שמעו נא רבותי דיינים מומחים
בחסד ה' אני נקי 7 ימים. (ורשום בטבלת 90 הימים ומבקש מהקב"ה להגיע לזה. אגב, נראה לי שהיו כבר פעמים בשנים האחרונות שעמדתי בזה, אך לאחרונה בחסדי ה' (אולי עם הגיעי לגיל 40) גדל השממון בנפש וזה נראה לי קצת רחוק לצערי).
היום עבר עלי מצב מסויים שאני שואל אתכם, האם הוא נפילה וצריך להתחיל את מסע ה-90 מחדש או שהוא בגדר מעידה.

זה קצת ארוך. תודה מראש על הסבלנות.
המחשב האישי שלי חסום הרמטית בנתיב. (אני בכל אופן לא מצליח לחטוא איתו... ברוך שמסר עולמו לשומרים).
ממנו אני משתלט על מחשב אחר ב-RDP. (שולחן עבודה מרוחק). מחשב זה הינו טרמינל. מותקן עליו רימון. בנוסף, מטעמי אבטחה, נעול בו הג'אווה. כך שביוטיוב אני יכול לראות "תמונות", אך סרט לא יכול לזוז. (זה עוד לפני רימון).
אני כמו טמבל, מנסה כל פעם מחדש, אולי יעשה לי המקום נס (או לאותם ניסים) ו"אצליח" לראות משהו.
כעת השאלה פשוטה, כדלהלן.
הצד לנפילה, כי אני מצידי עשיתי מה שיכולתי כדי ליפול (איזו הגדרה חריפה. וואיי, זה שורף).
הצד למעידה, כי תכל'ס, בחסדי השי"ת לא נפלתי בפועל. למעט כמה תמונות (שיש גרועות מהן). בנוסף, יש לידי מחשב פרטי של עובד שהוא פרוץ לגמרי וכבר נפלתי בו הרבה ואתמול לא התקרבתי אליו.
מצפה לתשובותיכם.

2. צפייה במתכוון באתרים לא ראויים.

בנוגע למס' 2, אם מישהו ראה משהוא בטעות ואז נסחף קצת והמשיך להתבונן בזה, או אפי' אם מישהו ראה קישור ולא הצליח להימנע מללחוץ עליו אבל אז תפס את עצמו תוך כמה שניות, והפסיק – זה נחשב כ 'מעידה' בלבד ולא 'נפילה'.
זהו ציטוט מהתקנון של 90 יום.

בסופו של דבר אתה פשוט מלך, תסתכל איך יכולת להתקרב למחשב של העובד ולא התקרבת.
נכון אמנם הייתה מעידה קטנה אבל עדיין יש לך שלושת'רבע כוס מליאה.

לגבי המחשבים אם אתה באמת רוצה להצליח את מסלול ה90 יום זה תלוי בהחלטה בנפש, לא יעזור החסימות זה תלוי אך ורק בך!!! צריך פשוט החלטה חזקה בנפש.
בא נעשה נסיון (והלוואי שלא נגיע לשם): פעם הבאה שיש לי או לך דחף חזק להסתכל במחשב (יש לי אינטרנט פתוח ואני לא מסתכל כי ככה החלטתי) אנחנו פשוט קמים ויוצאים מהחדר עד שתרד התאווה. ואח"כ נכתוב את זה פה

מזדהה מאוד עם הניסיון ללכת על הקצה, לנסות אולי יפתח... זה בדיוק להיות מכור. הספונסר שלי קורא לזה רולטה רוסית. יש כדור, אבל רוב הסיכויים שיצא ריק, אז למה לא לנסות? 

לשאלתך, ההתבוססות בשאלה של ספירת הימים היא לא עניין בשבילנו. העיקר להיות נקי רק להיום. 

אשמח להסביר באריכות, מוזמן להתקשר. 

יום נקי, בהצלחה! 

חבר יקר, אנחנו אנשים חולים ורוצים כל הזמן להשתמש,
האם זה שאני קם בבוקר ומחשבה ראשונה שעולה, וואיי בא לי לאונן זה סיבה לנפילה, זה אנחנו,
תמשיך בדרך, הקו שלנו זה הוצאת זרע, מה שמסביב זה, נקרא מעידה, והתקווה שלנו להתרחק מזה גם, אבל זה תהליך,
תמשיך איתנו, תתחבר, דברים טובים יקרו.

אבי גולן כתב on 24 מאי 2018 08:29:

מפחיד מה שאתה אומר. זה בעצם משהו כמו שאנחנו חולי סכרת. זה כל החיים עומד לנו ברקע.

זה לא אמור להפסיק לנו בשלב מסויים? מעניין לשמוע דעות נוספות.

מפחיד אבל נכון. גם אני חשבתי כמוך, אבל מה לעשות שהמציאות הוכיחה. אם הגיל לא פתר את הבעיה, הלימוד לא פתר, התםילות לא פתרו, החתונה לא פתרה, האבהות לא פתרה, ואפילו המנעות של חודשים ארוכים מאוננות לא ריפאה - סימן שזו מחלה ממארת. ואני צריך לקבל את המציאות הכואבת. מזל שההבנה הזאת באה עם חיבוק גדול של הכרת אלוקים אוהב, קבוצה תומכת וחברים אוהבים. 

אבל אחרי השוק הראשוני, כשמעכלים את זה ולומדים שיש תרופה, יש איך להתנהל עם זה, זה משחרר. 

אין מה לעשות. ההחלמה בנויה על ענווה גדולה וכנות. 

אוהבים. 

'אבי גולן' לגבי מה שכתבת, אני רואה שאתה כבר עמוק בתוך התהליך ולכן אני שואל,
האם אחרי התהליך אתה מפסיק רק טכנית או גם שיורד לך התאווה, אני שואל בגלל שהתחלתי את תוכנית פורטיפיי והוא אומר ששם שזוהי התמכרות בדיוק כמו בסמים או סגריות ויש אנשים שמפסיקים את זה ע"י הורדה במינון השאלה היא אם זה גם פה ככה, או שרק טכנית אתה לא עושה את המעשים הללו

מחשבות מפעם לפעם יש, אולי לחפש אינטרנט, מחשבות שמה זה בא לי...
אבל ההתמודדות יותר קלה,
אני נכנע מולו מתקשר לחבר ומרגיש יותר טוב,

שתיים, אי אפשר לרדת במינון, נגעת, פעלת, פעולה קטנה על התאווה מדליקה אש, שקשה להשקיטו,
המטרה היא אפס סבלנות לתאווה, וויתור על מבטים ומחשבות, זה קשה וגדול עלינו, אבל שוב, בכוח החברותא וביחד יש אור,
מקווה שהועלתי.