ברוכים הבאים, אורח

90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה...
(0 צופה) 

נושא: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... 75506 צפיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 4 חודשים #119764

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248

מזדהה עם הבילבול,
שאלוקים יכוון אותך לדרך טובה.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 4 חודשים #119765

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

תודה רבה !

היום ה-132, ו-35 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

מרגיש בסדר, יום דיי שפוי ומחובר, עשיתי היום בלי לשים לב המון המון שיחות לחברים כמעט בכל רגע פנוי .. וגם על הדרך הצלחתי לעבוד ולהתקדם בעבודה באסירות תודה לקב"ה.

נזכר שעד לא מזמן התאווה הייתה תוקפת כל יום חזק דווקא בבוקר, בדרך לעבודה לא יכלתי שלא ללכת לשוטט קצת לפני שאני מתחיל את היום..
הספונסר אמר לי כל בוקר לפני שאני נוסע לעבודה להרים טלפון לחבר ולעבור איתו את הנסיעה לעבודה (או לפחות איזשהו צומת בעייתית ספציפית) על הקו.

אני עושה את זה באוטומט כבר 4 וחצי חודשים עוד מעט, אסירות תודה באמת כבר תקופה ארוכה שבבוקר אין לי בכלל תאווה לסוע לשום מקום אלא להיפך אני ממהר להגיע לעבודה

מה שכן בחזור מהעבודה יש לי בעיה עכשיו יחסית, עם איזשהו מקום בעייתי מלא פריצות שנמצא על הדרך הביתה וזה גם בד"כ שעות הערב המאוחרות וחשוך כבר.. נהגתי לשוטט שם המון בזמנו... 
התחלתי גם להתקשר בנסיעה בדרך חזרה, עד שאני עובר את הצומת הבעייתית, כרגע לא כ"כ מקפיד על זה כי זה מעיק עליי חחחח אבל ברוך השם שגם אני לא נוסע לשם כרגע לפחות בימים האחרונים...

לא יכול להתכחש לרצון למעוד ולאפס את הזה של המעידותאו ולהיכנס לאתרים או לשוטט.. סתם בשביל להיזכר איך זה.. להרגיש את הריגוש הזה שהייתי מרגיש בפנים..

אבל יודע שזה לא משתלם בטווח הארוך, ושזה לא נשאר שם - זה מחריף, ושזה לגמרי מחלה נטו... איזה בנאדם בריא יילך להסתובב במקומות כאלה?...
רוצה להזכיר לעצמי שאני חולה ושזה מחלה, זה לא סיבוב של "פאנן" עבורי, זה סיבוב של מחלה שיכניס לתוכו המון מחלה וזבל..
רוצה לוותר על זה רק להיום ולהישאר מפוכח ונקי.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 4 חודשים #119780

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 246 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 956

אוהבים !

בהצלחה אחי !

תוותר על הסיבובים שם, באמת שווה לוותר.

איך אמרת לי לפני יומיים " אין לך מה לחפש שמה, מה שהיה הוא מה שיש ומה שיהיה ".

אוהב אותך מאד !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119825

  • משתמש1
  • רצף ניקיון נוכחי: 9 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 300

שמח מאוד בשבילך מתרפא!
אתה באמת עובר תהליך יפה כאן בתוכנית. ממש יפה לראות אותך מתגבר על התאווה.
עלה והצלח!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119833

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

היום ה-136 לנקיות ו-39 ללא שוטטויות או אתרים

כמעט שאיפסתי היום את הספירה המשנית שלי...

הייתי ביום "מחוץ לרדאר" היום

החברה שלי עברה משרדים לכן הנחו אותנו לעבוד מהבית
כל הילדים החופש וידעתי שאין סיכוי שאני אצליח לעבוד מהבית ומצד שני רציתי לעשות המון סידורים שידעתי שבכל סיטואציה אחרת ייפלו על חשבון העבודה וידעתי מצד שלישי שאישתי ברגע שתדע שיש לי אפשרות להישאר בבית תתעקש על כך... מה שיביא אותי לקושי אדיר להעביר את היום הזה בשפיות... 

אז לא אמרתי לה שזה המצב ויצאתי לעבודה בבוקר כרגיל כשאני למעשה מתחיל לו"ז של כל הסידורים שלי וקבעתי עם חבר ללכת אליו לבית שלו ולעבוד ממנו שם אוכל להתרכז ולעבוד.

חוסר הכנות הזה כלפי אישתי פלוס העובדה שיצאתי לסידורים שהביאו אותי לגל מיני מקומות מהעבר שלא טוב לי להיות בהם עשה לי לא טוב בלשון המעטה.

על אף שהייתי כל הדרך עם חבר בטלפון על הקו בכל סיטואציה או רחוב בעייתיים עבורי, ועל אף שנסעתי לפגישה עם הספונסר ועל אף שלא עשיתי שום פעולת תאווה, ההרגשה הרעה הגיעה והתאווה צפה למעלה וגאתה מרגע לרגע.

זה הגיע לשיא שכשנסעתי לקבוצה היום בדרך לקבוצה ראיתי מישהי ברחוב שלי שהיא ככל הנראה פרוצה.. אחרת אין לי איך להסביר איך בשיא הקור היא הסתובבה איך שהיא הסתובבה אני לא רוצה לתאר לכם אבל היה קפוא בחוץ והיא הייתה ממש לבושה כמו זונת רחוב עם בקושי כיסוי...

האובססיה שלי ישר השתלטה ורציתי להתחיל לעקוב אחריה אסירות תודה שהצלחתי לוותר ופשוט להמשיך בנסיעה תוך שאני סוחב אותה איתי רק במחשבות... 

נכנסתי למיני קריז.. לא דיי בכך אלא שהגעתי לקבוצה והייתה שם אישה.. לראשונה בחיי שאני פוגש אישה בקבוצות sa ואת האמת שהיא גם נראית לא רע בכלל...

הרגשתי איך שאני סופג עוד אגרוף עוד מכה של תאווה לפנים .. אבל ניסיתי בכל הכוח להתעלם מהנוכחות שלה לגמרי אך ללא הועיל.

היא אמרה שהיא שוקלת לעבור לגור בת"א מה שיוביל לכך שהיא תגיע באופן קבוע לקבוצה .. לצערי זה לא משהו שאני יכול להתמודד איתו כרגע.. הייתי על סף של לקום וללכת הביתה כשראיתי אותה אבל הייתי במצב כל כך קשה שלא רציתי לפספס את הקבוצה.. אבל בהחלט אם אגיע בעתיד והיא תהיה באופן קבוע אני חושש שאצטרך לוותר על הקבוצה הזאת כי המחלה שלי פשוו לא מאפשרת לי להיות בסיטואציה הזאת האלרגיה שלי לנשין פשוט חזקה ממני.

חשבתי שעברתי את השלב הזה של הכמיהה האדירה לשימוש והנה זה הכה בי בפנים היום.. התאווה חיה ובועטת ולא הלכה לשום מקום.

אסירות תודה שיש לי את הפעולות והתכנית ושהיום הצלחתי להתנהל אחרת ממה שהייתי רגיל להתנהל בעבר שזה פשוט לרוץ להשתמש...

אוהב אתכם ותודה שאתם איתי בדרך!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119836

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 246 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 956
אוהב אותך אחי היקר !



וואוו כל הכבוד !



ראיתי שהתקשרת כמה פעמים ולא יכולתי לענות, הייתי בכזה ריכוז עצמי שחשבתי שאתה בטח מתקשר בשביל לעזור לי כי אתה יודע שאני לא מרגיש הכי הכי בימים האחרונים...



אבל תאמין לי שאם הייתי יודע שאתה במצב לא טוב הייתי עושה כל טצדקי בשביל לענות לך !



מחילה !



אוהב אותך מאד מאד !



מחר נדבר בעזרת השם !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119855

  • aviyodea
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 292

מתרפא יקר,

שוב נעלמתי והשלמתי את הקריאה..

שמח ממש לראות את ההתקדמות שלך, את המספרים עולים למעלה,

את המחלה באה לעיתים יותר רחוקות..

הרבה הצלחה חברי היקר, אני שואב ממך הרבה כוחות!!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119863

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

תודה רבה חברים, אוהב אתכם מאוד !

היום ה-137 לנקיות ו-40 יום ללא שוטטות או כניסה לאתרים.

כמעט שאיפסתי היום ונסעתי לשוטט... או נכנסתי לאתרים ..

כבר מאתמול שאני מנוהל מכל מה שהיה, לא התחברתי טוב היום למרות שהתאמצתי לעלות לקבוצה הטלפונית בבוקר והגעתי לסופה..
לא עשיתי כתיבה בבוקר עפתי ישר לעבודה כי כבר היה מאוד מאוחר וקמתי מאוחר ...

הגעתי למשרדים החדשים, גיליתי שהושיבו אותי במקום הכי מעפן שיש
מחדר של 3 עברנו לחדר של 8, ואני יושב במקום הכי מעפן עם 0 פרטיות מכל זווית יש מי שרואה את המסך שלי והגב שלי לדלת כך שכל מי שנכנס עומד לי על המסך. הכי רחוק מכל חלון או נוף. מעפן.

שיערתי שכך יהיה בגלל שאני העובד עם הכי פחות ותק מכולם, וידעתי שאצטרך להתמודד עם מקום מעפן וללא פרטיות. מה שאגב בעבר היה הדבר הנכון עבורי לעשות זה לעבור בדיוק למקום כזה.. מפאת הסיבה הברורה של פתיחת אתרים לא ראויים וכדומה..

התחלתי לנסות לעבוד על זה ולקבל את זה ואז שמעתי שאחת הבנות בחדר החליפה מקום על דעת עצמה מבלי לספר לאף אחד. אכלתי סרטים שהיא החליפה איתי ולקחה את המקום שלי ודפקה אותי במקום שהיה אמור להיות שלה.

כל היום הייתי בסרטים על זה, ובעצבים וטינות, כלפיה, כלפי חברי החדר שלא גילו לי, כלפי האחראים שראו שהיא זזה מהמקום ולא אמרו לה שזה לא בסדר...

והטינות האלה הובילו אותי למבטים ברחוב ולגימות מכל דבר שזז..
וראיתי דברים מאוד מאוד קשים היום ברחוב.. מאוד קשים.. לא אפרט בשבילכם...
אפילו ירדתי למטה ועברתי ליד החדר כושר שיש בבניין למטה לחפש אולי אראה משהו..

על כל זה, הספונסר סינן אותי 3 פעמים היום, ולא חזר אליי, לא דיברנו היום בכלל... מה שהוסיף שמן למדורה...
ואז בנוסף לכל זה נכנסתי לשירותים ובטעות השתנתי על עצמי.... על המכנסיים... 

הייתי כבר שבור לגמרי.. מרוסק.. הכל מתחרבן לי.. מבוייש מפודח...
מכאן זה כבר רק לברוח לשימוש כדי לשכוח מכל זה...
כל הטלטלה הזאת והאי נעימות הובילו אותי לרצון לנסוע לשוטט שוב ולברוח מכל הרגשות החזקים האלה.

בסוף האובססיה שלי לא עזבה אותי והלכתי לאחראית ושאלתי אותה איפה בדיוק הייתי אמור לשבת כדי לברר את הסוגיה.
הסתבר לי שהבחורה הזאת באמת החליפה מקום, אבל לא איתי.
אני נמצא בדיוק איפה שתכננו שאשב.

עזבתי את העבודה כי לא יכלתי יותר להישאר שם. אסירות תודה שבמקום לנסוע לשוטט נסעתי ישר לקבוצה שהייתה בסמוך. בתקווה שזה הדבר שיצליח לעזור לי לרצות לוותר על הסיבוב..

זה קצת עזר, נסעתי משם לפארק לשבת לכתיבה, לכתוב צעד 4 על העניין הזה, בסוף טלפון מחבר לא כתבתי את הצעד 4, אבל תוך כדי שאני איתו על הקו הבנתי בדיוק למה הדבר הזה כל כך ניהל אותי.


פשוט לקחו לי את ה"בקבוק" האחרון שהיה לי.
לקחו לי את הפרטיות.
לקחו לי את האפשרות להיכנס לפורנו, אפילו ששמתי חסימה על המחשב, אפילו שאין לי רצון לפתוח, לקחו לי את האפשרות! כרתו לי את הענף הזה. זהו. עכשיו גם אם אני ארצה אני לא יכול.

ובמקום להיות אסיר תודה אני מבועס ועם פרצוף חמוץ...

אולי כי זה גם קשה כי אני לא יכול להיכנס לפורום יותר מהמחשב של העבודה.. 
נכנסתי היום לכתוב וכבר 3 פעמים סגרתי אותו באמצע כמישהו נכנס לחדר..
ולא נעים לי גם סתם להיכנס ליד 2 או לאתר חדשות... המסך שלי ממש מול כולם..

אז אלה סיבות צדדיות שאצטרך ללמוד לחיות איתם. מה שבאמת ניהל אותי זה העובדה שלקחו לי את הבקבוק הזה שגם אם ארצה לא אוכל להיכנס לתאווה יותר.

אסירות תודה שזה מה שקרה ומתפלל לאלוקים שיעזור לי מחר לקבל את זה, ולהיות מסוגל להתרכז בעבודה, כי היום לא הצלחתי לעבוד ב-כ-ל-ל.

תודה לכם שאתם איתי בדרך, אוהבים!

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 3 חודשים על ידי מתרפא.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119864

  • robinhood
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 991
מתרפא כתב on 30 דצמ' 2019 17:48:

תודה רבה חברים, אוהב אתכם מאוד !

היום ה-137 לנקיות ו-40 יום ללא שוטטות או כניסה לאתרים.

כמעט שאיפסתי היום ונסעתי לשוטט... או נכנסתי לאתרים ..

כבר מאתמול שאני מנוהל מכל מה שהיה, לא התחברתי טוב היום למרות שהתאמצתי לעלות לקבוצה הטלפונית בבוקר והגעתי לסופה..
לא עשיתי כתיבה בבוקר עפתי ישר לעבודה כי כבר היה מאוד מאוחר וקמתי מאוחר ...

הגעתי למשרדים החדשים, גיליתי שהושיבו אותי במקום הכי מעפן שיש
מחדר של 3 עברנו לחדר של 8, ואני יושב במקום הכי מעפן עם 0 פרטיות מכל זווית יש מי שרואה את המסך שלי והגב שלי לדלת כך שכל מי שנכנס עומד לי על המסך. הכי רחוק מכל חלון או נוף. מעפן.

שיערתי שכך יהיה בגלל שאני העובד עם הכי פחות ותק מכולם, וידעתי שאצטרך להתמודד עם מקום מעפן וללא פרטיות. מה שאגב בעבר היה הדבר הנכון עבורי לעשות זה לעבור בדיוק למקום כזה.. מפאת הסיבה הברורה של פתיחת אתרים לא ראויים וכדומה..

התחלתי לנסות לעבוד על זה ולקבל את זה ואז שמעתי שאחת הבנות בחדר החליפה מקום על דעת עצמה מבלי לספר לאף אחד. אכלתי סרטים שהיא החליפה איתי ולקחה את המקום שלי ודפקה אותי במקום שהיה אמור להיות שלה.

כל היום הייתי בסרטים על זה, ובעצבים וטינות, כלפיה, כלפי חברי החדר שלא גילו לי, כלפי האחראים שראו שהיא זזה מהמקום ולא אמרו לה שזה לא בסדר...

והטינות האלה הובילו אותי למבטים ברחוב ולגימות מכל דבר שזז..
וראיתי דברים מאוד מאוד קשים היום ברחוב.. מאוד קשים.. לא אפרט בשבילכם...
אפילו ירדתי למטה ועברתי ליד החדר כושר שיש בבניין למטה לחפש אולי אראה משהו..

על כל זה, הספונסר סינן אותי 3 פעמים היום, ולא חזר אליי, לא דיברנו היום בכלל... מה שהוסיף שמן למדורה...
ואז בנוסף לכל זה נכנסתי לשירותים ובטעות השתנתי על עצמי.... על המכנסיים... 

הייתי כבר שבור לגמרי.. מרוסק.. הכל מתחרבן לי.. מבוייש מפודח...
מכאן זה כבר רק לברוח לשימוש כדי לשכוח מכל זה...
כל הטלטלה הזאת והאי נעימות הובילו אותי לרצון לנסוע לשוטט שוב ולברוח מכל הרגשות החזקים האלה.

בסוף האובססיה שלי לא עזבה אותי והלכתי לאחראית ושאלתי אותה איפה בדיוק הייתי אמור לשבת כדי לברר את הסוגיה.
הסתבר לי שהבחורה הזאת באמת החליפה מקום, אבל לא איתי.
אני נמצא בדיוק איפה שתכננו שאשב.

עזבתי את העבודה כי לא יכלתי יותר להישאר שם. אסירות תודה שבמקום לנסוע לשוטט נסעתי ישר לקבוצה שהייתה בסמוך. בתקווה שזה הדבר שיצליח לעזור לי לרצות לוותר על הסיבוב..

זה קצת עזר, נסעתי משם לפארק לשבת לכתיבה, לכתוב צעד 4 על העניין הזה, בסוף טלפון מחבר לא כתבתי את הצעד 4, אבל תוך כדי שאני איתו על הקו הבנתי בדיוק למה הדבר הזה כל כך ניהל אותי.


פשוט לקחו לי את ה"בקבוק" האחרון שהיה לי.
לקחו לי את הפרטיות.
לקחו לי את האפשרות להיכנס לפורנו, אפילו ששמתי חסימה על המחשב, אפילו שאין לי רצון לפתוח, לקחו לי את האפשרות! כרתו לי את הענף הזה. זהו. עכשיו גם אם אני ארצה אני לא יכול.

ובמקום להיות אסיר תודה אני מבועס ועם פרצוף חמוץ...

אולי כי זה גם קשה כי אני לא יכול להיכנס לפורום יותר מהמחשב של העבודה.. 
נכנסתי היום לכתוב וכבר 3 פעמים סגרתי אותו באמצע כמישהו נכנס לחדר..
ולא נעים לי גם סתם להיכנס ליד 2 או לאתר חדשות... המסך שלי ממש מול כולם..

אז אלה סיבות צדדיות שאצטרך ללמוד לחיות איתם. מה שבאמת ניהל אותי זה העובדה שלקחו לי את הבקבוק הזה שגם אם ארצה לא אוכל להיכנס לתאווה יותר.

אסירות תודה שזה מה שקרה ומתפלל לאלוקים שיעזור לי מחר לקבל את זה, ולהיות מסוגל להתרכז בעבודה, כי היום לא הצלחתי לעבוד ב-כ-ל-ל.

תודה לכם שאתם איתי בדרך, אוהבים!


סיפור ארוך ומביך על עצמך, אבל אני יכול לכתוב סיפורים ארוכים ומביכים עליי.
תודה על הכנות שלך. זה מעורר בי כנות.
בסופו של יום, כולנו אנשים שמביכים את עצמנו כל יום ויום, שמחים להיאחז בצל צילו של ההערכה שרוכשים לנו אנשים אחרים, פורחים תחת מבטי ההערצה של אחרים, עד שאנחנו מתעוררים ומגלים שהכול קרס והתפורר כמו אפר ברוח הבוקר. נעלם בלי סיבה, מופיע בלי סיבה.
הייתי מוכן לחיות ככה לנצח, לא עוד. אני יורק על כל ההערכה שרוכשים עליי, לא רוצה אותה ולא צריך אותה. לא צריך אישור מכולם שאני לא מביך או כן מביך, יורק על זה, יורק על כל ההתמכרות שלי לבני אדם.

בקשר לשינוי מקום ישיבה שלך - האסון שלך הוא החלום שלי.
יש לך מושג כמה אני משתוקק להיות במציאות שבה אין לי פרטיות כלל ?
מציאות בה הבחירה אם ליפול נלקחת ממני פשוט על ידי חוסר הפרטיות.
והנה אתה קיבלת את זה בחינם.
כמה שאני מקנא בך, אין לך מושג.

ועליי להוסיף בהומור, שאת כל מה שכתבת אני יכול להבין ולהזדהות, אבל מה יש לך לחפש באתר של יד 2 ???

שלום, אני robinhood, מומחה בטכנולוגיות סינונים של פורום שמור עיניך.
אני תמיד משתדל לשתף כל טיפת מידע שיש לי, אם אתה מעוניינים לקרוא:
איגוד כל המדריכים שלי בנושא סינון

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119867

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

מה יש לי לחפש ביד 2??
מסאז'ים !!

חחחחחחחחחחחחחחח

סתם

דירה לנו (חושבים לצאת מת"א) דירה לאמא שלי דירה לרב שלי... קטנוע חדש... קסדה.. חלקים לקטנוע.. שידה ארונית... וכו' וכו'


רוצה לשתף את סוף היום הזה מתנה אמיתית מאלוקים.

חזרתי הביתה אישתי יצאה לשיעור ואני לשיעור גמרא והבאנו בייביסיטר.

אחרי השיעור דיברתי עם הרב לשיחה שאני דוחה כל כך הרבה זמן... 
שיחה על כך שהלימוד תורה שלי מאוד ירד בזמן האחרון כי אני מתעסק בעיקר בהחלמה ובקבוצות..
אפילו השיעור הקבוע שלי של 14 שנה נפגע כי הוא חופף לי עם קבוצה...
פחדתי ממה שהרב יגיד מאוד.. פחדתי שהוא יגיד לי שלימוד התורה זה מעל הכל.. שזה לא נכון לבטל את זה בשביל קבוצות.. שצריך איזון..

הופתעתי מאוד לטובה, הרב לא היה צריך לשמוע הרבה מהשכנועים שלי כלל.. הוא אמר לי אם יש לך משהו שעוזר לך במלחמה הזאת עם היצר וזה עובד לך- תמשיך איתו הכל בסדר!
ולגבי השיעור הקביעת עיתים שלי לתורה זה בסדר אם אגיע אחרי הקבוצה לחציו השני של השיעור- זה עדיין נחשב לי כקביעת עיתים לתורה.

הופתעתי מאוד ושמחתי מאוד. הרב מבין אותי. 
כל ה12 שנה שהוא הרב שלי תמיד אמרתי לעצמי מה שהרב אומר לך זה רצון אלוקים ממך השם מדבר אלייך דרך הרב.

היום הפחד שלי התמוגג. קיבלתי גושפנקא אמיתית וסופית שזה רצון אלוקים עבורי.
שמחתי. מאוד!


10 בלילה נכנסתי הביתה כל הילדים ישנים והבית דממה ואישתי בשיעור ! חלום!
יש לי זמן פנוי בשקט לעצמי. לשבת לקרוא להתקשר. תאווה לא מעניינת אותי כלל וגם אם כן הרי שהמחשב חסום סגור ומסוגר ואין לי אף בקבוק בבית!

אישתי חזרה הביתה במצברוח טוב, קיבלה את דברי הרב. הולכים לישון מאושרים ושמחים.

תודה לאלוקים אוהב שעזר לי היום לעבור את היום הזה בנקיות. ונתן לי מתנה אדירה בסופו. שקט ושלווה, ולו לשעה קלה

אוהבים.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119877

  • aviyodea
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 292

שימחת אותי

כל מילה נוספת מיותרת.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119885

  • משתמש1
  • רצף ניקיון נוכחי: 9 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 300

איזה שינוי דרסטי בין מה שכתבת קודם למה שאתה כותב עכשיו מתרפא
סה"כ הפרש של 3 שעות בין הפוסטים. מאוד שמח על המתנה שהשם נתן לך!

רובין - בעניין הקנאה בפרטיות, גם אני הייתי מגיב כמוך אך מצד שני אם הייתי עם תאווה חזקה ורצון ליפול הייתי מוצא הרבה דרכים אחרות לעשות זאת ו-לאו דווקא מהמחשב הזה. אני דווקא הייתי רואה את זה בתור אפשרות ליפול מכיוון שאת מה שאני לא יכול לעשות כעת מחוסר פרטיות, אדאג לעשות במקום אחר. גלישה ב-יד 2, פורום, חדשות, ובהמשך גם שוטטות באתרים "בעייתים".

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119901

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

בדיוק משתמש1.. בדיוק.

רוצה לשתף על עוד יום מטורף ולא רגיל...
היום ה-138 לנקיות, 41 ימים ללא שוטטות או כניסה לאתרים אסורים

בלילה החלטתי להיות בנתינה כלפי אישתי, לקחתי את הילדה התינוקת ואמרתי לה שאני ארדים אותה (נרדמת רק סביבות 3 בלילה) ואתן לאישתי לישון, כי מחר היא צריכה לקחת את הילד לחיסון והיא צריכה לישון טוב.
קמתי בבוקר אחרי ממש מעט שעות שינה, הפוך, עייף, ואישתי אומרת לי שאין לה כוח לכחת את הילד לחיסון היום והיא תדחה ליום אחר.

קיבלתי עצבים והיום התחיל בעצבים..

ניסיתי לא לפעול על זה יותר מידי והמשכתי כרגיל, לקחתי תילדים לגן ונסעתי לעבודה.

ושם זה התחיל במתנה נוספת מהקב"ה שחיכתה לי בבוקר כשהגעתי למשרד.
הגעתי למשרד וראיתי פתאום שהשולחנות השתנו, הם הזיזו את כל השולחנות וסידרו אותם מחדש, ועכשיו המקום שלי פשוט מושלם עבורי !
אני כבר לא עם הגב לדלת, יש לי מעט פרטיות, כדי שאוכל לפתוח קצת דברים משלי, אבל לא מספיק פרטיות כדי שלא אוכל לפתוח אתרים מלוכלכים.
(השגחה פרטית בשיאה! כזה דבר עוד לא ראיתי)

אני מאוד מרוצה מהמקום החדש.

לא רק זה, אלא שמסתבר שזאת שהחליפה מקום והתעצבנתי בגללה, בכלל בסוף לא מרוצה מהמקום שלה ויכול להיות שהיא תרצה להתחלף איתי... 
הזוי לגמרי!
כרגע את האמת זה כבר בכלל לא משנה לי, אני באמת במקום מצויין גם פה מצויין וגם שם מצויין.. הכל טוב.

ככה התחיל הבוקר באמת בנס המדהים הזה, הקב"ה נתן לי מתנה אדירה. הכי מצחיק שבשיחת טלפון אתמול עם חבר הוא אמר לי בדרך הלצה "לך תדע אולי תגיע מחר למשרד ותראה שמישהו החליף לך את המקום ישיבה שוב איתה"
צחקתי ואמרתי לו אין סיכוי אחי המקום שלי הכי גרוע..

כמה קטן אמונה הייתי.. כמה הקב"ה סידר את הכל ברגע, והכי לטובתי שיש.
איך לעזאזל לא עצרתי לרגע לבקש מהקב"ה שיעזור לי? שיפתור לי את הבעיה?
מה שכן עשיתי זה ביקשתי ממנו בכנות שיעזור לי מחר להגיע ולהתמקד בעבודה ולקבל את רצונו ולא את רצוני. כנראה שזה הספיק. תודה לאלוקים אוהב.

אם זה לא הספיק, אחרי זה נכנס מישהו לחדר ונתן לי מקלדת ועכבר אלחוטיים...
אולי זה לא יגיד לכם הרבה, אבל כאן בחברה כמעט לאף אחד אין אלחוטיים.. כולם רוצים ומחכים שיביאו..
קיבלתי בונוס אדיר עם הבנאדם הזה שפשוט נכנס ונתן לי ..
ממש בונוס מהקב"ה.

המשך היום היה יחסית טוב, בלי תאווה. לצערי לא התחברתי היום, לא עשיתי שיחות לחברים, לא ישבתי לכתיבה.. כמעט ולא עשיתי פעולות של החלמה, הייתי באופוריה מהנס. התחלתי להיחלש במבטים כלפי מושאי תאווה במשרד.

הייתה לי שיחה עם חבר, דיברתי על העבר שלי, איך בתור ילד הייתי מאוד ביישן ומופנם וחסר בטחון עצמי, לא יכלתי לדבר עם בנות בכלל.. לא ליצור קשר עין ולא כלום..

השיחה הזאת משום מה הבעירה אותי בצורה מסויימת... נהיה לי רצון עז להוכיח לעצמי שוב (למרות שאני מזמן כבר יודע את זה) שאני היום כבר לא אותו בנאדם שהייתי פעם..

אז יש איזה מישהי חמודה שתמיד הייתי רואה אותה עוברת פה במסדרון בעבודה ואף פעם לא דיברתי איתה, פתאום קלטתי אותה יושבת לבד במטבחון, שקט מסביב, קפצתי על המציאה הלכתי להכין תה והתחלתי לדבר איתה...
סתם שיחה של איזה צוות את מה את עושה איך שם בלה בלה בלה... 
כאילו "התאמנתי" על יכולת יצירת קשר שלי עם בנות.. 

זה משהו שלא עשיתי, שנים..
לפחות מאז שאני נשוי..

והיא זרמה בשיחה וחייכה והייתה מאוד נחמדה, החלפנו שמות וכו' והאובססיה שלי התחילה להשתולל.. ידעתי שעשיתי משהו שלא טוב לי ואסור לי לעשות.. התחלתי "לשחק" עם התאווה מסביב...

אני מתפלל לאלוקים אוהב, שיעזור לי באמת וייתן לי נכונות לוותר על זה. לוותר על הצורך להוכיח לעצמי שאני יכול. לוותר על הצורך להרגיש נערץ על ידי כולם ושישימו לב אליי.. לוותר על הצורך להיות הבחור הכי מדהים והכי שווה במשרד.. לוותר על הרצונות האלה שנובעים מפגמי האופי שלי.
והכי חשוב לוותר על תאווה. לוותר על ללגום מבטים על ומבחורות בעבודה.

דווקא ביום שהיה לי כל כך טוב, והרגשתי כל כך טוב, דווקא משם אני רץ ישר למקום ולפעולה שלא עשיתי שנים... לדבר עם מישהי יפה שאני לא מכיר ככה סתם לקשקש איתה... הזוי...

אבל רציתי לשתף את זה. זה הדבר היחידי שיכול לעזור לי להשתחרר מזה ולוותר על זה.

תודה רבה לכם שאתם איתי! אוהב אתכם.

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 3 חודשים על ידי מתרפא.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119904

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 246 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 956

המון כנות !! המון אהבת ה' !!

אוהב אותך מתרפא יקר ומצטרף לתפילות שלך !!

בהצלחה !

נדבר מחר בעזרת השם !!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 4 שנים, 3 חודשים #119909

  • אוהב ימים
  • רצף ניקיון נוכחי: 3 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 257

שמח בשבילך על הנס שלך!! מדהים אחי!!
וכל הכבוד על הכנות, אין ספק שזה לא פשוט...
בהצלחה
אוהבים

זמן ליצירת דף: 0.95 שניות

Are you sure?

כן