ברוכים הבאים, אורח

90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה...
(0 צופה) 

נושא: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... 75438 צפיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #130851

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555

קדימה, אהבתי מאוד את המשל של האוויר בפח האשפה.

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #130904

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538
מתרפא כתב on 18 אוג' 2020 20:12:

היום ה-369.

ספירה משנית 26 ימים ללא שוטטויות או כניסה לאתרים.

רוצה לשתף שאני מרגיש ריקנות.. שיעמום.. חוסר ריגוש בחיים.. מרגיש כאילו החיים הפכו להיות פשוט שורה ארוכה, אינסופית של ימים שבאים זה אחר זה.. ללא כל התקדמות בשום דבר.. תמיד דמיינתי את התקופה הזאת של ניקיון בעברי כמשהו אחר... כהרגשת שלמות אופפת וחמימה.. בה הכל ורוד.. היחס לחיים.. חיוך מרוח באופן קבוע על הפרצוף.. הרגשה של עשייה של אושר אמיתי..

מרגיש היום שאני אחרי שנה של נקיות שאני פשוט כל יום ויום עומל רק כדי "להעביר" את היום.. ולהגיע ליום שאחריו מבלי להשתמש.. החיים מרגישים לי סיזיפיים מתמיד.. שגרתיים.. בנאליים.. משעממים.. הולך לעבודה.. מתקשה עם המשימה.. מתפלל לאלוקים שיעזור לי לעבוד.. חוזר הביתה.. עוזר בבית.. הולך לקבוצות.. מדבר עם חברים במהלך היום.. עוד שבת מגיעה.. וכך החיים עוברים לי מבלי שאני מרגיש שום הנאה אמיתית.. לא מצליח למצוא אושר בדברים הקטנים (או הגדולים) שאלוקים נתן לי...
באישה אוהבת ומדהימה בבית בפרנסה טובה שפע ילדים מדהימים.. רואה את הכל כשיעמום אחד גדול.. זה החיים שלי? ככה אני רוצה להעביר אותם? בית עבודה בית עבודה קבוצה בית עבודה שבת פארק עם הילדים בית... וכמובן שהראש אומר לי שעם תאווה בחיים הכל נהייה מעניין.. מרגש.. נפילות ירידות עליות בכיות... קריזים למעלה למטה.. רכבת הרים אמיתית...

מרגיש היום שאני פשוט נכנסתי לאיזה שביל ארוך וענק ומשעמם ללא כל ריגוש וללא כל הרגשת התקדמות... אפילו הכסף בבנק נשאר אותו דבר כל חודש... הדבר היחידי אולי שמתקדם זה המשכנתא שממשיכה לרדת מחודש לחודש... שעוד 27 שנה נסיים לשלם אותה..

מתפלל לאלוקים שיעזור לי לראות את הטוב. להבין שזה רק יום כזה.. תקופה כזאת.. יש הרבה לאן להתקדם והרבה מה לעשות. הרבה מה לתת והרבה מה לקבל גם מבלי להשתמש בתאווה. מתחנן לאלוקים שיעזור לי להבין את זה.. אחרת אני אמצא את עצמי חזרה משתמש בתאווה.

נשארתי נקי היום באסירות תודה גדולה לא מובן מאליו. היו כמה מבטים היום, בדרך לעבודה ובחזור ממנה, וגם כשיצאנו לצהריים במסעדה עם חברים מהעבודה הייתה שם מושאת תאווה מושלמת שהיה קשה לי מאוד לוותר על מבטים.. אבל אסירות תודה שכמה פעמים ויתרתי על לחזור שוב כדי לראות מישהי, מה שראיתי היה רק מהמקום שבו הייתי לצורכיי או בנסיעה.

נסעתי לקבוצה בערב, תוך כדי הקבוצה הייתי קצת מנותק ורצו לי המון פנטזיות של שימוש בראש.. עד שהתחלתי להרגיש מועקה. 
ידעתי שאני צריך לשתף את זה ולשחרר, שיתפתי בקבוצה ואחריה חיפשתי חבר טלפוני שיוכל לשמוע שיתוף מפורט של הדמיונות שלי. עשיתי כמה טלפונים אבל אף אחד לא ענה.. וגם בסוף כשמישהו ענה לי הוא היה חייב לנתק באמצע השיתוף שלי..

אז המשכתי את השיחה עם אלוקים.
פירטתי לו הכל, כי הוא הרי כבר יודע מה רץ לי בראש..
והתחננתי לעזרה. ודיברתי איתו מעומק הלב ובכנות עד שכמעט בכיתי..

אסירות תודה על שיחה מדהימה עם בורא עולם. שיחה מהלב כמו שהרבה זמן לא הייתה לי! 

וזה עזר ברוך השם. מרגיש שהשתחררתי מהפנטזיה הזאתי.

מודה לאלוקים על עוד יום נקי אחד לאוסף. לא מכוחי.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

אז נכון להיום (ב-24 שעות האחרונות) :

פעולות: כתיבה בפורום. קבוצה טלפונית. כתיבה יומית. כתיבת צעדים. כתיבת צעד 4. טלפון לספונסר. 6 שיחות טלפון לחברי תכנית. קבוצה חיה.
מספר מעידות: 0
קושי: 4


מתרפא: מאד הזדהיתי עם הכתיבה שלך והתיאור של הריקנות בעיקר עם הקטע הראשון:

רוצה לשתף שאני מרגיש ריקנות.. שיעמום.. חוסר ריגוש בחיים.. מרגיש כאילו החיים הפכו להיות פשוט שורה ארוכה, אינסופית של ימים שבאים זה אחר זה.. ללא כל התקדמות בשום דבר.. תמיד דמיינתי את התקופה הזאת של ניקיון בעברי כמשהו אחר... כהרגשת שלמות אופפת וחמימה.. בה הכל ורוד.. היחס לחיים.. חיוך מרוח באופן קבוע על הפרצוף.. הרגשה של עשייה של אושר אמיתי..

מרגיש היום שאני אחרי שנה של נקיות שאני פשוט כל יום ויום עומל רק כדי "להעביר" את היום.. ולהגיע ליום שאחריו מבלי להשתמש.. החיים מרגישים לי סיזיפיים מתמיד.. שגרתיים.. בנאליים.. משעממים.. הולך לעבודה.. מתקשה עם המשימה.. מתפלל לאלוקים שיעזור לי לעבוד.. חוזר הביתה.. עוזר בבית.. הולך לקבוצות.. מדבר עם חברים במהלך היום.. עוד שבת מגיעה.. וכך החיים עוברים לי מבלי שאני מרגיש שום הנאה אמיתית.. לא מצליח למצוא אושר בדברים הקטנים (או הגדולים) שאלוקים נתן לי...
באישה אוהבת ומדהימה בבית בפרנסה טובה שפע ילדים מדהימים.. רואה את הכל כשיעמום אחד גדול.. זה החיים שלי? ככה אני רוצה להעביר אותם? בית עבודה בית עבודה קבוצה בית עבודה שבת פארק עם הילדים בית... וכמובן שהראש אומר לי שעם תאווה בחיים הכל נהייה מעניין.. מרגש.. נפילות ירידות עליות בכיות... קריזים למעלה למטה.. רכבת הרים אמיתית...

אני בדיוק מאותו קטע, יום רודף יום ב"ה, (כן ב"ה, זה לא מובן מאיליו) אבל אני מרגיש שאני סוחב את החיים את הימים, לא מתמלא באמת מכלום, לא מלימוד, לא מתפילה, לא מקריירה, לא אידאולוגיה כזו או אחרת, לא נלחם בשביל משהו או על משהו. מה שהכי ממלא אותי כבר עשרות שנים זה "התאווה", זה ממלא בחיפוש, ממלא בשימוש, ואפילו התסכול שבא אחרי זה ממלא אותי, יש לי על מה להיות מתוסכל.
אבל כמו שכבר כתבתי, כנראה שהמילוי שלנו הוא מסביב ל"תאווה" וזה השליחות....

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #130906

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

אכן כן!

גם אל תשכח.. יש ימים ויש ימים...

המדובר כאן ביום ממש אפור ומבעס.. יש גם ימים הרבה יותר טובים באסירות תודה..

ימים שמרגישים חיבור מטורף לקב"ה, אושר, שחרור, חופש, הצלחה..

מתפלל לאלוקים רק להיום להמשיך לחוות את הנס.

אוהבים!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131144

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898
505 ימים של נקיון. 19 ימים של פיכחון ללא פעולה על תאווה.

למרות שאני לא בטוח לגבי האחרון, שכן אתמול נשברתי והחלטתי לסוע לסיבוב במקום של זונות רחוב כדי להסתכל וזה אחרי ש-12 חברי תכנית לא ענו לי לטלפון בזה אחר זה כולל הספונסר..

בסוף חבר חזר אליי כשכבר הייתי מטר מהמקום.. אז ויתרתי וחזרתי הביתה.. כך שבפועל לא נכנסתי למתחם אבל כן הייתי בכוונה לסוע לשם אז ברור לי שזה מעידה אני לא יודע להגדיר אם זה שובר את הרצף מפוכחות או לא.. כרגע נדון לקולא...

הרבה זמן לא כתבתי כאן.. גם לא כתבתי צעדים או כתיבה יומית..

לא איש בשורות אנוכי..

גם אחרי 505 ימים ללא אוננות ושז"ל אני עדיין עם התקפי תאווב ורצון לזרוק הכל לפח ולהשתמש..

היום אני לצערי בריבים מטורפים עם האישה, כמעט שהלכתי שבת לאבא שלי. לא מצליחים להגיע להסכמה באף ויכוח... היא בטוחה שהיא צודקת ואני יודע שהיא טועה.. וכל זה לא עוזר לי.

וגם כשהיא ניסתה ליישר את ההדורים לא הצלחתי או לא רציתי להסכים איתה ולהתקדם הלאה כי לא רציתי להיות ב "ריצוי".. אני חושב שהיא נהגה לא בסדר ומסרב להגיד לה שהכל בסדר ולהשלים כדי שלא ייצא מכך שאני מרצה אותה ומקבל בעצם את ההתנהגות שלה באותו ריב שלכל הדיעות הייתה לא מתאימה...

אז עכשיו כבר כמה רגעים לפני השבת, אישתי עם פרצוף תשעה באב. בעצם יותר מזה, אישתי נראית כמו מישהי באבל. יושבת עם הראש ברצפה בדכאון בקושי מדברת .. גם עם הילדים..

ואני לא מצליח להרגיש חמלה כלפיה אלא רק עוד כעס וכעס וכעס ושנאה וטינות...

וכמובן שאני סובל מזה בסופו של דבר..

לא יכול לחיות עם הטינות האלה ולא מצליח להשתחרר מהן .

מתפלל לאלוקים שיזכה אותי להבין מה רצונו באמת.. ולעשות אותו.
בדיבור, בפעולות, במעשים, במחשבות.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131146

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

אין עליך מתרפא יקר,
תמשיך בדרך,
אין עליך,
החיים זה כמו גלים,
התופעה של הריצוי,
גם אני סובל מזה,
וזה עבודת חיים לצאת מזה.
אוהבים.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131147

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 54 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538

מתרפא ומרפא שלום יקירי,
אני עוד חמאה מהמחמאות שלך,
תשמע, לאחר מעשה כמובן, לא רק שהניקיון שלך לא נגמר, הוא הכפיל את עצמו, מה? היית חם, מטר מהמקום, ולא נכנסת?
אתה קפצת אצלי ל- 1010 ימי ניקיון, 38 ימים של פיכחון.
יש בגמרא תנאים שהלכו על הכיוון הזה, אבל הגמרא ממליצה לא להיכנס לסיכונים.
אחי, יצאת גדול......

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131154

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 702

אוהבים אותך אחי!
כל הכבוד על הנקיות! כמו שהספונסר שלי אמר לי פעם, כל סוג של נקיות זה דבר מבורך.
אני מנסה עכשיו להגדיר לעצמי את המקום הזה כי אני גם לא מרגיש מפוקח כי אני לא לגמרי נקי מ"חיפושי תאווה".

לא במקום שלך ואין לי שום ניסיון, אבל מתוך דברים שכתבת בעבר אני מאחל לך להצליח לקבל את אישתך למרות שהיא טועה, למרות שהיא מתנהגת לא נכון "חולה רוחנית כמוני" כי גם היא בנאדם שטועה וגם היא ידעה לקבל אותך למרות הטעויות כפי שתיארת וידעתם לגשר על זה.

אוהב אותך ומאחל לך הרבה הצלחה.

קצת סדר על עצמי 
הפעם הראשונה שלי באתר , הפעם הראשונה שלי בקבוצות
יומן המסע שלי  , ציון דרך שנה נקיות
ההתלבטות שלי לגבי נישואים

~~~מידע על הכלי העיקרי של ההחלמה - קבוצות SA~~~

צעד 0  , יומן צעד ראשון

**כל מי שמעוניין לגבי הכוונה, עזרה או כל שאלה לגבי קבוצות SA מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי ואשמח לעזור.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131168

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 42 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 768

מקווה מאד שהצלחת לשמור את עצמך. חבל שלא ראיתי כשניכסת ביום שישי. 
העצב והעצבים, נדמה לי שהם אחד הטריגרים הגדולים של המכורים לחזור להשתמש. 
אני לא מכיר את הסיפור שלך ואשתך, באופן כללי צריך לדעת להשלים גם בלי להתנצל על מה שלא צריך להתנצל. אתה כן צריך להרגיש חמלה כלפיה, זה לא סותר גם אם אתה צודק. 
אבל אנחנו כן לא בשביל ייעוץ זוגי, אלא בעיקר בשביל תמיכה בהתמודדות עם ההתמכרות. ובשביל זה ברור שהחובה לשמור על מצב רוח טוב. - ובמקביל לזכור, ששימוש לא יעזור למצב רוח אלא ההפך

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131240

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898
תודה רבה על ההודעות!! תודה רבה לכם חברים, על התמיכה ההזדהות האכפתיות. הליווי. שאתם איתי בדרך לאורך כל הדרך הארוכה והמפותלת שאני עובר.

היום ה-508.

א.ת באמת שבשבת בסופו של דבר ניסיתי כמה פעמים לבוא בשמחה הביתה ולפייס את אישתי וכל פעם שנכשלתי התעצבנתי שוב ושוב נכנסתי לריכוז עצמי וכעסים...

היה לי רגע מאוד קשה בשבת בלילה.. שפשוט הרגשתי שאני לא יכול להישאר בבית יותר.. לא יכול לסבול את השהייה במחיצתה...
יצאתי למרפסת וישבתי ללמוד קפאתי מקור כמו כלב בודד כשבפנים היא שיחקה עם הילדים.. והמשכתי לתדלק את עצמי בעוד ועוד כעס..

בעבר במקרים כאלה הייתי ישר חושב על לברוח מהבית לארוז תיק ולסוע לאנשהו אפילו שזה שבת... להדליק סיגריה... אפילו לברוח לשימוש..

אסירות תודה שלראשונה בחיי כשהמחשבה הזאת עלתה הבנתי שזה לא אופציה.. שזה ילדותי לחשוב ככה ולהתנהג ככה..
השבת לא עשתה לי כלום כדי שאחלל אותה.. להיפך.. היא רק שמרה ושומרת עליי ב-7 שנים האחרונות..
זה רק הראה לי עד כמה אני לא מסוגל להתמודד עם כאב. עם סבל. עם חוסר אונים..
בבוקר כבר הניגון התחלף. הפסקתי לנסות לפייס ולבשתי פרצוף עצבני. עד הצהריים לא החלפנו מילה.. המשכתי להתעצבן ולהיות עוד יותר מתוסכל.

אחרי הקידוש פרשתי לחדר, קראתי קצת דברי תורה, ליבי התרכך ושוב ניסיתי לפייס אותה במילים. זה שוב לא הלך ושוב התעצבנתי..

אבל לא התפרצתי. סתמתי.
סיימתי במילים טוב לא חשוב רק תדעי שאני אוהב אותך - וחזרתי לחדר.

אחרי עשר דקות שוב הלכתי אליה וחיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה ושם נשבר הקרח והנס התחיל.

מעז יצא מתוק. השנאה והטינה הפכה לאהבה אדירה וחיבור. והייתה לנו המשך שבת מדהימה- ביחד כולנו כמשפחה!

זה המשיך ממש לשיחות עמוקות במיטה אל תוך הלילה שיחה של שעות.. כמו שלא דיברנו הרבה זמן..

וכמו שהחבר פה אמר- לא דיברנו על הריב... לא על מי צודק ומי טועה... לא דיברנו על זה בכלל! דיברנו בכללי על המון נושאים, אחרים. שונים ומשונים. נפתחתי עוד לאישתי והיא נפתחה אליי. דיברנו על דברים שלא דיברנו עליהם מעולם.

מעז יצא מתוק..

היא סיפרה שהיא ממש התרגשה שבאתי שוב ושוב לנסות לפייס אותה.. שהיא ממש הייתה בהלם כשפתאום באתי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה. בקטע טוב... שהיא ראתה שאכפת לי וזה עשה לה טוב...

זה מה שהיה חסר לי.. להראות לה שאכפת לי.

אני אסיר תודה על ימים נקיים. ימים ללא פעולות תאווה. ימים של התקדמות אדירה בעבודה- במשימה ההיא שלא ידעתי איך להתחיל... כבר מתחילים לראות את הסוף.

מוצא את עצמי מאוד עסוק בימים האחרונים לכן אין לי כמעט זמן להיכנס ולשתף בפורום... אבל אני כאן תמיד.

יש מחשבות תאווה ויש חוסר אונים מול נשים חשופות ברחוב- אסירות תודה שיש פחות כאלה כעת בתקופת החורף אבל עדיין יש ואני עדיין מוצא את עצמי חסר אונים שם.. אבל רק להיום אני נושא תפילה לבורא עולם שיעזור לי לוותר רק להיום על לפעול על זה. ומתחבר לחברים ומתקשר וכהרגלי ממשיך ללכת ל-3 קבוצות בשבוע.. ואלוקים עושה לי את הנס הזה לעוד יום אחד.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131242

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

אוהבים אותך! 
תודה על העדכון המפורט הן בפורום והן באישי.... 
לפעמים אני מרגיש שאנחנו כותבים בעיקר על הקשיים ופחות על ההצלחות, 
כשאני מצליח אני מעדיף לזקוף את זה לזכותי ולא לשתף ולחלוק עם כל חברי המכורים... 
כל הכבוד על השיתוף הכנות והחיזוק ! 

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131259

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 222 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2069
">מתרפא יש הרבה מה ללמוד ממך


508 ימים לא רק של נקיות אלא של פעולות של שינויים


של "חכמת חיים"


אתה נס מהלך...


אוהבים אותך צריכים אותך תמשיך לעזור לחברי תוכנית

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 3 חודשים על ידי דייב 2.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131263

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555

מאוד מזדהה עם התחושה שאני לא יכול להישאר במחיצתה. זה דבר שחויתי בעבר, בצורה קשה מאוד הרבה פעמים. זה גם היה גורם לי ללכת לישון מאוד מאוחר, אפילו אם לא השתמשתי, רק בגלל הכאב הרגשי הגדול שפשוט לא אפשר לי להיות איתה באותה חדר. פתאום אני שם לב, שעם כל הבדידות והכאב שאני גם חווה היום, כבר הרבה מאוד זמן שלא הרגשתי את החושך הגדול הזה שתיארתי. קשה לי לשמוח בזה, כי אני רוצה הרבה יותר, אבל אסירותודה. זו בהחלט התקדמות!

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131470

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

תודה רבה חברים יקרים. על ההזדהות והתמיכה והקריאה והתגובות. תודה.

היום ה-511.

אם אני צריך לסכם את הימים האחרונים מנקודת המבט של היום, אני אגיד שבעיקרון במישור החיים - פרנסה \ עבודה \ שלום בית \ חינוך ילדים \ עבודת המצוות הכל מתנהל כסדרו, הכל אפילו מצויין.
אני זוכה להתמיד כל יום בתפילות שחרית ומנחה במניין, לוקח את הילדים בבוקר לגנים, עולה לקבוצה טלפונית, נוסע לעבודה, המשימה הקשה שהייתה לי מזמן כבר פיצחתי אותה ואני כותב וכותב וכותב (קוד) ועובד במרץ. עוזר לחברי הצוות, נעזר על ידם איפה שאני צריך, אסירות תודה. הכל מתנהל על מי מנוחות.

במישור התכנית וההחלמה אני עדיין עולה כל בוקר לקבוצה הטלפונית, הולך ל-3 קבוצות בשבוע, ועושה טלפונים כל יום לחברים לשתף, מדבר עם הספונסר והספונסיי, ומשתדל לכתוב כתיבה יומית אם כי כאן אני קצת מפשל וכותב בממוצע אחת לשבוע.
אני נתקעתי בעבודת הצעדים, סיימתי לכתוב את צעד 7, ואני אמור להתקדם ולהתחיל לכתוב את צעד 8 אבל לא רציתי לעשות את זה עד שאני לא מסיים לקרוא את כל הספרות על צעד 7, ואני לא קורא בכלל כך שבמצב הזה נתקעתי. כבר חלף יותר מחודש מאז שסיימתי לכתוב את צעד 7 ועדיין לא קראתי אף לא עמוד אחד בספרות על הצעד הזה.

ואני חושב שזה מה שמוביל לזה שבמישור של התאווה, לצערי, המצב פחות טוב.
אמנם אני לפי ההגדרות שלי מפוכח 25 ימים היום, אבל אני לא בטוח בכלל לגבי ההגדרה הזאת.
אמנם לא פעלתי על תאווה באופן ישיר בצורת נסיעה למקום של פריצות כדי ללגום תאווה, או כניסה לאתרי אינטרנט משום סוג שהוא שהוא לא לצרכי עבודה וכו'.. אבל אני לא מוותר כמעט על אף מבט על נשים חשופות שאני נתקל בהן ברחוב בדרך לעבודה או חזרה וכו'.

אתמול הייתי בקניות בערב אחרי שכל היום ראיתי מושאות תאווה קשות מאוד ברחוב.. והייתה אחת שלא הצלחתי לוותר שם. ואז פעלתי על זה והלכתי ונעמדתי מאחורי שורה של מוצרים כשאני מציץ עליה מתוך חרך שבין המוצרים.
הצצתי עליה משהו כמו 10-15 שניות.. עד שהתקדמתי משם להמשיך בקניות.
אחרי דקה שוב חזרתי לשם כדי להסתכל.. ואחרי עוד דקה שוב..
חזרתי לקניות ואחרי כמה דקות שוב הלכתי להסתכל עליה אך היא כבר נעלמה.. (אסירות תודה...)
אז כן, זה לגמרי סוג של פעולה על תאווה... לא בטוח לגבי אם לאפס את ספירת המפוכחות או לא.. ביום חמישי שעבר כמעט שנסעתי לשוטט במקום של זונות רחוב ואני חושב שאני עדיין בהשפעה מאותה פעולה של "כמעט" שברגע האחרון אלוקים שלף אותי משם ..

התאווה נמצאית חזק אצלי בראש. כמעט בכל רגע ורגע. המחשבות עולות וקופצות. זכרונות מן העבר על בנות שהייתי איתן, וסתם פנטזיות ומחשבות נוספות.. כמעט בכל רגע. אני משתדל לא להילחם בזה.. להיכנע לזה ולוותר ופשוט לתת לזה לעבור. והן אכן עוברות אחת אחרי השנייה אחת אחרי השנייה... כמו בסרט.. אבל אני מתחיל כבר להתייאש..

אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי לוותר. שייתן לי נכונות לוותר על כל המבטים האלה ברחוב שבטח לא מוסיפים לי... מתפלל לאלוקים שיעזור לי היום לסוע ישר הביתה מהעבודה מבלי לסוע לשוטט. להעביר ערב נחמד עם אישתי בבית. מחר מתחיל הסגר.... שייתן לי להיות בנתינה בבית ובשירות.. להנות מהאישה והילדים.. לא לחפש לברוח החוצה כל הזמן...

מרגיש שקשה לי מבחינת התאווה שהיא לוחצת ולוחצת... הדיון בראש כבר מתחיל... ליפול או לא? כדאי או לא? להיעלם לתקופה ולחזור? ליפול ולהמשיך לבוא? לשים הכל בצד לחצי שנה? כל מיני רעיונות כאלה משונים שכל הזמן קופצים לראש... מתפלל לנכונות לוותר על זה לחלוטין. על כל הרעיונות האלה והויכוחים האלה בתוך הראש שלי.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131568

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

אשריך אחי אשריך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 3 שנים, 3 חודשים #131605

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

היום ה-514.

בליל שבת התעוררתי מאוד מאוחר בלילה, מגורה מאוד, מצאתי את עצמי במיטה מפנטז ומפנטז, ומתחיל לגעת בעצמי.. עד שקלטתי שאני עוד רגע נופל והתחיל קול קטן בראש שלי לצעוק מה אתה עושה?!? אבל קול אחר ענה לו - עזוב זה מאוחר מידי.. אתה כבר רגע לפני.. נגמר הסיפור.
עוד הספיק לרוץ בראש כל הסרט של לספר לכולם שנפלתי ואיך אני מתמודד מכאן וכו', והמשכתי.
ואז הפנטזיה הפכה למציאות.. פתאום מצאתי את עצמי אשכרה בתוך הפנטזיה. ונפלתי. ואז התעוררתי רטוב מהחלום בתוך חלום הזה...

משהו הזוי שלא קרה לי נראה לי מעולם... כל זה היה חלום.. כל כך מציאותי ואמיתי... אבל חלום..

אז מצד אחד, אין את הכאב והבעסה של אחרי נפילה, כי זה היה חלום בסופו של דבר.. ומהצד השני היה את כל העונג שיש בשימוש...

כאילו נשארתי רק עם טעימה מה"טוב" בלי הרע... וזה שיגע אותי ורציתי עוד...

במהלך השבת הלכנו לתהילים עם הילדים ופגשנו שם מושאת תאווה אחת ששיתפתי עליה בעבר.. ואז כשרציתי להתקדם מאיפה שהיא הייתה וללכת לאיזה גינה באיזור אישתי הציעה לה להצטרף. אז היא קראה לבעלה והם הצטרפו אלינו. 

היו המון מושאות תאווה בסיבוב שעשינו.. הסגר מוציא הרבה אנשים החוצה מה שלא רואים בד"כ כשאין סגר שכולם נוסעים לים או משהו.. וחצי ויתרתי חצי לא... האמת לא בגלל שלא רציתי להסתכל.. אלא בגלל שהיינו כולנו ביחד אז לא היה לי נעים שייראו שאני מסתכל. אבל כן היו מבטים חטופים מהירים במושאות תאווה מטורפות שעברו שם שלא אפרט.. אבל דברים שאני הכי חסר אונים מולם.

אסירות תודה שלא פעלתי על תאווה כלפי החברה הזאת של אישתי. ויתרתי על מבטים עליה וכאלה למרות שהיה לא פשוט לבלות במחיצתה. מה גם שהייתה כל כך הרבה תאווה מסביב חוץ ממנה ברמות מטורפות ומוחצנות לחלוטין... 
עזרה לי גם העובדה שבעלה איתנו, ואני והוא דיברנו כל הזמן והתחברנו מאוד, פתאום ראיתי אותה בתור בנאדם ולא בתור מושאת תאווה. פתאום כל מיני פנטזיות שהיו לי בראש של להתגרש ולהתחתן איתה וכאלה התנפצו.. כי ראיתי את האדם שהיא וראיתי שבכלל לא הייתי אוהב אותה ולא מסתדר איתה וכו'...
אז היא נשארה בראש שלי רק מושא תאווה של שימוש וזהו. 

עד כמה שזה יישמע מוזר זה עזר לי ... זה עזר לי לשחרר מפנטזיות ומחשבות שעלו לי בראש של "איך לא התחתנתי איתה" "איך לא הכרתי אותה לפני אישתי - החיים שלי היו מושלמים ולא הייתי מחפש תאווה בחוץ" וכדומה ...

אז היא נשארה רק מושא תאווה של להשתמש וזהו...

אז בלילה (מוצאי שבת) כשקמתי שוב באמצע הלילה מגורה התחלתי לפנטז עליה... מתוך ציפיה שזה שוב ייהפך לחלום כמו שקרה אתמול ואוכל להשתמש בתוך החלום... ונרדמתי.
וכך קמתי 3 או 4 פעמים במהלך הלילה...  ובסוף גם קמתי עם קרי (מבלי לזכור את החלום..)

אני חושב שאני במצב לא טוב בכלל.. ואני מלא טינות על חברים ועל אנשים ועל מי לא.. ומת להתנתק ולברוח.. והמוח מפוצץ בתאווה..

לא רציתי להיכנס ולכתוב כאן ועשיתי מאמץ אדיר לעשות את זה כי אסור לי להקשיב לראש שלי למליון הסיבות שהוא נותן לי בראש למה לא כדאי לי לכתוב..

אני מרגיש לחץ מכל הכיוונים בחיים, עם הסגר הזה על הראש ואישתי שבבית סובלת עם הילדים והלחץ בעבודה והתיקון לאופנוע שאני צריך לעשות ולקחתי אותו בבוקר ויש מליון דברים לתקן והולך לצאת לי חתיכת הוצאה... והרצון הראשון זה פשוט לברוח מכל זה... לברוח לתאווה ולשימוש.


רוצה להזכיר לעצמי ששימוש זה הדבר האחרון שייפתור לי עכשיו איזשהי בעיה כלשהי... 
להיפך... זה רק יוסיף בעיות על הבעיות הקיימות.

רוצה להזכיר לעצמי שהכיף שבשימוש מגיע עם המון סבל אחריו. והוא מגיע עם עוד רצון להשתמש שזה הדבר הכי קשה בערך שיש בו ...
ושאיך אמר לי חבר היום (שמסתבר שאני אמרתי לו פעם) בסוף אתה נשאר עם חצי תאוותך בידך....

מתפלל לאלוקים לשפיות רק להיום. לא לפעול על תאווה למרות שאני מאוד מאוד רוצה ... מרגיש את זה מדגדג באצבעות...

אוהבים

זמן ליצירת דף: 1.09 שניות

Are you sure?

כן