הבוקר הייתי פקעת עצבים. התאפקתי המון זמן אבל בסופו של דבר הוצאתי את זה על אחד החברים הטובים שלי. לא משנה כמה פעמים ביקשתי שלווה וכמה ניסיתי להבין את רצון אלוקים. בסופו של דבר ניגשתי אליו, הסברתי שזה לא קשור אליו אלא הבעיה בי והתנצלתי.

אני מתפלל לאלוקים שיקח ממני את העצבנות הזאת. היא לא בריאה ואפילו מביאה לי מחשבות לא טובות.

לילה טוב ונקי לכולם!

אסירות תודה לאלוקים על 15 ימי נקיות. אם מישהו היה אומר לי לפני חודש שאני אהיה נקי כ''כ הרבה זמן בלי לנסות כל הזמן לברוח לפנטזיות ומהחיים, הייתי צוחק לו בפרצוף.

אלא שמה עושה התאווה? משכנעת אותי שזה מספיק. מה אני צריך יותר מאשר שחרור גופני מהתאווה, ולמה לי להתמודד עם דברים עמוקים יותר בנפש.

דיברתי על כך עם טהרני וסיפרתי לו קצת על הפחדים שיש לי מהתוכנית. אני מבקש למסור פה את הפחדים ואת המחשבות הכוזבות, כי לבד אני לא יכול.

אסירות תודה על האתר הזה שיש איפה לשתף וללמוד מניסיונם של אחרים. תפילה לאלוקים שייתן לי עוד לילה נקי בכדי שאוכל למלא את רצונו.

צהריים טובים!

היום בבוקר (כן, כן, ישנתי בבוקר!) חלמתי שוב חלום תאווה. לא עברו יומיים מאז החלום האחרון ושוב אני קם "רטוב".

אסירות תודה לטהרני ששוחח איתי אתמול ודיברנו על החלום שהיה לי בשבת, והסביר לי שכשאני חוסם את התאווה במקומות הרגילים, היא מחפשת להשתחרר במקומות שאין לי שליטה עליהם. אמנם ביקשתי מאלוקים לפני שהלכתי לישון שישמור עלי נקי, וזה גרם לי בתחילה קצת כעס, אבל קיבלתי את עצמי, ואני מבין שזו חלק מהדרך שהוא מתווה לי בחיים.

אחחחח כמה כיף זה לתת למישהו אחר פתאום לנהל לך את החיים...

תפילה לאל חי שישמור אותי נקי עד הלילה, התמונות מהחלום עוד רודפות אותי.

עברתי על הודעתך בפורום,
התקדמת הרבה ממתי שנרשמת,
תמשיך לשתף, לדבר עם חברים,
ובעז"ה תצליח

תודה רבה אבי! משמח שיש את הפורום ואנשים כמוך!

המחלה ממש מתקיפה אז החלטתי לברוח לפורום... לא יודע אם זה בריא, אבל כמו שאמר לי אתמול טהרני, בהתחלה זה רק לא להשתמש...

גם ככה רציתי לכתוב את זה אבל לא היה לי זמן..

שוכב במיטה בבית החולים, מוקף מלא חוטים שמזינים אותי, מרגיש בצורה מוחשית את ההתדרדרות במצב שלי והרופאים עדיין לא מצליחים למצוא את התרופה..

אני כבר הרבה זמן ככה, עם כל החוטים האלה, שרובם כבר לא כ''כ נראים טוב, אחד אפילו ממש שחור, ולא מצליח לראות איך אני יוצא מהתסבוכת שהכנסתי את עצמי אליה. רגע, אני? כן, אני...

פתאום מגיע חולה אחר, מהמחלקה לידי שאני רואה את השיפור אצלו, איך חזר לו הצבע לפנים (וגם קצת מקנא, מה יש לו שאין לי??), ומתחיל לחתוך לי את החוטים!! ממש ככה, כל מה שחיבר אותי לחיים, שמחזיק אותי בחיים, הוא מתחיל לחתוך! חצוף!

בשארית כוחותי אני מרים את הראש וצועק עליו - תפסיק! מה אתה עושה?? אתה לא רואה שאתה מנתק אותי מהכל? מה אני אעשה עכשיו? כל מה שבניתי בשתי ידי ובעמל רב הולך לטמיון!

האיש מחייך אלי (איך הוא יכול לחייך לעזאזל? ראיתי שהוא חולה בדיוק כמוני, אפילו יותר גרוע...) ואומר "אתה לא רואה שכל החוטים האלה פגומים, חולים, גרועים?". שתקתי קצת. "כן, הם לא משהו, אבל אני בעצמי הכנתי אותם, זה הכי טוב שיש!" אני עונה לו, קצת פחות משוכנע במה שאני אומר..

"צודק", הוא עונה לי " זה הכי טוב שאתה יכול לעשות, אבל זה לא מספיק, אתה לא רואה שיש לך כמה חוטים ממש שחורים? איבדת שליטה עליהם! "

"אוקיי", אני ממשיך להקשות, "אבל מה עם שאר החוטים? הם בסדר גמור!!", אבל עוד לפני שהוא מספיק לענות, אני כבר רואה בעצמי איך כל חוטי החיים שלי נמצאים בדרגות שונות של פגיעה בגלל חשיפה ארוכה מדי לחוטים המקולקלים יותר...

הוא הספיק לנתק כמעט את כל החוטים.. אני רואה איך הוא רוצה לנתק את החוט הכי גדול. הכי חזק.. הכי שחור... "רגע, רק לא זה, אני לא יכול לחיות בלי זה!!!"

"תרגע", הוא עונה לי, "הכל בסדר, פשוט תחליף את החוטים הפגומים בחוטים בריאים, חזקים, שיתנו לך לחיות באמת!".

"יופי, קל לך לדבר", אני עונה, "אין לי חוטים חדשים, מאיפה אני אשיג כ''כ הרבה?!" אני מתחיל להתייאש.. הוא צוחק, "מאיפה שאני השגתי! גש למנהל, ה-מ-נ-ה-ל! רק תבקש ממנו, אני בטוח שהוא ייתן לך...".

***

שיתוף:
ממש מפחד ללכת לישון, השינה מביאה איתה לפעמים חלומות ואין לי אפילו אשליית שליטה. מבקש מאלוקים שישמור אותי רק הלילה מחלומות תאווה, כדי שאוכל לעשות את רצונו. מבקש למסור פה גם את הפחד כי זה באמת לא בשליטתי "תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" אמן.

קראתי עכשיו סיפור שכתב מנחם בקולות של החלמה...

אין לי מילים.. בכיתי וצחקתי והצתמררתי.

בקיצור, השפיע עלי.

אבא שבשמים, אני לא מבין את התוכניות שלך, אבל תן לי בבקשה עוד יום נקי. אומרים שעם המפוכחות באה ההבנה...

******

החלטתי לעשות רשימה של דברים שאני מבין שאיבדתי עליהם שליטה בחיים (במובן כזה או אחר) כדי לחזק את תחושת חוסר האונים. אסור לי לשכוח שאני מכור!! אני מקווה לעדכן אותה.

1. אני חסר אונים מול התאווה. בצורה מוחלטת. כל טיפת תאווה מדליקה אותי ואם אני לא מקבל עזרה אני בטוח אפול.
2. אני נמרח בכמויות. לא זוכר את הפעם האחרונה שהגעתי לבית המדרש בסדר בוקר בזמן. בד''כ אני מגיע באיחור של לפחות חצי שעה. הרבה פעמים גם באיחור של שעה.
3. לא נעים, אבל אני נמרח בשירותים. לפחות 25 דקות, והרבה פעמים יותר. סתם, בלי סיבה.
4. אני משתדל לדחות כמה שיותר את מה שאני יכול. למה לדחות למחר אם אפשר לשכוח מזה לגמרי!!
5. קשה לי להתרחק מהפלאפון. בעיקר חדשות. אני חייב לבדוק כל כמה זמן באתר, אם מישהו כתב משהו חדש. ואני לא יכול להיגמל מלבדוק כל שנייה אם יש כותרת מעניינת חדשה.
6. לא שולט בתאוות האכילה. אני כל הזמן מחפש לאכול, במיוחד שטויות (מתוקים וכדו'). שמתי לב שזה בא בעיקר כשאני מפסיק להשתמש. צריך לבדוק.
7. אין לי בקרה על הקניות שלי. אני יכול בכיף להוציא המון כסף על כלום ושטויות.

אלי, איבדתי שליטה בכל הדברים האלו! ואני מתחיל להבין שכנראה איבדתי שליטה בעוד כל מיני תחומי חיים.
אני מבקש להפסיק לנהל לעצמי את החיים, ולתת לך לדאוג לכל.

היום הייתי ממש מנותק. לא הצלחתי לעשות כלום. לא בתוכנית, לא בחיים. וזה שואב אותי. מהר מאוד התחילו לעלות לי רעיונות ותמונות תאווה. הרגשתי ממש חסר אונים. לא רציתי לעשות כלום ולא יכולתי לעשות כלום. התחננתי לאלוקים שיושיע אותי. והוא הושיע.

אסירות תודה לאלוקים על החיבור, אע''פ שהוא קצת רופף אבל הוא מחזיק אותי להיום נקי.

בוקר טוב!
עכשיו היתה לי תזכורת חזקה ביותר לגבי כמה אני חסר אונים מול התאווה.
למדתי בסדר בוקר משהו שלאדם חולה כמוני בקלות יכול להשיק לעולם של התאווה ובשנייה קפצו לי בלי סוף תמונות לראש של תאווה. בעיקר דברים מהעבר.
התסכול היה שהחברותא דיבר על זה רגיל,כאילו זה שום דבר וסתם עוד משהו שצריך ללמוד, בזמן שאצלי אני מרגיש איך התאווה מתחילה לתפוס תאוצה וכל דיבור נוסף בנושא מכאיב לי יותר ויותר.

לא כ''כ היה לי עם מי לשתף אז אני משתף פה. מתפלל לאלוקים שייתן לי כוחות, כי לי הם נגמרו כבר.

יהושע !!!

אני כל כך מבין אותך !!
באותו מצב [ פחות או יותר ],
ואני כל כולי מלא ברחמים,
אין לי עדיין עצות[ אני איתך בצבך,,]
רק אברכך שתזכה להכניס את אלוקיך לחייך הפרטיים עד הסוף ולתת לו לגמרי הכל !!!!
ואני בטוח שעוד יגיע היום ותהיה/נהיה נקיים לגמרי !!

בהצלחה !!

איתך תמיד אריאל.

לילה טוב!

קוראים לי יהושע ואני מכור לתאווה. במשךכמה חודשים הייתי כאן בפורום על בסיס לא קבוע, מתנדנד בעיקר בין התקווה לבין ההכחשה.

תקווה - כי כאן כולם בבעיה, חלק יותר קשה וחלק פחות, וכולם מחפשים פתרון לבעיה שדומה פחות או יותר לשלי.

הכחשה - כי זה מה שהתאווה עושה לי. היא משכנעת אותי שהבעיה שלי שונה קצת. אני לא חסר אונים. לא איבדתי שליטה. ובכלל, מה זה כל הדיבורים התבוסתניים האלה כאילו מישהו לא יכול להתאפק קצת אם הוא רק רוצה.

אז זהו שלא.

במהלך החודשים שעברו מאז שנכנסתי היו תקופות שהצלחתי להתאפק הרבה זמן יחסית (כמעט 40 יום), והיו תקופות שהייתי בבולמוס מתמשך  יום אחרי יום.

לאט לאט הבנתי שאני לא באמת שולט על התאווה. ההפך, היא שולטת בי.

אע''פ שאמרתי את זה לעצמי כמה פעמים, ההכרה שאני מכור לא תמיד היתה חזקה. ההכחשה לעומת זאת היתה חזקה מאוד. אבל אלוקים עוזר, ואני כבר לא מכחיש, במיוחד אחרי היום.

למדתי עם חבר והגענו לנושא בעייתי מבחינת התאווה. על חבר שלי זה לא השפיע כלל, בעוד שאני התחלתי לרעוד, ומיליון תמונות עברו לי בראש, ואני מרגיש כיצד אני מאבד שליטה על עצמי בזמן שחבר שלי מתנהג כאילו כלום לא קרה.

זה הוביל לכמה דברים שליליים -
- שקעתי ברחמים עצמיים. למה זה מגיע לי, מה עשיתי, וכו'...
- קינאתי בחבר שלי שאין לו שום בעיה ולא כל דבר קטן מדליק אותו ומטריף אותו.
- כעסתי עליו שככה הוא ממשיך לדבר על דברים שגורמים לי בלאגן בחיים (למרות שזה דבילי, כי אין לו מושג מה הולך אצלי בפנים...).

אני מבקש מאלוקים שייתן לי כוחות לקבל את עצמי כמו שאני על פגמי האופי וחוסר האונים המוחלט מול התאווה.

אני מבקש מאלוקים שייתן לי את הנכונות לעשות את מה שצריך בשביל להתחבר חזרה אליו.

אני מתחנן שלא תיתן לי לשכוח יותר שאני מכור לתאוה.

אסירות תודה על 18 ימי נקיות! זה פשוט נס גלוי. רק תן לי כוחות להישאר נקי הלילה.

לא קמתי לתפילה, שוב...
מבקש מאלוקים כוחות לזכור שאני לא מושלם, ולקבל את עצמי כמו שאני.

קשה לי למסור לאלוקים את השליטה על החיים.

קבענו להיפגש כמה חבר'ה, ואחד (משמעותי) לא ענה ונעלם מהאופק. עשיתי כמעט כל מה שאפשר בשביל להשיג אותו, וגם נכנסתי ללחץ ולסרטים שהכל יתבטל... בקיצור, הסוף מוכר, אבא סידר הכל ואני קלטתי שאני חולה שליטה...

אלי, תן לי נכונות לשחרר קצת...

פעם ראשונה שיצאתי מהישיבה מאז שהצטרפתי לקבוצות... האמת שאני מפחד... הנפילות הקבועות שלי בשנים האחרונות היו בבית, אחרי שלושה שבועות בישיבה, בעיקר בשישי ומוצ''ש.
רק מזכיר לי כמה אני חסר אונים.

אלוקים! אין לי כוח להתמודד לבד....

ועוד דבר, בישיבה אני סוג של אדון לעצמי, לאף אחד לא אכפת מה אני עושה ומתי, והרבה יותר קל לי לעשות פעולות, לעלות לקבוצות וכו'

עכשיו בבית, אין לי איפה לדבר בשקט, בלי שיפריעו לי, ואם אצא ישר ישאלו אותי לאן אני הולך ויתחילו לחשוד. אני באמת לא יודע מה לעשות. אני באמת חסר אונים בעניין.

יהושע,,


אני מתקשר ,,