שמחים בשובך...!

כשאתה כותב ביומן בשמור עינך דבר נאה מתקבל. תמיד. יהי רצון שנמשיך הלאה יחד. חיבוק.

טוב לקרוא אותך כאן. וטוב שאני כאן מספיק כדי לשים לב שחזרת לכתוב:)

אוהבים אותנו
נתן במתנה

תודה חברים מגיבים ותודה שיש עם מי לצעוד. כגודל האתגרים כך צריך לחזק את עוגני האחיזה. היום עשיתי עוד צעד בכיוון החוצה מריכוז עצמי. עוד טלפון לחבר מחלים ועוד אחד והשחרור מתחיל לחלחל פנימה. אלו הזמנים בהם אני מרגיש איך אותו כח עליון הופך מהמלצה תיאורטית לצורך חיוני.

אוהבים.
מקווה שנזכור ביחד את התקופות של הצורך, מכיוון שיבואו גם תקופות של שגרה, שכידוע, קל מאוד להפוך אותם לתקופות של 'כוחי ועוצם ידי'...

אסירות תודה לאלוקים על הדרך שממשיכה הלאה. המושג "רק להיום" מקבל משמעות חדשה ומרעננת בכל פעם מחדש. כל יום נוסף שעובר ואני עדיין נוכח, מרגש מחדש. ככל שהאתגרים הולכים וגדלים אני מבין עד כמה אין לי את האפשרות לשלוט בהם ולתכנן אותם. מסתבר שהצורך האובססיבי הזה לנהל את החיים ולשלוט בהם הוא שורש הבעיה כמו משל הבימאי ההוא מהספר הגדול. הפחד מפני הבאות וחוסר היכולת לתכנן אותם מראש יכולה להביא אצל אדם כמוני לקריסת מערכות מוחלטת. אין לי הרבה ברירות אלא לתרגל שוב ושוב את מסירת כל החיים כולם בידי כל יכול. כל שארית חבל מושכות שנשאר לי ביד שורף מאד. אין לי ברירה אלא לשחרר את המושכות ואת הסוסים ולהיות כעגלונו של הבעש"ט שהניח לסוסים לדהור אל מחוז חפצם באורח פלאי...

אני מבין בכל יום מחדש את הנס הגדול של הנקיות וההחלמה. אין לי מושג למה, אבל כל זה לא היה אפשרי, וודאי לא באיכות שכזו לו הייתי בשימוש עם התאווה. הנקיות היא המצע שעליו גדלים כל התובנות הנפלאות האלו של התכנית.

"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול" אז יש עכשיו שמונה ימים לחפש אסירות תודה לאלוקים. ימים בהם אני צריך לחפש רק את הטוב שבכל מה שקורה איתי. ויש ב"ה כל כך הרבה על מה להודות. צריך רק להדליק את האור כדי להאיר את אותם צדדים יפים וחיוביים בחיינו. "נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא ידי חובתו" אם לא מתבוננים ומקרבים את הדברים לעינינו אנחנו עלולים לפספס את אותם דברים מוארים כל כך שקורים סביב.

שנזכה.

בחסד ה' לא מובן מאליו אני חווה ימים שפויים. אני הסקסוהוליסט המכור לתאווה שהצליח להישאר נקי במשך כמעט חצי יובל שנים מקסימום שבועיים ימים חווה ניצחון הולך וגובר על התאווה ונשאר נקי כבר 493 ימים שהם 6 ימים ארבעה חדשים ושנה אחת.

אני חייב לזכור את הימים המרים ההם שכבר איבדתי כל סיכוי ותקווה להפסיק את זה אי פעם. את האובססיה המטורפת ההיא שליוותה את חיי יום יום בוקר צהריים וערב 365 ימים בשנה. את השבתות והחגים את ימי החולין ואת כל חוויות חיי שתמיד תמיד היו תחת צילו המעציב של השיעבוד לתאווה.

החיים ממשיכים הלאה במסלולם מזמנים אתגרים הולכים וגדלים. התכנית הזו לימדה ומלמדת אותי שרגשות אינם עובדות והמציאות כפי שהיא נראית בעיני לא חייבת להיות כך באמת. כך יוצא לו שאני פוגש עוד ועוד משימות שנראות במבט ראשון בלתי עבירות בעליל אך מתבררות כמשהו אפשרי כל יום רק להיום. המסירה לאלוקים של כל החיים כולם רק היא זו שמאפשרת להסתכל להתמודדויות בעיניים.

ישר על הבוקר אני חוטף ב"ה אתגרים מדהימים. חוסר אונים אחד מתחיל ואני נופל ברשת כבר על ההתחלה עם מילה שנאמרת ממש לא במקומה. עוד זה מדבר וזה בא והתמודדות רצינית בשער. משהו שעלול לפרק אותי לגורמים עד היסוד. אני מרגיש איך הקרקע רועדת מתחת לרגלי והכעס מאיים לשטוף אותי אחר כבוד ישר לעזעזל המוכר כל כך. אין לי סיכוי לעמוד בזה לבד בלי להתפרק לגורמים של ממש. אז למרות הטעות שעשיתי אני עוצר בשארית כוחותי ומרים טלפון ומשתף. יורק אש אבל גם מספר. לא רוצה לעשות שום דבר מחלים אבל חייב אם אני רוצה להמשיך לחיות. ממלמל בשפתיים שוצפות את תפילת השלווה ולא ממש מאמין למה שאני אומר אז אני חוזר שוב ושוב "לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" כן כן ממש אין ביכולתי לשנותם וזה מתחיל לחלחל פנימה. אחר כך אני כותב צעד 4 על כל מה שקרה. שופך על הנייר האומלל את כל מררתי בשצף קצף. כותב את הכמוסים והנוראיים שבפחדיי שאפילו לא הייתי מעיז פעם לחשוב עליהם. גם את החלק שלי בעניין עד כמה שזה מרגיז אבל זו המציאות. והנה כבר יותר קל לי. אני מרגיש איך השפיות הולכת וחוזרת לתוכי. איך הרוגע והשלווה מתחילים לזרום לתוך הוורידים והחמצן נכנס למוח המעורפל.

יש תקווה רבותי!

הבוקר הצלחתי באסירות תודה לעשות את זה אחרת. יש לי התמודדות יומית עם אתגר כלשהו שצץ בדיוק בשעת בוקר כל יום. התסכול שלי מהקושי לעשות את הדברים בצורה נכונה גורם לי להגיב בכעס ואחר כך להישרף על אש הפתיליה שהדלקתי במשך כל הבוקר... להתחיל את היום עם חוסר אונים אפילו הקטן ביותר מסוכן מאד בשבילי זה סוג של מצע המזמין אליו עוד חוסר אונים בבחינת חוסר אונים גורר חוסר אונים. היום הצלחתי לעשות את זה אחרת. למרות הקושי הרגשי שהיה לי לא נתתי לעצמי להיסחף ונשארתי ממוקד מטרה. לעשות מה שצריך בלי לפלוט אפילו מילה אחת מיותרת.

תודה אבא.

עוד סוף שבוע רגוע עבר על כוחותינו... ב"ה נשארתי נקי, נוכח ומפוכח למרות אתגרי המבטים שהיו בכל פינה. בחסד ה' לא מובן מאליו הצלחתי להתבונן סביב בשלוות נפש ולא לדרוך על מוקשים. אני מרגיש סיפוק בתרגול היומי של איפוק. לאיש חסר שקט בעל צורך אובססיבי להגיב על כל דבר זה אתגר לא פשוט אבל גם מהנה בסופו של דבר.

שבוע נקי, שפוי ומחלים לכולנו.

מדהים לקרוא על ההחלמה המתמשכת שלך תודה רבה שאתה משתף אותנו!!
הזדהתי מאוד עם החוסר אונים שמוביל לעוד חוסר אונים אולי זה ישמע מגוחך
אבל לי זה קורה מלא מול התעוררות בבוקר.
כיף לשמוע על אנשים שמקבלים נוכחות בהחלמה אני מרגיש די תלוש מהמציאות ואני מקווה למצוא את התרופה כאן לקחת אותה באופן קבוע כל יום רק להיום . משתדל למצוא הרבה סבלנות עד שנגיע ליום.

אוהבים תודה רבה!

תודה "קדימה הלאה" היקר

זה לא אומר שאין לנו התמודדויות, יש ויש ב"ה. מה שלמדתי וקיבלתי בתכנית הזו הוא שיש דרך אחרת איך להתמודד עם הקשיים. להבדיל מבעבר שהקושי היה שולח אותי ל"פתרון" כביכול בדמות התאווה. פתרון שהיה יוצר בעיה גדולה עוד יותר. אני מבין היום רק להיום שאם אשתמש בתאווה הבעיה רק תתעצם עד חוסר יכולת טוטלית וקריסה רגשית. כמו שאומרים בקבוצות "לא משנה כמה רע אתה מרגיש עכשיו, אם תשתמש תרגיש רע עוד יותר"...

ועוד דבר חשוב. לא משנה עד כמה נראה לי שאני חייב ממש להשתמש, בפועל אם לא אשתמש לא יקרה לי כלום. זה לא חייב לקרות ויש אופציה אחרת. לדעתי זה הנס הגדול של הנקיות, לראות פעם אחר פעם איך מצבים שהייתי בטוח שאין מנוס מהם. מסתיימים אחרת. זה קורה רגע אחרי רגע, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום רק להיום.

שלום חברים מקסימים, קפצתי שוב לביקור. כבר די הרבה זמן שלא כתבתי כאן מכל מיני סיבות. ראשית, סגרתי שוב את האינטרנט בצורה הרמטית כבר כמה חדשים כך שאין לי גישה נוחה לאתר שמור עיניך. שנית, אני עובר תהליך מסויים שגורם לי להוריד פרופיל כמעט לחלוטין בכל הקשור לתכנית המופלאה הזו כאן.

ב"ה בחסד אלוקים לא מובן מאליו אני חווה תקופה ארוכה של שחרור מהאובססיה לתאווה. חדשים עמוסים באתגרים משמעותיים ביותר עברו עלי בחסדי שמיים על מי מנוחות ועל כך אני אסיר תודה.

לחברים שמרימים גבה ומתחילים להסתפק בקשר לתכנית, לאט לכם! עוד לא מצאתי משהו שיהיה תחליף לנוכחות ולתחושת החיבור שנותנת התכנית הזו. אני לא מצהיר על עצמי כמי שהתכנית מאחוריו. היא הדבר האמיתי ביותר לעבודה עצמית שמצאתי עד היום ואני מתעתד להמשיך איתה הלאה ככל שאוכל להתחבר אליה.
למען האמת, אחרי כמה חדשים של כמעט שכחה מהתאווה אני מתחיל להרגיש אותה מצקצקת בקצות האצבעות. זו בהחלט סיבה אולי לחזור ולהרים את הווליום שלה בחיי.

יום טוב בינתיים.

 

תודה על החיבור והתזכורת