מתרפא, איזו התנהלות מפוכחת ומתמסרת לתהליך בזמן אמת!!!!!!!!!!
הרבה פעמים מתוך המצב הקשה ושהשבר, דווקא שם אנחנו נופלים ואח"כ מבינים כמה שזו הייתה טעות! 
חכה, השמחה שלא נפלת הולכת לבא ממש בקרוב או שהיא כבר פה אצלך,
אין שמחה גדולה מכך שהיינו על פיתחה של נפילה ולא נפלנו!
עשינו סיבוב, לא התקרבנו.
מתרפא, אני גאה בך.
אתה אלוף, השראה למחשבה חזקה ומתמסרת.
אתה עובר דרך,
תזכור שאף אחת לא מושלם,
אנחנו לא מלאכים,
בני אדם.
כן, אנחנו מתקנים, אנחנו משתפרים,
האם אתה אדם טוב יותר ממה שהיית אתמול?
זה הישג ענק.
צעד אחר צעד.
יש לך את זה.
תמשיך.
חזק ואמץ
אוהבים

תודה רבה חבר יקר ! תודה רבה ! אוהבים!!

היום ה-581.

לא בא לי לכתוב את הכל, אבל מצד אחר אני פשוט חייב. סוג של צעד 4? אכתוב אותו כאן, בפירוט, ואצא ידי חובת כתיבת צעד 4 על זה.

עברתי אתמול יום גהנום. גהנום אמיתי.

אני לא אגזים אם אומר, שלא חוויתי בחיי סבל כמו שחוויתי אתמול.

וזה לא בגלל שהסיטואציה שקרתה הייתה הסיטואציה הכי טראמותית שהייתה לי בחיים, זה בגלל שזה הרגש הכי כואב שהרגשתי לראשונה בחיי מבלי לברוח לסם.. מבלי יכולת לסמם אותו.. זה פעם ראשונה שאני מתמודד עם כאב כל כך חזק מבלי היכולת לברוח לתאווה...

אני ואישתי בריבים כבר שבוע.. אנחנו בריחוק וניתוק ובמצברוח רע מאוד ובגלל ששנינו (ובעיקר אני) הרבה זמן מעביר דברים שמפריעים לי, מטאטא אותם מה שנקרא, אז אחרי שהריב הראשון התפוצץ כבר מלא דברים התחילו לצאת החוצה ולהתפוצץ ונאמרו הרבה הרבה דברים קשים ופוגעים אחד כלפי השני שגם בסוף כשליבנו את הדברים והבנו שבסה"כ הייתה אי הבנה, כל הדברים שנאמרו אח"כ נשארו שם וקשה מאוד לשכוח אותם ופשוט להתקדם...

וזה יצר ריחוק וקרירות.. וחוסר חשק להיות ביחד או אפילו לדבר או לחייך אחד אל השני.. וככה היה כמה ימים כשכל דבר קטן עכשיו הופך לריב כי כבר כל אחד מעיר ישר ולא שומר לעצמו בבטן אז רק נערמים עוד ועוד ריבים וכו'...

הסיפור מתחיל משלשום בבוקר, קמתי להודעה מאישתי שקשה לה הריחוק הזה והיא מתגעגעת לחום ולאהבה וכו' וכו', ושהיא לא מצליחה לעשות את הצעד הזה אבל היא מצליחה לכתוב לי את זה וזהו..

זה מאוד ריגש אותי וחימם לי את הלב והרים לי את המצברוח, שמחתי! שמחתי שהיא כתבה את זה. כתבתי שגם לי זה חסר ואני מתגעגע! ושנעשה מאמץ!
וכל היום ממש עשיתי מאמץ מטורף לחבק, לנשק, לקרב, להגיד מחמאות, לחייך, בבית, כשאני בעבודה בהודעות, בסמיילים, בלבבות, במה לא!!

בערב אני הלכתי לקבוצה ואישתי יצאה עם חברות וחזרתי קצת לפניה הביתה, נכנסתי למיטה וסימסתי לה שכשהיא נכנסת למיטה היא מוזמנת לחבק אותי ושניתן חום ואהבה אחד לשני.

היא הגיבה בחיוב ובכיף ובהודעה מחממת ואני הראש שלי לקח את זה לכיוון של יחסים גם.. והתחלתי להתגרות..
פתחתי מעגל עם חברים שאני לא פועל על מחשבות של תאווה אבל לצערי זה לא עבד וצללתי לתוך פנטזיות רגשיות על מישהי בעבודה שהפכו במהרה לפנטזיות מיניות תוך גירוי קישוי ונגיעה בעצמי וכו'..

וכך חיכיתי לה במיטה כשאני בעצם מתגרה עוד ועוד...
והיא הגיעה וחיכיתי לה שתתארגן ותתקלח והכל ועד שבסוף נכנסה למיטה נתנה לי לטיפה כזאתי בקושי של חמש שניות וזהו...
ואני מצידי (גם קצת מתוך מקום של תאווה ורצון להיות ביחד) המשכתי עוד ללטף ולחבק ולהראות חום ואהבה והיא כאילו שכבה כזה כמו בול עץ...
וככה נמשך כמה דקות עד שלא יכלתי יותר והתעצבנתי.. ורבנו שוב.. והלכתי לשבת בסלון והלכה לי השינה מרוב עצבים ושוב התחלנו להתכתב והרעל שלי עליה רק הלך ועלה שוב כבר לא יכלתי להכיל את זה ...

וככה התחיל אתמול בעצם...
קמתי בדכאון כבד.. בלי חשק לכלום.. עצב נוראי.. בכיתי בבוקר בשחרית ובכיתי שוב בצהריים במנחה.. 
אישתי ניסתה בבוקר לתת חום ואהבה אבל לא הייתי שם ...

ואז אחה"צ בתוך המציאות הזאתי שאני גם ככה בשיא המסכנות שלי נחתה עליי עוד פצצה...
פצצה גרעינית...

אני לא רוצה לפרט כאן את הנושא עצמו של העניין כי זה לא כל כך שייך למען האמת, אבל זה משהו שהיה מאוד בעייתי עבורינו ויצר המון בלאגן לפני שנתיים, ואחרי התייעצות עם הרב שלנו החלטנו שעושים משהו מסויים, וזה נמרח ונמרח וכבר חלפו שנתיים וזה עוד לא נעשה אז תפסתי יוזמה השבוע וקבעתי לנו פגישה עם עו"ד כדי לטפל בזה, וישבנו איתו והכל היה מצויין ובאותו אחה"צ הוא שלח לנו את ההצעת מחיר, והעברתי אותה לאישתי כדי שתאשר והיא פתאום נכנסה כזה למוד של רגע חבל זה המון כסף לא חבל?
וזה בשניות הדליק אותי וגם ככה אני בשיא הסבל שלי ודכאון וכאילו עכשיו פתאום את חוזרת לי אחורה ללפני שנתיים שכבר סגרנו את הנושא הזה ??
לא התעצבנתי (עדיין) אלא פשוט אמרתי לא נורא כן זה קצת יקר אבל אין מה לעשות... והיא התחילה להתעקש עוד, שאולי כדאי לוותר על זה? אולי כדאי לעשות אחרת? אולי נעשה ככה או ככה או ככה? והתחלתי להתעצבן עוד יותר פשוט לא יכלתי להכיל את זה .... לא יכלתי להכיל עכשיו את אותו ויכוח ארור מלפני שנתיים שכבר גמר לי על הנשמה וכבר עברנו אותו ועכשיו לעבור אותו שוב?!? והיא אמרה לי אני רוצה להתייעץ עם הרב על זה...
וזהו זה שבר אותי..

להתייעץ עם הרב?? על מה? הקמצנות שלך על 5 אלף שקל שווה יותר מהשקט הנפשי שלי וממה שסיכמנו שעושים ושזו הפעולה השוויונית והצודקת עבורי??
ופשוט זהו.. לא יכלתי לדבר איתה יותר...

כתבתי לה שאני פשוט לא רוצה לדבר איתה יותר וזהו... ושתעשה מה שהיא רוצה וביי
וחסמתי אותה בהאנגאואטס...

והסבל... אךךך הסבל.....
לא יכלתי להכיל אותו....
כאב לי כאב נוראי בפנים בתוך בית החזה שפשוט לא ידעתי איך לאכול אותו כאב עצום של סכין בתוך הלב והבטן ומסובבים אותה שוב ושוב וגם ככה אני ביום מרוסק...

יצאתי מהעבודה הלכתי למקום שקט לשבת ובכיתי את הנשמה שלי התחננתי לאלוקים שייקח אותי פשוט שאני לא מסוגל לשאת את הכאב הזה יותר... ואני לא רוצה לברוח לסם.. לא יכול... אז מה אני יכול לעשות בעצם?? איך מתמודדים??

התקשרתי לספונסר, אמרתי לו בבכי, הצלחת אחי, הצלחת. תמיד אמרת לי בלי הפסקה את המשפט - אתה צריך להבין שעדיף למות מאשר להשתמש. עדיף למות מאשר להשתמש. ובהתחלה לא היה לי מובן המשפט הזה, כי לא עדיף לי למות מאשר להשתמש! והיום הנה, הצלחת אחי... אני במצב שאני מעדיף למות מאשר להשתמש. לא רוצה להשתמש! מעדיף למות! רוצה למות!! לא יכול לסבול את הכאב!! אבל אלוקים לא ממית אותי!!! אז מה אני עושה?!?!?!?

והוא הגיב בחכמתו על סיפור דומה שהיה לו בתחילת הדרך, עם הספונסר שלו, שאמר לו על עצמו, שהוא היה בסיטואציה מאוד מאוד דומה לשלי ושהספונסר שלו אמר לו שזאת תמיד הייתה הבעיה שלו בחיים... שהוא לא ידע להתמודד עם הרגשות ולהכיל אותם...
והוא אמר לו פשוט תשב ותחווה את הכאב... תחווה תרגיש אותו... אל תברח ממנו.. כל החיים ברחת ממנו וזאת בדיוק הבעיה תמיד הייתה...
עכשיו תהיה בהחלמה. החלמה זה לדעת לשאת את הכאב. להרגיש אותו. לחוות אותו.

זה עזר.. זה עזר להיכנס לפוקוס.. להכיל את הכאב ולהרגיש אותו.
זה לא המעיט את הכאב... אבל זה עזר לי להמשיך לחוות אותו ולא לברוח...

והתקשרתי לעוד חבר שניים לדבר ולדבר ולבכות... לשתף.. לא להישאר לבד.

הספונסר בהנחייה שלו אמר לי סבבה זה המצב - אז פשוט תתקשר לרב מה הבעיה?
בד בבד אישתי שלחה לי סמסים למה אני מגיב ככה סה"כ היא רוצה להתייעץ עם הרב והיא תעשה כל מה שהוא יגיד וכו'....
אז זה קצת הכניס אותי לפרופורציה.. והתקשרתי לרב והרב הצדיק אותי לגמרי ולא הבין למה היא חזרה אחורה פתאום שנתיים לאותו ויכוח של אז?? ואמר אין בעיה שאישתך תדבר איתי ונסדר את זה.

נכנסתי הביתה עם רגשות מעורבים, כעס וטינות כלפיה, ממש שנאה אימתנית... אבל הרגשה וידיעה שלא נורא, היא תדבר עם הרב תיק תק והוא פותר את זה והכל בסדר...

אז היא פתאום אומרת לי לא אני לא רוצה בטלפון אני צריכה להיפגש איתו לבד. (עם הרב)

וזה שוב פוצץ אותי לגמרי....

איך להיפגש איתו לבד?!?!?! הרב כל כך עסוק בקושי בטלפון אפשר להשיג אותו!!! איך תשבי איתו לבד לפגישה?!?!?! תתקשרי אליו!!! תרימי את הטלפון ותתקשרי!!!
וככל שאני מתעקש יותר ומתעצבן יותר אישתי תופסת עוד יותר קונטרה נגדי.... ושוב מתלכלכים ועוד דברים מגעילים ועוד פגיעות... ושוב ריב וצעקות והילדים בבית ....

זה הגיע למצב שאני ארזתי תיק ואמרתי לה אני הולך ואני לא חוזר עד שלא דיברת עם הרב... את רוצה שאחזור הביתה תתקשרי לרב.
והיא מצידה אמרה לי לך ואל תחזור.

יצאתי מהבית, התקשרתי לרב וראיתי שהוא בממתינה (כנראה איתה)
כשסיים חזר אליי, אמר לי שהיא דיברה איתו והוא אמר לה שאני צודק וכו' והיא הבינה וקיבלה.

מצד שני, המשכתי לחכות מחוץ לבית, הבנתי שהיא לא אמרה לרב שיצאתי מהבית, והיא לא התקשרה אליי להגיד לי שהיא דיברה עם הרב, אז כאילו, היא לא רוצה שאחזור הביתה בכלל...
וזה עוד יותר פוצץ אותי אז חזרתי הביתה עצבני ושוב התחלנו לריב פצצות וריבים וזה פשוט לא נגמר

שוב באתי לצאת מהבית והיא איימה שאם אני יוצא שלא אחזור אז נשארתי ואמרתי לה תלכי את זה הבית שלי וקיצור התחיל לכלוך מטורףףףף אחד על השני...

רבנו ככה אני חושב קרוב לשעה שלמה של צעקות שיח אילמים ממש אין עם מי לדבר

ובסוף איכשהו באיזשהי נקודה כבר נגמר הכוח לצעוק... והטונים התחילו לרדת... ולרדת... ולרדת....
ולאט לאט התחלנו לדבר בשקט.

היה כבר סביבות 12 בלילה... כמה שעות בילינו במריבה ביום הזה... אלוקים יודע...

זהו סיימנו לדבר פחות או יותר הגענו להבנות כאלה, אבל האווירה עדיין הייתה מסריחה מכל הדברים שאמרנו.. היא הלכה למיטה ואני הלכתי למרפסת...

בכיתי לאלוקים. מה אתה רוצה שאעשה אבא?? מה רצונך ממני מה?? להשפיל את עצמי עד עפר?? לוותר גם איפה שאני צודק?? גם איפה שהרב אמר שככה צריך לעשות גם שם לוותר?? תגיד לי אבא שאדע מה לעשות ואני אעשה כל מה שצריך מבטיח לך רק תגיד לי!!!

הלכתי לחדר ופשוט פתאום משום מקום (לא מכוחי... לא הצלחתי לעשות את זה אף פעם בעבר) נכנסתי למיטה וחיבקתי אותה ונישקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה ופתאום זה התחיל להתהפך...

סוף סוף זה התחיל להתהפך...

וזהו ובבוקר כבר היינו ביחד וגם הייתה איזה פאלטה אבל לא נורא גם אותה שרדנו איכשהו למרות שהיה קשה לעבור אותה אבל עברנו...

ובצהריים היום כבר הכל התהפך לגמרי מקצה לקצה.
אישתי התהפכה 180 מעלות. כל הויכוח של אתמול.... כל החוסר הסכמה, הכל התהפך ממש שהיא הכי רוצה את טובתי ועכשיו במיידי לא לחכות עוד רגע!!
ודברי אהבה ולבבות ומה לא ?!?!?!

וזה הנס רבותיי... זה הנס היום... זה הנס כל יום ויום כנראה...

אני מודה לאלוקים ולתכנית שלראשונה בחיי לא ברחתי מהכאב והסבל. עד עכשיו כואב לי... זה כאב נפשי שכמו שאתה מקבל מכה חזקה ממשיך לכאוב לך כמה ימים אחריה? אותו דבר כואב לי נפשית עדיין בפנים מהכאב שהרגשתי חזק בבטן ובחזה. אבל אני אסיר תודה שלא ברחתי לתאווה ולא ברחתי לשום מקום אלא איכשהו פשוט התמודדתי גם כשהמצב המשיך להחריף ולהיות עוד יותר גרוע ממה שהיה לפני כן ...

הייתי אתמול הכי קרוב אני חושב בחיים שלי מלהגיד לאישתי שאני רוצה להתגרש שאני לא רוצה איתה קשר עוד דקה נוספת בחיים שלי... ומהאמירה הזאתי אני לא יודע אם ואיך היה אפשר לחזור אחורה... ואני בטוח שגם היא בעצמה הייתה מאוד קרובה להגיד את זה אבל זה לא נאמר באסירות תודה זה לא נאמר... 

מודה לאלוקים שעזר לי לעבור את הגהנום הזה של אתמול, והביא אותי ליום מאוד מוצלח וטוב היום. של עזרה לחברים חדשים, של עבודה, של צעד 9 מדהים שעשיתי עם מישהו מהעבר שפגעתי בו וביקשתי סליחה היום, של אלוקים שהראה לי איך בשנייה אחת הוא מסדר את הככככככלללללללל פשוט הכל מהכל.

מצטער שיצא ארוך היום. גם אם אף אחד לא קורא זה בסדר, זה יותר בשבילי מאשר בשבילכם

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !!

קראתי הכל 
באמת טירוף הטירופים 
וואלה 
אוהבים אותך
תמשיך בדרך ובתוכנית
והעיקר לזכור 
"אי הזנת הרעב לא הרגה אותנו"...

בס''ד 

קראתי גם, ועוד איך. הרגשתי את הכאב בבטן. עדיין מתאושש.

''כל משבריך וגליך עלי עברו'' 

אוהב ממש. מזדהה ממש. 

אם תשובה מאהבה היא להגיע לאותו המקום ולאותה האישה ולהצליח לא לחטוא.
על אחת כמה וכמה, כאשר אתה מתמודד עם כאב בלתי נסבל ברמה שלא היכרת ובכל זאת לא נפלת ולא השתמשת. 

אשריך אשריך. 

וואוווווו,
אתה גיבור,
אתה כותב מדהים ומעורר,
זה מחזק אצלי תחושה,
שההתמודדות בזוגיות וההשתמשות,
זה בעיה אחת,
של חוסר אמביציה לעמוד במצב קושי ולהתמודד,
אני שאני מתעצבן,
מה שאני רוצה לעשות זה לברוח,
ומה שקורה שהייתי רוצה כבר לחזור,
כבר היה כאן פגיעה עצומה מעצם הבריחה,
היום ב"ה יותר טוב,
בלעמוד מול קושי,
ולהתמודד.
אוהבים.

כמובן גם קראתי הכל אני לא יכול להתאפק שלא לקרוא את השיתופים שלך זה אחד הדברים שמחזיקים אותי בפורום.
אוהבים אותך מאוד ומאחל לך הרבה שלווה ושפיות.

וואו חברים יקרים ! וואו... תודה רבה רבה על התגובות ! באמת שאתם מחממים לי את הלב איתן! פשוט מדהים.. מדהים... תודה מכל הלב !

היום ה-585.

תחילתו של גל תאווה ללא ספק.

אז כמו ששיתפתי בשיתוף האחרון, היה ריב מאוד גדול עם האישה, משבר מאוד רציני. סוג של משבר אמון. 
אמנם כביכול הריב מאחורינו, ודברים הסתדרו והכל הסתדר ואפילו היינו ביחד מאז והכל ממש הסתדר על מי מנוחות והיא התהפכה 180 מעלות ואמרה לי כל מה שאתה עושה אני איתך זורמת תנהל את זה ואני איתך וכו'..

אבל בפנים הפגיעה שלי נשארה.. הדברים שנאמרו.. דברים קשים...
אני מרגיש שאני לא מכיר את אישתי בכלל... שבפעם הראשונה אחרי 7 שנים של נישואים אני פתאום באמת רואה מי היא.. ומה רץ לה בפנים...

היא אמרה המון דברים קשים כלפיי, שחלק מהם אני רוצה להיות בקבלה שלה, להבין שגם לה יש פגמי אופי והיא לא מושלמת וכו'.. אבל עם חלק מהם פשוט קשה לי מאוד... מאוד...
בעיקר קשה לי עם משהו שהיא אמרה, שיש לה חשש שאני אעשה איזה משהו (שקשור באותו עניין משפטי שהיא המשיכה לדחות ולדחות) ושאם נתגרש אז אני אדפוק אותה ואקח לה את הכל וכו'...
ואני פשוט נשברתי... אמרתי לה תגידי לי... ככה את מכירה אותי? את מכירה אותי בתור בנאדם שייקח ממישהו אחר משהו שהוא שלו? את מכירה אותי כמישהו שעושים לו טובה והוא משיב רעה?
והיא אמרה לי "אני מכירה אותך ויודעת שאתה לא כזה, אבל אחרי שמתגרשים אתה לא יודע מה עובר על בנאדם ואיזה שנאה נכנסת... ואמא שלך ואבא שלך ירעילו אותך וכו' וכו'..."

וזה כאב לי כ"כ לשמוע את זה ...

אישתי בכלל לא מכירה אותי.. בכלל... איך היא מסוגלת לחשוב עליי דברים כאלה נוראיים?

וזה עוד רק קצה הקרחון.. אני באמת לא רוצה לשתף את כל הדברים שהיא אמרה כי הם לא שייכים כאן... 

אבל לסיכומו של עניין.. אני כאוב.. כואב מאוד ופגוע.. והמחשבות שרצות לי בראש בלי הפסקה זה שפשוט טעיתי.. טעיתי בבחירת האישה שלי.. בחרתי מישהי שהכי פחות מבינה אותי בעולם והכי פחות מפרגנת...

דיברתי מקודם עם חבר מכאן, והוא הרעיף עליי מחמאות על איזה בנאדם אני וכו', ואני שומע את המחמאות ונהיה לי רק עוד יותר כאב... כי כל המחמאות האלה שאני מקבל מאנשים, רק מדגישות את העובדה שאישתי, שהיא הבנאדם שהכי קרוב אליי בעולם, לא מודע להן בכלל... לא מודע לדברים האלה.. לא מפגרנת.. לא שמה אליהם לב בכלל.. ואם תשאלו אותה זה בכלל הפוך מזה... ואני אינטרסנט ואגואיסט... ובעל גאווה... ושקרן... ומניפולטיבי...
מפלצת בקיצור...

והפער הזה בין האמת לבין מה שאישתי רואה וחושבת פשוט מרסק אותי...

אני אומר בפה מלא.. אם לא היו לי ארבעה ילדים הייתי מתגרש ממנה ללא ספק.. אבל מה לעשות.. יש ילדים והם הדבק שמחזיק אותנו ביחד...
וכן אסירות תודה שבאמת זה לא כל הנישואים שלנו יש המון רגעים טובים ויש המון המון מעלות באישתי שאני כן רוצה לזכור ברגעים האלה של המשבר... אבל אני פשוט שוקע שוב עמוק אל תוך הכאב של הדברים שהיא אמרה לי והטיחה בפניי והאשימה אותי ובכלל לא האמינה למילה שיוצאת לי מהפה כאילו אומר אותה בנאדם זר ברחוב שהיא לא מכירה...

המילים שלי, שהן הנשק הכי גדול שיש לי, לא היו שוות מאומה שם...

אז מה נשאר בעצם?...

הכאב העמוק הזה הביא איתו רצון להשתמש.

כשהכל היה בבלאגן, הייתה עלי סוג של "אימת הדין", פחדתי, פחדתי ממה יהיה, ממה אישתי תעשה, מאם היא תלך ותעזוב את הבית או לא, מאיך אמשיך למחרת? המון פחדים ודאגות...
וגם כשהכל היה רע, עדיין היה לי כביכול משהו לעשות כדי לסדר... היה לי את האפשרות לנסות לדבר איתה.. שוב ושוב ושוב..

אבל עכשיו כשזה נפתר.. כשהכל נפתר והכל בסדר והאהבה שוב פורחת בינינו והיא התקדמה הלאה ואני זה שנתקעתי עם כל הדברים שנאמרו... עכשיו אין לי בעצם מה לעשות... אין לי עם מי לדבר... 
אז אני שוקע..

ומתחיל הרצון לברוח לתאווה ולהשתמש. והפעם אין את הפחד הזה שיחזיק אותי מאפילו להסתכל על נשים ברחוב...

ואז הן גם מתחילות לצוץ בכל עבר...

איפה שאני לא מסובב את הראש... אתמול היה חם מאוד... וראו את זה היטב ברחובות וגם היום...
ואני פשוט חסר אונים לחלוטין..

שוב רצון אדיר להשתמש... שוב גל שוב קריז שמתחיל... מי יודע איפה הוא יסתיים?
בלילה חלמתי חלום אירוטי... שיש לי חברה כוכבת פורנו ואיך שאנחנו באים לשכב התעוררתי...
התעוררתי וסירבתי להתעורר רציתי לחזור לחלום ולהמשיך אותו...
ונגעתי בעצמי ועצרתי רגע לפני הגמירה..

ובבוקר בחזרה מהתפילה ראיתי מישהי חשופה ובאוטומט חיפשתי חניה כדי לעצור ולצאת מהרכב וללכת לעמוד על ידה להסתכל...
אסירות תודה שלא היה איפה לעמוד ... כבר רציתי לחזור ולעשות פרסה אבל אמרתי עזוב אותך סע הביתה...

אבל זה לא מכוחי... הרצון הזה להסתכל וללגום עוד ועוד נמצא שם, והוא בוער... בוער כתנור....

ואני עומד מולו חסר אונים... חסר אונים מול הצער והעצב שלי... מול היכולת להתמודד עם זה...

מול פחדים של חול המועד שמגיע עכשיו, ושאישתי שוב תתבאס עליי כשאני אגיד לה שלמרות כל התכנונים הנהדרים שהיא עשתה לנו לכל השבוע אני עדיין אצטרך ללכת ל-3 קבוצות שלי, ולעלות לקבוצה הטלפונית בבוקר, ולצאת מידי פעם לשיחות חיבור עם חברים... כי המחלה שלי לא תעצור בגלל שהגיע חול המועד...

ואין לי כוח לעוד ריב איתה.. פשוט אין לי כוח... לא יודע להתמודד איתה...

מתפלל לאלוקים לזכור, שהרגעים הכי חשוכים הם אלו שלפני עלות השחר...
להחזיק חזק. חזק חזק. למסור לאלוקים את הכל. לעבור את הימים האלה... של הקריז הזה שבטח יעלה ויעלה... ולוותר... לוותר על להשתמש כי פעולה אחת קטנה תגרור אחרי עוד אחת ועוד אחת ומי יודע איפה זה יעצור...

אני בסכנת נפילה כי אם אני נוגע היום בתאווה מתחיל מדרון חלקלק שאני לא יכול לעצור אותו ושכבר אין לי שליטה שם... והכל תלוי ברגעים האלו של עכשיו.. ממש בכל רגע ורגע. כל בחירה לא נכונה שאעשה עכשיו עלולה לעלות לי בהחלמה שלי ובחיבור ובסופו של דבר בנפילה..

שלא תטעו לחשוב, אני לא יותר טוב מאף אחד כאן...

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

מתרפא היקר, כל מילה שנכתבה כאן, כמו חץ לתוך הלב, אני כואב איתך, מרגיש אותך.
לפני שאתייחס לתוכן, אשבח אותך על כשרון כתיבה טהור, אתה מבטא את מה שקורה לך בצורה שנעים לקרוא ולהרגיש אותך מהכתיבה.

אני לא יכול להבין באמת מה אתה עובר כי אני לא אתה, אני יכול להגיד לך שאתה לא לבד, אני מרגיש בכאבך, ואם היה לי קל להגיע לדמעות הן היו זורמות עכשיו במורד לחיי.

האישה שלנו היא מראה ששמה אותנו במצבים שבלעדיה לא היינו מודעים לכל מיני צדדים שבנו, היא התיקון של החיים שלנו, אין טעיות בתחום הזה, טאטע שלנו יודע לשלוח לכל אחד את ההכי טובה בשבילו.

"דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא."

המילים שאשתך אמרה לך הן כואבות ופוגעות - אנחנו לא רוצים להרגיש כאב ולפגיע, אנחנו רוצים להרגיש טוב ולחיות את החלום הורוד, לשוט על יאכטה בתאילנד...
גם לי לפעמים בריב עם אשתי בכלל לא באלי להיות בסיטואציה, אבל זה ההבדל בין רווק לנשוי, רווק כשמישהו מעצבן אותו הוא אומר לו להתראות וזהו, נשוי מוכרח להתמודד.
החיים האמיתיים זה רק כשנשואים.
אל תחשוב שמישהי אחרת תהיה יותר טובה עבורך, ותקבל אותך ותדאג לך כמו שאשתך עושה, תזכור שתמיד זה שני צדדים.

מוכרחים להיות חזקים ברגעים הקשים האלה, וכבר מרגישים שאין סיכוי לאהבה, אבל דווקא מתוך השבר הזה בונים מחדש חזק יותר.

תזכור שאשתך אוהבת אותך והיא רוצה אותך איתה, הגבר שלה.

תמשיך לעשות פעולות מקרבות, תמשיך להחמיא, לקנות פרחים ומתנות.

יש ספר של הרב ארוש שקראתי לפני כמה זמן ומאוד נהניתי ממנו "בגן השלום" אם תוכל לקנות אותו ולקרוא בו כל יום משהו, אני די בטוח שתראה שיפור בחיי הנישואין.

אני אוהב אותך מאוד וכל מה שכתבתי למעלה מגיע מלב אוהב שרוצה את ההכי טוב בשבילך.

תודה רבה על השיתוף.

שמח בחלקי.

אוהבים ותודה רבה על הדברים שמח בחלקי !

יש לי את הספר של שלום ארוש כבר מזה זמן רב... קראתי בו והפסקתי.. אולי צריך להמשיך לקרוא בו.. מסתבר שזה יעזור לי בהתמודדות מולה..

מעבר לכך באמת כל מילה בסלע.. ממש עודדת והרמת אותי. ממש נהניתי לקרוא והתרגשתי. 

ומשתוקק היקר..

לספונסיי שלי הייתי אומר שאישתי היא לא הבעיה שלי.. אני הבעיה שלי..
אישתי יכולה להיות מפלצת אמיתית עם 2 קרניים ועדיין אם אני לא מסוגל להכיל את זה ונפגע ורוצה לברוח להשתמש הבעיה היא בי...

הייתי אומר לו לכתוב על זה צעד 4, לחלוץ מזה את פגמי האופי שלי, ולהתפלל לאלוקים להשתחרר מהם...
כבר מצינו בגמרא סיפורים על צדיקים שהייתה להם אישה מרשעת ועם כל זאת לעולם לא איבדו את האיפוק או שברו לה משהו על הראש...

ואישתי בוודאי לא מרשעת.. 

אמנם אני לא תנא או אמורא... אבל זה מראה שהיכולת הזאת כן נמצאית בפנים ופשוט צריך להגיע אליה..

זה הקושי שיש לי היום..
הקושי לקבל את המקומות שבהם אישתי לוקה בחסר. בעיקר החוסר מודעות שלה...

היום אחרי כל כך הרבה זמן ניסיתי לקבוע לנו פגישה עם מטפל.. פתאום משום מקום היא מתפרצת עליי שהיא בכלל מעולם לא רצתה ללכת למטפל.. ושפשוט נלך לרב שלנו מה הבעיה??

הייתי בהלם... פשוט בהלם..

היא ממש לא מודעת ולא זוכרת את המשפט שהיא אמרה לי לפני כמה חודשים "אין לא יעזור אנחנו לא נבין אחד את השני ולא נסכים צריך ללכת לטיפול דחוף!" 

ומאז אני מנסה כבר כמה וכמה מטפלים וזה לא מתאים לה כי הוא רחוק והשני לא מתאים כי הוא לא מתמחה בהתמכרויות וזה לא מתאים כי הוא נפגש רק בזום... עד שמצאתי את האחד המושלם שמסכים לבוא אלינו הביתה... פתאום עכשיו את נזכרת להגיד לי שאת בכלל לא רוצה טיפול זוגי ומעולם לא רצית??

לפעמים אני פשוט מרגיש שאני נשוי לחייזר... בשיא הרצינות...

אבל באסירות תודה ענקית הפעם לא איבדתי עשתונות... לא נפלתי לתוך המלכודות של ה "אני לא מאמינה שזה מה שאתה חושב!! זה ממש מעליב!" שלה...

פשוט אמרתי לה הכל טוב נתקדם הלאה מה רוצה לעשות ללכת לרב? נלך לרב.. זה לא משנה לי בכלל מטפל או רב העיקר שנדבר עם מישהו חיצוני על הנושא הזה.. וזהו התקדמנו הלאה...

הלוואי שתמיד הייתה לי את היכולת להתקדם ככה בויכוחים... אבל העובדה שלעיתים יש לי אותה מראה לי שבעצם היא תמיד שם ואני צריך לדעת לפנות אליה ולא לעצבים ולכעס ולמסכנות...

אין לי ברירה כי אחרת אני זה שנאלץ להתמודד עם תאווה מוגברת...

תודה שאתם איתי חברים.

מתרפא יקר,
הזמן קצר והמלאכה מרובה.
ראשית אני רוצה לומר לך שאתה מקור השראה לי ואני מאמין שלכולנו. הדרך בה אתה משתף את עצמך דרך הפורום היא לא פחות ממדהימה.
הדברים שאתה מתאר בפשטות כל כך, והפתיחות הלא נורמאלית בעיניי כל כך מעניינת וחשובה.
זה שאתה מסוגל ללכת לפגישות וספונסר ולקחת את כל החבילה ולהשתמש בה כמו שצריך זה מדהים.
לעניין שתי ההודעות האחרונות הארוכות. קודם כל אני יודע שהופתעת שאנשים קראו את הכל, אבל זה היה מעניין ודיבר לכולנו.
כולנו חווים את הדברים בצורה כזו או אחרת. כולנו שותקים ושותקים ואז מתפוצצים על שטויות ואז מוסיפים שמן למדורה וממשיכים עם זה כמה ימים.
זה שכולנו עושים את זה לא הופך את זה לתקין כמובן אבל זה יוצר הבנה שהצרה היא לא רק אצלי.
דיברת על אישה מרשעת, וברור לי שברוך ה' לרובנו אם לא לכולנו אין אישה מרשעת אלא שיש לנו אישה.
אישה באופי שלה שונה לחלוטין מאיתנו, ולכן גם אם מבחינתנו לא עשינו שום דבר רע אצלה הדבר מתפרש אחרת. וכנ"ל הפוך.
תוסיף על זה את האגו הגברי של מה אני אתנצל ו"ישפיל את עצמי" ותקבל מתכון מעניין לפיצוצים.
לפני כחודשיים וחצי קיבלתי על עצמי החלטה שיחד עם ההחלמה ועם הרצון שלי לתקן את חטאי העבר שאני הרגשתי בהם כבגידה באשתי. כן כל פעם שהסתכלתי על אישה אחרת ואוננתי עליה ודמיינתי כל מיני דברים נתנו לי את התחושה כאילו הייתי איתה פיזית וזה בגידה לכל דבר בעיניי.
ולכן קיבלתי על עצמי שאני עושה מאמץ בהרבה תחומים כמו מחמאות ומילים חמות על לבוש וכדו' אבל הדבר המרכזי שקיבלתי על עצמי כדי לשפר את מידת הענווה ולתקן את הגאווה הגדולה שלי היה לדעת לבקש סליחה גם שאני לא אשם.
עכשיו אני יודע שתקומו ותגידו שאם אני מבקש סליחה על משהו שאני לא אשם בו זה כאילו אני מצדיק את ההתנהגות הלא בסדר מצידה.
אז על זה אני אומר שני דברים: א. אז מה? מותר לפעמים להצדיק משהו לא תקין בשביל מטרה גדולה יותר. גם שמו של הקב"ה נמחק בשביל שלום בית.
אבל היות ואני לא מאמין בדרך של לכבוש את עצמך ולהשפיל את עצמך, כי לאורך זמן זה לא מחזיק, לכן אני מביא גם את הסיבה השניה והרלוונטית.
ב. יש הרבה דרכים להתנצל. יש דרך אחת להגיד עשיתי טעות ואני מבקש סליחה. אפשר להגיד אני בן אדם גרוע ואני מבקש סליחה. אבל אפשר להגיד אני מצטער שנגרם לך צער ממה שעשיתי, זה לא היה בכוונה. אפשר גם להגיד ראיתי את הכאב שלך ואת העצבות שלך וממש היה לי קשה ואני מתנצל על זה. ניתן גם להגיד את ממש חשובה לי ואני רוצה שתיהיי שמחה ואני מרגיש שמה שאמרתי לך התפרש אצלך לא נכון וגרם לך לצער אז אני ממש מבקש סליחה.
כל הדרכים הללו אינם הודאה בטעות האישית שלי אלא שותפות בצער שלה.
מנסיון שלי בחודשיים וחצי האחרונים והשתמשתי בזה כבר קרוב לעשר פעמים, זה עושה פלאים, זה גם עוצר את המריבה הרבה לפני כל הבלאגן וגם מרים את הקשר למדרגה גבוהה יותר...
אז לי נגמר הזמן, וזה גם מרגיש לי ארוך מדי, אבל חשוב לי רק להגיד לך שאני פה איתך, ואני ממש מתחזק מהדברים שלך, ואני ממש מתפלל שהדברים ילכו לך בצורה יותר קלילה וברורה.
אם אתה בעניין ובמקרה אתה לא מכיר אז יש את הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא אומנם חובר על ידי גוי (דר' גריי) אבל הוא מומלץ על ידי רבנים רבים לפחות בציבור הדתי לאומי.
הספר הזה מתאר את המערכת של הגבר ושל האישה. הוא לא ספר של שלום בית אלא ספר של הכרת עולמו של האחר. ולאחר שקוראים בו שוב ושוב מתחילים להבין שמה שאנחנו אומרים מתפרש אחרת אצל האישה. מה שאנחנו נותנים לאישה לא תמיד מה שהיא צריכה, ואז זה חוסך המון תסכולים בהמשך הדרך.
בהצלחה חבר יקר,
המתגבר

אוהבים אחי !

תודה רבה על התגובה הארוכה והמושקעת !

את השלישי ביומיים האחרונים שאומר לי על הספר הזה.. (גברים ממאדים נשים מנגה) כנראה שיש דברים בגו..

אני הרבה פעמים שם לב ששורש המחלוקת עם האישה מגיע מחוסר הבנה אחד של השני.. עבודה מדהימה שהס"מ עושה כדי שנגיד דברים בדיוק מטורף שיתפרשו אצל השני אחרת לגמרי.. ואז הוא ייעלב.. וייפגע בחזרה.. ויתחיל את כדור השלג הזה...

ובסוף גם כשהכל נפתר נשארים עם המשקעים האלה..

ההתנצלויות כבר נעשו.. משני הצדדים.. הריב כבר נגמר.. כבר ויתרתי על האגו והגאווה..
עכשיו אני צריך לחיות עם היום שאחרי..
ועם הרגשות האלה שמציפים אותי על כל הדברים שנאמרו..

תודה שאתה איתי בדרך ותודה ענקית על הדברים! לפעמים אני מרגיש שאני היחידי שצריך להתמודד עם כזה דבר.. כמו שחשבתי בזמנו על ההתמכרות ועל אמא שלי ועל עוד הרבה דברים.. ואז הגעתי לכאן ולקבוצות וגיליתי שיש עוד הרבה שסובלים כמוני מאותם הדברים בדיוק...

וכנראה שאני טיפש כמאמר המשפט אבל הדבר באמת מנחם אותי..

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

שלום חברים וחג שמח וכשר לכולם !

רוצה לשתף על קושי מול אישתי. אנחנו באמת מתנהלים בטוב והמון חשק ואהבה אחד כלפי השני וזה באמת אסירות תודה, אבל יש נקודות שאנחנו פשוט מאבדים את זה וכל דבר קטן גורם לי לכעוס ולהתכרבל בתוך עצמי..

אנחנו עושים תהילים לילדים בבית הכנסת בשבת והפסקנו לתקופה ארוכה כשהתחיל הקורונה ולפני כחודש חזרנו לזה, ואישתי פשוט השתלטה על זה לקחה שליטה היא קונה את המתנות והפרסים והממתקים וחשוב לה מאוד ללכת אפילו שלא נלך לשבתות להורים שלה כי לא יהיה מי שיעשה את התהילים (בעבר זה היה הפוך) וגם המקום שאנחנו עושים בו זה מקום אחר ולא המקום המקורי וזה אופי ילדים קצת אחר (יותר חילונים/חילוניות) ואני מאוד רוצה לחזור למקום המקורי והיא לא רוצה ואני פשוט מרגיש שהיא השתלטה לי על זה לגמרי וגם על המתנות שהיא מביאה אני מרגיש שהם לא שוות וגם הממתקים אישתי דיי מתקמצנת אני רוצה להפציץ ולפנק וכך גם עשיתי בעבר והיא עכשיו מהרגע שהתחילה לקנות את הדברים פשוט "חוסכת" לפחות כך אני מרגיש ומביאה דברים פחות שווים...
עלתה שיחה על הנושא עכשיו באוטו והיא לא יודעת לקבל ביקורת וטוענת שאני כל דבר מתנצח איתה ושואלת אותי למה אני כועס וזה מכניס אותי עוד יותר לעצבים כי אני לא כועס זה היא שכועסת בגלל שאני לא מסכים איתה וזה פשוט מוציא אותי מהכלים עליה..

היא לא מסוגלת לקבל את זה שהדעות שלי שונות משלה וחושבת שאני כל דבר סתם רוצה להתווכח... וזה הגיע למצב שאמרתי לה כבר שהילדים לאט לאט יפסיקו לבוא ושגם אני אפסיק לבוא ושתלך לבד... פשוט בא לי לוותר על זה לגמרי וחבל כי זה היה יוזמה שלי מלכתחילה..

אח"כ כשהכל הסתדר וקבענו שבליל הטבילה נצא לאיזשהו מקום להרבה זמן ונביא את אחותי לשמור על הילדים פתאום היא שוב העירה שבפעם האחרונה שהבאנו אותה נתתי לה 200 שקל כשבייביסיטר רגילה הייתה עולה 100... ושזה כואב לה שאני ככה סתם זורק כסף...

וזה שוב פעם הרגיז אותי לגמרי מה האובססיה המטורפת הזאת שלך לכסף?! מה גם שזה לא נכון היא הייתה אצלנו הרבה שעות ובייביסיטר רגילה לא לוקחת 25 שקל לשעה אלא רק השכנה שלנו כי היא ילדה.. אבל בקיצור זה עוד פעם מכניס אותי לכעסים וטינות כלפיה אני לא מצליח לקבל את הקמצנות שלה מה גם שאני המפרנס בבית אישתי לא עובדת אז בכלל זה מרתיח אותי...

רוצה לשחרר מכל הטינות האלה.. לזהות כאן את פגמי האופי שלי-
ריכוז עצמי
חוסר קבלה של פגמי אופי של אחרים
חוסר קבלה של המציאות
חוסר סבלנות
רצון שהכל יתנהל כפי שאני רוצה
רצון לשלוט ולהישמע ושדעתי תילקח בחשבון

מתפלל לאלוקים להשתחרר מפגמי האופי האלו ולהיות בחמלה ואהבה כלפי אישתי גם אם היא לא מושלמת ועל אף שהיא כן חושבת שהיא מושלמת שזה בערך הדבר שהכי קשה לי אצלה..

מתפלל עבורה שתהיה שמחה ומאושרת שתאריך ימים בבריאות איתנה שתהיה לה פרנה בשפע נחת מהילדים ושלווה אמן.

השעה מאוחרת ואני עייף ולקראת שינה בקרוב,
אני רוצה עכשיו רק להתייחס לחשבון הנפש שעשית,
אני מעריץ אותך על זה ולומד ממך המון! בעיקר על תגובות עצמיות ברגע האמת,
זיהוי השורש ברגע האמת.

שלום בית זה מתנה יקרה מבורא עולם.

עלה והצלח!
אוהב אותך

מתרפא יקר,
אתה ממש גיבור. איך שאתה מתמודד וכותב כאן על התחושות.

כמה מהתחושות שעלו לי בעת הקריאה:

היכולת לשתף כאן היא פשוט מדהימה. אני חושב שהמקום לשתף כאן על ההתמודדויות שלא קשורות לתאווה, הם לא רק בגלל שהקשיים הללו יכולים להביא לנפילה, אלא שהפורום הזה מביא פלטפורמה בה אנחנו מדברים על נקודות החולשה שלנו בצורה הכי גלוייה. מה שיוצר באמת קשר מיוחד בין חברי הפורום.

התחושה שהאשה מבקשת דברים לא רציונאלים וחוזרת בה כל הזמן היא תחושה שגם אני חשתי הרבה זמן. לדעתי כמעט כל הגברים בישראל חווים זאת. כך ה' ברא את המין הנשיי (ולכן לא נאמנות לעדות וכו')

אני כמובן לא מקצועי בתחום, וגם יומיים בפורום אז קח את מחשובותיי בעירבון מוגבל, ואם כתבתי משהו לא במקום - פשוט תדפדף (או שתכתוב לי, ואמחק):

א. נושא הזוגיות הוא מאוד חשוב. גם על פי תורה, גם לילדים, וגם בגשמיות לבעל. אם נסתכל על הזוגיות כדבר אולי הכי חשוב בחיים - יש כל כך הרבה דברים שלא שווה בשבילם לערער את הזוגיות.
ב. אני לא מושלם. בכלל. באיזו זכות אני מצפה שאשתי תהיה מושלמת? הדבר הכי מרגש אותי בזוגיות זה כשאשתי מכילה את החסרונות שלי ומתאימה את עצמה לפיהם. אני גם משתדל לעשות זאת כמה שישיותר.
ג. לדעתי ברוב מוחץ של המקרים גירושין לא מהווים פיתרון. הסיכוי של גבר גרוש למצוא אישה מושלמת יותר מהנוכחית שלו הוא מאוד נמוך.
ד. רוב מה שהאשה אומרת - היא לא מתכוונת לתרגום המילולי של הדברים. לדוגמא - הרבה פעמים אשה 'מתערבת' בשיקולים כלכליים לא בגלל שהיא באמת חושבת אחרת אלא כדי להרגיש מעורבת ושהכסף הוא גם שלה. דווקא בגלל שהתפקיד שלה בבית הוא לא להביא את הכסף היא צריכה  לעצמה יותר הוכחות שהכסף הוא גם שלה. וכן, משום מה היא מתערבת בדיוק בדברים הכי רגישים בלי לשים לב בכלל.

​מקווה שלא הגזמתי. המון המון בהצלחה

לא הגזמת בכלל ידידי היקר ונהניתי מאוד לקרוא וזה לא שייך בכלל כמה זמן אתה בפורום או כמה זמן אתה נקי... מכל אדם אני לומד משהו.. אפילו מהרשעים אנחנו למדים.. אז קל וחומר מיהודי יקר שנמצא כאן

אכן הסיבה שאני משתף את הדברים האלה זה בדיוק בגלל שאלה הגורמים לבריחה שלי לתאווה.. זה מה שלמדתי בתכנית..

ואכן אתמול היינו בבילוי משפחתי בחוות חיות כזאתי והיו שם המון מושאי תאווה ובהתחלה איך שהגענו נתקלתי במושאת תאווה קשה מאוד עבורי והלכתי עם התינוקת שלי לשחק באיזור שהיא הייתה עם התינוקת שלה אבל אחרי כמה רגעים הבנתי שזה לא שווה את זה.. שזה לא נותן לי כלום... שהריגוש הזה שאנע מרגיש בפנים מלהיות בקרבתה ולהתבונן בה זה בכלל לא ריגוש זה הרגשת סבל.. זה מחנק קושי לנשום שרירים קפוצים מועקה וניתוק... זה ריגוש לא טוב כמו התרגשות שלפני מבחן גדול.. זה פחד... זה המון דברים משולבים זה בזה אבל הנאה זה לא...

וגם נניח נזרום עם הראש שלי שסיפר לי שהיא אם חד הורית ופנויה ושהיא בעניין שלי.. ונניח לרגע שנזרום עם הראש שלי.. אז מה? אז אהיה איתה? ואז מה? אחרי שלוש שניות מרגע שגמרתי אני אשנא אותה ואשנא את עצמי ולא אוכל לסבול עוד רגע במחיצתה... או במחיצת עצמי..
זה הכל שקר והבל הבלים שהראש שלי מוכר לי... 
וזה פשוט עזר לי לוותר וללכת משם ובמשך כל היום כולו לוותר לגמרי על כל תאווה שהייתה שם ולהיות בחיבור מטורף עם אישתי והילדים ואשכרה להיות נוכח ולהנות איתם!! למרות כל התאווה שמסביב...

ואישתי סיפרה משהו מצחיק וצחקתי באמת צחוק מתגלגל מכל הלב.. זה דברים שבעבר לא היו קורים לי במקומות כאלה של פריצות....

אבל אז נסענו הביתה והתחיל הריב הזה ואח"כ השלמנו ואז היה עוד ריב...

והנה מצאתי את עצמי מפנטז על הבחורה מהבוקר במיטה לפני שאני נרדם... וחולם עליה... ונוגע בעצמי ועוצר..

אז כן.. השורש של הבריחה שלי לשימוש זה בדיוק זה.. הריבים האלה עם האישה החוסר קבלה של המציאות ושל עצמי.. ואני אסיר תודה שיש לי את הבמה הזאת כאן לפרוק ולשתף במיוחד בימים כאלה שאין כמעט רגע לבד.

תודה לך על התגובה ועל הדברים! מודה לך מקרב לב ונהניתי לקרוא את התובנות! ולגמרי לקחתי מהם חלק.

אוהבים!