'טהרני', הרגשתך הרגשתי, תודה על הבנה!
-------
את השיר הבא כתבתי מתוך הכאב,
מוקדש לי ולכל השותפים לדרך הנפלאה,
------------
מבעד לסורג של וריד ועצם,
מעבר לחומות בשר,
כבולה בשלשלות של עצב,
נדחקת בין זיכרונות העבר,

שכוחה עזובה, אינה נדרשת, כמו אבן לא הפכוה,
כמו ניצוד נשכח ברשת, גם שוביה שכחוה, 

חובקת אשפתות, בחוצות מתגוללת, שבויה בנשייתה מאומה זוכרת,
מוצפת געגועים, לא יודעת אל מי עורגת,
הגידו נא לה את שאהבה, כמעט שעוברת, 

כאב מפלח בין בתרי ליבה, דבר לא הכאיב, כמעט נחנקת, לא חסר אויר מסביב,
השלכת לא זכרה לבוא, עכשיו כבר אביב, הקיץ עוד רגע יגיע, אך על ליבה ענן מעיב, 

רוצה לשלוח את ענפיה, מדוע יד ברזל על נבטיה מונחת,
לאור השמש משתוקקת, לפרוח מתאווה, אך חשיכה אכזרית עליה נפרשה,

עברתי על ידה וליבי בחמלה נשטף, ראיתיה מתבוססת, לתת דרור לכנפיה ליבי כסף ,
ידי לעברה שלחתי, לשחררה מכבליה לא הצלחתי,
אינני אביר על סוס צחור, ואם אשק לה, לא אשיב מאומה אחור,

פניתי לעזרתה, ללחום את מלחמתה, להשיב לידה את חירותה העשוקה,
תרתי אחר השובה, ולתדהמתי ניצבתי למולי, כן, אני הוא השובה האכזרי,
מדוע כך אתה עושה שאלתי את עצמי,
מה השאלה עניתי, אני שט בנהר התאווה וזוהי רפסודתי,  

מקסים ונהדר במיוחד!!

עכשיו מצפה בקוצר רוח לבתים הבאים...

איך הצלחת לתת לכנפיה דרור , 
ולהשיב הכל אחור..

אם את עיננינו נשמור
נגלה שלא הכל שחור,
במחשכים נראה אור
וה' יוציא אותנו מהבור. 

לא יפה כמוך אבל ניסיתי..
תודה על השיתוף

יום שמח ומחלים אח יקר 
 

תודה 'פנימה' !, אתה כותב מצויין, אהבתי!
באשר לבקשתך בנוגע לבתים הבאים, מחכה לכוח של צעד שלש כדי להשלים אותם,
----
חוץ מהבתים שלא כתבתי, העיקר היה חסר מן הספר, לא הבאתי לידי ביטוי את הכאב שאופף אותי כעת כתוצאה מהמניעה משימוש,
כנראה שהסיבה לכך היא משום שכאב זה שייך לחלק שאחרי שנתתי דרור לכנפיים,
אבל, כן הבאתי לידי ביטוי שני סוגי כאבים,
אחד הוא כאב שהיה לי עד ליום שהגעתי לפורום ולאתר, והפסקתי, והכאב השני הוא מאותו יום והלאה, ולא הכאב של המניעה, כאב כתוצאה ממשהו אחר,
את הכאב הראשון ביטאתי בבית האחרון, הסתירה הפנימית שהייתה לי עד ליום שגיליתי שהכל נובע מכך שאני מכור,
הסתירה האיומה הזו, כן רוצה, לא רוצה, כן רוצה וכו',
והכאב השני ביטאתי בשורה הבאה,
'' רוצה לשלוח את ענפיה, מדוע יד ברזל על נבטיה מונחת,
לאור השמש משתוקקת, לפרוח מתאווה, אך חשיכה אכזרית עליה נפרשה''
כוח הכתיבה שהבעתי כאן, הוא חדש לא רק למי שקרא אלא גם לי עצמי, שבוע לאחר שהגעתי למקום הקדוש הזה, שבוע לאחר שהפסקתי להשתמש ולחפש את דרך ההחלמה שלי, פתאום הכתיבה הזו פרצה משום מקום, ממקום חבוי בליבי,
חזרתי הביתה בערב אחד סתמי והגשתי לאשתי היקרה שיר שכתבתי עבורה, ואחרי השיר הזה הגיע עוד שיר, ארוך יותר,
התגובה הראשונית של אשתי הייתה הלם, הלם כבד, רק לאחר שהצליחה להתאושש מעט, הצליחה להוציא מפיה שהיא לא מאמינה ששבע שנים אנחנו חיים יחד, ובאופן מאוד קרוב, והיא לא חלמה כלל וכלל שאני יודע לכתוב,
זה הכאב שלי,
הכאב שנובע מנהר אין סופי של צער, צער על כל השנים שכלאתי את עצמי בכלא התאווה,
מי יודע אלו עוד הפתעות נכונו לי בהמשך הדרך,
איי, הצער, הצער הנורא הזה,
אבל, נס שיצאתי מכלאי בגיל 30 ולא בעוד 30 שנה או אולי לעולם לא,
-----
תודה שאתם איתי

"כל השירים הכי יפים
נשיר לך
כל התפילות של כל הדורות..."
(לא ברור מקור עמום בזיכרון מלפני שנים )
חזק על השירה
שנזכה לשאוב ממך השראה
אסירותודה!
 

תודה לך 'טיסי'!
------
שכחתי לחגוג את יום החמישים, את חג השבועות הפרטי שלי,
----
שיהא שבוע טוב ומחלים לכולם,
מקווה השבוע להתקדם בפעולות ההחלמה, צעד ראשון וקבוצה בעז''ה,
 

שיהיה  במזל טוב אחי!!! משמח לראות אותך! אוהב, שיהיה בהצלחה השבוע...

התחלתי היום צעד ראשון, לא מובן מאליו,
--------
הקשבתי היום למסר של החבר דוב בשפה האנגלית, כשהוא מתחיל את תפילת השלווה הוא מקדים את תפילת השלווה היהודית, ''ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו וכו',
אהבתי,
------
הנני העני ממעש נרעש ונפחד מעוצמת הצעד הראשון התחלתי בהתרגשות עצומה את הכתיבה,
עדיין כאבי החפירה שלי בעברי מהדהדים, אך אלו כאבים של שמחה, כאבים של החלמה,
-------
הפיכחות היא החלק שלנו, ההחלמה היא מתנה אישית שאלוקים מעניק לכל אחד ואחד שהחליט להיות מפוכח, אם רק תהיה בו התבונה לקחת את המתנה הזו,
-----
לילה טוב ומחלים לכולנו,
תודה שאתם איתי
 

אהבתי את הכותרת. אולי תשים אותה בראש השרשור.

בזמנו צרמה לי הכותרת הנוכחית בגלל שהיא עשויה להרתיע חברים חדשים שחוששים מכך ש-12 הצעדים הם בעצם נצרות במסווה (כפי שמפיצים כמה שאינם יודעי דבר...), ולהזכיר להם את "השילוש הקדוש" של הנצרות.

מאמץ את הרעיון בשתי ידיים!
כבר הולך להחליף את הכותרת

קודם רפרפתי, אז כתבתי שאהבתי את הכותרת.
עכשיו אני יכול לומר שגם מאוד נהניתי מהתוכן והתחברתי.

רק שאלה אחת: האם הפיכחות היא החלק שלנו, או שמא גם היא מתנת אלוקים, ועשיית הפעולות של התכנית היא החלק שלנו (כשלמעשה הנכונות לכך היא גם מתנה גדולה מאלוקים שכלל אינה מובנת מאליה... אז איפה באמת מתבטא החלק שלי בכל הנס המדהים הזה, זו אכן שאלה טובה).

'טהרני', תודה!
תראה, כיהודים מאמינים בני מאמינים אנחנו יודעים שכל פסיעה שלנו היא בעצם מתנה מאלוקים, בין אם בעיניים שלנו היא מצטיירת לפעמים כפעולה לא טובה,
באשר למה שכתבתי, אני רואה את הפיכחות יותר כצעד שלי משום שבעצם אין בה שום ההחלמה, וגם אין בה הבטחה להחלמה, היא רק השער, ולכן בעיני היא משתקפת כפי שחז''ל מטיבים להגדיר ''פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם'',
ואולי זו גם התשובה לנקודה שעוררת שהרי גם את פעולות ההחלמה אנו עושים,  כי זה באמת נכון, אנחנו פועלים את זה, אבל הפיכחות הייתה רק בגודל חוד של מחט לעומת השער שההחלמה נותנת לנו שהיא כפתחו של אולם,
מקווה שדברי מובנים, כי גם אני לא כ''כ מצליח להבין אותם......,

בעצם נגעתם בעניין ההשתדלות ונקודת בחירה?
לא פשוט אולי כדאי לי פשוט לבקש מאלוקים שיעזור לי לעשות מה שצריך לא משנה של מי הכוח...

ומזל טוב! על הצעד הראשון.
יהי רצון שהפתיחה של הפצעים תשחרר את ה'מוגלה' ותפעל לטובה

ואל תשכח להזמין אותי מתי  שתקרא אותו...

בשפת התכנית, כפי שאני מבין אותה , בדרך כלל פיכחון נחשב שלב מתקדם יותר מאשר הנקיות.
נקיות = גם היום לא השתמשתי.
פיכחון = אני היום בניצחון גובר והולך על שרשי המחלה.

בהמשך הדרך שלי נוכחתי לדעת, שעד כמה שהיה נראה לי שהתאווה היא דבר עצום, שורשי המחלה ששלחו אותי אליה כדי לרפד את עוצמת הכאב שחשתי הם רבים ועצומים ממנה. היא הייתה רק פתרון מוטעה, שהתחיל לייצר בעיות נוספות.

כך שלמרות שאלוקים רק להיום ועוד 768 יום שחרר אותי מהתאווה, ואני מאמין שהוא יכול בחסדו לתת לי לסיים את היום הזה בנקיות. עדיין לא פשוט לי להאמין שהוא עשוי לשחרר אותי מטינה ומהתנהלות קלוקלת בכל תחומי חיי. אני לא זוכר מספיק איך הייתי בתחילת הדרך לכאן, אבל איכשהו מאמין שיותר הצלחתי לדמיין שאלוקים הופך אותי בחסדו לטהרני בלי תאווה, מאשר אני מצליח לדמיין היום שהוא יהפוך אותי לטהרני בלי טינה ועם התנהלות תקינה (אם כי אני אכן רואה שיפור גדול גם בתחומים הללו).

תודה 'בעצתך', היה נחמד לפגוש בך היום,
-----------
'טהרני', לדעתי העניה, ובאמת שהיא כך משום שאינני כל כך תלמיד חכם בסוגיות ההחלמה, ואתה שקוע בסוגיות אלו זמן רב יותר ממני,
אבל שוב לעניות דעתי נדמה לי שהמושג 'פיכחון' והמושג 'נקיות' מקורם של כל אחד הוא אחר וסוף דבר שניהם באים להביע את אותו רעיון,
פיכחון לדעתי נובע מAA שם מדברים על אלכוהוליסטים, ובאמת לא מצאתי שם את המושג נקיות אלא מפוכחות,
לעומת זאת המושג נקיות נמצא בSA עד כמה שזכרוני אינו מטעה בי, ושם גם נמצא המושג פכחון, ולדעתי הסיבה לכך היא ההשראה שSA קיבלה מאחותה הגדולה AA ,
בשורה התחתונה שני המושגים באים לומר את אותו דבר,
אני בדברי לעיל התכוונתי למה שהמושג פכחון באלכהול משמש, ולדעתי זו אותה המשמעות בסוגיתינו,
כאשר המכור לאלכוהול צובר זמן מסויים שבו הוא לא שתה, הזמן הזה נקרא 'פכחון', כי בעצם באותו זמן הראש שלו מתנקה מאדי האלכוהול ומהדחפים שמלוים את הזמן שקרוב לשתיה, ואז יש לו אפשרות לחשוב יותר בהגיון,
לעניות דעתי זה הצד השווה גם במושג 'נקיות',
אבל כמובן, אם תחלוק עלי אני מקבל את דעתך, אחרי הכל אתה מכיר את סוגיות ההחלמה יותר טוב ממני,
------
טבלתי היום באש...., הלכתי לקבוצה,
------
הגעתי לקבוצה, היה מאוד מיוחד, אני מוכרח לומר שהייתי שרוי בהלם עצום, לא כל כך התביישתי משום שבמילא אף אחד לא הכיר אותי חוץ מאחד שאני הכרתי אותו והוא לא זוכר אותי למרות שהכרנו פעם,
אבל מה שכן, הייתי בהלם,
תמיד חשבתי שאני השייגץ, רק אני בתחפושת כל היום, וכל מי שמסביבי הם צדיקים שלא ידעו מימינם ומשמאלם,
והיום כשהגעתי לקבוצה הכל התנפץ לי בפרצוף, ראיתי שאני לא לבד, ראיתי שיחד איתי יש עוד אנשים שנראים כמוני וכו', ולא רק שהם פעם נפלו אלא שגם אכפת להם מעצמם והם באים למקום הקדוש הזה,
לא יכולתי להאמין למה שהם סיפרו, החזות החיצונית שלהם הפריעה לי לקשר בין הסיפורים למראה החיצוני, אבל התחושה שלי הייתה עילאית, הרגשתי מוקף בהמון ר' נתן צוציתא, מכל הסוגים והמינים, משהו חוצה מגזרים,
אני אסיר תודה לאלוקים שהביא אותי למקום כזה שחוץ מהשם של כל חבר באשר הוא, אין עליו שום תחפושת אחרת,
 

ביקשת בחתימה " רק תפתח לי דלת"  נראה לי שהקבוצה היא כפיתחו של אולם... 
שתזכה להתחזק מזה!