ברוכים הבאים, אורח

נושא: 70 יום 911 צפיות

תגובה: 70 יום לפני 1 חודש #115320

  • HiddenLight
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31
היי כולם. אני לא הולך לקבוצות חיות. דיברתי עם כמה חברים טובים על הנושא. למדתי באתר את תכנית פורטיפיי בעיקר. מעגל ההתמכרות, האפשרות להרגיל את המוח חזרה לחיות בלי זה,  שיטת STAR. אמרתי פעם בשבוע אבל כנראה צריך יותר. מה שכן, צריך לבוא פעם בשבוע גם אם הכל מושלם ומרגישים שלא צריך חחח.

תגובה: 70 יום לפני 1 חודש #115324

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 183

משמח אותי מה שכבת (גם בשבילך) וגם בשבילי. אני גם התחלתי את פורטיפיי וזה עוזר לי, אבל אני עוד לא בריא... ועד היום (לפחות בתקופה האחרונה) אף אחד לא כתב שהוא החלים בעזרת פורטיפיי בלבד, אז תודה!

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: 70 יום לפני 4 שבועות, 1 יום #115342

  • שבי1
  • רצף ניקיון נוכחי: 545 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 536

איתך לגמרי צורצור , אין דיווח על הצלחה לבד ללא קבוצות ושיתופים חיים.
לי אופן אישי הקבוצה חיה מאוד עזרה ותמכה בהחלמה .

תגובה: 70 יום לפני 4 שבועות #115358

  • HiddenLight
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31
אני מתרסק. נפלתי... אני לא מצליח להשיב מלחמה. האש שהייתה לי כמע כבתה...

תגובה: 70 יום לפני 4 שבועות #115360

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 183

הי, חבר,
אוהבים אותך ממש גם אם נפלת. אתה כותב יפה. נשמח אם תספר לנו עוד על מה שאתה לומד (איך קוראים לזה? אתה לומד את זה במכללה/אוניברסיטה/פרטי? איפה?).
אני התלבטתי ממש אם לספר לאישתי על המעידה האחרונה שהיתה לי. זה יגרום לה לאהוב אותי יותר? לא יודע, כי היא אף פעם לא תבין.
אנחנו מבינים אותך. ואתה אותו אדם עבורנו בין אם נפלת ובין אם אתה נקי. אז פשוט קום. אנחנו מוכנים לסלוח לך על הנפילה אם זה מה שימנע ממך להרגיש מרוסק. רק הנקודה היא שאנחנו לא צריכים לסלוח לך כי אנחנו פשוט מבינים אותך. גם ה' סולח לך. אתה בקשר עם חברים?
מזמין אותך להיות איתי בקשר (מזהיר שבנתיים כל מי שפנה אלי הוא מבוגר ממני, אז בטח גם אתה תהיה מבוגר ממני...) - להתחזק ולחזק.
שיהיה לך יום שמח.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: 70 יום לפני 3 שבועות, 6 ימים #115370

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3635
אוהבים,
מכיר את המקום,
תנסה להיות מחובר לחברים מהפורום או מהתכנית כל הזמן,
יבואו ימים יותר קלים.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: 70 יום לפני 3 שבועות, 6 ימים #115378

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 467 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1117
HiddenLight כתב on 18 נוב' 2018 22:39:
אני מתרסק. נפלתי... אני לא מצליח להשיב מלחמה. האש שהייתה לי כמע כבתה...

לא פשוט. 
מאחל לך את מה שאני מצאתי כאן.
חיבוק.

תגובה: 70 יום לפני 3 שבועות, 1 יום #115439

  • HiddenLight
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

שבוע טוב. אני שומר 3 ימים. אני מרגיש לפעמים תחושה של קצר. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אנסה. אני מרגיש לא קשור וקשור בעת ובעונה אחת. אני קשור כי זאת המציאות. ואני לא קשור כי לא בא לי על המציאות הזאת. אני מתחיל להקשר וזה כואב לי. הדבר הזה יותר קשה לי מהניסיון עצמו של החשק לראות. בא לי שזה יעצור פשוט... להשתחרר מזה, ליהיות מחובר ולהנות.

תגובה: 70 יום לפני 3 שבועות #115457

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 467 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1117

אוהבים אותך
בא לי שזה פשוט יעבור. אבל, אלוקים רוצה ממני שאני יוותר על זה. הוא רוצה שאני יקריב לו את ההתמודדות הזאת, הוא רוצה שאני אגדל מתוכה.

כשאני מוכן לוותר, אלוקים לוקח ממני את ההתמודדות, כי אני גם לא מסוגל לוותר בכוחות עצמי.

מאחל לך גם שחרור וחופש.

תגובה: 70 יום לפני 2 שבועות, 3 ימים #115549

  • HiddenLight
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

היי כולם. את האמת שאני מרגיש טוב. את הניתוק של הימים הראשונים צלחתי. אני מרגיש שאני לא צריך לכתוב כאן כרגע, אבל הבנתי שלנסות לעשות את זה לבד זה לא ילך. הבנתי את הצעד הראשון ב12 הצעדים, ואני מממש אותו. היה לי קשה השבוע. הגעתי מהעבודה ורק ישנתי ובהיתי בתקרה (ודמינתי  כמה דברים, להעביר את הזמן). היו לי קצת כאבי ראש, אבל המשכתי כי הבנתי דבר אחד: זה זמני. המוח שלנו, או ליתר דיוק הנשמה שלנו, הם כמו פלסטלינה. אנחנו יכולים לעצב אותם בדיוק איך שנרצה. זה ייקח קצת זמן, אבל בסוף זה יקרה. אני לא יודע אם כבר הזכרתי את זה, אבל יש לי וידוי. לא צפיתי בפורנו מגיל 19 (זה כמה  שנים כבר תודה לאל). מה שמפיל אותי בעיקר זה משחקי מחשב וסרטים. זה מכניס למצב של "אני רוצה להנות כאן ועכשיו", ואז המשחק מביא לסרט שמביא לקטע לא ראוי שמביא לנפילה. תמיד. וחוץ מזה, חבל לי על הזמן והחיים. אני רוצה להשתנות בזה. חבר אמר לי שתוך שנתיים הקריזים ירגעוף ואחרי 10 שנים אוכל לחזור ליהיות שחקן מתון. דהיינו לשחק פעם בחודש שעה וחצי וזהו. ולא להרגיש את הצורך הקיומי להשאר כל הלילה על משחק שאחרי כמה ימים יימאס לי ממנו גם ככה. אלא להנות מזה באמת, בדרך הישר. זה מה שנתן לי תקווה. זה מצחיק שאני כזה מכור שרק התקווה שיום אחד אוכל לשחק במתינות ובכיף גרם לי להצליח לזוז. אני מלא שוב מלא תקווה וכח להלחם על החלומות שלי . בהצלחה כולם

תגובה: 70 יום לפני 2 שבועות, 3 ימים #115559

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 467 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1117
HiddenLight כתב on 29 נוב' 2018 16:25:

זה מצחיק שאני כזה מכור שרק התקווה שיום אחד אוכל לשחק במתינות ובכיף גרם לי להצליח לזוז. אני מלא שוב מלא תקווה וכח להלחם על החלומות שלי . בהצלחה כולם


כ"כ מזדהה. אותו דיבוק שאי פעם אוכל לשתות כמו ג'נטלמן.

תגובה: 70 יום לפני 1 שבוע, 4 ימים #115628

  • HiddenLight
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31
שלום לכולם. נפלתי. אני רוצה לעשות תשובה. יש לי וידוי שאני חייב לספר לכם. מבחוץ יש לי חיים סבבה. יש לי עבודה קבועה, אני לומד מקצוע, יש לי תחביבים, בקיצור אני  נחשב 'בחור רציני'. דבר אחד אין לי, וכנראה שלעולם לא יהיה לי. חברים...
חברים... רק לחשוב על המילה הזו מזכיר לי את היחידים שהיו לי בילדות. אין מה לעשות, אני שונה. וכשאתה שונה, צוחקים עליך או במקרה היותר טוב מתעלמים ממך ולא מציקים לך. כבר קיבלתי את עצמי איך שאני, אבל לגרום למישהו אחר לעשות את זה? בלתי אפשרי. למישהי אחרת לעשות את זה? חחחחחח.
אינני אומר שאני זאב בודד על הר. יש לי קולגות מהעבודה, ואפילו עמיתים מהלימודים. אנחנו נפגשים מדי פעם ומתאמנים או מנהלים שיחות נפש די נחמדות למען האמת. אבל חסר לי משהו. בשבת בבית, בשלב מסויים אחרי האוכל, תמיד דופקים בדלת החברים של אחי ולוקחים אותו איתם. אחר כך מגיע תורו של אחי השני. ככה כל שבת. ותורי לא מגיע. "שבת שלום. hiddenlight,אתה בא סיבוב?" "hiddenlight פה?". לא. נדה. כשחבריו של אחי החייל נכנסים, אנחנו יושבים, ואפילו משחקים משחקי קופסא. אבל לצאת איתם, וממש ליהיות אחד מהם, הפרש הגילאים ומרכז העניינים שלנו שונים מדי. ניסיתי ישיבה. הלכתי למקום קרוב ללימודים. ביום השלישי שלי שם אחד הרמים שלך תלמיד אחר לדבר איתי. "אנחנו חברה מגובשים משיעור א'. היינו בצבא ביחד, עברנו דברים ביחד. אתה לא עשית צבא, ואתה בא משום מקום ליהיות פה למרות שאתה לא מאמין בדרכה של הישיבה. נח לך פה כי יש כאן ספרי קודש. זהו". נפנפתי אותו ונשארתי כמה ימים. ראיתי שהוא צודק, ועזבתי. קראתי עליו את הפסוק : כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. 

הבדידות שלי גורמת לי ליפול פעם אחר פעם. אחרי יום עבודה עמוס, אני חייב משהו מרגיע במיידי. אין לי כלום. אימונים ואומנות הם דברים שדורשים כח. אני צריך מרגוע יותר פאסיבי, וכל מה שאני מכיר זה המחשב שלי. אני מנסה לשנות את זה כבר תקופה, אך ללא הועיל. למה שאלחם כל כך חזק כדי ליהיות חלק מחברה שמתנכלת לאנשים שונים? כדי שאהיה כמוהם? אין לי לאן ללכת. אני נשאר לבד, נלחם לבד, משתמש באנשים הרלוונטים ונותן להם משהו בתמורה, וזהו.

תגובה: 70 יום לפני 1 שבוע, 4 ימים #115630

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 183

קורא את ההודעה שלך וצר לי. לא יודע אם אתה מעוניין לשמוע פתרונות, וגם לא חושב שיש לי. ובכל זאת, אם אתה רוצה משהו נוסף מעבר או במקום ל-12 צעדים, אולי אתה זקוק למאמן. אם תרצה אני יכול להשיג לך המלצות טובות (אני לא בעסק, אבל מכיר אנשים). לא יודע אם זה מה שאתה צריך (אם בא לך כתוב לי באישי ונדבר על זה), לא יודע אם רק מציק שאני כותב את זה. פשוט רציתי לעזור וזה היה הרעיון היחיד שלי.
מקוה ומאמין שתמצא בעצמך את הדרך לשינוי ובעוד תקופה, גם אם תהיה ארוכה  תוכיח לנו שאפשר לעשות שינוי ותתן תקוה לאנשים אחרים.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: 70 יום לפני 1 שבוע, 3 ימים #115637

שלום חבר יקר! 

אני אמנם לא בדיוק במצב שלך, אבל יכול מאוד להזדהות. גם אצלי נושא החברה הוא חלק משמעותי במחלה ובהחלמה. 

בתכנית אומרים: אל תהיה עכב"ר  אלו המצבים המסוכנים לנו: עייף, כועס, בודד ורעב.  ובדידות היא בהחלט לא הגדרה של מספר חברים, זה קשור ל"לבד", אפשר להיות בודד עם אשתי, בודד במפגש חברתי ובודד בהופעה מול אולם מלא מעריצים. 

הבדידות היא חוסר חיבור לאחר. תחושה שאני היחיד שאכפת, שלאף איד לא אכפת ממני, שאחיה את העולם כשלעצמי, רק עם קשרי קח ותן. 

התחושה שלי שהמחלה היא היא הבדידות וההחלמה היא להתחבר לעולם, לחברים ולאלוקים. לכן לי (ולעוד רבים) 12 צעדים לא עבדו לבד. ולא לחינם הם מנוסחים בלשון רבים. 

המחלה שלי אוהבת חושך, ונמסה כשאני מוציא אותה לאור וחולק את קשיי, חוסר האונים שלי, טינות ופחדים בכנות עם אחרים. 

בתכנית גיליתי מה זה חברים. יש לי חברים מחוץ לתכנית, אך הם רק "חברי מסכה" - הם מכירים רק את המסכה שאני עוטה כלפי העולם.

החברים שלי מהתכנית הם חברי נפש. ראשית מפני שאני חולק איתם את המחלה. אני יכול בלי שום בעיה לחלוק מולם דברים שלא יכולתי לחלוק מול אף אחד אחר, כולל אשתי, חבר קרוב, הורים, רב או יועץ. מול מי אוכל לחלוק שאני כרגע משתוקק בכל מאודי רק למצוא תאווה, ויודע שזה רע לי ובכל זאת רוצה... רק חבר תכנית יכול להבין אותי ולא לחשוב שאני משוגע (האמת שבעצם שיש בי צד משוגע), כי הוא מכיר את התחושה. 

אבל יותר מזה, אנחנו שותפים לפתרון. ביחד מגלים את הנס הבלתי אפשרי הזה, שמה שאיננו מסוגלים לחלום לבד - קורה ובגדול כשאנחנו ביחד. 

לאט אני מגלה שהתכנית מלמדת אותי לא להתרגש מהחברה, אלא לחזק את הקשר שלי עם עצמי בעזרת הבטחון שאלוקים איתי. שהערך שלי לא תלוי באף אחד, באם יצאו איתי הלילה או לא, באם יש לי חברותא בישיבה או שאני לא שייך. הערך שלי תלוי רק בכך שאני יודע שאני בדרך הנכונה ואלוקים איתי. 

אתן דוגמה קטנה: לפני חצי שנה עזבתי כולל לטובת עבודה כמורה לשון. כשיום אחד חמי שלח בוואטסאפ חוברת שיטות בלימוד, וכתב על ההודעה: לפלוני ופלוני (גיס א' וגיס ב' שבישיבות), נעלבתי. חשבתי בעצם שהוא כבר לא מעריך אותי כלמדן. והרי ללמוד אני יודע ומתעניין! 
ואיזו תחושה זה במקום להיות אברך, במסלול להיות רב, יצאתי לעבוד. ולא כמחנך, אלא מורה מקצועי בעלמא! תחושה שהסובבים אותי חושבים שאני נושר... 

אבל ידעתי במאה אחוז שזה הדבר הכי נכון בשבילי. שאין שום טעם שאשאר ללמוד הלכה כשזה שורט לי את הנפש  שאני לא הולך להיות רב. שהחיים כאברך מציפים לי פגמי אופי קשים של התמסכנות וחוסר לקיחת אחריות, ואני חייב לקחת אחריות ולהתחיל לפרנס. ידעתי שאני שלם עם עצמי, מכוון עם אלוקים שאיתי, וכשהזכרתי לעצמי את זה - נרגעתי. והכנסתי את זה לתודעה. 

כשאני שלם - לא חסר לי דבר, ומותר לי אותי לאהוב! 

אני לא יודע אם הועלתי לך. אבל נראה לי שיש מצב. אשמח לשמוע ממך! 

אי אפשר להתקדם בלי לעבוד!

ריבון העולמים ידעתי ידעתי ידעתי
כי הנני בידך, בידך, בידך לבד
כחומר, כחומר, ביד היוצר
ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי
מבלעדי עוזך ועזרתך
אין, אין, אין עצה וישועה

אם אני לא דבוק למעלה אני דבוק לקרקעית

תגובה: 70 יום לפני 1 שבוע, 3 ימים #115639

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3635
הנה, אנחנו חברים שלך,
החברים אמתיים שלי היום, זה חברים מהתכנית,
והם מצילות את חיי.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.
אחראים כללים: testchart1, למען הסדר הטוב
זמן ליצירת דף: 0.43 שניות