שלום . לאחר כמה וכמה נפילות , ביקשתי מה' שירחם  עלי , ושאני עדיין  רציני בעסק .  לכן  כדי  להראות רצינו , וכדי  שאני אצליח להתקדם במשהו , אני מתחיל  לעבוד על הצעדים שלי.

1. הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.
אני מודה שאני מנסה להתגבר על התאווה - אך שאני מתחיל להתחרמן אני לא מצליח  לעצור את עצמי. עובדה שהייתי בהתקף חרמנות בזבזתי יותר משעה כדי למצוא שירותים עם אינטרנט , וגם נסעתי ממש לשם.. לא יאומן ! ואפי זה היה בהלוויה של רב מאוד חשוב .  וכן  עוד כמה סיפורים מסמרי שיער כאלו ואחרים.
לכן מה שאני מודה שאני לא יכול  להצליח להתמודד כנגד התאווה , שאני חייב עזרה , ושאני רוצה לעזור לעצמי.  או כמו שנהוג לומר כאן: שאני חולה . לפחות בדבר אחד אני חולה, אני מכור לדבר הזה , וכשהתקף חרמנות בא לי -אני לא מצליח להתגבר עליו.
בע"ה אני אצליח.
אני רוצה לעבוד על  הצעד הראשון עוד קצת .

אני כותב כאן שוב , כבר אין  לי כח לנפילות האלו , אני שם לב שאני מסתכל  על נשים , וממש לא הכי מסופק ממה שיש לי. 
כעיקרון  טוב לי בחיים, אבל עכשיו רע לי , לא יודע , אם  אני אחשוב על זה דווקא אמור להיות לי די טוב .  אבל  לא יודע מה , קשה לי היום.
יש לי לחץ מטורף של  לימודים .  אני  חייב להגיש תרגילים , ואני לומד גם משהו  מהצד .  קשה לי. אני לא רוצה ליפול. רוצה לסיים את הלימודים בהצלחה.  למצוא עבודה טובה - וזהווו.
אבא תעזור לי , אני לא מככיר מישהו שיכול לעזור לי , מלבד אתה .  לפעמים יש לי ימים שאני נתקף בהם יאוש שלא מרפה ממני.
אנא ה' הושיעא נא ,
אנא ה' הצליחה נא.
תעזור לי אבא, תעזור לי .

אחי היקר! כואב לי על הכאב שלך.
האמת שאין לי כ"כ מה לכתוב אלא פשוט לומר שאנחנו איתך דוחפים מאחורה ובו בזמן מושכים מקדימה העיקר שלא ליפול אפילו שהעולם הזה הוא גשר צר מאוד.
התחלת עם הצעד הראשון וכולנו נשמח לראות את הצעד השני הולך ובא! בהצלחה נשמה יקרה!

בהצלחה במסע להכרת ה'אני'..

אין יאוש בעולם כלל