אלי שומר כתב on 19 אפר' 2021 18:21:

אתה בדיוק מתאר את תופעת 'הנגרר' 'הנופל לתאווה'. מי שמרפה לשתות משהו, לא נגרר ל10 כוסות.

יש לי הרבה מה להרחיב בנושא 'רוצה' ו'צריך'. 
עברנו על הרבה דברים, ואין שום דבר שאדם באמת 'חייב' או 'צריך'.

אולי תפרט עוד כמה דברים שאתה 'חייב' לעשות, כי בשירותים אתה ממש לא חייב לעשות, אתה פשוט 'רוצה' לעשות את זה, אתה יודע בעצמך למה אתה רוצה.

אולי אני לא מספיק מבין מה הכוונה רוצה ומה הכוונה צריך. למשל אתה רוצה לצאת לדרך ופתאום המעיים לוחצות זה נקרא שאתה רוצה לשירותים או צריך.
אני חושב שבצומות אני צם כי צריך לא כי אני רוצה. וגם ללמוד הרבה פעמים אני מתחיל בגלל שצריך ולא בגלל שאני רוצה
ואפילו עכשיו שאני כאן באתר כבר למעלה משעה, אני חושב שזה בגלל שהייתי צריך זאת כדי להציל את עצמי מנפילה. 

אלי שומר כתב on 19 אפר' 2021 21:39:

בוקר טוב,
אני כותב כאן ומנסה להסביר את שיטת למדמוטי.
אני לא מסכים עם השיטה שלו, אך מנסה להסביר את כוונתו.
לדעתי השיטה הזאת של לעשות רק מה שאתה רוצה, או לפחות לנסות להניע את כל החיים שלנו לכיוון הרוצה, נותן לנו הרבה אחריות על המעשים שלנו וסיפוק. הבעיה היא שכדי להגיע למקום הזה צריך הרבה עבודה, ורק בשלב מאוחר בתהליך של עבודה עצמית ניתן להגיע להבנה שגם אם זה ציווי אלוקי עדיין אני רוצה בזה.
למרות כל האמור אני ינסה להסביר את ההבדל בין רוצה לצריך וחייב.
כל דבר בחיים הוא דבר שניתן להגדיר אותו כשני הדברים הללו.
אני צריך לישון מוקדם כדי שאוכל לקום בבוקר, או אני רוצה לישון מוקדם כי אני מבין את החשיבות של היום שלמחרת ואני רוצה שיהיה לי כוחות.
אותו דבר בהליכה לשירותים. אני יכול להסתכל על זה כצורך, כלומר אני לא רוצה אבל אין ברירה. ואני יכול להסתכל על זה בצורה שבה אני מבין את חשיבות ההליכה לשירותים לצורך ניקוי הגוף ותחזוקו, ולכן כאשר יש לי להתפנות אני רוצה ללכת לשירותים כדי שהמערכת הגופנית שלי תמשיך לעבוד.
כאשר מבינים כל דבר לעומקו ואת חשיבותו לחיינו אז הרצון שלנו מתפתח וגורם לנו לעשות את הדברים ממקום של חיבור.
לגבי פורנוגרפיה ואוננות- ברור לי שאף אחד כאן לא רוצה לצפות או לאונן.
אני יודע שיקומו עליי כאלה שיגידו שזה ממש כיף והם ממש רוצים. אבל גם להם ברור שביום בהיר הם לא רוצים את זה. אם הם היו רוצים את זה ממש הם לא היו פה, בפורום ובאתר ובקבוצות.
ולכן כאשר אני מבין את החשיבות של הימנעות מוחלטת מפורנו או אוננות או כל דבר שקשור לתאווה רעה, אז אני מסוגל גם להבין את היתרונות של הימנעות זו, וזה דברים שמניעים אותנו לרצות לא להיכנס לאתר כזה או אחר.
אלא מה? זה מאוד קשה למכור או לאדם שנמצא שקוע בזה (למי שקשה לו עם ההגדרה מכור) להוציא לפועל את הרצון הזה כאשר התאווה קופצת. ועוד יותר קשה זה להצליח לצאת מאתר כזה אחרי שכבר ראינו סרטון או שניים.
אני יכול להעיד על עצמי שכאשר אני נמצא באתר כזה, עולות לי בראש המון מחשבות- על הילדים שלי, על ה' על אשתי על הפורום על התהליך שלי עם עצמי ועל עוד הרבה דברים. ותוך כדי שאני רואה אני נאבק בעצמי לשכנע את עצמי שזה לא נכון.
אני יודע בידיעה ברורה שזה לא טוב, אבל לא תמיד אני מסוגל לעצור. לפעמים אני מקציב לעצמי רק עוד שתים רק עוד שלוש, לפעמים זה עובד ולפעמים זה בדיוק השתיים שבהם אני נופל ומאונן.
וגם אם אני לא מאונן, עדיין זה נפילה.
לכן אני חושב שבעבודת ה' יש שתי מסלולים מקבילים.
מסלול אחד הוא לעשות את כל מה שה' מצווה אותך גם אם אתה רוצה וגם אם אתה צריך וגם אם אתה חייב, זה לא חשוב, העיקר שתעשה.
ובמקביל יש מסלול שני שבו אתה צובר לאט לאט עוד דבר ועוד דבר שאתה מצליח להבין את חשיבות ואת היתרונות שלו ואת ההשפעות הרוחניות שלו וכו', ואותו אתה רוכש לעצמך שתוכל לעשות אותו ממקום של רוצה ולא ממקום של חייב. ואז יש לך הרבה יותר חיבור למעשה הזה.
יום טוב לכולם 
המתגבר

המתגבר100 כתב on 20 אפר' 2021 05:25:

מסכים עם הפרשנות.

באמת כל הרעיון הוא למנוע מלכתחילה להיכנס לתאווה. למי שכבר נגרר לשם לזה כאמור הבאתי את הפרקטיקה השנייה עם השעון מעורר (עיין לעיל).
עוד נקודה חשובה, עצם הדבר שאדם עושה את מה שהוא 'רוצה', ולא בא ממקום של 'חייב לעשות' או 'צריך' זה עצמו מפחית משמעותית את הלחץ בחיים/עבודה/לימודים, שלפי מה שקראתי כאן בכמה יומני מסע, הסטרס של הרצון להספיק כמה שיותר "חובות", זה עצמו גורם לטריגרים, ולרצונות לברוח מה'צריך' ל'רוצה'. ע"י זה שנעשה רק מה שאנחנו 'רוצים', זה יפחית את הטריגרים משמעותית.

רק לא הבנתי 'המתגבר' במה אתה לא מסכים, מדבריך נראה שגם אתה מסכים שאדם שחי מהמקום של ה'רוצה', יש לו איכות חיים הרבה יותר גבוהה. אם בגלל שזה דורש עבודה עצמית?! יש משהו שלא דורש עבודה עצמית? גם 12 הצעדים דורשים עבודה עצמית, אנשים בגיל 50-60 עדיין ממשיכים להגיע לקבוצות. מי שקונה את הדרך חיים שאנחנו מדברים עליה, בגיל 50 לא יצטרך כבר להגיע לשום מקום. ברור שדרוש כאן הרבה אימון מחשבתי ולהתרגל לשיטת החשיבה החדשה.
אם אתה לא מסכים כי זה לא פותר את הבעיה במקום המיידי?! טוב לא אמרתי שום דבר על מיידי, אם זה היה פותר לי במיידי, לא יודע בכלל אם הייתי כאן.

עוד נקודה חשובה שהיא ממש מרכזית.
אנשים בעולם כל הזמן מחפשים משמעות לחיים, השאילה היא למה? הרי החיים חסרי המשמעות הם הרבה יותר נוחים, כל משמעות שנכניס לחיים תדרוש מאיתנו משהו. לדוגמא אדם שבוחר להיות צימחוני, נמנע מתענוג של אכילת בשר, אנשים טיבעונים בכלל לא אוכלים חצי מהדברים, יש אנשים שדואגים לסביבה, יש אנשים שדואגים לצדק.
הרי אנשים ברחו מהדת בשביל להיות "חופשיים", א"כ מה הם מחפשים תרי"ג מצוות חדשות?
התשובה היא, כל אדם הרצון הפנימי שלו הוא "להיות טוב" ("To be good"), אפי' אנשים שהם פושעים גדולים, יש להם הסברים מפולפלים למה מה שהם עושים זה 'טוב'. אחד התענוגים הגדולים ביותר בעולם, הוא אדם שמרגיש שהוא 'טוב'. הנה הצימחוני הזה נמנע מאכילת בשר, כי התענוג הרוחני שיש לו בידיעה שהוא עושה 'טוב' הוא הרבה יותר גדול מהתענוג הפיזי של אכילת בשר. כמו כן ה"ירוקים" הם מוכנים לעבוד ולהשקיע מעל ומעבר, בשביל אותו רגש חמקמק "להיות טוב".
אלוקים נתן לנו הדרכה איך "להיות טוב". אני לא נמנע מאוננות כי זה "אסור" לי, אני לא נמנע מפורנוגרפיה כי אלוקים לא מרשה, אני נמנע כי "אני רוצה להיות טוב". דהיינו אלוקים נתן לנו כח כ"כ גדול ("תאווה") אני לא רוצה להשתמש בו בשביל עצמי, ולא בשביל אף אחד אחר, אני רוצה לשמור אותו למי שאני אוהב.
אני אוהב את אשתי, אני שומר את הכח שאלוקים נתן לי במיוחד בשבילה, פשוט כי אני רוצה להיות טוב.
אני לא נלחם בתאווה, אני גם ממש לא מוותר עליה. אני פשוט שומר אותה למי שאני אוהב.

הדבר היחיד שלא הסכמתי איתך הוא התזמון.
כלומר מתי הדרך הזו נכונה לחיים.
בשלב שאני נמצא הדרך הזו לא נכונה לי לבד, כי אם אני יעשה רק את מה שאני רוצה אז אני לא אלמד תורה לא יעבוד על המידות וכל היום אני אראה פורנו.
הסיבה שאתה ב35 יום נקיים ואני ב22 יום נקיים היום, זה כי אנחנו עוד לא שם. כלומר עולם הרצונות שלנו עדיין לא נקי.
אם אעשה רק את מה שאני רוצה אז לא אקום בבוקר לעבודה וכשהילד יבכה בלילה אני אתן לו לצרוך כי אני לא רוצה לקום.
כמובן שלאט לאט המטרה להרבות את הדברים שאני עושה מרצוני ולא מחובתי. 
אבל לדעתי בשלב זה של ההחלמה אני רוצה לעשות את הדברים שאני חייב לעשות, כי זה הדרך היחידה לברר מה אני רוצה באמת.
המתגבר

חברים, אני יודע שמתרפא הסכים שהדיון יהיה כאן, אבל עדיין.. זה לא מכבד..
בשבילי השרשור שלי הוא התהליך שאני עובר וזה ממש כמו יומן אישי, ולא הייתי רוצה שדיונים יעשו בפוסט עצמו.

מקווה שהמסר עבר בצורה יפה

שלום חברים, היום ה-614 לנקיות. לפי הגדרות SA.

שנה אחת, שמונה חודשים ו-9 ימים.

מפוכח יום 1.

אשתף על מאורעות הימים האחרונים, הניסים שנעשו לי והתובנות האדירות בדרך. 

תחזיקו חזק - זה ארוך. מאוד.

שבוע שעבר כמו ששיתפתי, המעידות שלי חצו גבולות, לא נפלתי אמנם (בחסדי השם בנס גמור) אבל עשיתי דברים שלא עשיתי בעבר מבחינת החוסר שפיות שלהם והנועזות.. הרחקתי לכת... לגמרי..
וניצלתי בניסי ניסים. לא מכוחי. לא פעם אחת..

עברתי שילוב של אירועים שאירוע רדף אירוע, לא הספקתי להתאושש מאחד והשני היכה...
זה התחיל בבלאגן עם אמא שלי ואחותי, שהיינו אמורים לעשות איתם על האש בעצמאות, ואמא שלי הזמינה את אחי עם בן הזוג שלו.. (אחי גיי..) ואני וידאתי איתה כמובן שלא יהיו MONKEY BUSINESS, אבל כשאישתי שמעה על זה חשכו עיניה.. איך אפשר לקחת את הילדים שלנו הקטנים למקום כזה שיהיו בו בני זוג גייז? התייעצנו עם הרב והרב אמר להימנע, והתקשרתי לאמא שלי באמת בקור רוח, אמרתי לה שלא נוכל לבוא לצערי.. שזה לא מתאים לנו בדרך שבחרנו בה ואנחנו לא יכולים לחשוף את הילדים לכזאת התנהגות.

הייתי שלם עם עצמי ועם ההחלטה לגמרי.. ואמא שלי קיבלה הלם.. ואחרי כמה דקות התקשרה ואמרה לי שנבטל את העל האש וזהו. אמרתי לה שאני מכבד את ההחלטה שלה ושהכל בסדר והמשכנו הלאה.

אז במקום זה, הלכנו לעל האש עם אבא שלי (הורים שלי גרושים) וסבתא שלי והדודים.
האמת? הרבה יותר כיף.. אין לי כ"כ אהבה לאמא שלי ואני לא ממש נהנה בחברתה מהמון סיבות..
עכשיו בין אישתי לסבתא שלי יש קצר, סבתא שלי אישה מאוד לא פשוטה בלשון המעטה, אין לה כל כך טאקט והיא עושה ואומרת דברים מאוד הזויים לפעמים.. והיא פגעה באישתי כמה פעמים בהערות שלה וכו', ואישתי לא מסוג הנשים שתוריד את הראש ותכבד שזה אישה מבוגרת ושהיא גם ככה לא 100 לכתחילה ותספוג.. אז אישתי יוצאת לקרב גם אם זה עם סבתא שלי.. כך שיש כבר מתיחות המון שנים שמה...
ובעל האש זה פתאום התפוצץ...
סבתא שלי ניסתה לדבר איתה, להתקרב אליה, והדרך של סבתא שלי לעשות את זה זה ע"י דיבור לשון הרע על אבא שלי..
לאישתי זה ממש ממש לא התאים לשמוע את זה, והיא פשוט באמצע השיחה שלהם עזבה אותה, הלכה ממנה, ובאה לאיפה שאני ישבתי עם כל הדודים וצעקה לי "לך לסבתא שלך לך תדבר איתה שתעזוב אותי לא בא לי לשמוע את כל הדברים האלה שהיא מדברת באמת!"
לא הבנתי מה קרה, הלכתי לדבר עם סבתא שלי בצד שהתלוננה שאישתי "עזבה אותי כמו כלב והלכה באמצע השיחה"
בינתיים בזמן הזה אישתי סיפרה שמה לכולם את הדברים שסבתא שלי אמרה על אבא שלי.. בקיצור נהייה בלאגן...
דוד שלי פתאום בא וצעק על סבתא שלי מה את אומרת לה דברים כאלה בכלל!? מה את מדברת איתה על הדברים האלה?!?! (לאישתי) וסבתא שלי אומרת מה היא אמרה לכם את זה ככה שרפה אותי עכשיו?! וקיללה אותה... ואז אבא שלי בא וגם כן צעק עליה (על סבתא שלי - אמא שלו) בקיצור נהייה קומפוט שלם...

ואני... בתוך הסיטואציה הזאת... שלוש'תרבעה בדכאון טוטאלי מהכמעט נפילה של אתמול והבלאגן שרץ לי בפנים... אז פשוט סתמתי... סתמתי ולא הגבתי... לא לכאן ולא לכאן...
אבל זה הצטבר...

למחרת אישתי הפתיעה אותי וסיפרה לי שהיא התקשרה לסבתא שלי להתנצל.. היא הרגישה שהיא הייתה לא בסדר כשהיא באה וצעקה בפני כולם את הדברים שסבתא שלי אמרה לה על אבא שלי (שהאמת, זה באמת דברים לא במקום להגיד לכלה שלך על אבא של בעלה... אבל אמרתי לכם כבר שסבתא שלי לא 100, כן?)
וסבתא שלי לא ענתה לה, ואחרי זה שלחה את דוד שלי (אותו דוד שצעק עליה אתמול) להגיד לאישתי שהיא לא רוצה לדבר איתה לא מוכנה לסלוח לה..

ואז הם דיברו קצת (דוד שלי ואישתי) והוא אמר לה שסבתא שלי כועסת על אבא שלי ובצדק, וכדי שאישתי תבין את זה כביכול שתבין את הצד של סבתא שלי, הוא סיפר לה שאבא שלי קנה לאחי הקטן (אח חורג שלי מאמא אחרת) פנטהאוז ב-4 מליון שקל... בכסף של ה"ילדים שלך" ככה הוא אמר לאישתי..

אז בשבילי זה הייתה עוד פצצה ועוד פצצה לפנים... גם שסבתא שלי עכשיו בנתק מוחלט מאישתי, שזה אומר שאנחנו לא נוזמן יותר כנראה לאף אירוע משפחתי שיהיה ובטח לא לעל האש הבא...
אבל גם מה שהתחבא כאן בין השורות... התחלתי להתפוצץ בפנים בטינות... כעסים...
אבא? שלי? קנה לאחי הקטן (הרווק, הצעיר, הכלומניק, שלא למד רגע בחייו! שלא עשה כלום ולא השקיע כלום בכלום ושום דבר! הגולם האמיתי הזה!?!?) פנטהאוז?!?!? ב-4 מליון שקל?!?!?!?
למה שתעשה דבר כזה?!?! לי בקושי עזרת ב200 אלף שקל כשקניתי בית וזה כשאני נשוי עם ארבע ילדים!! אתה הולך קונה לו בית קומפלט, נניח.... בסדר.... ועוד פנטהאוז?!?! ב-4 מליון?!?!
למה?!?! בשביל מה?!?

זה היה ממש לקראת השבת... וזה הכניס אותי למערבולות רגשיות מטורפות... הרגשתי שאני מאבד את האחיזה בקרקע... דכאון זה כבר לא דרך לתאר את מה שעברתי...

והמשכתי לסתום... לסתום.

לפני השבת התקשרתי לאמא שלי לאחל לה שבת שלום כמו שאני עושה כל שבת, והיא פשוט התעלמה ממני לחלוטין, עשתה טובה שענתה לי, דיברה בכן ולא שלום וביי, הייתה קרה כמו קוביית קרח באלסקה.. שמעתי היטב את הכעס שלה עליי... את ההרגשת כלומניקיות שהיא נותנת לי, אותה הרגשה שהיא נתנה לי כל החיים שגרמה לי לשנוא אותה בימים רעים וסתם לא לאהוב אותה בימים טובים...

זה פשוט חירבן לי עוד יותר את מה שגם ככה היה דפוק לחלוטין לפני כן ..

והשבת עצמה?... ה' ירחם... פשוט ה' ירחם וישמור ויציל אותי...
הייתי בכזאת עצבות ודכאון... רק חיכיתי שהשבת תיגמר...
היה איזה שלב בסעודה שנייה בבוקר, שאישתי רואה אותי כולי מדוכא ואומרת לי "מה יש לך למה אתה ככה?" ואמרתי לה מה אני יעשה יש לי מחלה... (כשאני מתכוון לדכאון למחלת נפש כאילו)
והיא פתאום אומרת לי "כן כמה זה נוח! אולי גם אני אתחיל לאונן ואז אני גם אוכל להגיד שיש לי מחלה ואוכל לא לעבוד ולא לארגן ולא לעשות כלום..."

ושוב זה כ"כ פוגע... כ"כ.... אין לי אפילו מילים... 
כ"כ הרבה טיפשות במשפט אחד... המחלה שלי זה לא האוננות אלא הדכאון... האוננות הייתה פתרון שהפסיק לעבוד... וגם, מה הקשר אוכל לא לעבוד ולא לעשות כלום?? למה, זה המצב שלי? אני לא עובד ולא עושה כלום???
אני בסה"כ יושב כאן עם כאב בלב וקושי לתפקד והדבר שאני הכי פחות צריך זה גם את ההקנטות האלה מאישתי...

והילדים.... אוך הילדים....
משום מה מאיזשהי סיבה דווקא השבת הם השתגעו לגמרי...
שני הגדולים שלי זרקו חפצים אחד על השני לתוך הפנים, רבו מכות רצח, בילגנו את כל הבית, העיפו חפצים... קיללו אותי ואחד את השני, זילזלו בי ירקו עליי...
ואישתי שבדיוק התחילה לקרוא ספר של חינוך ילדים כל רגע אומרת לי - אל תתעצבן, אל תרביץ, אל תכעס, אל תעניש.. והולכת!! משאירה אותי עם כל הבלאגן הזה מולי...

ואני גם ככה מרוסק כולי...
בקיצור באמצע ברכת המזון התחלתי לצעוק ולהשתולל עליהם והעפתי את הסידור על הילד ואת השני לקחתי ביד הוצאתי אותו החוצה מהבית וסגרתי את הדלת.... פשוט לא יכלתי להכיל את המציאות הזאת יותר...

בחיי שהיה שלב שהסתכלתי על כל הבלאגן ואני יושב ובקושי מסוגל לתפקד ופשוט חשבתי בראש איך הגעת למצב הזה?... איך?... למה עשית את זה?... למה התחתנת וישר הבאת כל כך הרבה ילדים? מה חשבת לעצמך חתיכת טיפש מאופס.... טמבל אפס אדיוט....
אם היו נותנים לי את האפשרות באותו רגע ללחוץ על כפתור ולחזור לגיל 29 שנייה לפני שהכרתי את אישתי בחיי שהייתי לוחץ.... בלי לחשוב פעמיים....

​עברה עליי שבת קשה ומדכאת.. מאוד.. 
בלשון המעטה..

לא יכלתי להכיל יותר את המציאות הזאתי... הראש רק אמר לי שאני לא יכול יותר.. שדי... שהגיע הזמן להשתמש בתאווה. להשתמש ולהשתמש ולהשתמש עד שאאבד את הרצון לחיות ואז יהיה לי את האומץ אולי לגמור עם זה וזהו...
מתוך הבנה שזה לא ייתן כלום.. מתוך הבנה שזה יהיה לי עוד יותר כואב וחרא אח"כ... מתוך כל ההבנות האלה...
כי משהו בראש שלי אומר לי.. שכשהייתי משומש זה הייתה הדרך שלי לברוח מהחוסר שפיות הזה.. מהרגשות הקשים האלה...
ואת האמת? אישתי והילדים גם מרגישים את זה... כי בעבר כשהיו פוגעים בי, הייתי הולך ומשתמש, ואז חוזר ומתנצל ומבקש סליחה גם אם לא הייתי אשם באמת... היה לי קל להוריד את עצמי ומהכבוד שלי ולהישאר סבלני ואיכפתי כי הייתי משומש מהתחת...
כאילו לכאורה השימוש היה עוזר לי ... ובאיזשהו שלב זה הפסיק לעזור.. וזה התחיל לעשות עוד יותר נזק.. למרות שגם כאן אני עוד חלוק.. אבל לא משנה.. לא איכנס לזה ...

בקיצור כל השבת אני רק מחכה שהשבת תעוף החוצה כדי לברוח מהבית ולסוע לשוטט איפה שרק אפשר..
בסוף הגיע המוצאי שבת ולא נסעתי. נשארתי בבית.
והתחילה שיחה עם אישתי, שהתחילה מאוד חיובי דווקא.. אבל באיזשהו שלב הגיעה לחוסר סבלנות שיש לי כלפיה בזמן האחרון וכלפי כל דבר שהיא אומרת...
ועשיתי שוב את הטעות של לנסות ולשתף אותה ברגשות שלי ...

ואמרתי לה שאני ברגעים מאוד קשים והיא מזלזלת בי וזה גורם לי לצלקות ממנה ולכעס ולריחוק...
אז היא בהתגרות שלה אומרת לי, מעניין שלשכב איתי זה לא מפריע לך
אז אמרתי לה זה ממש ממש לא קשור, אבל אם כבר העלית את זה, בטח שזה מפריע לי... ואני בזמן האחרון הייתי מעדיף שנשכב הרבה פחות ממה שבתאכלס אנחנו שוכבים... ואני המון פעמים עושה את זה בשבילך מבלי שבכלל יש לי רצון לשכב...
וכנראה שזה היה לה קשה לשמוע את זה ושם איבדתי אותה... והתחלנו לריב שוב ...

והלכנו לישון בריב ולא דיברנו..

ואני מנסה לישון, ועם כל הכעס והטינות והעצבים והאיחולי מוות בייסורים שיש לי עליה עכשיו בנקודה הזאת, מכלללללללללללל מה ששיתפתי עד עכשיו (שהיא חירבנה לי את העל האש עם אמא שלי וסכסכה עכשיו בינינו וביני לבין אחותי, שהיא חירבנה את העל אש ורבה עם סבתא שלי, הבלאגן עם הילדים שהיא פשוט הולכת פתאום ואחרי זה כועסת עליי שאני מגיב בקיצוניות, החוסר הבנה שלה של הקשיים שלי, החוסר תמיכה, הזלזול, החוסר הבעת אהבה, כל מה שאני סובל ממנה בשבועות האלה) אני פשוט שוכב שם במיטה ולא מצליח להירדם כי אני רועד מפחד שהיא פתאום תגיד מהפה שלה את המשפט
"זה לא הולך בינינו ממי... אולי נלך כל אחד לדרכו וזהו.."
רועד מפחד!!!!!! רועד!!!!
רק חושב על זה והלב מתכווץ בפחד איוםם ונורא !!!

וקמתי לבוקר יום ראשון נוראי.. באמת..
לא יכול להכיל את כל זה...
עם כל הכבוד לכם, חברים, ולחברי SA, ולכל החברים המכורים שיש בכל התוכניות מכורים שיש בכל העולם כולו, אני לא חושב שמישהו מתמודד עם הדברים האלה שאני עברתי והכל ככה בבת אחת... באמת עם כל הכבוד לכם לא חושב....
אז מותר לי להשתמש! מותר לי!! אף אחד לא יבוא אליי בטענות! מותר לי לגמרי ! יותר מזה! מותר לי להתאבד גם ! מותר! יש לי היתר! מי יכול לעבור את הדברים האלה מי!?!!? בנאדם נורמלי ובריא לא יכול, אז אני?! עם המחלת מאניה דפרסיה שלי (שאיבחנתי את עצמי כן? לא אובחנתי אף פעם רשמית) והדכאונות שלי!? אני יכול לעבור תדברים האלה?!?!?!

ובראשון בבוקר לקחתי את הילדים לגן, אישתי כתבה לי כמה סמסים שמהר מאוד הפכו לריב שוב... ולא הלכתי להתפלל לא רציתי להתפלל... חזרתי הביתה ועמדתי בסלון ואמרתי 3 אפשרויות יש בידך....
א. ללכת עכשיו ולהשתמש
ב. לקפוץ מהמרפסת או לסוע לרמאללה להיכנס פנימה למרכז העיר לעמוד על הגג של הרכב ולצעוק כל הערבים על ה*** שלי!!! ושיעשו בי לינץ' ואמות מות קדושים.... (אם זה בכלל נקרא מות קדושים זה סתם נשמע לי כמו מות אהבלים)
ג. להיכנס למיטה לחזור לישון ולשקוע עמוק בדכאון ולא לצאת מהמיטה עד מחר בבוקר...

אסירות תודה שבחרתי באופציה ג, ובעודי בדרך למיטה הבליח במוחי רעיון לסוע לרשב"י...

מה עושה יהודי שכבר איבד את זה לגמרי? איבד את זה אין זהו נגמר... אבוד... טוטאלוס....
הולך לרשב"י להתחנן לעזרה...
גם על הדרך יש חבר בצפת שמאוד רציתי לפגוש כל הזמן, אז הנה, הזדמנות...

יצאתי מהבית בעצבים ונסעתי לרשב"י, קראתי את כל הספר תהילים, משם לצפת לפגוש את החבר. המון שיחות החלמה. אסירות תודה.
חזרתי הביתה גמור.. מקלחת ולישון. מוקדם.
קמתי אתמול שוב עם אותה הרגשה חרבנה ושהעולם חרב ופשוט לא הודיעו לכולם אלא רק לי הודיעו...
שוב לא הלכתי להתפלל. אבל הפעם במקום ללכת להתפלל נסעתי למקומות של פריצות כדי להשתמש.

נגמר. 
אמיתי, נגמר. לא בצחוק.. לא בכאילו. נגמר על אמת.

רגע לפני אני מתקשר לחבר, רק כדי לשתף, להודיע.. להודיע שנגמר לי, שהפסדתי במערכה. שאני מתפלל שאלוקים יסלח לי, ושיעזור לי לעלות שוב על דרך אח"כ, שיעזור לי איכשהו לעבור את זה בפעם הבאה יותר בהצלחה..
והחבר מדבר ומדבר, ואז מגיעה השעה 9 והוא אומר לי בוא תעלה לקבוצה טלפונית, אז אני עולה לקבוצה טלפונית ושופך את הלב, ואז בסוף הקבוצה מישהו שאני לא מכיר שם מבקש את הטלפון שלי ואני נותן לו, והוא מתקשר אליי ואומר לי אני בא אלייך עכשיו אל תזוז תישאר איפה שאתה.
אני אומר לו סבבה מאיפה אתה הוא אומר לי מירושלים, אני בא אלייך עכשיו 10 דקות בודק איזה תחבורה ציבורית יש לי ובא תחכה לי אל תשתמש.

באמת אחרי 10 דקות הוא מתקשר כשהוא כבר בדרך לאוטובוס ולרכבת...
מירושלים....

אז אמרתי לו עזוב, גם ככה אני לא מסוגל לעבוד היום, אני אסע אלייך לירושלים וזהו
גם ככה לא הייתי המון זמן בכותל וגם יש עוד חברים יקרים שאני רוצה לפגוש בירושלים שאף פעם לא פגשתי... אז עזוב, אני בא אלייך.

וכך משום מקום, במקום להשתמש נסעתי לירושלים עיר הקודש.

והתחלתי להתחבר. עליתי לעוד קבוצה טלפונית, עצרתי בדרך מסרתי מסר של 20 דקות על כל הבלאגן הזה שעבר עליי בימים האחרונים... התחברתי עוד ...

הגעתי לחבר הזה ונפגשנו וישבנו ודיברנו והגעתי לתובנות מדהימות והרבה אסימונים שנפלו לי...
וגם זכיתי לפגוש עוד חבר יקר מכאן מהפורום בפעם הראשונה שלא אגיד מי כדי לא לפגוע באנונימיות שלו..

בקיצור הפך להיות טיול מדהים של חיבור מדהים ותובנות מטורפות.

ואני אשתף את התובנות שעלו לי בסופו של דבר מכל הבלאגן הזה.

א. תמיד ידעתי שאני סובל מתלות וריצוי, בעיקר כלפי אישתי. חשבתי שזה עבר לי והשתחררתי מזה, אבל הטיול הזה, גם של אתמול לירושלים וגם של שלשום לרשב"י הראו לי כמה בעצם לא השתחררתי. כמה פחדתי שאישתי תשאל אותי איפה אתה, כמה אני מתבייש לספר לה שנסעתי לטייל לפגוש חברי תכנית ולהתפלל במקום לסוע לעבודה בגלל שאני מרגיש חרא ומדוכא ועומד ליפול...
קלטתי עד כמה עמוקה התלות שלי באישתי, וקלטתי מעל הכל את השורש שלה - מאיפה זה מגיע?!
זה מגיע מהפחד שהיא תעזוב אותי והפחד מלהיות לבד!!!
אותו פחד שהיה לי כל החיים עם כמעט כל בת זוג שהייתה לי שאהבתי אותה... ואותו פחד שהיה לי כלפי אמא שלי!!!!
ופה נכנסת התובנה השנייה!

ב. אני תלותי גם באמא שלי! תמיד הייתי! כל החיים הייתי! תמיד פחדתי שהיא תזרוק אותו יום אחד מחוץ לבית ותשאיר אותי לישון בחוץ ולגור בחוץ בלי אוכל ובלי מים ובלי שמיכה או בגדים... (כי זאת ההרגשה שהיא הייתה נותנת לי! ואלו הדברים שהיא הייתה אומרת לי ברגעים של עצבים!! כמו שאני זרקתי את הילדים מחוץ לבית וסגרתי את הדלת - פתאום נזכרתי מאיפה למדתי את זה... מאמא שלי שעשתה ככה לי!!!)
וככל שהשנים חלפו, שנאתי מאוד את אמא שלי, מאוד...
אני לא יכול להגיד שאף פעם הייתה לי אהבה כלפיה...
היה לי פחד כלפיה, אימה ממש, יראה, אבל רחוק מלהיות אהבה...
לראייה לא הייתה אכפת לי שהיא תמות... להיפך... באיזשהו מקום חיכיתי שזה יקרה...
אמא שלי תמיד הייתה שתלטנית ממקום של אהבה, כלומר היא אוהבת אותך אז היא תיקח לך שלא יהיה לך כלום בידיים כדי שלא תעשה טעויות ותאבד את זה, אז היא תעשה בשבילך הכל, אבל רק איך שהיא רוצה ואיך שהיא רואה לנכון...
וברגע שתרצה לעשות אחרת ממה שהיא אומרת - שם זה הסוף שלך... והיא מסוגלת הייתה לקלל ולצעוק ולהשפיל ולהשתמש בכל הכלים שיש לה כדי להשיג את מה שהיא רוצה - שזה שאתה תעשה את מה שהיא רוצה...
וזה כלל להעיף לי את המחשב מהחדר, להעיף לי את הטלויזיה, בהמשך לקחת לי את המפתחות של האופנוע שלי (או הרכב) לבקש ממני כספים או לקחת ממני כספים, אמא שלי תמיד לקחה את השליטה על הכל...
וברגע שגדלתי ונגמרה לה השליטה, האיום התחיל להיות על הירושה. שהיא תנשל אותי מהירושה.
והיום באמת שאין לה כבר במה לאיים... והיא באמת כבר לא מאיימת...
אבל אני עדיין בראש שלי תלותי באמא שלי!!
וזה ניהל אותי ברמות מטורפות שהיא כועסת עליי.... 
כאילו עדיין יש בי פחדים ממנה... פחד שהיא תנשל אותי, שהיא תנתק אותי מכל המשפחה... שהיא תתנתק מהנכדים מהילדים שלי...

ג. אני תלותי לא רק באמא ובאישתי, אלא גם באבא, בסבתא, באחים שלי, ברגע שמישהו לא מרוצה ממני, או לא אוהב אותי, או כועס עליי, או חושב שאני לא בסדר - אני לא מסוגל לסבול את זה!!!
אני חייב להשלים איתו, חייב לשכנע אותו! חייב לרצות אותו! 

ד. אני חסר אונים מול התלות הזאת, והריצוי, והצורך באישורים, בדיוק כפי שאני חסר אונים מול התאווה!!!! זה הכוונה של התכנית (פעם היה על זה דיבור פה) כשאני אומר שאני חסר אונים... לא רק מול התאווה! מול החיים מול הרגשות שלי מול הרגישות יתר שלי אני חסר אונים מול זה כלומר אני לא יכול לשנות את זה בעצמי!!!!!
אבל בדיוק כמו עם התאווה.... חוסר אונים זה צעד 1, צעדים 2-3 אומרים לי וזה מה שאני מבין היום - אני לא יכול... אבל אלוקים יכול. אלוקים יכול לעשות זאת עבורי. אני צריך רק לבקש. לבקש ולבקש ולבקש. לגלות ולהבין איפה הדברים האלה שאני חסר אונים מולם - ולבקש מאלוקים שחרור שם.

ה. והתובנה הכי חשובה שנפלה לי... ובאמת אם דילגתם על כל הקטע הארוך הזה זה בסדר גמור כי כללללל מה שעברתי בשבוע האחרון הכל היה שווה אך ורק בשביל התובנה הזאתי שנפלה לי אתמול שאני כותב כאן עכשיו.

כשישבתי עם החבר הזה היקר מפז, ושוחחנו, דיברנו קצת על זה שאלוקים ברא אותנו כדי להיטיב עימנו, אבל בגלל שהטוב לא יהיה מושלם אם הוא יהיה בחינם אנחנו צריכים לעבוד עבורו... וזה משמעות הנסיונות והקשיים וכו'...
ואני שאלתי את החבר הזה, אני מבין לגמרי... אבל אם הקב"ה אוהב אותי, ורצה להיטיב עימי, ורק בשביל שלי לא תהיה בושה בזה שקיבלתי את כל החסד בחינם הוא יצר עבודה שאצטרך לעשות כדי שלא ארגיש בושה, למה הוא עשה את העבודה הזאת כל כך קשה שהיא בעצמה תגרום לי סבל?!?!?!?!
תאמין ליייי, שאם העבודה הייתה משהו קל... קטן... הייתי חי עם זה בסדר גמור שקיבלתי הרבה שכר על עבודה קטנה... ולא הייתי מרגיש חסד חינם... בעיקר לא כיום כשאני רואה את כל הסבל של הצד השני ובעיקר בגלל העובדה שאני לפעמים גם נופל בכל החוקים והדרישות האלה ולא מקיים אותם!!

והוא אמר לי תשובה מדהימה....
ותראו לפעמים איך התובנה הכי מדהימה שאני מקבל בחיים מגיעה לא מגדול הדור... אלא מחבר פשוט כמוני שמתמודד עם התאווה והולך לקבוצות כבר קרוב ל-10 שנים....

הוא אמר לי שרב גדול מירושלים פעם אמר לו, שאם הוא מרגיש קושי בעבודת השם, כנראה שזה לא העבודת השם שלו, או שהוא לא עושה אותה כמו שצריך. כלומר הוא מפספס משהו.
ואז הוא שואל אותי - תגיד, יש לך ספונסר?
אמרתי לו אכן.
הוא שואל אותי, מהם הדברים\המשימות שהספונסר שלך אמר לך לעשות?

אמרתי לו ללכת ל-3 קבוצות בשבוע, לכתוב כתיבה יומית וצעדים, לקרוא קצת בספרות ולעשות 5 שיחות טלפון לחברים במהלך היום.

והוא שואל אותי- זה קשה לך לעשות את זה?
אני אומר לו בכנות לא... האמת שזה ממש קל...

והוא אומר לי - זה מה שאלוקים רוצה ממך! זה העבודת השם שלך. ובגלל שאתה לא עושה את זה - הכל נהייה קשה ומסובך וכואב ובלתי נסבל וכו'....

אני לא יודע אם אתם מצליחים להבין את המשמעות של האמירה הזאתי עבורי... כמעט שירדו לי דמעות באותו הרגע...

כי כשאני עושה את כל הפעולות הפשוטות האלה שהספונסר אמר, אבל עושה אותם באמת, היום שלי הופך להיות הרבה יותר טוב. החיים הרבה יותר טובים... אני באמת מרגיש חופש ושחרור מהתאווה... אני באמת לא רוצה לברוח... אני באמת מטפל בעצמי ונוגע במקומות שבאמת כואבים לי... אני מוסר את זה לאלוקים... והוא עושה את הצד שלו....
וכל פעם כל פעם אני מפסיק לעשות את הדברים כשנהייה לי טוב, ואז שוב אני מתרסק למטה ושוב סובל וסבל וסבל וסבל....
זה לא העבודת השם שלי להיות בסבל הזה.... העבודת השם שלי זה כל יום לעבוד על עצמי בצורה שראיתי מהספונסר. כך אני לא רק מגיע להחלמה מבחינת התאווה והשימושים... אלא אני מגיע להחלמה עצמית בכלל מול הדכאונות שלי והכאבים והסבל והחוסר יכולת להתמודד עם החיים...

בשבילי הגילוי הקטן הזה היה כאילו גיליתי את אמריקה...

וזאת ההחלטה הטובה שלקחתי אתמול, כל יום לפני העבודה, לא נכנס למשרד לפני שישבתי לכתיבה יומית וצעדים.
בכל השאר ברוך השם אני דיי מקפיד.

היום היה לי יום טוב. לא יום מופלא... אבל ברוך השם יום טוב.

ראיתי המון מושאי תאווה בחוץ, המון... ואסירות תודה האובססיה לא נדלקה.
הלכתי לעבודה ולא הצלחתי לעבוד דקה... אבל אסירות תודה הבריחה לתאווה לא הגיעה...
אני חסר אונים מול הכל כפי שאני חסר אונים מול התאווה. אלוקים יכול לעשות עבורי מה שאני לא יכול לעשות לבד. אני רק צריך למסור לו את זה. ולמסור לו את זה זה להיות בחיבור. ולהיות מחובר זה אומר בכל רגע ורגע לדעת, מה מטריד אותי? מה יושב עליי? מה מנהל אותי? מאיזה פגם אופי זה מגיע? אה מפגם אופי א - מצויין. תפילה לאלוקים להשתחרר מפגם אופי א. זהו, זה כל מה שביכולתי לעשות.
ואז אני כבר מרגיש יותר רגוע....

למה?...
כי ההגה בידיים של אלוקים ולא בידיים שלי.
כשהוא בידיים שלי אני מגיע לתהום...

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !!!!!

קשה לי להאמין שמישהו יקרא את כל זה.. אבל רק בשביל עצמי לעתיד היה שווה לכתוב את הכל

כמובן שקראתי הכל!!! 
אתה מלך! 
התובנה על הפעולות הפשוטות היא אדירה ומחלימה מאוד! 
אוהב אותך אח יקר!!!

קראתי בשקיקה...
אין לי מילים אחי אוהב אותך וכל כך רוצה שהמשא הכבד שאתה סוחב על עצמך יהפוך להיות יותר ויותר קל...

מתרפא כתב on 20 אפר' 2021 14:55:

עוד מפגש משפחתי טיפוסי בישראל

שלום מתרפא!
קראתי הכל.

אני לא יודע אם זה עוזר.. אבל אתה מקור השראה בשבילי. הקשיים שאתה עובר לא פשוטים בכלל ואני יכול לראות איך אתה מתאמץ לתקן את הדברים שחשובים לך בחיים..

אני רק רוצה להגיד לך משהו קטן, רשמת שבהתחלה התאווה עזרה לך, ואז היא הפסיקה לעזור.. זה בדיוק מה שקרה לי.. בדיוק שבוע שעבר הבנתי איך בדיוק זה קרה.. אבל קרה עוד משהו ברגע שברחתי  לכיוון התאווה הבעיות רק גדלו והתעצמו.. אני חושב שאולי ניתן להסיק מזה שכאשר יש משברים גדולים, דווקא אז אסור ליפול, כי דווקא הנפילה תגרום למשבר להיות גדול אפילו יותר ממה שהוא עכשיו .. 

לילה טוב חבר. אני זמין אם אתה צריך.

וואאאאאאאווווו
מתרפא 
זה לא פוסט זה פשוט חוברת [מלשון חיבור] שמחברת אותי לדרך שאתה עושה - אתה עושה דרך מדהימה, אין מילים...
פעולות, פעולות, גם כזה לא מעניין, להיות איש שמחפש החלמה - זה אתה עם כל הכאפות והקשיים שאנחנו עוברים צריכים לדעת שבסופו של יום אלוהים מנהל אותנו ואנחנו מנוהלים - איך להרגיש ולחיות - זה כבר מסור בידינו...
ממש עזרת לי בשבוע האחרון
ה' יברך אותך מאחל לך את כל הטוב

אוהב אותך מתרפא, קראתי הכל.

יכול להזדהות כמעט עם כל משפט אפילו שאני לא נשוי.

גם אצלי אמא שלי לוקחת שליטה על החיים בכיביכול לעזור ולא מזמן עשיתי פעולה קצת קשה להשתחרר מהתלות במקום של ניהול חשבון הבנק שלי שהיה לה לשם גישה ושליטה על הכל ועכשיו יש לה סוג של כעס עליי בגלל זה, לא אאריך מידיי..

גם אצלי הסבתא כזאת חולה עם הערות לא במקום והרבה לשון הרע שפוגע בכל המשפחה, יכול לראות איך זה משפיע עליי ועל בחירת בת זוג עוד לפני שיש אחת כזאת.

ודבר אחרון רציתי להגיד שזה ממש מדהים לראות איך אתה נשאר נקי למרות הכל, אני בכנות מרגיש שאני לא עובר חלקיק ממה שאתה עובר ועדיין מלא גירויים ומרגיש על סף נפילה כל הזמן ומרגיש שאם הייתי במקומך כבר מזמן הייתי משומש, זה כנראה הנס של התוכנית.

אוהבים.

אוהבים אחי! תודה על הדברים. נראה שממש הבנת על מה אני מדבר...

שנים שהחשבון בנק שלי היה בידיים של אמא שלי (היא עובדת בנק...) כחלק מהשליטה שלה עליי ועל הכספים שלי..

רק כשהתחתנתי זה יצא משליטתה באסירות תודה בלי בעיות..

והסבתא והלשון הרע..

קח בחשבון המשפחה שלי כולם חילונים.. אז כשאני אומר לשון הרע זה לשון הרע של חילונים אחי שמעבר להיותו לשון הרע זה ממש דברי בלע וקלס.. ממש שפה מגעילה ומביישת... לפחות עבורינו..

היום ה-615.

שנה, 8 חודשים ו-10 ימים של נקיות.

יום 2 לפיכחון. לא מובן מאליו בכלל.

אסיר תודה שהתחלתי את היום לפני שנסעתי לעבודה בכתיבת בוקר וצעדים. כל היום עבר בחיבור וטלפונים. אפילו קצת התחלתי לעבוד..
נתקלתי באיזה בעיה קשה שבינתיים אני ממש מתלהב לפצח. אסירות תודה על זה.

אסירות תודה שהייתי בקבוצה בערב והעברתי מסר, ברוח הדברים שכתבתי כאן אתמול. אסירות תודה שזה התקבל בחום ובאהבה והרגיש לי שזה תרם, גם לי וגם לאחרים.

אסירות תודה שגם היום וגם אתמול למרות עשרות מושאות תאווה מטורפות שראיתי בחוץ ברחוב מתחת לבניין יוצאות מהחדר כושר האובססיה לא נדלקה.. לא מכוחי.
ולא פעלתי על תאווה. ולא עשיתי שום פעולה לא שפויה. לא מכוחי.

אסירות תודה שהעניינים עם האישה מתחילים להסתדר. היום ואתמול מרגיש שהיא חזרה להיות כרגיל לגמרי כאילו כלום לא קרה..
מחייכים אומר לה דברי אהבה וחיזור כפי שהרב הנחה..

היום היא רשמה לי לראשונה אחרי הרבה זמן שהיא אוהבת אותי עם סמיילי של לב..

ומחר קבעה לנו בייביסטר ושנצא קצת אני והיא.

כמה צריך להעריך את הדברים האלה.

תודה לאלוקים על יום נקי, מחובר ושפוי.

תודה שאתם איתי בדרך.

א.ת ממש שמח לשמוע.

חח הצחקת אותי כי בדיוק גם אמא שלי ככה עובדת בנק..
לא מזמן היה לי את הסיפור הזה איתה שהיא התחילה להעיר לי על זה שאני מעביר כל מיני סכומים (ניסיתי לתמוך באחי וגם קצת להפריש מעשרות ולא רציתי שזה יתפרסם) אז החלטתי לחפש דרך לחסום לה את האפשרות הזאת, זה קצת גרם לכעס אבל נראה לי שלאט לאט זה עוזר לי להשתחרר מהתלות ממנה ביחד עם עוד כמה דברים בחיים. לא כתבתי את זה פה כי הרגשתי שזה פחות היה רלוונטי אבל שיתפתי חברים בווצאפ.

גם הסבתא לא בדיוק דתייה או מסורתית וגורמת הרבה סיכסוכים לכל המשפחה, גם אבא שלי התפרץ עליה מספר פעמים..

אז מזדהה איתך ואיתך בדרך, אוהבים!