ברוכים הבאים, אורח

90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה...
(0 צופה) 

נושא: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... 6541 צפיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #120304

  • מתחיל שוב - וצועד לאלוקים
  • רצף ניקיון נוכחי: 1833 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ההולכים בחושך ראו אור גדול חבר בקבוצה חיה
  • הודעות: 469

אני נהנה לקרוא את ההודעות שלך, פשוט לראות את ההתמודדות ואת הקשיים, ומאידך את הדרך של התוכנית של הכניעה מול התאווה, ופשוט לראות איך פעולת הכניעה של להרים טלפון לחבר משחררת אותנו מהתאווה.

מאחל לנו עוד יום אחד נקי ומפוקח
לילה טוב

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה
........................................................................................................

מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.


יומן המסע שלי "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

הפוסט שלי ב"הצג עצמך"

המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #120329

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554

תודה רבה צועד! תודה רבה לכולם.

היום ה-159.
ימים קצת לא קלים בלשון המעטה.. המון רצון ללגום והמון תאווה.. המון מחשבות והמון פנטזיות וזכרונות רחוקים שמציפים את הראש...

רגע אחד הכל בסדר.. רגע אחר עובר בעבודה ליד איזה חדר ישיבות ודמיון פרוע על הפקידת קבלה מושך אותי ישר חזרה לתוך האי שפיות...
מחשבה לא מוזמנת.. מי קרא לך? מהבוקר אני מתאמץ לא להסתכל עליה בכלל..

אולי זאת הבעיה.. שאני מתאמץ..

צריך פשוט לשחרר.. לוותר.. לא מצליח.. שוכח איך עושים את זה..

נזכר שלא כתבתי היום...
לא צעדים ולא כתיבה יומית..
בקושי התקשרתי לחברים...
הייתי טרוד בעיקר בעבודה..

אז מה אני מתפלא?

לפחות אני הולך עוד מעט לקבוצה..

אסירות תודה על הקבוצות.
מצילות חיים!

מתפלל לאלוקים לשפיות ולנקיות ולהישאר על הדרך. לא ליפול.. להחזיק רק עוד יום. רק להיום..

אוהבים.

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 2 שבועות על ידי מתרפא.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #120341

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554

שלום חברים
היום ה160 לנקיות אסירות תודה לאלוקים שעוזר לי לעבור את הימים הקשוחים ללא שימוש.

אתמול הייתי בקבוצה בערב ובחור מסר את הצעד הראשון שלו היה מאוד מרגש מאוד הזדהיתי ונזכרתי לאן התאווה הובילה אותי.. ולאן אינני רוצה לחזור..

התובנה הזאת שאם אני משתמש אני אוטומטית חוזר לשם זה לא שאני יכול להשתמד פעם אחת וזהו היא תובנה מאוד חשובה שעליי לזכור ולשנן כל יום ויום.

אם אני נכנע היום ומשתמש יגיעו עוד עשרות שימושים שיוציאו אותי מהאיזון לגמרי.. יגרמו לי לקשיים בחיי הנישואים לחוסר סבלנות כלפי המשפחה חברים עבודה, חוסר חשק לעשות כלום, התרחקות מאלוקים מהתפילה שנאה עצמית דכאון מה שיוביל לעוד שימושים מה שיעמיק את הבור עוד עד שאגיע שוב לרצון אמיתי וכנה למות.

הבחור אתמול בצעד ראשון סיפר על המצבים שהוא היה מתפלל לאלוקים למות וכמובן שמאוד הזדהיתי כי אני בחצי שנה האחרונה לפני שהגעתי לתכנית פשוו התפילות שלי התחלפו בבקשה לקב"ה שיסיים את זה עבורי..

מישהו אחר שיתף שהוא רצה למות אבל פחד לבקש את זה כי "ברית כרותה לשפתיים" וצריך להיזהר במה שמבקשים או אומרים ואני פשוט רציתי לקפוץ ולענות לו שאני באמת רציתי למות לא בכאילו... ושכנראה הוא לא באמת רצה למות אם הוא עצר לחשוב על זה ולהבין שזה אשכרה יכול להתגשם...

מודה לאלוקים על הרגע הזה שגילה לי שהתכנית הזאת קיימת.. 

אני ממש לא מצליח להבין איך כל השנים האלה על אף שכבר קלטתי בעצמי שאני מכור לא עצרתי לרגע לחפש בגוגל משהו שקשור להתמכרות למין ואז בוודאי הייתי מוצא את האתר הזה או את SA אבל איכשהו זה לא עלה בדעתי אף פעם שיכולה להיות תכנית כזאת.. 
הייתי כל כך שקוע בסבל ובריכוז עצמי שפשוט לא האמנתי שיש בכלל עוד אנשים כמוני עם אותה הבעיה...
וכנראה שזה מה שאלוקים רצה עבורי.
הוא ידע שאם אני אגיע לא מוכן לא מבושל מספיק אני לא באמת אעלה על הדרך...
חיכה לרגע המתאים בדיוק שכבר איבדתי רצון לחיות השלמתי עם זה שאני מכור ושאין לי תקנה ושאני לא יכול לחיות עם זה ולא בלי זה ובדיוק אז שלח אותי אל המקום הזה ששם יש את הסיכוי להחלמה.

ובד בבד שמר אותי נקי 160 ימים שזה 130 ימים יותר ממה שאני אי פעם הצלחתי לפני.

אוהבים ומתפללים ליום שפוי נקי ומחובר.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120348

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 262 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 144

מתרפא יקר
מאד מעריך את הכנות שלך, לומד ממך איך להיות כנה קודם כל עם עצמי.
ההתמכרות שלנו בהחלט יכולה להביא אותנו לרצון להפסיק לחיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120353

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 521 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 718

כל הכבוד מתרפא היקר !

אני שנים יודע שאני חולה וחיפשתי את כל הכיוונים איך לצאת מזה אבל פשוט לא הכרתי את שמור עיניך ואת SA עד שבדרך ניסית שמעתי על זה.

לאבא אוהב יש חשבונות למה דוקא אז.

אוהב אותך מאד !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120362

  • מתחיל שוב - וצועד לאלוקים
  • רצף ניקיון נוכחי: 1833 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ההולכים בחושך ראו אור גדול חבר בקבוצה חיה
  • הודעות: 469
מתרפא כתב on 22 ינו' 2020 12:15:

אני ממש לא מצליח להבין איך כל השנים האלה על אף שכבר קלטתי בעצמי שאני מכור לא עצרתי לרגע לחפש בגוגל משהו שקשור להתמכרות למין ואז בוודאי הייתי מוצא את האתר הזה או את SA אבל איכשהו זה לא עלה בדעתי אף פעם שיכולה להיות תכנית כזאת.. 
הייתי כל כך שקוע בסבל ובריכוז עצמי שפשוט לא האמנתי שיש בכלל עוד אנשים כמוני עם אותה הבעיה...


בדיוק בימים האחרונים נזכרתי בפוסט הזה,
אז אתה ושאר החברים מוזמנים להגיב שם.

תודה רבה
ולילה טוב

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה
........................................................................................................

מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.


יומן המסע שלי "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

הפוסט שלי ב"הצג עצמך"

המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120366

  • שבי1
  • רצף ניקיון נוכחי: 1017 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 909
כל הכבוד למתרפא היקר , ממש לא ברור מאליו כל הדבר הזה. 
תמשיך בדרך העולה , ותתן גם מכוחך .
אוהבים אותך.. 

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120374

  • aviyodea
  • רצף ניקיון נוכחי: 92 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 175

וואוו איזה ניתוק מפחיד היה לי. 22 ימים לא הייתי באתר.
ותנחש מה הדבר הראשון שקראתי? את הפוסט שלך השלמתי את כל מה שלא קראתי כל התקופה, והתרגשתי לראות איך לאט לאט נטועים בנו כוחות והרגלים וסייעתא דמשייא ענקית לקדם אותנו בהחלמה שלנו, אצלך זה בולט מאוד!!

הקשיים ממשיכים, הקריזים קיימים ועוד איך קיימים, אבל במקביל אתה ממשיך לעשות פעולות, להתחנן לבקש מה' שיעזור לך לוותר, ואז מתנה ממנו יתברך לעוד יום נקי

אתה משמח אותי מאוד בכל יום שלך שעובר בנקיות, בכל פעולה שלך שאתה מתגבר אתה משמח אותי ממששששששששש!!!

יהי ה' עמך ויצליח דרכך, ולא תמוש הטהרה ממך ומפי זרעך עד עולם!!!

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי aviyodea.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120384

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554

היום ה-161. חוסר אונים מול אישתי.. מול הילדים שמסרבים ללכת לישון דווקא היום...

קשה לי...

מתפלל לאלוקים לשפיות. לרוגע.. לשלווה..

רצונו ייעשה ולא רצוני. אמן.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120385

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554
aviyodea כתב on 23 ינו' 2020 12:49:

וואוו איזה ניתוק מפחיד היה לי. 22 ימים לא הייתי באתר.
ותנחש מה הדבר הראשון שקראתי? את הפוסט שלך השלמתי את כל מה שלא קראתי כל התקופה, והתרגשתי לראות איך לאט לאט נטועים בנו כוחות והרגלים וסייעתא דמשייא ענקית לקדם אותנו בהחלמה שלנו, אצלך זה בולט מאוד!!

הקשיים ממשיכים, הקריזים קיימים ועוד איך קיימים, אבל במקביל אתה ממשיך לעשות פעולות, להתחנן לבקש מה' שיעזור לך לוותר, ואז מתנה ממנו יתברך לעוד יום נקי

אתה משמח אותי מאוד בכל יום שלך שעובר בנקיות, בכל פעולה שלך שאתה מתגבר אתה משמח אותי ממששששששששש!!!

יהי ה' עמך ויצליח דרכך, ולא תמוש הטהרה ממך ומפי זרעך עד עולם!!!


תודה רבה אבי יקירי! רק עכשיו אני רואה את ההודעה שלך...

אוהב אותך מאוד תודה על הכל.

עובר יום לא פשוט היום.. אפילו אין לי כוח לכתוב על זה מרוב הבעסה...

אוהבים אחי לילה טוב

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120387

  • מתחיל שוב - וצועד לאלוקים
  • רצף ניקיון נוכחי: 1833 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ההולכים בחושך ראו אור גדול חבר בקבוצה חיה
  • הודעות: 469
מתרפא כתב on 23 ינו' 2020 20:23:

היום ה-161. חוסר אונים מול אישתי.. מול הילדים שמסרבים ללכת לישון דווקא היום...

קשה לי...

מתפלל לאלוקים לשפיות. לרוגע.. לשלווה..

רצונו ייעשה ולא רצוני. אמן.


אוהבים אותך מתרפא היקר,
בתוכנית לימדו לעבור דרך הכאב ודרך הקושי, וזה אומר גם שמותר לנו להיות בחוסר אונים ובקושי מסויים, אבל אפשר לחוות את הכאב ולא לברוח ממנו, וזה מה שנקרא קבלה.
אני נזכר שהיום גם הבן שלי לא רצה ללכת לישון בזמן...

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה
........................................................................................................

מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.


יומן המסע שלי "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

הפוסט שלי ב"הצג עצמך"

המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי מתחיל שוב - וצועד לאלוקים.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120394

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554

זה פשוט היה יום מיוחד עבורי... שהייתי ממש צריך שהילדים יילכו לישון מוקדם..

ודי לחכימא ברמיזא

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120395

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 262 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 144

שלום לכולם
גם לי היה יום מתיש אתמול, למרות שתכננתי בבוקר יום קל.
פגישות שתכננתי עם לקוחות לא יצאו אל הפועל למרות שנסעתי לצפון הרחוק, מהנדסים מאנגליה שביקשו הבהרות על שרטוטים, תקלה באחת מתחנות הדלק שהעסיקה אותי כ 4 שעות, חבר שביקש נתונים מעיסוקינו בעבר בצבא, הבת שלי ביקשה שאאסוף אותה, מכירות מדשדשות בעבודה.
הגעתי הבייתה סחוט כמו לימון.
בעבר, היה לי את הסם של התאווה שמקל עלי, היום כבר אין.
2 שיחות טלפון עם חברי תוכנית עזרו לי מאד להשתחרר מהתאווה שארבה לי, חיכתה לי בפינה. פעולות אלו מצילות אותי כל פעם מחדש.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120406

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 234 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 554

היום ה-164.

"שחרר ותן ל-אל"

רוצה לשתף את השבת הזאת שעברה עליי. הקושי העצום כבר מיום חמישי.

כבר כמה פעמים שנכנסתי לכתוב וכתבתי, ובסוף מחקתי הכל ויצאתי..

כי הרגשתי שאני עושה את זה ממקום של לפרוק את כל החרא ממני.. וגם מאוד התביישתי בדברים האלה ולספר אותם.. וגם הרגשתי שנפתחתי יותר מידי ואולי פירטטתי יותר מידי .. ומעל הכל לא הרגשתי שזה תורם.

עכשיו אני החלטתי כן לכתוב וכן לשתף, גם כי אני רוצה שיום אחד אוכל להסתכל אחורה על הזמנים האלה, לעבור על המסע שלי, להיזכר בנקודות האלה, וגם כדי לסייע לחברים אחרים שאולי עוברים את אותם הדברים. שיידעו שהם לא לבד, ושהתובנות שאני הגעתי אליהן בסופו של דבר יוכלו אולי לעזור גם למישהו אחר..
ומהסיבות האלה שווה לכתוב. גם אם אני ממש ממש מרגיש לא בנוח עם זה ...

אז אני בימים האחרונים עברתי סדרת חינוך מידיו של אלוקים.

כבר הרבה זמן שאני שומע מחברי תכנית (וגם נתקל בספרות) במושג של "לאונן בתוך אישתי" או "להשתמש באישתי", בקיצור שהמחלה נמצאית גם בבית, בחדר המיטות עם האישה.
הבנתי את זה, וגם ידעתי שבאיזשהו מקום זה נכון אצלי, אבל לא הבנתי מה הדבר הכל כך נורא בזה.
אמרתי לעצמי שגם ככה אני לא שם בכלל... קודם כל שאפסיק עם האוננות והפורנו.. כשאהיה מספיק זמן בהחלמה אפנה לנסות לתקן גם את העובדה שאני בא לאישתי מתוך תאווה ולא מתוך רצון לנתינה.

וזה התפוצץ לי בפנים כל הסופ"ש הזה.

אני ואישתי היינו בהרחקה המון זמן, מאחרי הלידה, כמעט חודשיים, עד שסוף סוף הייתה נקיה היינו ביחד מעט מאוד והיא שוב הייתה נידה.
בשבע הנקיים של הנידה שמנו התקן שעשה דימומים של יותר משבוע וחצי.. שוב ספרנו שבעה נקיים, ביום האחרון שוב דימומים, עוד שבוע לחכות... בקיצור.. הרבה זמן שהיינו בהרחקה.

כל הזמן הזה אני מרטתי לעצמי שיערות מהראש... נשכתי את השפתיים... דפקתי את הראש בקיר...
לא הבנתי למה אלוקים עושה לי ככה? אני כל כך הרבה זמן נמנע מפורנוגרפיה ואוננות למה גם כשזה מגיע אליי הביתה לאישתי היא כל הזמן אסורה??...
שרדתי את התקופה הזאת באמת ששרדתי זה המונח המתאים. וסוף סוף יום חמישי היה יום הטבילה.

הייתי מנוהל מזה ברמות מטורפות... שבוע שלם שאני מדמיין ומפנטז רק על הרגע הזה של להיות עם אישתי שוב...

הגעתי הביתה בערב ומרוב שהייתי מנוהל ולחוץ פשוט התפוצצתי על אישתי ורבתי איתה כי ראיתי שהיא לא מתארגנת מהר מספיק בשביל לטבול... והערה קטנה שלה אליי על משהו עם הילדים פשוט פוצץ אותי... ראיתי שהיא ממשיכה להתעלם וממשיכה למרוח את הזמן וכאילו לא הולכת לטבול.. ואפילו שלא דיברתי איתה זה הסרט שהיה לי בראש שהיא בכלל לא רוצה לטבול ועושה לי דווקא עכשיו והתפוצצתי איתו בפנים עד שפשוט איבדתי את השפיות לגמרי...
צרחתי עליה, קיללתי אותה, שברתי איזה קופסא כזאת של ניירות שהייתה בדרכי החוצה מהבית... 

ידעתי שלהשתמש אני לא יכול... לא רוצה לחזור לשם...
מצד שני כעס כלפי אלוקים.. אני מנסה להימנע מנסה להישאר נקי, אתה יוצר לי מציאות כזאת שאין לי ברירה ויש לי היתר להשתמש כי מה אני אמור לעשות עכשיו לעזאזל?!!?

בכוחות האחרונים התקשרתי לחבר תכנית.. לא היה לי כוח לפרט הייתי שבור ועצבני ומרוסק..

חזרתי הביתה.. לא הצלחתי להתנצל... אבל אמרתי לאישתי שתלך למקווה ואחרי זה נריב. העיקר שתטבול קודם.

היא טבלה חזרה הביתה, ניסיתי לסדר את ההדורים לא כ"כ הצלחתי ...
היה חצי כוח כזה...

התחלתי להשכיב את הילדים, בלאגן שלם, רב עם כולם צורח עליהם עצבני.. שיילכו לישון שיירדמו עכשיו! במיידי!! אני רוצה את מנת הסם שלי מאישתי ואתם מפריעים לי !
זה לא הולך.. רק מתעצבן עוד יותר..
ואני מחכה ומחכה ומחכה ומנסה ומנסה ומנסה... כי חייב את המנה שלי ... חלילה שאלך לישון בלי...
(ניסיתי פשוט לא הצלחתי להירדם)
כל רגע ילד אחר קם... מפריע לשני לישון, הקטנה יוצאת מהלול בלי הספקה מצפצפת עליי לגמרי.... פשוט לא מצליח להרדים אותם...
בסוף ב12 וחצי בלילה סוף סוף כולם נרדמו... נכנסנו למיטה למרות שאישתי ממש ממש לא רצתה... אבל זרמה עם זה רק בשבילי התחלנו קצת להתחבק ואז התינוקת התעוררה והתחילה לבכות.....
שוב איבדתי את זה לגמרי... מתעצבן... רציתי לזרוק את התינוקת מהחלון... (לא באמת כן?)

בסוף אחרי עוד חצי שעה התינוקת נרדמה.. אישתי אמרה לי תעשה אתה וזהו.. היה מסריח לגמרי.. לא מה שציפיתי ולא מה שרציתי...
לא קיבלתי מה שרציתי לא קיבלתי מנת סם כמו שרציתי...

בכיתי בכיתי לשמיים !! כל כך הרבה זמן אני מחכה... וכל כך הרבה זמן אני שומר על הברית... ואתה ככה עושה לי רבונו של עולם??? זאת החלמה וזו שכרה??? גם שאישתי מותרת אנחנו לא יכולים בכלל להיות ביחד??? מה עוד אני אמור לעשות מה?????

בבוקר שוב עצבים.. כעס.. שנאה... ארגנתי תילדים לקחתי אותם לגן, עצבים על הילד בצורה מטורפת... צרחתי עליו בקולי קולות.. נתתי לו סטירה.. הייתי בחוסר שפיות טוטאלי... 
בקבוצת הבוקר שיתפתי שאם הייתי יכול הייתי מאשפז את עצמי היום... והתכוונתי לזה..
נסעתי לשוטט בתחנה מרכזית זה לא עזר לי ...

ישבתי לפעולות. כתיבה. צעדי 4. שיתוף חברים.
יצאתי מהריכוז עצמי. חבר עזר לי, קניתי לאישתי פרחים והלכתי להתנצל. השלמנו. נכנסו לשבת באווירה טובה.

עד הלילה שאותו סיפור חזר שוב....
ערב שבת קודש... כולי בושה..
עוד פעם אותו סיפור הילדים.. עד שנרדמו כולם התינוקת התעוררה התחילה לבכות... שוב איבדתי את השפיות.. שוב השתוללתי כמו משוגע אמיתי... כמו נרקומן שלא מקבל את המנה..

הלכתי לישון בסלון... בבוקר שוב עצבים.. חזרתי מהתפילה ניסיתי ליישר את ההדורים, התחלתי שיחה עם האישה שהתגלגלה מהר מאוד למקום לא טוב ושוב עצבים וריבים.... דיבור לא יפה, מעיף חפצים... והכל מול הילדים
היא פלטה איזה משהו לא במקום ואני בתגובה אמרתי לה שאני אמצא לי מישהי אחרת מהצד ואשכב איתה וככה לא אצטרך ממנה כלום...
זה שבר אותה.. היא צעקה בבכי שהיא בחיים לא תשכח שאמרתי לה את זה והלכה למרפסת התיישבה על הרצפה ובכתה...

הייתי בדרך החוצה מהבית... לעשן סיגריה.. בשבת... לעלות על ההגה ולסוע... לאנשהו... לא יודע לאן... איבדתי שליטה על החיים שלי לגמרי...
אבל אסירות תודה שאיזה קול שפוי בראש (והילד שלי בן ה5 שבכה ותפס אותי אבא אל תלך) הזכיר לי את הזיכרון ילדות הראשון שלי מגיל 3 סיטואציה מאוד מאוד דומה לזאתי, אמא שלי בצד אחד של הבית על הרצפה בוכה, אבא שלי בצד השני של הבית מדבר עם שוטר, ואני באמצע עם השכנה רץ מאבא לאמא...
זה היה היום שההורים שלי התגרשו בו..
זה צרם לי ... עזבתי את הכל וחזרתי לאישתי ואמרתי לה שאני לא מצליח לבקש סליחה אבל אני רוצה להגיד לה שאני בחוסר שפיות טוטאלי ושתתעלם מהדברים שאני אומר ושאני לא שולט בעצמי...


המשך היום לקחנו את הילדים לתהילים בשבת. התעקשתי שהיא תבוא גם כי ידעתי שזה יעזור לנו ושנרגיש יותר טוב אח"כ. היא התרצתה ובאה. התחלתי להתנצל בלי סוף. בלי סוף.
אמרתי לה שאני מצטער.. אני מתבייש בעצמי... מתבייש באיך שהתנהגתי...
שאני מסתכל במראה רואה את הפרצוף שלי ומתבייש...

כל השבת אמרתי לה את זה בלי הפסקה. כל היום.
היא קיבלה.

מוצאי שבת שוב חוזר חלילה...
אבל הפעם, הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי לאבא שבשמיים- אני מבין אבא. אני מבין את המסר שאני צריך ללמוד. שאתה מנסה ללמד אותי. אני חייב להוציא את המחלה מהבית שלי מהיחסים שלי עם אישתי מהרצון להשתמש בה כמו שהשתמשתי באוננות עד היום. כי זה יעשה לי רע ואתה יודע שזה יעשה לי רע ואתה החלטת שזה יגיע כעת כי זה הכי טוב לי.
עזור לי רק לקבל אבא רק לקבל. לקבל שאם לא ייצא היום - הכל טוב וזה רצונך.

זה שיעור שאתה מעביר אותי היום. שאני אדע שאני צריך להתמודד ולקבל את העובדה שאני צריך לדעת לחיות בלי מין בכלל גם לא מאישתי !
אם יהיה - מצויין בונוס, אבל אני צריך לחיות את החיים מבחינתי כאילו אין יותר מין לעולם וזה בסדר ואני יכול לחיות ככה! זה התובנה שצריכה להיות לי בראש עמוק תמיד.

הספונסר שלי תמיד אמר לי את זה וסירבתי לקבל את זה ... וקיבלתי שיעור מאלוקים ומהילדים שלי אחד על אחד.

הרדמנו את הילדים. כולם נרדמו. גם התינוקת. השעה הייתה 9. אישתי רצתה שנשב קצת במרפסת לסיגריה ושאחרי זה נאכל סעודה רביעית.
משהו בי רצה להגיד לה - כל הילדים ישנים, יש לנו הזדמנות...
אבל לא. אמרתי אני לא אומר את זה בחיים. 
הסתכלתי לשמיים ואמרתי רצונך ייעשה ולא רצוני.

ישבתי עם אישתי במרפסת קרוב לשעתיים. דיברנו וצחקנו והשלמנו באמת. התנצלתי שוב מעומק הלב.
ישבנו לאכול סעודה רביעית. נהנינו. סיימנו - והתינוקת התעוררה.
קיבלתי את זה באהבה, הלכנו לישון. לא היינו ביחד.

היום בבוקר קמנו כל הבית באווירה ממש ממש טובה. ממש. הייתה שמחה אמיתית בבית.
התארגנו בשמחה. לקחתי את הילדים לגן בשמחה.
חזרתי הביתה וידעתי שיש לי הזדמנות עכשיו להיות עם אישתי, כי כל הילדים בגן ורק התינוקת בבית... ויש מצב שהיא רדומה... אבל שוב התפללתי לא להינעל על זה ולא להיות מנוהל על ידי זה ובכלל לפעול אך ורק אם אישתי תביע רצון! ולא רק לספק את רצוני. שיתפתי את זה עם חבר תכנית.

הגעתי הביתה - איך שנכנסתי אישתי נתנה לי את התינוקת ביד - יאללה, קח תרדים אותה ואנחנו חופשיים

שמחתי. שמחתי באמת.

אישתי עדיין רוצה אותי אפילו אחרי כל החרא שהעברתי אותה....
היא סולחת לי.. היא אוהבת אותי...
זכיתי בפיס...

איפה הייתה המתנה הזאת אם אתמול בלילה הייתי נשבר ומאונן?? או בלילה שלפני זה? או בלילה שלפני זה?
היא פשוט לא הייתה...


רוצה להגיד אסירות תודה לאלוקים אוהב...
הסיטואציה של הטבילה של אישתי ניהלה אותי כבר קרוב לשבועיים.. חיכיתי לזה וחיכיתי וכל רגע מכשולים וקשיים... הרגשתי שעברתי את הגרוע מכל... וגם שבסוף הגיע הרגע נאלצתי להמתין ולהמתין ולהמתין... ועוד ועוד ועוד.... ומיום חמישי בערב בסוף זה קרה רק ביום ראשון בבוקר... וזה לא קרה איך שדמיינתי ופנטזתי... זה קרה קודם כל בהתחשבות באישתי... בנתינה.. וזה בסדר... זה רצון אלוקים.

אלוקים מעך אותי ושבר אותי וריסק אותי עד שאני אגיע לרגע הזה ממקום של נתינה אמיתית.

כי אם אני הייתי עושה את הדברים שרציתי לעשות, או שהדברים היו מתנהלים איך שאני רציתי, רוב הסיכויים שהיום שוב פעם הייתי מגיע לפורנו ולאוננות כמו תמיד.

מקווה שהצלחתי לתרום למישהו..
תודה רבה שאתם איתי בדרך ! 

אוהבים



תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #120407

  • robinhood
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 402
מתרפא כתב on 26 ינו' 2020 10:33:

היום ה-164.

"שחרר ותן ל-אל"

רוצה לשתף את השבת הזאת שעברה עליי. הקושי העצום כבר מיום חמישי.

כבר כמה פעמים שנכנסתי לכתוב וכתבתי, ובסוף מחקתי הכל ויצאתי..

כי הרגשתי שאני עושה את זה ממקום של לפרוק את כל החרא ממני.. וגם מאוד התביישתי בדברים האלה ולספר אותם.. וגם הרגשתי שנפתחתי יותר מידי ואולי פירטטתי יותר מידי .. ומעל הכל לא הרגשתי שזה תורם.

עכשיו אני החלטתי כן לכתוב וכן לשתף, גם כי אני רוצה שיום אחד אוכל להסתכל אחורה על הזמנים האלה, לעבור על המסע שלי, להיזכר בנקודות האלה, וגם כדי לסייע לחברים אחרים שאולי עוברים את אותם הדברים. שיידעו שהם לא לבד, ושהתובנות שאני הגעתי אליהן בסופו של דבר יוכלו אולי לעזור גם למישהו אחר..
ומהסיבות האלה שווה לכתוב. גם אם אני ממש ממש מרגיש לא בנוח עם זה ...

אז אני בימים האחרונים עברתי סדרת חינוך מידיו של אלוקים.

כבר הרבה זמן שאני שומע מחברי תכנית (וגם נתקל בספרות) במושג של "לאונן בתוך אישתי" או "להשתמש באישתי", בקיצור שהמחלה נמצאית גם בבית, בחדר המיטות עם האישה.
הבנתי את זה, וגם ידעתי שבאיזשהו מקום זה נכון אצלי, אבל לא הבנתי מה הדבר הכל כך נורא בזה.
אמרתי לעצמי שגם ככה אני לא שם בכלל... קודם כל שאפסיק עם האוננות והפורנו.. כשאהיה מספיק זמן בהחלמה אפנה לנסות לתקן גם את העובדה שאני בא לאישתי מתוך תאווה ולא מתוך רצון לנתינה.

וזה התפוצץ לי בפנים כל הסופ"ש הזה.

אני ואישתי היינו בהרחקה המון זמן, מאחרי הלידה, כמעט חודשיים, עד שסוף סוף הייתה נקיה היינו ביחד מעט מאוד והיא שוב הייתה נידה.
בשבע הנקיים של הנידה שמנו התקן שעשה דימומים של יותר משבוע וחצי.. שוב ספרנו שבעה נקיים, ביום האחרון שוב דימומים, עוד שבוע לחכות... בקיצור.. הרבה זמן שהיינו בהרחקה.

כל הזמן הזה אני מרטתי לעצמי שיערות מהראש... נשכתי את השפתיים... דפקתי את הראש בקיר...
לא הבנתי למה אלוקים עושה לי ככה? אני כל כך הרבה זמן נמנע מפורנוגרפיה ואוננות למה גם כשזה מגיע אליי הביתה לאישתי היא כל הזמן אסורה??...
שרדתי את התקופה הזאת באמת ששרדתי זה המונח המתאים. וסוף סוף יום חמישי היה יום הטבילה.

הייתי מנוהל מזה ברמות מטורפות... שבוע שלם שאני מדמיין ומפנטז רק על הרגע הזה של להיות עם אישתי שוב...

הגעתי הביתה בערב ומרוב שהייתי מנוהל ולחוץ פשוט התפוצצתי על אישתי ורבתי איתה כי ראיתי שהיא לא מתארגנת מהר מספיק בשביל לטבול... והערה קטנה שלה אליי על משהו עם הילדים פשוט פוצץ אותי... ראיתי שהיא ממשיכה להתעלם וממשיכה למרוח את הזמן וכאילו לא הולכת לטבול.. ואפילו שלא דיברתי איתה זה הסרט שהיה לי בראש שהיא בכלל לא רוצה לטבול ועושה לי דווקא עכשיו והתפוצצתי איתו בפנים עד שפשוט איבדתי את השפיות לגמרי...
צרחתי עליה, קיללתי אותה, שברתי איזה קופסא כזאת של ניירות שהייתה בדרכי החוצה מהבית... 

ידעתי שלהשתמש אני לא יכול... לא רוצה לחזור לשם...
מצד שני כעס כלפי אלוקים.. אני מנסה להימנע מנסה להישאר נקי, אתה יוצר לי מציאות כזאת שאין לי ברירה ויש לי היתר להשתמש כי מה אני אמור לעשות עכשיו לעזאזל?!!?

בכוחות האחרונים התקשרתי לחבר תכנית.. לא היה לי כוח לפרט הייתי שבור ועצבני ומרוסק..

חזרתי הביתה.. לא הצלחתי להתנצל... אבל אמרתי לאישתי שתלך למקווה ואחרי זה נריב. העיקר שתטבול קודם.

היא טבלה חזרה הביתה, ניסיתי לסדר את ההדורים לא כ"כ הצלחתי ...
היה חצי כוח כזה...

התחלתי להשכיב את הילדים, בלאגן שלם, רב עם כולם צורח עליהם עצבני.. שיילכו לישון שיירדמו עכשיו! במיידי!! אני רוצה את מנת הסם שלי מאישתי ואתם מפריעים לי !
זה לא הולך.. רק מתעצבן עוד יותר..
ואני מחכה ומחכה ומחכה ומנסה ומנסה ומנסה... כי חייב את המנה שלי ... חלילה שאלך לישון בלי...
(ניסיתי פשוט לא הצלחתי להירדם)
כל רגע ילד אחר קם... מפריע לשני לישון, הקטנה יוצאת מהלול בלי הספקה מצפצפת עליי לגמרי.... פשוט לא מצליח להרדים אותם...
בסוף ב12 וחצי בלילה סוף סוף כולם נרדמו... נכנסנו למיטה למרות שאישתי ממש ממש לא רצתה... אבל זרמה עם זה רק בשבילי התחלנו קצת להתחבק ואז התינוקת התעוררה והתחילה לבכות.....
שוב איבדתי את זה לגמרי... מתעצבן... רציתי לזרוק את התינוקת מהחלון... (לא באמת כן?)

בסוף אחרי עוד חצי שעה התינוקת נרדמה.. אישתי אמרה לי תעשה אתה וזהו.. היה מסריח לגמרי.. לא מה שציפיתי ולא מה שרציתי...
לא קיבלתי מה שרציתי לא קיבלתי מנת סם כמו שרציתי...

בכיתי בכיתי לשמיים !! כל כך הרבה זמן אני מחכה... וכל כך הרבה זמן אני שומר על הברית... ואתה ככה עושה לי רבונו של עולם??? זאת החלמה וזו שכרה??? גם שאישתי מותרת אנחנו לא יכולים בכלל להיות ביחד??? מה עוד אני אמור לעשות מה?????

בבוקר שוב עצבים.. כעס.. שנאה... ארגנתי תילדים לקחתי אותם לגן, עצבים על הילד בצורה מטורפת... צרחתי עליו בקולי קולות.. נתתי לו סטירה.. הייתי בחוסר שפיות טוטאלי... 
בקבוצת הבוקר שיתפתי שאם הייתי יכול הייתי מאשפז את עצמי היום... והתכוונתי לזה..
נסעתי לשוטט בתחנה מרכזית זה לא עזר לי ...

ישבתי לפעולות. כתיבה. צעדי 4. שיתוף חברים.
יצאתי מהריכוז עצמי. חבר עזר לי, קניתי לאישתי פרחים והלכתי להתנצל. השלמנו. נכנסו לשבת באווירה טובה.

עד הלילה שאותו סיפור חזר שוב....
ערב שבת קודש... כולי בושה..
עוד פעם אותו סיפור הילדים.. עד שנרדמו כולם התינוקת התעוררה התחילה לבכות... שוב איבדתי את השפיות.. שוב השתוללתי כמו משוגע אמיתי... כמו נרקומן שלא מקבל את המנה..

הלכתי לישון בסלון... בבוקר שוב עצבים.. חזרתי מהתפילה ניסיתי ליישר את ההדורים, התחלתי שיחה עם האישה שהתגלגלה מהר מאוד למקום לא טוב ושוב עצבים וריבים.... דיבור לא יפה, מעיף חפצים... והכל מול הילדים
היא פלטה איזה משהו לא במקום ואני בתגובה אמרתי לה שאני אמצא לי מישהי אחרת מהצד ואשכב איתה וככה לא אצטרך ממנה כלום...
זה שבר אותה.. היא צעקה בבכי שהיא בחיים לא תשכח שאמרתי לה את זה והלכה למרפסת התיישבה על הרצפה ובכתה...

הייתי בדרך החוצה מהבית... לעשן סיגריה.. בשבת... לעלות על ההגה ולסוע... לאנשהו... לא יודע לאן... איבדתי שליטה על החיים שלי לגמרי...
אבל אסירות תודה שאיזה קול שפוי בראש (והילד שלי בן ה5 שבכה ותפס אותי אבא אל תלך) הזכיר לי את הזיכרון ילדות הראשון שלי מגיל 3 סיטואציה מאוד מאוד דומה לזאתי, אמא שלי בצד אחד של הבית על הרצפה בוכה, אבא שלי בצד השני של הבית מדבר עם שוטר, ואני באמצע עם השכנה רץ מאבא לאמא...
זה היה היום שההורים שלי התגרשו בו..
זה צרם לי ... עזבתי את הכל וחזרתי לאישתי ואמרתי לה שאני לא מצליח לבקש סליחה אבל אני רוצה להגיד לה שאני בחוסר שפיות טוטאלי ושתתעלם מהדברים שאני אומר ושאני לא שולט בעצמי...


המשך היום לקחנו את הילדים לתהילים בשבת. התעקשתי שהיא תבוא גם כי ידעתי שזה יעזור לנו ושנרגיש יותר טוב אח"כ. היא התרצתה ובאה. התחלתי להתנצל בלי סוף. בלי סוף.
אמרתי לה שאני מצטער.. אני מתבייש בעצמי... מתבייש באיך שהתנהגתי...
שאני מסתכל במראה רואה את הפרצוף שלי ומתבייש...

כל השבת אמרתי לה את זה בלי הפסקה. כל היום.
היא קיבלה.

מוצאי שבת שוב חוזר חלילה...
אבל הפעם, הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי לאבא שבשמיים- אני מבין אבא. אני מבין את המסר שאני צריך ללמוד. שאתה מנסה ללמד אותי. אני חייב להוציא את המחלה מהבית שלי מהיחסים שלי עם אישתי מהרצון להשתמש בה כמו שהשתמשתי באוננות עד היום. כי זה יעשה לי רע ואתה יודע שזה יעשה לי רע ואתה החלטת שזה יגיע כעת כי זה הכי טוב לי.
עזור לי רק לקבל אבא רק לקבל. לקבל שאם לא ייצא היום - הכל טוב וזה רצונך.

זה שיעור שאתה מעביר אותי היום. שאני אדע שאני צריך להתמודד ולקבל את העובדה שאני צריך לדעת לחיות בלי מין בכלל גם לא מאישתי !
אם יהיה - מצויין בונוס, אבל אני צריך לחיות את החיים מבחינתי כאילו אין יותר מין לעולם וזה בסדר ואני יכול לחיות ככה! זה התובנה שצריכה להיות לי בראש עמוק תמיד.

הספונסר שלי תמיד אמר לי את זה וסירבתי לקבל את זה ... וקיבלתי שיעור מאלוקים ומהילדים שלי אחד על אחד.

הרדמנו את הילדים. כולם נרדמו. גם התינוקת. השעה הייתה 9. אישתי רצתה שנשב קצת במרפסת לסיגריה ושאחרי זה נאכל סעודה רביעית.
משהו בי רצה להגיד לה - כל הילדים ישנים, יש לנו הזדמנות...
אבל לא. אמרתי אני לא אומר את זה בחיים. 
הסתכלתי לשמיים ואמרתי רצונך ייעשה ולא רצוני.

ישבתי עם אישתי במרפסת קרוב לשעתיים. דיברנו וצחקנו והשלמנו באמת. התנצלתי שוב מעומק הלב.
ישבנו לאכול סעודה רביעית. נהנינו. סיימנו - והתינוקת התעוררה.
קיבלתי את זה באהבה, הלכנו לישון. לא היינו ביחד.

היום בבוקר קמנו כל הבית באווירה ממש ממש טובה. ממש. הייתה שמחה אמיתית בבית.
התארגנו בשמחה. לקחתי את הילדים לגן בשמחה.
חזרתי הביתה וידעתי שיש לי הזדמנות עכשיו להיות עם אישתי, כי כל הילדים בגן ורק התינוקת בבית... ויש מצב שהיא רדומה... אבל שוב התפללתי לא להינעל על זה ולא להיות מנוהל על ידי זה ובכלל לפעול אך ורק אם אישתי תביע רצון! ולא רק לספק את רצוני. שיתפתי את זה עם חבר תכנית.

הגעתי הביתה - איך שנכנסתי אישתי נתנה לי את התינוקת ביד - יאללה, קח תרדים אותה ואנחנו חופשיים

שמחתי. שמחתי באמת.

אישתי עדיין רוצה אותי אפילו אחרי כל החרא שהעברתי אותה....
היא סולחת לי.. היא אוהבת אותי...
זכיתי בפיס...

איפה הייתה המתנה הזאת אם אתמול בלילה הייתי נשבר ומאונן?? או בלילה שלפני זה? או בלילה שלפני זה?
היא פשוט לא הייתה...


רוצה להגיד אסירות תודה לאלוקים אוהב...
הסיטואציה של הטבילה של אישתי ניהלה אותי כבר קרוב לשבועיים.. חיכיתי לזה וחיכיתי וכל רגע מכשולים וקשיים... הרגשתי שעברתי את הגרוע מכל... וגם שבסוף הגיע הרגע נאלצתי להמתין ולהמתין ולהמתין... ועוד ועוד ועוד.... ומיום חמישי בערב בסוף זה קרה רק ביום ראשון בבוקר... וזה לא קרה איך שדמיינתי ופנטזתי... זה קרה קודם כל בהתחשבות באישתי... בנתינה.. וזה בסדר... זה רצון אלוקים.

אלוקים מעך אותי ושבר אותי וריסק אותי עד שאני אגיע לרגע הזה ממקום של נתינה אמיתית.

כי אם אני הייתי עושה את הדברים שרציתי לעשות, או שהדברים היו מתנהלים איך שאני רציתי, רוב הסיכויים שהיום שוב פעם הייתי מגיע לפורנו ולאוננות כמו תמיד.

מקווה שהצלחתי לתרום למישהו..
תודה רבה שאתם איתי בדרך ! 

אוהבים




יצאו לי דמעות מהסיפור הזה.
יש לי הרבה מה להגיד, אבל כרגע כל מה שאני יכול לומר זה - אתה גיבור, באמת, גיבור אמיתי של החיים, לא גיבור מזוייף כמו שרואים בסרטים וכאלה, זה באמת ובתמים גבורה בחיים האמיתייים שזכיתי לקרוא עליה היום, בתאריך הזה ובשעה הזאת.

תבורך.

אחראים כללים: testchart1, למען הסדר הטוב
זמן ליצירת דף: 0.71 שניות

Are you sure?

כן