מתרפא, השלמתי עכשיו את מה שהחסרתי בחודשים האחרונים. אני חושב שבשנים האחרונות אין מישהו שכותב פה בקנה מידה כמו שלך, מכמה בחינות, ואני מאמין שהכנות הגדולה שלך עוזרת להרבה אנשים (וגם יש להודות מספקת פלפל ועניין. אם לא להשתמש, אז לפחות לקרוא את התיאורים המפורטים של מתרפא... ). אולי תנסה להסביר לספונסר מה אתה עושה כאן, למרות שקשה מאוד להסביר למי שלא היה כאן, ותשאל אותו על מידת החשיבות של זה.

אני דווקא הבנתי שלא התכוונת לעזוב, אלא לכתוב פוסט סיום למקרה ש... באמת יש כאן הרבה חברים שעזבו בשיא. הרבה מהם עדיין איתנו למיטב ידיעתי, וחבל שהם כבר לא פה, אם כי די טבעי. במיוחד לאור ההתנהלות הנוכחית הלא אינטנסיבית של הפורום. כבר אין כאן כתיבת מאמרי החלמה ותגובות וכדו'.

בעניין אחר: מאוד קינאתי בך על הסכומים שהתגלגלו לך ככה בקלילות על המקלדת. אני מרגיש שיש לי הרבה חלומות שכסף מונע ממני להגשים, וביניהם חלומות שיכולים לדעתי להועיל לאחרים. מנסה ללמוד ממך שכסף לא יעשה אותי מאושר. ומתפלל להאמין שאלוקים ישלח לי מה שצריך כדי להגשים את מה שאני באמת צריך להגשים, כפי שעשה איתי עד היום.

אוהב אותך מאוד, ומקווה שייצא לנו להיפגש באופן משמעותי יותר, לא רק כלאחר יד באיזה כנס המוני.

שלום חברים יקרים ואהובים !

מתרפא, מכור לתאווה !

נקי בחסדי השם בנס גמור לא מכוחי מאופי ההתמכרות שלי שבגינו הגעתי לתכנית במשך שנתיים ארבעה חודשים ושבוע ימים בנס גמור !!
נקי מפעולות תאווה חריפות מידי במשך 228 ימים.

נקי מעישון סיגריות בנס גמור איזה נס אלוקים עושה איתי!!!! במשך 82 ימים שלמים!! לא יאומן..

כמה זמן לא הייתי כאן.. אךךךך...

אוהב אותכם חברים !

אני אספר לכם שאני חווה ניסים לאחרונה, באסירות תודה ענקית, בכל תחומי החיים.
לא אגיד שהחיים שלי הפכו להיות קלים, לא.. אל תגזימו.. אבל היחס היחס לחיים היחס לקושי... לאט לאט.. לאט לאט... משתנה.

היום הלכתי לשבת לכתיבת הבוקר שלי בפארק, כבכל יום, לפני הנסיעה לעבודה.

ישבתי וכתבתי את הכתיבה היומית (תאריך ימי נקיות ספירות שונות הרגשה אסירויות תודה וכו'), ואז קראתי קצת מהספר הגדול, סיימתי, ואז הרגשתי משב רוח מדהים. הרגשתי את הקור הנעים, הריח, האוויר.. 
ומשהו משך אותי ללכת ולשבת שם, על הדשא, באותו המקום שבו הייתי מתבודד ויושב ומדבר עם השם ובוכה ... בוכה בוכה ובוכה... על הנפילות שלי על השימושים שלי.... על החוסר יכולת להפסיק...

הלכתי וישבתי שם והתחלתי פשוט להתייפח... כמו תינוק. לא יכלתי לדבר...

אבל בכיתי מאסירות תודה...
בכיתי כי נזכרתי כמה פעמים ישבתי שם ובכיתי על הנפילות... 
נזכרתי איך לא יכלתי להפסיק... נזכרתי בחוסר התקווה שהיה לי... ברצון למות.... בסבל...
שידעתי (חשבתי) שאין לו קץ... שאין לי איך לעצור אותו...

כמה התפללתי שם כמה ביקשתי מאלוקים שיעזור לי שייקח את זה ממני שאני לא רוצה את זה יותר....

כמעט כמעט איבדתי תקווה...

והיום ישבתי שם, על הדשא, באותו מקום... ואני פתאום קולט שאני כבר כמעט שנתיים וחצי לא נפלתי...
בסדר היה את הסיפור הזה לפני 228 ימים שנגעתי באישתי בלילה ויצא לי שז"ל ואיפסתי כאן את הספירה וכו'... אגב הספונסר אח"כ הנחה אותי לחזור ולספור את הספירה המקורית אבל זה באמת לא העניין כאן.. שנתיים וחצי לא נפלתי באורגינל באוסול מה שנקרא... באיך שהייתי נופל לפני כן...
ולא יכלתי להפסיק לבכות...

ואז גם קלטתי שכמעט שלושה חודשים עברו שלא נגעתי בסיגריה...

ובאסירות תודה ענקית אני לא מתגעגע לאחת בכלל... וזה היה בלתי אפשרי עבורי להפסיק- בוודאות. לא יכלתי להפסיק. רק אלוקים יכל ועשה זאת עבורי. 

התחלתי לבכות מרוב אהבה להשם....

אני חווה רגעים מאוד מאוד גבוהים בשבועות האחרונים. המון המון חוויות שמי שבקשר איתי דרך הקבוצות השונות (של SA, או בוואצפים וכו') אני משתף בהם.. בלי הפסקה רגעים של ניסים פשוט ניסים גלויים שאני יכול לכתוב עליהם מגילות.... ועוד אני? עם הכתיבה שלי הארוכה?? חחחח

אבל אין לי את הזמן לצערי לכתוב את הכל.... וגם הראש שלי לא זוכר את הכל כדי שאוכל להכניס הכל לכאן....

אבל זה נס על נס על נס.... בכל תחומי החיים.

אני רואה כמה שאני לבד לא יכול לעשות שום דבר.. אני רואה כמה אלוקים כן יכול... אני רואה כמה עליי להיות בקבלה של רצונו, בין אם זה יסתדר אם רצוני ובין אם לא... וכמה אני צריך למסור אליו את הפחדים והדאגות מאם זה לא יסתדר כרצוני...
ולפעמים דברים הולכים ההפך לגמרי מרצוני ונהיה לי בלאגן שלם ודפיקות לב ולחץ ודאגות ובכיות ותסכולים....
אבל רק להיום אני ממשיך לעשות את עבודת התכנית, לקבל, לשחרר, למסור אליו.
וההפתעה עבורי היא שזה פשוט משתנה, זה חולף, זה עובר, וזה משתנה והופך להיות לא רק כמו שהיה רצוני אלא הרבה הרבה יותר טוב ממה שיכלתי אפילו לדמיין....

בכל תחומי החיים.

יש לי הכרת הטוב מאוד מאוד גדולה למקום הזה שליווה אותי כללללל השנים הראשונות של ההחלמה. כתבתי כאן הכל מהכל.

היום באסירות תודה אני עדיין ממשיך, יותר מחובר לעבודה היום, עובד יותר (התפנה המון זמן בגלל הסיגריות באסירות תודה), יותר מבלה עם האישה, עם הילדים, פחות מרגיש צורך לברוח מהבית, מתפלל לומד תורה, וגם ממשיך ב-3 קבוצות בשבוע, לפעמים 4, לפעמים 2, פותח את הבוקר כל יום בחיבור, כי בעצם למה לא?? זה כל כך מחבר אותי ועושה לי טוב... שבכלל מה הקשר לתאווה ואם יש או אין אותה?..


הספונסר הקודם שלי נפל אחרי 7 שנים של נקיות, קצת לפני שהוא נפל הספקתי להחליף ספונסר, הספונסר הנוכחי שלי זה מתנה משמיים וגם קיבלתי אותו בהשגחה פרטית בדרך לא דרך...

אני כבר לא זוכר על מה כתבתי כאן ועל מה לא ייתכן שאני חוזר על הדברים... אבל גם הספונסר החדש היה בהשגחה פרטית...

והוא גם ספונסר מאוד "דתי", דתי באמת מה שנקרא.. כמוני. כמו שרציתי. וזו גם הדרך שלי שאני הולך בה.

אני אסיר תודה לאלוקים היום. על כל רגע ורגע.

חושב שאני צריך לתת יותר שירות. להפיץ את הבשורה לעזור לעוד חבר שסובל. 
הפורום זה ה-מקום בשביל זה... מקווה שיהיה לי קצת יותר זמן לחזור לכאן מידי פעם...

ואם לא ומישהו עדיין סובל ולא מצא פתרון - מוזמן ליצור איתי קשר ולבוא לקבוצת הבית שלי בימי רביעי בבני ברק. מבטיח שיהיה בסדר!

שבת שלום ומבורכת

אוהבים ענק!! 

כיף גדול לקרוא את זה, שמישהו נעדר כל כך הרבה זמן בדרך כלל החשש שהוא נפל לתוך התהומות, וכיף לראות איך שאתה נשמע ונראה במקום הרבה יותר טוב, תמשיך לנצל את הזמן עם האישה והילדים תמשיך לעשות טוב, האור שלך נמצא כאן בפורום ונותן לכולנו תקווה לעתיד טוב יותר...
שבת שלום
המתגבר

ברשותך אני אוסיף על מה שכתבת
מתרפא יקר ואהוב, 
חוץ מזה שזה כיף לקרוא את זה,
זה גם מרגיע אותי ומנחם אותי מאוד,
כי אני נמצא בדרך שלך, אתה מעדכן אותנו משלבים מאוחרים בדרך, והעדכונים שלך הם עדכונים כל כך טובים לאוזן ולעין, שאני מאוד רגוע שאני הולך גם בדרך הזו, כי אני יודע שאם אלך בה אגיע בוודאות למקום הזה של ההחלמה,
תודה שיש אותך.

אוהבים המון

כיף לדעת ולשמוע, תודה רבה רבה על התגובות !

כן הבעיה תמיד הייתה שידעתי לכתוב מצויין כשהייתי בזמנים קשים.. עם הסכין על הצוואר מה שנקרא.. 
ידעתי היטב לתאר את ההתמודדות, את המושאות תאווה שעוברות לידי חצי ערומות וכו' וכו'... על זה יכלתי לכתוב בלי סוף...

הרבה בזכות הספונסר שלי שיניתי גישה.. או החלטתי לפחות לנסות לשנות גישה..

אני זוכר שבאחת השיחות הראשונות שלנו תיארתי לו איזה מושאת תאווה שעברה לידי בפירוט, גובה משקל גודל חזה צבע שיער תוספות וכו'....
והוא אמר לי השיתוף שלך מלא מלא בתאווה... 
נעלבתי... ברור שהשיתוף מלא תאווה מזתומרת? הראש שלי מלא תאווה... אני מוציא אותה החוצה כך לימדו אותי...

ואז הוא אמר לי אותי לימדו שאם תשים צרכים של כלב בסיר ותוסיף מים ותבחש את זה במשך שבוע, זה ימשיך להסריח. אבל אם תעזוב את זה אחרי כמה שעות זה יתבייש ויפסיק.

בעצם המשל להתעסקות שלי בתאווה, אמר לי במילים אחרות תעזוב אותה תפסיק להתעסק בה, הגיע הזמן לעלות כיתה...

זה נורא פגע בי בזמנו אבל באמת התחלתי בשינוי גישה הזה, פחות לתת משקל לתאווה בפירוט, פחות רלוונטי מה הבחורה לבשה או מה גודל המחשוף שלה היה... מספיק להגיד שנתקלתי במושאת תאווה שהייתי חסר אונים מולה ומול הרגשות שצפו בי ולבקש למסור את זה לאלוקים לשים את הדגש שם.

אסירות תודה שרק להיום זה עובד.

אני אחרי שבוע של המון המון ירידות ועליות, קשיים ופתרונות, רגעים מאוד מאוד קשים שחוויתי בזוגיות עם אישתי, בריבים, ביציאה מהבית בשעות המאוד מאוחרות של הלילה לרכב, מרוב עצבים אחרי ריב גדול, באסירות תודה בלי צעקות או קללות כמו פעם... ירדתי לרכב ולראשונה בחיי האפשרות להשתמש או לסוע לשוטט לא עלתה כאופציה...

שאלתי בקבוצת הוואצפ מי זמין חזר אליי חבר שיתפתי אותו בכל מה שעברתי, הוא המליץ לי לעשות פעולה הפוכה, עם הקושי עם הכאב להיכנס הביתה לחזור למיטה לתת לאישתי נשיקה להגיד לה למרות הכל אני אוהב אותך כי את אישתי ואת אמא של הילדים שלי ואת מדהימה וזהו להסתובב צד שני וללכת לישון וכך עשיתי עם הקושי...

וזה עבד.

נרדמתי כמו תינוק וכשבבוקר חזרו לי הטינות והכעסים והרצון לברוח מהבית אחרי התפילה דיברתי עם הספונסר והוא אמר לי תעצור תכתוב 10 אסירויות תודה על אישתך ותשלח לי, ותקנה לה שוקולד קטן או משהו כשאתה נכנס הביתה.

עשיתי, וזה עבד כמו קסם.

גם עבורה... אבל בעיקר בעיקר עבורי!! להשתחרר מהטינה מהכעס מהתסכול מהשנאה...
כי זאת בעצם המחלה שלי. החוסר יכולת להתמודד עם הרגשות האלה.

זהו אני אסיר תודה על שבוע טוב, מאותו רגע ואילך באמת חוויתי ימים מאוד רגועים ומחוברים ומצד שני גם התאווה התחילה לבצבץ קצת ולהציע את עצמה...

קיבלתי משימה חדשה בעבודה, מאוד קשה ומסובכת וקשה לי מאוד להתקדם בה וזה ממש ממש מתחיל לתסכל אותי... והרעיון לפתוח את המחשב ולהיכנס קצת לתאווה משהו "בקטנה" ככה קצת בשר לא משהו רציני וכבד מידי מתעורר אחת לכמה רגעים עד שראיתי שהוא ממש מתחיל לכבוש אותי ...

אז עצרתי אמרתי יאללה בוא ניכנס לפורום.. זה מה שהייתי עושה פעם כשהחשק הזה היה מגיע... אז הנה אני כאן כותב ומשתף לי להנראה.

קראתי קצת ביומנים של אחרים התעדכנתי קצת, העברתי איזה 20-25 דקות.. 
עכשיו יכול לחזור קצת לעבודה עם כוחות מחודשים

אוהב אותכם ותודה שאתם איתי בדרך !!

תודה לך על כל הטוב הזה שאתה משתף אותנו.
לגבי דיבור והתעסקות בתאווה זה עצה מדהימה שגם אני הייתי שקוע בה, ובאמת הרגשתי שזה משאיר את התאווה כל הזמן בראש שלי ואני חושב ומדמיין אותה. וגם החשש שמא מישהו יקרא את זה וזה עלול לעורר אצלו את התאוות שלי גרמו לי להפסיק בתיאורים המפורטים.
אז תודה לך על זה.
והיחס לאישה והצורך לרצות אותה גם כאשר אתה מרגיש שהיא לא בסדר, זה עצה נפלאה בטח למכורים כמוני ובטח למי שרוצה לעשות תיקון. אז תודה רבה לך על זה..
תמשיך לשתף שיש לך זמן...
המתגבר

וכך אומר רבינו נחמן בספר המידות (ניאוף, י)
לא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכַת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תִּפְעַל הַגְבָּרַת הַחֵפֵץ וְתִתְהַפֵּךְ הָרָצוֹן אֵלָיו
החלק של "אריכת הרגשת החושב" ממש רלוונטי לכאן.

אוהבים אחי אשרייכם ואשריי חלקיכם !

תודה רבה רבה.

רוצה להודות לאלוקים על נס גדול היום בבוקר עבורי בהתמודדות עם הילד הקטן שלי שלא רצה ללכת לגן והשתולל וצרח והתפרע..
אסיר תודה שהגבתי היום בצורה אחרת לגמרי ממה שבעבר הייתי מגיב. אלוקים עשה לי נס ענק ובסוף הילד נכנס עם חיוך ענק לגן אחרי שצחקנו והרמתי אותו על הגב ושיחקנו בכל מיני דברים. אסירות תודה ענקית על זה לא יכלתי לעשות את זה בעבר להיות סבלני כל כך הרבה זמן ברציפות...

היו רגעים שפשוט קראתי לעצמי את תפילת השלווה שוב ושוב ושוב וביקשתי מאלוקים עזרה.

זה עבד.

שוב אני בעבודה, מתקדם, זה מאוד קשה הקוד שאני עובר עליו, הוא שובר לי את העצמות ממש שורף לי תאים במוח כמות הקוד שאני צריך לעבור עליו ולהבין מה הוא עושה וכיצד הוא פועל וכו'...

וכל פעם שאני מגלה עוד קושי שוב אני רוצה להישבר ולפתוח את המחשב ולהיכנס למצוץ קצת מהמוצץ שלי.. קצת טיפ טיפה תאווה.

שוב עוצר ונכנס לכאן כדי לכתוב. התקשרתי גם לחברים לשתף, מתפלל לאלוקים לנכונות לוותר על זה גם היום... לא מכוחי...

זהו היום ה-20 לנקיות מפעולות תאווה כלשהן. זה נס גדול מבחינתי. פעולת התאווה האחרונה שאני סופר ממנה הייתה עם אישתי בנגיעות אסורות בנידה וכו'.

הפעם האחרונה בה נכנסתי לתאווה במחשב הייתה בדיוק לפני 60 ימים. אסירות תודה ענקית על זה, לא מכוחי.

מתפלל לאלוקים להמשיך לעשות את רצונו ולהתחבר. למסור אליו.

תודה שאתם איתי בדרך !

נהנה שוב להגיב לך ולכתוב שאני מתחזק מאוד מדבריך.

"חדש ימינו כקדם"

תודה לך המתרפא היקר, משמח לקרוא אותך.
אנחנו מכירים כאן כבר שנה. ונתקלנו תרתי משמע. 
נראה לי שבנושא של פירוט התאווה והאריכות לדון בזה, בהחלט ניכר שהחלפתי לספונסר דתי. בגלל שזו הדרך של תורת ישראל, מה שפחות להאריך ולדבר על זה. 
אוהב אותך. תמשיך להצליח, ותצליח להמשיך. 

העניין של לפרט או לא לפרט הוא יותר עניין של גישות ואולי גם של תקופות בהחלמה ופחות קשור לנושא הדתי. החבר אסירותודה בזמנו כתב כאן פוסט על זה שיש לו אנשים שאיתם הוא משתף הכל לפרטי פרטים והוא פשוט חייב את זה, והוא בהחלט אדם דתי. הנקודה העיקרית היא האם השיתוף נעשה מתוך גישה של כניעה, כדי להשתחרר, או מתוך ניסיון להתענג גם תוך כדי החלמה על תיאורים עסיסיים של התאווה.

אמת ויציב