משתוקק,
ההחלמה שלי אינה דווקא לא לראות פורנו, או לא לאונן, 
כתבתי על זה הרבה בעבר, 
ההחלמה שלי היא להיות 'מחובר' ל'חיות את המציאות' לעשות את הדברים שאני צריך לעשות, להתמלא מדברים טובים ולא לחפש כל הזמן מילוי מלאכותי, 
בנושא הזה אני רחוק מהחלמה לצערי,
ולגבי זה אני חושב שבלי פעולות יום יומיות, פעולות שבאופן טבעי אני לא רוצה לעשות יהיה קשה לי מאוד להחלים,
ה127 ימי נקיון שלי היו נקיים מאוננות מפורשת, ובערך 90 יום או יותר נקיים מפורנו (אולי קצת פחות לא זוכר) אבל היו רחוקים מאוד מחיבור אמיתי ונורמלי, 
לא באמת הייתי שפוי ומחובר, אולי הייתי טכנית נקי מפעולה מעשית אבל התנהגות של מכור היתה אצלי כל הזמן, 
חיפוש בריחה, חוסר יכולת להתמודד עם המציאות, דחיינות,פנטזיות ועוד דפוסים רבים אחרים,
נקיות וחיבור משמעותי היתה אצלי אולי רק בחודש הראשון והאמת שזה היה כי התמדתי בפעולות מסוימות שאין לי אפילו כוח לחשוב על לעשות אותם עכשיו,
כיון שאין לי ספק ש'נקיות' בלי 'חיבור' אמיתי ושינוי מהותי לא באמת תשרוד אז באופן טבעי יש לי הרגשה קשה וקצת מדוכאת מהמסע הצפוי לי,
אני מעריך את הרצון שלך לחזק אותי ואחרים, אבל תבין כל אחד חווה את מצבו בצורה אחרת, 'לב יודע מרת נפשו' ואי אפשר באמת לומר לבנאדם לא להרגיש עצוב או מדוכא... 

טהרני
התחברתי מאוד למה שכתבת, נתת לי על מה לחשוב, אשמח לשמוע ממך בהרחבה על הקונספט של "לעשות ברצינות את מה שכן" 

"גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה"

עשר שמעון - בע"ה עוד נדבר על זה. ולגבי הדפוסים של המכור, אומרים ב-NA וזה מאוד נכון: "לא התמכרנו ביום אחד, ולא נחלים ביום אחד". זה תהליך - אחד הדברים הכי מעצבנים עבור מכור שרוצה הכל כאן ועכשיו ומיד...

שלום לכם חברים,
שלום לך דודי... 
הימים האחרונים ברוך ה' די טובים מבחינת התאווה, המאבק מתמשך אבל תודה לה' הוא לא 'מאבק אלים',
יש גם ימים כאלה וצריך לדעת להנות מהם!
בעצת ידיד טוב וחבר יקר (ספונסר...?) התחלתי לכתוב אסירוית תודה (משום מה לא התחברתי עדיין למלה 'אסירות תודה' אז אני כותב 'מודה אני לך..) 
לא יכול לומר שאני כותב כל יום, אבל משתדל לעשות רשימות,לכתוב ולפרט,
מודה אני לך ה' על אשתי וכו' ואז מפרט את הדברים הספציפיים שעליהם אני מודה ו...אסיר תודה, משתדל לדמיין מה היה מצבי בלי אותם דברים טובים, ומנסה להתמלא, 
וכך הלאה,
מה אומר ומה אגיד זה מרגיש טוב, מרגיש משחרר, 
אמנם בהתחלה הגאווה שלי אמרה לי, 'מה זה יעזור לך כל המשחקי פסיכולוגיה וחשיבה חיובית בגרוש האלו' אבל האמת זה משחרר ונותן פוקוס טוב וחדש,
בנוסף אני עורך רשימה של פחדים, 
חחחח אני יכול לרשום ולרשום ואם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמיים יריעות וכל בנ'א לבלרין איני מספיק לכתוב את כל פחדיי,
מסתבר שהמאצ'ו הגבר 'עשר שמעון' תפוס בהמון פחדים, 
עיקר הפחדים שלי נובעים ממה שאני מרגיש כזהות כפולה, מהפחד שיום יבוא וכל האמת עלי תצא לאור, הפוזה כבר לא תעבוד ואני אעמוד בוש במערומי, 
בניתוח פסיכולגי שאני עושה לעצמי (שוב פוזה...) אני חושב שיש לי טראומה גדולה ממקרה מאוד מביש שהיה לי בתור בחור, למדתי בישבה מסוימת מפורסמת שם הייתי נחשב לבחור מצוין, הייתי מקושר מאוד משפחתית באותו מוסד,היה לי שם מעמד די נסיכי... ואז בפתע פתאום נחשפתי, וטיפה מן הים של מה שעסקתי בו באמת השתחרר, 
עד היום אני מרגיש את תחושת הפחד, הבושה הרצון להעלם שאחז בי,לפעמים אני משום מקום נזכר בזה וכאילו מישהו תופס לי את הלב, ממש פחד אמיתי מוחשי כזה! טראומה של ממש!
למזלי בחסד ה' הפרשה עברה די בשלום,וכלפי חוץ הדיה שככו, אבל הטראומה כנראה עדיין חזקה אצלי, 
(אולי באמת אני צריך איזה טיפול פסיכולוגי...) 
בכל מקרה זה מדהים לקרוא את הפחדים שלי ולראות את זה מפורש כל כך,
עוד דבר שמאוד מפחיד אותי זה המצב הכלכלי, 
הבעיה אצלי שכלפי חוץ אנשים חושבים שיש לי רווחה כלכלית, וזה נכון במידה מסוימת, אבל בחודשיים האחרונים פסקו אצלי מספר הכנסות וכנראה שההתנהלות הכלכלית של של הכלכלן הדגול 'עשר שמעון' ממש לא אחראית, 
המצב עכשיו הוא שאני במינוס וחייב דחוף להשתחחר מזה, כאשר אני מרגיש שאין לי אפילו יכולת לבקש עזרה,כי אנשים לא היו מאמינים עלי דבר כזה, 
קשה קצת להסביר את כל הענין בלי סיכון לחשיפת פרטי יתר... ולכן כנראה שזה לא יוצא מובן כל כך, אבל אני רוצה לשחרר את זה כאן, 
דבר נוסף אני חושב להתחיל לכתוב צעד ראשון, 
בעבר (בתחילת דרכי כאן באתר) התחלתי פעם לכתוב תיעוד של ההיסטוריה שלי עם נפילות שקרים גניבות וכו' , אני מאוד מפחד שהכתיבה והזכרונות לא יביאו אותי לדיכאון ולא יעציבו אותי,
יש ענין גדול מאוד (המשתוקק בטח מהנהן עכשיו בראשו... ) לשכוח את העברות,לשכוח את הכאב שלהם, אבל מצד שני עיקרו של הצעד הראשון גורס את פסוקו של דוד מלכנו "וחטאתי לנגדי תמיד"...(עיין בדברי הרמב'ן על התורה בפרשת אחרי מות לגבי אהרון הכהן) לזכור את מה שהיה ורק כך להחיל לצעוד לכיון של כניעה.
בכל מקרה אני מתפלל לשפיות לחיבור, מחר מתחיל 'זמן חורף' ויש הרבה בלבול של קורונה ועוד, מתפלל לזמן מחובר לחודש טוב לישועות ונחמות 
   "כל-תפילה כל תחינה, אשר תהיה לכל האדם, לכול עמך ישראל אשר יידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו, אל הבית הזה  ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל דרכיו, אשר תדע את-לבבו  כי-אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם"

עשר שמעון
קראתי בעיון מה שכתבת, כל הכבוד על הכנות.
פחדים, חרדות, טראומות, יש לי הרבה.
גם אני נראה כלפי חוץ חזק  אבל בפנים , לעיתים שבר כלי.
למרות שאני לא עובד את התוכנית כרגע, מצליץ לך מאד להשתתף בקבוצות זום של sa

עשר שמעון קראתי את הפוסט
כל משברך וגליך עלי עברו - יש לכל אחד באופן ובנוסח שלו...
תמשיך לשתף ולהיות חזק...

שלום חברים,
שמח לבשר שאני נקי ומפוח יחסית
אין שינוי במצב הכלכלי הסבוך לפחות יש רגיעה מסוימת, עשיתי פעולה או שתיים ולמרות שאני לא בטוח שהם טובות לטווח הארוך,לפחות קניתי קצת שקט וזמן לטווח הקצר, 
משתדל לכתוב כל יום כתיבה יומית, לכתוב דברים שאני מודה עליהם, לכתוב פחדים,ולנסות לשוחח עם ה' בצורה ישירה תוך כדי כתיבה, 

החיבור שזה נותן ממש מדהים!!!!
ועכשיו מה שיש לי זה רק חשש שכרגיל לא אצליח להתמיד בזה... משתדל להפנים את מה שכתב טהרני היום שחשוב מאוד שהפעולות לא יקחו הרבה זמן,ובכלל יהיו נעימות וקלות, 
לצערי לא התקדמתי עם כתיבת הצעד הראשון, הסיבה פשוטה, מכיון שאני נמצא בסוג של תקופה טובה התחלות חדשות קימה מוקדמת טלפון חסום ומחוסם ללא יכולת לפרוץ (ככל היודע לי) אני פשוט לא רוצה לחזור לשם ואפילו לא במחשבה, אין לי כוח לכתוב עכשיו על היסטורית שימושים, על נסיונות להפסיק על תקוות שהתנפצו, על בושות ועל כל מה שעבר עלי, 
אין לי רצון להזכר בזה,
ידוע לי שזה טעות, וההדחקה הזאת תעזור רק לזמן מוגבל ולא לאורך זמן, אבל מה לעשות שאני לא מוצא את הרצון להתחיל לכתוב בפרוטרוט את הצעד הראשון,
מקווה מחר לדבר עם הספונסר ולשאול אותו מה הוא חושב על זה...
בערב שבת אני חושב שהצלחתי פעם ראשונה להבין ולהרגיש את משמעות ה"ויתור" שמדברים עליו חברי תכנית,
אולי בהזדמנות ארחיב... אבל נעצמות לי העינים
"ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר,הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי-נכנע מפני לא-אביא הרעה בימיו"

עשר שמעון
כתיבת הצעד הראשון היא קריטית.
אנסה להמחיש זאת בדוגמא:
אני עובר תקופה לחוצה מאד בעבודה.
הלחץ כה גדול שאני נכנס לעיתים לפאניקה  מתעורר בבהלה בלילה עם מחשבות על - מה לא עשיתי טוב, מה טעיתי וכו...
לפני כשבועיים מצאתי את עצמי נרשם לאתרים לא ראויים, בלי שליטה על מעשיי.
חוסר שפיות נוראית.
לאחר מספר ימים נזכרתי בצעד הראשון שכתבתי לפני כשנה, ובו היסטוריית השימושים שהובילה אותי לחורבן של ממש.
אותו זיכרון הביא אותי לכך שמחקתי את הרישום לאתר.
הרגשתי הקלה גדולה.
ניצלתי ממש.
אם הייתי ממשיך היה הדבר מוביל להרס הקשר הזוגי בו אני נמצא, כמו שקרה מספר פעמים בעבר.
הפעם, אני בטוח שלא הייתי מצליח להתאושש מכך.
המכה הפעם הייתה אמורה להיות גדולה מדי.
ממש קרה לי נס בזכות הצעד הראשון

מצטרף לקודמי..

הצעד הראשון כשהוא נעשה בצורה יסודית ועמוקה הוא זה שעוזר בעתיד ברגעים הכי קשים לוותר ולא לחזור לשם.

הפחד מלחזור לאותו מקום שהייתי בו הוא זה שהציל אותי פעמים רבות כשאיבדתי שיווי משקל כשנכנסתי לניתוק והפסקתי עם הפעולות...

רבים אמרו לי ששם טמון ההבדל בין ליפול ברגעים האלה לבין להינצל בהם ולעבור אותם...

ביסודיות של הצעד הראשון.

מי שעשה צעד ראשון טוב לא בקלות רבה יחזור להשתמש אחרי תקופת נקיות..

ממליץ לך להשקיע את כל כולך בצעד הזה..

המחשבה של "לא רוצה להיזכר בזה" או "לא כדאי להעיר את הדובים" שגויה מיסודה וגם אני חוטא בה לעיתים...
שכן ה"דובים" אצלי מתעוררים ויתעוררו בלי כל קשר לזה, עדיף שאני אעורר אותם בצורה יזומה כשאני מוכן ועושה תכנית וצעדים מאשר שהם יתעוררו בהפתעה ברגע שהכי פחות מתאים לי..


אוהבים!

שלום חברים יקרים, 
לא הייתי כאן כמעט שבוע, 
ב'ה נקי, נשאר על הרכבת,
הימים האחרונים היו טובים ומפוכחים יחסית, הכתיבה היומית עוזרת לי מאוד, הרעיון של ספירת מלאי יומית, לראות איפה אני נמצא,מה מפריע לי ומה קורה אצלי, הוא פשוט מדהים, ואני מתפלל מאוד שאצליח להמשיך בזה ולא להפסיק (כהרגלי ...) 
אנסה לתאר בגדול את הכתיבה היומית, 
אני משתדל להתחיל ברשימה של דברים שאני מודה לה' עליהם (אסירות-תודה), דברים פשוטים, דברים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם, 
אחר כך כמו ששמעתי מחבר אני עושה רשימת פר'"ט 
פחדים-טינות-רגשות,
זה כמו רשימת מלאי יומית של העסק שלי.. 
אני רוצה לומר לכל החברים כאן בפורום,שלא צריך להיות חבר תכנית, לא צריך שנים עשרה צעדים ספונסר או קבוצות בשביל לעשות את זה,
הגעתי לתובנות מענינות עלי שאולי ידעתי כבר בתת-מודע אבל לא ראיתי אותם במוחש לנגד העין,
לדוגמא כמה אני מנוהל ממה שאחרים חושבים עלי, כמה הבטחון העצמי שלי רעוע, וכמה חשוב לי להרשים אחרים, 
עכשיו יבוא השואל וישאל, רק חסרונות אתה מוצא בכתיבה הזאת? ולמה בכלל זה טוב אם אתה עסוק במגרעות כאלה,כמו חוסר בטחון תלות באחרים, 
התשובה פשוטה בתכלית, כששמים משהו על דף ונייר או שמספרים את זה לחבר,הוא מקבל קונטקסט אחר לגמרי!! כאשר אני כותב על דף כמה דברים מנהלים אותי עכשיו בגלל שהם פוגעים לי בבטחון העצמי או בגלל שאני מפחד מתגובות של אחרים, אני לא מרגיש קטן ומסכן, 
נהפוך הוא!!
הבעיה\טינה\פחד מרגשים קטנים ומסכנים, 
אם עד עכשיו חשבתי שמשהו לא בסדר בי בגלל שאני נלחץ מאנשים מסוימים, עכשיו אני מבין שזה ענין ספציפי של דימוי עצמי, ונכון צריך לעבוד על זה אבל לפחות אני יודע מה לעשות ואיפה להתמקד, 
כשאני חושב שמשהו לא בסדר בי, אני לא יודע מאיפה להתחיל ואיך לנסות אפילו לחשוב על פתרון, 
משל למה הדבר דומה,
לבעל עסק שמוכר תיקים או חגורות, אחרי תקופה מסוימת הוא יודע שהעסק לא רווחי לא מצליח, הוא רואה את זה ברווחים בסוף החודש , הוא רואה את זה בכמות הקונים המתמעטת, בספקים שלא מתקשרים, 
אבל הוא לא יודע מה לעשות, 
כשהוא עושה ספירת מלאי, הוא פתאום רואה שהוא תקוע עם סחורה מיושנת שיצאה מהאופנה, וכיון שלא חידש את הסחורה הוא תקוע, 
נכון הבעיה לא נפתרה אבל לפחות הוא יודע מה הוא צריך לעשות, אולי אפילו צריך למכור עכשיו במחיר הפסד, 
אבל לפחות יש פתרון, 
כשאני מתחיל להבין מה מנהל אותי, אני אמנם לא בפתרון, אבל לפחות אפשר להתחיל לחשוב על תכנית, 
נוכחתי לראות שאני מאוד מעמיס על עצמי, בעיקר בלימוד תורה והספקים שונים, וכן בנושאים אחרים של פרנסה, 
ערכתי לי רשימה של כל הדברים שאני רוצה לעשות הן ברוחניות והן בגשמיות,
כשהרשימה היתה מולי עשיתי חישוב וחילקתי אותם ל3 קטגוריות לפי סדר חשיבות, על הקטגוריה האחרונה החלטתי פשוט לוותר לעכשיו, ואת השניה קיזזתי , עכשיו אני מתמקד בקטגוריה הראשונה ובשניה המקוזזת, אני מקווה מאוד להספיק כמה שיותר בשביל שאוכל להתקדם.. 
בחמישי בלילה הותקפתי בקריז גדול, 
מעדתי בחיפוש תאווה, ניסיתי להלחם, היה קשה מאוד, בסוף לא נפלתי אבל יצאתי עם תובנה חשובה, 
אני רוצה לכתוב צעד ראשון! 
ואכן ישבתי בשישי וכתבתי וכתבתי וכתבתי, 
המון אמוציות זה הוציא ממני אבל להפתעתי לא הייתי מדוכא כמו שחשבתי שאהיה, 
אדרבה יותר שלווה ותחילתה של הבנה, הספונסר שלי אמר לי להתמקד לא בפירוט הדברים שעשיתי אלא בחוסר השפיות, בנסיונות להפסיק וכמה שזה (לא) עבד, באיך שזה גרם לי להרגיש, ושוב בעיקר בחוסר השפיות והרציונל של השימושים שלי, 
נוכחתי לראות שכל חיי הייתי קרוב מאוד להגשמת השאיפות שלי, להצלחה לשגשוג אבל איכשהו בסוף התאווה והדברים שהיא מביאה (חוסר ריכוז\חיבור,יאוש,פיזור ,חוסר כנות,וכו') מנעו ממני לצעוד את הצעד הנוסף ולהשיג את המטרות שלי, 
קצת מייאש האמת, 
אבל זהו שאת כל זה ידעתי ועכשיו כשזה כתוב על דף אני מרגיש שיש לפחות עם מה לעבוד.. 
עוד לא סיימתי לכתוב את כל הצעד א' שלי, נשארו לי השנים האחרונות ואני מקווה מאוד להשלים, לפני שאהיה מוכרח להשלים.... 
 "פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד" 

עשר שמעון חבר יקר!

אשריך על הכתיבה האמיתית והכנה.
באמת יש תחושה משחררת בשיתוף ובכתיבה של הדברים.
תמשיך לשתף אותנו בהמשך התהליך, כיף לקרוא תגובות שלך. 
כל הכבוד על הלחימה ועל ההתגברות בחמישי. חיזקת אותי אחי.

בהצלחה בהמשך הדרך אחי היקר!
אוהב ומעריך.

עשר שמעון כתב on 01 נוב' 2020 20:51:

יואו רבי שמעון היקר!! כמה עומק וכמה תובנות! מדהים!!

בעיניי אתה סולל כאן סוג של דרך, דרך נוספת עבור אנשים שאולי יכולים להצליח בלי המחוייבות של התוכנית והחשיפה ומה שכרוך בזה.

רק דבר אחד שאני רוצה להאיר, שים לב שכתבת בתחילת המשפט שלא צריך להיות חבר תכנית, לא צריך 12 צעדים או ספונסר או קבוצות, אבל הלכה למעשה אתה כן עם ספונסר, וכן עלית לקבוצה הטלפונית כמה פעמים או לקבוצה בזום פה ושם, וכן נכנסת לקבוצה בהאנגאוטס, ואתה כן עושה טלפונים לכמה חברים מידי פעם (לפחות אליי שאני יודע) ולמעשה אתה כן עושה חלק מהצעדים ולראייה העדת שסיימת לכתוב צעד ראשון

אני חושב שמה שהתכוונת להגיד זה שלא חייב ללכת לקבוצות, אבל כפי שראית דווקא את היכולת להגיע לתובנות האלה ולכתיבה וכו' קיבלת דרך הספונסר והחברים והפורום.. וכן בהחלט סוג של קבוצות.. אולי לא קבוצות פיזיות ולא בתדירות גבוהה אבל בהחלט אני מאמין שתרם לך העובדה ששמעת מאחרים מה שהם עושים ועשית בעצמך גם אם לא הכל אלא חלקית.

מאוד שמח שאתה מגיע לתובנות האלה שעוזרות לך בהתמודדות! נהנה מאוד לקרוא! חושב שאתה יכול להעביר מסר לא פחות טוס מאחרים שיירתק אנשים למסך

אוהבים אותך אחי ותודה אמיתית וכנה שאתה איתי בדרך!

עשר שמעון כתב on 01 נוב' 2020 20:51:

[dir=rtl]יואו רבי שמעון היקר!! כמה עומק וכמה תובנות! מדהים!!

בעיניי אתה סולל כאן סוג של דרך, דרך נוספת עבור אנשים שאולי יכולים להצליח בלי המחוייבות של התוכנית והחשיפה ומה שכרוך בזה.

רק דבר אחד שאני רוצה להאיר, שים לב שכתבת בתחילת המשפט שלא צריך לה

תודה מתרפא על המחמאות.
נכון מאוד אתה צודק,
אני באופן אישי חושב שהספונסר עוזר לי, ובוודאי שהשיחות עם חברים, קבוצות זום, וכו',
מה שרציתי לומר לחברים, שהכתיבה היומית ובדיקת המלאי היומית של הרגשות פחדים וטינות, אפשר להתחיל מיד, וךא לחכות שמשהו יקרה,
יש הרבה מאוד לברים כאן( כמוני) שלא סגורים לגמרי על עצמם, לא בטוחים אם הם מכורים, אם הם יכולים להחשף, ועוד ספקות ושאלות,
וזה מה שבאתי להגיד שאפשר מיד להתחיל לפחות לכתוב, לקבל תובנות,
כמובן שזה הרבה יותר יעיל עם ספונסר, אבל ךדעתי זה יעיל ועוזר גם לבד,
אני כאן באתר יותר מחמשה חודשים, ואין שום סחבה שאני מתחיל להשקיע בכתיבה רק עכשיו, ואת זה רציתי לחלוק,

אני חי וקיים.. ונקי... ב'ה 
עבר שבוע מעניין, מלא וגדוש, קשה לי חכתוב לפעמים, 
פגשתי חבר מהפורום השבוע לשיחה ארוכה ומאוד מועילה, 
התרשלתי קצת בכתיבה בשישי ומוצ'ש ואתמול היה לי יום קשה מאוד, אבל לקראת הערב התחלתי לצאת מזה לאט לאט, 
עדיין עובד על הצעד הראשון, מנסה להפנים את חוסר האונים את הטרוף של התאווה את חוסר הסיכוי שלי וההשתלטות המוחלטת שלה עלי בזמן שהיא תוקפת, 
הלוואי שהייתי כותב כאן יותר... אולי אשתדל השבוע. 
תודה על ההתעניינות, 

אוהבים אותך ר' שמעון.
די להלקאה העצמית.
אויך א ביסעל איז גוט!