ברוכים הבאים, אורח

עוד אבנך ונבנית, נשמתי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3

נושא: עוד אבנך ונבנית, נשמתי 367 צפיות

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 שבוע, 1 יום #115926

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48

ממוצאי ראש חודש שבט. עדיין נקי. מחר בעז"ה אני אחגוג 30 ימים נקיים, חודש.
שיהיה לילה נקנ ושפוי,
WannaStop

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 שבוע, 1 יום #115927

  • שבי1
  • רצף ניקיון נוכחי: 576 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 567

הציפיה למחר בעיתית לנו .
אנו מתמקדים בהיום בלבד , כשיגיע מחר נתמקד בו .
אוהבים

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 שבוע, 1 יום #115932

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3675
לייק.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 שבוע, 1 יום #115938

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48
שבי1 כתב on 08 ינו' 2019 02:59:

הציפיה למחר בעיתית לנו .
אנו מתמקדים בהיום בלבד , כשיגיע מחר נתמקד בו .
אוהבים


מסכים. עדיין נקי.

יום נקי ושפוי,
WannaStop

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 שבוע #115971

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 493 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1173

בהצלחה אח יקר.

יום שפוי ונקי - היום.

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 6 ימים #115987

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48

בהודאה לאל-חי עדיין נקי.
כמעט נגמר שבוע נוסף.
שבוע שעבר התמקדתי במשימה של שמירת הידיים והמחשבות כל הזמן התפוצצו לי בתוך הראש .היו לי סערות קשות במח. אבל הצלחתי כזכור.
השבוע התמקדתי במשימה של התבוננות וציון לעצמי כשנכנסת מחשבה רעה. האמת היא שרק בתחילת שבוע היה טיפה צורך להיאבק, אבל שאר השבוע היה יחסית נקי. לא היו סערות ולא גלים גבוהים. באמת אסיר תודה על זה. אני מתפלל שיימשך ככה.
קראתי בפורום מישהו שעשה חילוק טריוויאלי אבל שלא חשבתי עליו, יש ימי נקיות ויש ימי שפיות, אלה 2 מדרגות.
האתגר הוא קודם כל 90 ימי נקיות, אח"כ אפשר להתמקד גם בימי שפיות. מ"מ אני באמת מתמקד בעיקר בימי ניקיון. ההרגל של שליטה בידיים הוא שחשוב לי. היכולת לדון עם עצמי ולהחליט מה לעשות עם הידיים.
דעתכם? דעתכם חשובה..!

אני חושב שבוע הבא להתמקד במשימה של חיוך. לחייך לעצמי בבוקר כשקם ולחייך בערב לפני שהולך לישון.

עדיין נקי.
לילה נקי ושפוי.

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 5 ימים, 22 שעות #115988

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 77 ימים
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

שלום אחי כל הכבוד !
תוכל בבקשה להסביר לנו למה אתה מתכוון ב "התבוננות וציון לעצמי" ואיך דבר זה עוזר לך ?
גם סליחה אבל אתה כל הזמן מדבר על שמירת הידיים והמקלדת אני חושב שאני טיפה מבין למה אתה מתכוון, אבל מכיון שאתה עושה מזה עסק שלם, אולי תוכל להסביר על מה אתה מתכוון ולמה כל כך חשוב ואיך עושים את זה ואיך זה עובר וכו' ?
ממש תודה רבה מראש ! תמיד תענוג לקרוא אותך !
לילה טוב נקי ושפוי רק להלילה !

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 4 ימים, 1 שעה #115992

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48
Kdouchat כתב on 10 ינו' 2019 22:32:

שלום אחי כל הכבוד !
תוכל בבקשה להסביר לנו למה אתה מתכוון ב "התבוננות וציון לעצמי" ואיך דבר זה עוזר לך ?
גם סליחה אבל אתה כל הזמן מדבר על שמירת הידיים והמקלדת אני חושב שאני טיפה מבין למה אתה מתכוון, אבל מכיון שאתה עושה מזה עסק שלם, אולי תוכל להסביר על מה אתה מתכוון ולמה כל כך חשוב ואיך עושים את זה ואיך זה עובר וכו' ?
ממש תודה רבה מראש ! תמיד תענוג לקרוא אותך !
לילה טוב נקי ושפוי רק להלילה !


קקודם כל מעדכן שב"ה עדיין נקי. השבת הייתה טובה מאוד, מעולה! המשימה השבוע בעז"ה היא לחייל לעצמי בבוקר ובערב, להתחיל ולסגור בחיוך. לחייך כי אני רוצה בזה, אני בוחר שהפנים שלי יהיו מחוייכות. שמעתי פעם שאדם ממורמר הוא בור ברשות הרבים, וב"ה כבר איני ממורמר אבל הפרצוף עדיין תקוע..

לעניין שאלתך,
כבר כתבתי כמה פעמים שאני הולך עם עצמי כרגע במחשבה חדשה, שהיא שאיני נלחם במחשבות ובדמיונות. אלה באמת דברים שנמצאים בי, הרצון הזה קיים והוא חזק.
בשכל הרי הגעתי להכרה שהאלרגיה הזו רעה חולה ואני לא רוצה בה. אני רוצה להיות משוחרר ופנוי לעסוק במהות שלי, המהות היא שכל, ערכים, אידאלים, קדושה.
מ"מ אני לא יכול להיאבק באופן ישיר בפער שיש בין הרגש לשכל, בין הגוף לרוח. גם באמת אני עדיין כבול וכפוף לתאווה. אז אני עובד על יצירת הרגלים חדשים, דפוסים מחשבתיים חדשים. כרגע זה מה שחשוב, האסטרטגיה היא לעקוף את הרע ולא להילחם ישר. כדי להימנע מלחשוב על פיל ורוד, אני חושב על שמיים מלאי עננים, ולא נאבק ושולל את הציור הטורדני. אני לא אומר לעצמי "אל תחשוב על פיל ורוד", אני מנסה לעקוף את זה.
בשמירת הידיים הדגש היה לשים לב למה שקורה עם הידיים, גם כשקשה דאגתי שהידיים יעשו משהו אחר (הייתי לפעמים עושה שכיבות שמיכה כדי להעסיק את הגוף שלא ליפול). יש הלכה שאסור לגעת במקום ההוא, וגם במקלחת מסבנים מסביב וזה מתנקה מעצמו והחלטתי שזה הדגש והמחשבה סבבה את זה. בניתי לאט הרגל חדש, ההרגל אינו נמנע מלגעת אלא ההרגל הוא לעשות משהו אחר.
גם בהתבוננות, יש טריגרים שהובילו אותי לרצף של פעולות שמפילות אותי, ובמחשבות יש טריגרים רציניים שאני ממש חש איך הגוף מתחיל לעבוד אחרת. אז המשימה היא רק ליצור השהייה קלה לפני שהקצף מתחיל, וגם כשיש הרגל לא לגעת הרי שהדמיון רץ וההרגל נועד להשהות את הדמיון שהתחיל לפעול. לאט לאט זה מעניק לי מעט שליטה, כלומר, שמתי לב שאני יכול לכמה רגעים לשאול את עצמי בכנות מה אני בוחר לעשות. ברגע שההרגלים המעשיים מחזיקים, אז אפשר גם בראש להתחיל לשנות קצת ולאט לאט לצאת.
עכשיו, יש בזה צורך באישיות, בעצמיות, בזהות. רק היום כשאני בנוי יותר אני מצליח קצת, הזהות מאפשרת לי גבורה. צריך אמון עצמי כלשהו, רצון. בסוף המטרה המיידית אינה אלא משימות קטנות כדי ליצור הרגלים. המשימה השבוע היא בעצם נועדה לחזק את האמון העצמי, את המשך בניית הזהות. כמובן, שאני ממשיך בנחת ולאט ללמוד ולהעשיר את עולן הרוח שלי, את העולן הערכי שלי. לאו דווקא במה שקשור לתאווה או לאמון וכדומה. פשוט מנסה לרומם את עצמי, שואף לגדלות. אני רוצה להיות אדם גדול, אמיתי, ישר, ערכי, אידיאליסט, לחנך, לקדם את המציאות, להופיע קדושה, לפעול עם א-ל באתחלתא דגאולה שאנו זוכים להיות בה.
הרב נריה זצ"ל אמר לפני שנפטר: קדושה אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל. תנו לי קדושת אהבת ישראל. יש יסודות שככל שמעמיקים אותם הם מוסיפים חיל, ועוז, וענווה (לא שפלות, לא ביטול), הם מוסיפים מטרה אמיתית וקרובה, הם נותנים גדלות.
ובשביל זה אני צריך לעבוד, אני כל הזמן מנסה לחשוב "איך" אני מתקדם. אני מנסה לנתח את ההתנהגות שלי, לנטר אותה. מה הצמתים שצריך להכיר מראש. קצת חושב פסיכולוגיה, קצת חינוך, קצת גודל. אני מבסס הרבה מהרעיון הזה על פורטיפיי, אני חושב שנתינת כח להתגבכ, להיות לוחם, להיות אדם, זה טוב ומקדם עשרת מונים מלשבת עם עצמך ולמנות חסרונות. צריך זהירות כן.
זה בבסיס דומה לעבודת המידות. הרי בסוף מה שנדרש מאיתנו זה גבורה .אז נכון, הרבה דברים אני עדיין חלש בהם ואפילו גרוע, אבל היום אני מתעסק בעיקר בלתקן נקודה אחת .אחכ נוסיף עוד נקודה ועוד אחת. להבה ועוד להבה עד שתהיה אבוקה.
אמון. אמון עצמי.
אני מקווה שלא מבולגן מידי ושאפשר להתחקות אחרי העקרון. מקסימום ננסה לבאר יותר.
בהצלחה
WannaStop

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 4 ימים #115993

wannaStop כתב on 10 ינו' 2019 21:27:

בהודאה לאל-חי עדיין נקי.
כמעט נגמר שבוע נוסף.
שבוע שעבר התמקדתי במשימה של שמירת הידיים והמחשבות כל הזמן התפוצצו לי בתוך הראש .היו לי סערות קשות במח. אבל הצלחתי כזכור.
השבוע התמקדתי במשימה של התבוננות וציון לעצמי כשנכנסת מחשבה רעה. האמת היא שרק בתחילת שבוע היה טיפה צורך להיאבק, אבל שאר השבוע היה יחסית נקי. לא היו סערות ולא גלים גבוהים. באמת אסיר תודה על זה. אני מתפלל שיימשך ככה.
קראתי בפורום מישהו שעשה חילוק טריוויאלי אבל שלא חשבתי עליו, יש ימי נקיות ויש ימי שפיות, אלה 2 מדרגות.
האתגר הוא קודם כל 90 ימי נקיות, אח"כ אפשר להתמקד גם בימי שפיות. מ"מ אני באמת מתמקד בעיקר בימי ניקיון. ההרגל של שליטה בידיים הוא שחשוב לי. היכולת לדון עם עצמי ולהחליט מה לעשות עם הידיים.
דעתכם? דעתכם חשובה..!

אני חושב שבוע הבא להתמקד במשימה של חיוך. לחייך לעצמי בבוקר כשקם ולחייך בערב לפני שהולך לישון.

עדיין נקי.
לילה נקי  ושפוי.



אלו לא מדרגות אחת מעל השנייה, אלא להיפך: אין נקיות לאורך זמן בלי שפיות. רק שלנקיות יש מדד יחסית מדוייק, בעוד ששפיות היא דבר שרק אתה יכול לענות עליו, בכנות. 

הרעיון הוא שהמחלה שלנו באמת היא הריקנות הפנימית שמתבטאת בשלל בריחות מהחיים האמיתיים - ביניהם בולטת התאווה. 

כשכתבתי צעד ראשון התלבטתי אם להכניס פסקה על המדיה בכללי. על איך שפעם לא יצאתי לטיול שנתי כדי להישאר בישיבה עם מחשב ולשחק בו - כשבאותם שלושה ימים שהיתי עם חבר במוסד חשוך וריק ללא חשמל (פחד אימים) וניזונתי מחלה עם חומוס. 

הספונסר שלי המליץ להשאיר את הפסקה הזאת, כדי להראות שהתאווה לא הייתה הבעייה שלי, אלא הפתרון שמצאתי לריקנות. וכמותו מצאתי פתרונות רבים נוספים (כמה דוגמאות שלי, וחברים אחרים משתפים דוגמאות אחרות: שינה, אכילה רגשית, כעס, חדשות). 

אז כל עוד לא ממלאים את הריק הפנימי שלנו ברוחניות - אפשר "לעשות שריר" ולהחזיק, אבל: 

א. זה אתגר קשה מאוד. 
ב. זה צובר תסכול תופח שעלול להתפוצץ. 
ג. זה לא מספק.

שמעתי חבר ותיק מאוד שאמר: אם אין לך סיפוק חילופי באותה רמה של אורגזמה - אין לך סיכוי להיגמל. 

בהצלחה אח יקר! 

אי אפשר להתקדם בלי לעבוד!

ריבון העולמים ידעתי ידעתי ידעתי
כי הנני בידך, בידך, בידך לבד
כחומר, כחומר, ביד היוצר
ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי
מבלעדי עוזך ועזרתך
אין, אין, אין עצה וישועה

אם אני לא דבוק למעלה אני דבוק לקרקעית

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 3 ימים, 23 שעות #115994

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 77 ימים
  • מחובר
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

תודה רבה
אתה כותב מאד יפה !
בהצלחה רבה !

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 3 ימים, 13 שעות #116002

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48
בסד ובהשתדלותנו כתב on 12 ינו' 2019 21:00:

אני מסכים ולא מסכים.
כדי שאדם יוכל להיות גיבור, הוא צריך אישיות בריאה וכמובן שצריך תוכן בחיים, יעדי חיים.
הרבה מההחלמה תלויה בעבודת המידות כי הן בסוף נותנות לאדם לחשוב על הדברים החשובים באמת, ונותנות לו תכונות לפעול.
(כמובן שמוסר הוא בעיקר מהות, אבל גם יש צד פרקטי חילוני). אדם בלי תכלית אכן יחפש פתרונות קסם. התופעה שהצגת לדעתי אינה חריגה בקרב נוער בגיל תיכון.
אבל זה נכון בעיקר להתחלה ולהטמעה של האלרגיה, אח"כ אדם בדר"כ מתקדם עם החיים, מתמלא קצת, מקבל כיוון, מוצא בתוכו שאיפות ויעדים ואז הבעיה של הריקנות היא בעצם איננה או שהיא אשליה (כי המח התרגל לסמים שלו ומתקשה בלעדיהם). הדמיון שיש ריקנות הוא באמת באמת הבור העמוק אליו מגיעים הרבה אנשים.
יש שלב שבו אתה יודע שזה רע, אין כבר הנאה אמיתית, אלא הגוף פועל לבד אוטומט כמו חיה. כאן הדגש הוא לדעתי בבניית הרגלים חדשים.
ובנקודה הזו הדגש מוסב על הנקיון. זה לא אומר שמייצרים הבדלה בפועל בין נקיות ושפיות, אבל מבחינת המרכז כאן הדגש. 
אני לא מכיר מקרוב מכורים מבלעדיי, ואני עצמי חולה באוננות ומחשבות על גברים.
אני מבסס את הניתוח שלי על פורטיפיי, על פסיכולוגיה קצת, על הניתוח שלי את המציאות, ועל העיקרון של אמון ואופטימיות כפי שמובא ברב זצ"ל. איני מכיר מכורים מבלעדיי, וגם אני עצמי חולה בעצם באוננות, כך שהדברים כמובן עומדים למחלוקת.
אני רוצה לראות את הסכוי, את התקווה, את האמון, את הגבורה ואת הגדולה באדם עצמו - הרי בסוף המטרה היא שהאדם יתוקן ויתקדם, שיהיה לו כח לפעול במציאות, "לעבדה ולשמרה". האמירה שאני מקולקל עד עפר ועלי רק להרים ידיים לשמיים נתקעת אצלי ביסודות באמונה כפי שקיבלתי מרבותיי.

פעם דיברתי עם "משיב" חרדי באחת הישיבות, והוא אמר לי שבלימוד, כדי שזה יהיה אמיתי וטוב אדם צריך שתהיה לו קצת "גאווה", בלי זה הוא לא יהיה מסוגל לחדש, להתווכח וכו׳.
אני חושב שזה דין במציאות האדם בעולם בכללי.

בברכת יום נקי ושפוי,
WannaStop

תגובה: עוד אבנך ונבנית, נשמתי לפני 1 יום #116022

  • wannaStop
  • רצף ניקיון נוכחי: 37 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 48

עדיין נקי. רק היום עברו 37 ימים.
ההתרגלות במאבק באמת גורמת שרוב היום המחשבות לא נמצאות בתאווה, אבל כשכן יש מחשבה אז אני אכן יודע שאפשי ואפשי, אני מאוד רוצה, אבל מזכיר לעצמי שיש הרגלים שאני קונה, ושאבי שבשמיים גזר עלי, וגם השכל מחייב שזה רע. אמנם באמת בכללי יש איזו תחושה של אדישות ואולי אפילו חוסר קל בחיות, אבל זה שווה את זה - השכל מחייב, והרצון להיות גיבוק עדיין חי, אני לוחם, אני רוצה להיות לוחם. אני מסוגל לשלוט בידיים שלי. אני אפילו מסוגל לעצב את המחשבות שלי, אבל לא בשלב הזה. לאט לאט. משימה אחר משימה. קומה אחר קומה. שפיות אמיתית אחר נקיות אמיתית. בניין אישיות לוקח זמן. לגדול לוקח זמן .אני רוצה ואני יכול.
אנחנו גיבורים. נולדנו לזה.

לילה נקי,
WannaStop

  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3
אחראים כללים: testchart1, למען הסדר הטוב
זמן ליצירת דף: 0.45 שניות