קבלה היתה גם התשובה לבעיות המשפחתיות שלי. זה כאילו שaa נתנה לי זוג משקפיים חדשים...
ככל ששתיתי יותר ויותר האלכוהול כאילו השפיע על הראייה שלי: במקום לראות מה שהיה טוב באישתי, התחלתי לראות את המגרעות שלה. ככל שמוחי התמקד יותר במדרגות שלה הם גדלו והתרחבו.. כל מגרעת שהצבעתי עליה נעשתה גדולה יותר ויותר. כל פעם שאמרתי לה שהיא שום דבר היא נסוגה קצת יותר לתוך הלא כלום, ככל ששתיתי יותר כן היא נבלה  יותר.
ואז יום אחד בaa אמרו לי שהעדשות במשקפיים שלי מכוונות הפוך. ה'אומץ לשנות' בתפילת השלווה, פירושו לא שאני  צריך לשנות את נישואי, אלא שאני צריך לשנות את עצמי, וללמוד לקבל את בת זוגי כמו שהיא. aa נתנה לי זוג משקפיים חדשים.
שוב אני יכול להתמקד על התכונות הטובות של אשתי ולראות אותן גדלות וגדלות.
(הספר הגדול עמוד 151 עי''ש ותרווה נחת)
אוהב אותך

שבוע טוב, טהרני.

בחרת באשתך כי היא המיועדת עבורך, בלי שום ספק.
אין כאן מקום של "למה".

מעריך את הכנות, מודה על השיתוף העז.
אתה גורם כאן להרבה אנשים, לי לפחות, לפתוח עיניים ולבדוק את הסביבה, ובעיקר את תוך תוכנו, בפרפסקטיבה אחרת.

צהריים מחלימים!

אני אסיר תודה על 278 ימים נקיים.
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי,
וממש ממש לא מובן מאליו!

***

מוישל'ה- תודה על הבאת הדברים מ"הספר הגדול".
הציטוט הזה מוכר לי היטב, אבל כנראה לא חשבתי לקשר אותו אלי.
זה מאוד אופייני לי, שבכל הנוגע לאחרים,
אני מצליח לשלוף במהירות את הציטוטים הנכונים,
אבל בכל הנוגע אלי נתעלמה ממני הלכה... :-\

יוני-




אתה צודק, כמו שגם אלוקים צודק,
והוא הרי זה שקבע זאת.
אבל אני מאוד מתקשה לקבל את זה... :-\

***

אני אסיר תודה על כך שישנם חברים ש"עקפו" אותי בדרך.
בדרך כלל, אני רק מקנא. אבל טוב שיש מישהו להתייעץ איתו,
שכבר התקדם מהנקודה שבה אני נמצא ויש לו ראייה רחבה יותר
(קשה לי לעכל, שאני, טהרני הגאוותן והשוויצר, זה שתמיד הכי צודק,
אכתוב כך על אנשים אחרים. ואפילו אם זה לא בלב שלם, זה לא מובן מאליו!).

התקשרתי היום לשני חברים ותיקים,
הבנתי מהם, את מה שכבר חשבתי וחששתי,
שאני פשוט צריך לקבל בנושא הזוגיות,
כמו, בעצם, בכל נושא אחר בחיים,
את התוכניות של אלוקים בשבילי.

אז נכון שלי בראש יש את התכנית המושלמת,
כיצד אמורה להיראות זוגיות אידיאלית
(וכמובן שהיא כוללת הרבה מין... :-\),
אבל התוכנית של אלוקים היא הטובה והצודקת. :-[

אני חייב להסתלק מהציפיות,
שהורסות לי את החיים.
וגם לוותר על ה"זכויות" שלי.
אני ממש לא יכול לעשות את זה בעצמי.
ואני פשוט חייב לבקש זאת מאלוקים.
כמה משפיל. :-\ :'(

האמת, שגם הרבה יותר קשה לי,
לוותר במקום הזה של ציפיות בנושא טיב הקשר.
על התאווה אני מבין (?) שצריך לוותר, כי זה מזיק לי.
אבל על התוכניות שלי בנושאים אחרים חיוביים,
כמו איך ייראה שולחן השבת והקשר עם אשתי,
למה אני צריך לוותר? מה הבעייה?
הרי מדובר בדבר חיובי, ויש לי את התכנית הטובה והמושלמת! (?)

***

ועוד דבר:
אני חייב להתרכז
במה שאני יכול לתת,
ןלא במה שאני יכול לקחת.

***

חשבתי על זה,
שבהאשמות שלי כלפי אשתי,
יש הרבה חוסר כנות.
הרי אם הייתי באמת "מאיר" בבית,
והייתי משתף אותה בעולם שלי,
היא הייתה מצטרפת בשמחה.
הבעייה היא שבבית אני "קודר" ו"חשוך",
והאור שבי מופיע רק במקומות אחרים.

אני בטוח שאם אקח אחריות על החלק שלי בזוגיות שלנו,
תוך הסתלקות גמורה ומוחלטת מציפיות ממנה (כולל ציפייה להערכה),
יהיה לנו באמת קשר טוב ועמוק עד אין קץ.

הבעייה היא, שאני לא יכול להתרפא בעצמי.
חשבתי שאני צריך להכניס את אלוקים רק למשבצת של התאווה,
אבל לאט לאט (או בעצם מהר מהר) אני מגלה, שאני חייב להכניס אותו לכל תחומי חיי.
אין תחום אחד שבו אני יכול "לנצח" לבד. מאוד קשה לי עם זה.

***

אני אסיר תודה לאלוקים,
על כך שאשתי בחרה לקחת את כל זה,
למקום חיובי של יותר השקעה מצידה בקשר שלנו.

אני מרגיש רע עם איך שזה קרה.
שהייתי אלים, תקיף ודורסני.
מתפלל לקבל את עצמי, ולהמשיך הלאה,
תוך ניסיון ליצור קשר קרוב יותר עם אלוקים,
ולעבוד יותר ברצינות את התוכנית,
כדי שבפעם הבאה זה ייראה (קצת) אחרת,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

***

המשך יום נקי ומחובר לכולנו!

טהרני
הדרך שלך פשוט מדהימה
אתה מעלה בעיות ומגלה את הפיתרונות תוך כדי
בס"ד אתה תעלה ותצליח
ותגיע ביחד עם האישה למקומות נפלאים

תודה השואף.




הגיוני מאוד שאני מייפה את האמת.
משווק את עצמי כאחד שעובר דרך מדהימה.
מי שבאמת מחלים, בדרך כלל לא מבלה בפורום כמוני.
הוא עסוק בעבודה אמיתית ולא בכתיבת ריאליטי על עצמו.




מקווה שהנבואה שלך תתגשם!...

***

מרגיש רע. מרגיש גרוע.
איך לי כח לעשות כלום
(חוץ מלשוטט בפורום).

אין לי כוח לבית ולילדים.
אין לי את האנרגיה,
את שמחת החיים הפשוטה.

כואב לי ואני לא יודע למה.
אני סובל ואני לא יודע ממה.

מבקש מאלוקים נכונות
לעבור את התקופה הזו
בלי לברוח מהכאב והסבל.
להיות שם. לעבור דרך זה.
לא ללחוץ שזה ייגמר כבר.
לקבל את זה.
להבין שזה שלב בתהליך.
שאיני יודע את מטרתו.
אבל יש מי שיודע,
ולו מלוא הכוח.

(הוא גם יודע
כמה פי וליבי אינם שווים.
אבל גם החתירה לכיוון הזה
גם ראיית האופק הזה כאופק,
היא התקדמות בשבילי).

***

לילה טוב חברים.
אוהב אתכם, זקוק לכם,
ומצפה לישועה.

טהרני, אם כל זה שיווק, אז אתה מבוזבז, לך תקים חברת פרסום...

האמת שחשבתי גם על המקצוע הזה...
אני מרגיש מוכשר בכל כך הרבה תחומים,
שאני לא בטוח מה התחום שמתאים לי... :-[ :-\
אבל לפני המקצוע ולפני הכל, אני צריך להחלים.

[ערכתי ומחקתי כאן דברים,
שהרגשתי שסתם כתבתי,
מבלי להרגיש אותם באמת].

***

דיברתי עם הספונסר.
הוא אמר לי לכתוב מדוע אני מרגיש רע,
אחר כך הוא אמר לי לכתוב את פגמי האופי הקשורים לכך,
שאני רוצה לבקש מאלוקים שישחרר אותי מהם,
ואת המעלות שאני רוצה שהוא ייתן לי במקומם.

במסגרת השיחה, הוא אמר לי,
שלהיות במצב רוח רע, זה גם פגם אופי... :-\

ערב טוב ומחלים חברים יקרים ואהובים!
אני אסיר תודה לאלוקים אוהב, על 281 ימים נקיים,
בכוחו וחסדו הגדול, ולא בכוחי.

***

אני אסיר תודה גם על עוד הרבה.
אני מרגיש טוב. אני מרגיש "אור".
אני מרגיש כוחות של ריפוי בסדר היום שלי.
זה דבר שממש מציק לי ומעסיק אותי.

אני שם לב, שכאשר אני מגיע מהעבודה,
והדבר (כמעט) הראשון שאני עושה זה צעדים,
"החלמה במקום הראשון" (?),
היום שלי מתנהל בצורה טובה יותר.

דברים נוספים שמשפיעים לטובה הם:

א. חיבור לאלוקים ובקשה כנה ממנו שיעזור לי
(בהתאם לרמת הכנות שיש לי כרגע,
זה מה שנדרש ממני כרגע).

ב. שימת לב למה שקורה איתי,
וניסיון לעשות את מה שנכון כעת,
גם (ובעיקר!) כשלא מתחשק לי.

היום שלי התנהל ממש טוב, יחסית.
הספקתי הרבה יותר ממה שאני רגיל,
והייתי נוכח ומעורב רבות בבית ועם הילדים.

נראה לי שחלק נכבד מזה קשור לכך
שגם הפחתתי את השיטוט האובססיבי בפורום.
זה די קשה, כי אני מרגיש קשור לפה.
עזר לי כשאמרתי לעצמי שאגיע לכאן,
אבל קודם אטפל בדברים החשובים יותר,
לבית לעבודה ולהחלמה.

***

היום היו לי שני מצבים של טינה,
שבעבר היו מסתיימים גרוע.
אני אסיר תודה לאלוקים אוהב,
על שנתן לי כלים לפעול אחרת.

אחד המצבים היה אירוע משפחתי.
הייתי בעומס רגשי שלילי חזק,
שלא הבנתי את פשרו.

אני אסיר תודה לאלוקים שהתקשרתי לחבר.
הוא הציע שאעשה צעד 4,
למרות שאני לא חש טינה
(בהתאם למה שנאמר בספרות,
שבכל פעם שאנו מרגישים רע,
משהו לא בסדר אתנו).

עשיתי זאת.
גיליתי שאני מחפש שכולם יכרכרו סביבי,
ינסו להוציא אותי מן המצב שבו אני נמצא
(וככל שהמצב שבו אני נמצא יהיה חשוך יותר,
כך הניסיון להוציא אותי יהיה יותר עוצמתי ומרגש).

גיליתי שאני מתמקד בדברים השליליים שבאירוע,
כאשר קיימים דברים חיוביים רבים מאוד.
בשבילי זה היה סוג של חוסר כנות.

גיליתי שאני מפחד שלא אצליח לסחוף את כולם,
שלא אצליח לעניין אותם ולרגש אותם,
ובגלל שאני בטוח שאתאכזב,
אני מפחד אפילו לנסות לתת את מה שאני יכול.
הכל אצלי כל כך רגיש ופגיע.

***

לאורך כל היום
עולים לי דברים
שהייתי רוצה לכתוב כאן.
את רובם אני שוכח...

בכל אופן, חשוב לי לישון מוקדם.
אני מרגיש שזה מה שאלוקים רוצה.
וגם הספונסר שלי חושב כך...

לילה טוב חברים אהובים!
יהי אלוקים עמכם!

גם לכתוב וגם לדבר, יפה.
תודה, טהרני

לא עשיתי את זה בו זמנית.
כתבתי את זה לפני הקבוצה, עליתי לקבוצה,
ואח"כ השלמתי כמה מילים ושלחתי.

***

אני אסיר תודה על 282 ימים נקיים,
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי.

***

היום נסעתי לקבוצה, ובדרך הרגשתי "קליק".
הכוונה היא להרגשה הזו שהייתה לי,
שגורמת לי "להינעל" בתוך עצמי,
להיות בתוך איזו "בועה",
ולהתחיל להשתמש. בניתוק.
בלי לחשוב על התוצאות.

ההרגשה הזו הייתה מגיעה הרבה פעמים,
אחרי תקופה שבה "הייתי צדיק",
והיא סימנה עבורי את המעבר החד,
לתקופה שבה הפיצול השני שלי,
לוקח את המושכות לידיים
(מזכיר לי מאוד את המתואר ב"תניא"),
ואני הולך ליפול וליפול,
בלי להבין בדיוק מה נשתנה.
בדרך כלל, היא הייתה מלווה,
בהצתה של רעיון כל שהוא לשימוש,
מלווה במחשבה של "לא!
אני לא הולך לעשות את זה הפעם".

אני שמח (?) ששיתפתי את הספונסר שלי.
לאחרונה, בעקבות עצה שקיבלתי מחבר (ותיק  :D ;D),
אני משתדל להיות יותר כנה איתו,
וכאשר אני זוכר משהו,
שלא כיף לי לדבר עליו איתו - לשתף.

הוא התקשה בהתחלה להבין על מה אני מדבר,
אבל אחר כך אמר לי לשבת ולכתוב
מה נראה לי שקורה לי
ואחר כך לחזור אליו.

[אני קצת (?) שונא שהוא נותן לי משימה,
ואחר כך אומר לי לחזור אליו.
הוא עושה את זה הרבה.
זה כנראה גורם לי להרגיש מושפל.

אני מרגיש שמספיק לי טלפון אחד אליו,
כדי לצאת ידי חובת הטלפון לספונסר,
לשתף אותו קצת במה קורה,
לשאול כמה שאלות שאני יוזם, וזהו.

ולא רוצה להרגיש שאני צריך אותו,
בכל פעם לשלב קטן נוסף.
לא רוצה להרגיש שהוא מוביל אותי מהלכים].

בכל אופן, חזרתי אליו,
ואמרתי שנראה לי שיש כאן שלושה דברים:

עומס-
אני עייף, צריך לשירותים וכדו'.

חוסר הצלחה-
אני מתוסכל מזה שאני מרגיש,
שאני לא מצליח לנהל טוב את היום,
ולא מצליח להספיק בו כמו שהייתי רוצה.

חוסר מטרה-
אני מרגיש שאין לי מטרה ברורה ומוגדרת לחיים.
במהלך השיחה איתו התחוור לי,
שאני חווה הרבה שחרור בקשר עם אלוקים,
אבל אולי לא מספיק סיפוק ומילוי
(מלבד עצם השחרור).

הספונסר שלי טען,
שאם אעשה את רצון אלוקים לאורך היום,
לא ארגיש את הריקנות הזו.

[הוא גם טען שאני יכול לעשות בשלימות
את מה שאלוקים רוצה,
כי (כפי שהתברר לי בצעד 2),
אלוקים לא דורש ממני לעשות
את מה שאני לא יכול.

היה קשה לי לקבל את זה.
אמרתי לו, שנראה לי,
שאני למעשה יכול לעשות
כ-80% ממה שאני יכול...]

בעקבות הדברים שלו, כתבתי לעצמי סדר יום לכמה שעות הבאות,
שהכותרת שלו היא "מה אלוקים רוצה ממני בשעות הקרובות?".

אני משתדל להיצמד אליו.
הכתיבה כאן חורגת ממנו,
אך כפי שכתבתי לי בהערות המעקב,
מדובר ב"שיתוף ארוך מהמתוכנן,
או שלא תוכנן כראוי..."
אני מרגיש שטוב ומועיל עבורי
לכתוב ולשתף כאן את העובר עלי,
ושאלוקים רוצה שאעשה את זה
(הוא רוצה שיהיה לי טוב!),
ואני צריך למצוא זמן קבוע לזה.

מצד שני, אני מתפלל ומתחנן,
לצאת מהפורום בסיום הכתיבה,
ולא לשוטט בו.

אוהב אתכם!
שמח שאתם איתי בדרך!

נ.ב. מקווה לישון היום מוקדם באמת!

טוב. מוקדם באמת זה כבר לא יהיה...
אבל אני אסיר תודה, שמאז כתיבת ההודעה,
הייתי די נוכח.
לא בזבזתי את הזמן.
(לא שרצתי בפורום...)
התחלתי וסיימתי פרויקט בבית,
שישמח את אשתי.

אני מתלבט האם אני קובע לו"ז לא ריאלי,
(תכננתי לישון היום ב-22:30).
האם אני צריך לזרום עם דברים שצצים,
או שאולי להתעקש על המסגרת,
בבחינת "ייהרג ואל יעבור".

נראה לי שהאפשרות הראשונה נכונה (במידה!),
ושהנטייה שלי היא לאפשרות השנייה
(וכשאני לא מצליח לשמור על המסגרת,
אני נוטה לשבור אותה עד הסוף,
במקום לנסות להיצמד אליה ככל האפשר).

חסר אונים מול השעה שהגעתי אליה,
אם כי סך הכל מקבל את עצמי.

חסר אונים מול זה שאמרתי,
שאם אהיה ער, אנחה את הקבוצה של 23:00,
ולא עשיתי זאת. שכחתי. וכשנזכרתי לא היה לי כוח... :-\ :-[

ליל"ט טהרני.
אוהב את המסע המופלא שלך, כבר אמרנו?

ב״ה תעשה ותצליח.
אוהב אותך.

תודה, חברים, על האהבה והחיזוקים.

***

אסיר תודה לאלוקים אוהב
על 284 ימים נקיים
בחסדו הגדול והאוהב
בכוחו ולא בכוחי

***

אני אסיר תודה
על כך שהתחלתי (?)
לעבוד עם הספונסר
על ניהול זמן

זה נושא שאני חלש בו.
והוא מטריד אותי הרבה
בתקופה האחרונה.

מה שמאוד עוזר לי בעניין הזה,
למרות שניסיתי זאת רק פעם אחת,  :-\
זה לנסות "לשמוע" מה אלוקים רוצה ממני,
ולנסות להיצמד לתוכנית הזו.

כמו כן, עוזר לי לנהל מעקב,
ולראות מה אני עושה עם הזמן שלי.

***

אני נמצא בתקופה מבלבלת.
אני לא יודע אם אני חווה שחרור ואושר חדשים,
או שנפילה רצינית וכואבת מצפה לי מעבר לפינה,
או שגם וגם...

מרגיש מאוד רחוק מאלוקים
וגם יותר מחובר אליו מאי פעם.

אני מבין שאני צריך להתמקד ב"רק להיום",
ולא להיות מוטרד מדי מהעתיד.

***

מאחל לכולנו
שבוע וחודש טובים ומבורכים,
נקיים, מפוכחים ומחוברים.

שבוע טוב טהרני.
ה' יהיה עמך בכל אשר תלך.




עזרת לי להבין משהו חשוב מאד.

ככל ש'מרגישים' יותר רחוק, כך אנו יותר מחוברים.
בחיים של פעם, 'הרגשתי' קרוב לה', ואז השימוש היה בלתי נמנע כמעט.

בהחלמה הנהדרת הזאת, לצד החיבור האדוק לה', לא תמיד ההרגשה שותפה לכך. בד"כ ההרגשה היא אחרת, אך המציאות היא מציאות של חיבור, וזה נפלא.


אני כותב כעת ברגשות עולים על גדותיהם, דמעות אושר חונקות אותי.

אני לא מאמין שזה קרה, לא חושב שזה היה יכול לקרות לי, לא קולט שזה בעצם אותו בנאדם של פעם.
ו-כן, אני הרבה פעמים מרגיש רחוק, מרגיש ריקנות, וזה די מתסכל.
אבל התזכורות הנהדרות הללו, הרגעים המתוקים שבהם אתה חש באמת את קרבת האלקים, שווים כל הון דעלמא.
וגם שעות הריקנות, הם לא ריקנים באמת, בס"ה חסרה ההכרה שזה אכן כך.

מתחנן להשי"ת שימשיך את הנס הגדול הזה, שימשיך ויחון אותי מאוצר מתנת חינם.
בדיוק נזכרתי השבוע, שבימים הראשונים לנקיון חשתי כ"כ מאושר, הודיתי לה' בכל ליבי.

אני זוכר את עצמי אומר לה': "לא צריך ממך שום שכר, שום גן עדן, אתה לא חייב לי מאומה, אל תיתן לי לזכות בלוטו לכבוד זה. מבקש רק דבר אחד, להמשיך ולהרגיש את תחושת האושר הזו."

כתבתי כאן, גם כי אני יודע שאתה גם פחות או יותר בתקופה זו, וגם כי מצאתי לי בקעה להתגדר בה, מקווה שתסלח לי על הפלישה לטריטוריה שלך.