אין מילים!!!
אתה מעורר אותי ומרגש אותי מאד.
מחכה בכליון עיניים להמשך היומן שלך.

gidi כתב on 08 אוג' 2020 22:02:

וואו!
מדהים!
עד כדי כך??!!
אשמח לשמוע מה היה החלום...

באמת אמא מדהימה. מעוררת השראה. אני לא יודע אם בתור בת זוג זה היה חדש לה שיש לבעלה קשיים בתחום הזה, אבל אם זה לא היה חדש, הגילוי הנוסף בדרך כלל מטלטל כל פעם מחדש ברמות קשות.

המילים חיוורות מלהחמיא על העוצמה של הסיפור הזה (הזדהיתי מאוד עם הניסוח של פלימו). כמו כולם גם אני מצפה בכיליון עיניים להמשך. 

וואו.
הרב הלוחם..

קודם כל יש לך כתיבה מופלאה.
באמת.
אני מאד אוהב את הכתיבה שלך!!

הצלחת להכניס אותי חזק לעולם שלך,
לתחושות ולחוויות שלך.

אני ממש נכנסתי לראש שלך. לראש האציל של אמא
ולראש המורכב של אבא. (שדי מזכיר אותי עצמי בעוונותי..)

תודה על הכתיבה!
תודה על הפתיחות שלך

מקווה ומחכה עדיין לסוף טוב...

הלוחם היקר, אני רוצה להגיב, ואני חייב להגיב, אבל אני לא יודע מה בדיוק להגיב.
אפשר לכתוב על הכתיבה המדהימה, על האמא המדהימה, עליך בכל הסיפור הזה, זה הרי לא קל בכלל להיות בסיטואציה הזו.
דבר אחד אני בודאי יודע מה לכתוב לך. תודה רבה על השיתוף ובהצלחה הלאה.

אוהבים אותך מאד

וואו אחי איזה סיפור!!
איזה כתיבה מרתקת!!

נותן הרבה כוחות לראות עם איזה מטענים חברים פה בפורום מתמודדים...

המון הצלחה בהמודדות 

וואיי, נוגע ללב, שמח שמצאת אותנו,
מאמין שהסוף טוב.
מחכה לשמוע.

האמת שזה לא בדיוק חיובי אבל זה מעיד נראה לי עד כמה אני מתחבר ומזדהה עם התחושות.

היה לי בשבת "חלום רטוב" כזה עם קרי לילה שקורה פעם בכמה זמן ללא שליטתי ואני לא אמור להרגיש אשמה על זה..
אז פשוט לפני שהתעוררתי לתוך הסיטואציה הרטובה חלמתי על דמות מסויימת שאולי סימלה אותי בתור ילד קטן שצופה במחשב ומזדעזע מהתכנים שהוא רואה , בחלום לא ראיתי במה הוא צופה כי הפנים שלו היו כלפיי יחד עם גב המסך שבו הוא צופה כשהוא מוקף בחושך אפילה וכשהאור של המסך מאיר על פניו ומורגשת באוויר משהו מאותה ההרגשה של החשיפה בפעם הראשונה לריגוש ולתכנים ששברו את התמימות וגרמו לתפיסת העולם שלי להתעוות למה שהיא היום.

אני נחשפתי לתכנים האלו בעצמי בגיל קטן, לא ממש זוכר איך אבל משהו בסיפור שלך העיר לי כנראה את הזיכרון והרגשות ההם.

gidi כתב on 10 אוג' 2020 08:27:

היה לי חלום דומה שהגעתי לבערך 50-40 ימי נקיות.

זה אומר שהתאווה שלך עדינה יותר ומתרגשת מדברים קטנים יותר.
זה סימן מצוין שאתה מתקדם.

טהרני היקר.
שלום.

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים היקר.
שלום.
(אני חייב לומר שמאחורי הניסוח של השם הזה יש לא מעט עומק...)
אבל אני רוצה להסב את תשומת ליבכם למשהו אחר.
אתם שואלים כמו מה?
אז אני ינסה לענות...
לספר ילדים.
כן, לספר ילדים!!
ישנו ספר שנקרא " קוראים לי צביקי גרין" של הסופר המוכשר הרב חיים ולדר,
אני בטוח שרבים מהחברים כאן,
יודעים על מה אני מדבר...
ויודעים על מי אני מדבר...
הספר מיועד לילדים בגיל מסויים להערכתי משהו כמו 7 - 10,  
שבו מיטיב הסופר המוכשר לתעד את סיפורו של ילד שמסמל המון עוצמה, תושיה, בגרות וביטחון עצמי.
כמו גם תהפוכות אותם הוא צולח בגאון.
השיא של הספר, מבחינתי בכל אופן,
הרגע המשמעותי, הקריטי,
כזה, שחורט בנשמתך את הסיפור לנצח,
הוא הרגע שנשיא ארה''ב ניגש לצביקי - הילד, שנורא רצה לומר לנשיא דבר מה, אך המאבטחים חמורי הסבר אפילו לא טרחו לסלק אותו, מפני שמספיק היה בהניף אצבע בכדי לדחוף לקצה האולם בו הם שהו,
בספר מתואר שהנשיא קלט זאת בזווית עינו, ובעצמו ניגש אליו ושאל אותו: "מה רצית גיבור שלי"
העוצמה!
המבול של האנרגיות!
הטירוף של האנדרלין שגואה בכל ילד שקורא את הסצנה הזו הוא כל כך מעצים,
עד כדי כך שהספר הזה הוא ספר הדגל של הסופר,
שלאחרונה הקדיש אותו לבנו צביקי זצ"ל בכריכה חדשה עליה מאוייר דמותו של בנו שנפטר בדמי ימיו בגיל כ"ח שנים, ונמכר למעלה מ 500,000 עותקים!!!.

בתגובה שלכם ידידי היקרים הרגשתי לרגע...
הילד הזה!!
צביקי!
שאף אחד לא שם עליו קצוץ, כי הוא בסך הכול ילד, בסך הכול 20 ימי נקיות,
שכנשיא ארה"ב ניגש אליו, אחד כזה עם 2373!! ימי נקיות, או אתה ידידי היקר עם 1962 ימים!!! ניגשים ליו דרך המקלדת ומגיבים.
זה רגע משמעותי!
קריטי!
בהחלמה, בדרך, בניצחון בעזרת ד'.

תודה !! רבה !!  לכם !!
אתם פשוט דמות בשבילי  (ווירטואלית...)

המשתוקק כתב on 10 אוג' 2020 09:02:

משתוקק,
אח יקר ואהוב שלי!!
האמת, חשבתי על הרעיון שלך לא מעט...
ו...
אתה צודק!
אני צריך ורוצה ובעיקר...
משתוקק !
לכתוב יומן מסע שלי, שבו אני יעביר את ההתמודדות שלי היום יומית,
אבל ישנה בעיה אחת,
אני חושש ומפחד שאני יתאר יותר מידי... או...  בקיצע'ר... יגזים... 
אתה בטח מבין למה אני מתכוון...
אם יש לך רעיון אשמח לשמוע!
אני בכל אופן אשתדל להעביר את זה למגירת הביצוע בדרך הנכונה בעזרת ד'.
תמשיך לעקוב.
תודה על התגובות.
מעריך.
אותך.
ואיתך.

הפרקים הבאים...
חברים יקרים!
הפרקים הבאים יגיעו בעזרת קלי הטוב שאני כל כך אוהב!
במשך הימים בקרובים.
לא יכולתי להיות באתר בשבוע האחרון, עכשיו חזרתי.
מחכה לכם.

הלוחם613 כתב on 12 אוג' 2020 21:33:

יש כאלה שהיו מתבטאים: "אני בסך הכל מכור שעלה על הרכבת כמה תחנות לפניך...". אבל גם את ההתבטאות הזאת אני לא סובל, כי יש בה ניחוח של התנשאות.

אני פשוט מכור כמוך שהקב"ה עשה איתו חסד ושמר אותו מאוננות במשך מספר הימים הנכתב כאן כדי לעודד את עצמי ואת אחרים שזה אפשרי.

נראה לי שכבר כתבתי משהו בסגנון. לא בריא ולא נכון ליצור כאן איזו היררכיה וחילוקי מעמדות. לכל היותר מי שאלוקיו היה בעזרו זמן ממושך יכול לספר מה לדעתו עזר לזה לקרות.

בכל אופן, מחכה להמשך הסיפור בכיליון עיניים. ואגב, את הסיפור על צביקי קראתי, אבל באופן אישי הוא ממש לא עשה עלי רושם, כך שכאשר הזכרת את הסיטואציה עם נשיא ארה"ב עלה בי זיכרון מעומעם מאוד. את הסיפור שלך לא אשכח. למשל המשפט הזה של אמא שלך "אנחנו לא השוטרים של ה'" הולך איתי מאז שקראתי אותו. גם סיפרתי לחבר ממקום מגוריי שננצא בתוכנית אך לא בפורום, והוא מאוד התפעל. 

הנקודה היא לא היררכיה.
הנקודה היא לא נשיא ארה"ב.
הנקודה היא:
שגם אנשים שהצליחו כ"כ הרבה ימים להחזיק מעמד, קוראים ומתייחסים לתובנות / תגובות / התמודדויות של אנשים שנמצאים רק בהתחלה, שלכאורה ההתמודדות שלהם היא מעט שונה, כי אחרי הכול יש הבדל בן יומיים ל100... וודאי של - 1,000 וכ"ש  - 2,000!!
זה הפעים אותי ונתן לי כוחות, 
יותר נכון, נתן בי כוחות.
במיוחד שלקחת משפט לחיים מתוך הסיפור, ועוד סיפרת לחבר!
וואו!!
אבל בכל אופן...הבנתי מה אמרת... 
מעריך.

תודה רבה לך !
תודה רבה  שאתה מרחיב את התחום של ההתמודדות, לא רק לפורומים/צאטים/קבוצות אלא גם לסיפור, אתה ממציא תחום אומנותי שמבטא את ההתמודדות בצורה נוחה ומהנה,
אני מעריך אותך מאוד! 
אפילו הייתי אומר שאם יש לך כוחות אתה יכול להוציא איזה ספר/חוברת משהו כזה שיספר את הסיפור של המכורים.

היה מעניין אם מישהו או אולי אתה היה כותב שיר מלחין ומבצע זה היה יכול להיות אדיר ...

תודה רבה לך אני לומד ונהנה מכל רגע !