קדושה_אני_מבקש כתב on 12 מאי 2019 20:07:
זה פוסט פריקה.
אני כרגע בכל המנועים קדימה נפטר משלוש ההתמכרויות הכי גדולות שלי: מראות אסורים, סוכר, ובזבוז זמן במחשב.
מצד אחד אני מגיע להישגים חדשים, מעולם לא למדתי כל כך מרוכז וטוב בישיבה, מעולם לא הצלחתי ךהמשיך קדימה למרות הייאוש.
אבל יש ייאוש וקושי, והוא הרבה, אני ממשיך לתפקד, אבל מרגיש שוקע.
אני לומד בישיבה, עושה פסיכומטרי, עובד עם נוער מיוחד, מתחזק בית ובנוסף לכל זה נלחם בהתמכרויות שלי.
הבעיה היא שאין לי איך לפרוק מתחים, עצבים ושאר ירקות.
אשתי לא מבינה עם מה אני מתמודד, לכן מאוד קשה לה להכיל אותי בשבועות האחרונים. אני לא מוצא דרך חיובית לפרוק, בינתיים עוד לא נפלתי, פשוט אגרתי, וזאת תחןשה רעה.
קשה לי מאוד, אשתי חושבת שאני סתם "בורח מהבעיות שלי", אבל מהפסיכומטרי אני אולי מנסה לברוח, טיפה מהעבודה, אבל זה רק כי המאבק עם הבעיה האמיתית מתיש אותי לפעמים.
אני לא יודע מה לעשות, אשמח לעצות.
להגיד לך את האמת, אני ממש אוהב להיכנס למצב שאתה מתאר. הדבר היחיד שאני שונא זה לצאת ממנו.
אני יסביר - אני יודע שמה שאתה מתאר זה שלב בלתי נמנע בדרך להצלחה, סוג של תחושה של ביאוס, חוסר הצלחה, שום דבר לא הולך, אף אחד לא מחייך אליי, אפילו הכלבים נובחים עליי, בעבודה שונאים אותי, בפסיכומטרי אני מרגיש טיפש, בעבודה אני מרגיש מגוחך ובישיבה אני מרגיש אחרון.
כל התחושות הללו, שאתה מרגיש ? כל התחושות הללו, שכואב לך מהם ? אתה חושב שאני מרגיש אחרת ממך ? אני לא, אני מרגיש אותו דבר.
אבל אני מחפש את זה, מתפלל לזה, מתפלל שאני ייכנס למציאות ה"קשה" הזאת, שאני ייכנס ל"סערת האבנים" הזאת שמכים אותי ופוצעים את בשרי החי. למה ? כי אני יודע דבר פשוט אחד - זה מקדם אותי, זה מביא אותי קדימה, בזכות זה אני גודל, בזכות זה אני צומח, ובזכות זה אני מקבל התמכרות מבני אדם, אני מתבייש להודות בזה, אבל זה נכון - כשאני מתקדם, אנשים מעריכים אותי יותר, ואני ממש צריך את הסמים האלה, את האישור הזה מהחברה שאני שווה יותר, שאני יותר טוב, או את האישור הזה מעצמי לעצמי שאני יותר טוב מרובם.
תאר לך מישהו שיודע שאם יכו אותו עד זוב דם הוא ייזכה לשכב עם אישה, אז ככה זה בערך איתי, רק שה"לשכב עם אישה", מוחלף ב "יעריכו אותי יותר".
אז הנה העצה שלי, ואולי זאת לא עצה, אני לא יודע - אבל אם תזהה את העובדה שהדרך היחידה בשבילך היא שיעריכו אותך יותר, היא להתקדם ב"כל המנועים" בדברים שהזכרת, ואם תזהה את העובדה שהדרך הבלתי נמנעת לעשות כן, היא לעבור דרך כל היסורים הללו שתיארת, אני חושב שאתה תחזיק מעמד בסערה הזאת.
שים לב - זה עצה מסוכנת, אני בעצם מבקש ממך להתמכר להערכה של בני אדם, על מנת להחזיק מעמד במה שאתה מתאר, תיקח את זה בחשבון.
אבל ביקשת עצות, אז קיבלת אחת.
(זה למה אני כל כך שונא את ההתמכרות שלי לפורנו - ההתמכרות הזאת הורסת לי את ההתמכרות השנייה, של הערכת בני אדם, כי כל פעם אני נכנס למציאות הזאת של התקדמות וכן, גם כאב וקושי, ושמח כי אני יודע שאני בדרך להצלחה, ואז יש תסכול כי פתאום משהו נכשל במנגנונים שהצבתי להגביל את ההתמכרות שלי לפורנו)
אולי אני טועה וזה לא הדרך, אבל מהניסיון שלי בחיים - לא משנה אם אתה אוהב ללמוד תורה, או ללמוד מקצוע, או להתנדב, אתה חייב לקבל "סם" כלשהוא על מנת שזה יחליק לך בגרון - למשל אם אין משכורת לרופא, הוא לא יילמד רפואה ולא משנה כמה הוא אוהב לעשות ניתוחים. ואם מישהו יילמד תורה ולא יקבל בחברה שהוא חי בה הערכה על כך (שהרי כסף הוא לא מקבל הרבה... ), אז הוא לא ימשיך ללמוד. ככה זה.
אני יישמח לשמוע מאנשים כאן מה דעתם על מה שכתבתי. האם יש דרך לאהוב את הדבר לכשעצמו - לאהוב מספיק את המקצוע, את התורה, או כל דבר לכשעצמו, כך שזה יספיק על מנת להצליח לעמוד בכל הקשיים שקדושה_אני_מבקש הצליח לתאר כל כך טוב ?
