ברוכים הבאים, אורח

מסע של חידושים מדהימים
(0 צופה) 

נושא: מסע של חידושים מדהימים 8677 צפיות

מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111707

שלום לכם חברים יקרים ונפלאים נר"ו

בס"ד רציתי לעזור לעצמי לחזק ולתחזק. כי לא לעולם חוסן.

וכמו כן אשמח לחלוק ולשתף אתכם מנסיוני, ממה שעברתי לאחר דרך ארוכה מפותלת ומיוסרת... וממה שעוד עובר עלי גם כיום.
גם לשתף ולגלות את המתנות הרבות שקיבתי בהחלמה. את החיים החדשים. המשוחררים מהתאווה, באמת.
החיים הכפים והשמחים.
מאוד מאוד.

הכתיבה והשיתוף עשויים להועיל לי ולשכמותי. רבות.


בהחלמה

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111709

אז הדבר הראשון להיום שהייתי רוצה לזכור היטב ולחלוק איתכם את מה שלמדתי מניסיונות חוזרים ונשנים: הוא: 
שאין התקדמות ויציאה בלי עבודה,
ואין עבודה בלי הגדרה ויעד. ברור ומוסכם. 
כשאני לא יודע על מה בדיוק לעבוד וכשאין לי יעד ברור למה אני חותר. סוף שאני חוזר למסלול וההרגל הישן. אך כשהיעד ברור, והעבודה מוגדרת - כל החיים מתחילים להראות אחרת. 
כשאני מחדד לעצמי יותר את היעדים וההגדרות יש לי סיכויים טובים יותר שהראה את החופש המיוחל.

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111713

תודה רבה על הסכמתך לחלוק איתנו את ניסיונך
אתה נותן לי השראה
תמשיך לשתף ולכתוב מה עבד לך, ולאילו מתנות זכית
זה יעזור לי, ולאחרים
בהצלחה

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111714

  • יוסי91
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 428

תודה רבה שאתה משתף אותנו עם ניסיונך, לכאלה שהם בתחילת העבודה כמוני זה יכול מאוד לעזור.

אגב, כמה היעד צריך להיות מוגדר? (ממש כתוב עם הגדרות או מספיק בחשיבה באופן כללי?)

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111716

יוסי91 כתב on 26 מרץ 2018 10:11:

תודה רבה שאתה משתף אותנו עם ניסיונך, לכאלה שהם בתחילת העבודה כמוני זה יכול מאוד לעזור.

אגב, כמה היעד צריך להיות מוגדר? (ממש כתוב עם הגדרות או מספיק בחשיבה באופן כללי?)


(אנסה בעזר ה' לענות ומקווה שדברי יובנו. כי הדברים הם לא קלים.. קשה לי להסביר בקצרה):

שאלת טוב, מהו היעד ואיך צריך להראות/להיות היעד?
- איך שאני תופס את הדברים מנקודת מבטי היא כך:

זה שאני רוצה להפסיק עם זה - יפה.
זה שהדבר לא טוב ולכן אני רוצה אחרת - מקסים.
זה שהדבר מפריע לי ולכן אני רוצה לגמור עם זה - מעולה.
זה שהדבר מתסכל אותי ומפריע לי חברתי - נכון מאוד.
וכן הלאה והלאה..
אבל כל הדברים הללו הם עדיין לא יכולים להיחשב ליעד מוסכם. (היינו מוסכם על הכל. הסכמה רחבה!!) כי יהיה פעמים שאוכל להשלים ולהסתדר עם אחד הבעיות דלעיל ושאר מצבים.. וממילא לא אוכל עדין למצוא יעד מוסכם. לכן אני צריך לבחור ביעד יותר אמיתי ועמוק. [יעד שיהיה מוסכם עלי בכל מצב ונתון].
[באו נזכיר לעצמנו, אם באנו לפה - לא באנו בשביל להיות נקיים רק מול התאווה. זה לא יעבוד לנו. ואם זה יעבוד לנו יהיה לנו קשה לנהל חיים שכאלו]. 

אבל אם למשל אבחר ביעד/במטרה להיות ל'בן אדם' או להיות קרוב/שייך יותר לאלוקים (שזה עוד יותר רצוי) - הרי שהיעד הזה הוא היותר נכון והוא העוד-יותר מוסכם (כולם יזדהו איתו או שאנו נזדהה איתו בכל מצב ונתון), כשיש לנו יעד כזה העבודה שלנו היא אחרת, אנחנו לא עובדים רק מול התאווה אלא בנוסף גם מול החיים עצמם - להשתנות ולהשתפר ומכך להשיג חופש גם מהתאווה. [זה מה שעושים למעשה בעבודת הצעדים].

אני צריך להבין שבאתי להשתנות לגמרי ולא רק להפסיק התנהגות כלשהי. כי להפסיק - הפסקנו מאות ואלפי פעמים. מה שחסרה לנו היא השינוי המהותי הפנימי שבנו. זה מה שיכול יותר להבטיח לנו סיכויי החלמה וחיים משוחררים השמחים לנו באמת. 

לכן כשאני רוצה לצאת למסע אמתי, אני צריך לצאת למסע שיחזיק. ולא למסע זמני להפסיק נפילה. (כי ברגע שאני חושב שהשגתי את היעד משם מתחילה הנפילה הבאה) מסע אמתי שכזה שיהיה לי סיבה לחיות בשבילו להתאמץ בשבילו. להיות בן אדם אמיתי סוף סוף, להיות קרוב ושייך לאלוקים באמת. שם המסע אף פעם לא פוסק. תמיד אנו משתפרים יותר ויותר ומכך יש השלכה חזקה על כל ההתמודדות שלנו מול התאווה. כי אנו בהתקדמות ולא בנסיגה. 


לפי כל הנ"ל יוצא שאנו צריכים לשאול את עצמנו כל הזמן: מה אנו רוצים? רק להפסיק עם זה... או שאנו רוצים לחיות חיים טובים יותר?
מה אנו רוצים, להפסיק עם הכאב או להתחיל לחיות חיים משוחררים באמת (חיים משוחררים בעצם. גם אם הייתה התאווה כפית)? - איך אנו חושבים להשיג את היעד הזה (הגדרה/דרך), מה אנו עושים לשם כך? האם נוכל להסתפק רק בזה שנגיד לעצמנו שאנו רוצים לחיות חיים משוחררים? או שנביט על החברים לראות את כברת הדרך אותה הם עשו כדי להגיע אל הנופש הזה?
מה אנו רוצים, האם אנו רוצים לחיות בלי תאווה או שאנו רוצים לחיות חיי שמחה ושלווה? וכן, איך אנו חושבים שניתן להגיע ליעד הזה (הגדרה/דרך)? על ידי שאנו רק מדברים עם חברים או גם אם נעשה את הדברים שיגרמו לנו למילוי ושחרור מקשיי החיים? 


כמובן, כל הנ"ל זה רק חלק קטן בהבנת הדברים. אך יש עוד הרבה הרבה מה להרחיב להבין ולהוסיף...

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

נערך לאחרונה: לפני 6 שנים על ידי חידושים מדהימים.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111723

  • יוסי91
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 428

תודה רבה על אריכות הדברים.
שקראתי את הפוסט הזה הבנתי שיש לי בעיה בהגדרת היעד, היעד שלי כולל רק דברים שאני לא רוצה לעשות, אני צריך להכניס לשמה מה אני כן רוצה להיות/לעשות. אני צריך לחשוב על זה לעומק..

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 6 שנים #111748

תודה 
יפה מאד
באמת בצעדים, התאוה מוזכרת רק בצעד הראשון, כל השאר נועדו באמת שיהיו לנו חיים טובים יותר... 

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 11 חודשים #112061

אשאל את הספונסר, אבל רציתי לשמוע את חוות דעתך
כדאי לעשות את כל הצעדים בפעם הראשונה ב90 יום מהר, או לעשות לאט לאט יסודי מאד?
תודה רבה

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 10 חודשים #112768

מפעם לפעם אנו חווים סתירה פנימית; האם אנו הפעם חזקים או חלשים?

פעם אני מפנים... ופעם לא; למה זה ככה?
שמתי לב עם הזמן שכשאני נמצא בעליה, בשחרור, בנקיות, אני מייחס אותה 'אלי' לכוחי; אך כשאני נמצא בנפילה ומעידה פתאום זה מזכיר לי שמה שחשבת שאתה "חזק" היא הייתה טעות ואתה באמת חלש... טוב אז אני מתחיל להתנהג כמו חלש... (סוג פעולה של מנע... להבא) ומנסה לעשות דברים להינצל. ולאחר תקופה שוכח מהכול ושוב חוזר הגל... וכן הלאה. 
היינו ההפנמה שלנו באה מקריאת המציאות - איך למעשה אנו מתמודדים עם התאווה.. שכביכול המציאות מראה לנו; מתי שאנו מטפסים ומצליחים כי אנו 'חזקים': אנו בוחנים את עצמנו כל הזמן מול המציאות - "כמה ימים עברו עלינו בנקיות?" "כמה התקפות הצלחתי למנוע"? שכאילו זה המדד לחוזק הפנימי שלנו.
אך עם הזמן למדתי שההסתכלות הזו אינה מדויקת ואינה משקפת. גם אם תהיה נקי שלוש שנים עדיין זה לא אומר שאתה במצב טוב, שאתה חזק.
למדתי והפנמתי שהמדד העיקרי להצלחה ולחוזק פנימי הוא לראות האם הבנתי שהדברים הללו (כל אחד מה שעוזר לו) עוזרים לי? תומכים בי? האם אני מחובר אליהם? מבצע אותם כל יום או כל כמה ימים ספורים?
הבנתי שמה ששומר עלי ונותן לי את הנקיות - זה לא הזמן, לא הכוח, לא המרחק מהתאווה, לא הרצון ההחלטי בזה וכו', (על אף שצריך לרתום את כולם למאבק), אלא מה ששומר עלי, מגן עלי, משחרר אותי, אלו הם הפעולות בלבד
יש פעולות - יש כוח ואני חזק. אין פעולות - אני חלש וחשוף.
זאת ההבנה המתלווה אלי, אני משתדל ליישמה כל יום, אם כי לא תמיד מצליח, אבל לפחות דואג שלא יעברו עלי כמה ימים בלי המינימום של הפעולות אשר הם מצליחים את דרכי, אחרת אהיה חלש וחשוף שוב לפיתויים בקלי קלות. 
אולי ניתן לומר בדרך רמז (מה שעולה לי כעת) מחכמתו של החכם באדם שלמה המלך: הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף, נִ֝צְּרֶ֗הָ - כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ: (משלי פרק ד). כלומר שכדי לקבל חיים משוחררים מהתאווה לתמיד, עלי להחזיק בפעולות כל הזמן; שהחיים שלי תלויים בפעולות (=המוסר) ולא בזכות עצמי. 
   

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

נערך לאחרונה: לפני 5 שנים, 10 חודשים על ידי חידושים מדהימים.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 10 חודשים #112829

חידושים היקר
חדש לנו עוד מחידושיך...
תודה רבה

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 8 חודשים #113475

את הדברים הבאים הנני כותב לעצמי במטרה לעזור לעצמי, אם מישהו רואה בזה תועלת גם עבורו, שמחתי.

כמה פעמים קיבלתי על עצמי שלא לשוב לשם... ושלא לעשות יותר מעשים שכאלו... ושלא לדבר או להתכתב איתה... אבל אף פעם זה לא הצליח לי יותר מתקופה וזמן קצר? ואני מנסה לחשוב למה זה לא הצליח? מה היה חסר במה שקיבלתי? הרי אמרתי לעצמי שאני נועל את האינטרנט ושאני לא מתקרב יותר לבית שלה, הבטחתי לעצמי שמהיום אני עובר ומדלג לרחוב הבא, אני לא רוצה להיכנס לניסיון, אבל אני לא יודע למה ריבונו של עולם זה לא מצליח לי. והנה הופ ואני שוב מוצא את עצמי אצלה... ??
      הייתי נבוך ומהרהר הרהורי דברים מה לא בסדר אצל עצמי מה היה חסר לי? למה עכשיו אני צריך לבכות ולבקש סליחה מאלוקים, למה הגעתי לשם, לשפל של השפל הזה, כואב לי וצר לי. אני מתחנן לאלוקים ומבקש את עזרתו מחדש.. שהפעם (כמו כל פעם) יעזור לי להיחלץ מהתהום ולהגיע אל האור, אל האור שלו. אני די הרבה סובל, וסבלתי מספיק.

אבל למען האמת הדמעות והבכיות לא בדיוק יעזרו לי גם לפעם הזאת או לפעם הבאה. כי בכיתי עשרות ומאות פעמים ועדיין לא נושעתי, לא נחלצתי מההרגל הרע, לא נגמלתי מהתאווה.
     אלוקים לא יעשה בעבורי דבר שאני בעצמי יכול לעשות אותו!
     אבל עשיתי ולא נושעתי!

אני מאמין לך - אני אומר בליבי לעצמי. אני מאמין לך שאכן פעלת ולא נושעת, אבל נשמה.. את מה עשיתה ולמה עשיתה? כלומר איזה דברים עשיתה שאותם חשבת כפתרון לבעיה שלך.. ובנוסף למה חשבת "שהם" הפתרון שלך, לבעיה שלך? אולי הפתרון שלך צריך להיות משהו אחר, משונה יותר - אני מנסה להבין אותך מתוק ?

(הקול האחר שבי) אני יגיד לך, אכן אני מנסה וגם חושב על הדברים אבל בסוף תמיד איך שזה לא יהיה אני נכשל, תמיד מוצא את עצמי במקום בו לא הייתי רוצה להיות.
     יש לך פתרון אולי, פתרון אמיתי?

אני רוצה לקצר את הדיון הארוך שהיה לי עם עצמי, אני לא רוצה להלאות אתכם בסבל הרב שעברתי, בדיכאונות ובדאגות ובפחדים שהיו מנת חלקי, בסתירות הפנימיות ובפיצול האישיות הנוראה שחוויתי מכך, רק רוצה לספר את המסקנה שאליה הגעתי אחרי כל הנפילות והירידות הרבות שעברתי. (וכעת אכתוב את חלק מהדברים):

קודם כל אכתוב את חוד החנית, את עיקר העיקרים:
הפתרון שהגעתי אליו הוא מוכרח מאוד מאוד, ושוב פעם מאוד, והוא שעלי להתמיד בעבודה, יום יום. כן כן, יום יום. אם אני רוצה חופש, להיות חופשי שמח מאושר - אסור לי לוותר על עבודה יום-יומית. אין ספור ניסיונות לימדוני: מי שלא יתמיד מדי יום ביומו הוא יישאר מאחור, גם בעוד חמישים שנה!! הוא לא יוכל לצאת מהחור האפל והנורא הזה! אתה רוצה להישאר ככה במצבך הנוכחי גם כשתהיה זקן? אם אתה רוצה להישאר כך - עזוב הכל; ותמשיך מפעם לפעם לסבול ולבכות, להצטער ולהתחנן שאלוקים יציל אותך. אבל אם אתה רוצה להגיע אל החופש והשמחה האמיתית שלך סוף כל סוף ולחוש כיף וצוהל, עליך (היינו עלי) להתמיד בכך לפחות את המינימום הנדרש מצדך. וזה גם לא קשה כפי שהינך חושב, ואפילו ניתן לבצע את זה מתוך מקום של חוויה בלתי פוסקת ולהנות גם מעצם הדרך, כן להנות מעצם הדרך עצמה.

עד כן התובנה הראשית שהפנמתי שאני חייב עבודה תמידית עם עצמי יום יום. מדי יום ביומו.

כאן מתחיל הפתרון האמיתי שלי, של החיים שלי שאותם אני רוצה וחפץ. החיים השמחים והמאושרים. בהתחייבות.

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 8 חודשים #113476

(ההמשך קצת ארוך אבל משתלם לקרוא כל מילה. יתכן ויהיה צורך לקרוא יותר מפעם אחת כי יש פה הרבה עומק והחלמה שלא יהיה כדי להחמיץ).

החלק האחר שאליו הגעתי עם עבודת החיים
ואני רוצה להמשיך בחיזוק שלי עצמי:
     שאלתי את עצמי האם יש כזה מושג של פתרון אמיתי לבעיה הכל כך גדולה הזו שלא נראה שאפשר ושייך לצאת ממנה. כי ניסית ה-כ-ו-ל ולצערי עם כל הכאב הגדול עוד לא נחלצתי משם: איזה עבודה עלי לעשות כדי להגיע אל החופש שאלתי את עצמי?
       לאחר מחשבות ארוכות ודיונים אין סופיים עם עצמי אני מתחיל לזחול לאט לאט אבל ממש לאט לאט כמו איזה צב קטנטן.. אל הפתרון: אוהב אותך נשמה - אומר לעצמי: שמע מתוק: אני לא רוצה לזרוק לך 'תעשה צעדים'... כי לא חכם לדבר בכללות.
     אכפתי לי יותר מהפרקטיקה, מהמעשי, להוריד את זה לחיים עצמם, למעשי היום יום, השעה שעה.
     ובנוסף גם חשבתי והבנתי שיש דברים שאצטרך לעשותם למרות ולמרות שלא ראיתי אותם כתובים בצעדים. כמו למשל (סתם דוגמאות לצורך העניין): האם פעם ראיתי שכתוב (באחד הספרים המדברים על הצעדים) שעלי להתרחץ כשאני מזיע וחם? [שאם לא התרחץ אני עלול להתפרק מכך ואחריתה מרה כלענה...] - לא ראיתי כתוב. אז אולי שלא להתרחץ כי לא כתוב? האם ראיתי שכתוב באחד המקומות שעלי לעבוד עבודה פיזית? [כי אם לא אעבוד פיזי אלא דברים אחרים לא אחוש בסיפוק אמיתי וזה יגרום רצון לחפש סיפוק... במקום האחר], לא ראיתי! והאם כתוב שעלי לישון, דווקא בלילה! ואם השינה היא ביום זה לא טוב? - לא ראיתי כתוב! וכו' וכו',
     בקיצור נכנסה אצלי ההבנה עם הזמן שמעבר לצעדים יש לי גם עבודה אישית פרטית עם עצמי לעשות. מה שזה אומר שלהגיע לפתרון המלא הדבר תלוי בי, במעשיי; ולא אוכל לסמוך ולומר לעצמי שיש פה כמה כפתורים. לחץ עליהם והכל מאחוריך. שאין הדבר כן. ותכף נרחיב ונבין יותר.

[ובנוסף, רציתי להזכיר ולחדד לעצמי פרט נוסף (שיעזור לי להבין יותר ושיובן על פי ההמשך) שאלתי את עצמי: האם הראשונים, מייסדי השיטה, הלכו לקבוצות? והאם הלכו לפי המבנה והסדר הכתוב לנו כיום? ובכלל האם היה להם ספונסר? התשובה היא עד כמה שידוע לי היא שלא ולא. זה נשמע לי תמוה ומוזר! איך יכול להיות? ואיך יתכן שמה שעושים כולם כיום הם לא עשו? או לפחות, איך בכל זאת זה כן עבד להם? יש כאן חידה גדולה, נכון?!].

כדי להבין את התשובה לחידה היטב, ואת ההשלכות מכך, שהם המובילות אותנו לביצוע המתאים - כדי לקבל פתרון הולם, חזק ועוצמתי. לשם כך נתחיל מהסוף להתחלה. ונקדים לפני כן: 
     כשאני רוצה לפתור בעיה אני צריך להבין את המקור והשורש שלה, מהיכן היא מגיעה? ולמה? (כמובן שהפתרון, כמו עוד הרבה פתרונות, התגלו באקראי ולא מתוך התעמקות מחשבתית, על אף שזו אכן הדרך הראויה להיעשות, באמת, כדי להצליח).

האם הבעיה נולדה לה כך פתאום ביום אקראי? בלי יותר מסיבה אחת?! - יתכן? אז למה הבעיה איננה נפתרת לי על ידי פתרון להסיבה ההיא?? ואם זה מספר סיבות שהובילו לתאווה - מה הוביל אותם לכך, היינו מה גרם להם להיות כך והפך אותם שכולם ידחפו לאותו הבור??

אנסה להשתמש בדוגמאות לשם כך:
נניח שבגלל שאני רעב אני נופל לתאווה, ונניח שגם אם אני עייף זה דוחף אותי לתאווה. וכן עוד כמה סיבות שכאלו הדוחפות אותי אט אט לתאווה. אזי נשאל מה קרה ששני המקרים שציינו דוחפים אותנו מבלי להרגיש אל התאווה? כלומר הרי ישנם ימים שלמרות שהיינו רעבים וגם עייפים לא נפלנו אל תוך התאווה? איך אנו מסבירים את הסתירה הזו? ונשאל יותר מזה, האם אין משמעות לשינה לצורך תפקוד תקין של הגוף? וודאי שכן. אז איך זה שלכאורה כביכול כעת אין שום משמעות לאותם הסיבות. וכן כל שאר הסיבות שישנם ושיכולות להיות? 

כאן מגיע ההבנה שמסתבר שיש גורם פנימי עמוק מכולם שהוא המוביל העיקרי לתאווה (על אף שיש עוד כמה פרטים אחרים), ושהוא צריך להיות עיקר הפתרון של הנפש.
      הגורם הפנימי הזה הוא הרצון להלך חופשי ומשוחרר כפי התוכנית והרצון האלוקי, כלומר דווקא היצמדות לרצון האלוקי היא המשחררת את הנפש מהתלות וממלאה אותה. אך כדי להיות חופשי "ולהרגיש חופשי" הנפש חושבת בטעות שזה יבוא לה באמצעות אותה צורת החיים השגויה. היא הולכת לשם... וזה לא משחרר אותה. אז היא הולכת לשם... וגם שם זה לא משחרר אותה. היא מתחילה להיקלע למערבולת בין מעשה והתנהגות כזו למעשה והתנהגות כזו ולא מצליחה לקבל את השקט שלה. אז היא הולכת לבסוף לאחד הדברים הגדולים בחיים - סמים, תאווה, אלכוהול וכו', מה שירגיע אותה וייתן לה את החופש. שזה גם בסופו של דבר לא מרגיע אותה. מאחר ולא חייה את חייה באופן התקין שלהם.

כעת אנו מבינים שכן יש משמעות למעשים שלנו. אך כל זה בתנאי שנעשה אותם נכון. מה שעד עתה לא פעלנו כפי שהיה צריך לפעול. אנו צריכים לעשות ולפעול במעשים מתוך הרצון האמיתי והיפה של אלוקים. שהוא הכי יפה ונחמד לנו. הפעולה מהמקום הזה מסייעת לנו לחוות את החופש של הנפש שלנו. כלומר כן יש משמעות והשפעה על הנפש שלנו אם הנפש אכלה או ישנה, (כי גם זה חלק מהרצון והתוכנית האלוקית) - אך זה רק מקצת ההשפעה עלינו ולכן עלינו לקבל השפעה על נפשנו מכל המעשים כולם. אך בתנאי שנעשה אותם נכון.

לאחר כל ההבנה הזו: כיום אני מבין שיש קשר ומכנה משותף בין עשרות דברים למחלה שלי - שאלו הם הגורמים למחלה; ביניהם יש דברים חשובים יותר, ויש חשובים פחות; למשל, באיזה דרגת חשיבות עלי לייחס ולתת למקרה בו אני רעב? ואיזה דרגת חשיבות עלי לתת למקרה בו אין לי חבר, כדי לפרוק לו? ואיזה חשיבות עלי לתת למקרה בו אני מרגיש ריק מתוכן או לא רגוע? 

לאחר שהבנתי כי יש קשר וסיבה בין הפרטים למחלה שלי, ברמה כזו או אחרת, ממילא אני מבין שאצטרך לעשות עבודה מקיפה יותר ויסודית יותר. אם אני רוצה חופש אמיתי ושמחה של חיים.
      אני מבין שאני חייב להפעיל את הראש שלי, מדי יום ביומו, ולראות, מה אלו הדברים המציקים לי? מה אלו הדברים המפריעים לי? מה אלו הם חובותיי הישנים - לעצמי ולחברה? היכן ממוקם הקשר האישי שלי עם אלוקים? עד כמה אני חש אותו וחושב שהוא חפץ אך ורק בטובתי האישית? מה אלו הם הדברים הטובים אצלי שלא פתחתי אותם או שיש מקום לחזק אותם?

היינו אני זקוק "להשתחרר" מהדברים הלא טובים שבי - להיות חופשי מהם, ולהתחזק בדברים הטובים שבי.

      העבודה שלנו בעיקרה היא ללמוד ולמצוא את הדרך/הפטנט/הרעיון/העצה כיצד להשתחרר מהדברים הלא טובים שבי המנהלים את חיי. הדברים הלא טובים שבי בעיקרם אלו המידות, הקפדה גאווה כעס קנאה כבוד וכו' עלי לנסות עם עצמי ללמוד ולהבין איך וכיצד אני מביא את עצמי למצב בו המידות הללו פחות שולטות עליי. איך אני משתחרר מהם. וכמו כן עלי ללמוד ולהבין איך אני מחזק אצלי את המידות הטובות, כמו הסבלנות הענווה השמחה הנתינה וכו'. וכן אני צריך ללמוד ולהבין עם עצמי איך וכיצד אני משפר אצל עצמי את כלל תחומי החיים וחיי החברה.

אזי כשאני מתחיל סוף סוף להשתחרר מהם ומאידך לחזק את הדברים הטובים שבי אני מתחיל לחוש ולהרגיש בחופש פנימי אמיתי המייתרת אותי מלפנות לתאווה.

והנה בעומק אנו מבינים כפי הנ"ל שהפתרון הנקודתי הוא לא טוב; הוא הוכיח את עצמו עשרות ומאות פעמים שהוא נכשל כשלון חרוץ. באו לצורך העניין נעשה רשימה חלקית לפתרונות נקודתיים שהחזיקו לנו זמן קצר ואט אט הגיעה הקריסה וההרס שלנו:
- קיבלנו על עצמינו שבשעות כאלו... אנו לא ניגשים לאינטרנט. (כמה זמן זה החזיק לנו? שבוע? חודש?).
- קיבלנו על עצמינו לשים פילטר או להדק יותר את הפילטר כדי שלא לראות ושלא להגיע לשם... (- מה אתה עושה במחשב של החבר שלך? אתה לא מתבייש לקחת כלי של החבר לצרכים שכאלו. נשמה? או, לאחר חודשים וחצי, במקרה הטוב, החלטת "שקשה לך יותר" עם הסינון הזה וקצת יותר פתוח לא יזיק. נו והחזקת מעמד כפי שחשבת על עצמך?).
- אז קיבלנו על עצמינו שאם אנו נכנסים לכאן - אנו משלמים קנס! ( - נו, וכמה כבר חוב צברת? ואגב, אני לא רוצה לזלזל חלילה בקבלות הללו אלא להראות לנו שהדברים הללו, לכשעצמם, סוף כל סוף לא היו הפתרון ההולם לנו באמת שיביא לנו את השמחה והכיף באמת - להיות חופשיים מהבעיה).
ונמשיך: קיבלנו על עצמינו שלא להשתמש בתאווה בבית או עם המכנס החדש. (נו, זה הצליח להחזיק לנו יותר מחודש? - הלוואי).
- קיבלנו על עצמינו שלעולם ועד אני לא מתקרב "אפילו לרחוב שלה". (- כמה פעמים כבר היינו אצלה בתוך שבוע-שבועיים?).
- קיבלנו על עצמינו לקרוא תהילים, ללמוד מוסר ולהתחזק שלא ליפול יותר לחיי התאווה. (לאחר חודש זה המשיך להחזיק לך? וחודשיים כן?).

שלא נבין בטעות, הקבלות אכן טובות! אך לא למקרים קשים או התמודדות מול כוח חזק מאוד, התאווה. לכן כמו שאמרנו מקודם פתרון נקודתי לבעיה לא קלה - על הרוב לא תצלח, ואם תחזיק - תחזיק זמן מועט בלבד. ולא, אז נהיה במאבק תמידי מדי יום ביומו עד שנקרוס חלילה ונתייאש. אם התאווה לא מפילה אותך היא דואגת לכל הפחות להתיש אותך! ובואו תגידו אתם מהו הטוב הזה שיש פה, - להיות שמור, אך מותש, עד כלות כל כוחות הנפש?? הלא סוף כל סוף הינך אדם! ולא מלאך ולכן זה וודאי שיגרום לך ביום מן הימים ליפול? אז למה שנחפוץ להיות במלחמה כל החיים? וכי זו הדרך ההתקדמות והיציאה שלנו לחופש, לשמחה שלנו, לכיף שלנו???

כאן נופלת ההבנה שפתרון טוב ויציב הוא דווקא פתרון מקיף, עמוק וחזק. וזה כמובן למי שלא רוצה ליפול וליפול וליפול ושוב ליפול וכן הלאה גם בגיל מאתיים.

   הערה קטנטונת: מאחר ולפעמים הנפילות אינם תכופות "ונראה" לנו שאנו "מסתדרים" - זה הגורם הכי משמעותי שלא נותן לנו לקחת את הדברים ברצינות ובאחריות הראויה. כי אנו חושבים שהכל בסדר. ומה שקרה פה ושם - זה בגלל שהיה כך... וקרה כך... ואם זה לא היה... (על אף שהיו עוד כמה וכמה אחרים...) אז היינו עד עכשיו נקיים, עד לרגע זה. מחשבה פשוט מקסימה שהמציאות מראה ומוכיחה לנו הפוך אחרי הכל, ולמרות הכול! - לגמרי!

כאשר אני חושב על הדברים הללו מדי יום ביומו - אלו הם מתוכנותיי וממעשי מפריעות לי לנהל חיים, הנמצאות כמרכז חיי, ומשתדל לבצע ולתרגל שחרור מהם  אני אמור להתחיל להרגיש שינוי פנימי בתוך עצמי, שינוי טוב יציב וחזק. השינוי הזה אמור למלאות לי את החור השחור של החיים.

ומכאן עולה התשובה לחידה הנ"ל:
מייסדי הצעדים הבינו שכדי לקבל שינוי אמיתי לחיים - אנו זקוקים לבסיס רוחני חזק ואיכותי.
השינוי הזה לא יהיה יכול לקרות אם אני רואה את עצמי כמרכז החיים (אני ואני ואני, הכל בשבילי למעני). אם אני רוצה שינוי אני חייב שאלוקים יהיה מרכז חיי. ואם אלוקים אצלי הוא המרכז אז אני פועל בשבילו ולמענו ולכן אני מוכן להתמסר לו שזה אומר שכל פעולות חיי הם בשליחותו, מצדו, ולכן אני נמצא פה בעולם בשביל להעניק ולתת, כפי רצונו, ולכן גם אני מוותר על דברים מסוימים. בשבילו. שלא באתי לעולם למען עצמי. אלא לחיות בשליחות האלוקים לפי התוכנית שהכין לי מראש.
      כשאני משתדל להעמיק את הקשר ביני לבינו ולהתחבר אליו יותר, בין היתר על ידי שאני מתפלל אליו, לא רק סביב נושא התאווה, אלא על כל דבר בחיים שקשה לי. וכן שאני משתדל לחיות יותר ויותר נכון את החיים, כפי רצונו, אזי אמורה למלות אותי התחושה הטובה - תחושת אושר - מייתרת את הרצון לפנות אל התאווה.

אז זה הדבר העיקרי שהבינו מייסדי הצעדים: הפתרון לבריחה מהחיים ל... נובעת מהצורך הנואש ברוחניות 'הנמצאת בהתנהגות הנכונה של החיים'. ממילא כשמשתדלים לחיות את החיים נכון יותר ממקום של רוחניות כבר לא צריך לברוח לשום דבר, כי יש לי כאן ועכשיו את הכול. הרוחניות, שאותה כל האנושות מחפשת.
     ומאחר וכן, הקבוצות, והצעדים מסודרים, הספונסר וכו' הם כלים ודרכי עזר כדי להגיע למטרה. אלא, שכדי להקל את העבודה (להגיע ליישום טוב יותר בחיים עצמם) ישנם כלים שעוזרים לכך, והכלים הם קבוצות ספונסר וכו'. אבל בסיס הכל הוא רוחניות אמיתית ויציאה מעצמי.

ואמנם, יחד עם זאת, יש לציין, שהרבה פעמים אין התאווה הולכת כליל עדיין, או שלפעמים נפגשים בה ברחוב והיא סיבה שמתעוררת התאווה חזרה, ולכן יש צורך להוסיף עוד דברים להחלמה האישית כדי להיגמל ממנה עד הסוף לחלוטין.
ולכן למשל בספר הלבן (עמ' 158) נרשמו מעבר לצעדים עצמם עוד מספר תובנות כלים דרכים ועצות בנוסף לצעדים כדי לקבל שחרור מועיל יותר מהתאווה.
ובנוסף, מאחר והתאווה וההתמכרות אליה היא מהדברים הקשים ביותר הקיימים כיום להיגמל ממנה לכן צריך שכל אחד יראה לנכון לעצמו מה עובד בעבורו. מעבר לצעדים. כפי שמציינים שם בספר הלבן.
ואם אתפנה, אי"ה, אוסיף כלים ודברים שראיתי מניסיונות שלי ושל אחרים שהדברים עבדו להם היטב כנגד התאווה.

אז נסכם:
עלי לעשות עובדה עם עצמי יום-יום וזה חובה מוחלטת כדי לקבל חופש וכיף אמיתי.
העבודה היא להסיר את הלא טוב שבנו ולהשתחרר ממנו, ולחזק את הטוב שבנו עוד ועוד. וזה יהיה לאחר התבוננות והסתכלות מה אלו הם הפגמים/החסרונות שלנו ומה אלו הם המעלות שלנו.
      ובכלל העבודה היא לפתח קשר טוב ועמוק עם אלוקים, קשר איכותי, מדי יום ביומו. לחשוב עליו ולרצות להיות שייך לו, לרצות לפעול/לחיות בעולמו כשליחו הנאמן המסור והאהוב. חלק מהקשר נוצר באמצעות תפילה פתוחה אליו. לספר לו הכול. לספר לו מה אתה עובר עם התאווה... הקשיים והסבל. ומה אתה מפנטז מדי יום ולילה על אותם הבנות, ולבקש ממנו לקבל את הסיפוק והצורך הזה "ממך, אבי". וכן לספר לו ולשתף אותו כמו לחבר טוב על הסבל שאתה חש עובר ונרדף בחיי היום-יום. ולבקש ממנו חיבוק ועזרה. 
     וכמו כן עלינו לראות מה אלו הם הדברים המוסיפים לנו בהחלמה - שנעשה אותם או נשתמש בהם. ומה אלו הדברים המקלקלים לנו את ההחלמה שנרחק מהם. וכן לראות מה אלו הדברים שיכולים יותר לסייע לנו ולתמוך בנו, לאורך ההחלמה...
     וכמובן גם שעלינו להשתמש "בכל הכלים" כמו להיעזר בחבר, להיעזר בכתיבה, להיעזר בשעת שקט והתבודדות עם עצמנו לשם כך. לקרוא מסרים ולהאזין לחברים - על מנת לקבל מכך כוח ותקווה טובה.
     וכן לשים לב לכל דברי החברים והתכנים המדברים על התחום שלנו ולהתבונן בם היטב, ולראות מה הם מוסיפים לי, מה אני יכול לקחת מהם, לאמץ לעצמי, כדי לצאת סוף סוף  לחופש שלי... לחיים שלי...



חיים טובים - אלו חיים של שיעורי בית!

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

נערך לאחרונה: לפני 5 שנים, 8 חודשים על ידי חידושים מדהימים.

תגובה: מסע של חידושים מדהימים לפני 5 שנים, 8 חודשים #113477

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
התחברתי,
האמת שלקחתי ספונסר חדש, שמנסה לשנות לי את החיים, שאני ישקיע בעבודת הנפש קצת יותר, לחיות חיים יותר תקינים, ואין לי כל כך כוח,
טוב לי להיות בריכוז עצמי שלי, ולחשוב שאין בעיות,
מתפלל לאומץ לשנות.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

להודות לך אבא אני רוצה על 1000 ימי חופש מדהימים! לפני 5 שנים, 7 חודשים #113995

להודות לך אבא אני רוצה  על 1000 ימי חופש מדהימים וכפיים!


הייתי רוצה לחלוק ולהעביר הלאה את ניסיון החיים שלי. (יש בזה משהו עמוק בשבילי יותר).

ראשית, "אילולי הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו".
אני רוצה להודות בזה לאבא שלי (כמובן שבשמים) שעזר לי וחילץ אותי מהחושך, מהחושך והאפילה, בו הייתי חי.

להודות לו על כל הסבל שמנע ממני, ושעברתי. (גם להודות על סבל צריך. שהרי רק בזכות הסבל שנתן לי יצאתי מזה).

להודות לו על כל החיים הנעימים והשמחים שאני חווה כעת בזכותו.

להודות לו על המקום הנפלא שאליו הביאני.

להודות לו על החיבור הנפשי שגרם לי להיות קשור אליו.

להודות לו החיים והשמחה שהעניק ונתן לי מחדש - על אף שלא בטוח שהיה מגיע לי.

להודות לו, אך מכל הלב, על החברים היקרים והפלאים לי מאח - אם זה בשמור ואם מחוצה לה - ששלח לי כדי לעזור לי לצאת מהתאווה ולחיות חיים משוחררים. ובעיקר לחוות אותם. חיים מאוד כפים ושמחים. חיים מדהימים מדהימים.

להודות לו על כל האכפתיות והדאגה שהראה לי בכלל תחומי החיים. היה לי מדהים לראות את אצבעותיך נוגעות בי.

          תודה רבה לך אבא. אני אוהב אותך!

     מי ייתן ואוכל להחזיר לך אפילו חלקי ממה שנתת לי.


וכמו כן ברצוני להודות להנהלה היקרה והחביבה שנתנה לי יד והושיטה לי כתף, שהתנהגו אלי בענווה ובכבוד, שנתנו לי את התמיכה וההזדהות, עזרו לי לחזור לחיים - לא ממקום של גאווה כמן מורה המוריד לך פקודות, אלא ממקום אהבה ואכלה, ממקום בו לא דנים אותך בכלל מי אתה ומה אתה. מי אתה? נשמה טובה ויקרה! שאוהבים אותה.

ובכלל זה ברצוני להודות ליהודי החביב והיקר שרצונו לעזור כמה שרק שייך וניתן, לעזור לבן-אדם עד אשר יקום על רגליו. חביבנו היקר רב' סוד, כל מעיניו היא עזרה ותמיכה לכל נופל ומתמודד שהוא - באשר הוא. מתוך אהבה ושמחה.

וכמו כן ברצוני להודות לכם החברים היקרים והנפלאים שעזרתם לי רבות רבות, אין לי מילים בפי להודות לכם על עזרתכם ותמיכתכם, הייתם לי לעיניים, חלקתם ותמכתם בי. תודה רבה רבה לכם!

כשצריכים אוזן קשבת, יש מי שיקשיב, יש מי שישמע, לא צריך לחפש אי שם מי שיבין אותך... יש פה חברים יקרים וחביבים שיאהבו אותך ויעניקו לך את מלוא התמיכה ותשומת הלב. ממקום של ענווה.

חברים; אוהב אותכם. מאוד. וצריך אתכם.

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

נערך לאחרונה: לפני 5 שנים, 7 חודשים על ידי חידושים מדהימים.

תגובה: להודות לך אבא אני רוצה על 1000 ימי חופש מדהימים! לפני 5 שנים, 7 חודשים #114002

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866

מזל טוב!
תודה

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

זמן ליצירת דף: 1.00 שניות

Are you sure?

כן