תודה אחת שאלתי, 
שלום חברים,הרבה זמן לא הייתי פה, 
אני חושב שאחת הסיבות שחברים כאן כותבים בתחילת דרכם כל הזמן ולאחר תקופה כותבים פחות, היא לאו דווקא תמיד מניתוק ויאוש, אלאל הרבה פעמים נוצרים קשרים מחות לפורום, קבוצות הנגאוטס, ווטסאפ וסתם שיחות אישיות ולכן מטבע הדברים יש מקומו אחרים שאפשר לשתף בהם, 
ולחבר החדש ששואל מיד "תשלחו לי קישורים לכל הקבוצות האלו" אני עונה גם אני לא קיבלתי מיד ולא יצרתי מיד קשר, אבל אם תתמיד ותגיע לכאן, תיצור קשר עם חברים, מובטח לך שיפתחו בפניך גם פלטפורמות אחרות, 
אבל בכל זאת אני מרגיש חובה הן לעצמי והן לחברים מכאן לדווח על מצבי לעדכן מה קורה איתי, ובכלל לחלוק, 
אז בגדול מסרתי צעד ראשון לספונסר, היה חויה מטלטלת , נזכרתי בהרבה דברים לא היה קל, אבל בסוף היתה תחושת הקלה, 
עצם העובדה שאין לי סודות יותר, לפחות כלפי אדם אחד, ובעז'ה בהמשך אמסור אולי לקבוצה, החשיפה לאור של כל הדברים היא חויה קשה אבל גם חויה מרפאת, 
בנוסף אני משתדל להמשיך להמשיך לכתוב יום ביומו, לא תמיד קל אבל משתדל,
חייב ללכת כי הילדים צריכים אותי 
בעז'ה אכתוב עוד בקרוב 

אוהבים אותך ר' שמעון. מה שכתבת בתחילת דבריך הוא מאוד נכון, במיוחד מאז שהווצאפ תפס תאוצה.

שמח בשבילך שעברת צעד ראשון, ומאחל לך מעומק, לב הצלחה והתקדמות בהמשך הדרך. 

רבי שמעון תודה על העדכון והשיתוף במצבך.
שמח מאוד על הצלחתך אחי.

אשריך על הצעד האמיץ של החשיפה, אני מאמין שזה בהחלט לא פשוט.
אני רואה כמה אתה מוכן לעשות למען ההצלחה ומתחזק ולומד ממך רבות.

מאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך חבר יקר!
אוהב ומעריך

אוהבים אותך אחי! כל הכבוד על הצעד! תודה שנכנסת לשתף

אכן הצעד הראשון כשנעשה טוב הוא מרגיש משחרר מחד ומאידך מפחיד ומטלטל...

יוצאים עם הרבה אנרגיות ותחושות מוזרות  אחרי המסירה שלו...

אשמח ומקווה שאזכה להיות בין אילו שיישמעו את הצעד הראשון שלך!

אוהבים תודה רבה והמון בהצלחה ידידי!

חודש טוב, ובוקר טוב,
כשנכנסתי היום לעדכן את הנקיות שמתי לב שעברה בערך חצי שנה מאז שהצטרפתי לאתר (קצת יותר אבל מי סופ)
לפעמים בתוך סבך החיים וההתמקדות ביום יום (רק להיום...) קשה לשים לב לדברים גדולים יותר ולכן רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת ולבוא חשבון על מה שהשתנה בי מאז הצטרפתי לאתר, 

פורנו ואוננות- לפני חצי שנה לא היתי מצליח להפסיק ליותר משבוע מקסימום שבוע וחצי, היו לי שימושים מטורפים ורצופים, תוכניות בלתי פוסקות לשימוש חי, הסתרה כל היום, ובעיקר תחושת מחנק וגועל מעצמי וכל השימושים, חוסר סבלנות וחוסר ריכוז, 
בחצי שנה אחרונה היה לי רצף של 127 ימי נקיות מאוננות מתוכם בערך 100 ימי נקיות מפורנו, לאחר נפילה שגררה נפילה נוספת הגעתי לנקיות של 10 ימים נפילה נוספת ואחרי זה נקיות של 43 יום עד לעכשיו, 
מאוננות בלי הבחנה עברתי לשלושה פעמים בחצי שנה, מצפיה בתלתי פוסקת בפורנו ופריצות הגעתי למספר פעמים בודד ב6 חודשים,
אני לא עושה את זה בשביל מחיאות כפים.. ואני יודע טוב מאוד שאני רחוק מהחלמה אמיתית, רק ביום ראשון שעבר לאחר כמה ימי חוסר חיבור מצאתי את עצמי פסע קטן מאוננות ואפילו מצאתי את עצמי מנסה לחצות גבולות וחושב על שימוש חי, 
אז אני לא משלה את עצמי שנגמר הסיפור, אלא מנסה לשאוב עידוד מהדרך והחודשיים האחרונים,

בריחות סרטים וכו'- עד לפני חצי שנה הייתי חייב כל לילה להכנס למיטה עם הפלאפון לצפות בסרטים סדרות ספורט כל דבר עד שהשינה תקח אותי, (ולעמים זה לקח הרבה הרבה זמן) הייתי אובססיבי לזה, אם משהן לא הלך לי במשך היום ישר בלי לחשוב אני בורח לזה,יכול לשבת בשירותים או במיטה שעות ולצפות, מדמיין לי ולאחרים שאני חולה, לא מרגיש טוב וכו' וכו' העיקר למצוא תירוץ לזה , 
היום למעט תקופה אחת של בערך שבועיים או יתר באמצע אני לא צופה בכלום, אני משתדל כמה שיותר להשאר מחובר ולא לברוח, זה קשה, מאוד אי לילה שלא עוברת לי המחשבה להרגיע את עצמי עם משהו (ועדיף משהו עם כמה שיותר פריצות ובחורות ...) אבל איכשהו בנס גמור ולא מכוחי בכלל אני מצליח לילה לילה לעבור את זה,
כמו שכתבתי על הפורנו אני רחוק מהחלמה איודע טוב מאוד שאני פסע קטן מצלילה עמוקה לתוך מחוזות הבריחה, אבל אני מודה על העבר וצועק על העתיד, תודה לך ה' על שפיות ,
התוצאות נראות בעין, מצב רוח הרבה יותר טוב, שינה יותר טובה בלילה וסבלנות לוזמן לעשות דברים אחרים ,
עדיין יש לי בריחות שאני חייב, סוג מסוים של ספורט שהתמכרתי לצפיה בו חדשות ועוד כמה דברים אבל אני בוחר בנתיים לא להתמקד בהם, 
מבטים ברחוב- גם כאן יש מקום שליפר אבל אי אפשר להשוות הייתי הולך ברחובות ולוגם כל מה שזז ומה שלא זז מנסה לתפוס זווית טובה יותר, מרגיש כמו זומבי, 
ועכשיו לרוב אני מפוכח ברחוב משתדל ליישם עד כמה שאני יכול ומבין את העקרונות של כניעה ענווה והשתדלות להמנע ממקומות לא טובים לי 
כנות- אני אמנם לא במקום של כנות גמורה עדיין ולפעמים אני מרגיש שאני עובד על כל העולם, אבל יש בי הרבה יותר כנות מלפני חצי שנה, ע האשה עם חברים, ואפילו אתכם כאן בשמור עיניך אני מרגיש פחות רצון להרשים, 
אבל יש כאן עוד דרך ארוכה,

תכנית צעדים- אחרי הרבה זמן שרק שיתפתי לאט לאט התחלתי לשוחח עם חברים יקרים מכאן, ואין אחד שלא נתן ונותן לי המון, העובדה שלראשונה בחיים אני יכול לשוחח על עצמי בפתיחות ובכנות, לספר מה עובר עלי לדבר על עצמי, ולשמוע ולהשתתף עם אחרים היא מדהימה ומאוד מחברת ומעודדת, 
אחרי הרבה הרבה זמן לרחתי ספונסר, ולמרות שאני סוחב וסוחב עשיתי איתו צעד ראשון ואנחנו עכשיו באמצע צעד שני,
אני משתדל לעלות לקבוצות זום (טוב לא מספיק אבל לאט לאט...) ואפילו פעם פעמים דיברתי בהם, אני חושב שלא ירחק היום ויהיה לי האומץ לשתף ולהשתתף בהם בצורה יותר פעילה, 

יש עוד הרבה מה לכתוב אבל אני חייב לרוץ, עדיין יש דברים רבים שקשים לי מאוד ויש עוד הרבה דרך כמו שאמר צ'רצ'יל "זה לא הסוף וגם לא תחילת  הסוף זה בקושי סוף ההתחלה" 
אני רוצה להמשיך לסמוך על ה', הוא היחיד שיכול לעזור לי! 
לבד אני לא יכול, זה כבר ברור לי! 
ותודה לכל החברים כאן ולאתר הנפלא, 
"מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה" 

עשר שמעון היקר!

מדהים שעברה כבר חצי שנה מאז שהצטרפת לאתר, זה עבר כל כך מהר. למרות שאני באתר כבר קרוב לשבע שנים, זו הייתה חצי שנה משמעותית מאוד גם בשבילי. חזרתי להיות פעיל בפורום, לקחתי ספונסר חדש ואני חווה התקדמות גדולה בהרבה תחומים ובראשם בתקשורת עם אשתי וביכולת לפרק מטענים רגשיים בצורה זריזה ומבוקרת, לפני שמגיע הפיצוץ הגדול.

ההתקדמות שתיארת, שגם ראינו כאן, היא בהחלט מרשימה (גם אם לא התכוונת להרשים...). מה שכתבת הוא בעצם סוג של ציון דרך של חצי שנה של התקדמות. בעיניי חשוב שתתמקד בהתקדמות הזו, ולא בכל ההסתייגויות שיש לך ממנה (עוד מושג מ-NA...), כי הרדיפה העצמית הזו והפרפקציוניזם שמוצא תמיד מה לא מושלם ולא מספיק, עושים לי רק רע ומונעים ממני להמשיך בדרך ולעשות את מה שאני כן יכול. אני מכיר את זה היטב מעצמי.

שמח שאתה איתי בדרך, ואיך אומרים ב-NA? "אני צריך אותך בחיים שלי!“

שאפו ענק אחי! כל הכבוד! מדהים לחלוטין!

איזה דרך מדהימה אתה עושה! איך אתה לאט לאט נפתח יותר ויותר... אני לא אשכח בהתחלה את הימים הראשונים פחדת לדבר אפילו... והיום אתה מדבר ומשתף בכמות אמיתי וטהורה והפכת להיות אחד האנשים האהובים עליי זה לא סוד...

תודה רבה לך אחי על המיני מסר הזה שעושה המון!! גם לי!

אוהבים והמון בהצלחה בהמשך יקירי!

מה אומר ומה אגיד בנס מחזיק בכוח לנקיות הזאת אחרי יום וחצי חלשים מאוד, 
אז אחרי המיני ציון דרך שעשיתי כאן... וכל המחמאות כאן ובאישי, כנראה שרצו להזכיר לי משמיים שיש עוד עבודה רבה,
מעידות מלחמות שרירים,
יום קשה, צפיתי גם הרבה בכנס אס אי, התחזקתי מאוד מכל הדיבורים והפנאלים שם, 
אבל זה לא ממש עוזר, 
בשלב מסוים החלטתי להכנע, אמרתי ה' אני לא יכול, אני כמעט כמעט נופל ואין לי סיכוי לבד, אני פשוט מבין שאני חסר אונים מוחלט, 
והנס קרה, עזבתי הכל, וחזרתי לעבודה, 
אני יודע שאין שום ביטוח, ואין שום הבטחות, צריך שהנס יקרה מחדש עוד פעם ועוד פעם, 
מתפלל ומתחנן, 

אוהבים אותך.
אשרייך על הכנות.
חיזקת אותי

נפלתי היום,

הנפילה לא באה בהפתעה בכלל, וזה מתסכל כמה היא היתה צפויה,

הלוואי שיכולתי לכתוב כאן שהיא הגיעה משום מקום, ככה תקפה אותי בהפתעה מאוחרי הגב ואז חסר אונים ומסכן כרעתי ונפלתי, אבל האמת היא שהנפילה הגיעה לאט לאט כובשת צעד אחרי צעד,
והכי גרוע זה שאני בעצמי רואה אותה מתקרבת מבין שהיא מגיעה, יודע שאם אני עושה פעולות מסויות יש סיכוי למנוע אותה ובכל זאת נופל,

ביום רביעי הפסקתי להיות מחובר, הפסקתי לכתוב בקושי דיברתי עם חברים, ואז דפוסי ההתנהגות שכל כך התהדרתי לפני שבוע כמה הם השתנו התחילו לחזור, בריחה חוסר כנות חוסר חיבור, מבטים רצונות, וכל החבילה, ביום חמישי מעידות כבדות, צפיה בתכנים גירוי של עצמי, ואז.... הנס קורה ובנס גמור אני נכנע ומצליח לצאת מזה, אבל הפרצה עדיין  פתוחה והראש והגוף מפוצצים תאווה,למרות שביום שישי היה די בסדר, בשבת הייתי לא מחובר כועס מלא טינות על האשה על הילדים על השכנים חברים ומשפחה וכל מי שברדיוס הקרוב,
מוצ'ש אני יודע שכמה טלפונים קצת כתיבה תשחרר אותי מזה אבל אני בוחר לפעול לבד ולחשוב שזה יעבור לי, עושה פעולה מטומטמת ונכנס למיטה עם הטלפון כשאני יודע ב100 אחוז כמה אני חסר אונים, עושה כל הטעויות שיכול, ולמרות שאני יודע בדיוק מה הולך לקרות, צופה בתכנים אסורים, מחפש תאווה, מחפש בריחה וככה מסיים את הלילה מאוחר מאוד שכולי מפוצץ תאווה וחושב שזהו בגלל שבאופן רשמי לא נפלתי אני אהיה בסדר,
קם בבוקר יום ראשון ואני יודע שאני חייב לטלפן לדבר לכתוב, אבל אני עייף מהשימושים של אתמול אז אולי בצהריים,

אבל בצהריים אני משתמש שוב ומחפש תאווה,

הנפילה הגיעה ברגע מסוים שבו הייתי כל כך משומש וחשבתי לעצמי "הכי טוב בשבילך עכשיו זה ליפול" הנקיות לא תרגיש נקיה אחרי שימושים כבדים כאלה, ובמקום לבחור להכנע לכוח העליון שלי לה' הטוב שאוהב אותי ומוכן בכל רגע אפילו מתוך הפורנו והלכלוך להוציא אותי, אני בוחר להכנע לעצמי לקול שבתוך הראש שלי להגיון המעוות והחולה שלי ונופל,

אחרי הנפילה הרצון הוא להעלם לברוח, אז אני מכריח את עצמי לכתוב כאן,

כמה מסקנות שעולות מהנפילה,

א זהו אני לא יכול לבד, אני לא יכול לעבוד את התכנית כפי הבנתי ורצוני, אני חייב להכנע להקשיב לאחרים להבין שלבד זה פשוט לא יקרה,

ב, הסינון האחרון שלי שעבד די טוב בחצי שנה האחרונה מיצה את עצמו ואפי' שאני חלש בטכנולוגיה מצאתי דרכים לפרוץ אותו ועכשיו הוא כאינו, חייב לבדוק את האפשרות של פלאקי לגלקסי שלי, ולטפל בזה בדחיפות,

ג, פעולות פעולות פעולות, זה עצוב כמה שזה נכון, הפעולות מצילות אותי ובלי הפעולות אני חסר אונים טוטאלית, חייב לכתוב להתקשר לעלות לקבוצות ולעשות גם שאני לא רוצה ואני מתעצל,

ד, הרחבת מעגל החברים הטלפוניים, לצערי יש לי מספר קטן מאוד של חברים לדבר איתם ולהתקשר ולפעמים כשאני מנסה אותם הם כולם לא זמינים וזה "התירוץ" למעידות שלי, מי שרוצה ליצור איתי קשר באישי אשמח להיות בקשר,

ה, הספונסר לזכור שהוא לא עובד אצלי!!! אני עובד דרכו, אני יותר מידי מחכה שהוא יתקשר אלי שהוא יזום קשר שהוא יביא תוכניות ופעולות, וכנראה שאני צריך להיות יותר אקטיבי וליזום טלפונים להיות זמין בשעות שלו, ולא לחכות שהוא יהיה זמין בשעות שלי,

ו, תפילות ושוב תפילות, התפילה עוזרת הפניה לה' עוזרת , זה אני שלא רוצה לפנות אליו ומחכה שהוא יפנה אלי,

אני חסר כוח להתחיל ספירה חדשה ואין לי רצון לעדכן כל יום מחדש, כועס על עצמי לא על הנפילה אלא על הפעולות שיכולתי לעשות ולא עשיתי,

עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל"“

אוהבים אותך מאוד אחי !

אני חושב שהנקודה הזאת מראה לי כמה אני חסר שליטה. כמה אני באמת חסר אונים אל מול התאווה ברגע שאני מתחיל לגעת בזה אני מאבד את השליטה ואין לי מושג איפה זה ייגמר...

כל נפילה כזו שבדרך היא עוד לימוד עבורי. עוד לימוד שאני לא יכול לבטוח בעצמי ולו דקה אחת. ושאני חסר אונים למול הלגימה הראשונה ובפרט אחריה. ברגע שנגעתי והכנסתי רעל למערכת האובססיה נדלקת.. המנורות אזהרה יידלקו בזו אחר זו וכפי שתיארת היטב וזה משהו שאני חושב שמגיע בזכות התהליך הזה של ההחלמה והמודעות - הכתובת תהיה על הקיר זמן מסויים כלומר נוצר לי יותר ויותר פער מהרגע שהתחלתי לפעול על תאווה, ואלוקים עושה לי ניסים בהתחלה אבל אני אהיה מודע לחלוטין שאני בתהליך התדרדרות והנפילה מגיעה אלא אם כן אני הולך לעשות משהו.

ברגע שהכנסתי רעל למערכת, שהשתמשתי או פעלתי על תאווה, הזמן הוא קריטי ופועל נגדי. הראש ירצה עוד ועוד וביתר שאת ועוצמה.. ועליי להגביר את פעולות ההחלמה ככל שניתן וגם להגיע למצבים קיצוניים כגון נתינת הפלאפון לאחר, עזיבת הכל והתעסקות בהחלמה (לסוע לחברים לפגוש אותם, ללכת לעוד ועוד קבוצות) העיקר כדי שהגל יחלוף והשפיות תחזור ואם אני לא עושה אף פעולה לא משנה כמה לא רציתי להשתמש אני אפול כי זה לא בכוחי להתנגד לזה ולצאת מזה לבד...

אל תתייאש.. ואל תהיה מתוסכל. אני יודע שזה קל להגיד... אבל זה רצון השם. אתמול קראתי משהו שהבעל שם טוב אמר שאל לאדם להתחרט על העבירות שעשה שכן זה מראה על גאווה, שכן הקב"ה מחליט מה יהיו מעשיו ואם הוא מתחרט על עבירה שעשה מתוך כעס על עצמו הרי הוא חושב שהוא בעצמו עשה זאת..

אני יודע שזה משהו שלא רבים יסכימו איתו וזה לכאורה נותן לגיטימציה להשתמש אבל ברור שלא זו הייתה כוונתו של הבעש"ט... אלא שנבין שכמו שכתוב בכל יום קם היצר הרע על האדם להורגו ואם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו - היום הקב"ה לא עזר לך, מאלף ואחת סיבות.. קח את הסיבות האלה ותעבוד עליהן, אבל יותר מכל תהיה בקבלה. קבלה שזה היה רצון אלוקים כדי שתלמד דבר מה.

לא מכוחי אני נקי אפילו יום אחד.. וזו לא איזה אימרת קסם.. אני יודע באמת שזה לא מכוחי כי כשאני ניסיתי לבד בכוחי לא הגעתי לכלום.

אוהבים אותך אח יקר ושמח שאתה איתי בדרך! כל המילים של לפני כמה ימים לא משתנות... תמשיך בדרך הזו ותמשיך לראות ניסים על גבי ניסים.

אוהבים

אוהב אותך ר' שמעון, וכואב את כאבך. אני מבין שהמקום שאתה נמצא בו קצת מייאש ומתסכל. אבל בתור מי שקורא את הדברים מבחוץ אני ראיתי כאן התקדמות. אתה מזהה את ההידרדרות תוך כדי שזה קורה, ולפי מה שהבנתי הרבה יותר מודע לזה בכל שלב, ואתה גם יודע מה יכול לעזור לך לצאת החוצה.

אני אישית מאוד מזדהה עם זה. אמנם בתקופה האחרונה פעלתי קצת על התאווה במסגרת האפשרויות המוגבלות במכשיר שלי שיחסית חסום היטב, אבל: א. גם הקצת הזה הוא לא קצת, ומאתמול הרגשתי עליית מדרגה ברעילות התאווה במחזור הדם שלי. ב. וזה העיקר: אני ממש מרגיש את מה שאתה כותב בעניין הטינה. יש פיצוץ עם אשתי שנמשך כבר איזה שבוע. זה שואב ממני המון כוחות גוף ונפש. אני יודע שהפתרון נמצא בצעדים ושהקדשת כמה דקות ספורות לכך היא הדרך היחידה שלי להשתחרר מכל העומס הזה, ובכל זאת אני מתעקש להמשיך לסחוב אותו יום יום, ולא לגעת לזמן קצר בפצע הכואב - מה שגורם לי הרבה יותר סבל בטווח הקצר, וגם עשוי לדרדר אותי חזק לתאווה בטווח הארוך שהוא לא כל כך ארוך. תמיד נדמה שהפתיל בדרך אל התאווה הוא ארוך יותר ממה שהוא באמת. מאותו הרגע שבו אני "ננעל" ומרגיש את הקליק הזה בפנים - אפילו קצת פיזית, כמו ששמעתי חבר חולק ב-NA, ומאוד התחברתי להגדרה הזו - קשה וכמעט בלתי אפשרי להוציא אותי ממלתעות התאווה. וזה ממש אותו סיפור עם הטינה.

מצטער לשמוע על הנפילה עשר שמעון אחי היקר.

אשריך על כל ימי הנקיות. תשמח בכך אחי.
כל הכבוד על המודעות העצמית, על הפתיחות ועל הכנות הרבה.

מזדהה עם התחושות ועם המחשבות שתיארת וחש איתך את הכאב אחי.
אני למדתי מהניסיון שלי שחובה לעצור את תהליך ההתדרדרות מיד בתחילתו.

תודה על השיתוף של המסקנות. לומד ומתחזק ממך אחי.

עשר שמעון היקר מאחל לך אחי שה' ייתן כח להמשך הדרך בעז"ה.
מאמין בך ומקווה להצלחתך חבר.
אוהב ומעריך.