ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 5401 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135914

צהרים טובים חברים,
איזה כיף לקרוא את ההודעות שלכם, כל כך מחזק כל כך מעודד להיות חלק מהחבורה הזאת.
היום ראיתי באתגר 90 הימים שלי שאני "רק" 4 ימים נקיים, וזה קצת ביאס, הייתי שם למעלה עם 89 יום, צעדתי בדרך הבטוחה אל האין סוף (ומעבר לו...) ופתאום אני כאן למטה ב4 ימים נקיים.
אבל אז ראיתי כמה שורות מתחת את השורה שמונה את הימים הנקיים שלי: 127 ימים נקיים, וזה משהו שאני גאה בו.
אני גאה באתר הזה שנותן לאנשים פשוטים כמוני דחיפה לשנות את ההרגלים המגונים שלהם, 
נותן במה לאנשים לספר על הקשיים שלהם ולהגיד לבד אני לא יכול,
נותן כלים לפתרון הבעיות,
נותן את הביחד.
אבל אני גם גאה בעצמי.
כן אני יודע שמחלימים כמעט ולא גאים בעצמם, הם בדרך כלל רואים את החסרונות,
את הנפילות, את המעידות, את המבטים ברחוב וכו'..
אבל אני גאה, גאה בעצמי על 127 ימים נקיים, אלו ארבע חודשיים נקיים, זה מציאות שחדשה לי, ואני שמח בה...
אז כן היה עכשיו משברון קטן ולכן נכנסתי לאתר, אבל לא היה משהו מיוחד, סתם מחשבות על אולי כן לראות כי מבאס לשבת ללמוד וכו', אבל ברוך ה' נכנסתי לאתר דיברתי עם חברים בצאט ואני מוכן ומזומן להמשיך ללמוד.
אז תודה חברים על העזרה,
אתם אלופים,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135957

ערב שבת קודש פרשת בהר בחוקותי.
שבוע לאסון הנורא שארע בהר מירון ביום חמישי בלילה בשבוע שעבר.
אחרי שבוע קשה מאוד, שבוע של חשבון נפש גדול,
כעת שחלק מהמשפחות כבר קמים מין השבעה, הגיע הזמן לנסות להבין מה רוצה הקב"ה מאיתנו.?
אני ממש לא מתיימר להגיד, כבר גדולי ישראל מכל המגזרים, וגם רבנים אחרים כבר הסבירו לנו עוד זוית ועוד סיבה לאסון שקרה.
היו שתלו בביטול תורה, היו שתלו בשנאת חינם והיו כמובן שהאשימו את המשטרה ואת החרדים ואת המארגנים ואת ואת ואת ואת...אין סוף האשמות. היו גם כאלה שהאשימו את עצמם שלא עשו מספיק כדי למנוע או סתם האשימו את עצמם כי גם ככה אנחנו אשמים וקטנים אז למה לא להוסיף עוד אשמה.
אמי לא ינסה בשורות הבאות להצדיק או לבטל אף דעה שנאמרה.
אבל אני רוצה להציע מבט קצת שונה.
מרוב שנאמרו דברים בשבוע האחרון אולי מישהו כבר אמר דברים בסגנון הזה או בכיוון הזה, ולכן לא באתי לחדש אלא רק להוציא מהכח אל הפועל את הדברים, ושיהיו הדברים לעילוי נשמותיהם של 45 קורבנות האסון ולעילוי נשמת תלמיד הישיבה מאיתמר שנרצח השבוע בפיגוע הרצחני בצומת תפוח.
אחריות
מי צריך לקחת אחריות? כולנו. באיזה תחום? כל אחד לפי תחומו.
מי שניהל את האירוע צריך לעשות חשבון נפש שקשור לתנאים במקום, מי שהיה שם ולא שם לב לחבירו צריך לשים לב לזה, וכו' וכו'...
אבל מי שלא היה בהר, האם הוא יכול לשבת בצד ולהגיד לעצמו אני לא קשור לאירוע הזה? אני לא מתולדות אהרון ולכן אני לא קשור. האם ניתן לשבת בבית ולשמוע את כל מעשי החסד והגבורה והצדיקות שהתפרסמו ולהגיד זה לא קשור אליי? ריבונו של עולם מדבר רק על מי שקשור ואני לא הייתי שם.
התשובה שלי היא ממש לא.
במהלך השבוע האחרון כל אחד מאיתנו שמע כל כך הרבה דברים טובים, אך לצערי גם שמענו את הטחת האשמות שהתנהלה בכל מקום אפשרי.
היו דברים שאפילו התחברנו אליהם, ועל זה אני רוצה לכתוב.
אם הקב"ה גילגל אל פתחינו דברים כאלה כנראה שיש להם צורך אלינו.
אם שמענו על דחיפות אז כנראה שיש לנו מימדים של דחיפות בחיינו שאנחנו צריכים לטפל בהם, אם שמענו על מחדלים בטיחותיים כנראה שיש בחיינו מקומות שאנחנו יודעים על דברים לא בטוחים ובכל זאת אנחנו לא מתקנים כי "יהיה בסדר".
מספרים על אחד מאדמורי חב"ד שכאשר היה מגיע אליו חסיד עם קושי שיש לו בחיים הרבי היה מנסה למצוא מעין הקושי הזה אצלו (ברמה מסויימת כמובן) ורק כך היה מצליח לעזור ליהודי.
מספרים שפעם הגיע אליו חסיד שעשה עוון חמור מאוד (יש בזה דעות שונות מה היה אותו עוון) והרבי שמע את המקרה וניסה במשך כמה ימים למצוא מקום אצלו בנפש לעוון הזה ולא מצא. יש סברה שאומרת שאותו יהודי היה עובד בבית הקברות ולא עלינו היה נוהג לבוא למשכב על המתים, ועוון כזה הרבי לא הצליח למצוא שמץ של זה אצלו. רק אחרי כמה ימים הצליח למצוא איזה שמץ של העוון הזה שהוא שר ניגון שכבר מת מהעולם וזה כאילו הוא משתמש במתים וכו'.
מה שאני בא לספר בסיפור הזה, שכאשר אנחנו נחשפים לעוונות של אחרים או לקילקולים שלהם, חובה עלינו לברר למה הקב"ה הראה לנו את הקלקול הזה?
ואם הוא הראה לנו את זה חובה עלינו לתקן את זה אצלינו.
אז כן היו מחדלים והיו בעיות, אבל היות ואנחנו אנשים פשוטים שחוץ מלהאשים את הזולת לא יכולים לעשות שום דבר בעניין הזה לכן כדאי להרפות, כדאי לשחרר את העוונות של אחרים, ולהתמקד בעוון האישי שלנו.
ומה העוון שלנו? מה שראינו ושמענו וחשבנו שזו באמת בעיה של אחרים, זה באמת הבעיה שלנו.
במשך שנים הייתי מתבאס על אשתי שמבזבזת את זמנה על צפייה בסדרות או בשינה. בזמן שהבעיה הייתה בי לא פחות- אבל הייתי משכנע את עצמי שאני לא ישן ומנצל את הזמן ולכן היא לא בסדר.
כנל בעוד עשרות דוגמאות.
הטיפול מתחיל בי ונגמר בי, ובואו נשאיר את הטיפול של אחרים לאנשים אחרים.

איך זה קשור להחלמה שלי?
זה קשור כי חלק גדול מההחלמה שלי היא הימנעות מכניסה למקומות בהם אני מרגיש טינה כלפי הזולת, כלפי אשתי כלפי ההורים שלה ושלי וכלפי הילדים.
כל טינה כזאת מעוררת את התאווה.
השבוע רבים כתבו על הכעס כלפי אנשים שמסוגלים לצחוק, שמסוגלים להמשיך בחייהם.
סליחה על ההקבלה, אבל השבוע התקיים משחק כדורגל שבסיומו שחקן מהקבוצה שהפסידה נצפה צוחק עם חבריו מהקבוצה היריבה. כעס גדול היה מצד האוהדים איך הוא לא עצוב מההפסד ולוקח את זה קשה? אך בהסברו הוא התנצל על חוסר הרגישות והסביר שלא ראה את החברים האלה כבר שנה שלימה בגלל הקורונה וכעת הוא מאוד שמח לראות אותם.
מה אני רוצה להגיד? אנשים ביום יום שלהם עוטפים את עצמם בהמון מסכים ועטיפות כדי להתמודד עם היום יום הקשה. התנועה המדהימה שהייתה כאן השבוע, מצד כל חלקי העם היא תנועה שאנחנו זוכרים רק ממלחמות.
האסון השבוע היה לכאורה אסון של המגזר הדתי חרדי. ובכל זאת רבים מחלקי העם הרגישו חיבור, הן בניחום האבלים והן בעזרה ההדדית למען האחר.
ניקח את הטוב הזה וניקח את הרע שהצלחנו למצוא בזולת ונתקן אצלינו.
ועל כל המטען הזה ניכנס לשבת קודש, שבת בה קוראים את הברכות והקללות.
שבת בה אנחנו אומרים לריבונו של עולם, זהו, אנחנו קראנו את הקללות ויהי רצון שיעלה עלינו הכתוב כאילו כבר נתקיימו בנו כל הקללות האלה (כמו שאדם שקורא פרשת תמיד מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תמיד ממש! כך גם כאן.),
ונצא מהשבת הזאת בעזרת ה' לברכה שלימה וגדולה,
להצלחה בהחלמה ובהתמודדות עם התאווה, בשמחה ובנחת.
שבת שלום,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135958

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

אתה כותב יפה.. יישר כוח..

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135988

שבוע טוב חברים,
רציתי להיכנס אתמול אך לא הספקתי, אז הנה אני כאן היום.
יום שישי עבר עליי בקושי גדול, נכנסתי בעצבות גדולה לשבת, הייתי בתפילה וראיתי אנשים מתפללים בדבקות ושרים קבלת שבת, ואני שקוע בתוך הרפש.
לא מבין מה עבר עליי, אולי כי פספסתי להניח תפילין וזה הפיל עליי חשכה..
בכל מקרה חזרתי הבייתה וכמובן בגלל העצבות שלי הכל היה נראה לי שחור, אשתי התעכבה בדיבורים עם חברה, ואז עוד אחת ועוד אחת. בקיצור ישבנו לאכול מאוחר, ואני הייתי כבר עייף כי לא ישנתי צהרים והילדים לא היו הכי רגועים, בקיצור לא השבת הכי רגילה שלי.
וככה בתוך תהומות ההתבאסות הלכתי לישון עם דמעות בעינים.
דמעות שלא נתתי להם לצאת כי שבת ואסור, אבל זו הייתה התחושה.
קמתי מוקדם עם הילדים כדי לתת לאשתי לישון עוד והלכתי למניין המאוחר כדי שאשתי תוכל לישון ו"להשלים" את שעות השבוע החסרות.
ברוך ה' הילד רצה להצטרף לתפילה וזה שימח אותי מאוד, ראיתי גם חידוש מדהים בבן איש חי בספרו אדרת אליהו שאשמח לשתף אתכם בו.
אבל עדיין השבת המשיכה בתוך העצבות כי ראיתי את אשתי כועסת נורא על הילדים על מה שהם עושים ולא רציתי להעיר לה על זה ולהיות "נגדה" ומצד שני גם לא רציתי לצאת על הילדים בעצמי בקיצור הייתי כמו נע ונד בבית...
ברוך ה' היום התחיל בטוב הספקתי המון ואני מרגיש המון סיפוק, בעזרת ה' לעוד יום נקי בעזרת ה'.
אז הבטחתי חידוש אז הנה הוא אני מקצר ממש כי נגמר לי הזמן אבל אשלח את החידוש בעזרת ה' כדי שתוכלו לראות את כולו.
הבן איש חי באדרת אליהו על פרשת בחוקותי כותב על הפסוק הראשון "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" שני חידושים חשובים למאבק בתאווה.
הראשון הוא אם בחוקותי תלכו, אדם שרוצה להוריד מעצמו את הפיתויים של התאווה ואת הדחף שלה, יעסוק בכל זמנו בתורה, ובזמנים שהוא נמצא בדרך ימצא לעצמו דברים שיכול לעבור עליהם בראש וכך עיסוקו יהיה בדברים שבקדושה, ועל זה מכוונת התורה במילה תלכו.
דבר נוסף יהודי תמיד צריך לשאוף לקיים את המצוות, אך לא תמיד המצוות נמצאות לפתחינו לכן צריך היהודי תמיד לחפש היכן ניתן לקיים את המצווה הזאת והזאת. הוא לומד את זה מהפסוק ואת מצוותי תשמרו. המילה תשמרו מופיעה אצל יעקב והחלומות של יוסף, כתוב שם ואביו שמר את הדבר, כלומר מצפה ומחכה מתי יתקיימו החלומות הללו. אותו דבר אומר הבן איש חי אצלינו. במהלך היום תחשוב מתי אני אשים את הנעלים ובכך אזכה לקיים את דברי השולחן ערוך להקדים ימין לשמאל, מתי זה ומתי זה. וכך כל העיסוקים שלך במהלך היום יהיה בדברים שבקדושה.
כמובן שהוא עוד האריך המון אבל זה וקף הדברים.
אני מצרף את הדברים ומקווה שיהיו לכם לתועלת.
יום טוב
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה, 6 חודשים על ידי המתגבר100.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #135990

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 138 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 375

המתגבר היקר,
ממש הרגשתי אותך בדברים שכתבת.
איזה דברים בנאדם עובר...

אתה חושב שמצב הרוח שלך קשור לעיסוק סביב התאווה, מעצם המפוכחות שלך, כמו שלקחת לתינוק את המוצץ, לאלכוהוליסט את הבקבוק... חסר הבריחה המרגיעה המוכרת?

החיים מפילים עלינו גם דברים לא צפויים, בזמן כזה שמסביב יש צרות ואתגרים לא פשוטים בעולם, טוב קצת להתחזק במה שיש, במעלות טובות שיש בנו, להודות על הבריאות, משפחה... כן לתת לעצבות מקום, להרגיש אותה, בכל זאת היא לא פה כל יום.
גם עצבות היא חלק מקשת הרגשות, בהתבוננות על החיים אנחנו מאפשרים לדברים לעבור בתוכנו.

אתה תראה שזה יעבור בקרוב ואז אתה תקרא את מה שכתבת מהזווית השמחה שבך ותרצה לחבק אותך ותבין אותך.

ותודה על החידוש מהבן איש חי, אשרייך.

אוהבים

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #136290

צהרים טובים חברים,
ימים לא פשוטים עוברים על עם ישראל, ימים שאנחנו תושבי הדרום אומנם חווים על בסיס קבוע אבל עם ישראל בכללותו לא מכיר את המציאות ההזויה הזאת.
הזמן שלי קצר לצערי, הייתי שמח להיות כאן יותר אבל זה מה שיש כרגע.
אחרי שבוע שלם של טירוף, שלא היה לי זמן אפילו להיכנס על מנת לקרוא קצת, החלטתי שאני חייב את זה לעצמי ונכנסתי לאתר לכתוב קצת את התחושות.
שבוע שלם בלי האתר וברוך ה' אין שמץ של תאווה.
הייתי במהלך השבוע הזה במקום שבדרך כלל יש שם המון תאווה אבל ברוך ה' ה' שמר עליי ובזכות המצב הבטחוני המורכב לא היה זמן לתאווה לפעול.
אני כבר מכיר את זה, שכאשר אני עסוק במאה אחוז עשייה, אז התאווה כמעט ולא מגיעה, הרבה יותר קל לי להתגבר עליה.
גם כשהיא מופיעה, קל לי במצבים כאלה לסנן אותה ולהתקדם הלאה.
אז ברוך ה' אני כאן לעדכן שהגעתי כבר ל17 ימים נקיים, לצערי לא מכוחי אלא מכוח החמאס.
כן כן אותו חמס שבפרשת נוח גרם למבול ולחורבן העולם, גורם כעת לעם ישראל להתאחד, גורם לאנשים להיות עם הילדים ועוד ועוד.
אז בנימה אישית, ברוך ה' קיבלנו את התורה, הערבים מזכירים לנו את מה שכבר צריך להיות ברור, "אשר בחר בנו מכל העמים", ה' בחר בנו ובוחר בנו בכל יום מחדש, והאומות לא מסוגלות לראות את זה, לא מסוגולות לראות שיש חיים במקום הזה שנקרא ארץ ישראל אז הם מנסים לשבש ולכבות את החיים.
חשבתי על זה בשבועות שאולי הסיבה שהם לא ירו כמעט כל שנת הקורונה זה כי כמעט ולא היה חיים במדינה, לא היה בתי כנסת ובתי מדרש, ישיבות נסגרו ועוד ועוד. עכשיו שברוך ה' יצאנו מהמעגלים האלה והכל חזר לקדמותו (כמעט) הם החליטו לחזור לירי מאסיבי...
המלחמה היא על ירושלים, המלחמה היא על הקדושה על הטהרה, ואנחנו צריכים להרבות ולהוסיף עוד אור במקומנו.
שיהיה בשורות טובות לעם ישראל,
אוהב אתכם,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #136298

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 21 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 236

בס"ד

מתגבר יקר, תהיו חזקים!! מתפלל עליכם. העמידה שלכם היא החוסן שלנו. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 6 חודשים #136318

בוקר טוב חברים,
ברוך ה' לילה שקט עבר על כוחותינו..
אומנם הילדים עדיין ישנים בממד, אבל ברוך ה' בבוקר הם כבר יוצאים החוצה ומתאווררים...
תודה רבה למגיבים על ההודעות המחזקות.
הלילה עם כל הדיבורים על הפסקת אש ועל ריסוק שלטון החמאס ועוד ועוד, יצא לי לחשוב קצת על ההקבלה של כל זה לתאווה.
אומנם הדברים לא מסודרים כמו שצריך ועדיין לא חשבתי על הכל אבל ככה נקודה ראשונית.
היום בבוקר קראתי את דבריו של יוסי 91, ופתאום הבנתי שמאז שהצטרפתי לכאן רבים וטובים מהחברים כאן מצליחים הצלחה גדולה באתגר 90 הימים ובכל זאת מדברים ללא הפסקה על השקר הגדול ועל הרצון ליפול כדי להתחיל את הספירה מהתחלה.
גם אני דיברתי כך, אבל היום עם 18 ימים נקיים בלבד אני מבין שיש משמעות עצומה לימים נקיים מאוננות גם אם אתה צופה בפורנו כזה או אחר.
זה עדיף מהסיבה הפשוטה שאם היית מאונן אז היה גם פורנו וגם אוננות, וברוך ה' לפחות את הוצאת הזרע חסכת.
אני מסכים ומבין את מי שטוען שהוא לא נקי, שהוא מרגיש מרוחק מה' וכו', אבל כל זה לא הצדקה להוצאת זרע מכל סוג שהוא.
מה גם שמנסיוני רב השנים אני יכול להבטיח שהוצאת זרע גוררת לרוב עוד פורנו ועוד הוצאות זרע רבות.
מה שעובר על מכור בתחילת הדרך (כלומר אחרי נפילה) קשה מאוד, והכל מתחיל מחדש ולכן אם חותכים את זה מהר אז גם אם יש פה ושם פורנו (וזה לא תקין וצריך למצוא את הפתרונות לזה!!!) זה עדיין נשאר בגדר הנקי כי ההמשך פחות מסובך מאשר אם היה אותו אדם מאונן.
זה נקודה אחת שהיה חשוב לי לכתוב אותה כי ראיתי שכבר רבים מדברים על חוסר נקיות ומעין זלזול בימים שנקיים מאוננות.
דבר נוסף שהתחדש לי בימים האחרונים, הוא שאנחנו בתור תושבי הדרום (ואולי כל ישראל) מאוד רוצים שהמערכה תימשך עד לריסוק החמאס וכל התשתיות שלו.
אנחנו כבר למודי מלחמה ויודעים שאם עכשיו יוצאים ללא סיום המבצע כמו שצריך, בעוד חודש יהיה כבר ירי כזה או אחר לישובי העוטף יהיה עוד "טפטופים" לאזור אשקלון, והחמאס בחוכמתו הרבה לא יעבור את גבול אשדוד כי זה מדליק נורה אדומה במדינה.
אבל בואו נודה על האמת כאשר רואים "כיסופים", "נתיב העשרה", "כפר עזה" ואפילו "שדרות" זה פחות מרגש ואומרים נוו טוב, אבל שרואים תל אביב או הרצליה או כל שם אחר כולם מזדעקים. ולכן הנטיה הטבעית שלי היא שזה ימשך עד למיטוט מוחלט.
אבל, וזה אבל חשוב, לכל רצון כזה מתלווה המון שיקולים ברקע המון נסיבות שהם לא בשליטתנו.
יכול להיות שהצבא ואפילו הממשלה מאוד רוצה לגבור על החמאס אבל יש כוחות מסביב שמונעים מאיתנו את הפיתרון.
לכן מה עושים? עושים את המקסימום האפשרי, דוחים עוד קצת את הקץ, גם אם אמרו לך לסיים עכשיו תסיים מחר ותגיד סליחה, העיקר להרוויח כמה שאפשר.
נכון שבעולם מתוקן היה צריך להתעלם מהכל ולעשות את המה שטוב, אבל היות ואנחנו חיים בעולם של אינטרסים ולצערינו הוא אל מתוקן עדיין לכן הולכים בין הטיפות.
זה המשל, 
הנמשל לזה הוא שישראל זה אנחנו, המכורים המתמודדים, יש את החמאס שהוא יצר הרע שבא להחטיא אותנו. ויש את העולם, השמאל התקשורת ארה"ב ועוד שהם הנסיונות שרוצים להפיל אותנו ליצר הרע, שניהיה בשליטתו חלילה.
בשלב הראשון של ההתמודדות אנחנו תוקפים את היצר בצורה הכי כואבת שיש ואף נסיונות לא תוקפים.
עושים סינון מקבלים קבלות צוברים כמה ימים נקיים. לרוב זה קורה אחרי אירוע קשה או איזה יום כיפור שגורם להתרוממות. אבל אחרי כמה ימים של הצלחה מתחילים להגיע הנסיונות ולהגיד לנו המאבק הזה לא נכון הוא לא מוצדק, הוא לא שווה את זה, תראה איזה כיף היה לך וכו', ככל שעובר הזמן הנסיונות מתגברים והקשיים פתאום נראים בלתי אפשריים, ושם הפתרון שלנו הוא לעשות פעולות קטנות וממוקדות על התאווה, לקום ולצאת, לדבר עם חבר להיכנס לאתר, ולעצור רק להיום. עוד תקיפה קטנה וזהו ומחר אני מקשיב לנסיון.
ומי שמצליח בזה גובר על הנסיון.
אז כן וודאי שעדיף למחוק את הנסיונות, אבל השלב הזה הוא לא כעת הוא באחרית הימים.
הרי חזל כבר ניסו להרוג את יצר עריות והבינו שאין קיום לעולם בלעדיו. ולכן רק ניקרו את עיניו.
ואולי זה מה שאנחנו עושים עם החמאס, כל פעם אנחנו רק מנקרים את עיניו הורסים את מבניו ויודעים שהוא יחזור תוך כמה חודשים שנים, אבל עד לתיקון עולם, עד שנגיע למצב של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, עד אז נסתפק בניקור העיניים ובמלחת "רק להיום!"
בשורות טובות,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #138935

92 יום עברו, שלושה חודשים שלמים שלא ביקרתי כאן.
לפני שנה התחלתי בנוכחות יום יומית ולאחר הנפילה ביום ה89 משהו בי נשבר, אומנם המשכתי עוד חצי שנה כמעט אבל משהו נשבר.
אני יודע שיש רבים שיכולים לעמוד בצד ולהגיד "אמרנו לך" או "ידענו".
אבל לי זה לא חשוב. כלומר זה היה חשוב לי בשלושה חודשים הללו, שקיבלתי החלטה שעד שאין לי חודש שלם נקי אני לא נכנס לאתר. אני רוצה לבוא עם חודש שלם. לבוא עם משהו ביד.
אבל בפועל הגיעו כל פעם אחרי שבועיים שלוש נפילה קטנה וטיפשתי שהדליקה את התאווה מחדש.
לימוד תורה הלך וירד, וגם התפילות הצטרפו לנעלם אצלי.
והנה הגיע חודש אלול והציפייה הייתה שהכל יהיה שונה. אבל שוב אני חוזר לאותו מקום.

אז הנה אני כאן, אחרי שלושה חודשים, ומקווה שהפעם יהיה אחרת.
שלושה חודשים מתחילים מהיום ומסתיימים ממש לפני חנוכה חג האור. אני רוצה בטווח הארוך להגיע לחנוכה נקי. אני רוצה להספיק בתקופה הזאת לסיים את המשימות שהצבתי לעצמי.
ובינתיים ראש השנה בפתח- ואני רוצה להציב לי מטרה קטנה- את ראש השנה. להגיע אליו נקי במידת האפשר. עם תפילה בבוקר, ועם לימוד תורה במהלך היום.
במה זה תלוי? ברור לי שברצון.
אבל אני צריך לעשות מאמץ גדול כדי לשנות את הרצון הלא משהו שיש לי כרגע...
מקווה שלא תעמדו כאן ותצחקו עליי, מקווה שתדעו לתמוך כמו תמיד.

היום אני לא כאן כדי לתמוך, היום באתי כדי לקבל תמיכה.

העצבות הזאת קורעת אותי, משתקת אותי, ואין לי כוחות לעשות כלום.
אין לי סבלנות לילדים או לעצמי.
מקווה שהשבת הזאת תעבור בטוב ובשמחה, שנוכל להתחיל את השבוע הבא במצב אחר.
תודה לכם על השותפות בדרך.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #138937

אוהבים אותך מאוד! 
חלילה לצחוק ... 
כולנו באותה סירה, מזדהה מאוד! 
גם אני נפלתי אחרי 250 יום ומאז ירדה לי כל המוטיבציה מהאתר..(האמת היא שהיא ירדה קודם ולא יודע מה בא קודם התרנגולות או הביצה...) 
בכל מקרה היית חסר מאוד השיתופים הארוכים והכנים שלך! 
לי אישית קשה עם מטרות ארוכות טווח כמו עד חנוכה או עד ראש השנה כי אם אני נופל אני מאבד את כל המוטיבציה להמשיך כי הרי המטרה ממילא לא תושג, 
אבל כבר הוכחת שיש לך יכולת ויש בך כנות אז לך בכוחך זה והושעת את עצמך! 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #138939

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 131 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 941

שלום חבר יקר ואהוב !!

אסירות תודה שאתה חוזר אילינו.

אני נפלתי אחרי 1000 יום ולקח לי לפחות שבוע עד שהודעתי לספונסר ועדיין קשה לי מאד לעלות על דרך.

אני מסכים עם כל מילה שכתבתם, רק עניין הרצון אני לא מזדהה איתו. כי אני בטוח שיש לנו רצון אדיר, אלא שכאן בתחום הזה המחלה משתלטת. הרצון שלנו יכול רק לעזור לנו להתמיד בפעולות שלנו על אף כל הקשיים. 

בהצלחה ידידי היקר !

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #138952

צהרים טובים חברים יקרים,
קודם כל תודה רבה על קבלת הפנים החמה. שמחתי לחזור.
כמובן שקראתי את הדברים שלכם לפני שבת וזה נתן לי כוח עם ההתמודדויות שהיו לי.
לגבי הדברים שלכם, אני באמת מאמין שיעד רחוק הוא לא נכון. אבל בתור מטרה עליונה שנמצאת ככה מעלינו וזה ישמח אותי להגיע לשם כי זה בדיוק יוצא בחנוכה ובאזור היום הולדת וכו' אז זה היה נחמד לי.
כמובן שזה לא המטרה כי גם אני מאמין בבוא קודם כל נעבור את היום בצורה טובה ומלאה.
לגבי מה שכתבתי על רצון. ברור לי שרצון לבד לא מספיק במלחמה ביצר, כי ברור שכולנו רוצים את זה מאוד.
אני התכוונתי לרצון בדברים שמסביב. כלומר רצון להתפלל רצון להיות עסוק, רצון למלא את הזמן בדברים יצירתיים ומימלא נשאר פחות זמן לתאווה, רצון להשקיע בבית ובאישה ועוד ועוד.
כמובן שכל הדברים הללו הם לא ערובה לניצחון היצר, אבל הם יכולים קצת לצמצם את התאווה היום יומית.
וברוך ה' עכשיו באתי להיכנס לאתרים לא צנועים ובזכות החזרה שלי לאתר אז העדפתי להיכנס לפה לרשום קצת ובתקווה שהתאווה קצת תרד.
דרך אגב חשבתי על זה בשבת שזה מדהים שפרשת כי תצא למלחמה, וכידוע חז"ל דרשו את זה על מלחמת היצר, זה מדהים שדווקא בפרשה הזאת יש עיסוק גדול בכל נושא העריות ואיש שבא על אישה וכו'.
אז עם הכוחות מהשבת הזאת אני יוצא למלחמה על היצר, מנסה להנות מהמותר לי ולנסות בכל כוחי להסתפק בזה.
תודה לכם על הליווי בדרך.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #138958

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4245

יפה מאוד, מחזיקים לך ידיים.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה #139966

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 702 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 525
המתגבר100 כתב on 20 אוג' 2021 08:20:

אבל לי זה לא חשוב. כלומר זה היה חשוב לי בשלושה חודשים הללו, שקיבלתי החלטה שעד שאין לי חודש שלם נקי אני לא נכנס לאתר. אני רוצה לבוא עם חודש שלם. לבוא עם משהו ביד.
אבל בפועל הגיעו כל פעם אחרי שבועיים שלוש נפילה קטנה וטיפשתי שהדליקה את התאווה מחדש.

היום אני לא כאן כדי לתמוך, היום באתי כדי לקבל תמיכה.

העצבות הזאת קורעת אותי, משתקת אותי, ואין לי כוחות לעשות כלום.
אין לי סבלנות לילדים או לעצמי.



אמנם בחסדי ה' האין סופיים מאז שנרשמתי לשמור עינך, לא נפלתי לגמרי, ואכן אני לא מצליח לדמיין את עצמי מתרומם אם ח''ו אפול, וזה אחד הדברים שמחזיקים אותי לא ליפול.
מצד שני אני מנסה לספור פכחון, הכוונה לא רק לא ליפול ממש, אלא כל שימוש במחשב בחוסר שליטה. כמוך גם אני, היה כמה פעמים שהחלטתי שלא אכנס עד שלא אצבור איזה זמן נקיון, כדי שאבשר טוב, אם אספר שנפלתי לפחות אחרי שבוע שבועיים פכחון, אבל למעשה אם אני לא משתף הנפילות נהיות תכופות יותר. מהניסיון שלי, עם כל הקושי לשתף מיד אחרי נפילה, זה מה שצריך לעשות זה נותן כוח, וכמובן יותר מומלץ לשתף בקריז עוד לפני הנפילה.
כולנו כאן לקבל תמיכה, חלק מהתמיכה שאנו מקבלים זה ע''י שאנו תומכים אחד בשני.
העצב הוא טבעי, גם חוסר הסבלנות, אך זה עצמו צריך להיות ממריץ, לספירה ולצעדים. 
אני רואה על עצמי, כל מיני דברים שמכעסים אותי בסביבה, שאם היית מפוכח היה לי יותר סבלנות. ואז אני חושב, מה אתה כעוס על הבן שלך, בגלל שאבא שלו מכור. 
תמשיך להגיע מחכים לך ומתפללים להצלחתך.

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה על ידי אלי שומר.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה #140343

תודה לך על זה, זה ממש מחזק ומועיל...
אז שוב אני חוזר בהפסקות ארוכות מדי ושוב התירוצים אוי התרוצים לא נגמרים...
הלואי וזה היה קל אבל דברים גדולים וחשובים אף פעם לא באים בקלות...
מקווה שמעכשיו אצליח להיכנס ולקרוא ולכתוב ולעדכן בהצלחות וגם במשברים...
אחרי הפעם הראשונה שעברה בקלות יחסית הכל ניהיה מסובך ומורכב..נפילות משניה אחת באינטרנט פשוט שוברות לגמרי...
תודה לכם על העידוד והתמיכה..

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

זמן ליצירת דף: 0.98 שניות

Are you sure?

כן