבר קצת.
הייתי גמור מעייפות וכל הגוף שלי כאב, לא אכלתי ארוחת צהרים כי הייתי בתוך העבודה ועם הילדים.
בקיצור ממש חיכיתי לרגע הזה.
וכשהיא חזרה היא ישר התחילה עם כואב לי הבטן והראש אני לא מרגישה טוב, פשוט הלכה להתקלח,  כשהיא יצאה היא אמרה לי שהיא כנראה עומדת לקבל ווסת.
עכשיו ווסת זה דבר נורמאלי ושיגרתי לכל אישה.
כל חודש מקבלים אחד כזה ויאללה מתקדמים.
אבל אצלנו זה לא כך. במשך כל חיי הנישואים שלנו אשתי לא קיבלה וסת עד לפני ארבעה חודשים. זאת הייתה הפעם הראשונה (שאלות טכניות- כמו איך מביאים ילדים בלי וסת או אמירות כאלה מסוג איזה כיף לכם שהיא לא אסורה אף פעם, שמעתי כבר די הרבה פעמים- אבל תאמינו לי שזה לא המצב הטבעי...) שהיא קיבלה באופן טבעי ולא על ידי כדורים. בהתחלה זה היה מאוד משמח, כי הנה ברוך ה' נוכל להביא ילדים באופן טבעי. אבל עוד חודש ועוד חודש שהבנו שזה לא מוביל לכלום וזה סתם להיות אסורים וזה גם מגיע כל שלושה שבועות אז זה סיוט לי ובעיקר סיוט בשבילה.
דרך אגב נקודה חשובה היא שכל זה קורה דווקא בזמן שאני מנסה להתגבר על התאווה שלי והקב"ה כאילו מנסה אותי לראות אם כשאסורים ויש הורמונים ועוד האם אני אשבר.
אחר כל הדברים האלה היא אומרת לי שהיא גמורה והיא הולכת לישון.
ממש התבאסתי וממש נשברתי. ישבתי על הספה איזה חצי שעה ולא היה לי כוח לכלום.
פשוט ישבתי בצער גדול, פשוט לא הבנתי על מה עשה ה' לנו את כל זה?
למה ההכנות לחג צריכות להיות ככה ואיך אני מתגבר על זה?

טוב אחרי כל השיתוף הזה אני מרגיש שאני פשוט מתמלא ברגשות של עצב. של חוסר כוחות לעשות משהו.
אני יודע שאני יחזור היום מהעבודה ואני אראה את הבית באותו מצב, ואת אשתי פשוט שוכבת חסרת כוחות בבית כשהיא לא מרגישה טוב. ועוד עם ארבעה ילדים שכל היום היו בבית.

היום בערב בעזרת ה' נבדוק את החמץ לאור הנר. מקווה להגיע עם מלא כוחות ועם מלא שמחה בלב על הזכות לקיים את המצווה הזאת עם הילדים הקטנים. זאת המשימה להיום- מחר זה כבר מחר.
והכי חשוב להצליח להעביר את היום הזה בלי כעס ועצבים- גם לא עצבים בתוך הלב..הלוואי..
המתגבר.

סליחה על הכתיבה העצובה.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134667

  • יהודי מתוק
  • רצף ניקיון נוכחי: 93 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 526

אחי היקר מזדהה מאוד עם תחושת העצבות הכללית גם לי זה קורה מדי פעם...
קח רעיון יפה לבדיקת חמץ היום: 
אנחנו מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על ביעור חמץ" לכאורה מדוע מברכים על ביעור חמץ ולא על בדיקת חמץ הרי אנחנו רק מחפשים את החמץ וודאי שעדיין לא מבערים אותו אומר לנו רבי נחמן הבדיקה היא התחלת הביעור ברגע שיהודי מתחיל לעשות חשבון נפש ולבדוק את החמץ שבקרבו זה כבר התחלת הביעור...
אשריך שאתה בודק את החמץ שבתוכך כל יום ויום אני מאחל לך שתזכה לבער אותו לגמרי מליבך ותזכה לשמחה גדולה שתמלא את ביתך!!!
אוהבים אותך ומצפים לחגוג עמך בקרוב 90 ימים נקיים!!!

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134669

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 119 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1897
המתגבר100 כתב on 25 מרץ 2021 07:01:

ערב פסח תשפ"א,
הכוחות כבר הלכו, איתם הלך גם המצב רוח.
המון זמן לבד בימים האחרונים, בלי עבודה, המון מחשבות (לא תאווה- אלא מחשבות על החיים).
היאוש כבר מתחיל לכרסם בי.
פתאום אני מגיע למקום שהנה היעד של 90 הימים הראשונים קרב ובא ואני עדיין מרגיש חסר, אני עדיין לא מי שאני רוצה להיות.
בעבר הייתי בטוח שהתאווה היא הבעיה היחידה שלי. ואם אני יצליח להתגבר עליה כל החיים שלי יעלו על מסלול טוב, כי היא גורמת לעצבות והיא גורמת למוח שלי להקלקל. היא גורמת לי להתעצבן על אשתי והילדים, היא גורמת לי להתעצבן על עצמי.
היא גורמת לי לא להתפלל ולא לקיים מצוות כמו שצריך וכו'. נראה לי שהבנתם את הרעיון.
ואז, הפסקתי עם התאווה למשך כמעט 90 יום ואני מרגיש שוב ושוב את אותן תחושות, את אותו חוסר נחת בחיים.
עכשיו אנחנו לפני חג הפסח. אולי השבוע הזה עם כל הנקיונות והסרת החמץ הפיזי, פתאום גם החמץ שהתחבא לי בלב מתחיל לרדת ואני לא מכיר את התחושה הזאת. אולי והלוואי.

אבל אחרי הכל וכמו שכתב אלי שומר בדיוק מופלא יש רק דבר אחד שחשוב  והוא רצון ה'.
והלכתי עם זה אחרי שכתבת ואמרתי הוא צודק, אני לא צריך להתעסק בלימוד או בהכנה הרוחנית, ולשבת בשולחן עם ספר. אז שמתי לי אוזניות ותוך כדי הנקיון של המקרר והתנור והארונות מטבח שמעתי לי שיעורים על מהלכים בהגדה ומשמעות החג. וזה אומנם מילא את החוסר הזה.
אבל אני מרגיש כאילו יש משהו השנה בפסח הזה יחד עם ה90 יום האלה שיש איזה כוח שמנסה להפיל אותי לקרשים. שמנסה ליאש אותי.
אני לא יודע להגדיר אותו, אבל כמה שאני נלחם אני נמצא בתוך עצבות גדולה.
אתמול ניקיתי את הבית לבד מהבוקר עד 12 בלילה, אשתי הייתה מחוץ לבית בשביל כמה עניינים (עניין רפואי של חברה שלה, ואח"כ קורס שהיה לה מאוד חשוב לקחת בו חלק) ואני עבדתי מהבוקר עד הלילה. כשהיא חזרה חשבתי שנשב רגע יחד ונשתה קפה ונדבר קצת.
הייתי גמור מעייפות וכל הגוף שלי כאב, לא אכלתי ארוחת צהרים כי הייתי בתוך העבודה ועם הילדים.
בקיצור ממש חיכיתי לרגע הזה.
וכשהיא חזרה היא ישר התחילה עם כואב לי הבטן והראש אני לא מרגישה טוב, פשוט הלכה להתקלח,  כשהיא יצאה היא אמרה לי שהיא כנראה עומדת לקבל ווסת.
עכשיו ווסת זה דבר נורמאלי ושיגרתי לכל אישה.
כל חודש מקבלים אחד כזה ויאללה מתקדמים.
אבל אצלנו זה לא כך. במשך כל חיי הנישואים שלנו אשתי לא קיבלה וסת עד לפני ארבעה חודשים. זאת הייתה הפעם הראשונה (שאלות טכניות- כמו איך מביאים ילדים בלי וסת או אמירות כאלה מסוג איזה כיף לכם שהיא לא אסורה אף פעם, שמעתי כבר די הרבה פעמים- אבל תאמינו לי שזה לא המצב הטבעי...) שהיא קיבלה באופן טבעי ולא על ידי כדורים. בהתחלה זה היה מאוד משמח, כי הנה ברוך ה' נוכל להביא ילדים באופן טבעי. אבל עוד חודש ועוד חודש שהבנו שזה לא מוביל לכלום וזה סתם להיות אסורים וזה גם מגיע כל שלושה שבועות אז זה סיוט לי ובעיקר סיוט בשבילה.
דרך אגב נקודה חשובה היא שכל זה קורה דווקא בזמן שאני מנסה להתגבר על התאווה שלי והקב"ה כאילו מנסה אותי לראות אם כשאסורים ויש הורמונים ועוד האם אני אשבר.
אחר כל הדברים האלה היא אומרת לי שהיא גמורה והיא הולכת לישון.
ממש התבאסתי וממש נשברתי. ישבתי על הספה איזה חצי שעה ולא היה לי כוח לכלום.
פשוט ישבתי בצער גדול, פשוט לא הבנתי על מה עשה ה' לנו את כל זה?
למה ההכנות לחג צריכות להיות ככה ואיך אני מתגבר על זה?

טוב אחרי כל השיתוף הזה אני מרגיש שאני פשוט מתמלא ברגשות של עצב. של חוסר כוחות לעשות משהו.
אני יודע שאני יחזור היום מהעבודה ואני אראה את הבית באותו מצב, ואת אשתי פשוט שוכבת חסרת כוחות בבית כשהיא לא מרגישה טוב. ועוד עם ארבעה ילדים שכל היום היו בבית.

היום בערב בעזרת ה' נבדוק את החמץ לאור הנר. מקווה להגיע עם מלא כוחות ועם מלא שמחה בלב על הזכות לקיים את המצווה הזאת עם הילדים הקטנים. זאת המשימה להיום- מחר זה כבר מחר.
והכי חשוב להצליח להעביר את היום הזה בלי כעס ועצבים- גם לא עצבים בתוך הלב..הלוואי..
המתגבר.

סליחה על הכתיבה העצובה.



וואו אחי! קראתי את זה מהפלאפון, ומיד נכנסתי למחשב כדי לכתוב לך ולהגיב, כי מהפלאפון זה לא נוח לכתוב אז אני נוטה מאוד לקצר .. ולא רציתי לקצר הפעם.

ההודעה שלך ממש ממש נגעה לי ללב.. הרגשתי אותך לגמרי הרגשתי את הסיטואציה המאוד מאוד דומה שקורית גם לי.. כמוני כמוך..

מאוד מזדהה עם הנקודה שכתבת על כך שחשבת שהתאווה היא השורש לכל הרעה, גם אני הייתי שם המון המון זמן, האשמתי את השימושים שלי בהכל, בבעיות בשלום בית עם האישה, בחוסר נכונות לקום בבוקר לתפילה, בעבודת השם שלי שצולעת, בחוסר סבלנות לילדים, באדישות בעבודה ושיעמום, ובעיקר בעצבות הנוראה שאני חי איתה וסובל ממנה.. והקושי להנות מהחיים...
בהכל האשמתי את השימושים.. שהם עושים לי את זה.. שאם רק אצליח להפסיק לתקופה זה יחלוף ואני יהפוך להיות בנאדם מאושר והכל יהיה ורוד... האמנתי אמונה אמיתית שאם אני אפסיק להשתמש אני תוך כמה חודשים הופך להיות גדול הדור!! כי זה המחסום היחידי שמפריד ביני לבין התעלות בלימוד התורה ותפילות והכל... האמנתי בזה בלב שלם ב100% ולכן כמעט כל התפילות שלי הלכו לכיוון הזה. אבא רק תן לי להפסיק להוציא זרע לבטלה רק תעזור לי להפסיק רק זה ! זה ורק זה !

ובאמת, שזה בדיוק ההיפך.

לא הבנתי את זה בכלל... עד שהגעתי לתקופה של נקיות.. ופתאום ראיתי שהבעיות לא נעלמו.. לא הפכתי לבנאדם מאושר יותר.. השלום בית לא השתפר...

להיפך... באיזשהו מקום הרגשתי שדברים התדרדרו!....
כמעט בכל נושא בחיים... פשוט התדרדרות...
כבר אמרתי וואללה היה עדיף להיות בשימוש ...

אבל זאת בדיוק הנקודה... וזה מה שלמדתי באמת בזכות התכנית זה פשוט מה שהתכנית לימדה אותי, שלאחד אחר זה הדבר הכי ברור ופשוט בעולם ולי זה לא רק שלא היה מובן אלא שסירבתי בכלל לראות את הקשר אבל זה בדיוק זה ... ההיפך הגמור....

יש לי חוסר יכולת להתמודד עם החיים. אני לא יודע להתמודד עם החיים. אני סובל מרגישות יתר, נפגע מכל דבר כמעט ולוקח בצורה קשה, מחוסר בטחון עצמי משווע, מהערכה עצמית מאוד נמוכה, מפאסימיות, מעצלנות, אני לא אוהב לעבוד קשה, אני אוהב שהכל מסתדר לי איך שאני רוצה שאני לא צריך להתאמץ ולדבר ולרדוף ולהפוך עולמות כדי שדברים יקרו.. ויש לי גאווה ואגו וכבוד וריכוז עצמי ואני חושב ורואה רק את עצמי... וכל הדברים האלה לא הייתי מודע אליהם.. וכל הדברים האלה גרמו לי להיות בעצבות ומהעצבות הזאתי ברחתי לשימושים ולא ההיפך...

כשהפסקתי להשתמש, לפחות ב-588 יום האחרונים, ראיתי שהחיים לא הפכו להיות חיים אחרים... הבעיות נשארו אותן בעיות... הקשיים אותם קשיים... באיזשהי נקודה אפילו נעשה לי רע יותר.. כי לא הייתה לי את הבריחה שלי לסם שמשכך את הכאבים האלה ועוזר לי להמשיך הלאה ...

אבל החיים הפכו להיות ברורים יותר. קלטתי דברים שלא קלטתי בעבר כי ישר הייתי בורח ומסמם את עצמי בתאווה... לא קלטתי מליון ואחד דברים שפתאום אני כן קולט...
פתאום אני קולט איפה אני צריך לעבוד על עצמי.. פתאום אני קולט פגמי אופי... פתאום אני קולט שאני לא מושלם... פעם חשבתי ששתי הבעיות היחידות שלי בחיים הן שאני כועס מהר מידי ושאני מאונן, היום אני קולט שיש לי הרבה הרבה יותר בעיות מאלה אצלי באישיות שלי...
וכלל הבעיות האלה שאני צריך לעבוד עליהן כי אין לי ברירה הן אלו שגרמו לי לברוח לתאווה מלכתחילה... כדי להסתיר אותן כי לא יכלתי באמת להתמודד איתן...

ואיך אני מתמודד איתן היום? קודם כל אני מגלה אותן... שם לב אליהן... חושף אותן... משתף אותן.. מגלה מה בעצם יוצא לי מכל פגם אופי שכזה, מה אני מרוויח ממנו? למה קשה לי לוותר עליו? ומסיים בתפילה לאלוקים שיעזור לי להשתחרר מפגמי האופי האלה.
זה בגדול צעדי 4-5-6-7, וזהו לב התכנית.

התפילה לאלוקים שיעזור לי להפסיק להשתמש לא עבדה אף פעם, כי לא התפללתי על הדבר הנכון...
אני השתמשתי כי אני ברחתי מכל פגמי האופי האלה... לא יכלתי להפסיק לברוח מבלי להכיר אותם ומבלי להכיר את העובדה שהם קיימים.. נצרכתי לעבוד על עצמי, עליהם, על זה אני צריך להתפלל. ברגע שאני עובד על זה ומשתחרר - פתאום הרצון לתאווה נעלם.. פתאום אין התמודדות... כמו קסם..

וכשאני מפסיק לעבוד לצערי זה חוזר..

תודה רבה על השיתוף המדהים! המון פעמים כשאני כותב את קורות חיי כאן בפורום (או בקבוצות או בכתיבה היומית) אני מגיע לעצבות נוראה... נוראה...

זה פשוט חלק מהתהליך...

הדברים האלה הם בחלקם אכן מעציבים... ונותר לי רק להתפלל לאלוקים להתמודד עם העצבות הזאת, לקבל אותה ממנו באהבה, לבקש להשתחרר ובכל מקרה לבקש לקבל את רצונו ממנו באהבה ולעשות אותו בשמחה. ובעזרת התפילה השם יתברך שומע ועוזר. רק להיום.

אוהבים
נערך לאחרונה: לפני 1 שנה, 10 חודשים על ידי מתרפא.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134674

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4541

מתגבר יקר!
נגעת לי בלב בדבריך.

דע לך שגם אצלי - אשתי חולה במשהו כרוני מסויים ובעקבות כך- היא הייתה עם ווסת 3 פעמים בשנה אולי, ואחרי שנה כשהיא נכנסה להריון הייתה הפלה ועוד 2 הפלות נוספות... ובכלל היה שייך להיות איתה ביחסי אישות בקושי רב. אני מכיר את זה.
ה' יתברך מביא עליך נסיונות כי יש בך את כוחות הנפש להתגבר עליהם! והוא רוצה שתגלה אותם בתוכך, שתשתמש בהם לדברים הגדולים שהוא מייעד לך בהמשך השנים. כך אני תופס את זה.
אמנם עכשיו, כ"כ קשה, כ"כ כואב, צער פנימי שקשה להכיל, אבל בעז"ה הכל יתהפך לטובה ולברכה.
דווקא בזמן זה - כל גבורה שלך בהתמודדות היא דבר גדול ועצום, מרגלית יקרה!

חזק ואמץ בעז"ה!

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134680

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253
מתרפא כתב on 25 מרץ 2021 10:37:

המתגבר100 כתב on 25 מרץ 2021 07:01:

ערב פסח תשפ"א,
הכוחות כבר הלכו, איתם הלך גם המצב רוח.
המון זמן לבד בימים האחרונים, בלי עבודה, המון מחשבות (לא תאווה- אלא מחשבות על החיים).
היאוש כבר מתחיל לכרסם בי.
פתאום אני מגיע למקום שהנה היעד של 90 הימים הראשונים קרב ובא ואני עדיין מרגיש חסר, אני עדיין לא מי שאני רוצה להיות.
בעבר הייתי בטוח שהתאווה היא הבעיה היחידה שלי. ואם אני יצליח להתגבר עליה כל החיים שלי יעלו על מסלול טוב, כי היא גורמת לעצבות והיא גורמת למוח שלי להקלקל. היא גורמת לי להתעצבן על אשתי והילדים, היא גורמת לי להתעצבן על עצמי.
היא גורמת לי לא להתפלל ולא לקיים מצוות כמו שצריך וכו'. נראה לי שהבנתם את הרעיון.
ואז, הפסקתי עם התאווה למשך כמעט 90 יום ואני מרגיש שוב ושוב את אותן תחושות, את אותו חוסר נחת בחיים.
עכשיו אנחנו לפני חג הפסח. אולי השבוע הזה עם כל הנקיונות והסרת החמץ הפיזי, פתאום גם החמץ שהתחבא לי בלב מתחיל לרדת ואני לא מכיר את התחושה הזאת. אולי והלוואי.

אבל אחרי הכל וכמו שכתב אלי שומר בדיוק מופלא יש רק דבר אחד שחשוב  והוא רצון ה'.
והלכתי עם זה אחרי שכתבת ואמרתי הוא צודק, אני לא צריך להתעסק בלימוד או בהכנה הרוחנית, ולשבת בשולחן עם ספר. אז שמתי לי אוזניות ותוך כדי הנקיון של המקרר והתנור והארונות מטבח שמעתי לי שיעורים על מהלכים בהגדה ומשמעות החג. וזה אומנם מילא את החוסר הזה.
אבל אני מרגיש כאילו יש משהו השנה בפסח הזה יחד עם ה90 יום האלה שיש איזה כוח שמנסה להפיל אותי לקרשים. שמנסה ליאש אותי.
אני לא יודע להגדיר אותו, אבל כמה שאני נלחם אני נמצא בתוך עצבות גדולה.
אתמול ניקיתי את הבית לבד מהבוקר עד 12 בלילה, אשתי הייתה מחוץ לבית בשביל כמה עניינים (עניין רפואי של חברה שלה, ואח"כ קורס שהיה לה מאוד חשוב לקחת בו חלק) ואני עבדתי מהבוקר עד הלילה. כשהיא חזרה חשבתי שנשב רגע יחד ונשתה קפה ונדבר קצת.
הייתי גמור מעייפות וכל הגוף שלי כאב, לא אכלתי ארוחת צהרים כי הייתי בתוך העבודה ועם הילדים.
בקיצור ממש חיכיתי לרגע הזה.
וכשהיא חזרה היא ישר התחילה עם כואב לי הבטן והראש אני לא מרגישה טוב, פשוט הלכה להתקלח,  כשהיא יצאה היא אמרה לי שהיא כנראה עומדת לקבל ווסת.
עכשיו ווסת זה דבר נורמאלי ושיגרתי לכל אישה.
כל חודש מקבלים אחד כזה ויאללה מתקדמים.
אבל אצלנו זה לא כך. במשך כל חיי הנישואים שלנו אשתי לא קיבלה וסת עד לפני ארבעה חודשים. זאת הייתה הפעם הראשונה (שאלות טכניות- כמו איך מביאים ילדים בלי וסת או אמירות כאלה מסוג איזה כיף לכם שהיא לא אסורה אף פעם, שמעתי כבר די הרבה פעמים- אבל תאמינו לי שזה לא המצב הטבעי...) שהיא קיבלה באופן טבעי ולא על ידי כדורים. בהתחלה זה היה מאוד משמח, כי הנה ברוך ה' נוכל להביא ילדים באופן טבעי. אבל עוד חודש ועוד חודש שהבנו שזה לא מוביל לכלום וזה סתם להיות אסורים וזה גם מגיע כל שלושה שבועות אז זה סיוט לי ובעיקר סיוט בשבילה.
דרך אגב נקודה חשובה היא שכל זה קורה דווקא בזמן שאני מנסה להתגבר על התאווה שלי והקב"ה כאילו מנסה אותי לראות אם כשאסורים ויש הורמונים ועוד האם אני אשבר.
אחר כל הדברים האלה היא אומרת לי שהיא גמורה והיא הולכת לישון.
ממש התבאסתי וממש נשברתי. ישבתי על הספה איזה חצי שעה ולא היה לי כוח לכלום.
פשוט ישבתי בצער גדול, פשוט לא הבנתי על מה עשה ה' לנו את כל זה?
למה ההכנות לחג צריכות להיות ככה ואיך אני מתגבר על זה?

טוב אחרי כל השיתוף הזה אני מרגיש שאני פשוט מתמלא ברגשות של עצב. של חוסר כוחות לעשות משהו.
אני יודע שאני יחזור היום מהעבודה ואני אראה את הבית באותו מצב, ואת אשתי פשוט שוכבת חסרת כוחות בבית כשהיא לא מרגישה טוב. ועוד עם ארבעה ילדים שכל היום היו בבית.

היום בערב בעזרת ה' נבדוק את החמץ לאור הנר. מקווה להגיע עם מלא כוחות ועם מלא שמחה בלב על הזכות לקיים את המצווה הזאת עם הילדים הקטנים. זאת המשימה להיום- מחר זה כבר מחר.
והכי חשוב להצליח להעביר את היום הזה בלי כעס ועצבים- גם לא עצבים בתוך הלב..הלוואי..
המתגבר.

סליחה על הכתיבה העצובה.



וואו אחי! קראתי את זה מהפלאפון, ומיד נכנסתי למחשב כדי לכתוב לך ולהגיב, כי מהפלאפון זה לא נוח לכתוב אז אני נוטה מאוד לקצר .. ולא רציתי לקצר הפעם.

ההודעה שלך ממש ממש נגעה לי ללב.. הרגשתי אותך לגמרי הרגשתי את הסיטואציה המאוד מאוד דומה שקורית גם לי.. כמוני כמוך..

מאוד מזדהה עם הנקודה שכתבת על כך שחשבת שהתאווה היא השורש לכל הרעה, גם אני הייתי שם המון המון זמן, האשמתי את השימושים שלי בהכל, בבעיות בשלום בית עם האישה, בחוסר נכונות לקום בבוקר לתפילה, בעבודת השם שלי שצולעת, בחוסר סבלנות לילדים, באדישות בעבודה ושיעמום, ובעיקר בעצבות הנוראה שאני חי איתה וסובל ממנה.. והקושי להנות מהחיים...
בהכל האשמתי את השימושים.. שהם עושים לי את זה.. שאם רק אצליח להפסיק לתקופה זה יחלוף ואני יהפוך להיות בנאדם מאושר והכל יהיה ורוד... האמנתי אמונה אמיתית שאם אני אפסיק להשתמש אני תוך כמה חודשים הופך להיות גדול הדור!! כי זה המחסום היחידי שמפריד ביני לבין התעלות בלימוד התורה ותפילות והכל... האמנתי בזה בלב שלם ב100% ולכן כמעט כל התפילות שלי הלכו לכיוון הזה. אבא רק תן לי להפסיק להוציא זרע לבטלה רק תעזור לי להפסיק רק זה ! זה ורק זה !

ובאמת, שזה בדיוק ההיפך.

לא הבנתי את זה בכלל... עד שהגעתי לתקופה של נקיות.. ופתאום ראיתי שהבעיות לא נעלמו.. לא הפכתי לבנאדם מאושר יותר.. השלום בית לא השתפר...

להיפך... באיזשהו מקום הרגשתי שדברים התדרדרו!....
כמעט בכל נושא בחיים... פשוט התדרדרות...
כבר אמרתי וואללה היה עדיף להיות בשימוש ...

אבל זאת בדיוק הנקודה... וזה מה שלמדתי באמת בזכות התכנית זה פשוט מה שהתכנית לימדה אותי, שלאחד אחר זה הדבר הכי ברור ופשוט בעולם ולי זה לא רק שלא היה מובן אלא שסירבתי בכלל לראות את הקשר אבל זה בדיוק זה ... ההיפך הגמור....

יש לי חוסר יכולת להתמודד עם החיים. אני לא יודע להתמודד עם החיים. אני סובל מרגישות יתר, נפגע מכל דבר כמעט ולוקח בצורה קשה, מחוסר בטחון עצמי משווע, מהערכה עצמית מאוד נמוכה, מפאסימיות, מעצלנות, אני לא אוהב לעבוד קשה, אני אוהב שהכל מסתדר לי איך שאני רוצה שאני לא צריך להתאמץ ולדבר ולרדוף ולהפוך עולמות כדי שדברים יקרו.. ויש לי גאווה ואגו וכבוד וריכוז עצמי ואני חושב ורואה רק את עצמי... וכל הדברים האלה לא הייתי מודע אליהם.. וכל הדברים האלה גרמו לי להיות בעצבות ומהעצבות הזאתי ברחתי לשימושים ולא ההיפך...

כשהפסקתי להשתמש, לפחות ב-588 יום האחרונים, ראיתי שהחיים לא הפכו להיות חיים אחרים... הבעיות נשארו אותן בעיות... הקשיים אותם קשיים... באיזשהי נקודה אפילו נעשה לי רע יותר.. כי לא הייתה לי את הבריחה שלי לסם שמשכך את הכאבים האלה ועוזר לי להמשיך הלאה ...

אבל החיים הפכו להיות ברורים יותר. קלטתי דברים שלא קלטתי בעבר כי ישר הייתי בורח ומסמם את עצמי בתאווה... לא קלטתי מליון ואחד דברים שפתאום אני כן קולט...
פתאום אני קולט איפה אני צריך לעבוד על עצמי.. פתאום אני קולט פגמי אופי... פתאום אני קולט שאני לא מושלם... פעם חשבתי ששתי הבעיות היחידות שלי בחיים הן שאני כועס מהר מידי ושאני מאונן, היום אני קולט שיש לי הרבה הרבה יותר בעיות מאלה אצלי באישיות שלי...
וכלל הבעיות האלה שאני צריך לעבוד עליהן כי אין לי ברירה הן אלו שגרמו לי לברוח לתאווה מלכתחילה... כדי להסתיר אותן כי לא יכלתי באמת להתמודד איתן...

ואיך אני מתמודד איתן היום? קודם כל אני מגלה אותן... שם לב אליהן... חושף אותן... משתף אותן.. מגלה מה בעצם יוצא לי מכל פגם אופי שכזה, מה אני מרוויח ממנו? למה קשה לי לוותר עליו? ומסיים בתפילה לאלוקים שיעזור לי להשתחרר מפגמי האופי האלה.
זה בגדול צעדי 4-5-6-7, וזהו לב התכנית.

התפילה לאלוקים שיעזור לי להפסיק להשתמש לא עבדה אף פעם, כי לא התפללתי על הדבר הנכון...
אני השתמשתי כי אני ברחתי מכל פגמי האופי האלה... לא יכלתי להפסיק לברוח מבלי להכיר אותם ומבלי להכיר את העובדה שהם קיימים.. נצרכתי לעבוד על עצמי, עליהם, על זה אני צריך להתפלל. ברגע שאני עובד על זה ומשתחרר - פתאום הרצון לתאווה נעלם.. פתאום אין התמודדות... כמו קסם..

וכשאני מפסיק לעבוד לצערי זה חוזר..

תודה רבה על השיתוף המדהים! המון פעמים כשאני כותב את קורות חיי כאן בפורום (או בקבוצות או בכתיבה היומית) אני מגיע לעצבות נוראה... נוראה...

זה פשוט חלק מהתהליך...

הדברים האלה הם בחלקם אכן מעציבים... ונותר לי רק להתפלל לאלוקים להתמודד עם העצבות הזאת, לקבל אותה ממנו באהבה, לבקש להשתחרר ובכל מקרה לבקש לקבל את רצונו ממנו באהבה ולעשות אותו בשמחה. ובעזרת התפילה השם יתברך שומע ועוזר. רק להיום.

אוהבים

ואווווו איזה תגובה מדהימה..
תמיד חשבתי שאני במצב טוב יחסית כי אני נותן לאשתי בלי גבול ומאפשר לה ואני סבלני עם הילדים ואני עושה הכל בבית.
בקיצור בכל טוב והוא טוב.
אבל אחרי ההודעה שלךשלך אני שם לב לפעמים שאני מקטין את אשתי ודוחק אותה לפינה פתאום אני שם לב לזה שלפעמישלפעמים שאין לי כוחות אני מקטין את הילדים שלי ואת החלומות שלהם.

היום כשאני מחוץ לתאווה מצאתי את הסדרות לברוח אליהן כל פעם כשקצת קשה. צריך להתחיל לעבוד גם על זה ולנסות להתמקד במה שחשוב באמת.
יכול להיות לי כמה ימים שאני אפילו לא מניח תפילין כי אני לא מגיע לזה..באותם ימים אני יכול ללמוד תורה אני יכול לשמוע שיעורים אבל תפילה נראה לי כמשהו שצריך למצוא לו זמן..
אז מתרפא יקר תודה רבה שיצרת הכל וכתבת את זה אתה לא מבין כמה זה משמעותי לי הדברים שכתבת..
עכשיו קראתי את זה עם דמעות בעיניים.
אני אתחיל ללמוד את עניין 12 השלבים וינסנט להבין איך אני מתאים את זה לחיים שלי..
תודה רבה חברים על התגובות ועל החיזוקים..
בעזרת ה' אני יעדכן בתהליך..
אוהב אתכם
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134756

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

היום 89 ימים ללא נפילה.
למה אני מציין את זה ככה.
כי נפלתי.
לא נפלתי סתם, נפלתי קשה ממש.
אני לא מרוסק אני לא שבור.
כואב לי כי הרגשתי שיש לי את הכוחות, ואני גם די בטוח שאני אגיע ל90 חדשים.
אבל עדיין זה כואב.

זה כואב כי היה לי את השבת וליל הסדר הטוב ביותר בחיי. הקדוש ביותר.
זה כואב לי כי הצלחתי כל כך הרבה.
זה כואב לי כי הנפילה הזאת היא לא סתם נפילה.
היה בה חלומות על מושא תאווה, שאח"כ ראיתי אותה בעיניים באופן שאסור לראות,
וזה הסתיים בפגם הברית.
בא לי לבכות אבל אנחנו בחול המועד, ואני לא אבכה.
אני אשמח על 89 יום נקי ועם זה אני אצא לדרך חדשה.
יצר הרע החליט שהוא לוקח פיקוד על היכולות שלי והוא הביא לי את זה מכל הכיוונים.
מבטיח שנלחמתי בזה.
מבטיח שאפילו התת מודע שלי בחלום נלחם ועצר את היצר הרע. 
אבל למחרת לעבור ליד החלון של המקלחת ולראות את מה שקורה בפנים אצל המשפחה שהיינו.
זה כבר מעל הכוחות שלי כנראה.
ולמרות הכל הצלחתי להעביר עוד עשר שעות לא קלות בכלל.
אני מצטער שנפלתי ואולי אכזבתי כאן אנשים.
היה לי מחשבה לא לכתוב ולהמשיך כרגיל, אבל הרגשתי שיש משהו שמנקה את הלב שכותבים את זה.
אז אני כותב:

נפלתי
כן כן נפלתי אחרי 89 יום

ואתם יודעים מה? אני גאה להיות עם 89 יום נקיים.
אני גאה להיות חלק מכם.
אני מבטיח להמשיך להילחם על כל יום, על כל עידוד, ועל כל חיזוק.

חייב לסיים להיות מבטיח להאריך בהקדם האפשרי.
תודה חברים על הכל, נפגש מחר בעזרת ה' שוב.
יוצא לדרך חדשה (אולי המשך של 89 הימים עם נפילה)
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134758

  • יהודי מתוק
  • רצף ניקיון נוכחי: 93 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 526

אוהבים אותך אחי!!
גם לי זה קרה לפני תקופה, נפלתי ביום ה87..

תמשיך עם כל הפעולות שלך ואני מאמין שאתה מסוגל לעשות זאת שוב ולהגיע ליותר מכך..
חזק ואמץ!! 89 ימים זה מטורף אחי!!

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134764

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 209 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 415

המתגבר אחי היקר ואהוב! אשריך שנפלת.
הרגשתי בכאבך, הרגשתי אותך מתוך הכתיבה שלך,
אני רוצה לומר לך במקרה ואתה לא יודע שאני ממש אוהב אותך.
אמנם איני מכיר אותך ברמה האישית ולא יודע עלייך דבר למעט הדברים שאתה משתף,
אך הנשמה הטהורה שלך נגעה בנשמתי שלי.

אני רוצה לומר לך שהנפילה הזו רק תעשה לך טוב בתחום הנפילה,
כי הרי ידוע שירידה היא לצורך עליה.

כל נפילה מקרבת אותך יותר לנפילה האחרונה שיכולה להיות לך אי פעם בחיים.

אתה הוא זה שמחזק את כולם בעת הצורך,
תרשה לי לחזק אותך ברגעים אלו בהם אתה צריך את היד לעזרה,

אנחנו פה איתך.

אתה יודע, מי שנמצא מתחת לאדמה, הוא לא נופל ולא יפול יותר בחיים.
אתה כאן, מבין החיים, חי, נושם, מדבר, הולך, עושה חיל.
הכל הוא חלק מסך החוויה הכללית של החיים,
באנו לכאן לסרטון קצר וממשיכים הלאה,
כל זמן שאתה כאן, קח את הדברים בפרופורציה.

הימים הם מדד מסוים לנקיות, בסוף עולמך הפנימי, הוא זה שחשוב.

תמשיך להשקיע בפיתוח חייך,
רעד קל בכנף, וממשיכים בטיסה.

אתה חשוב ומיוחד.

אוהב אותך.

שמח.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134766

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 23 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 492

אוהבים אחי,
אתה גיבור אלוף קדוש,
מול הנפילה שלך,
יש פה אלף התגברויות שיצרת ע"י העידוד שעודדת אותי ואת אחרים,
אז יעלה,
כי נפלתי קמתי,
89 יום זה אדיר,
אוהבים.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134771

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 119 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1897

אוהבים אותך אחי! תודה על השיתוף ועל הכנות.

נשמע ניסיון לא פשוט בכלל שספק אם גם אני הייתי מצליח לעמוד בו..

מתפלל עבורך שתזכה לעלות שוב על הדרך! לזכור שהכל מאת השם אתה רק עושה את החלק שלך, את מה שביכולתך, והשאר זה שלו. והיום זה מה שהוא החליט..

אוהבים אותך ותודה שאתה כאן איתנו !

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134788

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 372 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 332
לא יודע איך לפתוח, בשמח או עצוב?
כואבים...
אבל מדהים לראות איך אתה קם ומתחזק.

רואה שאתה לא לוקח קשה, אבל אוסיף לך: אל תקח קשה. בתור בחור היתה לי תקוה שאפסיק לאונן אחרי החתונה. באמת הייתי נקי תקופה. אבל לבסוף הגיעה הנפילה. חששתי שנשברה לי ההזדמנות לדף חדש ושמכאן יגיעו הנפילות, אבל לא... חזרו נפילות בודדות, והיום אני במקום אחר. ורציתי לכתוב עוד. מקוה בהמשך.

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134795

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

ואוו איזה מחמם את הלב.
אני אגיד בחצי צחוק, היה שווה ליפול.
גם כדי לטעום את האכזבה של הנפילה, וגם כדי לקבל את התמיכה המדהימה שקיבלתי מכם.
היום גם אין לי זמן לשבת ולכתוב אבל כן היה לי חשוב להתייחס לכל החום הזה, שלא מובן מאליו בכלל.
אני יודע שאנחנו בחול המועד, ואולי חלק מכם גם נמנעים מלכתוב בדרך כלל, אבל כאן הרגשתם צורך לבוא ולעודד וזה מחמם את הלב.
יצרתי היום קשר עם אחד מהחברים כאן, ואני מקווה שזה יקדם את ההחלמה שלי (ושלו ) ואני מקווה שזה עוד צעד בדרך להצלחה גדולה אף יותר.
אז פעם אחרונה אני אומר תודה ולילה טוב.
מקווה שמחר יהיה לי יותר זמן לשבת ולהתייחס לנפילה ולשאר המחשבות שרצות לי בראש..
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134796

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 756 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 548

רק עכשיו אני רואה. חיפשתי אותך בטבלה, בגלל שהיינו קרובים, ולא ראיתי, חששתי מה קרה. ואת אשר יגורתי בא.
וואי באמת ניסיון מטורף. 
אתה צודק שנראה שהקב''ה שלח לך ניסיון מאד גדול. וצדיק שהתרוממת ממנו וחזרת. 
לא בטוח שכל דבר אנו אמורים להסביר. אבל ההסבר שאני יכול לעלות על הדעת מדוע הקב''ה עשה לך את זה, כדי שתהיה כאן בתחתית הטבלה, לשתף ולעוזר לאחרים עוד ועוד. 
אוהב אותך מאד, כמו שרבים כאן אוהבים אותך. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134805

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 372 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 332

גם אני לא כותב בחול המועד, אבל כאן זה לא דבר האבד ולא "מקום צורך". כאן זה פיקוח נפש.
ממשיך את מה שכתבתי - אל תסתכל על מספר ימי הנקיון שלך. אם הוא 1, זה לא אומר שאתה ברמה נמוכה. תסתכל על התקופה. יש לך כאן תקופה של שלושה חודשי נקיות ובתוכם נפילה אחת בלבד! פעם הבאה בעזרת השם שלושה חודשים בלי נפילות כלל!
מה גם, 89 או 90 זה זניח. ימי הנקיון עשו את שלהם ומשהו התקבע לך במוח שאתה מסוגל בלי בנפילות.
ועכשיו אחרי שעברת את מסע ה-89 לא צריך לחכות שתעבור את מסע ה-90. הגיע הזמן לעשות עוד שיפור בחיים.
כמו שכתבת, הנפילות אינן הגורם שמשבש את החיים, אלה החיים המשובשים הם הגורמים את הנפילות (זה ידוע בכל התכניות).
קח משימה אחת לשיפור החיים.
וקח גלידה. מגיע לך בגדול (ואם צריך מתכון לעוגיות כשל"פ, אז יש לי 
שלך,
צורצור

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 10 חודשים #134815

  • יוסי91
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 219
שלום המתגבר!

כתבתי תגובה לפני יום, אבל משום מה אני לא רואה אותה (כנראה בגלל שהיה לי בעיה בקליטה באינטרנט)..





אני רוצה להגיד לך שלושה דברים:

1. כל הכבוד שאתה רוצה להמשיך!

2. אף אחד לא יכול לקחת לך את ה89 ימים שהיית נקי בהם ושהתקדמת בהם.

3. לפני כשנה בערך היה לי רצף של 52 יום, לצערי אחרי 52 יום נפלתי. אחרי הנפילה הרגשתי רע עם עצמי והחלטתי לעזוב את התכנית. כמובן שהנושא לא נפתר מעצמו ורק החמיר עם הזמן. אני חושב שהטעות שלי הייתה שחשבתי שהמטרה היא להיות נקי ולא ליפול ולכן כאשר זה "נלקח ממני" רציתי לעזוב את התכנית. היום אני מבין שהמטרה היא לא רק להיות נקי אלא להתמודד מול פגמי האופי שלנו/הטינות שלנו/בעצם אפשר להגיד עם החיים שלנו חח..



מקווה שהמסר עבר נכון

אם אתה רוצה אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי..
זמן ליצירת דף: 1.16 שניות

Are you sure?

כן

כלי זה יפתח לך בעוד שבועיים