חבר אמר לי פעם לרשום צעד ראשון....למה? שיהיה לך מול העיניים
אז עניתי לו שאני לא צריך לרשום, יש לי את זה בראש מסודר
אז הוא אמר יופי אז תשלח לי ושבוע הבא אולי תשתף בקבוצה (כן גם הייתי הולך לקבוצה והיה לי טוב שם)
אז זה היה הולך ככה:
שלום חברים קוראים לי XXX ואני סקסוהוליסט מכור לתאווה ולבריחה מהחיים והיום אני רוצה לשתף איך הגעתי למקום ה"מכובד" שהגעתי אליו
ויותר נכון איך התאווה למין ומיניות עיצבה את חיי,
זה התחיל בגיל שלוש, אולי וחצי, הייתי בגנון והיה שם ילד שאהב להראות לכולם את האיבר שלו, לא יודע למה אז הוא עבר גם אצלי וכשהוא הראה לי את שלו הראתי לו את שלי, והייתה שם ילדה שהראתה את שלה...אבל לה לא היה, אני זוכר שזה הטריד אותי לפחות חודש אבל לא דיברתי על זה עם אף אחד...
גלגול מהיר קדימה, תחילת התיכון אני נכנס לכיתה שהייתה קצת סגורה ורואה שהבנות משוות את ההתפתחות ביניהן זה ממש עורר אצלי גל של פנטזיות
אבל מכיוון שלא היה אינטרנט לא כל כך ידעתי איפה למצוא את זה, חוץ מחוברות שלא היה לי האומץ לקנות אז תמיד הייתי מסתכל על תמונות השער, אמא שלי הייתה מביאה לי חוברות כאלו כדי שאלמד כי היא ידעה שאבא שלי בחיים לא ידבר איתי על הנושא ורצתה שהבן שלה לא יהיה "מפגר" אחרי כולם בנושא כל כך חשוב,
שנה שנתיים קדימה האינטרנט הגיע (סוף סוף) ואני הייתי אחראי בהתחלה על המחשבים של הספריה ואחר כך של חדר מחשבים, וככה הייתה לי הזרמה קבועה של תמונות, והיו לי אוספים של אלפי תמונות ממויינות לפי נושאים ולפי סדרות ושעות על שעות של אוננות, היו לילות שלא ישנתי רק פורננתי,
כלפי חוץ הייתי הילד המאוד אחראי שמעיר את כולם בבוקר ודואג לו ולאחיו לסנביצ'ים לבית הספר, שמגיע תמיד בזמן ואמנם הציונים תמיד בינוניים אבל מבריק בכיתה,
היו לי חברים שמעולם לא דיברתי איתם על הנושאים האלו ובאופן כללי כולם ידעו שאין לי התעניינות מיוחדת בבנות המין היפה...
עד שיום אחד חבר שלי החליט שאני צריך לצאת עם מישהי והכיר לי את מיש מאחר כך הייתה החברה הראשונה שלי במשך שנתיים, איתה נפתח עולם חדש התפוצצות של הרגשות שבאוננות מעולם לא הגעתי אליהן....אחרי שנפרדנו הייתי במשבר, כמובן שהתאווה אספה אותי אל חיכה המרדים וחצי שנה לא חיפשתי כלום עד שחודש אחד יצאתי כל יום של החודש עם בחורה אחת או שתיים חדשות...להכיר, לנסות למצוא שותפה (שותפות) למימוש הפנטזיות שלי ומצאתי...
מי שזורק הרבה פעמים לסל יקלע כמה פעמים מתוך ההרבה שהוא זורק וככה היה, הטבעתי את עצמי בים של פנטזיות, כבר אז לא זכרתי את השמות שלהן, זה לא היה מעניין, רק מה היא מוכנה לעשות עבורי, עבורה הייתי מוכן לעשות מה שרצתה כי היא סיפקה לי את הסם שכל כך רציתי... אחרי תקופה מסויימת נרגעתי קצת והשארתי רק בין שלוש לחמש בנות שאני בקשר איתן (לא כולן מיני, חלקן לספק תאווה אחרת שלי, להיום האביר על הסוס הלבן, זה שמציל אותן להחיים הרעים שלהן).
ככה החיים התקדמו אבל לפעמים כשניסיתי להיות כנה עם עצמי חשבתי שככה לא צריכים להראות החיים, למעשה הבן של חבר שלי אמר לי את זה כשתיארתי לו שיש לי אחת למשך השבוע ואחת לסופ"ש ואחת לדבר איתה על הכל, ואחת לצאת איתה והוא אמר לי שאני מסכן, מסכן? אני? אני על גג העולם על מה אתה מדבר? ואז הוא אמר לי שיש לו את כל מה שאני סיפרתי לו בבחורה אחת ושהוא מאושר איתה עד הגג...פה הוא לחץ על נקודה כואבת, גם אני זכרתי איך זה להיות עם מישהי אחת שאתה רוצה להזדקן איתה אבל מה ההשוואה הכלל בין כיום לאז....אז הייתי צעיר, תמים, וטיפש...מה הוא בכלל יודע, ילדון
אבל הילדון צדק וזה רדף אותי, כבר לא נהנתי מאותם קשרים ללא משמעות וחפשתי קשרים עמוקים יותר.
יום אחד עוד ישבתי עם עצמי אחרי שכבר נמאס לי ושום בחורה לא חידשה לי שום דבר וחשבתי לי "הרי אתה מחפש אהבה, ומה שאתה אוהב לא קשור לגוף החיצוני, אתה אוהב את הבנאדם שבפנים, אז אולי הבנאדם שבחוץ עלול להיות בכלל גבר" ואז התחילה תקופת הגברים אצלי, ועוד פנטזיות ועוד התנסויות ועוד ריגושים, חדש זה טוב.
אחרי שהחבר האחרון שלי "זרק" אותי כי גרתי רחוק מידי עבורו החלטתי שהרבה יותר קל ו"נורמאלי" עבורי לחפש נשים ולא גברים (ב-2002 הומואים עדיין הסתתרו בבתי קפה מחתרתיים ומועדונים סגורים)
אז חזרתי לנשים וניסיתי למצוא את המכסה של הסיר החבוט שהייתי, היו פעמים שחשבתי "אמנם לכל סיר יש מכסה אבל יש גם מחבטות ולהם אין מכסים" כלפי חוץ הייאוש לא ניכר אבל מבפנים כבר התחלתי למות, רציתי למות, לא האמנתי שנשאר לי בשביל מה לחיות.
ואז פגשתי אותה, היא רצתה אותי כי לדעתה הייתי יפה ובר השגה, אני רציתי אותה כי היא הכירה לי תחום חדש ומסעיר של ריגושים בתחום השחור אפור של התאווה, ושוב מועדוני לילה של הקהילה הסגורה הזו שמתעסקת רק בתאווה והגברת הריגוש עד כדי ריטוש הגוף (כפשוטו), הייתי בהיי מטורף, באותה התקופה התחברתי לתאווה גם בתחום המסחרי שלה, ולמזלי (יותר נכון היו לי קשרים גם במשטרה) לא נתפסתי ונכלאתי.
אבל גם רכבת ההרים הזו הסתיימה והדאון היה הרבה יותר חזק, כבר תיכננתי איך אני נוסע לחו"ל ללא תאריך חזרה ומנתק קשר עם כולם לאורך שנה ואז פשוט נעלם לעולם שכולו טוב, די, אין לעולם הזה עוד מה להציע לי.
כיום אני יודע יותר, מי שהצילה לי את הנשמה והחיים זו אותה אישה שאני לא מפסיק להתעלל בה כיום עם מצבי הרוח שלי, היא שאני צריך להיות כעפר לרגליה שנתנה לי את החיים מחדש במתנה, אני כועס עליה מרוב ריכוז עצמי ולא מוכן לדבר איתה שבת שלימה, ועוד מה מעניין אותי תודה שלא נפלתי, אידיוט שכמוני אני צריך להיות בפ"ד צומות רק על העוול שאני גורם לה,
אבל כיום אני עדיין לא רואה הרבה מעבר לאף שלי
צעד ראשון כזה (אם זה בכלל עובר כצעד ראשון) היה לוקח אולי יותר מחצי שעה, אבל ככה התאווה ניווטה לי את החיים וככה הגעתי לאן שאני כיום.
) טוב שחוזרים, אני גם רק בשבוע האחרון כותב כאן, 
