יום ארבע עשרה.
מתחילים שבוע חדש ומבורך. שיביא עימו הרבה טוב ושפע.
בשבוע שעבר , ניסיתי להקשיב לשיעורים והרצאות על התמודדות וכלים וראיתי כיצד עלי ללמוד לחיות לשהות עם כאב , עם תסכול, עם מצוקה, עם בהלה, עם חרדה .
הרי יש בי חרדות ומצוקות שלא אוכל לפתור. או משום שהמקור שלהן אי שם בעברי עמוק עמוק מי ידענו או משום שהן חלק מהיותי בן אדם בעולם הזה .
ומותר לחיות מבוהל , חרד, מתוסכל , כואב. זה מותר. לא צריך לרוץ ולפתור את זה . אני מעצמי לא אוכל לפתור את זה אבל אפשר לחיות עם זה . ולזכור שהכל חולף. אפשר לשהות עם זה , כמו ששוהים בבית אבלים בחוסר נעימות ובשקט , עד שיוצאים החוצה אל השמש ומשתחררים. ואפשר גם להתפלל . אולי מעצמי לא אוכל לגרש את החרדות הראשוניות הללו , אך יש מי שכוחו גדול מכוחי. ולו הפתרונים.
אך מה שלא כדאי לעשות , ומה שעשיתי כל חיי , הוא למהר ולפצות . הוא ליצור חרדות נוספות על מנת להגן על הרגשות הראשוניים הללו . הרי איזו מצוקה זו כשלא מצליחים לשחרר את המועקה . חוסר ההצלחה לשהות בכאב מוליד בעצמו חרדה שאינה תלויה אלא בי . וממנה ניתן להשתחרר. ואותה ניתן לעזוב ולצאת אל האור . הבריחה אל התאווה, היא בריחה. היא אוחזת בעונג המרגיע והמנחם , ומשתמשת בו על מנת לעמם כל הזמן את הכאב , שלא אחוש כאב אפילו לרגע . לא שאין בתאווה מרכיב טבעי , יש ויש. אבל המלחמה איתו פשוטה יותר ונוגעת לחלק מהקושי הראשוני הטבעי של לחיות בעולם הזה עם הטבע שלי. ותורה מגנא ומצלא. אך כשאני נכשל להתמודד עם הכאב, אני חרד מעצם הכישלון וזקוק לניחום תמידי.
חשבתי על משל - אדם הרגיש לאור שמש. אור השמש מחמם אותו ומסנוור אותו . אך על אותו אדם לחיות בשמש כדרך בני אדם , עליו לצאת ללמוד ולעבוד , להתפרנס ולרכוש ולסחור. אזי דרך הבריות היא לחבוש כובע ומשקפי שמש ולצאת אל הדרך. ולעיתים מזיעים ולעיתים משפילים את הראש שהשמש לא תסנוור. ויש את דרך המכור - שניסה להילחם בשמש המציקה אך ללא הצלחה . השמש הולכת ויוצרת בו תחושות לא נעימות . עד שהמכור חושש כל כך מן חוסר ההצלחה והאכזבה להילחם בשמש שהוא נוקט באסטרטגיה חדשה - הוא בונה לעצמו חדר קטן איתו הוא סוחב לכל מקום : ובחדר צל ונעים וקריר. ובחדר , יש שתייה קרה ומתוקים . והמכור סוחב איתו את החדר לכל מקום אפשרי. נושא אותו על הגב. שלא יוותר חו"ח רגע עם השמש לבדו ויצטרך להילחם עימה או לשהות בחוסר הנעימות שלה. ורק הקיתון הקטן שלו משיב את נפשו ומענג אותו.
אך דא עקא, לסחוב חדר לכל מקום הוא עצמו מתיש כל כך את המכור.
הרי זהו הכלל- בריחה היא תמיד ניסיון לא מוצלח לפתור בעיה . ומאחר והוא מהווה פיתרון לא מוצלח הוא עצמו מעורר בעיה. אך אני לא יודע איל לשבור את מעגל הקסמים . הרי איני יודע לפתור את הבעיה ואני מכיר רק דרך אחת אם כי כואבת להתמודד . ורק ה' בחסדיו מעורר עלינו רחמים ומשחרר אותי מכבלי המעגל לראות מבחוץ ולנסות וללכת לדרך חדשה.
יום ארבע עשרה והלוואי שיבוא חמש עשרה.
