אהבתי מה שהרב שלך אמר - מחשב פרוץ זה איסור ייחוד. מעולם לא חשבתי על זה ככה, אבל זה ממש נכון.

היום ה316, ו43 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

יום שמאופיין בעיקר בעיקר בשאננות.

הרגשתי טוב היום. כבר מיום רביעי בערב שאני מרגיש טוב יותר. הרבה יותר טוב. מרגיש על הגל ממש.

עד שהיום בבוקר המחלה לחשה לי באוזן שאני בכלל לא חולה.. ושבשביל הכיף והשטות כדי לי לעשות סיבוב בתחנה מרכזית לשטוף קצת את העיניים.. מגיע לי.. בונוס קטן על שעברתי את התקופה הקשה..
זה לא יוביל אותי לשימוש.. אני חזק! 

שיתפתי את זה. בקבוצת הבוקר, בטלפונים.
היום התאפיין במבטים אינסוף בזמן שהייתי בחוץ אחה"צ. זה לא ממש השפיע.. כלומר לא נכנסתי לאובססיה.. הסתכלתי והמשכתי..
אבל בסוף היום התחלתי להרגיש את ההשפעה של כל הרעל שהחדרתי לעצמי לגוף במשך כל היום.

אישתי הלכה לנוח והשאירה את הטלפון שלה בחוץ בסלון. הרגשתי כבר את הרצון להיכנס לאתרים.. עצרתי לחשוב אם כדאי.. ואז עצרתי את החשיבה כדי להרים טלפון לחבר ולשתף.
ואחריו לעוד אחד.
פתחתי איתו מעגל שאני לא נוגע.. ואסירות תודה שזה פעל.

החצי שעה הזאת שהייתי צריך לוותר בה עד שאישתי התעוררה עושה הבדל של שמיים וארץ בין איך תיראה השבת הקרובה.. איך ייראה יום ראשון.. איך ייראה השבוע הבא.. ואולי אפילו כל החיים...

אסירות תודה לאלוקים שעזר לי לעשות את הפעולה הנכונה וההחלטה הנכונה ולוותר, רק להיום על התאווה.

שתהיה שבת שלום מפוכחת ומחוברת לכולם, אמן.

אוהבים !

תודה על השיתוף ועל התזכורת !!

שבת שלום !

שבת שלום מתרפא!!!
אתה מחזק את כולנו!!!

מתרפא היקר, תודה על השיתופים פה , זה מחזק אותי,
אתה נותן לי המון כוח, ושוב תודה.

אוהב מאוד תודה רבה על התגובות המחזקות והמתחזקות !

היום ה-319.
ספירה משנית 46 ימים ללא כניסה לאתר מסויים וללא שוטטויות.

הייתה לי שבת זוועה... באמת..
התחילה ממש טוב ומחוברת והכל.. ופתאום איפשהו זה הלך לאיבוד בערב אחרי הקידוש..

אין לי כוח לפרט את כל מה שקרה.. אבל זה כלל ניבול פה מהאישה כלפיי, וגם תקרית לא נעימה ומביכה שכללה אי שליטה בצרכים שלי.. ולא ארצה לפרט הלאה..

אבל ההרגשה הייתה נוראית.. הרגשתי מבוזה מושפל נבוך.. ממש סיוט.. טראומה.

אסירות תודה שהריב עם האישה לא התפתח. בד"כ כשמתחילים לריב והיא מתחילה לנבל את הפה אז אני מאבד את זה לגמרי ומנבל עוד יותר את הפה ומקלל וצועק וזורק דברים.. אסירות תודה שהפעם פשוט צעקתי עליה שלא תנבל את הפה שתדע להתווכח ולריב בכבוד.. והיא אמרה שאני צודק ושם זה נגמר.

אבל זה העיב עליי. וכל השבת נראתה ככה.. והיו מלא לגימות של מבטים על בנות בבגדי ספורט מינימאליים כל השבת כשהיינו למטה או כשיצאתי לבית הכנסת וכו'.

חיכיתי ליום ראשון כדי לכתוב את הצעדי 4 ולשתף את כל מה שקרה ואסירות תודה שזה באמת עזר!!
היה לי גם עוד נס על הבוקר בראשון ששוב מצאתי את עצמי כמה ימים לא פונה אל אישתי לצורך יחסים ובסוף היא פנתה אליי בראשון בבוקר.

אתמול התחיל ממש מצויין, אבל עדיין פתאום מצאתי את עצמי באתר קניות מסויים שפתוח לי בפלאקי, בקטגוריית הלבשה תחתונה של נשים..

הייתה תמונה שראיתי בבית ביום שישי והנטספארק חסם את התמונה הגדולה כך שלא יכלתי לראות אלא את התמונה הקטנה והאובססיה שיגעה אותי לחפש את זה..

אסירות תודה שבכנות, זה לא ממש ריגש אותי וכאילו לא הספיק.. חיפשתי ונזזקתי להרבה יותר מזה.. כך שבאמת כעבור כמה דקות זנחתי את זה.

תכננתי לסוע לשוטט וטלפון מחבר חדש הוציא אותי מזה והחזיר לי אנרגיה טובה שהייתה חסרה לי.

כשהגעתי הביתה שוב האובססיה התחילה... להיכנס לאיזה אתר שאסור לי להיכנס אליו בשום פנים ואופן.. מהפלאפון של אישתי.. או מהפלאפון שיש בבית מסתובב..

ראיתי שהילדה איתו, לקחתי לה אותו וסידרתי את הזמן נעילה שלו ל30 דקות כך שיהיה לי זמן לתפוס אותו אחרי שהיא תסיים ולהיכנס לאתר שאני רוצה מבלי שהוא יינעל לי.
לא הספקתי.. חלפה חצי שעה והוא כבר ננעל..
ואז אישתי נכנסה להתקלח ומאוד רציתי להיכנס מהפלאפון שלה.. לא הייתה לי שום נכונות לוותר ושום נכונות לשתף ועם כל זאת חבר יקר שסימס לי סימסתי לו חזרה ושיתפתי את המצב והוא ישר התקשר ועודד אותי ועזר לי לוותר על זה. רק להיום.

אני לא מרגיש שבאמת ויתרתי.. אני מרגיש שכורך הנסיבות בלבד מנע ממני מללגום באתר הזה אתמול.. והיום כמובן שהחשק עדיין שם והרצון. רק חסר היכולת..

אבל אולי זה גם משהו...

מתפלל ליום שפוי ונקי מבלי לפעול על תאווה.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

אשריך מתרפא .
גיבור !

וואו כל הכבוד אח יקר על העמידה..מדהים ביותר! גיבור!
המון הצלחה בע"ה.

תודה רבה חברים. תודה רבה.

מסיים את היום.. באסירות תודה מבלי שעשיתי את הדברים שרציתי לעשות..

מעדתי היום במהלך היום, נכנסתי לאתר הקניות ההוא מאתמול והפעם נכנסתי יותר פנימה ליותר תאווה מהלבשה תחתונה.. וגם הגעתי לגירוי..
הייתי באתר כרבע שעה, עשיתי טלפון לספונסר. הוא הנחה אותי במיידי לשבת לקבוצה אחד על אחד עם חבר תכנית כלשהו. התקשרתי לחבר תכנית שעובד בניין לידי ונפגשנו למטה ועשינו פורמט של קבוצה, קצר, 20 דקות.

זה עזר לי ושיחרר אותי וחזרתי למחשב וסגרתי בפלאקי גם את האתר הזה.

לקראת אחה"צ האובססיה שוב השתוללה... וכיוון שהמחשב סגור ומסוגר פשוט מצאתי את עצמי יוצא לרחוב למטה לחפש תאווה.. מסתובב ליד החדר כושר.. לא מצליח להתנתק מזה ולוותר..

לא ראיתי הרבה.. וגם העובדה שכששאלתי את הספונסר אם לאפס את הספירה המשנית הוא ענה שנדבר על זה ביום רביעי (הוא בטיול בצפון ולא כ"כ זמין...) פשוט דחפו אותי לרצון אדיר לסוע לשוטט במקומות השוטטות הרגילים שלי... ששם יש תאווה מפורשת.. 
כבר ראיתי איך אני נוסע לשם אחרי העבודה.. לא הייתה לי שום יכולת לוותר.. ועדיין איכשהו בנס עוד ניסיתי מהלך אחרון של להתקשר לחבר לשתף לפני הנסיעה..
התקשרתי ל4 חברים ואף אחד לא ענה.. התייאשתי והתחלתי בנסיעה הביתה.. כשאני דוחה את ההחלטה לרגע האחרון לרגע שבו אני עובר את הצומת שבה ימינה זה לאיזור השוטטות ושמאלה לכיוון הבית..

הצומת של החיים שלי.. בה אני עובר כל יום ויום... הלוך וחזור.. לפחות פעמיים ביום.

בדרך אני נזכר בכל ה"הפסדים" שלי.. בכל הפעמים שבחרתי בימינה.. וזה עדיין לא משכנע אותי לפנות שמאלה.. עדיין מרגיש לא מסוגל.. לא יכול לוותר..
נזכר במשפט שהספונסר אמר לי בהתחלה "תמתח מבחינתך קו אדום שמקיף את כל השכונה הזאתי של תחנה מרכזית, קו שהגבול שלו הוא בצומת הזאת.. אתה לא עובר את הקו האדום הזה בלי חבר על הקו.. אתה חייב לשים לעצמך גבולות. גם בתוך השימושים / המעידות - חייבים להיות לך קווים אדומים שאותם אתה לא עובר"
ואני מחליט שאני לא נוסע לשם. לא היום. אבל אני כן אסע למקום אחר.

איך חבר יקר אמר לי בטלפון לפני כמה ימים - אתכפיא, מהתניא, כשהיצר מושך לאנשהו ואתה כבר נכנע לו- אז אל תיכנע לגמרי.. תעשה אבל בשינוי.. שלא ינצח אותך.

ואני נוסע ומתקדם וחושב לעצמי לאן אוכל לסוע אם לא לשם? ולא עולה לי כלום לראש.. והזמן עובר ואני כבר מוצא את עצמי ליד הבית...

אסירות תודה. ויתרתי. נסעתי הביתה.

התחיל הניסיון השני.. הראש קודח לקחת את הטלפון של אישתי.. או של הילדים.. להיכנס לאתר שאליו אסור לי להיכנס.. אתר תאווה מפורשת... אתר שגורם לי ליפול תמיד.. אתר שאני סופר במיוחד ממנו.. 

ואלוקים אוהב פשוט לא נותן לי לעשות את זה...

מגיעה השעה 9 אני יוצא לשיעור גמרא...
יצאתי חצי שעה מוקדם יותר כדי לצאת לשוטט לסוע לתחנה מרכזית זהו אני לא יכול לוותר גמרתי בדעתי אני נוסע לשם וזהו.
התחלתי את הנסיעה לכיוון התחנה המרכזית, מרים טלפון לחבר יקר.. רק לשתף.. אומר לו אני לא יכול לוותר על זה.. משתף.. את החוסר אונים.. חוסר יכולת לוותר.. מתפלל איתו.. הוא משתף על עצמו ועל הנפילה שלו היום.........
וזהו ההגה לוקח ימינה לבד.. הרחק מכיוון התחנה המרכזית.. חזרה לכיוון השיעור.

בחזור מהשיעור כבר מתודלק מהאנרגיות של התורה ואפילו אין ניסיון.. חוזר ישירות הביתה. שמח וטוב לבב.

תודה לאלוקים על הנס שעשה לי היום. תודה. מתפלל שאצליח גם מחר - רק להיום.

לא מאמין שסיימתי את היום הזה בלי לשוטט בתחנה מרכזית ובלי להיכנס לאתר הזה.. פשוט לא מאמין.. 

אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך.

מדהים אחי! פשוט מדהים!!

רוצה לשתף שאני ביום נוראי ולא בא לי לכתוב ולשתף אבל אני עושה בכל זאת...

קמתי עם עצבות נוראית חוסר מצברוח וממ דכאון עייפות וכבדות...
הלחץ בעבודה מהמשימה החדשה גורם לזה להתעצם עוד יותר..

איפסתי את ספירת הנקיות המשנית שלי היום.

אחרי אינספור כמעטים וויתורים בכוח השריר פשוט נסעתי בבוקר לתחנה מרכזית לאיזור שכל הזונות רחוב שם כדי להסתכל וללגום. לאיזור שאסור לי להיכנס אליו. לקו האדום הזה..

זה לא מילא אותי.. ולא הרגיע אותי.. ולא פתר לי את הבעיה ולא העלים לי את הדכאון..
להיפך.. הרגשתי חרא לפני שנכנסתי והרגשתי חרא כשיצאתי..

מה ששונה מהפעמים הקודמות שהפעם גם הרגשתי תוך כדי...

בד"כ כשכבר הייתי שם בתוך התאווה הייתי מרגיש את הסם זורם בורידים... החושים מתקהים והדכאון היה נעלם לפחות בזמן שאני שם..

הפעם זה לא קרה.. זה לא עזר לי לשכך את הכאב...
כאילו לקחו לי את הדופמין מתוך זה ונשאר רק תאווה מסריחה ומגעילה.. (וזה ממש מגעיל הזונות שם נרקומניות שפשוט בא להקיא...)

בכל זאת האי שפיות שלי גורם לי לרצות לחזור לשם עוד פעם לעוד סיבוב...

אפילו לא בא לי לפתוח פורנו ולאונן... אני מרגיש שזה ממש לא יעזור לי להעביר את הבעסה.. אבל אני כבר לא יכול לשאת אותה... אז מנסה בכוח אולי איזה בחורה חצי ערומה תעשה לי את זה.. וזה פשוט לא עובד לי יותר..

אני מתפלל לשפיות אני לא יודע מה לעשות.. אני במצב לא טוב הראש משתולל ממש מאבד שפיות ומאבד אחיזה במציאות.. 
הראש שלי לוקח אותי למחשבות של לחצות גבולות לעשות דברים שאף פעם לא עשיתי.. לחצות קווים אדומים.. להשתמש ממש להשתמש באמת לשבור את כל הכלים העיקר שתעבור הבעסה... להתחיל עם בנות ברחוב לנהל רומן מהצד ללכת למועדון חשפנות לטוס לחו"ל לברוח להשתחרר...

למות..

היום חבר יקר וותיק ששמע אותי שלח לי הודעה..
"תראה מה קרה לך מאתמול בבוקר... רק ראית הלבשה תחתונה"

התגובה הראשונית הייתה הכחשה... מה זה קשור בכלל?
אחרי זה הגיעה כנות.. יש מצב שזה המחלה שמדברת...
אחרי זה ממש הגיעה הסכמה...

אשכרה תראה לאן הגעתי..
תראה מה פעולה על תאווה עושה לי.. מה כניסה לאתר כזה שיש בו שלט אין כניסה עבורי עושה לי...

הלכתי להתפלל מנחה... כדי שבדרך לבית הכנסת אולי אראה כמה מושאי תאווה...
בכיתי בתפילה פשוט בכיתי..

אנא עזור לי אבא.. פשוט עזור לי.. אני כבר לא יודע מה לבקש אפילו אני לא מבין מה לבקש כדי לצאת מהמצב הזה.. אני לא יודע על מה עליי להתפלל בכלל... לא יודע בכלל מה צריך לבקש מה הדבר הנכון...
אז פשוט תעזור לי אבא כי אני מתרסק...

אוהבים וסליחה על הדרמטיות.

מתרפא, 
אני חושב עליך! כל הזמן, 
מזדהה עם כל מלה שאתה כותב, כל מלה
לא משנה מה יהיה אוהבים אותך! 
מחכה לשמוע בשורות טובות ממך! 
ואני מבטיח לעשות היום פעולה טובה או שתיים המוקדשות לזכותך, 
אוהבים 

אוהבים מאוד מתרפא. אבל ממש!
מזדהה עם התחושה הרעה שתוך כדי השימוש. בהמשך הדרך זה עבר לי גם ללפני השימוש. ביחד עם ההתלהבות הקטנה מזה שאני הולך להתרגש עכשיו מהשימוש, באה התחושה הקשה של אחרי. של זה שאני כבר יודע איך זה אחרי.

זה עדיין לא עוזר לי להימנע מזה. מבקש בנוכחותכם שנמצא תמיד בתוכנו את הכוח, לבקש את הכוח ממי שיכול לתת לנו אותו. רק היום. 

מתרפא יקר! אין מילים...
מאחוריך ומתפלל עליך!

תודה רבה רבה רבה חברים.. אין לי מילים פשוט להביע את אהבתי אליכם.. כל אחד ואחד.. מי שכאן מי שבהודעות הפרטיות ומי שבטלפון..

היום קיבלתי הודעה מאוד מאוד מחממת את הלב.. שנתנה לי המון כוח.. המון כוח לוותר ולהמשיך את היום הזה בלי ליפול.

עבר עליי יום מאוד קשה.. אפילו במהלך הבוקר החלטתי לפתוח את הפלאקי.. שמחר אוכל להיכנס לאתרי תאווה מפורשים.. 

אסירות תודה שבאמת איפשהו אחרי תפילת מנחה כנראה שאלוקים שמע את תפילותיי והחליט להקל עליי מעט. שאוכל לנשום..
התחלתי לנסות לעבוד. על המשימה החדשה.. לנסות. ניסיתי והתחלתי להתקדם. וסיימתי את היום עם תכנון ראשוני שמחר אשתף עם הבוס והצוות ונראה מה דעתם. אבל לפחות יש התקדמות! ישבתי וחשבתי ותכננתי ודיברתי עם הגורמים הרלוונטיים וציירתי על הלוח וכתבתי משהו יצרתי משהו.  אבירות תודה לאלוקים בא לי לבכות אני מסתכל על הציור שציירתי על הלוח ולא מאמין שעשיתי את זה..

לפני הנסיעה הביתה האובססיה התחילה להרים ראש לשוטט. התקשרתי לחבר יקר ועברתי איתו את כל הדרך ישירות הביתה.
עזרתי בבית, מקלחות השכבה של הילדים ויצאתי לקבוצת הערב שלי של יום שלישי.

בדרך התקשר אליי חבר יקר לליבי שנפל היום אחרי 120 ימים. עודדתי אותו והתעודדתי מכך בעצמי.

כשהגעתי לקבוצה גיליתי שיש היום חברה חדשה שהגיעה פעם ראשונה לקבוצה..
היא הייתה דיי מושכת.. חשופה.. ועוד איזה פרט בנוגע ללבוש שאני לא רוצה לפרט מפאת כבוד המקום וכבודכם.. אבל פרט לבוש שמאוד מדליק לי את האובססיה...

לא יכלתי להישאר שם.. ידעתי שזה לא נכון ולא בריא לי כרגע לשבת בסיטואציה הזאת שהיא יושבת ממש מולי לבושה כך.. ועוד לחשוב שהיא מכורה למין כמוני? וביום כזה?? שבדיוק שיתפתי בבוקר שהראש אומר לי ללכת לחפש רומנים?!?! מה יותר "מושלם" מהסיטואציה הזאת עכשיו בשביל זה??

ידעתי שעליי לברוח משם.. לברוח מהר ככל האפשר... אבל לא יכלתי לא היה לי נעים לקום וללכת מה גם שאני המלווה חברים של הקבוצה ובטח מצפים ממני עוד לדבר איתה אחרי הקבוצה ולהחליף איתה מספרי טלפון וכו'..
מצטער.. אבל כנראה שאינני יכול למלא את התפקיד הזה אם הוא יכלול קשר עם נשים. לא כרגע לפחות.. לא יודע אם אי פעם...
ככה ישבתי קפוא במקומי במשך מספר דקות.. עד שבאסירות תודה חבר יקר התחיל להתכתב איתי.. שיתפתי לו את הסיטואציה וזה נתן לי כוחות לקום ולצאת. ונסעתי הביתה.

אני גאה בעצמי שידעתי לברוח כשצריך גם כשהמחלה באה לי בתוך ההחלמה. יש ימים שפשוט אי אפשר להיות גם בקבוצה כנראה. זה רצון אלוקים עבורי אני בטוח.

כשהגעתי הביתה ויתרתי על מבטים על מושאי תאווה בנות בבגדי ספורט שעשו הליכה לידי על המדרכה. הרגשתי טוב.

מתפלל לאלוקים להרגיש טוב גם מחר. לשים בצד את מה שעשיתי היום ואת התאווה והפעולות שעשיתי והרעל שהכנסתי לגוף. להתגבר. להתבגר. לבקש מאלוקים עזרה ולוותר על פעולות תאווה ולסיים את היום נקי.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!