ברוכים הבאים, אורח

90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה...
(0 צופה) 

נושא: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... 42388 צפיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #138113

  • הרוצה בחיים
  • רצף ניקיון נוכחי: 42 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 131

איפה נעלמת לנו?
אנחנו צריכים קצת קנאת סופרים (תרתי משמע)...

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #138147

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1884

חחחחחחח

אוהבים

יאללה שכנעת אותי ...

כן אני פחות מוצא זמן לאחרונה לכתוב בפורום..
אני עדיין כאן על בסיס יומי, קורא כמעט הכל ומעדכן את ספירת הימים.. אבל לא יוצא לי כמעט לכתוב או להגיב. 

עבר עליי עוד גל של תאווה לאחרונה, שהתחיל ביום חמישי האחרון.
היו הרבה אירועים שאני לא יודע כבר על מה לכתוב ואיך ולמה.. אתחיל בזה שהקב"ה שלח לי ספונסר חדש (על החדש הקודם שאיתו סיימתי) שהוא כמו כפפה ליד וממש הגיע עד אליי מעיר רחוקה.
היום אגב אנחנו נפגשים לשעה, אסירות תודה.

התחלתי לעבוד איתו והוא עובד בצורה קצת שונה, בלי דרמה, לאט לאט, בלי מתחים, ונורא קשה לי להתרגל לזה.
גם ההסתכלות שלו על מה שקורה ביני לבין אישתי מאוד שונה מההסתכלות של הספונסר הראשון.

הראשון תמיד הסתכל על זה במשקפיים של תלות וריצוי. כשהרצונות שלי ושל אישתי התנגשו, בד"כ ההוראה תמיד הייתה לשים לב שאני לא פועל מתוך ריצוי ותלות. זה גרם לי להתנגח איתה לא פעם, בעיקר סביב נושא הקבוצות והתכנית.

הספונסר החדש עושה רושם שהוא בגישה הפוכה לגמרי.. כבר מההתחלה הוא אמר לי שהחלמה מתחילה קודם כל בבית.. ולוותר לאישה ולעזור לה ולשמח אותה זה הדבר הכי חשוב שיש יותר מהכל...
קצת הזכיר לי את הדברים שלמדתי עם הרב וכו', היה לי חדש ומרענן לראות את זה בא ממקום של החלמה ותכנית, אבל עם זאת מאוד מבלבל... כי אני אכן סובל מתלות וריצוי ואם לא יגבילו אותי אני אפסיק ללכת לקבוצות גם בשביל לרצות את אישתי .... כי אצלי הכל חייב להיות קיצוני...

בכל מקרה אז התחלתי לעבוד עם הספונסר החדש, ובעבודה התחלתי משימה חדשה וקשה ומורכבת, והיחסים עם האישה עושה רושם שמגיעים למקום חדש, מקום של ריחוק בריא אני קורא לזה.. כאילו היא שיחררה ממני ומהבעיה שלי, הפסיקה לנסות להתערב ולשנות אבל עם זאת מרגישים קצת את הריחוק בינינו. זה גם משהו שאני צריך להתרגל אליו.. ואני תקווה שזה ריחוק לצורך קירוב עתידי בע"ה ממקום הרבה יותר קרוב ובריא.

בכל מקרה זה גורם לי כל התקופה הזאת להרבה מתחים ולחצים ואני לא מוצא את הידיים והרגליים.

ממשיך בכתיבה יומית, בקריאה, בצעדים, בקבוצות, בטלפונים, במה שאני יכול, ממשיך בכל הכוח. יש מצב שזה מה שמציל אותי בסופו של דבר.. למרות שאני באמת עובר ימים קשים ותאווה מטורפת וכן מועד פה ושם בעיקר במבטים ברחוב או פנטזיות.

אני רוצה לשתף איזהו מעייש'ה (מעשה) שאולי מגדיר בצורה הכי טובה את מי אני ומה אני ומה הבעיות המרכזיות שלי בחיים...

אתמול קניתי אופנוע חדש. משהו ממש טוב, יקר, הכי יקר שהחזקתי למעשה אי פעם.

הסיפור הוא לא שאתמול קניתי. הסיפור הוא שאני כבר לפני חצי שנה כשהספונסר אמר לי למצוא איזשהו תחביב התחלתי לחשוב שוב על אופנועים והתחלתי לחפש, דיברתי עם אישתי ואמרתי לה שאני רוצה לרכוש אופנוע, אמרתי לה בערך את הסכום שזה יעלה, וסיימנו.

במשך חצי שנה - זה לא עניין אותי... דחיתי את זה.. ודחיתי ודחיתי.

לפני שבוע וחצי פתאום ראיתי חבר של אבא שלי עם האופנוע הזה, והתחלנו לדבר ונדלקתי ואמרתי - עכשיו אני חייב את זה הגיע הזמן.
התקשרתי לסוכנות אופנועים של הונדה אמרו לי שיש אחד בנמצא אבל הוא כבר נמכר (כי הם ישר נמכרים זה קטנוע מאוד מבוקש) ושאנסה להתקשר כל כמה ימים לבדוק.
למחרת חזרו אליי, אמרו לי שהבנאדם התחרט בסוף וקנה חדש, אז הוא שוב זמין, אבל שאגיע הכי מהר שאפשר כי זה יימכר.
נכנסתי לאובססיה - עכשיו צריך לעשות הכל. עכשיו.

התקשרתי לאישתי לבשר לה, אממה, המחיר של הקטנוע הוא קצת יותר יקר ממה שחשבתי...
יקר יותר ב-15 אלף שקל ממה שחשבתי.. וזה משמעותי מאוד.
ואישתי הביעה התנגדות ואמרה שזה יקר נורא ושאולי כדאי לחפש משהו אחר...

וזה פוצץ אותי וכעסתי. כעסתי כי היא קנתה שבועיים לפני כן פיאה בעשרות אלפי שקלים ואני סתמתי את הפה ולא דיברתי אף על פי שלפי הדרך של הרב שלי בכלל אסור פיאה... אבל הוא התיר לה ואני קיבלתי אבל למה צריך בעשרות אלפי שקלים?? לא דיברתי ולהיפך - החמאתי לה ועודדתי אותה.
וכאן כשאני באתי לרכוש אופנוע, פתאום היא כן מתחשבנת... 
זה ריסק אותי מעצבים.

הייתי יום שלם בעצבים מטומטמים לגמרי! ברמה של רציתי ללכת להשתמש ולזרוק הכל לעזאזל.. (רצו לי עוד מליון מחשבות בראש כן? שאני זה שמפרנס בבית אישתי בכלל לא עובדת זה הכסף שאני מביא ואני לא יכול להשתמש בו, שכשהיא אמרה לי על המחיר של הפאה ואמרתי לה למה כ"כ יקר היא ענתה לי - כי זה ממש איכותי ועל איכות משלמים וכשאני עניתי לה את זה על הקטנוע כשהיא שאלה למה כ"כ יקר היא ענתה לי אז תמצא משהו איכותי אחר... ועוד אלף כאלה דברים ומה לא...)

בסוף סיפרתי על זה לספונסר החדש, והוא אמר לי קודם כל אוהבים אותך. דבר שני תשחרר. דבר שלישי לא כדאי לקנות קטנוע לא עושים שינויים גדולים בתקופה של ספונסר חדש. ודבר רביעי אנחנו לא עושים שום דבר בלי הסכמה של האישה... החלמה זה קודם כל בבית!

האמת? היה לי מאוד קשה לקבל את זה ... אבל קיבלתי כי אני נצמד להוראות הספונסר.

וזה פתאום שיחרר לי את האובססיה לחלוטין..
פתאום בכלל לא נהייה לי אכפת אם אקנה אופנוע או לא אקנה אופנוע... ומה הלחץ בכלל? למה חייב היום? ואם הבנאדם שמה בסוכנות מלחיץ אותי שאבוא מהר כי מחר זה יימכר - שיימכר מה הביג דיל? כבר חצי שנה אני לא עושה עם זה כלום, למה אני חייב דווקא את הקטנוע הזה עכשיו שנמצא שם??
יהיה אחר!!

וזהו ככה פשוט נרגעתי בשניות....

נכנסתי הביתה בערב התיישבתי ליד אישתי ואמרתי לה נשמה יקרה, שתדעי לך שאני לא עושה שום דבר בלי הסכמה שלך. אני מאוד רוצה את האופנוע הזה וזה אופנוע טוב מאוד ויקר ואמין,  אבל הכסף הוא של שנינו ואני לא אעשה בלי הסכמתך. החיוך שנמרח לה על הפרצוף זה חיוך שלא ראיתי מזה הרבה זמן... חיוך כזה של שמחה פליאה ואהבה בו זמנית... ראיתי את המחשבות שלה רצות - מה זה ? מה קרה לבעלי? 
והיא אמרה שהיא תתיעץ עם הרב ותראה כי זה קצת נשמע לה יקר וכו', סבבה קיבלתי ושם זה נסגר.
עברו להם כמה ימים, פתאום בלילה עלה הרעיון שאבקש מאבא שלי עזרה ברכישת הקטנוע כי זה מאוד יקר...
אבא שלי מאוד אוהב לעזור (ויש לו ברוך השם..) אז אמרנו וואללה רעיון מצויין..
הלכתי שאלתי אותו והוא ממש תוך רגע ענה לי בכיף למה לא ונתן לי 10 אלף שקל מתנה...

הלכתי לסוכנות והאופנוע עדיין שם, הפעם הגעתי לא באובססיה... ראיתי אותו, ביקשתי טרייד אין על שלי ונתנו לי מחיר מצחיק ריצפה...
ועוד לא רק זה אלא שאחרי זה גילו שיש בעיה בגיר אז רצו להוריד עוד פחות...

יצאתי משם בלי האופנוע, ובלי אובססיה. אמרתי להם הכל בסדר... אני אנסה למכור את שלי לבד. הם לחצו ואמרו שהאופנוע שאני רוצה יימכר ולא יהיה אותו וזה לא הזיז לי ... - אם לא הוא אז אחד אחר מה הביג דיל?

פרסמתי את הקטנוע שלי תוך יום-יומיים הגיע מישהו וקנה אותו, ניגשתי לסוכנות למחרת ורכשתי את האופנוע שרציתי שהפלא ופלא - עדיין חיכה לי שם ...

ובתום כל הסיפור הזה, קניתי את האופנוע, ובמקום להיות המאושר באדם, שקעתי בעצבות.

נסעתי עליו ופתאום קלטתי... שגם האופנוע הזה לא יביא לי אושר...
גם האופנוע הזה לא יביא לי החלמה
גם עם האופנוע הזה שכל כך רציתי אני עדיין מכור....

אפילו לא הצלחתי להגיד תודה אמיתית לבורא עולם על כל הסיעתא דשמיא שהייתה לי בכל התהליך...

זה בדיוק אני.
אובססיבי ולא מעריך ורודף אחרי משהו וכשמשיג אותו - כאילו לא קרה כלום.. לא שינה לא עזר לא הרים ולא הוריד...
להיפך.. באיזשהו מקום אני אפילו מתבעס...
כאילו גיליתי שהנה עוד דבר שחשבתי שיעשה אותי מאושר לפחות לכמה חודשים לא עשה את זה אפילו ליום אחד.

ואת כל החברים שלי בתכנית שאני שבוע וחצי כבר משגע על הקטנוע וכל הבלאגן עם אישתי סביבו, אפילו לא טרחתי לעדכן בכל הדברים הטובים שקרו, ושהנה אפילו רכשתי אותו והוא כבר אצלי ואני כבר נוסע עליו...
כאילו את זה - אין מה לספר שם... זה לא מעניין...

אני כל כך ממוקד בשלילי.. וזה מה שעצוב לי.

אני רוצה לקחת על עצמי להגיד תודה לאלוקים כל הזמן. לפתוח כל פוסט באסירות תודה.

להיום אני אסיים באסירויות תודה, להבא בע"ה אני כבר אתחיל בהן.

אסירות תודה על בית עם משכנתא יחסית קטנה
אסירות תודה על אישה טובה, יפה, מוצלחת, אוהבת, משקיעה
אסירות תודה על ילדים טובים, בריאים, בתלמודי תורה
אסירות תודה על אבא שעוזר, מפרגן, כלכלית ופיזית
אסירות תודה שהיום לראשונה מזה הרבה זמן עישנתי רק קופסא אחת ביום של סיגריות!
אסירות תודה שלא נסעתי לשוטט, שלא עקבתי אחרי נשים, שלא צילמתי אף אחת, שלא נכנסתי לאתרי תאווה, שלא נכנסתי לשום אתר שלא קשור לעבודה או להחלמה במחשב של העבודה שפתוח לי ללא חסימה
אסירות תודה שאלוקים שומר עליי למרות שאני בלי חסימה על המחשב של העבודה כי לא מצאתי חסימה אליו
אסירות תודה על בריאות, על נשימה יותר טובה, שלא כואב לי שום דבר היום, שהיה לי קצת דכאון והוא עבר וחלף דיי מהר
אסירות תודה על פרנסה טובה, על עבודה מאתגרת, על מעמד טוב בעבודה, על חברים טובים לצוות
אסירות תודה על תכנית, על ספונסר חדש, על 2 ספונסיים, על קבוצות על צעדים ועל שיש לי וואצפ עם המון החלמה.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #138163

  • הרוצה בחיים
  • רצף ניקיון נוכחי: 42 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 131

שמח שהייתה לי הזכות לדרבן אותך לכתוב.
אחרי שקראתי הבנתי גם למה עשיתי את זה...
הכנות שלך כלפינו ויותר חשוב כלפי עצמך ראויה להערכה!
והמאמץ שאתה עושה כדי לדבוק בהחלמה ראוי להערצה!!
שוב זכיתי להתחזק מלקרוא אפילו שהסיפורים שלנו לא דומים בכלל
המון הצלחה בהמשך הדרך

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 2 שבועות #138173

  • לכבוד השם
  • רצף ניקיון נוכחי: 209 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 95
מתרפא כתב on 14 יולי 2021 13:52:

בסוף סיפרתי על זה לספונסר החדש, והוא אמר לי קודם כל אוהבים אותך. דבר שני תשחרר. דבר שלישי לא כדאי לקנות קטנוע לא עושים שינויים גדולים בתקופה של ספונסר חדש. ודבר רביעי אנחנו לא עושים שום דבר בלי הסכמה של האישה... החלמה זה קודם כל בבית!

האמת? היה לי מאוד קשה לקבל את זה ... אבל קיבלתי כי אני נצמד להוראות הספונסר.

וזה פתאום שיחרר לי את האובססיה לחלוטין..
פתאום בכלל לא נהייה לי אכפת אם אקנה אופנוע או לא אקנה אופנוע... ומה הלחץ בכלל? למה חייב היום? ואם הבנאדם שמה בסוכנות מלחיץ אותי שאבוא מהר כי מחר זה יימכר - שיימכר מה הביג דיל? כבר חצי שנה אני לא עושה עם זה כלום, למה אני חייב דווקא את הקטנוע הזה עכשיו שנמצא שם??
יהיה אחר!!

וזהו ככה פשוט נרגעתי בשניות....

נכנסתי הביתה בערב התיישבתי ליד אישתי ואמרתי לה נשמה יקרה, שתדעי לך שאני לא עושה שום דבר בלי הסכמה שלך. אני מאוד רוצה את האופנוע הזה וזה אופנוע טוב מאוד ויקר ואמין,  אבל הכסף הוא של שנינו ואני לא אעשה בלי הסכמתך. החיוך שנמרח לה על הפרצוף זה חיוך שלא ראיתי מזה הרבה זמן... חיוך כזה של שמחה פליאה ואהבה בו זמנית... ראיתי את המחשבות שלה רצות - מה זה ? מה קרה לבעלי? 


קודם כל סתפ פירגון אחי היקר:
אתה מספר מעולה, ממש הייתי איתך בפנים לאורך הסיפור.

לגבי החלק המצוטט:
מבחינתי זאת הנקודה המרכזית והעיקרית של הסיפור,
אם הסיפור שלך היה סרט, זה היה הרגע ששמים כינורות ומוזיקה שמחה ברקע.

אבל הסיפור שלך הוא לא סרט אחי, הוא תמצית החיים, תמצית העבודה שלנו בעולם.
רבינו אומר "משיח יספר לכל אחד ואחד מה שעבר עליו בכל יום".
(אני בטוח שהמשיח ישמח מאוד ויהנה מאוד לספר לך את כל זה. )

וכשלמדתי את המשפט הזה של רבינו, לא הבנתי, מה אני צריך שמישהו יספר לי מה עבר עלי כל יום, אני די זוכר ויודע, ומה שאני לא זוכר לא כזה חשוב, אז לקחת את האיש הכי חשוב בדור - זה שחיכינו לו אלפיים שנות - ובמקום ללמד את כולנו תורה מעולם האצילות הוא ישב אחד אחד איתנו ויספר לנו סיפורים? מה הקטע?

אבל אחר כך הבנתי, 
הרי מה ההבדל בין גלות לגאולה?
אך ורק תודעה!!

אדם שהולך עם תודעה גבוהה, אדם שמצליח להתעלות מעל העצבים (המוצדקים), מעל הצמצומים (המציאותיים), מעל התאוות (המשתוללות) - אדם כזה חי כבר גאולה. נכון, פיזית עדיין אין לו קרבנות ובית מקדש וכהן גדול, אבל הוא חי את התודעה של הגאולה, תודעה של תיקון עולם, של שלווה.

המשיח יספר לכל אחד ואחד מה עבר עליו בכל יום לא סתם כמו סיפור דברים בעלמא, אלא יסיר את הצמצום הגלותי מעל העיניים של האדם ויראה לו את המציאות האמיתית שהייתה באותו רגע,
כמו בסיפור על ההוא שראה את חייו כעקבות בחול - זוג עקבות אחד לו ואחד לאלוקים הפוסע איתו לצידו, ודווקא בתקופות הקשות ראה רק זוג עקבות אחד, שאל את אלוקים ונענה שבעצם זוג העקבות הבודד היה שייך לאלוקים "משום שנשאתי אותך על כפיי".
הגילוי הזה - הסרת הלוט מעל המציאות שלנו - רק המשיח יכול לגלות לנו, לתת לנו הצצה אל "מאחורי הקלעים", אנחנו היינו בתוך הדמות, אבל היינו "שחקן טוטאלי", באמת כעסנו, באמת היינו עצובים, באמת היינו מטורפים,
אבל הבמאי הגדול נתן לנו בלי ידיעתנו תפקיד אחר בכל אחד מהמצבים האלה, תפקיד שבכלל לא ידענו שאנחנו עושים, 

בסיפורים כמו שלך, הספונסר שלך נתן לך מחשבה של גאולה,

תובנה של גאולה,

ואתה קיבלת אותה בשתי ידיים, ועברת מימד ברגע, כמו בסרט "בחזרה לעתיד" הפכת להיות מיסטר דוק בראון שנשאר אחוז תזזית אבל בשנייה חי בתקופה אחרת עם אותו גוף ואותם צרכים - אבל במימד אחר.

ותראה איך פתאום הכל נפתח: האשה שמחה, האבא מפנק, האופנוע מחכה, אתה מוכר את שלך באחלה מחיר, האופנוע עדיין מחכה... הכל סבבה!!

(אה, וזה שאחר כך הרגשת לא הכי מאושר? נו, מה אתה רוצה, זה היה רק סוויצ' לחוות גאולה קצת זמן, זה לא נשאר לנצח... )

הסוויצ' הזה מדהים בעיני, ואני מאמין שככל שמתרגלים אותו יותר ויותר - מגיעים למצב שרוב הזמן אנחנו חיים במצב הזה של הכנעה, קבלה, השלמה, שלווה, ענווה, או במילה אחת: גאולה.

תודה לך מתרפא יקירי על השיתוף המדהים שלך. אוהבים !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138281

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3341

שוב נעלמת לנו אח יקר?

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138403

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1884

אהלן חברים ואחים לדרך !

כן.. אני פחות נכנס לפורום לאחרונה, בכלל אני מרגיש שהאובססיביות שבה הייתי דבוק לתכנית קצת נרגעת. ושאני מוצא דרכים אחרות לנתב את ההחלמה שלי אליהן, בעיקר בעצת הספונסר, אל תוך הבית למשל, בזוגיות אל הילדים.. אסירות תודה שרק להיום זה עובד לי.

ממשיך כמובן ללכת לקבוצות, עד השבוע הלכתי ל-4 קבוצות בשבוע, אתמול זו הייתה פעם ראשונה שהורדתי קבוצה חזרה ל-3 מזה חודשיים, כי אישתי ביקשה עזרה בבית.

האמת אני ממש מרוצה מזה. הגיע הזמן לרדת חזרה ל-3. זה כבר הפך להיות אובססיבי ובריחה עבורי. צריך למצוא את הדרך להתמקד בדברים הטובים.

מה שכן הקבוצה שהורדתי זה קבוצת רביעי, שזו הייתה קבוצת הבית שלי והקבוצה שאני מזכיר שלה..
הורדתי אותה דווקא כי הסידור על פני כל השבוע של קבוצות בימי ראשון-שלישי-שישי עדיף לי, וברביעי יש לי שיעור תורה שחציו הראשון חוצץ עם סוף הקבוצה, והגיע הזמן שאלך לשיעור במלואו כי השיעור הזה הוא גם היה "שיעור הבית" שלי מזה שנים..
לפני שעזבתי את הקבוצה פגשתי חבר שמאוד אוהב אותי, אמרתי לו שכנראה לא אגיע יותר, הוא ממש התבאס... כאב לו, ואת האמת שכאב גם לי..

זה גרם לי לחשוב על משהו שחשבתי עליו המון לאחרונה, על הרבה חברים שנעלמו מכאן מהאתר, חברים שראינו אותם בפוסטים מלפני כמה שנים, חלקם עם המון ימי נקיון חלקם עם פחות, אני חושב שגם אני לאט לאט "נעלם" מהפורום...
יותר מתמקד בהחלמה בקבוצות ובתכנית, מאז שיש לי וואצפ גם הכתיבה הפכה להיות בלייב באותו רגע בקבוצות כך שיש פחות צורך לכתוב כל יום "סיכום" של היום כמו שעשיתי כאן בתחילת הדרך ..

אני מניח שהמון חברים כאן עברו את אותו התהליך וכיום ניתן למצוא אותם בקבוצות... וזה מצחיק שהייתי כאן עד לפני 81 ימים עם כיתוב של 621 ימי נקיות, והיום זה 81 ואז כאילו אם אני עוזב היום, ובעוד 15 שנה מישהו יגיע ויקרא את הפוסט שלי כאן או כל פוסט אחר באתר הוא יראה את הכיתוב 81 ימים ליד השם שלי וכאילו לא יתלהב... כי כאילו מה זה 81 ימים...
וזה גרם לי לחשוב על כל אותם אנשים כאן שהשאירו פוסטים מלפני שנים.. שרואים על יד השם שלהם כיתוב של מספר מועט של ימי ניקיון או שאין כיתוב כלל... ומאחורי כל אחד כזה יכול לעמוד עולם ומלואו... סיפור שלם... בנאדם שהגיע להחלמה ומצא את הדרך ונקי כבר שנים על גבי שנים אבל כאן אף אחד לא יידע את זה ...

אז אם זה הפוסט האחרון שלי בפורום, חשוב לי שיהיה כתוב שאני ברוך השם רק להיום נמצא על דרך טובה וחזקה הרבה יותר ממה שאי פעם הייתי, המלחמה שלי היום היא על המבטים ברחוב, על פנטזיות, על מחשבות, על פעולות על תאווה שמוגדרות ככניסה לאתרים שיש בהם פריצות, זה רחוק מאוד מהמקום שממנו הגעתי...
גם האיפוס שלי שממנו אני סופר שמלפני 81 ימים, זה לא באמת איפוס עבורי לאופי השימוש שלי שאיתו הגעתי לתכנית... והרבה חברים (כולל הספונסר החדש אגב) אמרו לי שטעיתי כשאיפסתי... 
אבל האמת? אני לא מצטער.. זה תרם לי המון... זה גרם לי להתמקד בפעולות הנכונות שאני צריך לעשות כדי לשמור על נקיות אמיתית...

השימוש בתאווה, בין אם הוא כבד ומאסיבי ובין אם הוא קל כמו להביט על נשים, זה הזרקה של סם, ההזרקה הזאתי של הסם לגוף שלי עושה לי לא טוב, גורמת לי לדכאונות, לעצב, לכעסים, לחוסר סבלנות, לניתוק, והכי גרוע - לרצון לעוד ועוד ועוד מן הסם - קריזים מטורפים...
ברגע שהבנתי שאני חייב להפסיק להזריק סם לגוף, ושגם המבטים ברחוב זה הזרקה של סם, או בעצם כל פעולה שמזריקה לי סם אני צריך להפסיק אותה, התחלתי למקד את העשייה שלי כלפי הנקודה הזאתי, להתקשר לחבר למסור חוסר אונים אל מול הרצון להסתכל על הפקידת קבלה במשרד למשל...
פעם הייתי מתקשר ומשתף רק כשהייתי כבר בתוך הפורנו עם היד על האיבר ומשפשף וקולט שאני עוד רגע גומר... היום אני מבין שזה כבר שלב רחוק מאוד שבו אני כבר משומש מאוד ...

אם אני רוצה החלמה באמת, אם אני רוצה אושר ושמחה, שחרור מהתאווה, שחרור מהדכאונות, את היכולת להינות מהדברים הפשוטים בחיים כמו לעזור בבית לאישתי, לשחק עם הילדים, להיות סבלני אל המשפחה שלי אל הצוות בעבודה אל המנהל אל ההורים אל כולם... עליי להיות נקי מתאווה לחלוטין. זה הטרייד אוף אין ברירה אחרת...

אני חושב שהחסרון בכך שאותם חברים נעלמים מכאן, זה שההכוונה להגיע לSA נעלמת.... ונשארים פה רק האנשים שהם רק פה... ואני לא מזלזל חס ושלום באף אחד.. אבל אני חושב שמי שמצליח להישאר נקי רק עם הכלים שמוצעים כאן באתר - הוא לא מכור ברמה שלי.. אם בכלל.. וכשיגיע לכאן מישהו יום אחד שהוא מכור ברמה קשה, אני מקווה שיהיה כאן מי שיוכל ויידע להפנות אותו אל המקום שנתן לי אישית את ההחלמה ואת הדרך אל האושר.

אוהב אותכם חברים ותודה שאתם איתי בדרך !

מקווה כן להיכנס ולכתוב כאן ולא להיעלם, אבל אי אפשר לדעת מה ילד יום..

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138404

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1884

אני כן אכתוב על הנס הגדול שהיה לי היום, מבחינתי זה נס כבר ברמות ממש אחרות ....

נצרכתי לסוע למרכז ת"א היום להתקין אזעקה על האופנוע שלי... ההתמודדות שם הייתה קשה מאוד עבורי ובדרך לשם נתקלתי בהמון מושאות תאווה והייתי בחוסר אונים משווע, המשכתי להתפלל כל הדרך לאלוקים לעזרה, כמה אני חסר אונים כמה אני רוצה ללגום מבטים ולראות ולהסתכל... התחננתי אליו לעזרה שבלעדיו אני לא יכול ולא בא לי על הסבל שאח"כ והוא עזר ולא פעלתי על מבטים כלל...

הגעתי למקום והייתי צריך לדבר עם הפקידה שאיך לא הייתה בחורה יפהפיה וחשופה, שוב הרגשתי את החוסר אונים את הבלאגן בבטן את הרצון ללגום אותה את כולה.. שוב התחננתי לאלוקים לעזרה ושוב הוא עזר לא הסתכלתי עליה אפילו פעם אחת ...

ישבתי שם במשך חצי שעה בכל זמן ההתקנה כש-2 הפקידות יושבות לי מול העיניים ולא הרמתי את העיניים אליהן אפילו פעם אחת.

כשהם סיימו ולפני שהלכתי, היא רצתה לבדוק איתי משהו במחשב שלהם, היא קראה לי אליה, כשהיא ישובה על הכיסא עם הפנים למסך, ואני עומד מאחורה צמוד אליה והיא מראה לי על המסך ובודקת דברים... מהזווית הזאתי... לא אפרט אבל בוא נגיד שהיה מאוד קשה לעמוד שם בזווית הזאתי מבלי להסתכל... וכבר אמרתי שהיא מושאת תאווה מטורפת עבורי... הרגשתי את החוסר אונים... שוב התחננתי להשם הפעם בתוך הראש - עזור לי אבא... אנא עזור לי. לא רוצה להסתכל ולא יכול להילחם בזה... לא רוצה את הסבל שמגיע אח"כ...
והוא עזר. לא הסתכלתי אפילו פעם אחת. הייתי כל הזמן במסך של המחשב, וכשהיא סיימה והסתובבה אליי והסבירה לי עוד כמה דברים, הסתכלתי לה ישר בעיניים כמו בנאדם נורמלי. פעם אחת לא הורדתי את העיניים לגוף שלה...

וזה ממש ממש לא מכוחי הדבר הזה .... כי זה משהו שהיה גורם לי בעבר ליפול... להסתכל ולחפש דווקא להסתכל עוד ואפילו לחזור ולשאול עוד שאלות ולהטריד אותה העיקר כדי להיות מסוגל להסתכל עוד ועוד... בסיטואציה הזאתי ספציפית אפילו הייתי מוציא פלאפון ומצלם אותה מהזווית שעמדתי (כי היא לא רואה אותי) ואח"כ הייתי משתמש על זה .... 
והיום פשוט אלוקים היה איתי כל רגע ורגע ועזר לי. הרגשתי כאחד האדם. הרגשתי כבנאדם בריא. לפחות בנאדם שמתנהג כבנאדם בריא.
עבורי זה נס יותר חזק מכל הניסים שהיו לי עד עכשיו... אפילו לא להסתכל?? לרגע? בשבילי זה ממש בלתי אפשרי ולא הגיוני בכלל... ואני אסיר תודה על הנס הזה... ובכלל על כל השבועות האחרונים.

נקי 710 ימים מאופי ההתמכרות שאיתו הגעתי לתכנית (שז"ל ללא אישתי)
לפני 81 ימים נגעתי באישתי בלילה כשהיא רדומה והגעתי לזרע לבטלה מלגעת בה (ללא אוננות)
נקי 81 ימים מכניסה לאתרי פורנו או אתרים של תאווה מפורשים (נס בלתי יאומן ולא מובן בכלל במיוחד לאור העובדה שאני כבר קרוב לחודשיים עם מחשב פתוח ללא כל חסימה כלל - לא מבחירה - לא לנסות את זה בבית!)
נקי 64 ימים מכל תוכן בעל תאווה באינטרנט או שוטטויות (נס עוד יותר בלתי יאומן..)
נקי 8 ימים ממבטים (יותר מ-3 שניות) או פנטזיות ונגיעות בעצמי (יותר מ-3 שניות) 
מפוכח לחלוטין מכל פעולת תאווה מזה 8 ימים באסירות תודה ענקית לבורא עולם שעוזר לי כל רגע ורגע.

מתפלל להמשך יום נקי ומפוכח לי ולכם, אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138407

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 686

מה יש להגיב על פוסט פרידה...
(מקווה מאוד שלא..) 
אם יש בי מעט החלמה זה בזכותך אחי היקר!
אם למדתי משהו, זה בזכות החבר הראשון שהתקשר אלי כשעוד הייתי תקוע בחו"ל ופחדתי לדבר, 
ואני לא היחיד, 
נכון שלא כולם מסיימים  בsa ממש, 
יש כאלה שכן...
ויש כאלה שמגיעים לשער טועמים קצת ומפחדים לעשות את הקפיצה לעמוקים (כמוני)
ויש כאלה שאפילו מתנגחים ומתנגדים (רח"ל....) אבל מביאים ימי נקיות בזכותך, 
אל תמעיט בזה, 
אני לגמרי מזדהה עם הרצון להתנתק קצת מהאתר והפורום, שהרי בשלב מסוים דברים מתחילים לחזור כאן על עצמם,
ומי שמכור או שסובל מבעיה יותר רצינית מסתם 'יצה"ר' לא ימצא כאן רפואה,אלא דלת ושער לעולם של החלמה, 
ולכן לאחר תקופה כאן יש לי גם הרגשה של מחזורית, וגם לי יותר קל לשתף בווטסאפ ובטלפונים, 
אבל כנראה שאלוקים שם אותך כאן בשליחות מיוחדת, יכול להיות שעכשיו השליחות תסתיים ויכול להיות שלא.. 
אבל לי ברור שאלוקים שם אותך כאן בכוונה!
נתן לך יכולת לשתף כל כך כנה, נתן לך את הכשרון לספר את הסיפור שלך
"ורבים השיב מעוון"
זאת לא סתם תאונה שאתה החבר הדומיננטי ביותר כאן מאז שאני פה (שנה וחצי בערך)
אוהב אותך מאמין שהדבר הנכון יקרה בסוף בין אם תצא מכאן ובין אם תשאר,
אני לפחות קניתי חבר נאמן לחיים!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים, 1 שבוע #138410

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 605

אוהבים אותך אחי!
אתה נותן המון ניסיון כח ותקווה.
מאחל לך הצלחה, מבין גם את השלב שלך ושל חברים לעזוב את האתר שכן גם אני מרגיש היום שהפתרון שלי יותר מבוסס במה שקיבלתי בתוכנית ופה זה היה רק הקרש קפיצה לשם.
אישית אני עדיין ממשיך במקביל להשתמש באתר בעיקר בגלל שזה מאפשר לי לנהל יומן (בווצאפ הכל בסוף נעלם והולך לי לאיבוד) ומידי פעם קצת לקרוא או לנסות להגיב ולעזור לחבר. אבל גם יש לי פה לפעמים קצת עניין אובססיבי פחות חיובי שאני משתדל למנן.
בהחלט נשמע לי שגם פעולות החלמה שמגיעות ממקום אובססיבי הם כבר לא בריאות לי ולהכניס את הקערונות שלמדתי לבית ולכל תחומי החיים הם המטרה הגדולה.

אוהב אותך תמיד ותמשיך להצליח ושאלוקים יהיה איתך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #138413

אל תלך, אפילו שאני לא מגיב, אני קורא בשקיקה, ומתחזק, מתפעם ולא יודע מה עוד.
אבל אם זה מה שיועיל לך, אז יאלה, לך בהצלחה לאיפה שליבך אומר לך ללכת.
בי, אין עליך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #138439

  • לכבוד השם
  • רצף ניקיון נוכחי: 209 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 95

אחי אהובי היקר...
כבר כתבתי לך ואמרתי לך שזה שאני בפורום זה בזכותך... למעשה בזכות השרשור הזה.
"לא חטא דוד אלא כדי להורות תשובה לרבים".
אני חיפשתי בגוגל, רגע לפני נפילה, משהו כמו "אבא תעזור לי הצילו אני לא רוצה ליפול", והגעתי לשרשור הזה, וקראתי מהפתיחה יום אחרי יום עד שהבנתי שאני צריך לפתוח פה יוזר וכך עשיתי,
ובזכות זה יש לי היום באנשי קשר בטלפון לפחות עשרה חברים,
נכון להיום אני 153 ימים ללא אוננות, הם אמנם התחילו קצת לפני שהייתי פה, אבל בפועל ההמשך אך ורק בזכות הפורום הזה, בעצם בזכות המילים שאתה כתבת פה והגוגל מצא לי, אני לא חושב שהייתי מסוגל להמשיך לבד את הנקיות הזו,
נכון להיום אני 10 ימים ללא צפייה בפורנו, ואת כל הרעיון של ספירה משנית למדתי ממך,
נכון להיום יש לי קישור לקבוצה טלפונית שאתה נתת לי,
נכון להיום אני יודע איפה בשכונה שלי יש קבוצה פיזית, ואני מחכה לסיפור שאוכל לספר לאשתי כדי לצאת לקבוצה,
נכון להיום אני יודע שיום אחד אוכל לשבת עם אשתי ולספר לה הכל,
והרוב ממש בזכותך אחי היקר,
עוד 44 יום ראש השנה ואתה יכול לבוא להקדוש ברוך הוא ולתת לו את ההחלמה שלי ולזקוף אותה לזכותך, יודע מה לא 100 אחוז אבל 70 אחוז בטוח.

אוהב המון אחי,

וכמובן שכל השבחים האלה לא מיועדים רק לך אלא לפורום עצמו שהוא ההיתכנות לכל זה ולכל החברים הנפלאים פה עליהם אני מתפלל יומם ולילה.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #138454

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1884

וואווו...

ממש ממש התרגשתי לקרוא..

ממש. תודה לך לכבוד השם! ריגשת אותי עד דמעות..

כמובן שאני לא לוקח שום קרדיט כי זה הכל כך גילגלו משמיים וזיכו אותי.. זה לא היה בתכנון שלי או במחשבה שלי כשעשיתי את זה...

האמת שאני לא כתבתי פוסט פרידה אני לא יודע למה זה הפך לכזה.. לא תכננתי להיעלם לפחות לא באופן מודע.. פשוט שמתי לב שההשתתפות שלי הולכת ודועכת ואני מניח שזה שלב כמו כל שלב בחיים וכמו אותם רבים שדיברתי עליהם...

אפילו כאלו שהיו כאן באופן קבוע כשאני רק הגעתי, והובילו עבורי את הדרך, גם הם כמעט ולא נכנסים כיום לפורום..

אני בעיקר פוגש אותם בקבוצות.. ובטלפונים שאנחנו מדברים  

אז הנחתי שיכול להיות שלאט לאט פחות ופחות אכתוב וכך ייצא שנעלמתי.. לא תכננתי לכתוב פוסט פרידה או משהו בסגנון כי זה לא שהחלטתי באופן מודע לא להיכנס יותר לפורום או משהו כזה...
אין לי סיבה מיוחדת לכך... סה"כ זה מקום שתרם ועדיין תורם לי באסירות תודה.. 

פשוט פחות מוצא את זה מדגדג יותר להיכנס ולכתוב כל יום על היום שעבר וכו'..

כאילו ההתמודדות הפכה להיות משהו בשגרה.. שכבר לא מעניין לכתוב עליו..

כנ"ל גם הניסים... והקשיים... זה כאילו כל הזמן אותו דבר וכל עוד אני עושה צעדים וכותב ומשתף בטלפון או בוואצפ אז אלוקים עושה עימי חסד לעוד יום אחד...

אוהב אותכם חברים!! תודה על המילים החמות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #138456

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1545

אוהב אותך מתרפא אהוב לבי
אנחנו מאד מתחברים דרך השיתופים שלך תמשיך לשתף...

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #138483

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3341

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת...

כשבאתי לפה היית ה"מלך" של הפורום, המחזק של כולם ומראה הדרך. נעזרתי בך רבות ואני חב לך המון.
מקווה מאוד שזה לא פוסט פרידה ותמשיך לכתוב ולחזק אותנו.

המשך הצלחה רבה בעז"ה.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #138577

  • הרוצה בחיים
  • רצף ניקיון נוכחי: 42 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 131

קראתי על סף דמעות, המון תודה על הכל
מקווה שזאת לא פרידה, אבל הכי חשוב שתעשה מה שנכון לך. בהצלחה!!
גם לי השרשור הזה נתן המון כוחות
אומנם המצב שלנו לא דומה אבל כל פעם שקראתי פה התחברתי מאד למה שכתבת והערכתי את המאמצים שאתה משקיע

זמן ליצירת דף: 1.09 שניות

Are you sure?

כן