מזדהה מאד עם השאלה.... 
אצלי ככל שיותר זמן הייתי נקי, הרגשתי צורך בנקיות יותר גבוהה
ממליץ לך מאד לקרוא את אוסף הפוסטים שבפוסט "ברכת הדרך", כולם מתעסקים בנושא הזה בדיוק....
אבל איך שלא יהיה, נתן כתב נכון, זה שאלה לספונסר...
בהצלחה
אוהב

רק להיום ביחד עם פעולות.... כך שיש מצב שזה כן משנה, 
אבל לא בצד של האיפוס הסוגייה. לפחות בעיני, אני רוצה לפעול כמה שיותר נקי,
להיות עירני ולעשות את הפעולות המתבקשות.... אני מאפס רק אם נפלתי...
כל השאר זה תהליך

חזרתי מטיול משפחתי. שהקפיץ לי בשבוע... איזה כיף  
אבל עכשיו צריך להזכר בכל מה שהיה לפני... ולחזור לכתוב. אז הנה... 
שיהיה בהצלחה לכולם

תודה
בהצלחה גם לך.

והנה זה מתחיל

אני מרגיש אותו מחלחל לאט לאט... נו, אולי רק קצת להסתכל.. ולא ממש... 
ופתאום האבחנה בין טוב לרע הולכת ומטשטשת, וזה מרגיש פתאום כלכך נכון וטוב. 
ואני יודע שרק קצת זה שקר, אבל לא יכול להתכחש לתחושה הזו. לנעימות ולבריחה.
ונאלץ להשתמש בטיעונים מבחוץ, בזכרונות שמהר מאוד הופכים מטושטשים של השקר והאשליה שבזה. 
והנה, אני מצליח. רק היום [אבל מפחד מאוד ממחר] 

כל הכבוד על השיתוף, 
לי השיתוף עד עכשיו כמעט תמיד תמיד עזר, 
אם אתה יכול לשתף בטלפון, אני יכול לומר שזה תמיד עזר לי.

בכל מקרה, תשחרר את מחר, 
מה אתה רוצה היום?

אוהבים.
מצטרף לקודמי - תתמקד בהיום.

יום שפוי ונקי.

מזדהה מאד
מתפלל שתזכור.... כל בואנו לעולם, הוא בשביל שנזכר....

היום ה-16. בחסדי השם. 

קצת מחשבות לקראת פסח... שמצד אחד החירות נמצאת בשליטה. והדבר הזה שמשתלט הופך אותי לעבד שלו. ואני מאחל לכולנו להצליח לחוש את החירות הזאת, את היכולת להיות מה שאנחנו רוצים להיות. לבטא את המקומות הגבוהים והאמיתיים שלנו, את הנשמה. 
ומצד שני, מה שקורה שם בפנים, כשאני שם... אני מרגיש שחייב להיות שם משהו אמיתי, איזו חוויית חופש שיש בה גם אמת, ולא רק אשליה, אחרת זה לא היה כלכך מושך... הרב קוק כותב במקום כלשהו שהצורך בגבולות, בהגבלות, במסגרות שמשעבדות במקום מסויים את החופש שלנו הוא מחויב אבל זמני... הוא שלב בדרך לכך שנהיה באמת טהורים ואז נזדקק לפחות הכוונות ומעצורים.  אני מרגיש שבמקומות בהם היצר משתלט, יש אולי משהו מתוך זה. שעבוד מוחלט, אבל גם נגיעה בחופש המוחלט. ואולי לכן זה כלכך מושך. זה אסור. זה בית אסורים. 

הלוואי שאצליח ונצליח בחג הזה לטעום טעם חירות מבפנים.

שמח אתך שעברת את הגל.
בהצלחה בהמשך, חג שמח

היום ה-20. נקי ושמח. בחסדי השם. 

הימים עוברים בטוב, צפוף משפחתית מה שמאוד מקל כמובן. 
אבל... בשבוע הבא יש כמה ימים שאני לבד לגמרי הרבה שעות. אני קצת מיואש מראש... לא יום אחד.. לא שניים. מה עושים???

משמח לשמוע שאתה נקי כבר 20 יום! לא מובן מאליו בכלל! 
זכית גם להיות מספיק מודע למצבים המסוכנים בשבילך עוד לפני תחילת ההתמודדות. 

אתה יכול להתחיל פעולות כבר מעכשיו. להתקשר מראש לכמה שיותר חברים ולמסור חוסר אונים (כמו שעשית פה בפורום, בפה זה יותר חזק). 

לתכנן לו"ז מדויק, כי השעמום הוא אויב שלנו. להגדיר מה בשום אופן אתה לא יכול לעשות (לדוגמה: לפתוח מחשב לבד, או אם אפשרי לצאת מהבית לאיזה מקום יותר טוב) ואם אתה שומע בראש את המחשבה לנסות את מה שהגדרת כמסוכן - מיד להתקשר. 

לפתוח מעגל מול חבר. 

לזכור שאין מצב להצליח בלי המתכון של התכנית, ולא להשאיר מקום לאשליה הזאת, להונאה העצמית ולהכחשה. 

והעיקר - להתרגל להיות תמיד בקשר. לכתוב את זה. לחיות באסירות תודה. 

לא יאומן כמה זה יכול לשחרר. לא מזמן היה לי זמן שהייתי חייב להיות במקום ומצב שפעם היו נפילה בלתי נמנעת - והתחושה שה' איתי כשאני עושה פעולות, זה ממש נס! 

אוהבים! 

תודה רבה על העצות. אשתמש בהן.

היום ה-22 ב"ה אשאר נקי, רק להיום.
אתמול קרה לי משהו מדהים, שחוויתי כבר הרב פעמים. הבא לטהר - מסייעין לו.
הקב"ה לא נותן לי ליפול כלכך מהר. וכשאני על המסלול הטוב, הוא מונע ממני, כך אני מרגיש, לפחות בהתחלה, כניסה למקומות
חלקלקים. אתמול בערב כמעט שהלכתי לישון, הייתי לבד, אשתי היתה אמורה לשוב רק עוד שעה ומשהו. 
המחשבות החלו לשחק בי, וכבר ממש התכוונתי להתחיל ולהכנס לפאתי האיזורים המסוכנים. רק קצת....
שלחתי לה הודעה, כדי לוודא שיש לי זמן... והנה היא נכנסת הביתה. 
אמרתי לו (ולה) תודה רבה.
הרגשתי קצת מרומה, כי אני התכוונתי לרע, ופשוט לא נתנו לי.
אבל הרגשתי גם בר מזל. שיש מי שעוזר לי בדרך. וכדאי שאקח את זה.